בני ברק - 24 דברים המעכבין התשובה

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
 הערב הזה לטובת נשמת אור החיים הקדוש לעילוי נשמת שרה בת ענתיה משה בן דוד וצבי בן שרה ולחזרה בתשובה לישראל מאיר בן שושנה
הערב גם לעילוי נשמת הורי ולמי מנוחת עדן
ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה. ארבעה מהם עוון גדול והעושה אחד מהם אין הקב''ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו.
ואילו הם: ארבעה שהם עוון גדול. המחטיא את הרבים. ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה.
מחטיא את הרבים זה לא רק אדם שעושה עבירות וגורם לאחרים לעשות איתו. מחטיא את הרבים זה גם מספר לשון הרע, אז הוא מחטיא את הרבים כי הוא מחטיא את השומעים. מאכיל נבלות וטרפות. לא בודק את הירק כראוי ושאר דברים.
מחטיא את הרבים זה לא אחד שהוא פושע גדול זה יכול להיות חרדי, חרדי גדול חשוב מאוד אבל מחטיא את הרבים.. או המונע אנשים  מלעשות מצצוה ז''א אחד רוצה ללכת לשיעור אומר לו לא כדאי לך ללכת. אין מה לשמוע.
או אחד שמונע אחרים רוצים לעשות משהו, זיכוי הרבים או משהו אומר חבל במקום זה תעשה ככה וכהה. מונע מהאנשים לעשות מצוות. זה עוון גדול והקב''ה לא מספיק בידו לעשות תשובה.
השני זה המטה חברו מדרך טובה לרעה. כגון מסית ומדיח. אז כל מי שמטה את החבר מדרך טובה לדרך רעה הרי זה שזה מסית ומדיח. אחד רוצה ללכת יש לו שאלה אומר לחבר שלו מה אתה אומר אני ילך ללמוד בכולל או ילך  לעבוד? אומר לו  עזוב מה יצא לך מהכולל לך תעבוד תרוויח כסף תתפרנס בכבוד.. מטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה, מסית  ומדיח. עוון גדול ואין הקב''ה מספיק בידו לעשות תשובה.
השלישי זה הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו. הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש  ונמצא כמחטיאו.ז ''א הוא רואה שבן שלו מדרדר ואינו מוחה בידו. הועיל ובנו ברשותו ואינו מוחה נמצא כמחטיאו. נמצא כמחטיאו! ז''א דבר איום ונורא זה עד כדי כך טענו חכמים זיכרונם לברכה שאברהם אבינו ויצחק אבינו ודוד ועלי הכהן יצאו להם בנים לתרבות רעה בגלל שלא רידו אותם.
אברהם ''ויאהב אברהם את ישמעאל'' ''ויאהב יצחק את עשיו'' לא רדהו. צאו תרבות רעה.
דוד המלך אותו דבר יצאו לו בנים לתרבות רעה. לא רידה אותם.
עלי הכהן אמר ''אל בני אל תרעו'' אל תרעו זהו. הוכיח אותם אבל בשפה רפה.
כתוב בגלל זה שהוא לא מיחה בהם והם ''וישכבו את הנשים'' פרוש שהיו נותנים להם לשהות עד שהם יקריבו את הקרבן שלהם בגלל שבעלי תאווה היו. מה ייקחו, גוזלים. הם היו מביאות את זה אחרי שהם יולדות צריכות להביא. אז היו משהים אותם מבעליהם. זה נחשב כאילו הם היו איתם. אז מה הוא היה אומר להם שהוא שמע שמועה לא טובה עליהם  ולכן אמר להם אל תרעו ובגלל זה הוא מת והם מתו ומישראל מתו. דבר איום ונורא הוא הוכיח אבל בשפה רפה. לא היה מספיק וכולם נענשו.
אז מי שיש בידו והוא לא מוחה נמצא כמחטיאו ובכלל זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין ביחיד בין ברבים ולא מחה אלא יניחם בכישלונם, עוון גדול ואין מספיקים בידו לעשות תשובה. אין אחד פטור ממצות 'הוכח תוכיח את עמיתך' זה מצווה שאף אחד לא מתאים לו כל כך .למה נאי צריך להסתכסך עם אנשים מה אני צריך לריב איתם. מי אני בכלל שאני יוכיח וכי אני בסדר? אז מה אני יוכח.. אין דבר כזה. חייב להוכיח אם אתה אורה יהודי שומר תורה ומצוות לא חילוני לגמרי. שומר תורה ומצוות ''הוכח תוכיח את עמיתך'' עם- שאיתך בתורה. אם את הרואה שהוא חוטא או נכשל 'הסירו מכשול מדרך עמי' אומר השם. אתה צריך להוכיח אותו.פשה יפה להגיד לו לטובתך תירש גן עדן. הכול טוב ויפה אבל צריך להוכיח. ואם אתה מוכיח אותו וזה בנ''א למקום שלוש ארבע פעמים והוא לא שומע, אז כתוב שמפרסמים ואתו מקללים אותו מבזים אותו וכו וכו... לשון הרמב''ם.
אז לכן אדם לא יכול להפטר זה עוון גדול מי שלא מוחה. זאת הפרשה שלנו פרשת ניצבים. שנכנסנו בערבות איש כנגד רעהו. ואם לא, נתפסים כולם בעוון.
מתי אתם ניצבים? כשאתם כולם.כל אחד דואג  לכל אחד. אבל אם לא הקב''ה תובע את הערבים. ככה הדין שאם מישהו נכנס ערב יכולים לתבוע בין מן הלווה בין מן הערב לא  שואלים אף אחד אין לך קודם ללווה ואחר כך.. לא.  יכולים לתבוע מהערב ישר.
ואנחנו נכנסנו לערבות שהנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ז''א חייב כל אחד להוכיח וצריך למחות אם הוא לא יכול להשפיע, לפחות למחות. אם לא, זה עוון גדול. ''וכשלו איש באחיו'' אל תקרי וכשלו איש באחיו אלא איש בעוון אחיו. ונתפסים על זה לכן כתוב ''הוכיח תוכיח ולא תישא עליו חטא'' אתה יכול לשאת את החטא שלו עליך.
אז זה אחד מ4 דברים שהם חמורים ביותר ואין מספקים בידו לעשות תשובה
והרביעי זה אומר אחטא ואשוב ובכלל זה אומר אחטא ויום הכיפורים מכפר. מה יש לי להתאמץ לחזור בתשובה אז קודם כל אני אחטא  ואני אשוב. . תמיד התשובה היא מוכנה ואפשר בכל רגע לעשות תשובה. אני לא עומד ביצרי אני אחטא ואשוב אחטא ואשוב.
תמיד אני אשוב אפילו תכף אחרי זה.  אין מספיקים בידו לעשות תשובה
 והאומר אחטא ויום הכיפורים מכפר ''כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו'' אז הוא מדמיין לו שהוא יחכה עד יום הכיפורים ויום הכיפורים 'באשר הוא  שם' וזהו. אבל זה פטנט אצלו. זה לא שאחרי זה הוא נכשל  ככה התוכנית. בשביל זה יש יום הכיפורים עד יום הכיפורים אני ישתדל. מה שאני לא יכול  לא נורא. יגיע יום הכיפורים 'והוא רחום יכפר עוון' לא עובד ככה לכן נאמר שזה עוון גדול ואין מספיקים בידו לעשות תשובה.  אילו 4 דברים.
 אז המחטיא את הרבים
והמעכב רבים מלעשות מצווה
מטה חברו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח
רואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו.
וכן מי שיכול למחות באחרים ואינו מוחה מניח אותם בכישלונם
 והאומר אחטא ואשוב  או יום הכיפורים מכפר.
מתוך 24 דברים שמעכבים את התשובה מהם חמישה דברים שנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם:
הפורש מן הציבור לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עימהם ולא זוכה עימהם בזכות שעושים. הציבור עושה מצוות מקבלים עליהם קבלות עושים  תשובה והוא לא יהיה עימהם והוא לא זוכה עימהם בזכות שעושים. אדם כזה נועלים דרכי התשובה בפניו. פורש מן הציבור הוא נקרא.
