מלך לשנה אחת - הזדמנות חד פעמית!

הקצר רואי והמשקיע החכם (משל המלכים)

אם אדם מכין צידה לדרך ומבין שהחיים פה הם רק זמניים, ובעצם העולם הזה הוא רק מעבר ובסופו של דבר מגיעים לעולם העיקרי - עולם הנצח, עולם הנשמות, אז וודאי שיש לזה יתרון גדול למי שמבין זאת.

ונסביר זאת עפ"י מנהג מדינה, היה להם חוק שממליכים מלך כל שנה, אבל מלך שאינו תושב המדינה. ביום בהיר אחד יוצאים השרים מחוץ לעיר, עומדים בשערי המדינה, עובר לו אדם, קופצים עליו, שמים לו כתר על הראש,

ואומרים לו: 'יחי אדוננו המלך!'

הוא נבהל, קבוצה של שודדים ודאי מתנפלת עליו והוא פוחד לחייו. הם מכניסים אותו לעגלה ומובילים אותו לתוך המדינה,

והוא רואה שדרות של אנשים עומדים וכולם מריעים לו 'יחי אדוננו המלך'!,

הוא פוחד שלא לוקחים אותו לככר העיר לעשות בו לינץ', אבל מכניסים אותו לארמון. מושיבים אותו על כסא מלכות,

ועומדים לפניו שרים ואומרים לו: 'יחי אדוננו המלך'!

הוא לא מאמין. לא יתכן שעובר אורח יוכנס לתוך עגלה ויהיה מלך כשאף אחד לא מכיר אותו, ועוד על מדינה גדולה. לכן הוא חושש לזוז. אבל לאחר שעות ארוכות הוא צמא. הוא פוחד לבקש שזו לא תהיה סיבה להרגיז אותם שיעשו בו שפטים,

אבל בלית ברירה הוא אומר: 'אם אפשר לקבל אולי בבקשה כוס מים קטן?'

אומרים לו: 'כן אדוננו המלך!',

מיד מביאים לו מגשים עם משקאות שונים, בכוסות ובגדלים שונים, ומגישים לו לשתות. הוא לוקח רק כוס קטנה אחת עם טיפה מים, מזלף על שפתותיו, וממתין לראות מה יקרה. שום דבר לא קרה. הוא רעב,

מבקש: 'אולי אפשר לקבל ביגלה קטן?'

אמרו לו: 'כן אדוננו המלך!',

הביאו שפים עם כובעים לבנים גבוהים, עוגות, לחמים, הוא לוקח ביגלה אחד קטן, זה עובר בשלום.

בסוף הוא מעיז ואומר: 'אפשר אולי לצאת לעשות סיבוב בחוץ?'

זה המבחן האחרון, אם יוציאו אותו החוצה סימן שלא רוצים לעשות לו רע.

מיד הם צועקים: 'כן אדוננו המלך!'

לוקחים אותו לעגלה, מלווים אותו שרים, רצים לפניו עבדים, מנגנים בכינורות, והוא מסתובב לכל אשר יחפוץ. מאותו רגע הוא הבין שזה אמיתי, והתחיל לנצל את כס המלכות, כל תאוות ליבו היה עושה. מה שביקש - קיבל, ביקש לשמוע שירים, הביאו לו מקהלות, להקות, נגנים, זמרים, הכל. מאכלים מכל הסוגים, טיולים, מה שחפץ. שנה שלמה היה מאושר, מלך, מלך שניצל את המלכות.

בתום השנה באו אליו אל הכסא, הכניסו אותו לעגלה, ליוו אותו עד לשער המדינה, הורידו לו את הכתר, נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו החוצה.

באותו רגע עבר שם עובר אורח אחר. התנפלו עליו, שמו לו כתר

ואמרו לו: 'יחי אדוננו המלך!'.

התהליך חזר שוב פעם על מישהו אחר, רק זה היה פיקח.

