"האמת היא אחת! אז למה יש לתורה כל כך הרבה פירושים?"

- - - לא מוגה! - - - 

כאילו אומרים שאומרים. העולם הוא עולם אמת, אמור להיות אמת אחת,

ואמור להיות, זה עולם של דין כביכול, נכון הקדוש ברוך הוא מתנהג ברחמים אבל זה עולם של דין, ודין

יש משהו אחד, באמת יש אחת.

אז זה לא יכול להיות שיהיה מיליון מפרשים

לגמרא ועוד 900,

כאילו בסדר אני מבין, אני לומד אותם והכל, אבל זה קצת,

זה מוזר, יש ממש ממש הרבה. גמרת?

כן. תראה איך אני סבלני.

עכשיו אני אענה לך.

הנקודה היא ככה, אין שום מחלוקת בסופו של דבר.

בסופו של דבר יש הלכה, מה עושים?

עד להלכה

יש מחלוקת.

עכשיו מה זה מחלוקת?

התורה ניתנה בסיני, תרי״ג מצוות אנחנו יודעים מה צריך לקיים,

ואנחנו צריכים לקיים את תרי״ג מצוות.

התרי״ג מצוות האלה הן השורשים,

ועכשיו אנחנו רוצים לדעת,

תורה שבעל-פה נאמרה בעל-פה,

התורה שבעל-פה נמסרה מדור לדור,

היו תקופות שכבר עמדה להשתכח בגלל הגלויות והצרות.

עמד רבי וכתב את התורה שבעל-פה, כינס את כל החכמים וכתב את כל התורה שבעל-פה.

התורה שבעל-פה היתה ברורה ונהירה לאלה שכתבוה,

אבל בדורות שלאחר מכן המשיכו הגלות ועוד צרות לעם ישראל,

אז נשתכחה הבהירות של המשנה.

היו צריכים לבוא חכמי התלמוד ולפתוח את המשנה ולהסביר מה המשנה אומרת בשורה קצרה,

ואז להביא את המקור, איפה זה כתוב בתורה,

מאיזה פסוק לומדים את הדין שאנחנו ידענו וקיימנו.

קיימו גם את הדינים האלה, גם כשדנו קיימו,

רק השאלה מאיפה זה,

האם זה ככה או ככה, או האם המסירה והמסורת שקיבל פלוני

היא המסורת או זאת המסורת,

אבל תכל'ס צריך לקיים, איך מקיימים וכו'.

אבל יש גם בהלכה מחלוקות.

רק שנייה, זה מה שהולך הלאה.

ואז זה מגיע עד לפוסקים,

והפוסקים אומרים את מה שאומרים.

השינויים בין

ספרדים לאשכנזים נובעים לאו דווקא תמיד

מההלכה עצמה,

אלא ממנהגים בדרך כלל.

זאת אומרת שהמנהג

במדינות ספרד הוא כזה ובמקומות אחרים הוא כאלה,

והם נובעים לפי בתי-דינים

שהיו בכל המקומות האלה, וגזירות ותקנות שקיבלו החכמים,

שמותרים לקבל, כמו שכתוב, עשו משמרת למשמרתי.

אז זה מעוגן בהלכה. דבר נוסף,

התורה בעצמה אומרת, אחרי רבים להטות.

פירושו של דבר,

אין אמת אבסולוטית, כמו שאתה אומר,

אמת אבסולוטית כזאת

שהיא בסכינה חריפה. יש דברים שניתנו לשיקול דעתם של חכמים,

והם פוסקים. לכן סנהדרין,

היו שבעים ואחד בשביל שתהיה הכרעה.

כמו שלהבדיל, להבדיל, להבדיל.

היום יש בית-משפט השלום,

יושב שם שופט,

אפשר לערער עליו?

מערערים לאן הולכים? בית-משפט מחוזי. כמה יש שם? שלושה.

למה שלושה?

שתהיה הכרעה.

שניים ואחד,

או כולם ביחד.

אפשר לערער.

עורים לעליון, עורים לבג״ץ. אבל גם על מנהגים גם יש מלא... רגע, שנייה. זאת אומרת,

גם במשפט שהמשפט ברור,

התנאים משתנים תמיד.

הרי לא כל ציור

שכתוב בהלכה הוא הציור היחידי,

הוא רק הכלל.

הוא רק הכלל.

זאת אומרת,

אבל אם יצטרף לכלל הזה עוד כמה ציורים,

פלוני הלך בשבת ועשה ככה ונגע ככה, והלך ככה ועשה ככה.

או, זה מורכב מחמישה עניינים.

עכשיו צריך לראות את זה, עם זה וזה וזה וזה.

צריך לדון אם זה דומה לזה או זה דומה לזה.

זה תלוי כבר בשיקול דעת,

לאן לשייך את הדבר.

אתה מגיע לבית-חולים,

בית-החולים מאבחן אותך רופא ואומר שיש לך ככה. מכניסים למחלקה, בדקו, אומרים, לא, זה לא שייך לפה, זה שייך לנורולוגיה.

שולחים אותך לנורולוגיה.

מאבחנים ואומרים, לא, זה שייך למחלקה אחרת.

מה קרה, הם רופאים או לא רופאים?

כן,

אבל יש שיקול דעת.

לפי הנתונים,

כל אחד בודק את מה שבודק ומגיעים בסוף למסקנה כלשהי.

אז זאת אומרת, אם אתה עשית על-פי ההלכה,

אתה ודאי לא תמות מזה.

בבית-חולים אתה יכול להגיע ולמות מזה.

אבל מחלוקת שנפסק בסוף מה שנפסק,

ואפילו במקום שהשתיקו בגמרא,

בכל אופן נפסק מה שאנחנו פוסקים.

אז יש שללים.

אם זה דאורייתא לחומרא,

ואם זה דרבנן לקולא,

וזה הכללים. לא, בסדר, אבל נגיד יש מנהגים,

נכון אומרים מנהג ישראל דינו? מנהג, כל אחד יכול לנהוג לפי בית-דין שקבע. כן, אבל למשל, סתם בתור דוגמה, אני לומד מאלקוט יוסף בדרך כלל.

כן. ואני יודע שמנהג ישראל דינו, ולפעמים כאילו

יש מנהגים שהוא אומר שצריך לבטל את המנהג, אבל מנהג ישראל דינו, אז למה לבטל את המנהג?

עוד פעם, זה מנהג שהם נוהגים דורף. נכון.

יש מנהגים שאין להם יסוד

והם הושרשו בטעות.

אבל מאיפה הוא יודע מה טעות ומה לא טעות?

או, אז אם מי שיודע,

יודע, יודע, ואם מי שלא יודע, לא יודע, לא יודע.

מכל מקום, אם אתה רוצה לברר אם למנהג יש יסוד,

תשאל לא את זה שאמר,

תשאל במקום שאמרו שיש מנהג כזה.

אתה מבין?

אבל אתה הולך לגדולי החכמים של אותה עדה ושואל אם יש בסיס למנהג, וכן הלאה.

אף אחד לא אמר לך שאם פלוני כתב אז גמרנו את זה,

אתה מחויב לעשות.

אם מותר לך לשאול הלאה.

הבנת?

תודה רבה.