להיות תמיד במצב של "מרגיז יצר הטוב על היצר הרע"

- - - לא מוגה! - - - 

ואדם צריך תמיד להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע,

ולמצוא תחבולות איך לנצח את יצר הרע,

שנותן לו עצלות וכבדות לעניין מצוות, ומריץ אותו לעניין של תאוות וחמדות בריצה.

אדם צריך להיות כל הזמן במצב של מרגיז יצר טוב על יצר הרע. אם נצחו, מותר.

אבל אם לא נצחו,

יעסוק בתורה.

חכמים אומרים, תרצה עצה להתנצל מעצר הרע?

תעסוק בתורה.

נו, אם נצחו, מותר.

עסק בתורה, יגע בתורה, עמל בתורה, הבין מה שכתוב, עשה מה שצריך,

אבל לא יצליח לנצח את היעצר, היעצר עדיין מטריד אותו.

מה יעשה?

יקרא קריאת שמע.

מה זה קריאת שמע? קבלת עול מלכות שמיים, הוא מקבל עליו,

מלכותו יתברך עליו בכל מכל כול.

אם לא נצח אותו, מה יעשה עכשיו?

הרגיז את היצר הטוב על יצר הרע. למד תורה, קרא קריאת שמע, לא עוזר. יצר הרע עדיין תוקף אותו.

אומרים חכמים, ואם לאו,

יזכור לו יום המיתה.

זהו.

יותר מזה אין עצות.

יזכור לו יום המיתה, ואז ודאי שהוא ינצח אותו. למה?

לא כתובים לו

מה יעשה,

אלא ודאי שהוא ינצח.

יזכור לו יום המיתה.

אז זה פלא.

מפורסמת הפליאה עם זיכרון יום המיתה וממצעי בדוק שבוודאי יפעל ויסייע לאדם לנצח את היצר. למה לא לנקוט

תחילה באמצעים אחרים בלתי מנוסים?

אם זה בדוק ומנוסה שזוכרים את יום המיתה זה מועיל,

למה צריך את כל ההקדמות?

ילמד תורה ויקרא קריאת שמע וכו'.

קודם כל, צריך להבין מה זה העצה יזכור לו יום המיתה. כולם פה יושבים, יודעים שהם ימותו יום אחד. אף אחד לא חושב שהוא יישאר פה לנצח.

אז אם אנשים יודעים שהם ימותו, למה זה לא מועיל והם עדיין עוברים עבירות?

הם לא משתמשים בעצה של חכמים כנגד יצר הרע.

העצה יזכור לו יום המיתה.

לא יזכור שהוא ימות.

זה אנחנו זוכרים.

יזכור את יום המיתה,

זאת אומרת, יצייר את עצמו ביום האחרון, איך הוא מת

ומה קורה איתו מרגע שהוא מת.

איך הוא יושב בסלון,

ופתאום מקבל התקפת לב,

ופתאום הוא מתחיל...

וכולם מה קרה, מה קרה, מה קרה, מה קרה?

ומתחילים לצעוק,

והוא נופל ונהיה חיוור, מתחיל לפלוט,

ונופל.

נופל ונשמתו פורחת,

הוא מסתכל מלמעלה והוא רואה את כולם בוכים וצועקים

ומטלפנים.

זהו, הוא כבר לא יכול לחזור, הוא רוצה לחזור, הוא לא יכול לחזור.

והוא נמצא שם ובא רופא ובודק ואומר, זהו, נגמר הסיפור, אין מה לעשות.

ואז צריכים לקחת אותו לחברה קדישא, בא אותו שחור,

מכניסים אותו לבפנים,

לוקחים אותו, שוטפים אותו,

מסובבים אותו ימינה ושמאלה,

מטהרים אותו, אחר כך

כורכים עליו תכריכים, הוא נראה כמו חנות,

שמים אותו על אלונקה,

וכולם בוכים וצווחים והכול,

ובחושך יורד קצת גשם, לוקחים אותו,

שיירה עד לקבר,

הקבר ממתין, יש שם קברן,

עושה את העבודה, משלשירים אותו למטה, למטה, למטה,

הוא נשאר לבד על החול, קר שמה,

סוגרים,

והוא נשאר לאנחות, והם הולכים לשמחו.