כל הזמן הוא שאל: 'אני המלך?'

אמרו לו: 'כן'.

- 'אתם בטוחים שאני המלך?'

- 'כן'.

ראה את שדרות האנשים, כולם מריעים לו,

- 'אני המלך?'

- 'כן'.

הגיע לכסא: 'אני המלך?'

- 'כן'.

- 'אפשר לראות את כל השרים?'

- 'בבקשה'.

- 'מי אתה?'

- 'אני שר האוצר'.

- 'תגיד לי כמה כסף יש פה במדינה?' - נתן לו דו"ח שלם.

- 'כן מי אתה?'

- 'שר החקלאות'.

- 'תגיד לי כמה יבול ותבואה יש לנו במחסנים ובאוצרות?' - אמר לו.

- 'מי אתה'?

- 'אני האחראי על הבנקים',

- 'או, כמה כסף יש בבנקים?' - אמר לו. ככה התחיל לתחקר את כולם,

בסוף שאל: 'אני המלך?'

אמרו לו: 'כן'.

אמר: 'אני מבקש שתקנו אי שלם על השם שלי מחוץ למדינה'.

אמרו: 'אין בעיה אדוננו המלך!', קנו לו אי על השם שלו.

אמר: 'עכשיו תעבירו את הבנקים לאי. תעבירו את כל היבול לאי. תעבירו את כל התבואה לאי. את כל המקהלות והנגנים לאי, את כל האופים לאי, הכל העביר לאי'. מה שלא טוב השאיר...

אחרי תשעה חדשים ניקה את כל המדינה, ישב על הכסא שלשה חדשים ממתין, מתי יבואו לקחת אותו מהכסא.

בתום השנה באו אליו, הורידו אותו מהכסא שמו אותו בעגלה, ליוו אותו עד שער המדינה, הורידו לו את הכתר, נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו החוצה.

לאן הוא הלך? לאי.

מי חכם יותר, המלך הראשון או המלך השני? מי חכם יותר הראשון או השני? השני. יפה מאד, עכשיו תחשבו למי אתם דומים, למלך הראשון או לשני?

אדם בא לעולם, הוא נמצא כאן, כמה אנשים אתם מכירים שמהיום שהם עומדים על דעתם ומבינים, הם רק מעבירים לעולם הבא, לעולם שהם אליו יצאו, כמה אתם מכירים? רוב האנשים כל היום רצים בשביל שיהיה להם עולם הזה הכי טוב עכשיו, כל ההנאות. אבל עכשיו!

ועל זה אומר שלמה המלך: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", לא ישאר מזה כלום, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", האם נותר לו? אדם בונה בנינים, קונה קרקעות, רב עם אנשים, מתווכח איתם, נלחם, הכל בשביל מה? על חיי רגע, על חיי שעה. נותר לו מזה משהו? שום דבר.

רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל, פעם באו אליו שניים שהתווכחו על קרקע, על חתיכת אדמה;

זה אומר: 'כולה שלי',

וזה אומר: 'כולה שלי'.

ויכוח. והרב היה צריך לפסוק של מי הקרקע, והוא ראה איך כל אחד נלחם בשני להוכיח שהקרקע שלו. התכופף הרב לקרקע והקשיב. התרומם,

שאלו אותו: 'למה כבוד הרב התכופף לקרקע?'

הוא אומר: 'אני שמעתי מה אתם אומרים. אתה אומר שזה שלך, והוא אומר שזה שלו, רציתי לשמוע מה הקרקע אומרת',

אמרו לו: 'ומה היא אמרה?'

הוא אמר: 'היא אמרה ששניכם שלה!'.

אדם מתווכח ורץ אחרי דברים שלא ישאר לו מהם שום דבר. אבל החכם, החכם האמיתי, שמבין למה נברא האדם, אדם כזה רץ אחרי תורה ומצוות כל ימי חייו. כל ימי חייו!