פרשת נח - העורב

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום רבקה הילה הודיה בת רחל

שהמחלה תסור ממנה ותעבור לחמינאי דחוף

לפני מאה טון שירדו על ראשו

בזכות יותר מעשרה שמתענים עבורה מאתמול שבעים ושתיים שעות רצוף

ורפואה שלמה למאור

גוזי בן משה

בזכות

שהם גמרו ספרי תהילים

עשרת יהודים ויהודיות לרפואתו ומתפללים

בעבורו והמחלה תעבור לחמינאי

מהרה לפני מאה הטון עוד ראשו

העורב

פרשת נוח

מדוע בחר נוח

לשלוח את העורב

לראות הקל והמי

האם הוא ביצע את השליחות?

מהי הדו-שיח שהתנהל בין נוח לעורב?

מדוע החכמים, זיכרונם לברכה,

כינו את העורב אכזר, שקרן?

איך הוא זכה לכינויים המחמיאים האלה?

מי בעיני נוח היה מיותר בעולם לגמרי?

למה נשלח דווקא העורב להאכיל את אליהו?

בשנות הרעב.

מי שמתאכזר על חברו,

באיזו חיה הוא מתגלגל.

ובכן,

שני שליחים יש בפרשת נוח,

עורב ויונה.

אלה השליחים הראשונים לפני אמזון ולפני אמו וכולי.

מבואר בתורה שלאחר ארבעים יום

שבהם גברו מי המבול על הארץ,

על אף זמן מה עד שהמים החלו להיחלש הלך וחזור.

וכשנראו כבר ראשי הערים, ביקש נוח לבדוק,

הקלו המים מעל פני הארץ.

פותח חנוח את החלון של הטבע

ושולח את העורב.

אחר כך הוא שולח את היונה.

למה בחר דווקא בעורב ראשון?

להבין זאת, נתבונן במאמרי חכמים.

הגמרא במסכת בבא קמא צדיק ב'

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב.

כלומר הזרזיר

הוא מין עוף שאין לו סימני טהרה ברורים.

אז חכמים חוקרים האם הוא עוף כשר או לא.

בשעה שהם רואים שהזרזיר שוכן בחברתו של העורב,

הכריעו ודאי הוא מין טמא.

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.

ורמזו חכמים במשנה, כל המחובר לטמא טמא.

כל המחובר לטהור טהור.

בשידוך של ישמעאל לעשיו נאמר

וילך עשיו אל ישמעאל

ויקח את מחלת בת ישמעאל.

והגמרא אמרה שזה בחינת זרזיר שהלך לעורב את חבר אמו.

בספר בני ישכר

מסביר שעל פי הסוד קליפת ישמעאל זה זרזיר,

קליפת עשיו זה עורב.

אז רואים את החיבור בין קליפת ישמעאל לעשיו טומאה בטומאה.

בסנדרין קוף כתוב

האפיקורסים אומרים על תלמידי חכמים שהם מעולם לא הוחלו להם.

למה?

מעולם לא התירו לנו את העורב ומעולם לא אסרו לנו את היונה.

זאת אומרת, גם הם מבינים האפיקורסים שהעורב הוא סמל הטומאה?

ומה מפליא?

העורב הוא סמל של מלכות עשיו.

היונה זה סמל מלכות ישראל.

עורב, שיא הטומאה והרשע.

יונה, שיא הטהרה.

ואת שניהם

בחר נוח לשלוח.

מה מצאו חכמים בעורם כל כך רע?

עד שהוא הפך להיות סמל ומופת לטומאה ורשע?

הגמרא בגיטין מ״ה מביאה מעשה לא שגרתי.

רב עילש נלקח בשבי על ידי גויים רשעים.

ברשעותם

כלאו אותו בבית אסורים בארץ רחוקיו.

יום אחד

רב חיליש רואה עורם

שקורא בקול גדול גווע גווע גווע גווע.

מנסה לומר משהו דחוף.

רב חיליש לא הבין את השפה של העורם.

הוא ענה לאסיר אחר

שהיה בקיא

בשפת העופות והציפורים. שאל מה אומר העורם?

אמר לו העורם אומר איליש ברח איליש ברח גווע

וואווווווווווווווווווווווווווווווווווו

רמז משמיים הגיע הזמן לברוח

והבריחה תצליח.

מה עושה רב איליש?

אומר העורם שקרן

לא מאמין לו.

העורם פותח את הפה

הוא אומר את השם שלו, יודע את השם שלו.