שני זה החולק על דברי חכמים. כיון שהוא חולק על דברי חכמים ממילא הוא פורש מהם. המחלוקת גורמת לו לפרוש מהם ואינו יודע את דרכי התשובה אז מי ילמד אותו מה עושים איך עושים ואם יש לו שאלות איפה יברר. אם הוא חולק על החכמים הוא יישאר בור ועם הארץ לא יודע מה לעשות.
שליש זה המלעיג על המצוות כיון שנתבזו בעיניו אינו רודף  אחריהם ולא עושם. ואם אינו עושה במה יזכה. אז אד שמבזה את המצוות נועלים בפניו את דרכי התשובה.
המבזה את רבותיו דבר זה גורם לול לדוחפו ולטורדו כגחזי וכישוע. ישו. בזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה דרך האמת.
אז מי שמבזה את רבותיו הדבר הזה דוחף אותו החוצה ממילא לא יהיה מי שיורה לו את הדרך.. לאכל אדם מלמד אצל כל אדם. לא כל אדם מתחבר לכל אדם ונגיד שהיה לאחד רב והכול היה בסדר עד שיום אחד הוא קם וביזה את רבותיו האדם הזה איבד דאת דרכו, נעל בפני עצמו את דרך התשובה. ירד לטמיון. השונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דרך תשובה כי רק בתוכחות יכולות לגרום לתשובה בזמן שמודיעים לאדם חטאיו ומכלימים אותו אז הוא חוזר בתשובה ככתוב בתורה 'זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' ''ממרים הייתם'' ' ולא נתן ה לכן לב לדעת' 'עם נבל ולא חכם' אז רואים פה שמשה רבנו מוכיח את עם ישאל ולא סתם מוכיח אותם אלא גם מכלים אותם. אומר אל תשכח את אשר  הקצפת, ממרים, ולא נתן השם לכם לב לדעת, עם נבל ולא חכם, וישעיה הנביא אומר 'הוי גוי חוטא' 'ידע שור קונהו' 'מדעתי כי קשה אתה' והם ציוה אותו להוכיח את החטאים ואמר לו 'קרא וגרון אל תחסוך והגד לעמי פשעם' וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה. אומר הרמב''ם 'לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהיה מוכיח לרבים ומחזירם בתשובה. ז''א כל קהל צריך להעמיד כזה. פעם היו מגידים בישיבות יש מצליפים משגיחים.  אבל כל קהל וקהל צריך להעמיד ואם לא, צריך אדם לחפש מי שיוכיח אותו .כי זה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ואני שומע דבריו לפיכך יעמוד בחטאותיו שהם בעיניו כטובים.
אז השונא את התוכחות נועל בפני עצמו את דרך התשובה. הגאונים הגדולים היו שוכרים מגידים ומוכיחים שיוכיחו אותם יום יום. מי לנו גדול מהגאון מוילנא שביקש לו מגיד מוכיח שיגיד לו מה עליו לעשות. מה אפשר להוכיח את הגאון, מה אשפר להוכיח? מלאך אלוקים מי יכול להוכיח אותו, מה אמר לו, זה לא חכמה להיות 'הגאון' בבית כשאתה יושב והתריסים מוגפים זה לא בעיה לקיים את כל התורה אבל בשעת ניסיון שאתה נמצא בחוץ או אז צריך לראות אם אתה יכול לעמוד בזה. והוא עמד בזה שלוש שנים הוא הלך ממקום למקום ולא ירד במדרגתו ונשאר הגאון מוילנא.  לגאון מוילנא היו באים נשמות קדושות כמו רבי שמעון בר יוחאי, האר''י הקדוש והיו לומדים איתו ובכל אופן הוא ירד מביתו והלך שלוש שנים כדי לעמוד בניסיון.
ומהם חמישה דברים העושה אותם אי אפשר לו שישוב בתושבה גמורה לפי שהם עוונות שבין אדם לחברו ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזיר לו וישאל ממנו למחול לו. ואלו הם:
מי שמקלל את הרבים או קהילה או קבוצת אנשים או משפחה המקלל את הרבים ולא קילל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. הוא מקלל את משפחת פלוני. משפחה זאת כוללת מאוד אולי אלפים. חלק בארה''ב חלק באירופה חלק פה. הוא  רוצה לחזור בתשובה, אך תחזור בתשובה אתה צריך לבקש מחילה מכל אחד באופן פרטי. איך תבקש? אתה לא מכיר את כולם. האדם הזה תקע את עצמו באופן כזה שהוא לא יכול לשוב בתשובה גמורה. תשובה חלקית כן אבל מגמורה לא. כי אין לו מחילה שהוא ביזה אותם קילל אותם
השני זה החולק עם גנב לפי שאינו יודע את הגניבה הזאת ממי נגנבה כי הגנב גונב מרבים. והוא חולק עם הגנב אז הוא לא יודע עכשיו למי להחזיר כי הוא צריך להחזיר את הגניבה מה שהוא לקח מה יעשה, אין לו דרך. דבר שני הוא גם מחזיק את ידי הגנב.
ז''א הוא מחזיק ידי עוברי עבירה. אז אדם כזה יש לו בעיה בעניין התשובה אי אפשר לו  לשוב בתשובה גמורה.
המוצא אבידה ושאינו מכריז עליה להחזיר אותה לבעליה ולאחר זמן הוא עושה תשובה על זה שהוא לא החזיר אותה אבל הוא אינו יודע כבר למי להחזיר. הוא לא הכריז ולא עשה את הפעולות הראויות ממילא מה יעשה עכשיו נשאר זה בידו, הוא לא יכול לעשות תשובה גמורה.
האוכל שור עניים ויתומים ואלמנות. אילו בני אדם אומללים הם ואינם ידועים ומפורסמים והם גולים ומעיר לעיר ואין להם מכיר. אינו  יודע של מי השור הזה ולמי להחזיר אותו. אדם שאוכל מסעודה שאינו מספקת לבעליה. זה אבק גזל אבל פה הוא לפחות יודע אצל מי הוא אכל, הוא יכול לשלם לעשות משהו. אבל אם הוא אכל שור של עניים ויתומים וכו
המקבל לשוחד להטות דין. אינו יודע עד היכן הגיע הטיה זו וכמה כוחה כדי שיחזיר שהדבר יש לו רגלים ועוד הוא מחזיק ביד זה ומחטיאו. אז מקבל השוחד הם מטים משפט. ושוחד זה לא כסף רק. שוחד זה אחד נותן כבוד לשני ולכן הוא מעדיף אותו על האחר. שוחד זה לא בממון רק. כיבודים. נותן לו כיבודים. כל מיני דברים מפרגן לו וכו. מחניף לו ועל ידי זה הוא נהיה חייב לו ואז על חשבון השני הוא מקדם אותו נותן לו מעניק לו וכו מה שלא מגיע ולא ראוי לפי הדין.
כל אלה קשה לעשות עליהם תשובה גמורה.
ומהם חמישה דברים שהעושה אותם אין חזקתו לשוב מהם לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא.
האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה. אמרנו זה אבק גזל אבל אנשים לא מחשיבים את זה הוא יודע  שהאדם הזה אין לול אמצעים אבל בכל זאת הוא נכנס אוכל אצלו הזמין אותו אומר מה, הוא הזמין אותי מה אני יבייש אותו? אבל אתה יודע שאין לו מספיק אוכל מסכן. מה אתה.. זה נקרא אבק גזל והוא מדמה שהוא לא חטא למה, כי הוא אכל ברשות.
אבל זה מסוג הדברים שהם דברים שחוטאים בהם ואין חזקתו לשוב מהם. חמה כי בעיניו זה היתק גמור.
עכשיו שאמרתי את זה מי שאכל ככה יצטרך לדעת אצל מי אכל ויעניק לו להשלים את מה שחיסר ממנו.