ביי.

ואיפה הכסף, ואיפה הכוח, ואיפה העוצמה, ואיפה היכולת,

ואיפה שני פלאפונים, איפה?

אין שום דבר,

זהו.

אומרים ערב קדיש, איד ג'דל ואיד ג'דל, שמר רבו.

הולכים הביתה, וזהו.

ועכשיו מתחיל הסיפור.

עכשיו המסלול מתחיל.

אז אם אדם יזכור את יום המיטה,

זה יוכל להתגבר על יצר רעש שמפתה אותו, רוץ, רוץ, תלך זה פה, שם, ל...

תספיק, תספיק.

אבל אם זה עוזר ככה, למה צריך להקדים

תורה וקריאת שמע, שואלים חכמים?

אלא באמת,

האמצעי הבדוק של יזכור יום המיטה יכול ומסוגל להועיל. מתי?

רק אם היתה הקדמה לפני כן

של עסק התורה בקבלת עול מלכות שמים, רק אחרי נקיטת אמצעים אלה,

יכול האמצעי של יזכור לו יום המיטה להועיל.

אבל בלי זה, בלי תורה,

בלי קריאת שמע,

אם יזכור את יום המיטה, יכול להיות הפוך על הפוך.

כמו שאומרים הרשעים,

אכול ושתו, כי מחר נמות.

מחר התקפת לב, נופלים,

עולים, עוטפים.

צריך לאכול עוד פלאפל, עוד איזה שניצל, משהו.

צריך להרוויח את הזמן, מה זה?

עכשיו זה הזמן, אכול ושתו, כי מחר נמות.

בדיוק הפוך.

אצל הרשעים זה עובד הפוך.

איך זה?

אין יראת שמיים.

אין יראת שמיים, בלי יראת שמיים,

שום דבר לא עובד.

כלום. כל המנגנונים שצריכים לעזור לאדם

להתקומם נגד יצרו הרע שמפתה אותו ומושך אותו כמו עייר אחרי סייחה נאה,

לא יכול לעזור לו שום דבר.

בלי תורה, בלי עול מלכות שמיים, לא יכול בן אדם.

לכן,

מזה אפשר להבין שאדם יכול ליפול

בדרגה של חטא ורשעות כזו,

שאין כוח אפילו בניסים של מצרים.

דם, צפרדע, הכנים, ערוב פרעה כבר אמר.

והחרטומים אמרו. אצבע אלוקים.

השם הצדיק. קודם אמר, מי זה השם שישמע בקולו?

לא ידעתי את השם.

מה אתה בא לי עם סיפורים?

השם שלח אותך.

שלח את עמי ויעבדוני.

אחרי זה הוא אומר, תתפללו בחדי.

אחר כך הוא אומר, תגידו את השם שיגיד לי מי שברך.

אחר כך הוא אומר, פתאום מכיר את ידבורך.

ו-12 מיליון מבני ישראל לא מכירים, לא רואים, לא יודעים, לא מעניין אותם, לא רוצים לצאת?

איך זה?

זאת אומרת שאדם יכול לרדת לדיוטה תחתונה כזאת,

שלא יעזרו לו ניסים ולא נפלאות, ומי שמשוקע בדרגה זו לא יכול לצאת מחיי ההפקרות והתאוות.

עד שמגיע למדרגה כזאת של אכול ושתו, כי מחר נמות.

לכן אין פלא שאנשים כאלה שרצו לחיות חיי הפקר,

לא פעלו עליהם כל הניסים והנפלאות.

וכמו כן טעו במכת ארבה,

ומלחו ושמו בחוויות,

כי הכל תלוי בלב של האדם.

אם הכין את ליבו

בהקדמת האמצעים הנחוצים,

אז יוכל לעמוד בניסיונות.

אם הוא לומד תורה, אם הוא מקבל עול מלכות שמיים,

אז זה יכול להועיל לו שבסוף יתגבר על יצרו, אבל בלי זה חבל על הזמן.

אדם מסור ביד יצרו.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

רשעים מסורים ביד ליבם.

צדיקים, ליבם מסור בידם.

זאת אומרת, צדיק לא מתפתח אחרי הלב, אחרי הרצון, אחרי התשוקה.