אומר אין ליש בראח.

הוא

חליל שקרן.

הרי כמה זמן באה יונה וגם היא מצייצת.

שואל את האדם ההוא, מה היא אומרת?

אומר לו אותו דבר, אין ליש בראח.

אין ליש בראח.

עכשיו הבין שזה עוד משמיים,

יהיה לו ניסים ומופתים.

ובאמת נשא רגליו וברח. ואצלי

נעשו לו ניסים כל הדרך.

אמר שמה כשמנאי לרב חילי שהעורב שקרן.

למה קבע נחרצות? אי אפשר לסמוך עליו.

אולי זה מופת שנשלח משמיים.

אלא רב חילי שלמד בפרשת נוח שהעורב שקרן גדול והיא הונה דוברת אמת ואפשר לסמוך עליה.

איפה שיקר העורב?

יש פסוק

שמתאר את השליחות של העורב.

וכך כתוב

וישלח את העורב

ויצא יצא בשור

עד יבוש את המים

מעל הארץ.

אז העורב נשלח

לעוף רחוק רחוק

ולבדוק אם גלו המים.

במקום זה מה עשה השקרן?

עשה סיבוב מסביב לטבע וחזר ושקר לנוער.

לכן כתוב יצא בשור, תכף ומייד.

במקום לעוף רחוק

ולבדוק מה שביקשו ממנו,

מסתובב,

יצא בשור ונכנס.

רשי אומר שהעורב לא עשה שליחותו של נוער.

בהגמרא בסנדרין ק׳,

וגם הבן ישחי בבניהו

אומרים שהעורב רק עשה את עצמו כאילו הוא מקבל על עצמו את השליחות.

בסופו של דבר, במקום לעשות את מה שאמר לו נוער,

להעמיד פנים במרמה כאילו עשה שליח.

וזה למד רב עילש, עורב ושקרן,

ואין לאמינו,

אפילו שהוא אומר את השם שלך,

אפילו שהוא בא להציל אותך ולבשר אותך בשורות טובות,

שקרן, לא מאמינים לו,

אפילו שהוא יגיד את האמת.

בסנדרין שם מביאים דו-שיח בין נוח לעורב.

מרתק.

העורב אומר לנוח,

כשם שרימך שונא אותי, ככה אתה שונא אותי.

כמה רשעות יכולה להתקפל בתוך משפט אחד.

כשם שריבך שונא אותי, ריבך הוא הרב שלך, לא שלי.

הקדוש ברוך הוא זה שלך, לא שלי.

הוא לא מקבל על עצמו מרוץ.

הוא לא נכנע לבורא.

הוא אומר לנוח, ריבך, הרב שלך הוא שלך, לא שלי.

העולם כולו נכחק במבול.

כל האנשים,

כל החיות, כל הצמחים עבדו.

מעטים נכנסו לתיבה, ביניהם העורב.

הוא ניצל מהמבול

רק בגלל שהקדוש ברוך הוא אמר לנוח להכניס אותו לתיבה עם כל שאר בעלי החיים.

זאת אומרת, גם להכניס את העורב השקרן, את הכפוי הטובה הזה,

שאומר, ריבך שונא אותי.

נוח,

מאכיל את העורב יומם בלילה שנה שלמה.

מתאמץ רבות,

כל החיות,

כולל העורב,

ולא זוכה להכרת הטוב מהעורב,

ולא אומר גם אתה זונא אותי.

מה זה הדבר הזה?

מה זה הדבר הזה?

שנה שלמה מאכיל אותו זה שונא.

לא נח רגע.

לא, זה כפיות טובה, כפיות טובה.

למה הוא חושב שהקדוש ברוך הוא שונא אותו,

ונוח שונא אותו?

לא תאמינו.

יש לו הוכחה.

הוא אומר, מכל העופות הטהורים

נוח הכניס לטבע שבעה-שבעה,

ומהעופות הטמאים

שניים-שניים.

הנה הוכחה

שהקדוש ברוך הוא שונא אותי.

אתה רואה?

למה אנחנו רק שניים? למה לא שבעה-שבעה?

עוד אומר, גם אתה שונא אותי.

למה אתה שולח דווקא אותי לראות אם המבול הפסיד?

אתה לא חושש שאני אצטנן?

אתה לא חושש שאני אקבל איזה מחלה מכל המגפה שהייתה שם בעולם?

זה סימן שאתה שונא אותי,

ולא אכפת לך שאני אמות.

ואז לא היו יותר עורבים בעולם.