המשתמש בעבוטו שלו עני- השאיר אצלך עני משכון והעבוט של עני  נגיד כרדום, גרזן, מחרשה, והוא אומר בליבו אינם חסרים והרי לא גזלתי אותו. מישהו התיר לך להשתמש בעבוט? במשכון? הוא אומר מה אם אני משתמש במחרשה מה אני מבזבז לו אותה? נשאר המחרשה אותו דבר. נתתי מכה עם הגרזן שלו על עץ מה קרה. אבל זה שימוש  שלא ברשות זה גזל והוא חושב מה עשיתי, לא נגעתי כלום לא חיסרתי לו כלום. מה הבעיה? הוא לא מבין. אדם כזה חוטא.  
המסתכל בעריות מעלה בדעתו שאין בכך כלום. אומר וכי קרבתי אצלה. והוא  אינו יודע שראית העניים היא עוון גדול וגורמת לגופן של עריות. שנאמר ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'' אז ז''א בראיית העין מה עשיתי.. מה עשיתי
עוון גדול מאוד המתכבד בקלון חברו. אומר בליבו שזה לא חטא. ז''א הוא משבח את עצמו  ועל ידי השבח שהוא משבח את עצמו בעצם הוא מקלה את חברו והוא מתכבד על חשבונו .בין אם הוא אומר ברמז בין אם הוא אומר במפורש אני לא כמו זה, אני לומד כל השבוע. אתה מתכבד על חשבונו. אני מניח תפילין מהודר , יודעים על מי אתה מדבר  מילא מניח מהודר ומי כן. ואתה מתכבד על חשבונו אדם כזה המתכבד בכבוד חברו אין לו חלק לעולם הבא.  למה, הוא לא עושה תשובה אף פעם למה הוא מבזה את חבריו ומשתבח על חשבונם ואינו עושה תשובה.
והחושד בכשרים גם אומר אין בליבו שום חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו. וכי יש שם רק חשד שמה עשה או לא עשה, חשדתי בו, מה מותר לחשוד והוא אינו יודע שזה עוון כי הוא משים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה.
זהו החושד בכשרים הוא חושב שזה לא חטא. וכתוב שהוא לוקה בגופו.  היום למדנו את המעשה ביבמות קה עמוד ב עם אבדן ורבי ישמעאל ברבי יוסי. שרבי הגיע ללמד  וכשהוא הגיע ללמד אז הבנים שלו, רבי שמעון ורבי חייא היה קלילים ישבו מיד במקומם ורבי ישמעאל ברבי יוסי שהיה כבד גוף  והיה לו גוף גדול מאוד מאוד מאוד מאוד הוא שקל מאות קילו. מאות. כתוב שהוא ורבי אלעזר ורבי שמעון שהיו נפגשים והכרס של כל אחד הייתה פוגעת בכרס של השני מתחתיהם היו עוברים שני שוורים. כזה גודל הם היו
אז הוא היה הולך לאט רבי ישמעאל ברבי יוסי 'אגב יוקרא' אז הוא הולך לאט, לאט. אוי ואוי אם הוא ייפול על מישהו כי כולם היו יושבים על הרצפה לשמוע את השיעור מרבי אז הוא הלך למקום שיש לו מרווח. אז היה שמה אבדן והוא שאל ''מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קודש''? אז הוא אמר לו אני רבי ישמעאל ברבי יוסי. אז הוא מתלונן עליו איך אתה עושה כזה דבר שאתה מפסיע על ראשי עם קודש  ומתחיל שמה דיון אם הוא ראוי להיות  בכלל התלמיד של רבי כי מותר למי שהוא תלמיד חכם ומי שבא ללמוד אצל הרב שלו מותר  לו להפסיע על ראשי העם קודש.  מותר לו. אז הוא אמר איך אתה יכול להגיד שאתה תלמיד של רבי הרי רבי היה עניו גדול משנפטר רבי בטלה הענווה ואם אתה מפסיע על ראשי עם קודש אז איך אתה קורא לעצמך תלמיד אל רבי? ובשביל להפסיע על ראשי עם קודש צריך שתי דברים, גם שיהיה תלמיד חכם שהציבור צריכים לו וגם שהוא בא ללמוד אצל הרבה שלו.
 והאיסור לומדים את זה מההיקש בין ''ולא תעלו במעלות על מזבחי'' לבין פרשת משפטים ששמה לומדים שהדיינים לא יפסיעו על ראשי עם קודש. אבל כמו שאמרנו אם יש לך את שני התנאים הלאה אז אתה יכול. אז הוא אמר לו אם אתה ראוי בכלל להיות התלמיד שלו.  אז הוא עונה לו רבי ישמעאל ברבי יוסי 'ומשה רבנו היה הגון להיות התלמיד של הקב''ה''? ובכל אופן הוא הפסיע על ראשי עם קודש. כתוב שכל העם התייצבו בתחתית ההר ומשה עלה אל האלוקים אז הוא היה  מעל הראש של כל עם ישראל
אז הוא שואל אותו אבדן ''ומה אתה משה רבנו''? אז הוא עונה לו'' ורבך הוא האלוקים''?
יאבאבאי... איזה דברים הולכים פה. .... ופתאום הוא אומר לו 'ורבך הוא אלוהים? אמר רב נחמן ''שקיל רבי למטרפס' קיבל עונש רבי. רבי רבי רבנו הקדוש קיבל עונש. למה, רבי ישמעאל ברבי יוסי קרא לו 'ריבך' לא 'רבי' קודם הוא אמר שהוא הרב שלו עכשיו הוא קורא 'ריבך' למה, בגלל שרבנו הקדוש שמע שאבדן מבזה את רבי ישמעאל ברבי יוסי ולא מיחה בו. לא מיחה בו, אז הוא אמר ריבך ולא אמר רבי. לא יאומן כי יסופר.
 עד הכה הגיע יבמה ושאלה אם היא יכול לחלוץ. אז רבי אמר לאבדן שיצא החוצה לבדוק אותה אם הביאה סימנים שתי שערות. איך שהוא יצא רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לרבי לריבו, אמר לו כבוד הרב כבר אמר  אבי, אבא שלו אמר 'איש נאמר' ולגבי האישה 'בין גדולה בין קטנה' יכולה לחלוץ. צריך להיות איש מבוגר דהיינו שהוא יהיה דין של איש בשביל לחלוץ אבל בבת לא נאמר אז הוא קרא לאבדן ואמר לו בא, בא  כנס  בא כנס, כבר הורה זקן. כבר האבא של רבי ישמעאל, רבי יוסי, הוא כבר אמר את הדין ולכן לא צריך לבדוק את הנערה הזאת שבחוץ. תכנס.
אבדן נכנס ואז רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר שלא כלאחד יכול להפסיע על ראשי עם קודש. מי שראוי לפסוע על ראשי עם קודש יפסיע. אבל מי שלא ראוי לא יפסיע. ז''א מה קרה, הוא בעצמו עכשיו עשה את מה שהוא אמר לרבי ישמעאל ברבי יוסי.
אז מה אמר לו רבי 'קום מתוכתך' אל תמשך ללכת שב במקום תנא 'באותה שעה נצטרע אבדן, באותה שעה טבעו שני בניו באותה שעה מאנו שתי כלותיו' איי איי איי
אמר רב נחמן ''בריך רחמנא דכספא לאובדן בהאי עלמא'' ברוך השם שבייש אותו בעולם הזה. בייש רק, בייש רק?! עשה אותו מצורע הרג לו שתי ילדים ומאנו הכלות וזה כל זה בשביל מה, בגלל שהוא חשד בכשר. עכשיו מאחורי הקלעים אני יספר לכם מה היה. מאחורי הקלעים. הוא לא האמין שרבי ישמעאל ברבי יוסי הוא מתהלך על ראי עם קוד שכולם יושבים והוא הולך מעל גבם לאט לאט כאילו מתאחר והולך  כאילו שופוני... אתם מכירים את אלה שאוהבים לאחר שכולם יסתכלו עליהם איך הם נכנסים וזה. .
