השכל מחייב כתורה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אלעזר בן פנינה, מודה לקדוש ברוך הוא על החסדים שהוא עושה איתו תמיד ועל כל מה שהוא מזמן לו, וכן ימשיך.

בעזרת השם, אמן.

ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

רש״י אומר בצלמנו בדפוס שלנו

כדמותנו להבין ולהשכיל.

רבנו ניסים גאון,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

חידש

שכל דבר שהשכל מחייב אותו,

מחויב בו האדם כדבר המצווה מאת השם יתברך.

כל דבר שהשכל מחייב,

אז זה כמו שאתה מצווה מהשם.

גם אם אין מצווה כזאת, לא כתוב בשום ספר, לא כלום,

אבל השכל מחייב

מדין דרך ארץ, מידות, לא משנה מה.

אם השכל מחייב, זה כאילו יש ציווי מהשם, ואתה תיענש כאילו עברת על ציווי השם.

הוא מחייב כל אשר בשם אדם ייקרא בחלק גדול מתורתנו הקדושה.

ראשית, כל השכל עצמו שיהיה האדם חושב תמיד ומתחכם.

הדבר הראשון,

כל בעל שכל צריך להיות תמיד חושב,

תמיד חושב ומתחכם.

תמיד,

להרבות בחוכמה.

לומד מעצמו ומאחרים

איך להבין ולהשכיל

לעלות עלייה שכלית יום-יום,

כי זה מושכל ראשון

בשביל מה יש לך שכל?

צריך להתפתח כל הזמן בשכלו.

מאחר שיש לאדם

אותה מתנה טובה שחנן בה השם את בריאותיו,

כדמותנו להבין ולהשכיל

אותו כוח החוכמה והבינה שאפשר לפתחו ולשכללו כל אחד לפי ערכו,

איך יעזוב את עושרו זה הגדול

להיות עני

שאין עני כמוהו,

שהרי אמרו חכמים בנדרים הם א',

אין עני אלא בדעת.

אין יותר עני מאדם שהוא עני בדעתו.

חובה שנייה

באה כתוצאה מן הראשונה.

אחרי שאתה מבין ומשכיל

ומתפתח בשכלך ויודע

ולומד מאחרים,

חובה שנייה באה כתוצאה מן הראשונה, שיקיים האדם

את אשר הבין בשכלו.

הבנת?

יופי, אז תקיים.

יש דברים

שגם שכל הפשוט

מבין אותם.

לא צריך עיון גדול

ולא צריך להיות איש בעל כישרון.

לדוגמה, איסור שפיכת דם נקי

לשם רציחה בעלמא.

זה ודאי שכל בר דעת,

טיפה אפילו,

מבין.

ויש דברים שצריכים מעט התבוננות,

כמו איסור גזל,

שאין בו הריגת נפש

ויש בו רווח ממון.

אדם גוזל, הוא מרוויח ממון בלי לעבוד.

אז צריך קצת התבוננות להבין שזה לא נכון לעשות דבר כזה,

וכל אדם מוכשר להבין זאת,

כי העולם לא יכול להתקיים אם כל אחד יגנוב ויגזול מה שיעלה בדעתו.

זה ברור שלא יכול להיות

יישוב בני האדם יחדיו.

עכשיו, יש דברים שצריכים כבר חשבון ודעת,

אבל לא במידה מרובה כל כך

שלא רבים יחכמו בה.

חובת אדם בעולמו בכלל

זה צריך קצת

חשבון ודעת,

לא הרבה כל כך להתאמץ בשביל להבין

למה אתה פה בעולם

ומה התפקיד שלך.

זאת אומרת, הפרופסורים והדוקטורים אפילו לרמה הזאת של קצת חשבון ודעת אין להם.

אז זה לא יודע למה משבחים אותם בכל ופה ושם.

אם הם לא מגיעים למה שהם קצת חשבון ודעת,

אפשר להשיג.

וגם

עבודת המידות ותיקונם באופן פרטי, כל אחד ואחד.

זה דבר

שעם קצת חשבון ודעת,

אם יש לך קצת דעת וקצת חשבון.