למה לא שלחת אחת מעופות הטהורים?

שהוא יבדוק אם הבבול יסתיים כבר על ההורים, שבעה-שבעה גם אם יקרה לו משהו, יישארו מהמין הזה.

ועוד הוא מוסיף,

ואומר לנוח,

אולי אתה בכלל רוצה שאני אמות,

כי אתה רוצה את אשתי.

וואי וואי וואי, איזה חוצפה.

אומר הראם שכל זה רמוז בתורה.

הפסוק אומר יצאו בשוב.

מה זה יצאו בשוב?

העורב יצא,

והשיב לנוח טענות.

פלט לאור.

כמה הרשיע העורב.

וגילה

הדורות הבאים, את קלונו לדורי דורות. הוא גם כופר,

גם כפוי טובה,

גם שקרן,

עושד בכשרים,

בלי שום בסיס.

אתה רוצה אולי גם את אשתיות?

איי וואי וואי.

נוח לא התעלם מהטענות שלו,

והשיב לו,

רשע.

במותר לי, נאסר עליי.

הרי נאסר עליהם בתיבה לשמש.

בזמן שיש

צער בעולם, רעב בעולם, אז

התורה אוסרת לשמש.

אז אשתי אסורה עליי.

המותרת לי אסורה עליי.

אז האסורה עליי תהיה מותרת לי?

אשתך שהיא אסורה עליי תהיה מותרת לי. איך אתה אומר דברים שטויות כאלה? תגיד לי.

רשע.

במדרש רבה ל׳ג׳ו מוסיפים חכמים עוד נדבך בדו-שיח.

אמר העורר, מכולם בחרת דווקא בי. מדוע?

מה איש אם לא נוח?

בחי. מה העולם צריך אותך?

אתה מיותר לגמרי.

ונוח מסביר.

אתה אינך ראוי לקורבן.

אתה לא ראוי לאכילה.

ואפילו הגויים לא אוכלים אותך.

אז בשביל מה נוצרת?

אמר לו הקב' ברוך הוא לנוח, דנח לו לעורר.

העולם עוד יזדקק לו.

מתי?

בזמן אליהו הנביא

שיהיה רעב גדול בארץ,

מי יאכיל

את אליהו הנביא בשנות הרעב?

לא פחות ולא יותר עורבים.

למה שלח הקב' ברוך הוא דווקא את העורב שהוא ידוע לשמצה לפרנס, להאכיל את אליהו בשנות הרעב?

מה הקשר בין איש האלוקים לעורב רשע ותמא?

עומק העניין נמצא במלבין, במלכים א'-יוז'-ד'.

יחיאל בית האלי

ישב שבעה על בניו כשנפטרו.

בראשית מלחמת יהושע בן אנון, כשהוא נכנס לארץ,

נלחם ביריחו וכבש אותה.

החריב את כל העיר וקילל

מי שיבנה מחדש את העיר הזו,

בבחורו יייסדנה ובצעירו יצב דלתיה.

קללה נוראה.

מי שיבנה את יריחו בניו כולם ימותו.

הגדול כשיתחיל לבנות והאחרון

יציב את הדלתות בסוף הבנייה.

ולמה אסר לבנות את העיר הלכו?

מבער הכלי יקר

יריחו הייתה מלאה כשפים, כל כולה טומאה גדולה.

עד כדי כך

שחל עליה דין של עיר הנידחת

וכל שללה אסור בהנאה,

ומי שיבנה אותה מקולל בקללה הנוראה.

וכך היה.

יעל בית העיני לא חשש לדברי יהושע.

בנה מחדש את יריחו,

ונתקיימה בו הקללה אחת לאחת.

ככתוב במלאכים א' ט״ז ל״ד,

באווירה מכורו ייסדה, ובשגיף צעירו הציב דלתותיה כדבר השם אשר דיבר ביד יהושע בן ינון.

בסנהדרין קי״ג מתבהר שחיאל

בנה עיר אחרת,

ורק קרא אותה בשם יריחו.

ולא ידע שגם על עניין קטן כזה תחול קללה.

כי היה צריך למחות את שמה מן העולם.

ומבאר אמר שם,

שיהושע קילל מכפליים,

ארור אשר יבנה את העיר אסדוד,

אפילו תחת שם חדש,

את יריחו,

אפילו אם יבנה עיר אחרת ויקרא לה בשם יריחו.

ורש״י אומר,

לכן נקרא אחיאל ביתה אלי מלשון עלה וקללה.