אז הוא חשב שהוא בא ורצה את הכבוד שלו כאילו .אז הוא חשד בזה חשד .ואז התחיל הוויכוח מה שאמרנו וכו וכו
 טוב אז הוא אמר לו רבי ישמעאל שאפילו אם הוא היה מכוון ככה, שהוא לא כיון ככה, מותר לו. בגלל שהוא תלמיד חכם ובגלל שהוא בא בפני ריבו וזה שמחה לרב שהתלמיד שלו בא בפניו להכניס קרוב אליו. למה, הוא יכול לשמוע על ידי מתורגמן היה מתורגמן היו יכולים לשמוע יותר רחוק...לא. זה השמחה של הרב שהתלמיד שלו ישב לידו.
מה קרה, החשד אם הוא היה נכון ובאמת הוא כיון ולא היה מותר לו, אין פסול מותר להעיר מותר למחות. מותר למחות באדם שעושה לא כהוגן. אם אתה צודק אבל.
מה עשו מן השמיים כדי לבדוק את עבדן אם באמת זה היה חשד או שזה היה חשבון אישי שהוא פגע בו, שלחו את אותו ילדה שתבוא בשביל השאלה. אומרים לו תצא החוצה תבדוק ואז נראה מהשמיים איך אתה חוזר, האם אתה מקפיד על מה שאתה אמרת לו או שאתה לא מקפיד על מה שאמרת לו. ואז הוא נכנס ואז מעיר לו רבי ישמעאל הופ, רק מי שראוי. ואתה לא ראוי כי אתה לא תלמיד חכם.  נכון שרבי הוא הרב שלך אבל יש לך רק דבר אחד בשביל שאתה תוכל להפסיע על עם קודש אתה צריך להיות גם תלמיד חכם שהציבור צריכים לו. אם אתה לא כזה אתה לא יכול להיכנס. ואז בגלל שהוא חשד בכשר והוא בעצמו לא עמד בקריטריון שהוא תבע ממנו הוא נענש בעונש חמור ביותר, הוא נצטרע כי הוא אמר עליו, הוא הוציא עליו דיבה אמר עליו לשון הרע. הוא אמר  עליו שכאילו עושה בשביל כבוד. אמר שהוא לא ראוי להיות התלמיד של רבי.  אין לו ענווה כאילו אתה מתהלך פה בגאווה אז הוא נצטרע. מוציא שם רע מצורע.
 ומי ששונא את החכמים כתוב ''מאן דרחים רבנן הוה ליה בנין רבנן'' מי שלא אוהב את החכמים לא יהיו לו גם ילדים. אז מתו שתי בניו.
זאת אומרת זה דבר.. וזה הענישו אותו פה בעולם הזה תארו לכם אם היה נשאר בעונש לעולם הבא כמה היה העונש רחמנא לצלן, כמה היה העונש. השבת למדנו מה זה חטא, ווי ווואוו ווואוו מה זה חטא. מי שמבין מה זה חטא זה פחד פחדים. חטא! אנשים לא יודעים מה זה חטא. חטא זה בשגגה.
בואו אני יראה לכם מה זה חטא קרוב לאונס.
נחום איש גמזו פעם אחת רכב על חמור והיו איתו שלושה חמורים עם אכילה ושתייה והכול. בא לפניו עני וביקש ממנו האכילני. אמר לו המתן עד שארד מן החמור. עש ירד מהחמור מת העני. מה עשה נחום איש גמזו, גזר על עצמו שיתגדמו ידיו, יתקטעו רגליו, יסתמא בעיניו והיה כל גופו מלא שחין. וכך הוה.  אז מה נשאר ממנו, רק בטן וראש. אין ידיים אין רגליים. ועיוור וכולו שחין. שחין זה מגרד זה מה שהיה לאיוב, שחין זה מגרד ואין ידיים לגרד. איזה סבל איזה צער. על מה, שהוא לא הזדרז. חסרון בזריזות.  שמעתם? בשביל זה הוא קיבל על עצמו את העונש הזה. מה הבעיה תעשה תשובה. לא . הוא ידע מה זה חטא. הוא ידע מה מחכה לו בעולם האמת על דבר כזה שזה שגגה שגגה קרוב לאונס. מה הוא יכול לעשות. בתנאים שהוא יושב למעלה הוא לא יכול לגשת למור שיש לו את הזה. הוא צריך לרדת לפרק ולהוציא. כשראו אותו התלמידים שלו במצב הזה בלי ידיים בלי רגלים עיוור מוכה שחין אמרו לו 'אוי לנו שראינוך בכך' אוי לנו אוי לנו אוי לנו מה קרה לרב שלנו. מה הוא ענה להם 'אוי לי אם לא ראיתוני בכך' למה מה היה מחכה לי בעולם האמת.
מי זה נחום איש גמזו, צדיק יסוד עולם העולם עומד עליו, ריבו של רבי עקיבא רבי עקיבא למד  עצמו 14 שנה. נחום איש גמזו, היו שמים קעריות מתחת לרגלי המיטה מלאים מים למה, שלא יעלו נמלים. אם יעלו נמלים הם ילכו עליו זה יציק לו הוא לא יכול לעשות שום דבר נגד זה אז היו  שמים קעריות. והבית שלו היה מטה ליפול. ופעם אחת באו ורצו להעביר אותו דירה התלמידים אז הוא אמר קודם תוציאו את הדברים שלי מתוך הבית ואח''כ תוציאו אותי. הם לא הבינו מה הוא מתכוון. טוב, הוציאו את כל החפצים כל הכלים כל מה שיש לו אחרי שגמרו את הכול אמר להם עכשיו תוציאו אותי. הוציאו אותו איך שהוציאו אותו התמוטט כל הבניין. מי החזיק את הבניין, הוא עם הזכויות שלו. הוא רק יצא טראחח  הכול נפל. אם היו מוציאים אותו קודם היה הולך לו כל הרכוש .
אז הוא ביקש קודם שיוציאו. כזה צדיק. נו, ו.. חטא אחד. שגגה קרוב לאונס. כמה זה נחשב בשמיים? והקב''ה נותן לנו ''ולא כעוונותינו גמל עלינו'' לא כעוונותינו, אוי ואוי אם השם ייתן לנו גמול לפי העוונות שלנו אוי ואוי מי יתקיים רגע, אף אחד לא יתקיים.
אז לכן הקב''ה נותן לנו פה רק איתותים בהנחה ככה שנתעורר, גבסה גבסה קוראים לזה גבסה. זה רק ככה להתעורר. אבל אנשים לא מבינים לא מבינים. ערב ראש השנה צריכים להספיק לחזור בתושבה לא מבינים מה זה חטא, חטא זה בשגגה. אחד. שנים השם ירחם. שלוש.. ואם יש מזיד וואי וואו וואו
אז החושד בכשרים הוא אומר שזה לא חטא. .והוא לא יודע שהוא עושה עוון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. מה מחכה לזבובונים.. יאבאבאי באבאי..
ומהם חמישה דברים, העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהם. לפיכך צריך אדם להיזהר מהם שמה ידבק בהם. והם כולם דעות רעות עד מאוד.
אחד שזה רכילות. אנשים אוהבים לרכל. כל הזבובונים רכלנים צריך להתרחק מהם כרחוק מזרח ממערב. מרגלים. נכנסים לבתים מספרים לכולם גם בדותות ושקרים. אדם כזה אסור לסמוך עליו להכניס אותו לבית להתחבר אליו לא כלום כי האדם הזה מרגל. הולכי רכיל מה זה הולך לרכיל זה כמו מכולת הולך למקום זה קונה דברים פה,  מוכר אותם שם. זה נקרא הולך רכיל. שומע דברים פה מעביר אותם לשם. זה נקרא הולך רכיל. ואנשים כאלה הם נמשכים אחרי הדברים האלה וקשה להם לפרוש מזה.