השכל מוליך אותו,

ועוד שהרשעים הולכים רק אחרי ליבם,

מסורים ביד ליבם.

ומי יושב שם על מפתחי הלב?

יצר הרע. לפתח, חטאת רובץ.

לכן, לפי דעת האדם ומחשבתו,

טוב היה אילו בימינו היו ניסים למעלה מדרך הטבע, שבוודאי היו משפיעים על כולם לחזור בתשובה,

שכן היו כולם משתכנעים באמונה ורואים וחוש

את ההנהגה האלוקית.

אך האמת היא

כי זה תלוי בנטיית הלב.

כי כאשר יש לאדם נטייה הפוכה בלבו, לא יועילו לו לא ניסים ולא נפלאות.

כי הניסים יועילו רק לאלה שמבקשים את האמת ואלה שרוצים לחזקה.

והוכחה לכך, יש לנו מרשעי בני ישראל, 12 מיליון בני ישראל,

ראו בעיניים

את המכות, שמונה מכות, בתשיעית הם לקו בעצמם.

שבגלל הנטייה הרעה לא עזר להם אשר ראו ניסים ונפלאות מעל הטבע,

שכן נטיית הלב גרמה להם

שלא הייתה כנגדם עצה אחרת מהשגחה העליונה, בלתיים ימותו

בשלושת ימי האפלה.

זאת אומרת, הכל תלוי בנו,

איפה נטיית הלב שלנו.

אז אדם צריך להכשיר את ליבו

בשביל שהוא יוכל לעמוד כנגד יצרו.

אז אם אתם מתפלאים למה יש אנשים

שהם חכמים ופיקחים ומבינים עניין

והם לא חוזרים בתשובה,

זה רק בגלל שנטיית הלב שלהם לחיי הפקרות.

וכתוב, עבדה ניך עליו בהפקרה.

עבד נוח לא בהפקר, לא רוצה עול, לא רוצה מסגרות, לא רוצה התחייבויות, לא רוצה שום דבר. תן לי לחיות איך שאני רוצה,

כמו בעל חי בג'ונגל.

איך שהוא רוצה, יקום מתי שהוא רוצה,

יישן מתי שהוא רוצה, יעשה מה שהוא רוצה,

בלי גבולות.

זה בעל חי.

ככה בעלי חיים חיים.

אבל אדם בעל דעת יודע שיש מסגרת. כל חברה יש לה מסגרת.

כל בית יש לו מסגרת.

כל עבודה יש לה מסגרת.

כל תפקיד יש לו מסגרת.

אין דבר בלי מסגרת, רק בעלי חיים.

אבל יש אנשים שרוצים לחיות בלי מסגרות.

חיי הפקרות.

אלה נוטים אחרי ליבם

ואלה לא יועיל להם לא ניסים ולא נפלאות.

אז פורנו מבאר

על הפסוק, ויאמר השם אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה, אחריכן אשלח אתכם,

כלה גרש יחרש אתכם.

אין, זה סופית, הפעם הוא יגרש אתכם לחלוטין.

והוא מבאר באותו אופן שכבר שלח

מרצונו.

כמו שהוא שלח מרצונו אותך ואת אהרון, שילח אתכם מאצלו,

באותו אופן הוא גם ישלח אתכם עתה,

אבל בהיותו מוכרח בגלל הצרה שתבוא עליו,

כלה גרש יגרש אתכם.

אז הוא גרש את שניכם,

עכשיו הוא יגרש את כולכם מן המקום, מארץ מצרים.

הוא יקום באמצע הלילה עם פיג'מה,

ויחפש את משה ואהרון,

קומו, צאו מתוך עמי,

אל תישארו רגע.

אל תדאג, אני אדאג שהוא יגרש אתכם,

לא כמו שעכשיו גירש,

אלא את כולכם, יחפש אתכם בלילה בשביל שתצאו.

וזוהי מידת הצדק של הקדוש ברוך הוא.

שימו לב עכשיו, כשאדם מתעקש

מלעשות את הדבר הראוי,

והוא לא עושה את רצון כונו,

הוא יעשה את מה שברח ממנו בצרה וביגון,

ולא לרצון יהיה לו.

אם לא...