באותה שעה

ישב שבעה על בניו, התאבל,

באו לנחם אותו גדולי עולם,

ביניהם אליהו הנביא ואחיו המלך.

שואל אחמד אליהו הנביא שאלה מתריסה,

איך ייתכן

קיללת התלמיד מתקיימת?

זה יהושע בן נון,

וקיללת הרב, שזה משה רבנו, לא מתקיימת.

יהושע בן נון תלמיד של משה.

והנה הוא קילל,

והתקיימה הקללה, ומתו כל הילדים

של חייה אל בית האלם.

אבל משה רבנו קילל,

הישמרו לכם פן יפתה לאובכם, וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם, וחרה אף אדוני בכם, ועצר את השמיים,

ולא יהיה מתר.

אנחנו אומרים את זה כל יום.

ואנחנו עובדים עבודה זרה, אומר רחב הגשם, מה זה לא מפסיק?

והשמיים לא נעצרים?

אותה שחקה מיליהו נביא ונשבע.

חי ה'

אם יהיה השנים האלה תל ומטר, כי אם לפי דברי.

זהו, אני סוגר עכשיו את השמיים, אין גשם.

ומה שאמר אליהו התקיים,

נהחל להיות רעב שלוש שנים.

בינתיים אליהו ברח מאחיו שלא יהרוג אותו,

והרעב התחיל להיות כבד מאוד.

וה' אמר לאליהו לך

ותסתתר ונחל כרית,

והים הנחל תשתה ואת העורבים ציוויתי לכלכליך שם.

אז הקדוש ברוך הוא מספק מזון לאליהו נביא ברעב, על ידי מי?

על ידי העורב.

והוא שותה ממימי נחל.

הבצורת

ממשיכה אין גשם, אין טל, אין מתר.

ויבש הנחל.

הנחל ששותה אליהו בעצמו ממנו התייבש.

משלוחי לחם מבית המלך פסקו מלהגיע.

גם בארמון

תימנה רעב.

באותה שעה אמר לו השם, לך טרפתה.

משם

אכל ושתה אצל האישה הצרפית.

אמרתי, הוא שואל שאלה.

מדוע כשאליהו היה בנחל כרית,

שלח לו השם מזון על ידי הערבים?

הרבה שלוחים למקום לפרנס את אליהו.

למה דווקא העורב ידוע לשמצה?

אלא הקדוש ברוך הוא רצה להראות לקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא רצה להראות לאליהו,

שהוא לא חפץ ברעב הזה שגזר אליהו.

עם ישראל.

אליהו גוזר, הקדוש ברוך הוא קיים.

רעב בא לארץ,

אבל רומז לו הקדוש ברוך הוא. תראה, תראה, תראה.

העורב, האכזר בעופו,

הוא מביא לך לחם.

אני לא חפץ ברעב אכזרי שממית את עם ישראל.

אפילו העורב,

שהוא האכזר על בניו,

הוא מביא לך אוכל,

כאילו תתבונן.

אפילו האכזר ביותר צריך לרחם.

מוסיף רשי,

לכן ייבש את נחל כרית,

התבונן אליבו,

כמה צריכים גשם בדחיפות?

ורצה שאליהו הנביא יגלה צרפתה,

כי קשה בעיני השם שבנה שרויים ברעב.

מאיפה זה צרפתה? צרפת זה עיר סמוכה לצידון.

שם הייתה אלמנה,

והשם קבע שיתפרנס את הנביא אליהו.

והוא היה חייב להכרת הטוב עצומה.

בהמשך השם גלגל שהבן שלה ימות,

כדי שאליהו הנביא יבקש לחיות את הבן.

ואז מה יאמר לו הקדוש ברוך הוא?

יאמר לו שלושה מפתחות נמצאים בידי,

ולא נמצאו ביד שליח.

מפתח יולדות,

מפתח גשמים,

מפתח גחיית המתים.

איך אתה רוצה שיהיה ביד שלך שני מפתחות,

גם של גשמים,

וגם גחיית המתים, לחיות את הילד המת.

אתה רוצה להשאיר לי רק מפתח אחד?

זאת אומרת,

תצטרך לוותר על מפתח אחד,

ואז יישאר בידך אחד.

תחזיר לי את המפתח של גשמים,

ותשאיר לך את המפתח של גחיית המתים,

וכך אילץ אותו להפסיק את הבצורת.

במדרש תנחומא

מבואר שדרכו של העורב

שמוריד בניו

רואה שהם יוצאים לבנים,

לא כמוהו שחורים.