אתה מבין שאתה צריך לתקן את המידות שלך, כי אם אתה רואה שאתה מתפרץ ואתה כועס ואתה עושה שטויות,

ואתה בעל תאווה ואתה מושיט את הידיים ואתה כעוגות,

אז ברור שאתה צריך לתקן את זה, כן? זה לא...

זה כמו שמראים לכלב עצם, אז ברור שאתה או שאתה כלב או שאתה לא.

אבל שכל ישר וגדול,

כישרון ודעת,

זה כבר עניין אמונה ודעות.

בשביל להגיע לאמונה צרופה,

בשביל להגיע לדעות אמיתיות,

זה כבר צריך שכל ישר וגודל כישרון ודעת.

ולא כל אחד מגיע לאמונה צרופה ולא כל אחד מגיע לדעות אמיתיות,

ישרות.

אבל למרות שזה כך, אף אחד לא פטור מזה.

אז מה?

אז מה?

קשה להשיג? צריך, מה לעשות?

מה לעשות?

קשה גם להתפרנס.

אנשים הולכים, עובדים גם מה שהם לא רוצים, אין ברירה,

נישט ברירה.

צריך להתפרנס, צריך להביא.

צריך להביא אוכל לילדים.

צריך להביא גם את עצמך לעולם הבא, לגן עדן.

צריך, לא עובדת, לפה סתם.

לא באנו לאכול חומוס.

ובכל זאת אין בני אדם פטורים מזה.

והמתבונן בתורה ובדברי הנביאים

רואה את בני נוח

בתור אנשי מעלה,

והם נטבעים על כל שגיאה בשכל

בחסרון במידות.

וכל דור

נטבע לפי ערכו וכל אומה לפי מדרגתה.

הרי בא מבול.

על מה במבול? עשו דברים שלא ייעשו.

הייתה להם תורה?

לא הייתה להם תורה.

היו להם שבע מצוות בני נוח.

והם עברו.

הנה, לדוגמה, הנביא ישעיה,

פרק יוד אומר,

הוי אשור שבט אפי

אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור

ועל תפארת רום עיניו,

כי אמר בכוח ידי עשיתי ובחוכמתי כי נבונותי.

אז מה כתוב פה?

הנביא אומר, תשמע, יא אשור,

אתה תקבל ממני מכות כאלה,

חבל לך על הזמן.

למה?

אני אמרתי, אשור שבט אפי.

אני לקחתי אותך מקל

בשביל להרביץ לעם ישראל

שהם סרו מדרכי.

אז אני נתתי לך,

תני אותם מקל.

אשור שבט אפי. כשאני כועס על עם ישראל,

אני נותן

לך להיות המקל, להכות אותם, בשביל שיבינו

שיש חשבון.

אבל מה אתה עשית?

מה אתה עשית?

הוא אומר, עכשיו תשמע, אני מתהפך עליך.

למה?

אוי, אשור שבט אפי.

אני אעסיק אותך שבט

להכות באף

את עם ישראל.

אבל עכשיו אני אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור.

הוא גדל בלבבו,

התגאה

בעל תפארת רומחיניו.

כי אמר, בכוח ידי עשיתי,

אני ניצחתי,

ובחוכמתי כי נבונותי.

זאת אומרת, זה אני וזה כוחי ועוצם ידי וזה חוכמתי.

אמר הקדוש ברוך הוא, אני אשפיל אותך.

אז רואים מפה

שהאדם מייחס לעצמו את הכוח שהשם נתן לו לפעול.

עוד דוגמה,

התורה אומרת לישראל,

פן תאכל ושבעת

ורם לבבך ושכחת את השם.

אני נותן לך לאכול ואני משביע אותך, פותח את ידיך ומשביע לך לחי רצון.

ומה אתה עושה?

ואמרת בלבבך,

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה.

והתורה מצווה, וזכרת את השם אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל.

זה לא אתה.

התרגום אומר, אהב לך עצה למקנה נכסין.

הוא נותן לך את השכל ואת העצה לקנות נכסים, להפסיד נכסים. הוא, הוא נותן לך. אז איך אתה מייחס לעצמך?