לשון הרע. אנשים שאומרים לשון הרע על אחרים אנשים אלה אין להם חלק לעולם הבא. מי שרגיל בלשון הרע אין לו חלק לעולם הבא. לשון הרע זה שופך דמים. שופך דמים מלבין פני חברו. מוציא גנאי עליו. אנשים כאלה אין להם חלק לעולם הבא. למה, הם חושבים שהם לא פעלו מאומה. מה קרה אני אמרתי את האמת. אבל אמירת האמת זה לשון הרע. אז זאת אומרת רצח ולשון הרע זה אותו ענף.רק מרצח, רוצח הכי שפל יכול לחזור בתשובה כי אחרי שהוא מילא את רצונו ורצח את האדם אחרי זה הוא נרגע כבר הוא יכול להתחרט. אבל מספר לשון הרע לא מתחרט. אז לכן אין לו חלק לעולם הבא
 בעל חמה כעסן.'''כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו'' הוא מקלל הוא מבזה הוא מכה הוא עושה דברים איומים  ונוראים.  ועל כל עבירה יש גיהינום אחר ולכן כל מיני גיהינום שולטים בו.
בעל מחשבה רעה. אדם שיש לו מחשבות רעות, גם כן אדם כזה קשה לו לחזור בתשובה כי הוא נדבק בזה.
והמתחבר לרשע מפני שהוא  לומד ממעשיו והם נרשמים בליבו.
כל אלא המכנה המשותף שלהם זה בעלי גאווה. רכילות לשון הרע, בעל חמה בעל מחשבה רעה, מתחבר לרשע . והוא שאמר שלמה ''רועה כסילים ירע'' מי שמתחבר לכסילים ירע.
כל אלא  הדברים וכיוצא בהם אע''פ שהם מעכבים את התשובה הם לא מונעים אותה. אם יעשה האדם תשובה מהם הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. ז''א לא נמנעת לגמרי התשובה ממנו אבל אם הוא יעשה, אבל הראשונים שאמרנו שאין מספיקים בידם לעשות תשובה זה קשה מאוד שהם יעשו מעצמם. קשה שהם יעשה מעצמם.וגם צריך שהתשובה תהיה תשובה אמיתית תשובה שתתקבל אצל הקב''ה, לא מהשפתיים. אבל בכל אופן אם יקרה המקרה והם יחזרו בתשובה התשובה שתהיה אמיתית תחזיר להם את העולם הבא
אז אני חוזר בקצרה במהירות מה צריך להיזהר והם 24 דברים המעכבים את התשובה
ה4 שהם עוון גדול המחטיא את הרבים
והמונע אנשים מלעשות מצווה אפילו מצווה אחת.
המטה חברו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח
הרואה בנו יוצא לתרבות תרעה ואינו מוחה בידו
ומי שיכול למחות באחרים בין ביחיד בין ברבים ומניח אותם בכישלונם
והרביעי האומר אחטא ואשוב אחטא ויום הכיפורים מכפר.
אלה עוון גדול ואין הקב''ה מספיק עוזר ומסייע לעשות תשובה.
5 דברים שנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם:
הפורש מן הציבור
החולק על דברי חכמים
המלעיג על המצוות
המבזה רבותיו
 והשונא את התוכחות
5 דברים שמי שעושה שאותם אי אפשר שיחזור בתשובה שלמה תשובה גמורה והעוונות שבין אדם לחברו כגון:
המקלל את הרבים
החולק עם גנב
המוצא אבידה ואינו מכריז
האוכל שור עניים יתומים ואלמנות
והמקבל שוחד להטות דין
כל אלה בקריטריון הזה.
וחמישה דברים שעושה אותם אין חזקתו לשוב מהם:
האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה
משתמש בעבוטו של עני
מסתכל בעריות
מתכבד בקלון חברו
חושד בכשרים
ו -5 דברים שהעושה אותם נמשך אחריהם תמיד והם קשים לפרוש מהם:
רכילות
לשון הרע
 בעל חמה
 בעל מחשבה רעה
והמתחבר לרשע. משום שלומד ממעשיו והמתחבר לרשע אסור אפילו לצורך מצווה. אפילו לצורך מצווה אסור להתחבר לרשע. לכן אם אדם שואל האם לעשות שותפות עם פלוני, אני שואל חילוני או לא אומר חילוני, אומר לא לעשות. אסור לעשות שותפות עם רשע.
אבל אם אדם יעשה תשובה עליהם אין נמענת התשובה ממנו ויהיה לו חלק לעולם הבא אם התשובה היא אמיתית.
לאדם יש בחירה רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות את עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. אם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו זה שכתוב בתורה ''הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע'' כלומר הם מין זה של אדם יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין שיהיה הוא מעצמו בדעתו ומחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו לעשות הטוב או הרע. וכיון שכך פן ישלח ידו.
אומר הרמב''ם ''אל יעבוד במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל'' הנה אתם שומעים שיש גלמים בעם ישראל. ''רוב גלמי בני ישראל'' מה זה גולם, אתם יודעים מה זה גולם? שמעה דברים בחכם והיפוכם בגולם. מה זה גולם? יש לנו גולם במעגל....מה זה גולם אתם יודעים מה זה גולם? מה זה גולם? מה?
שואל: כמו רובוט, הגולם מפראג.
הרב: כמו רובוט, הגולם מפראג. לא. גולם מסביר הרמב''ם גולם זה כמו חומר גלם, אבל החומר גלם מעורבב. ועורבב ולא ניכר החכם. נכנס בתוך דברי חברו, עונה כשלא צריך. לא עונה ראשון ראשון אחרון אחרון. וכו. מבולבל כזה, לא מסודר. המידות לא מתוקנות. זה נקרא גולם. אז יש לו הרבה ידיעות הרבה דעות והכול מעורבב אין לו סדר אין סדר. הוא לא תלמיד חכם, אין סדר. זה נקרא גולם. גולם. מי שראה יהלום איך הוא מגיע בתור מחצב, זה כמו גוש אפר. אבל צריך אח''כ לעבור את כל התהליך ואח''כ לוקחים אותו ועושים לו פאזות והכול ואז הוא מקבל את הקראט ואז אומרים לך כמה הוא שווה, 3 קראט 12 אלף דולר.
