סיבת קיומו של הכותל המערבי עד היום הזה!

- - - לא מוגה! - - - 

סליחה שאני גוזל מהזמן שלך, אבל נגיד דוגמה שעלתה לי עכשיו בראש, משה.

כן, משה רבנו, אתה מתכוון. כן. על דבר קטן שהוא עשה, שהוא הכה בסלע, זה לא קטן, זה גדול מאוד.

בסדר, אבל כל החיים שלו היה נישר. כל החיים שלו. אם אתה רואה, או, או,

מה למדנו עכשיו על יוסף בן-ימיעזר,

איש צרידה,

שהוא אמר, אם, אם, לא עושה רצונו כך,

יא ווי ווי, מה מחכה למכעיסה.

זאת אומרת, הקב' הוא מדקדק עם כל אחד כחוט השערה.

עכשיו, משה רבנו, היה שם מקרה שהוא לא כל כך

היה חלק. למה?

השם אמר לו, דיברתם על הסלע, והוא הכה בסלע.

מה ההבדל בין אם מדברים ומכים? בסוף זה נותן מים. מה זה משנה?

מה זה משנה?

אז יש אחד שיגיד שזה לא משנה, ויש מי שיגיד שזה כן משנה.

אם אתה מדבר לסלע,

אז ברור שלסלע אין אוזניים, נכון?

כן. ואם הסלע שומע לך, אז ודאי שישראל צריכים לשמוע לך, נכון?

עכשיו, הסלע, גם אם לא ישמע למשה רבנו, יקבל עונש בגיהנום?

לא.

ובכל אופן, הוא שומע לו.

אז אם סלע שלא שומע,

שומע אף-על-פי שאין לו עונש,

ישראל, שיש להם אוזניים וצריכים לשמוע, ויש להם עונש אם לא שומעים, ודאי צריכים לשמוע.

אז זה קידוש השם,

שאם משה שולט

על הדומם אפילו בבריאה,

לאכול צוות עליו ולהגיד לו שייתן מים, אפילו שהוא סלע,

אז ודאי שישראל צריכים לשמוע. זה קידוש השם, נכון?

מזה נמנע. למה? כי הוא יכה.

אז מה אם הוא יכה?

ואם מכים יוצא מים מסלע?

אלא יש תמיד כאלה שיאמרו, אה, משה רבנו היה רועה צאן, הוא מכיר את כל הסלעים,

זה אבן גיר.

הוא נתן מכה, הוא יודע, זה הסלע הזה, יש בו מים בפנים,

נתן מכה חכם עלינו.

אבל אם הוא היה מדבר,

אי-אפשר להגיד שמדיבור סלע שומע.

הבנת?

אז נמנע קידוש השם גדול מאוד מאוד מאוד.

לכן השם אמר, יען,

מאנתם להקדישני לעיני העם.

היה אפשר לעשות קידוש השם גדול,

וזה נמנע. וכשמונעים דבר כזה מקבלים עונש.

אבל העונש היה עם חשבון,

לא סתם עונש, השם לא רצה שהוא ייכנס לארץ, שהיא היתה חשובה בעיניו מאוד בגלל מצוות התלויות בארץ-ישראל, כמו שמיטה שעכשיו אנחנו נעשה מראש השנה.

אבל החשבון היה גם למה, כי משה רבנו היה הרועה הנאמן שהוציא את ישראל ממצרים?

אם הוא היה נכנס לארץ-ישראל הוא היה בונה את בית-המקדש?

אם הוא היה בונה את בית-המקדש,

בית-המקדש לא היה חרב לעולם בגלל צדקותו של משה. ואז אם הקדוש-ברוך-הוא היה כועס על עם ישראל, היה צריך לפגוע בישראל,

ולא יכול לקחת את המקדש כפרה במקומם.

הקדוש-ברוך-הוא כעס על ישראל, במקום להוציא את חמתו על בני ישראל, להוציא על החצים והאבנים של בית-המקדש.

כמו אחד רוצה להכות את בנו, אבל הוא לא רוצה באמת להכות את בנו, הוא רוצה רק להרתיע אותו, אז הוא הוציא את החגורה ונתן מכה על השולחן.

כשהוא ישמע את המכה,

אז הוא יבהל במקום להרביץ לו. כך עשה הקדוש-ברוך-הוא. אבל אם משה היה נכנס והיה בונה את בית-המקדש, היה קיים לעולם.

שהרי דוד בנה,

התחיל לבנות ובנה את הכותל המערבי, השם אמרו לו תעצור, כי אם לא, לא יחרב.

ולכן הוא לא חרב עד היום בכותל המערבי אלפי שנים.

למרות שבאו האיבים, החרימו את המקדש, הכותל המערבי מעולם לא חרב בגלל שהתחיל את הבנייה דוד המלך.