בני ברק - תשובה לחכמים ותשובה לכסילים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב יהיה להצלחה בכל, תשובה, רפואה שלמה,

תורה, גמינות חסדים, צניעות, זיכוי רבים.

וזיווג הגון לאליהו בן אהובה, שיר ויטל בני איריס,

שמעון בן שרר, רויטל בת ויקטוריה, נועה וחנה בנות שמחה.

לידה כלה לייעל בת מלכה,

ולעילוי נשמת כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים נוחתם עדן.

בפרשיות של יציאת מצרים אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא הביא את המכות על המצרים

כדי להביא אותם לידי תשובה

וכדי שיכירו באלוהי השמיים והארץ.

ככתוב, למען תדע

כי אני אדוני בקרב הארץ.

וכן אמרו חכמים, זיכרונו לברכה, שמשה היה מורה לפרעה שיעשה תשובה

שלא חפץ לשלוח המכה

עד שיזהירנו שיעשה תשובה.

אין עונשין אלא אם כן מטרין.

לא היה חפץ שהוא יקבל מכות,

אלא שיעשה תשובה.

ולכן היה מזהיר אותו לעשות תשובה.

יכולים אנחנו לבוא מתוך כך לידי הנחה

שזוהי דרך התשובה,

כי האמצעי שיכול להניע את הבריות להכיר בשם

ולחזור מהמעשים הרעים זה רק על ידי שמביאים על האדם איסורים.

יכולים. יכולים לבוא לידי המסקנה הזאת, מחשבה כזאת,

אבל לא כך הדבר.

החפץ האלוקי זה שהאדם יגיע על ידי תשובה

לא על ידי ההכרה בעונשים ובייסורים שהשם מביא עליו,

כי אם על ידי ההכרה בחסדים הרבים

שהשם גומל עם הבריות.

מתוך התבוננות בחסדים הגדולים שהשם עושה,

יעשו תשובה, לא מתוך מכות וייסורים.

ולא עוד, אלא שמספיק החסד

של עצם התשובה שהשם מוכן לקבל שווים

אחרי שחטאו לפניו.

זה מספיק,

ההכרה הזאת בחסד הזה שהשם מוכן לקבל בתשובה,

זה מספיק בשביל שאדם יעשה תשובה.

כי על פי שכל,

על פי ההיגיון אין מקום לתשובה בכלל.

אין.

אין מקום.

מאחר שאדם מתכחש לבורא,

הולך בשרירות ליבו,

משחית את דרכו,

איך ייתכן שיוותרו לו

וימחו את הפשעים ואת החטאים?

והרי כבר שאלו, חכמים זיכרונם גם אמרו, ששאלו לחוכמה חוטא מה עונשו,

אמרה להם, חטאים, תרדף רעה.

אין מה לעשות.

אם אדם חטא,

חטאים, תרדף רעה, אין עצה אחרת.

שאלו לנבואה,

חוטא מה עונשו,

אמרה הנפש החוטאת, היא תמות, אין מה לעשות,

צריך למות. מי שחוטא, מת.

רק הקדוש ברוך הוא בטובו הגדול ובחסדיו המרובים

נוהג עם הבריות נגד ההיגיון, נגד השכל,

ונגד החוכמה והנבואה,

וסולח במוחל לשבים אליו.

שאלו לקדוש ברוך הוא, חוטא מה עונשו,

אמר להם, יעשה תשובה, ויתכפר לו.

לא יאומן כי יסופר.

אתם מעלים על הדעת שאחד

יבוא לאבא שיש לו משפחה,

ישדוד אותו, יחמוס אותו,

יכד בניו, יהרוג את אחד מהם,

ויום אחד הוא יגיד לו, תשמע, תבקש סליחה, אני מוכר לך על הכול, אין שום בעיה.

השכל מקבל דבר כזה?

ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא הניח את התשובה ביסוד הבריאה,

שהרי התשובה נבראה קודם שנברא העולם.

אי אפשר להעמיד עולם לפני שנבראה התשובה.

כמו שאומר הזוהר הקדוש,

עד לא ברקו תשבריחו עלמא ברא תשובה,

אמר לה, לתשובה,

ענה בעינה למבראי ברנש בעלמא,

על מנת דחד יטובון לך מחווהון,

לתאבי זמינה למשפק חווהון ולכפרה עלי הוא.

הקדוש ברוך הוא אומר לתשובה,

אני רוצה לברוא בני אדם בעולם,

אבל כל זה על מנת שישובו מהחטאים שלהם,

את תהיי זמינה

להעביר להם

את החובות ולכפר עליהם.

עד כדי כך מגיע חסדו של הקדוש ברוך הוא, שברא את העולם בתחילה על מנת כן,

שתינתן לבריות

אפשרות בבחירה

לחטוא לפניו,

ואפשרות

לשוב אליו

ולהיטהר לפניו.

לא שהוא רוצה שיחטאו,

אבל הוא יודע, כשיש בחירה אז יש את האופציה.

ואם יש את סרר, אז זה התפקיד שלו.

נחטיא את הבריות,

כדי שאדם לא יאכל נעמד דחיסופה.

והדבר הטבעי,

שהחוטא מכיר כמה השחיט את דרכו לפני הקדוש ברוך הוא,

וכמה פשע נגדו,

ויודע שלמרות כל זה השם מוכן למחול לו על כל עוונותיו.

ולא עוד,

אלא שהוא נותן יד לפושעים,

וימינו פשוטה לקבל שווים.

הרי עצם הידיעה הזאת צריכה להביא אותו לידי הכרה

בגדולת השם יתברך,

להבין את מידת טובו וחסדיו הרבים,

ולהניע אותו לתשובה.

פעם השתמשתי בעניין הזה באחת ההרצאות בארצות הברית.

ראיתי אחד שמסתכל עליי ככה בשורה הראשונה, תימני, זה היה בבית כנסת פרסים,

תימני בולט כזה,

מסתכל עליי, מקשיב, מקשיב, מקשיב,

חילוני.

אחרי שעתיים של דיבורים

היה לי כוס תה שם,

לקחתי את התה ואמרתי לו,

בוא,

אני נותן לך לשתות מהתה.

הוא אמר לי, תודה, אני לא רוצה.

אמרתי לו, לא נורא, בסדר, אבל אני מכבד אותך, בוא תשתה תה.

הוא אמר לי, אני לא רוצה.

וככה אני מפציר בו,

בסוף אני עושה ככה, אני אומר לו, כבר היד כואבת לי.

בוא, תיקח, תשתה.

אז לא היה לו נעים כבר, כאילו,

אני מחזיק בו ראש, אני לא חוזר בי.

אם היד שלי כואבת,

אז הוא קם.

אז הוא בא לשתות.

אמרתי לו, רגע, ברכה.

וברוך הוא, שתה.

בא לשבת, אמרתי לו, חכה רגע.

כמה זמן אתה מכיר אותי?

הוא אמר, שעתיים.

אמרתי לו, תראה מה עשיתי.

אמרתי לך, בוא תשתה.

אחרי דקה בערך, כשאני כבר ראה את שלי כואבת,

לא היה לך נעים.

אתה לא רוצה לשתות,

אתה לא חייב לי כלום.

ובכל אופן, בגלל שאתה רואה שהיד שלי מושטת לפניך,

אז אתה ריחמת עליי, וקמת, ושתית.

אפילו שאתה לא רוצה.

אמרתי לו, הקדוש ברוך הוא...

ברוך הוא פותח את ידו לקבל שווים.

אתה יודע כמה זמן הוא מחכה לך עם היד ככה, יד ימין פשוטה לקבל שווים?

בן כמה אתה? ארבעים?

ארבעים שנה אתה מייבש לו את היד ככה?

הוא רוצה, נותן לך את היד, בוא אני ארים אותך, ואתה לא רוצה לתת לו את היד.

מזה הוא חזר בתשובה.

היום הוא גר ברחובות, נהג מונית,

חרדי גמור.

הוא בא להתפלל פה מדי פעם.

מכוס תה.

לא, זה לא מכוס תה.

זה אם אתה מושיט יד,

לא נעים.

וזה בן אדם.

בבורא עולם,

אתה מייבש אותו ככה?

כל כך עשה בשביל שיהיה

אפשרות להחזיר אותך אליו,

שלא תקבל גיהינום, ולא ייסורים, ולא צרות, ולא...

רק טובות, ורק ברכות, ורק שפע, ולנצח.

איך אתה מסרב ליד כזאת?

איך אפשר לסרב ליד כזאת?

אז ככה היא דרך התשובה, וזה הרצון האלוקי,

וזה מחובת כל אדם

אשר יכונה בשם אדם,

ושלא נסתתרה בינתו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא כילה את רחמיו

משום בריאה שבעולם

והמציא דרך תשובה גם לזכלים וגם לכסילים,

מה שנקרא בעגה טמבלים.

גם להם הקדוש ברוך הוא הכין תשובה.

על פי האמת התשובה צריכה לבוא מהכרת חסדיו וטובו של הקדוש ברוך הוא. מה צריך יותר?

אבל בכל אופן הקדוש ברוך הוא יודע שיש כאלה שלא התבוננו בחסדיו, ולא התבוננו בגדולתו, ובהטבתו להם. לא התבוננו.

אבל גם עליהם הוא לא מוותר.

ואומר הקדוש ברוך הוא על עידן נביא יחזקאל,

כי לא אחפוץ במות המת נאום אדוני ושובו וחיו.

יש אנשים שמוגדרים כבר מתים, מתים.

מתים מתהלכים.

הפסוק קורא להם מתים.

אבל השם אומר עדיין.

ושובו וחיו.

אז אדם

שירד לבחינה של מת

עדיין הקדוש ברוך הוא מרחם עליו.

ואפילו שהוא אינו מוכשר כלל לשים לב למעשיו הבורא משתוקק

גם לתשובה של זה.

ולנבערים מדעת האלו מצא השם דרך

איך הקדוש ברוך הוא יעורר את האנשים האלה שהם שכלים וטיפשים.

מביא להם איסורים בגוף.

ולמה הוא מביא להם איסורים בגוף?

כדי להקיץ אותם מהתרדמה ולעורר אותם שיחזרו מדרכם הרעה.

אם אתה לא מבין בטוב,

אז תבין במשהו יותר טוב,

כי אתה מבין בזה.

ועל זה אומר הכתוב לא לעלב, לא לעלב,

במשלי כו',

שוט לסוס,

מתג לחמור

ושבט לגב כסילים.

מדמה את הכסילים

לסוס ולחמור.

כמו שאין עצה לדרבן את הסוס והחמור שילכו בדרך ישרה.

כי אם על ידי שוט ומתג

כיוון שאין להם דעה לסוס ולחמור.

אין להם וייז בראש.

אתה צריך

רק על ידי הצלפות או דורבן

או מטג.

ככה אין דרך להחזיר תכסיל הנבער מדעת ממעשיו הרעים

רק על ידי שבט נוגס.

בדרך הזו נהג הקדוש ברוך הוא עם פרעה והמצרים.

חכמים אומרים במדרש

שבט לגב כסילים זה פרעה והמצרים.

כיוון שנתקלה במכות

שלא בטובתם, אז הן של לחות ישראל.

רק אז הן של לחות ישראל.

פרעה ומצרים,

אי אפשר היה לשכנע אותם על ידי הסברה, תוכחה.

אז לא הייתה עצה אחרת, אלא להכות אותם בשבט.

מכה אחר מכה,

עד שהכירו בקדוש ברוך הוא ונכנעו לו.

ולא עוד,

אלא שהקדוש ברוך הוא שינה את הטבע בכל המכות האלה.

כל זה בשביל שיבואו לידי תשובה,

לא רק בשביל לשחרר אותם.

לא בשביל רק לשחרר את ישראל,

אלא שהם יעשו תשובה מצרים.

בעבור הראותך את כבודי,

כדי שתחזור בתשובה,

כי לא אחפוץ במות המת.

והנה גם בדרך הזו של שכנוע על ידי מכות,

גם בדרך הזאת אין הכוונה שמתוך סבל המכות ויראת העונש

יבואו לידי תשובה.

אלא שמתוך המכות יכירו את החסד האלוקי,

כי יבכחו כמה טוב הקדוש ברוך הוא מתיו,

שאינו חפץ במות המת,

ורוצה להצדיק את הבריות,

אפילו אחרי שחטאו כנגדו.

והוא אינו מסתפק בזה שברא תשובה

והודיע עליה לבריות,

אלא ממציא דרכים

ומביא עליהם ייסורים

כדי להדריך אותם ולהניע אותם לבוא לידי תשובה.

כמו הסוס והחמור,

הוא רוצה ללכת ימינה והוא רוצה ללכת שמאלה,

בשביל זה יש שוט, בשביל זה יש מתג.

לא שרוצים להרביץ לסוס ולחמור, לא רוצים להרביץ להם.

אם היו הולכים ישר, מישהו ירביץ להם? מה פתאום?

רק לכוון אותם בדרך הנכונה, זה הכול.

האיסורים באים לכוון, לכוון,

לא להכות, לא להעניש.

אם אתה לא הולך בדרך הישרה, לא מבין,

אז צריך לכוון אותך, איסורים מכוונים אותך.

אבל הטבע של הרשעים,

שהעורף שלהם קשה,

והלב שלהם כבד,

וגם מכות לא מועיל,

והם לא מגיעים להכרה שזה חסד מהקדוש ברוך הוא.

כשעשו במכוניות עכשיו,

בלוח המכוונים,

עשו כל מיני סימניות,

וצפצופים, ואורות.

The left door is open.

אתה נוסע, פתאום מדבר איתך, מישהו אומר לך, הדלת השמאלית פתוחה.

מה זה?

מבהיל.

פתאום מישהו מדבר איתך באוטו.

מה עשו? להפחיד?

להזהיר אותך, אתה נוסע עם דלת פתוחה.

אז זה באים לכוון אותך, לעזור לך.

מי יש יותר פרימיטיביים זה עם צפצופים.

מה, אז רוצים להטריד אותך? רוצים לבלבל אותך בנסיעה?

אין ברירה, נגמר לך שמן.

אתה יכול ללחוץ ברקס, לא יהיה לך ברקס?

אז מה, זה לרעה?

מה, זה איסורים?

זה לא איסורים.

אתה לא בדקת כשנכנסת אם הכול בסדר, לא בדקת שמן, מים, דלתות, הכול.

אז יש מישהו שדאג שאתה לא תיכשל בזה, כי זה עניין של חיים.

אבל טבע הרשעים, שהעורף קשה והלב כבד,

שגם המכות לא מועילות,

להביא אותם להכרה בחסד השם,

ורק מתוך סבל של מכות וייסורים

הם באים לידי חרטה.

אבל החרטה שלהם היא רק לשעה,

רק לאותו זמן עד שיסורו.

עכשיו שמעתי שיחה,

אימא אחת בוכה,

הבת שלה לקטה מחלת הסרטן,

נתרפאה,

חזר עוד פעם,

נתרפאה,

נחזר עוד פעם,

נתרפאה,

ועכשיו פקרה,

פוקרת,

חילונית.

תגידי, את נורמלית?

את רואה

שחסד השם

בא לעורר אותך, ריפא אותך.

לא הבנת?

עוד פעם,

איך?

עורפם קשה של הרשעים,

מליבם כבד.

לכן החרטה היא רק לשעה.

ברגע שבאים הייסורים מתחרטים,

אחרי הייסורים

הם עוזבים הכל וחוזרים לדרך הרעה.

כך מצאנו גם עצל פרעה.

בשעה שבע עליו המכה אמר אדוני הצדיק,

ואני ועמי ארשעים.

ולאחר מכן,

אחרי שסערה המכה,

וירא פרעה

כי הייתה רווחה

ואכבד את ליבו.

מה זה?

תגיד תודה שיש לך רווחה,

מנוחה, שלווה, גמרנו עם המכות. הבנת?

מה אמרת?

השם הצדיק, נכון?

אז למה אתה חוזר בחזרה?

פרעה לא הכיר

מהמכות את החסד שעשה איתו הקדוש ברוך הוא במכות.

הוא ראה בהם עונש,

עונש על המעשים.

ואמר השם הצדיק,

ואני ועמי הרשעים.

אז הוא הצדיק את הקדוש ברוך הוא שהביא עליו את הייסורים.

כי הם בתור רשעים היו ראויים לעונש.

משום כך, הוא לא בא לידי תשובה.

וברגע שעזבו אותו הייסורים, הוא חזר דרכו.

אה,

שלמה המלך החכם מכל אדם אומר פסוק מדהים.

אומר, אם תכתוש את האוויל במכתש,

בתוך הריפות,

בעלי,

לא תסור מעליו איבלתו.

כך אוויל,

תכניס אותו לתוך המכתש, מה שנקרא בלעז האוואן,

תכניס אותו בפנים

בתוך הריפות,

ותן לו ככה מכות לכתוש אותו,

לא תסור מעליו איבלתו.

למה?

למה? הוא מקבל מכה אחרי מכה.

למה זה לא מועיל?

חכמים מפרשים

מישהו מכה את האוויל

עד שהוא מעלה את השבט

לשנות לו,

בפרק הזמן שהוא הרים את זה עוד פעם, לתת לו מכה,

הוא כבר שכח.

ואם אתה מרים את היד יותר גבוה בשביל לתת לו מכה יותר חזקה,

בכלל הוא חושב שזה נגמר מזמן.

זה היה פעם.

המשל הזה הוא יפה מאוד,

כי לפעמים מגביהים את העילי לגובה יותר, להנחית מכה גדולה יותר,

והאיביל לא מרגיש.

להפך,

הוא מבין שיש כאן הפסקה יותר גדולה בין מכה למכה,

רואה בזה רווחה ושוכח את ההכאות

יותר ויותר.

אמנם אמרו חכמים שמשל הזה נאמר על פרעה שהתנהג כאוויל זה,

בשעה שראה את הרווחה לרגע חזר דרכו הראשונה,

ולא רק פעם אחת,

כי אם חמש פעמים,

מכה אחר מכה,

בכל חמשת המכות הראשונות הוא הקשה את לבבו,

ואחרי ששר המכה חזר כלעומת שהיה.

בחמש מכות האחרונות הקדוש ברוך הוא הכביד את לבו.

למה?

אם הוא סתום

ואין מה לעשות איתו,

אז למה הקדוש ברוך הוא עכשיו נותן לו עוד סדרה חדשה של חמש מכות,

והפעם הקדוש ברוך הוא מכביד את לבו? למה? בשביל מה?

כי אחרי שהתגלה שפרעה לא הגיע לידי הכרה על ידי חסד השם שעשה איתו, שנתן לו מכות,

בגלל שהוא כמו סוס,

כמו פרד,

וכיוון שהוא לא הגיע לזה מהמכות הראשונות,

נמצא שגם אם היה שולח את ישראל,

הקדוש ברוך הוא היה אונס אותו שהוא ישלח את ישראל.

המכות לא היו משיגות המטרה שהוא יבוא לידי תשובה,

והקדוש ברוך הוא רצה שהוא יעשה תשובה,

הוא וכל המצרים.

משום כך חיזק השם את ליבו שלא ישלח את ישראל,

ויבואו עוד חמש מכות

ויגעו בגופו ממש.

הקדוש ברוך הוא אחז באמצעים יותר נמרצים,

שאולי יועילו להביא אותו לידי הכרה בחסד השם.

זאת אומרת שלא יהיה לו פתחון פה לומר,

אה,

אתה נתת לי חמש מכות כלות,

אז בגלל זה אני לא, אם היית נותן לי עוד חמש,

הייתי חוזר בתשובה.

זה כמו שיבואו גויים לעתיד לבוא ויגידו,

אם היית כופה עלינו את ההר כגיגית,

גם אנחנו היינו מקבלים את התורה.

סיפורים של גויים.

אז הקדוש ברוך הוא אחז באמצעים יותר נמרצים

כדי להביאו להכרה בחסד השם.

כנ״ל מצינו בנינווה.

הקדוש ברוך הוא רצה שישובו אליו בתשובה.

שלח את יונה הנביא לזירם.

בעוד ארבעים יום נינווה נהפכת.

הקדוש ברוך הוא לא מצא

שהם ראויים לדרך תשובה באופן אחר,

אלא רק על ידי איומים,

וראה הכרח לשלוח את הנביא שיאיים שכל נינווה נהפכת,

והוא יביא עליהם איסורים ויכלה אותם.

אנשי נינווה

היו במדרגה גדולה יותר,

ולא היו זקוקים ממש לקבל מכות.

האזהרה הייתה מספיקה.

אזעקה,

וכולם הבינו.

ולא היו טיפשים כמו המצרים.

ומתוך האזהרה בלבד שבו אל השם.

אבל גם פה,

בגלל שהחרטה באה מתוך איום ופחד, לא מתוך הכרה,

אז הם לא עמדו בתשובה.

כמה הם עמדו?

40 יום בלבד.

לאחר מכן חזרו לדרכיהם,

כי דרך של תשובה שהיא לא באה מתוך הכרה בחסד של הקדוש ברוך הוא,

אין לה יציבות ואינה בת קיימא.

זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לחזור בתשובה ולא נעשה את זה מתוך הכרה ברורה בחסד האלוקי שעושה איתנו בכלל שהוא מוכן

לקבל אותנו,

התשובה לא תחזיק מעמד.

אם זה רק מאימת הדין,

אז מייד אחרי זה חוזרים בחסרה לאותם הרגנים, אותה דרך, בדיוק כמו המצרים,

כמו סוס,

כמו פרד, כמו חמור, כמו בעל חי.

סיכום הדברים עד עתה,

התשובה על ידי ייסורים

איננה אלא שיטה לכסילים

בין אומות העולם.

מי שמכריח את הקדוש ברוך הוא לדבר אליו

בשפת הסימנים, מה שנקרא,

להשאיר לו סימנים בגוף,

בשביל שהוא יחזור בתשובה, הוא מקסילים או מאומות העולם.

לגבי עם ישראל זו לא הדרך

להביא עם לתשובה.

בשביל זה ניתנה להם תורה,

ממנה הם יכולים ללמוד

על מידו טובו של הקדוש ברוך הוא ועל רחמיו המרובים.

ובעיקר על החסד הגדול

שהקדוש ברוך הוא מוכן לקבל

את השווים בתשובה.

מתוך הכרה כזו עלינו להגיע לתשובה שלמה, שתהיה יציבה ואיתנה,

ואז שום רוח בעולם

לא תוכל להזיז.

מניין למי שעושה תשובה שמעלין עליו כאילו עלה לירושלים ובנה את בית המקדש

ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקורבנות שבתורה?

מהפסוק, זבחי אלוהים

רוח נשברה.

חובת הלבבות בשער התשובה כותב

שהוא סמך את שער התשובה לשער הכניעה

כי הכניעה

היא השורש של התשובה

והיא ההתחלה שלה

ועל ידי כניעה יכולים לבוא לתשובה.

עכשיו יש טעות אצל בני אדם

בעניין הגאווה

הם חושבים מי זה גאוותן?

אחד שמחשיב את עצמו מאוד בתורה,

בחוכמה,

אבל מה זה גאוותן?

שהוא מחשיב את עצמו בחוכמה ובתורה יותר ממה שהוא באמת.

זה בעל גאיווה.

מה זה ענווה חושבים?

ענווה זה מי שחושב את עצמו חסר מכל מעלה חמודה.

אבל הדבר לא כך.

מה שאדם מחשיב את עצמו יותר מכפי שהוא זו תוצאה משוחד הגאווה.

הגאווה משיעה תו לחשוב כן.

והשוחד מעוור את עיניו.

אבל זה לא הגאווה עצמה.

גם הענווה זה לא כמו שחושבים.

שאדם ממעט

במעלות שלו ורואה את עצמו חסר קול.

שהרי מצינו בגמרא, בסותה מ'ט,

אמר רב יוסף

לא תתנה ענווה דאי כהנא.

יוסף טוען אני עניו.

וכן משה רבנו עליו השלום.

איך הוא יכול להיות עניו אם הוא מכיר את הפסוק והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה?

אלא עיקר העניין של הגאווה

זה הרגשה בנפש

שאדם מרגיש כל הזמן את עצמו ואת ענייניו,

והם אצלו המרכז של הכל, ואני ואפסי עוד. הכל סובב סביב עצמו, מה שאנחנו קוראים בלשון אגו.

הוא רק חושב על עצמו.

הכל סביב עצמו.

מה יוצא לי מזה, מה יצא מזה, מה ככה, מה כדאי, מה לא כדאי, הכל סביב עצמו.

זה נקרא גאווה.

הרגשה בנפש שאדם מרגיש את עצמו ועניינם והם אצלו כמרכז,

עניו ואפסי עוד.

ולא מצד חשיבות באמת,

אלא שכל כוחותיו נתונים לעצמו ולגופו,

ומזה הוא בא לטעות של הגאווה,

הוא מפריז בהערכת עצמו.

מה זה ענווה?

שיודע שאין לו מעצמו כלום, בדיוק ההפך מהקודם.

אין לו מעצמו כלום.

לית למגרמי כלום.

הכל זה חסד וטובה.

גם המעלות שיש,

גם החוכמה.

אם יש לו,

אז הכל זה חסד ונדבר.

הוא עצמו אינו אלא ממלא חובתו לקדוש ברוך הוא ולבריות,

ההפך מבעל גאווה,

ומה שיש לו אינו שלו.

כמו שדוד המלך עליו השלום אמר,

והנה בעוניי

והנה בעוניי

הכינותי לבית השם,

זהב כיכרים מאה אלף,

וכסף

אלף אלפים כיכרים,

ולנחושת ולברזל אין משקל,

כי לרוב היה,

ועצים

ואבנים

הכינותי

ועליהם תוסיף.

כל זה הכין דוד המלך, והוא אומר בעוניי.

זה נקרא עוני? לאסוף כל כך הרבה כסף וזהב ועצים ואבנים והכול, לבית מקדש שלם?

זה נקרא ועוניי?

איך הוא אומר ועוניי?

מה, הוא אומר כמו אלה שאומרים היום, מה אני, מה חייי?

לא, אלא כל האוצרות הגדולים שהכין למקדש,

הוא אמר שזה ועוניי כיוון שאין זה שלו כלל.

ומה שהוא מקבל יותר מהקדוש ברוך הוא, מתבייש יותר ומחזיר הכל לבעלים.

אפילו מהרוחה שלו הוא היה חוסך,

אחרי כל מה שהוא אסף,

הוא היה חוסך מהרוחות שלו. הרוחות של מלך זה לא הרוחות שלנו.

היה חוסך מהם

בשביל שיעל בית המקדש. זאת אומרת, כל מה שרק

אפשר לתת לקדוש ברוך הוא בחזרה ממה שהוא מקבל, היה מחזיר.

משאיר לו רק כדי קיום

וגם יודע שלא יצא ידי חובתו.

ואנוכי תולעת ולא איש.

בגאווה זה הכל הפוך.

כל הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו.

רשע,

כגובה אפו,

בא לדרוש,

אין אלוהים כל מזימותיו.

וזה גאווה.

אין אלוהים לפניו.

בשעה שהוא כועס, אין אף אחד.

אבל בצדיקים,

כשהם בעלי הענווה האמיתית, אומרים, קטונתי מכל החסדים.

כל מה שמתגדל יותר ברוחניות ובגשמיות,

חושש שמא מתמעטים זכויותיו, הוא אוכל

את שכרו בחייו פה.

סתם אנשים לא מבינים, לא יודעים,

שכתוב בפסוק, כל עמל אדם לפיו,

לפיהו.

הגאון מווילנא אומר שהלוואי שכל הזכויות שאדם עמל בחייו פה, בעולם הזה, יספיקו לארוחה אחת

שהוא אוכל.

ויש אנשים שהם אוכלים את בשרם.

באמת?

אין להם זכויות.

הם יגיעו לעולם המת, אין להם זכויות בכלל.

איפה הם הלכו?

הוא יראה, אני עשיתי ועשיתי. אומרים, כן, אכלת בזה אוכל, לא אכלת חביתה.

אכלת חביתה או לא?

היה לך פיתה, היה עגבניה, היה זה, אכלת.

מה אתה רוצה?

בשכר זה אכלת, אחרת לא היית יכול לאכול.

איזה הצדקה הייתה לך לאכול?

הרבה פעם הסברנו מה שכתוב.

כתוב שמה זה אפיקורוס?

אפיקורוס

זה מי שאומר מה יענילן רבנן?

לדידו קארי, לדידו טני.

מה כל אלה שיושבים בישיבות, בכוללים, כל הזמן ברור, ברור, ברור, ברור, בצדני נדים וזה וזה.

מה הם מועילים בכלל?

הם שונים לעצמם, קוראים לעצמם, מה לי יש מזה? הם בנו בניין, הם עשו משהו, הם תיקנו משהו?

מה הם עושים?

זה אפיקורוס.

אפיקורוס.

ומה אמרו החכמים?

אפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא.

מה?

בגלל שהוא אמר כמה משפטים, שהוא טמבל, הוא לא מבין.

אז בשביל זה הוא יאבד את העולם הבא?

מה, כזה עונש?

זה לא עונש, זה מציאות.

מה הפירוש?

הוא אפיקורוס.

הוא לא מאמין

שהחכמים, בזכותם כל העולם קיים.

אם לא בריתי יומם בלילה, חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

הוא לא מאמין בזה.

הוא אומר שטויות.

רוצים ממשלה חילונית,

דמוקרטית,

בלי חרדים.

זהו.

אפיקורסים.

אז מה קורה?

אמרנו כל עמל אדם לפיהו.

זאת אומרת, כל מה שהם

עמלים בכמה מצוות שיש להם,

הכל מתבזבז בשביל שהם יאכלו,

יוכלו להתקיים פה בעולם הזה, שיהיה להם אוכל. זה הכול.

כשמגיעו לעולם האמת,

אין להם עולם הבא.

למה?

מאיפה כל המצוות שהם עשו?

אומרים להם, אכלתם.

אכלתם אוכל.

זהו.

אז אין עולם הבא. על מה תקבל?

כבר קיבלת הכול פה למטה.

רגע, אז איך אנחנו?

מה איתנו? איך אנחנו?

אנחנו לא אפיקורסים.

אנחנו מאמינים.

למה אנחנו מאמינים?

בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם

בזכות רבי חנינא בן דוסא.

כל העולם ניזון בזכות רבי חנינא בן דוסא.

כל העולם ניזון, שמעתם?

מי נותן מזון?

בזכות מי? יש אחד צדיק יסוד עולם,

קוראים לו רבי חנינא בן דוסא.

כל דור יש צדיק יסוד עולם שבזכותו ניזון כל העולם

מי אבל ניזון?

מי שמאמין שבזכות הצדיק

יורד מזון

אתם לא מאמינים, אתם אומרים, מה יא הנילן רבנן?

מה הם מועילים?

אין שום תועלת מהם

אין בעיה, אז לא תהיו ניזונים

ממה שהם זנים את העולם

אז תהיו ניזונים

מהמצוות שלכם

ולכן לא נשאר לכם עולם הבא

אבל אנחנו שמאמינים

אז אנחנו ניזונים בזכות הצדיקים

שהם מפרנסים את העולם

אז לכן הצדיקים אומרים, קטונתי מכל החסדים

ומקבלים יותר ממה שמגיע להם

ומתמעט מזה בעיני עצמו ומרגיש דלותו

ואת גודל חיובו לבורא, איך הקדוש ברוך הוא השפיע עליה עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר

מי מרגיש ככה, תגידו לי, מישהו נכנס לחנות, ירקות, פירות

והוא רואה שפע, קח שקית

שם

שם פירות, שם שם שם, מכל הסוגים

הוא מודה לשם, והשתבח הבורא תראה, הביא לי גם תפוחים

הביא לי גם בננות,

הביא לי, מי הביא לי? הירקן הביא, תנובה הביאו, מי הביא?

הוא רואה את זה שהשם הביא?

לא רואה וכשהוא מברך, מוציא

או בורא או כל זה, הוא רואה שהשם הביא?

זה טקסטים כאלה שצריך להגיד אותם בשעה שזה,

ואומרים ברוכות השם, וכאילו לוקחים, מקבלים רשות,

כאילו אומרים,

בורא זה נודע בורא, זהו יוצאים מדי חובה

איפה אדם חי ומרגיש שהוא מושפע, שפע, חיות, כל רגע ורגע, כל ימי חייו? איפה יש דבר כזה?

איפה ישיבתי השם נגדי תמיד? איפה יש דבר כזה?

לכן צדיקים אמיתיים הם בעלי ענווה, למה? כי הם יודעים ששום דבר לא מגיע להם, והם לא ראויים לכלום, והפוך, הם רק חייבים וחייבים. ואם קיבלו עוד משהו,

עוד יותר חייבים.

אז החובות רק מתגדלים מרגע לרגע.

ובעל גאווה, חושב מגיע לו מהפירוש.

הפוך, אם לא יהיה, או יהיה חסר משהו, הוא מתרעם.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים בחולין פט, האבות,

אף בשעה שהשפעתי להם גדולה,

מעטו עצמם לפניי.

אברהם, יצחק ויעקב,

עפר ואפר.

עקדה, מוכן לעקוד את עצמו, אין לו שום בעיה.

מה שהשם רוצה.

מספיק לי לחיות? מספיק.

מה שהשם רוצה.

והנה,

אף על פי שהמידות של האדם

חלוקות ומיוחדות הן,

אבל לרוב הן קשורות זו בזו.

אתמול נתרנו דרשה מיוחדת בטבריה.

יש צדיקים גמורים, יש רשעים גמורים, יש באמצע שהם מעורבבים עם מעלות וחסרונות, ואלה הכי מסוכנים.

אלה שהם לא שחור ולא לבן, הם אפור.

ושמה יכולים להפוך

את המעלות לחסרונות ואת החסרונות למעלות.

ויש הרבה שעושים את זה.

כדאי לשמוע את הדרשה מאתמול.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, מוכיח אדם אחריי,

חן ימצא ממחליק לשון.

אומר הקדוש ברוך הוא,

מי שמוכיח אדם

ללכת אחריי,

חן ימצא.

למצוא חן אצל הקדוש ברוך הוא זה לא פשוט.

נוח ניצל מדור המבול רק בגלל שהוא מצא חן בעיני השם.

על פי האמת, נוח היה צריך למות עם דור המבול.

אפילו שהיה צדיק.

הוא לא הוכיח אותם.

אז היה צריך להתפס בעוון.

אז למה הוא נשאר?

ונוח מצא חן בעיני השם.

ובגלל שהוא מצא חן, אז זה נגד מציאות חן.

אין מה לעשות.

אז הוא נשאר.

ומשה רבנו, אחרי כל המעלות שלו,

שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים,

הוא אומר לו, אמנם מצאתי חן בעיניך,

מה הוא מבקש אחרי כל המעלות?

שהוא ימצא חן בעיני השם.

בסוף הוא אמר לו שהוא מצא חן.

ופה מה כתוב?

שמי שמוכיח אדם אחריי,

חן נמצא.

אין אדם שמוצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא יותר ממי שמחזיר אנשים בתשובה.

מוכיח אותם ללכת אחריי.

מוכיח אותם אבל.

ממחליק לשון.

יש כאלה שמוכרים להם תותים.

לא מוכיחים את הציבור.

אומר המדרש, מוכיח אדם זה משה,

ממחליק לשון זה בלעם.

בלעם החליק להם בנבואה.

וגבה ליבם ונפלו בשיטים.

מה עשה להם?

החליק לשון. מה אתם צדיקים? צדיק.

כמו שאמר אחד המרצים החדשים עכשיו לאייל גולן, אתה צדיק.

צדיק.

רשע, מרושע, חוטא בכל החטאים, בכל בכל, מכל כל. אין דבר כזה.

עשה תהילים מגן דוד בקרחת שלו בקעקוע ונכנס עם זה לאמבטיה.

להתקלח עם שם השם על הראש ככה.

רשע, צריך לורד לו את הראש.

לפני שהוא נכנס להתקלח. אסור להתקלח ככה.

והוא קורא לו צדיק.

וגם משבח אותו על זה שהוא אמר כל מיני דברים בענייני ניאוף שהתפרסמו וזעזעו את החילונים.

אמר לו, כן, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו ככה, שאנחנו לא אוהבים רק סטייק כל פעם.