איך זה?

אז הוא משוכנע שזה לא הבן שלו.

הוא מאשים את אשתו שהיא איתה עם מישהו אחר.

זה עורב משהו

עליו אותך כי היום אחר, אחרי יום הם מתחוזרים להיות שחורים

הוא לא בא לראות, לא מבקר, לא בודק, לא שום דבר, לא שואל שאלות, הוא מחליט

לבנה עורב אשר יקראו, לבנה מלשון לבן גם

לבנה עורב

בכל זאת

העורב כזה אכזר

שהוא מוכן לסבב מיתה

למי שהוא ספק בנו

עכשיו יש לו ספק אם זה הבן שלו או לא, אבל לא אכפת לו, הוא לא דואג לו לאוכל

לא אכפת לו שהוא ימות, זה לא שלי, מה אכפת לי שימות?

זה לבן, זה לא שלי

אבל הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את כולם, לא מפקיר את העורבים הקטנים

עושה להם נס, מזמין להם יתושים קטנים

שנבראים בצואתם ואוכלים אותם בשבעים

ובכתובות מ' ט' כתוב שדוד המלך אמר בטילים נותן לבהמה לחמה לבני עורב

אשר יקראו

דוד המלך מחרש ומזכיר שהקדוש ברוך הוא מפרנס את כל הבהמות

עוד פרט הוא מוסיף, גם נותן מזון לבני עורב

אלה הבנים הלבנים

שהאבא יתאכזר אליהם

מתי שהם קוראים לו הוא נותן להם לאכול

אז למה ברא הקדוש ברוך הוא כזה עוף אכזרי?

הרי בעולם אין מי שמתאכזר אל בניו

מוסיף המלבי

יסוד נפלא מהאבות דרבי נתן

יש באדם מידות רבות

חלקן רעות, חלקן טובות

וכל המקור שלהם

זה מבעלי החיים שבעולם

שנבראו מיליון עם בעלי החיים עם תכונות שונות ומשונות

כדי שבאדם בחיר הבריאה יהיה כל המידות האפשריות בעולם

איפה זה כתוב?

כשהקדוש ברוך הוא אמר בהתחלה נעשה אדם

אז הוא דיבר עם כל הברואים ואמר כל אחד ייתן משהו מכוחו ונעשה אדם

ככה אומר הזרעות

והאריה יש בו גבורה, הנמר חס, הנשר קל, הצבי רץ מהר

עצר איטי, הנמלה חרוצה, חמות, טמבל

שועל, ערמומי, חתול,

תניעות,

פסטיפס שלם של תכונות רבות מגוונות

וכולם נמצאים באדם.

ולצורך הבחירה של האדם עשה הקדוש ברוך הוא בבעלי החיים

את כל מגוון התכונות,

מהטובה ביותר עד הרעה ביותר.

ואז תהיה לאדם בחירה.

מאיזה בעל חיים נטל אדם את מידת האכזריות?

נו, לא בעיה עכשיו.

העורף.

אפילו על בניו הוא מתאכזר.

אם נמצא אדם

שמתאכזר על משפחתו וקרוביו,

הוא לקח מידה זו מן העורף.

לכן אמר לו נוח לעורף, אתה מיותר בעולם.

אין צורך בבעל חיים אכזר כמוך.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר לנוח, אנחנו צריך אותו עדיין.

גם בשביל לטוע באדם מידת אכזריות.

לדוגמה,

מה צריך להשתמש באכזריות

נגד

מחבלי הנוח בא למשל.

שהם קיבלו את המידה של העורף, יותר מהעורף, אפילו העורף לא חשב על אכזריות כזאת וכולי.

בני ישראל היונים, היונים מצחורות.

אין בגלל אכזריות כאילו השמאלנים פתאום, יש להם אכזריות נגד המתנחלים,

נגד המשיחים, נגד החרדים,

אבל נגד הנוח בא, מה פתאום הם יונים של שלום,

שלום עכשיו,

עכשיו.

עד עכשיו לא עשו משפט לאחד מהנוח בא,

ובינתיים שבתו חיינים על עלילות שווא.

זה היונים הצפורות של השמאלן.

מה הפתק שלהם?

אמת.

אמת.

תראה חרטא, נקרא אמת.

הם יודעים לשנות מושגים ושמות אלופים, אלופים.

זהו.

אז הוא אמר לו, נוח, לא צריך אותך, אתה כזה אכזר.