אז ז''א זה מדובר באבן מרובעת כן, זה לא ... בכל אופן צריך לדעת שרק אחרי שסידרו את הכול ונתנו את הפאזות הנכונות יש לו את הערך שנקרא יהלום. כל זמן שזה גלם הערך שלו הוא לא גדול. אז ז''א גם בנ''א. ''רוב גולמי בני ישראל'' ''אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל'' נו אז הרמב''ם משבח אותנו אנחנו לא טיפשים אנחנו רק גלמים. אפשר לשפץ את הגולם את החומר גלם.  אבל טיפש זה טיפש בעיה לך תוציא אותו מטיפשות להיות חכם זה מסובך יותר. אז מה הם חושבים, שהקב''ה גוזר על האדם מתחילת בריאתו להיות צדיק או רשע. כמו שהטעה איוב ואמר שהקב''ה ברא את הבהמות הטמאות עם סימנים של טומאה, את הבהמות הטהורות עם טהרה. ככה הוא ברא צדיקים ברא רשעים ברא  גם עדן ברא גיהינום. ככה הוא ברא הכול מראש. ככה טעה איוב לאומר. כי איך יכול להיות שהוא מקבל עונש והוא צדיק וזה.. היו לו תהיות. אז הוא אומר לא, אין הדבר כן אלא כל אדם יכול להיות צדיק  כמשה רבנו או רשע כירובעם . או חכם או סכל. או רחמן או אכזרי. אן כיליי או שוע. או קמצן או נדיב. וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו. ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים. אלא האדם מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. זה שאומר ירמיהו הנביא ''מפי עליון לא תצא הרעות והטובות''  כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע . מכיוון שכן נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו ולפיכך ראוי לו לבכות ולכונן על חטאיו  ועל שעה לנפשו וגמל אותה רעה. הוא שכתוב אחריו ''מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו'' בעלי המוסר אומרים,  נדמה לי שה 'אור יהל' אומר את זה רב לייב חסמן זכרונו לחיי העולם הבא. ''מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו'' אז זה מחולק ככה הפסוק- מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו צריך להתאונן.  מה יתאונן אדם חי.נגיד שיש בנ''א חי, והורידו לו יד. נו בסדר אז הוא עוד חי. הורידו לו עוד יד. חי. הורידו לו רגל, חי. עוד רגל, חי. נחום איש גמזו היה ככה חי. הוציאו לו את שני העניים, חי. תלשו לו את האף, חי. הורידו לו אוזן, חי. עוד אוזן, חי. כליה אחת, חי. ריאה אחת, חי. הורידו לו את הטחול, חיץ וכן הלאה מה אתה מתאונן אתה חי או לא חי? חי.  כל זמן שאתה חי אין מה להתאונן. מה יתאונן אדם חי. כל זמן שאתה חי אתה יכול להכיר את הבורא לחזור בתושבה, אתה חי, אל תתאונן.  מה כן, גבר על חטאיו, אפילו אתה גבר בגוברין אבל יש לך חטא על זה תתאונן, על זה מתאוננים. אבל חסרון בגוף ברכוש בזה מה אתה מתאונן אתה חי. כל זמן שאתה חי אין לך מה  להתאונן. על דבר אחד כן, אם יש לך חטאים או עבירות שמה תתאונן. אז חזר ואמר ''הואיל ורשותנו בידנו ומדעתנו עשינו כל הרעות,מדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב את רשענו כי הרשות עכשיו בידינו, כל זמן שאתה חי אתה עוד יכול לחזור בתשובה'' הדין הוא שמקפחים את הגל מעל מי שנפל עליו. אדם הלך בשבת בן 94, מנחה, הוא כבר במצב שזהו, אולי זה מנחה אחרונה שלו, בדרך  עוד למר גורלו נפל עליו גל של אבנים וכיסה אותו וכתוב שמותר לנו להרים את האבנים בשביל לנסות להציל אותו, מה יש להציל פה, בן 94 גוסס כבר ועוד נפל עליו, רק מהאבק הוא ייחנק ועוד עד שתוציא ועד שזה ואין לו מקום לנשום והכול, מה אתה הולך להוציא בשביל מה לחלל שבת. אבל יכול להיות שהוא יהיה חי עוד רגע, ברגע הזה הוא יכול להרהר בתשובה. ברגע אדם קונה עולמו, יש קונה עולמו ברגע. מחשבה. הוא יכול לחשוב המחשבה. אז מחללים עליו את השבת .על ספק נפשות מחללים את השבת. אז רואים את הערך של חיים כל רגע ורגע
אמר יונה בן אמיתי שהרעה הייתה בשלו ''בשלי הייתה הרעה'' ולכן אמר למלחים ''שאוני והטילוני'' למה אתה צריך להגיד שאוני והטילוני, הטילוני הימה ומספיק. .הרי זה ברור שאם יטילו אותך אז נשאו אותך והטילו אותך בשביל מה צריך להגיד שאוני והטילוני. בין שאוני ועד הטילוני יש רגע. ברגע הזה הווו אפשר לקנות עולם הבא. אפשר לקנות עולם הבא. שאוני והטלוני.
אז זה לא פשוט. חיים זה דבר יקר מאוד. כל רגע בחיים כל רגע בחיים.
רבי איסר זלמן מלצר זכרונו לחיי העולם הבא פעם ביקר במקום שנמצאים אנשים כמו בית לוינשטיין, והוא ראה שמה איה כמו שתיארנו שאין לה ידיים ורגליים רק גוף וראש. והיא זקנה .אז הוא שאל אותה את לא מבקשת למות? היא אמרה לו לא! אומר לה אז מה את מוצאת ערך בחיים? אז היא אומרת כל יום שנותנים לי פרי ואני יכולה לברך ברכה לפני וברכה אחרי שווה לי להישאר בחיים.
אישה שקנה בבית לוינשטיין כמו שאומרים. בשביל מה היא צריכה  היא עושה את הכול, צרכים הכול, אין לה שליטה על כלום וזה פה ושם. היא אומרת כן, שוטפים אותה נותנים לה פרי, היא יכולה לברך. עשתה את היומית. היה צדיק אחד שלפני שהוא נפטר ראה את הנכד שלו, כולם היו מסביב למיטה ולפני שהוא נפטר הוא הזיל דמעות, אותו סיפור, שאלו אותו  למה הוא מזיל דמעות אז הוא  אמר אני רואה את הנכד שהוא מחזיק פרי ביד, אני כבר לא יכול לרך שתי ברכות והוא יכול לברך.  
הגאון מוילנא לפני שהוא נפטר החזיק את הציציות שלו ובכה. מה אתה בוכה הוא אומר אני עוזב עולם שבמעט פרוטות אני קונה מצווה של ציצית שבזכותה אני הולך לראות את השכינה. ''וראיתם אותו'' בזכות ציצית רואים פני שכינה. אדם יודע להעריך בכלל באיזה מקום הוא נמצא, מה הוא יכול לאסוף זכויות, הוא יודע בכלל מה זה חטא? לא יודעים שום דבר.
אז לכן כתוב ''נחפשה דרכינו ונקומה ונשובה אל השם'' מה פרוש נחפשה דרכינו- גם שאנחנו הולכים בדרך התורה והתשובה והעבודה. נחפשה דרכינו, אל תחשוב שאתה מקיים כבר את הכול כמו שצריך.  אפשר שכל עבודתך מצוות אנשים מלומדה ועל זה נאמר שהשם יפליא ''הפלא ופלא'' מכות לאלה שהלכים ככה כי הם לא מקיימים לשמה. זה כמו תוכי, זה לא בעיה להגיד אינסלטור.. אינסלטור.. גייזי גייזי.. תוכי יכול להגיד מה הבעיה.
אז יש אנשים שגם כן התפילות זה כמו תוכי המעשים כמו תוכי. הכול תוכי. אז אומר ''נחפשה דרכינו ונחקורה'' איך כל דבר אנחנו עושים אותו ונשובה על זה עד השם.
והדבר הזה הוא עיקר גדול ועמוד התורה והמצווה שנאמר ''הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע'' וכתוב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' כלומר הרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות מעשה בני אדם, עושה. ביו טובים בין רעים. ולכן נאמר ''מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים'' כלומר הבורא לא כופה על בני אדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה אלא הכול מסור להם.
אילו היה הקב''ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם מעיקר תולדו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לרעה מן הרעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מליבם הטיפשים  הוברי שמים, אלה שמסתכלים בכוכבים אומרים, המזל שלך אומר שיהיה ככה המזל היה אומר ככה כאילו זה קבוע מראש אין מה לעשות, כמו שאומרים הטיפשים הבודים מליבם עוברי שמיים. אם זה היה ככה שהכול קבוע מראש איך השם מצווה אותנו על ידי הנביאים, עשה כל ואל תעשה כך. ''היטיבו דרכיכם ואל תלכו אחר רשעכם'' אם מתחילת בריאתו אדם נגזר עליו או מהתולדה שלו הוא נמשך לדבר שאי אפשר לזוז ממנו אז מה מקום בכלל לכל התורה  כולה. אז איך אומרים לבנ''א שנגזר עליו  להיות רוצח אל תרצח ''לא תרצח'' איך אומרים לאחד שגנב לא תגנוב. אם זה קבוע מראש שהוא יהיה גנב אז מה האזהרה הזאת דבר נוסף באיזה דין באיזה משפט יפרעו מהרשע. על מה ישלמו מהצדיק אם הכול גזור מראש, ''השופט כל הארץ לא יעשה משפט'' זה צחוק מהעובדה. שוטה מי שמדבר כך.
ואל תתמה ותאמר האיך יהי האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו
 וכי יעשה בעולם דבר בלא רשות קונו ובלא חפצו? והכתוב אומר ''כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ אז תדע לך שהכול כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורים לנו. נכון, לא כל מי שירצה לרצוח ויש לו רשות לבחור בזה יכול לבצע זאת .הוא יבוא על מנת לעשות זאת  והשם יכול למנוע ממנו. הוא ייענש על מה שהוא עשה, רצה לעשות וכו. אבל הוא לא יכול לעשות מה שהשם לא חפץ. אדם רוצה להיות עשיר הוא עובד יומם ולילה אבל אם השם לא  יגזור עליו שהוא לא יהיה עשיר לא יעזור לו. למה שהוא יגזור עליו השם שלא יהיה עשיר, למה שלא יהיה עשיר, שיהיה עשיר, יש חשבונות שמיים, השם יודע אם הוא יהיה עשיר הוא יפשע, אם הוא יהיה עשיר הוא ינצל אנשים ויעשה ככה והוא יודע למה, או לפי מעשיו. אז הקב''ה עושה מה שהוא חפץ בלי לשלול מאיתנו את הבחירה אנחנו נבחר מה שרוצים ואפשר שה' יקיים ואפשר שלא יקיים, אפשר שירצה ואפשר שלא ירצה. אנחנו נידונים על הבחירה.  התוצאה היא לא בידינו. הבחירה היא בידינו. התוצאה היא ביד השם.
כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב ובעיגול וכן שאר  בריאות העולם כמנהגם נוהגות כפי שחפץ בו ככה חפץ ה' להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורים לו ולא יהיה שום כוח כופה ולא מושך אלא הוא בעצמו ובדעתו שנתן לו ה' עושה כל שאדם יכול לעשות ולכן דנים אותו לפי מעשיו. למה דנים אותנו לפי מעשינו כי אנחנו בחרנו אנחנו החלטנו, אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו. זה שאמר הנביא מלאכי ''מידעם הייתה זאת'' ובישעיה כתוב ''גם המה  בחרו בדרכיהם'' ושלמה אמר ''ישמח בחור בילדותיך'' אבל בסוף הוא אומר ''דע כוח על כל אלה יביאך האלוהים במשפט'' כלומר דע שיש בידך כוח לעשות אבל אתה עתיד ליתן  את הדין.
ובמשנה כתוב ''דע מה למעלה ממך'' תדע שכל מה שיורד מלמעלה זה מתחיל ממך. אתה הגורם.  
מעלת התשובה ''הועיל ורשות כל אדם נתונה לו ישתדל  האדם לעשות תשובה ולהתוודות בפיו מחטאיו ולנער את כפיו מהחטאים כדי שימות  והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא.
 ולעולם יראה את עצמו נוטה למות ושמה ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאיו. ז''א הוא ייתפס במצב שלא חזר בתשובה. לפיכך ישוב מחטאיו מיד.  ולא יאמר כשאזקין אשוב שמה ימות טרם יזקין. הוא ששלמה המלך אמר בחכמתו ''בכל עת יהיו בגדיך לבנים'' הכוונה שאתה תהיה מוכן להיכנס לסעודה עם בגדי לבן. יש משל בגמרא על זה כולם מכירים.  אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כגון זנות וגזל וגניבה. תשמעו מה אומר הרמב''ם ''אלא כשם שצריך האדם לשוב מאלו כך הוא צריך  לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס'' שזה ממידת הגאווה ''ומן האיבה שזה מן הקנאה ומן ההיתול'' היתול, צחוק, ליצן. ומרדיפת הממון, אדם שרודף אחרי הממון הוא מתלמידי בלעם. ומרדיפת הכבוד, מתלמידי המן. ומרדיפת המאכלות, מרדיפת המאכלות, אדם כל הזמן מחפש לאכול לאכול לאכול, מתלמדי אחשווראש וכיוצא בהן. מן הכול צריך לחזור בתשובה ואלה העוונות האחרונים שאמרנו הם קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה. עריות, גזל, גניבה, קל לחזור בתשובה. אחרי שאתה חוזר מתחרט, מחזיר את הגזילה, שלום. אבל זה דעות. ככה אתה חושב, מה מה אני לא יכול לא יכול לא, מה.. לא יכול.. רודף כבוד. הוא לא יכול הוא חי מזה מחפש כל הזמן שיכבדו אותו, לא מכבדים אותו הוא מתפוצץ. אחד שרודף אחר ממון הוא לא ישן יומם ולילה הוא רק חושב איך אני עושה כסף. איך אני עושה כסף. איך הוא  יתפטר מזה מה יעשה תשובה וזהו נשאר עני?! ומה? אז ז''א זה יותר קשה, אבל חייבים לעשות על זה תשובה אם אל עושים תשובה המידות האלה יקברו אותו, יקברו אותו. שבזמן שאדם נשקע באלו קשה לו לפרוש מהם.
וכן אומר, יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו. יעזוב רשע דרכו זה המעשים. ואיש אוון מחשבותיו זה הדעות. עכשיו אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה,  אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. אדם שחזור בתשובה אמיתית אצל הקב''ה הוא אהוב ונחמד  כאילו מעולם לא חטא. ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טען טעם החטא ופרש ממנו וכבש את יצרו אז אמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו כלומר, אומר הרמב''ם ''מעלתם של בעלי תשובה גדולה ממעלת אלה שלא חטאו מעולם מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם''.  וזה אפשר להבין פשוט, כתוב ''גדול המצווה ועושה משיאנו מצווה ועושה''  למה מי שמצווה ועושה  גדול שכרו יותר למה, כי יש לו יצר הרע שמתנגד והוא  למרות ההתנגדות עושה. אבל מי שאינו מצווה אין לו יצר הרע שמתנגד לו אז קל לו לעשות אז לא מגיע לו שכר, אין התנגדות. אחד עולה לזירה פושט את החלוק נותן אגרופים לאוויר ואומר ''ניצחתי ניצחתי' כמו שאמר גייזי, יושב לבד אומר ניצחנו ניצחנו אני מודה לאופיר בן בנישטי אני מודה לאינסטלאטור סבג אני מודה לכולם ניצחנו ניצחנו זהו, נתן אגרופים באוויר וסיים את הפרשה. זה לא נקרא ניצחון זה חארטה.
 אבל אדם שמתמודד מול מישהו וניצח ממש או, זה מגיע לו את הפרס הגדול.
אז ז''א  אדם צריך לדעת שהיות שבעלי תשובה הם כופים את יצרם הם נלחמים הוא כל הזמן בא לעורר אותם מחדש להזכיר להם עוונות ראשונים כמה זה היה טעים כמה זה היה מתוק והם מתרחקים כובשים את יצרם ז''א הם כל הזמן רוצים להתעורר והם כובשים אותו לא נותנים לו לזוז. עוד פעם מתעורר עוד פעם כובשים אותו. זה שכר גדול יותר מן הצדיקים. הצדיקים אין בכלל ניסיון כזה אין להם יצר הרע הם לא טעמו טעם חטא הם גדלו צדיקים זהו. אז המדרגה והמעלה ולכן בעולם האמת הזוהר אומר שבעולמות העליונים העולם הרביעי נמצאים הצדיקים ובחמישי מעליהם בעלי תשובה.
כל הנביאים ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה וכן הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלים. זה הרמב''ם כתב לפני 750שנה. הלכה הוא כתב הלכה. מה הוא כותב, כל הנביאים ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלה בתשובה וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ואז מיד הם נגאלים שנאמר ''והיה כי יבואו אליך כל הדברים ושבת ע דה' אלוהיך ושב ה' אלוהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' 'אלוהיך שמה'' ואנחנו הדור שעדים לדור התשובה.
 התורה אמרה לפני 3300 שנה הרמב''ם כותב את זה להלכה לפני 750 שנה  כבר הבטיחה התורה ואם התורה מבטיחה חייב להתקיים אז בדור האחרון תכף לגאולה ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים לכן הסטרה אחרא   היה צריך להפיל את עולם התשובה על ידי הבחירות כדי שלא יהיה  המשך שלא תבוא הגאולה אז ברגע האחרון הוא התערב ועשה את האפקא מסתברא אבל לא יעזור לו לא יעזור לו לא יעזור לו.. זה פרפורי גסיסה לא יעזור, לא יעזור כי הבטיחה התורה נפסק להלכה. אם  הבטחה התורה....
 גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר ''שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך'' ונאמר ''ולא שבתם עדיי נאום ה'' ז''א אדם על ידי תשובה מגיע עד השם יתברך. ונאמר ''אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב'' כלומר אם אתה חוזר בתשובה בי אתה נדבק. התשובה מקרבת  את הרחוקים אמש היה זה   לפני התשובה שנוא לפני הקב''ה משוקץ, מרוחק, ותועבה. והיום שעשה תשובה אהוב נחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא בלשון שהקב''ה מרחיק את החוטאים בא הוא מקרב את השבים. בין אם זה יחיד בין אם זה רבים שנאמר ''והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי'' אומר הושע הנביא. אז בהתחלה  לא עמי אתם ומיד אומר בני אל חי. לפני התשובה לא עמי אתם. עושים תשובה, הבנים שלי. ואמר  יכוניהו ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו. ככה אומר לו ירמיה הנביא. אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על ידי ימיני''. כתוב במפורש, כיון ששב בתשובה בגלותו  נאמר בזרובבל בנו  ''ביום ההוא נאום ה' צבאות יקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה' ושמתיך קח אותם'' קודם הוא אומר ''אם יהיה כוניהו בן יהויקים.. חותם על ידי ימיני'' ועכשיו הוא אומר ''כן יהיה'' והכול  בתשובה. ,כמה מעולה מעלת התשובה. אמש היה זה מובדל מה' אלוהי ישראל שנאמר ''עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם'' צועק ואינו נענה מתפלל לא שומעים שנאמר ''כי תרבו תפילה אינני שומע'' עושה מצוות טורפים לו אותם בפניו שנאמר ''מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'' ''מי גם בכם  יסגור דלתיים ולא תעירו את מזבחי חינם אין לי חפץ בכם אמר ה' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם'' זה לפני התשובה.

 והיום הו אחזר בתשובה הוא מודבק בשכינה שנאמר ''ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום'' צועק ונענע מיד שנאמר ''והיה טרם יקראו ואני אענה'' עושה מצוות  מקבלים אותם בנחת ושמחה שנאמר ''כי כבר רצה האלוקים את מעשיך'' ולא עוד אלא שמתאווים להם  שנאמר ''וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות''
בעלי תשובה דרכם להיות שפלים וענווים ביותר אם חרפו אותם הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להם אמש הייתה עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך אל ירגישו להם אלא שומעים ושמחים ויודעים שזהו הזכות שלהם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהם זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת.
וחטא גמור לאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירם לפניו כדי לבייש אותו. או להזכיר דברים בענייניים הדומים להם כדי להזכירו מה עשה. הכול אסור.  ומוזהר עליו בכלל הונאת דברים שהזהירה התורה אליה שנאמר ''ולא תונו איש את עמיתו'' עכשיו אחרי שאדם עושה תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה ואזכה לחיי  העולם הבא. ואפרוש מכל העבירות שהזהירה התורה מהם כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או  שלא אזכה לחיי העולם הבא.  אין ראוי לעבוד את השם על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה.  ויאנה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים השם על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים  שמחנכים אותם לעבוד מיראה וכל זה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר ולא מפני יראת הרעה. לא כדי ליירש טובה אלא עשוה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקרא לו הקב''ה 'אוהבי' לפי שעבד מאהבה והיא המעלה שציוונו הקב''ה על ידי משה ''ואהבת את ה' אלוהיך'' ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה ראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה. כיצד  היא האהבה הראויה, שיאהב באת השם אהבה גדולה יתרה עזה מאוד עד שתהיה נפשו קשורה באהבת השם ונמצא שוגה בה תמיד. שוגה- חושב הבה תמיד כאילו חולה בחולי האהבה עד שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד, חושב בה תמיד. בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. ככה תהיה אהבת הבורא. יותר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד  כמו שציוונו בכל ללבך ובכל נפשך. הוא ששלמה אומר בדרך משל ''כי חולה אהבה אני'' ועל שיר השירים הוא משל לעניין האהבה בין כנסת ישראל לאבינו שבשמיים.
אמרו חכמים ראשונים שמה תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא. תחמוד לאמר ''לאהבה את ה'' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים ''במצוותיו חפץ מאוד'' לא בשכר מצוותיו אלא במצוותיו. וככה היו גדולי החכמים מצווים לנבונים שבתלמידיהם ולמשכיליהם בייחוד. ''אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא מפני  שהרב ראוי לשמש אותו'' כלומר עיבדו מאהבה. כל העוסק בתורה על מנת  שיקבל שכר או שלא תגיע אליו פורענות, הוא עוסק שלא לשמה.  וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא  רק מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה, זה העוסק לשמה ואמרו החכמים ''לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בה לשמה'' לפיכך שמלמדים את הקטנים או את הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתרה ואז מגלים להם את הסוד הזה מעט מעט ומרגילים אותם לעניין זה בנחת עד שישיגו וידעו ויעבדו את השם מאהבה.
דבר ברור וידוע אין אהבת השם נקשרת בליבו של אדם עד שישגה בה תמיד. ז''א יחשוב בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שנאמר ''בכל לבבך ובלכ נפשך''
אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים לו את קונו כפי הכוח שיש באדם  להבין ולהשיג כמו שנתבאר בהלכות יסודי התורה
אז אם כן תשובה צריך לעשות. למדנו מה הם המעכבים והתשובה המעולה היא התשובה מאהבה .תשובה מיראה זה יכול להיות שלב ראשון כדי להגיע לאהבה וכך מחנכים את אלא שעדיין לא יכולים להשיג את הדברים בבת אחת. מה אני עובד בחינם, לא מקבל כלום, מה.. לא יכולים לקלוט את זה אנשים. נכון מקבלים אבל לא בשביל זה עובדים. צריך לעבוד את השם כי זה האמת. זה כמו שאדם יגיד אבא שלו יגיד לבן, תעשה לי כוס תה, מה אתה נותן לי? מה זה, כיבוד אב ואם זה ללא תמורה. מה פרוש,  על כל דבר שאתה נותן לאבא אתה רוצה שהוא ייתן לך כסף  שמה מה, יטיס אותך לחוץ לארץ על מה? מה קרה, הוא ברא אותך הוא הביא אותך לעולם  אתה חייב לו את החיים שלך הוא מבקש משהו אתה צריך לעשות מה פרוש אתה  רוצה שכר, איזה שכר אתה רוצה? זה שהבאתי אותך לעולם לא מספיק?
 אז בורא עולם ברא את האדם אז הוא אומר לו, מה אני מקבל? מה יצא לי מזה אם אני ישב וילמד מה יצא לי מזה, יהיה לי עסק מזה, יהיה לי כסף מזה, מה יצא לי מזה, לא יצא לי שום דבר מזה, אז לא, אני הולך לעבוד. אז הוא לא עובד את השם מאהבה הוא לא מכבד את השם, הוא לקח את החיים  מהשם ועושה מה שהוא רוצה. שכח מי הוליד אותו ''הלא הוא אביך קונך, הוא עשך ויחונך'' זה נקרא עם נבל ולא חכם. שוכח עושהו. מה אתה כפוי טובה, השם ברא אותך נתן לך הכול הכין  לך עולם ומלואו, כל העולם שלך כולם משמשים לך לא טוב לך? לא. הוא רוצה עוד כמה דולרים. רוצה עוד קצת זה רוצה קצת זה... לכן הוא מוותר על עבודת השם. נו. כמה שעות לפני ראש השנה כל אחד צריך להחליט מה הוא עושה עם עצמו ואיך הוא יעמוד בדין ואתם יודעים בשנה הזאת. חסרו כמה אנשים  נפטרו כמה אנשים חלו כמה אנשים  היה הרבה בעיות, מתו המון אנשים, מלחמות בכל העולם, מה יהיה בשנה הבאה אנחנו לא יודעים. ''ובמדינות בהם מה יאמר איזה לחרב איזה לרעב'' מה יהיה מה יהיה .. הן בפרט הן בכלל. אף אחד לא יודע מה יהיה אז לכן עדיף שעה אחת קודם שאדם יהיה מוגן על כל מקרה חוזר בתשובה מקבל עליו את רצון הבורא לקיים כרצונו ואז הקב''ה יעשה רצונו כרצונו וימלא משאלות ליבו לטובה  אמן!
''רבי חנניה בן עקשיא אומר  רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר''