זהירות! הוא נראה נחמד ולבוש טוב, אבל הוא רוצה להרוג אותך!

- - - לא מוגה! - - - 

פסוק מפורש, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

אם אתה חושב שאתה מתהלך והכל בסדר, אתה קם בזמן והכל טוב, ואתה מגיע ומתפלל ולומד והכל והכל והכל,

ואתה כבר התרגלת והכל בסדר, דע לך.

הוא צופה הרשע והוא מבקש לא שאתה אחר, לא תנמנם, לא תנקר, לא תפספס.

הוא רוצה להמית.

להמית לא פחות.

כל זמן שהוא לא ממית את הבן אדם, הוא אומר, עוד לא עשיתי את העבודה, אני רק בדרך.

אבל הוא מבקש להמית.

וזה,

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, דרשו חכמים על יצר הרע.

קידושין למד.

כלומר, אף על פי שהוא מתחיל בקטנות,

ניכור פה, ניכור שם, איחור פה, איחור שם וכו',

צופהו לסוף התהליך,

הוא מבקש להמיתו לקעקע את האדם לגמרי מן העולם.

עם ישראל היה בפסגת המעלה בימי דוד ושלמה.

עם ישראל היו בפסגת המעלה בימי דוד ושלמה.

כתוב במדרש, כי ירח במילואו.

ומאז הלכו הלוך וחסור.

היום אומר עשה כך, מחר אומר עשה כך.

ונדע שנתן עיניו במקדש ראשון להחריבו.

זאת אומרת, מרגע שקם

בית המקדש והתקיים 410 שנים,

הוא חתר תחת יסודות בית המקדש 410 שנים.

חופר, חופר, חופר, חופר,

להחריבו ולהרוג את כל החכמים.

תראו כמה סבלנות יש לו.

והוא חותר למטרה עד שהוא ישלים אותה.

עם ישראל היו גם בפסגת המעלה בימי שיבת ציון.

כששבו מן הגולה,

וזה היה בהנהגת אנשי כנסת הגדולה,

שהצליחו לבטל את היצר של עבודה זרה והחלישו את היצר של עריות,

כמו שכתוב ביום הסט, איזה כוח היה לחכמים.

וב-40 שנות כהונת שמעון הצדיק, שהיה משערי הכנסת הגדולה, ועוד היה מזכיר שם השם המפורש במקדש,

כמו שכתוב ביום הלט.

ומאז הלכו הלוך וחסור,

אבל היצר הרע כבר נתן עיניו במקדש שני להחריבו,

וזה לקח לו 420 שנה.

כתית.

כתית

זה 410, 420. כתית.

וקיטט את בית המקדש השני גם.

חתר למטרה והשיג אותה.

כיוצא בכך צריך לחרות כל אחד, בן אדם,

אומר בעל חובת הלבבות בשער יחוד המעשה, פרק ה'.

ראוי לך לדעת

כי השונא הגדול שיש לך בעולם

הוא יצרך,

לבש לך בגדי הידידות,

והוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרישך מארץ חיים.

כמה מדויק כמשל.

חץ,

ממית למרחוק.

ואף הוא תובם זימותיו בשלבים וחותר למטרה הסופית.

בכל יום ביום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו.

זאת אומרת, לא להמיתו היום.

הבקשה היא להמיתו, אבל הוא חותר לזה יום אחר יום ומתגבר, מתגבר, מתגבר, מתגבר עד שהוא ימית אותו.

הוא השונא הגדול,

הוא לובש בגדי ידידות,

אבל הוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרש אותך מארץ חיים.

החץ כבר יצא.

עד שהוא יגיע ייקח טיפה זמן, אבל הוא יגיע.

אז אם בן אדם לא מודע,

אתם ראיתם, יש חיילים שהיו בעזה,

והיה שם צלף,

והוא חיכה,

הסתכל במשקפת, ראה חיילים בוטחים, מסתובבים, טאק, הוריד חייל.

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,

לא פחות, אין פחות.

זו המטרה שלו.

אז מה מוטל עלינו?

אם הוא צופה,

אז גם אנחנו נצפה

על הצפייה שלו,

איפה נקודות החולשה שלנו, ונחזק אותן.

זאת אומרת, אם ראיתם פעם, כשיש מלחמה,

אז שמים שקים של חול,

שכדורים לא יעברו אותם,

ומציצים חרקים קטנים לראות מה קורה בצד השני וממול. היום יש טכנולוגיה יותר מלמעלה, לוויינים, יש מלטים, יש חרטטים, יש כל מיני דברים.

אבל ברגיל, בשוטף, מה שנקרא,

אז מנסים לחסום את כל המקומות שזו פרצה קוראת לגנב, ויכול היצר הרע לבוא משם.

אבל אם אתה לא מכין את עצמך, ואתה לא צופה את מה שהוא אמור לעשות, ואיך, ובאיזה דרך, ואיפה אתה חלש,

ואיפה נקודות התורפה שהוא יכול להיכנס,

אז אתה לא יכול, אתה לא יכול, אתה לא יכול.

נכון.

אם מישהו מכם פעם שמע או קרא על פעולות של השייטת

או כאלה, תכנונים של שנים לפעמים, שנים, מתכננים שנים בשביל להגיע לדקה מסוימת, שאז יהיה פיצוץ ונגמר.

שנים, תכנון, ומה יקרה, ואם יבואו, ואם יעזבו, ואם ירגישו, ואם ידעו,

ואם יגלו, אז מאיפה נמלא את הזמן נעשה, ואם ייפצעו,

מה עושים, ואם ככה, ואם ככה, וככה, ואיך הולכים שקט על זרדים,

ועל פה ועל שם,

ובמקומות שיש אורך, נעלמים,

וכמה דברים צריך לחשוב ולחשבן

בשביל להגיע.

וזה שייטת.

בני אדם שנכונים לטעויות,

אבל זה אלוף העולם בהריגה.

הוא כבר 5700 פלוס, אתם מבינים, חיסל את העולם.

הוא צלף לא מחטיא, הוא לא מחטיא בכלל.

ומישהו שם מטרה,

מוריד.

רק יש לו זמן.

יגיע הרגע שאתה תציץ מה איתו, בום! טראח! זהו, הלך הבן אדם.