אבל השם אמר לו, צריך שיהיה מידת אכזריות בבני אדם.

ומאותה שיבה גם שלח.

הקדוש ברוך הוא לאליהו נביא דווקא את העורם שמתאכזר על בניו

ומכאן רמז ופרק מוסר

מאת השם

שאין ראוי להתאכזר על בניו של מקום.

אליהו כשקבע שלא יהיה גשם, הוא יתאכזר בעצם בסוף

הוא לא התכוון אבל בעקיפין שהבנים של הקדוש ברוך הוא טמאו למים ולא יהיה מה לאכול וכולי וכולי וכולי.

ובאמת,

יש דרכים רבות לשלוח מזון לנביא

אבל העורר נמחה לשליחות

עם מסר

ואם האכזר ביותר דואג לך לאוכל, איך אתה לא דואג לבני ישראל שאין להם אוכל?

הרמב״ם בשמונה פרקים, פרק זן כתב דבר פלא

בשנוך ימיו אליהו הנביא עליו בסערי השמיימה

בעלו אליהו הנביא ופניחס

שאמר לו הקדוש ברוך הוא הנני נותן לו את בריתי שלום

דהיינו שהוא יחיה לעולם

וכיצד לא חי לעולם

למרות כל זה טען הקדוש ברוך הוא לאליהו אינך ראוי למשול בבניי

ולהיות להם לכהן כי אתה קנאי גדול

ואתה עלול לאמיתם

לכן תעלה בבקשה מסערי השמיימה

אין לך פה מקום

כי הוא אמר כאן לא קנאתי לשם

בדברי הראש בעל הטורים והמושב זקנים

ויש רמז יפה

כתוב ויצא יצא בשוב עד יבושת המים על הארץ

במילה יבושת

זה אותיות תשבי

תשבי כידוע זה אליהו התשבי

אז מה פירוש?

כתוב ויצא יצא בשוב מתי הוא ישוב עוד פעם ישוב

העורם

עד יבושת עד שיגיע תשבי

ויביא מים על הארץ

רמוז

זאת אומרת

הקדוש ברוך הוא רמז לנוח

עכשיו הוא לא יבצע את השליחות

אבל תדאג שיגיע תשבי הוא יאכיל אותו

ואז יתקיימו דברי אליהו יבושת המים על הארץ

בספר ידי משה על המדרש

כתב באופן שונה

ניתן להבין שנוח רצה לשלוח דווקא חוב טמא, למה? כי אם יקרה לו משהו

לא יחסר לו לקורבנות.

אבל השאלה למה דווקא את העורם הטמאים? יש עוד.

ומדוע סבר נוח שהעורם מיותר בעולם

וכי הקדוש ברוך הוא עושה בריאה שאינה נצרכת?

והאם מותר להגיד לבריאה

שהיא מיותרת?

ואם הקדוש ברוך הוא אמר לו נכניס את העורם לטיבה, אז איך יכולנו להגיד שהיא מיותרת?

אלא נוח הקפיד על עניין נוסף.

הגמרא בסנהדרין אומרת שלושה עברו על דבר השם ושימשו בטבע.

אה,

שימש בתיבה, נענש

שהפך עורו לשחור.

ורש״י אומר מאותו תשמיש נולד לו הבן כוש.

וזה בגלל שהוא עשה במחשך.

השני ששימש זה הכלב.

לכן הוא נענש

שייקשר בשלשלת

ויאבד את חירותו.

זאת אומרת, תמיד הכלב, כשראים אותו בשלשלת

הוא לא כל כך חופשי להסתובב ברחובות לבד.

צריך להיות מחבר למחליל.

ויש עוד הסבר שאומרים שבשעה שהוא משמש

הוא נתפס.

אה, אה, אה, אה, אה, בעיה, יש לו בעיה.

והשלישי זה העורם.

הוא נענש משונה מהבריות.

כמבואר בירושלמי.

השימוש שלו זה דרך המקור.

אין לו שום מנה.

בעל כן אמר לו נוח,

רשע,

איך שימשת בתיבה?

אחרי שהקדוש ברוך הוא עשה עליך?

אבל בור קרה ויחפרהו.

דווקא בגלל שהעורף שימש בתיבה

התעברה אשתו.

ולכן נוח יכול היה לשלוח אותו בבטחה,

ולדעת גם אם יקרה

משהו העורבים לא יכחדו

באר אמר שם

זו תשובה ניצחת שהשיב נוח לעורב

שטען שהוא שונא אותו

למה אתה דווקא שולח אותי?

כי העורב אתה היחיד

מכל הטמאים

שאשתו נתעברה?

אם הייתי שולח מישהו אחר יכול להיות אותה טענה ואם אני אמות לא אשאר מאמין שלי כלום

אבל אתה רשע בגלל ששימשת אשתך את עברה אז אני יכול לשלוח לך גם אם תמות

כפרה על כולם

אז אשתך כבר מעוברת

באור החיים הקדוש מוסיף פנינה נפלאה

אבל למה הוא נשלח העורב הטמא שליחות ראשונה לאחר המבול?

מה, לא ידענו שזה העוב הכי הכי הכי שלא צריך להיעזר בו?

אלא רואים בפסוקים שיש שני שינויים בין שליחות העורב לשליחות היונה

אצל העורב וישלח את העורב

ואצל היונה את היונה מאיתו וישלח את היונה מאיתו

לרעות הכלוא המים.

הבדל אחד יש

אצל העורב לא כתוב מאיתו

אצל היונה כתוב

היא נשלחה מאיתו

זה הבדל אחד

הבדל שני אצל העורב לא כתוב מה המטרה של השליחות

אצל העונה כתוב לראות הכלוא המים

לפי זה

אור החיים הקדוש אומר הוא בכלל לא שלח את העורף

הוא גירש אותו מן התיבה

כי הוא לא נתן לו משימה

ולכן לא נזכרה המטרה של השליחות

הייתה זו שליחות שילך

ולכן גם לא כתוב מאיתו

כי נוח לא רצה שום קשר עם העורף

ואם נתבונן בהמשך הדברים גם כשהם חזרו מהשליחות יש הבדל בפסוקים

אצל העונה כתוב וישלח ידו ויקחיה

ואצל העורף לא נאמר דבר כזה הוא רצה שהעורף יישאר בחוץ

ורק איונה

היא נבחרה לשליחות של נוח

כל זה אומר אורחי רוגנים.

ועוד אומר,

כלל יסודי ועמוק בפסיכולוגיה.

כל הפוסד

במומו פוסד.

העורב חשד בנוח שחפץ באשתו.

בא בשעה

שהוא עצמו חטא בעניין תשמיש.

אתה פוסד שהוא חושב על דברים כאלה?

בשעה שאתה בעצמך עשית דבר כזה.

זה נקרא פוסל

במומו פוסל.

העורב טען שנוח אכזרי אליו

בשעה שהוא סמל אכזריות.

כל הפוסל

במומו פוסל.

העורב חושד באשתו שזינתה ושיקרה שהילדים לא שלו, הם לבנים.

בא בשעה שהוא השקרן הגדול.

הוא יצא, עשה סיבוב, חזר ואמר את זה.

כמו אישה, שולחים אותה, השם מרחם למקווה. היא עושה סיבוב, וכאילו היא יצאה במקווה, מרציבה סחרה בברז ועודרת.

וואי וואי וואי.

אז רואים שכל הפוסל במומו פוסל.

איך מתקבצו, שואל אור החיים הקדוש, כל כך הרבה מידות מושחתות בעוף אחד?

אלא השורש הוא אחד.

כל מה שאמרנו, השורש הוא אחד.

שורש של אכזריות.

מי שיש בו אכזריות,

הוא חושד בכולם,

הוא מבטל את כולם, הוא משקר את כולם.

הכול.

אתם רואים מה זה נוחבה של מרחם?

מה מסוגלים לעשות? אפילו גרמנים לא עשו דברים כאלה.

עומק העניין,

שמידה רעה אחת תלויה בשנייה וגוררת זו את זו.

מי שאכזרי כל כך, הוא דואג רק לעצמו,

וזה בוודאי יביא אותו לשקר, כי הוא דואג רק לעצמו, מה אכפת לו לשקר?

מה אכפת לו להגיד שכולם שקרנים, ולהגיד שכולם אכזריים,

ומה אכפת לו לקפור לטובת זולתו?

וכל הזמן הוא יטען שמרמים אותו, ושאשתו מרמה אותו, ושנוח מרמה אותו,

ושהשם שונא אותו.

מי שאכזר,

כל המידות הרעות והמושחתות

נמצאות בו.

אכזר

הוא שקרן, הוא כפוי טובה, הוא כופן.

גדול.

אז יש שניים

שלמדנו בפרשה, אחד קוראים לו עורב

ואחד יונה.

העורב הכי זר, כל המידות הרעות נגררות לו אחרי הכי זרויותו.

היונה סמל של רחמים,

צנועה,

נאמנה,

היא לא נזקקת

ליון אחר. אם בעלה מת, היא לא נזקקת יותר לאחר.

אז אנחנו צריכים לבחור, אתה רוצה להיות עורב

וואק וואק או אתה רוצה להיות יונה?

כנסת ישראל נמשלו ליונה.

יונתי,

בעצם.

יונתי,

תרמתי.

לכן עם ישראל הם רחמנים,

וממילא

כל המידות הטובות נמשכות אחרי זה.

עשיו!

ביידן!

קאמלה האריסט!

אלה עשיו, הם נמשלו לעורב.

אכזריות שבחיות, רק אינטרסים שלהם, שהם יצליחו בבחירות,

שימותו חיילי צה״ל, מה אכפת להם?

וממילא,

המידה הרעה הזאת של אכזריות,

היא גוררת את כל המידות הרעות אחריהן.

כשהם,

ולאדן הפיל להם את התאומים,

אז נרצחו כשלושת אלפים.

ביחס לשלוש מאות חמישים מיליון,

זה מעט.

פה הנוח'בה,

ביום הראשון הרגו אלף ארבע מאות.

אבל רק עשר מיליון אנשים.

אז ביחס לאמריקה צריך להיות פי שלושים וחמש.

אז זאת אומרת יותר מ-50 אלף, כאילו הם רצחו.

אז אם אתם הלכתם למלחמה שנים רבות,

בטליבאן, בכל המקומות, והרגתם

מאות אלפים ילדים ואזרחים חפים מפשע, בלתי מעורבים והכול,

בשביל לתפוס אחד שקוראים לו בן לאדד,

איך אתם מטיפים לנו? תפסיקו, תפסיקו.

ירו עלינו בלבנון במשך שנה,

לא אמרתם הפסקת אש.

וטוב, כשיורים על היהודים זה בסדר, אנחנו הידידים דואגים לכם,

שאתם תפתחו כל פעם כיפת ברזל, תעשו זה, כל מיני.

למה אנחנו רוצים שיהרבו אתכם?

כל מיני מכשירים, וזהו, זהו, מה ההסבר?

אבל כשאתם מצליחים ומנצחים, עצור, פסקת אש,

פסקת אש, פסקת אש, פסקת אש, יש בלתי מעורבים.

ואלה שנהרגים אצלנו מעורבים?

יורים על אזרחים.

יורמים על מנת לפגוע בלא מעורבים.

אתם לא אומרים כלום.

רק שם לא מעורבים.

וזכרתם שיש לא מעורבים,

כי כל הבתים, כל הכפרים,

מלאים בנשק ותחמושת והכול.

אז איפה למעורבים?

זה עשו.

עורב, אכזרי.

מראה סימנים כאילו הוא ידיד, וזה, ופה, וזה, כל האינטרסים שלהם. כבר אמר אובמבה.

אובמבה, עמרפל, אמר כבר בהתחלה,

אני לא אתן לחייל אמריקאי שייהרג בשביל ישראל.

אבל כשאנחנו נעשה את זה בשבילם,

אנחנו נלחם נגד ציר הרשע.

כן, למה לא? למה לא?

אנחנו נותן לכם נשק ותמותו בשבילנו. למה לא?

לא תמיד.

אלף נשאיר, לא ניתן לכם. כאילו שניראה בעיני העולם שאכפת לנו מבלתי מעורבים.

איי, איי, איי, סתם העורב הזה.

כועה, כועה.

לכן,

בספר הגלגולים, פרק ל״ה, כתוב

מי שמתאכזר על חבריו

מתגלגל בעורב.

למה?

בשביל שאבא שלו העורב יתאכזר אליו.

הוא ייוולד כעורב,

יצא לבן,

ואבא שלו יעזוב אותו.

ואז מידה כנגד מידה, משלמים לו.

לא הכרתם את העורב, פחר, אה?

עכשיו תכירו את אדום.

זה אדום.

וישמע את זה על זרזיר.

ושניהם ממש אוהבים אותנו.

העופות הטמאים האלה ממש אוהבים אותנו.

ביונה, ממש, הם אוהבים את היונה.

טוב, אני מודה לכם על ההקשבה.

תודה רבה, נולא. הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומה נפשו שחס את דאורייתא.

ולעשות נעתרו על הקדוש ברוך הוא וכבד את אביך ומת אימך, ולעשות נעתרו על התנא הקדוש עם שבתותיו דברו.