תשמעו איך אנשים מדברים.

אתה יודע מה עשיתי לו? אתה יודע מה זה? אתה יודע איך זה?

איך ידעתי מתי לשים במניות, מתי זה, ופה...

איך אני... הכל אני, אני, אני.

איפה אוהב לך עצה?

השתבע הבורא נתן לי עצה.

נתן לי כוח לעשות ככה.

נתן לי הבנה לעשות ככה.

איפה זה?

אין בלקסיקון בכלל.

אז נתבונן,

עם ישראל זוכים להיכנס לארץ.

אז אלה שנכנסו לארץ היו במדרגה גבוהה מאוד.

דור דעה,

אלה שזכו לקבל את התורה מפי הגבורה, מפי השם,

ראו ניסים ונפלאות מה שלא ראו שום דור בעולם.

הם היו בגן עדן עלי אדמות.

הקדוש ברוך הוא במדבר, אישרה שכינתו בתוכם.

והדור הזה לא זכה להיכנס לארץ ישראל.

למה?

בגלל עוונות ספורים.

מנעו אותם חכמים,

עשר עוונות עשו כל הדור, ארבעים שנה.

זה אשרי הדור שעוונותם מועטים.

בכל אופן, בגלל זה לא נכנסו לארץ.

מעתה,

אלה שזכו להיכנס,

אז ודאי שהם נקיים מכל חטא ועמון.

הדור הנכנס.

ואותה מזהירה התורה,

פן יאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

ומה תהיה הסיבה לזה?

למה שהם יגידו ככה?

כי פן תאכל

ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך

וצונעך ירביון,

וכסף וזהב ירבה לך,

וכל השלחה ירבה.

בשביל זה יבואו לגאווה,

ושכחת את השם לומר כוחי ועוצם ידי.

מה זה? זה מידות.

מידות השם מרחם.

זה אחת מעשר זכירות

שחייב לזכור,

וזכרת כי השם הוא נותן לך כוח לעשות חיל.

כי זה,

למה צריך עשר זכירות? כי זה רגילים לשכוח.

מתי מחייבים אותנו בשכירה?

ממה שאנחנו

תמיד שוכחים.

עכשיו, בואו נחשוב.

נבוכדנצר, מלך בבל,

גם כן נטבע על הגאווה הזו.

הוא שלט בכל העולם כולו.

גם על החיות, גם על הבהמות, על הכול.

בשעה שכבש את כל העולם

והיה מרגיז ארץ ומרעיש ממלכות,

לא היה אומה ולשון שהוא לא כבש,

כולל ישראל,

והחריב את בית המקדש.

קראו הכתוב, שם

שם תבל כמדבר.

זאת אומרת, הוא הפך את כל תבל

כל העולם כמו מדבר.

מה שהוא רצה הוא עשה. לקח יישובים, לקח ערים, לקח... פרק אותם,

הרס אותם.

שם תבל כמדבר, מעיד עליו הכתוב.

אז איך הוא לא יתגאה?

בפרט שהוא היה גמד.

אלא אדם הוא.

אבל אם הוא אדם, יש לו תורת שכל עליו.

ואדם עם שכל לא יכול להתגאות.

כי רק השם גאו גאה.

אתה, מה יש לך תגאות?

אתה באת מטיפס רוחה, ואתה הופך להיות עפר רימה ותולעה.

יאכלו אותך תולעים. מי אתה?

כמה זמן אתה פה נמצא?

ואחרי זה מה?

לקברות יובל.

אז לא הבנתי.

על מה אתה מתגאה?

ריבי לויטס, איש יבנה אומר,

מאוד מאוד הביא שפר רוח,

שתקוות אין אושר רימה.

על מה אתה מתגאה?

זה שהשם נתן לך להחריב את העולם ולעשות מה שאתה רוצה,

זה השם נתן לך.

אלא אדם הוא נבוכדנצר ותורת שכל עליו.

זה מחייב אותו.

ובכן, אפילו אם סיבות רבות לו, שמביאות אותו כפי דרך הטבע למידה הנשחטה הזו של גאווה,

ולטעות בהכרה של ההשגחה של השם יתברך,

שהיא מתאימה בלי מפריעה,

עם הבחירה השלמה של האדם,

אסור לו לטעות.

זאת אומרת, יש השגחה ויש בחירה.

נכון שאתה בוחר מה לעשות,

אבל ההשגחה מאפשרת לך להצליח או לא מאפשרת לך להצליח.

ההצלחה באה מצד ההשגחה שמאפשרת או לא.

אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה,

לא תמיד מה שתבחר תצליח,

אבל אם הצלחת,

זה אומר שהשגחה רצתה שתצליח,

ואם לא הצלחת, זה אומר שההשגחה לא רצתה שתצליח.

וזה חייב להבין אפילו טמבל כמו נבוכדנצר.

הוא היה צריך להגביר את שכלו, להכיר את האמת

כפי מה שהיא, בלי שום הטעיה,

בלי שום נטייה לאיזה צד.

ואם הוא בא לידי טעות בלב אפילו, טעות בלב,

ואפילו לא במעשה,

אומר הנביא,

וכלה זעם ואפי

על תבליטם.

זאת אומרת,

אומר עכשיו אני אהפוך את הכול,

את כל הזעם, אני נתתי לאשור

לרדות בעם ישראל,

עכשיו וכלה זעם, תכף ייגמר הזעם, תכף אני כבר מסיים עם הזעם כלפי ישראל, ואני מעתיק אותו עליהם,

על תבליטם, על מה שהם עושים,

שהם מתריסים כלפי שמיא,

שעושים דברים מגונים,

תבליטם תבל הוא מלשון מגונה, לשון דברים מגונים.

הוא אומר על כל הדברים המגונים,

הם עוד חירפו חיילי אשור את השם,

וכולי וכולי,

אני אראה להם, כמו שאומרים.

דברי הנביאים האלה מוכיחים כמה גדולה חובת האדם באשר הוא אדם.

הוא גדול,

אדם הוא גדול,

בשכלו גדול.

חוכמתו ניתנה מאת השם

כדמותנו להבין ולהשכיל.

יש בידה להכיר כל מידה טובה ומעלה נכונה שהתנהג בה האדם כל ימי חייו.

בחוכמה שהשם נטע בכל אדם באדם,

יש בידה להכיר כל מידה ומעלה נכונה שחייב להתנהג בה האדם כל ימי חייו.

אם הוא לא למד, שילמד.

אם הוא לא יודע ללמוד לבד, ילמד מאחרים.

אין דבר כזה שאתה לא תגיע לזה. לא תגיע, תשלם.

בשביל זה נתנו לך חוכמה, בינה ודעת, נתנו לך שכל.

השכל הזה הוא שכל אלוקי.

אתה צריך לעבוד איתו ולהגיע לאן שצריך להגיע.

מובא בגמרא, בבא קמא צדיק ב',

על אבימלך שלקח את

שרה אימנו

מת אברהם אבינו,

והשם בא אליו ואומר לו, השב אשת האיש

כי נביא הוא.

שואלת הגמרא,

אשת נביא,

בעי אהדורי, אשת אחר,

לא בעי אהדורי?

לא הבנתי.

אתה אומר, השב אשת האיש כי נביא הוא,

רק בגלל שהיא אשת נביא, צריך להחזיר, ואישה אחרת לא צריך להחזיר,

של לקחת אשת איש ככה בלי להחזיר, מה זה?

איה, איה, איה, אמר רבי שם עמר נחמאניה, אמר רבי יוחנן,

השב אשת האיש מכל מקום.

לא, כתוב ככה, השב אשת האיש.

זה אחד.

זה כל אישה.

כי נביא הוא,

אז כתוב

שהוא יסכים לקחת אותה?

ואולי אני טימאתי אותה?

אז הוא לא ירצה לקחת אותה. אומר לו, אל תדאג, הוא נביא, הוא יודע בדיוק אם אתה נגעת בה, לא נגעת בה, אל תדאג.

השב אשת האיש.

ואם תגיד,

אה, אולי זה, זה, הוא נביא, הוא יודע בדיוק.

