אני לדודי ודודי לי - להרחיק את כל המרחיקים מעבודת השם

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב הרב,

אני עובד פה בתור מדריך בישיבה, זו ישיבה תיכונית פה.

אולי הרב שם לב, יש פה הרבה חבר'ה צעירים,

חלקם תלמידים שלי, חלקם היו תלמידים שלי,

חבר'ה בגילאי 15, 16, 17,

חבר'ה טובים שגם באו לשמוע את הרב.

עכשיו, לחבר'ה שלנו, מסתבר, ככל שמכיר את הגיל הזה יותר,

יש להם פלאפונים.

בפלאפונים היום יש לך אינטרנט ויש לך הרבה הרבה טומות ויהיה סררה,

והדבר הזה גם משפיע.

אם הרב יכול לתת כמה טיפים לחבר'ה שלנו

איך הם מקדשים את עצמם?

קודם כול, מי שרוצה לקדש את עצמו, זורק את המטמא את עצמו.

אז מי צריך בכלל, איך קוראים לו פלאפון בגיל שלהם? למה, מה קרה? מה, בנק מצלצלים להגיד שהוא ב-over?

מה הוא צריך?

הרב,

תמצא אם הרב יכול למצוא מישהו אחד שאין לו פלאפון בגיל הזה, זה, לא, זה הבעיה. מדינת ישראל מקום ראשון בפלאפונים בעולם,

אבל זה עניין שכנראה יש חסר שבן-אדם לא יכול להיות לא דומה לשני לפחות.

אבל בוא אני אספר לך סיפור.

אני הייתי גר בכרם התימנים.

בשעה שאני חזרתי בתשובה,

הייתי גר בבית 60 מטר,

בית כזה, אתה יודע, עניקה, מפעם.

וכשקנינו את הדירה שם לפני הרבה הרבה הרבה שנים,

אז קנינו את זה עם ארונות המטבח.

ארונות המטבח

היו שם מיושנים כאלה,

שכשאתה סוגר דלת נפתחת השנייה.

ולא היה אפילו טיק-טק,

היה מסמר ככה, מכופף, שעושים ככה, אתה יודע, מסובבים, זה עוצר את הדלת באמצע.

זה הארונות של פעם שהיו בהם חורים, אתה יודע, עם אוורור.

זה מהארונות ההם.

פעם אחת אשתי אמרה לי,

תשמע,

השכנים עשו עכשיו מטבח אמריקני, משהו.

תרצה לראות?

אמרתי לה, לא.

אמרה לי, למה?

אמרתי לה, למה אני צריך לעשות מטבח כמו שלהם, שהם יעשו כמו שלי?

זו השיטה שלי.

השיטה שלי, אני לא עושה כמו אחרים שעשו כמוני.

הבנת?

אני לא תלותי,

אני לא תלוי באף אחד, אני עצמאי,

אני יודע מה השם רוצה, אני החלטתי לעשות מה שהוא רוצה. לא מעניין אותי מה אחרים.

מעניין אותי מה אני כלפי השם צריך להיות.

אחר כך מה השם אומר שאני צריך להיות כלפי אחרים ומה אחרים כלפי, זה עוד עניין, אבל קודם כול אני לדודי ודודי לי, קודם כול.

אז אם אני רוצה קשר טוב והדוק ולהיות קרוב ומקורב להשם יתברך,

כל מה שיכול לגרום לי להתנתק ממנו או להתרחק ממנו, אני מרחיק מעלי.

פשוט. אז מי שרוצה, עוד בלי להתקדש, מי שרוצה להיות קרוב להשם,

ואנחנו צריכים להיות קרובים אליו,

יש צרות, יש בעיות בחיים,

מי שקרוב אליו,

בשעה שהוא מדבר אל השם, אז הקדוש ברוך הוא שומע. מי שרחוק,

אז זה לא חוכמה, מתי שאתה בצרה, אתה פונה אליו.

אתה צריך לפנות אליו גם אם חלילה נכשלת במשהו,

אבל כשאתה קרוב, אז הוא ישמע אותך.

אבל אם אתה מרוחק,

הוא רק לא ישמע אותך, ואין שלב בחיים ואין זמן שלא זקוקים להשם יתברך.

אז לכן אדם צריך להיות חכם בשביל להרחיק מעליו את המרחיקים אותו מהשם,

בלי קשר אם קוראים לזה פלאפון או קוראים לזה טלוויזיה או קוראים לזה משהו אחר.

הוא צריך להשתמש רק בכלים שיעזרו לו להתקרב לשם.

כל כלי שירחיק אותו מהשם הוא צריך פשוט מאוד להרחיק מעצמו.

אז זה כבר לא משנה.

אם כבר מדברים על דברים יותר גרועים, על רמות של טומאה ולכלוך וכל הדברים האלה,

אז ודאי שאדם מאבד את עצמו לדעת. זה נקרא מאבד את עצמו לדעת.

מאבד עצמו לדעת זה לא מי שמת פעם אחת, מאבד עצמו לדעת זה כל רגע.

ואני אסביר.

אנשים חושבים שאדם חי 70 שנה, זה לא נכון. אדם חי רק רגע.

רק רגע. כל חייו של האדם זה רגע.

הנה, אני חי הרגע.

הרגע שעבר, מה קרה אתו?

מת. והבא?

עוד לא בא.

אז קו אני חי?

רגע. אם יהיה לי עוד רגע, מים הקודם, מת.

מים הבא?

עוד לא בא. אז קו אני חי? רגע.

אם יהיה לי עוד רגע, מים הקודם? מת.

מים הבא? עוד לא בא. אז קו אני חי? רגע.

זאת אומרת, החיים שלנו מורכבים מרגע ועוד רגע ועוד רגע. כל רגע זה חיים.

אם אני איבדתי את הרגע, התאבדתי.

הרגע לא יחזור.

לא יחזור, זה מת, שחור, שחור.

בן-אדם מגיע לעולם האמת, מלבישים אותו בכל הרגעים שהוא חי בימי חייו.

זה נקרא חלוקה דרבנן.

אדם מתלבש,

כל הימים שהוא עשה קודם, זה נקרא ימים יוצרו. ימים יוצרו. אתה מייצר את הימים שלך,

וזה המלבוש, זו החליפה שאתה נכנס אליה לפני הקדוש-ברוך-הוא.

בן-אדם שלא השקיע את ימיו בעשיית רצונו יתברך. אתם יודעים מה יקרה?

במקרה הטוב, ואלה עם הפלאפון,

הם ייכנסו לקדוש-ברוך-הוא, יהיה להם פלאפון ביד, והם יעמדו לפניו עם גרביים.

כי כל מה שהם אספו כל ימי חייהם מהמצוות והתורה זה בגודל של גרביים עם פומפון.

אבל פלאפון יהיה לו ביד.

ואם יהיה לו קשר כמו לבחור הזה שאמר שמצלצלים אליו מלמעלה,

אז הוא יודיע למטה?

אמא, הכניסו אותי להתגיין לו,

תמזרי דש, ביי.

זו הייתה השיחה האחרונה.

כן.