וגם כי נביא הוא, הוא יתפלל עליך, אם אתה תחזיר אותה, הוא יתפלל עליך, כי הוא עצר לו את הנקבים.

השם לא נתן לו להיות בעל אפשרות לעשות משהו, ולכן סתם לו את כל הנקבים,

שהוא לא יכול לזוז,

לא רק לו, גם לכל אלה שסביבו.

אז אם אתה רוצה להשתחרר,

שתוכל ללכת לעשות קטנים וכל הדברים,

אז תשיב את הזה, כי נביא הוא יתפלל עליך והכל יהיה בסדר. אם לא תישאר ככה,

פירושו תמות.

ותקע, אמרת הגוי גם צדיק תהרוג.

וזה שאתה אומר,

מה זה,

מה זה, הקדוש ברוך הוא יכול,

הגוי גם צדיק תהרוג?

מה?

מה אני עשיתי? אני לא עשיתי שום דבר עליה.

אני לא אשם, אלא הוא אמר לי, אחותי היא.

מי אמרה, אחי הוא?

מה, מה, מה?

מה אני יכולתי להבין אחרת? מה זה, מה?

מה עונה לו הקדוש ברוך הוא?

נביא הוא.

נביא הוא.

מה זה אומר?

הוא כבר לימד.

אברהם אבינו היה מלמד גדול בכל העולם. הוא היה נביא ומלמד ונותן דעת לאנשים והכול, ומחנך והכול.

נשיא אלוקים אתה בתוכנו. מה הוא אמר?

הוא כבר לימד, אברהם לימד.

אך סנאי

שבא לעיר,

על עסקי אכילה ושתייה שואלים אותו,

או על עסקי אשתו שואלים אותו?

אשתך היא,

אחותך היא.

כבר לימד, אברהם אבינו, דרך ארץ בעולם.

אם בא אכסנאי, בא אורח לאיזשהו מקום, מה צריך לשאול אותו?

אכלת?

שתית?

בכבוד, תיכנס.

מה שואלים אותו? זה אשתך? תגיד, זה אחותך?

מה?

ככה מדברים?

הוא כבר לימד את זה.

מכאן לבין נוח?

מכאן לבין נוח? מכאן לומדים בתורה?

מבין נוח שנהרג.

מות תמות, אומר לו השם.

היה לו ללמוד ולא למד.

בן נוח, שהיה לו ללמוד ולא למד, חייב איתה.

הוא פירש רש״י,

שהיה לו ללמוד דרך ארץ.

מדי כאמר לי רחמנה, נביא הוא.

מזה שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

הוא נביא,

משמע, אין ממש בדבריך וראוי אתה להרג.

אם הוא נביא והוא פרסם את הדברים ולימד אותם, היה לך ללמוד.

אתה לא יכול להגיד, אני, מה, נ... מי הוא? מה פתאום?

אין דבר כזה. אין ממש בדבריך וראוי להרג.

רואים לפי דברי הגמרא כי אבי מלך מחויב מאיתה היה בשעה שהיה מאמין לאברהם ושרה,

שאמרו כי אינה אשת איש.

ולמה?

מפני שעבר על מידת דרך ארץ.

ומיני לא להביא מלך לדעת ילכוד דרך ארץ כזו.

מה זה המידת דרך ארץ?

מי שואל אנשים מי זאת, מי זאת, מי זאת?

שואלים.

תרעב, באת מהדרך, תצמא.

היה צריך לדעת מידת דרך ארץ.

טוב, אבל מאיפה הוא יודע,

מאיפה הוא צריך לדעת בכלל שיש מידת דרך ארץ כזו? בארצו לא נוהגים כך.

בארצו שואלים על נשים.

מה קורה?

מה קורה?

שורקים, שורקים.

מה קורה?

אלא מפני שדרך ארץ הוא דבר ששכל מחייב.

קודם כול,

יש לך שכל?

שכל מחייב דרך ארץ.

לא, אתה חייב מאיתה.

ונוסף לזה,

יש גם גדול הדור,

שהוא מורה דרך לרבים בהלכה שכלית זו.

נביא הוא.

הוא פרסם את הדברים ולימד אותם ברבים.

היה לך לשאול, יש נביא.

תלך לגדול הדור, תשאל אותו.

מוזהר הוא עליה,

ואזהרתן זו היא מיטתן.

זאת אומרת, הם מוזהרים לדעת ולשאול ולברר,

והשכל מחייב,

והאזהרה מחייבת אותם מיטה.

כי דבר שהשכל מחייב אותו,

יש לו חומר של הלכה בכל הפרטים.

כאילו זו הלכה חקוקה בתורה,

ואתה חייב לעשות אותה, לא עשית, תשלם.

זאת אומרת, אדם על הלקוט דרך ארץ, אם השכל מחייב, חייב מיטה.

אז אם זה בגוי נאמר,

כל שכן בישראל.

וזה מה שהקדוש ברוך הוא אמר בהתחלה.

ויאמר אלוהים,

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

מה זה כדמותנו, אומר רש״י?

להבין ולהשכיל.

נתתי לך שכל שאיתו אתה כדמותנו, בדומה לנו.

אומרת לקדוש ברוך הוא, למלאכים

יש שכל,

אתה יש לך שכל,

אתה יכול להבין ולהשכיל,

להבין ולהשכיל, כל הזמן להוסיף

הבנה והשכלה,

ואם אתה לומד לבד, יופי,

לא למדת לבד, תלמד מאחרים,

לא תשאל,

לא תברר.

אבל השכל גם כן אומר שיש ספק במשהו, שאלה ככה, למה אתה מכריע ככה?

למה מכריעת ככה?

כי נטית אחרי הלב שלך, אחרי הרצונות שלך, תשלם.

אם שגית ולא פעלת על פי השכל, מה שנכון, כמו שאנחנו אומרים,

בני אדם אומרים אחד לשני,

תגיד, אין לך שכל? איך אתה עושה דבר כזה?

מה פירוש? למה אתה טוען אין לו שכל?

היית אומר, מה, אתה לא יודע?

לא.

טוענים לו, מה, אין לך שכל?

כאילו, כולם מבינים שהשכל מחייב,

ומי שעושה כזה דבר, זה כאילו אין לו שכל, הוא בהמה.

לא יכול להיות שאתה לא נוהג כמו בר דעת.

מכאן למדנו שהתורה נתנה לנו את הכוח,

פרסמה לנו, שיש לנו את הכוח

להבין ולהשכיל כעליונים,

וזה מחייב אותנו אפילו בדברים שאינם כתובים ואינם מצווים במפורש,

אלא אם השכל מחייב, אז אתה מחויב בדין ואפילו מיתה.

נו, אז כדאי להיזהר מאוד בעניינים האלה,

כי הרבה דברים לא יודעים,

לא רק מה כתובים,

אבל לפחות יש שכל.

אז גם אם לא,

השכל של אברהם אבינו, ילד בן שלוש,

השיג את כל התורה בשכל.

זאת אומרת, השכל יכול להביא אדם

להכיר את כל מה שהתורה מחייבת על פי שכל.

אין טענה לבן אדם לומר,

לא היה לי שכל.

אם אתה שוטה,

שהתורה מגדירה שוטה,

אז אתה פטור מהמצוות.

אתה לא בר דעת בכלל.

אתה גדר אחר.

כל זמן שיש לך שכל, אפילו קצת,

אתה יכול לפתח אותו.

אדם יכול להתפתח.

יש אנשים שבקטנותם היו לא מפותחים בכלל,

צחקו עליהם וכו' וכו',

במשך הזמן לקחו את עצמם, כמו שאומרים, בידיים,

התחילו ללמוד, ללמוד, ללמוד, השקיעו בעצמם,

התבוננו, ביררו, חקרו וכו' וכו', ועלו ועלו ועלו ועלו והגיעו להיות

רמי המעלה.

השכל מחייב.

רבי חנניהו,

בן עגשי אומר, עושה גדוש וחזקות ישראל לפי כוח,

ירבו להם תורם סוף שנה אמרו להם ושמחה על סגיות.

תודה רבה.