הוא צריך גם שוקולד מדי פעם.

ככה אומר הרשע הזה, הרב הזה.

מחליק לשון.

הוא נמצא במערת פריצים,

אז הוא צריך להחליק להם.

והוא גם החליק לו כף, עשה לו ככה אחרי שהוא אמר לו על הסטייקים,

עשה לו גם ככה, החליק לו כף.

יותר מבלעם.

בלעם אמר בנבואה, וזה אמר ברשעות.

אז מה קרה?

החליק לשון, זה בלעם. מה אמר להם? דברים טובים.

דיבר על הצניעות שלהם,

שהאוהלים שלהם לא פונים אחד לתוך השני.

אם הטוב הוא אוהליך, יעקב, אשכנותיך ישראל, שיבח אותם.

וגבה ליבם.

מה? מה אתה אומר לנו ככה? בנבואה אומר עלינו?

מה?

גבה ליבם, ונפלו בשיטים.

באמת, הוא 24,000.

לפי הטבע של הדברים,

אם משבחים מישהו בצניעות,

הוא צריך להתחזק עוד יותר בעניין הזה.

אבל גבה ליבם

כי השונא הודה בשבח שיש בישראל,

וזה גרם להם ליפול ממדרגתם. די.

אם קיבלנו תעודה וחותמת

מהשונא שאנחנו צנועים,

אז גמרנו, אנחנו לא צריכים לחשוש, לא צריך לשמר,

אנחנו שמורים. יש תעודה, יש תעודה.

גמרנו.

אחרי שיש כבר רגש גאווה,

קשה לעמוד מול יצר הרע.

לכן נפלו בשיטים.

אתם שומעים?

משבחים אותם שהם צנועים מאוד,

שאף אחד הפתח של האוהל לא מול השני.

אף אחד לא רוצה לראות מה שיש אצל השני.

צניעות גמורה.

ואחרי זה פרוצים בעריות בצורה לא יאומן עם עבודה זרה.

זה כשנופלים בגאווה.

בעניין תאווה,

זה קשור עם חסרון ענווה.

מטעם זה אמרו,

כל אדם שיש בו גסות הרוח,

לסוף נכשל באשת איש.

בעל גאווה

נופל באשת איש.

שמעתם על הרבה אנשים חכמים כאילו, מפורסמים, שהיו עד כמה זמן,

אף אחד לא חשב,

אבל הגאווה העבירו אותם על דעתם ונכשלו.

כי מצד רגש הגאווה,

מה מרגיש בעל גאווה?

שמגיע לו שימלאו את כל רצונותיו.

לכן הוא נכשל יותר.

והרצונות שלו הם רצונות.

הגמרא בסוכה נ״ב אומרת אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו.

והמתגאה

כאילו דוחק רגלי השכינה.

והגמרא בסוכה היא אומרת ואין אני והוא יכולים לדור בעולם.

ואם כן, אין לו עזר נגד יצר הרע.

אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר לנו נגד יצר הרע,

אנחנו לא יכולים לו.

אם אתה הולך ברחוב

ואתה לא נכשל באיזה איסור,

אל תזקוף את זה לעצמך.

שקר.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,

לא יכול לו.

לא יכול לו.

זה שאתה לא חוטא ברחוב,

זה בגלל שהשם עוזר.

בלי שהוא עוזר,

אין סיכוי.

רב עמרם חסידה

הזיז סולם שעשרה בחורים צריכים להזיז אותו בהיותו זקן.

רבי עקיבא טיפס

על העץ.

רבי מאיר טיפס על העץ.

הגדולים ביותר.

אין, אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר לו.

הקדוש ברוך הוא התערב, אמר לי יצר רע לשטן, תיזהר בתורתם, אל תיגע בהם.

אם לא,

היו נכשלים.

אם השם לא עוזר,

אין סיכוי.

אבל בעל גאווה, השם לא עוזר לו. לכן הוא ייפול בעריות.

כי הקדוש ברוך הוא לא עוזר לו.

אני והוא איננו יכולים לדור בעולם.

רבנו יונה כותב את זה במפורש.

ובעל הגאווה נמסר ביד יצרו,

כי אין עזר השם עמו אחרי שהוא תועבת השם.

תועבת השם כל גבה הלב.

אפילו אם יש לאדם גבהות בלב, אף אחד לא רואה.

אף אחד לא רואה. אפילו אולי הוא לא מרגיש.

כמו שטעה

שמואל הנביא

וחשב

למשוח

את אחיו הגדול של דוד.

אל תאבט אל גבוה קומתו

ואל מראהו כי מאסתיהו.

למה שמאסתו?

בגלל גאווה.

בגאווה שעוד לא יצאה לפועל, שעתידה לצאת.

הקדוש ברוך הוא מתעב

את מי שהוא בעל גאווה.

אפילו בלב.

לא שהוא הולך בשחצנות ומרים את הכובע ככה למעלה,

וידיים אחורה בגב, ושם את המעיל פה על הכתפיים כמו ראש אישי,

והולך ככה. לא, לא צריך פה זאת. בלי פה זאת.

אתה יכול ללכת כפוף עם הידיים ככה, וזה,

וכולך מלא גאווה.

מה שמתעב? ואם הוא מתעב אין עזר אלוקי. אין. ונמסר ביד יצרו.

זאת אומרת, אין עזר.

זה אוטומטית אתה בידיים של יצר הרע.

לכן כל אדם שיש בו גסות הרוח,

לסוף נכשל באשת איש.

אבל להפך,

מי שענו מרום וקדוש אשכון

ואת דקה ושפל רוח.

הנה, כשם שהגאווה מביאה את האדם ללכת אחר רצונותיו,

כך זה גם להפך.

וההימשכות אחרי רצונות בענייני העולם הזה מולידה את הגאווה.

ההימשכות אחרי רצונות בענייני העולם הזה למלא תאוותיו,

בקשותיו,

רצונותיו

בענייני העולם הזה מולידה גאות.

אפילו שהוא בתכונות לא בעל גאווה.

איך זה עובד?

וישמן ישורות ויבעט.

שמנת, עבית, כסית, ואיתו שלו עשהו.

אז ככל שאתה מתחבר יותר לחומר, אתה מתרחק מהשם.

דרם לבבך, ושכחת את השם אלוקיך.

והנה, שימו לב,

רוב אנשי העולם,

וכן בני תורה,

שיש להם

רק

הכרה קלושה,

אז הם מכוננים בעצמם איזה שיווי משקל

בין הרוחניות והגשמיות,

שלא יסבול אחד מהשני. משתדלים ככה להפריד, הפרד ומשול,

שכאילו רוחניות בסדר לבד, והגשמיות שלא יתערבב, כאילו.

עושים איזה מיקס כזה.

אבל הכל נוטה לחומריות,

ואז בהמשך הזמן מתעבה חומריות יותר ויותר,

כי החומר הוא מצד חפצו ורצונו.

חומר,

אדם חפץ ורוצה,

רוצה אוטו,

רוצה בית, רוצה, רוצה, רוצה.

זה רצון וחפץ.

רוחניות

זה הכרח,

מתוך ידיעה ואמונה.

תראה, אני מאמין. מה, אני לא מאמין?

אני בטח מאמין.

לכן אני מוכרח לעשות מצוות.

לא שהוא רוצה!

לא שהוא רוצה.

אבל מה לעשות?

אני יודע שיש בורא, ואני מאמין שיש בורא,

אז לכן אני מוכרח לעשות מצוות.

אז זה לא חפץ ורצון דווקא.

אני רוצה, ואני בוחר, ואני...

לדוגמה,

פעם שאלו בבתי ספר תיכוניים,

אם הייתה לך ברירה לבחור בין יהודי לגוי, מה היית רוצה, להיוולד?

70% אמרו גוי.

אני לא צריך לשאול

מה אם שואלים את הדתיים,

אם הייתה ברירה שאתה יכול לבחור, רוצה להיות דתי-חרדי או יכול להיות חילוני, ובעיני השם זה שווה.

שווה.

אם אתה עושה ככה או אתה עושה ככה, אין עונש, אין צחר, אין כלום. שווה.

מה אתה רוצה להיות?

כמה אנשים ירצו להיות דתי-חרדי?

אנחנו רואים, מגיע בין הזמנים.

מה עושים?

ממשיכים ללמוד.

מוסיפים בלימוד.

הולכים להשכיר רכב, יאללה, נוסעים.

מתחילים להתפרק.

איפה יש בריכות? איפה יש ים? איפה יש זה? איפה יש זה? מה, נוסעים את נוסעים קצרים? הולכים לבתי מלון ככה?

כל הסערות ברגליים שירו?

הכול,

מה זה?

עולה על תלבושת.

מה קרה? למה הורדת את הכול? מה זה? אה, עזוב עכשיו, זה היה עכשיו. בין הזמנים עכשיו. אחר כך זה יהיה לנו מזל.

אז רואים לאן האדם נוטה ישר.

האדם מגיע הביתה.

בבית זה לא בחוץ. בחוץ הוא צריך להיות מסודר וזה וזה. אבל כשהוא מגיע הביתה, איך הוא נראה שם בפנים? איך הוא מתנהג? איך הוא מדבר? איך הוא יושב?

איך הוא אוכל? איך הוא?

כמו בישיבה? כמו לפני כל התלמידים?

אז פה זה נבדק.

אז זאת אומרת,

העניינים של רוחניות אצלנו זה מתוך הכרח,

בגלל הידיעה והאמונה.

אבל אצל החומר, חומר אנחנו חפצים ורוצים להגדיל ולהדיר כמה שיותר יהיה לנו חומר.

וזה מצב ירוד מאוד.

וצריך שמההכרח אדם יכונן את מעגליו על הציר הרוחני ולדאוג לחיי נצח. זאת אומרת,

אני צריך רק

בגשמי את מה שישרת אותי

ויועיל לי לרוחניות.

אני לא צריך את החומריות כחומריות למטרת חומריות,

שיהיה,

אם זה לא משרת

את המטרה הרוחנית.

בשביל מה אתה צריך את זה?

אני מבקש שתכין את התמונות של הסעודי שמת,

אם אפשר.

לב.

לב?

אבל אתה איתי, כן?

כן, כן, כן. אל תתחיל לפני שאני אגיד.

אני אראה לכם עכשיו

מה הסוף של מי שאסף הרבה חומר.

סעודי אחד מת.

הרבה סעודים

וכולם יודעים שהם עשירים

אבל לראות בעיניים

כמה עושר יכול לצבור בן אדם

בסוף הוא מת

ומה קורה כשהוא מת?

אוכלים אותו תולעים

סעודיות

ומה אם כלשהו משהו עבד והכין ואיזה?

בא איזה ילד בן 17 לקח את הכול

אז מה הוא אוהיל?

טוב, זה סעודי

אבל מה עם יהודי?

יהודי

ועזבו לאחרים חילם

היית פה,

מכל פרוטה יכולת לעשות עולם הבא,

מכל רגע יכולת לעשות עולם הבא

ומה עשית?

השקעת בחומר כחומר שיהיה

למי?

למה?

ריש לקיש

השאיר קבא דה מוריקה

ואמר על זה

ועזבו לאחרים חילם

מה הוא היה קמצן?

מה נשאר לו קצת פטרוזיליה?

קצת

ואמר ועזבו כאילו הסעודי

ועזבו מה עזבת?

עוד יומיים זה כבר בעצמו יבלה לא יישאר מזה כלום אז מה עזבת?

החשבון, אומרים חכמים,

זה שאם טרחתי בשביל להשיג את הפטרוזיליה,

אם אני טרחתי ובסוף לא השתמשתי בזה לחיי העולם הבא וזה נשאר פה, אז לא היה לי בזה שימוש.

אז זה הפסד!

זה החיל הגדול שאדם לוקח לעולם האמת.

זה מה שהוא צבר פה, רוחניות.

איך מגיעים לדרך הנכונה לאור כל מה שאמרנו עד עתה?

הדרך זה התבוננות.

והתבוננות

מתחילה שאנחנו צריכים להיות

כנועים לקדוש ברוך הוא. לכן הקדים חובת הלבבות את שער הכניעה

לשער התשובה.

בלי כניעה

אי אפשר לעשות תשובה.

כי אם אתה בעל גאווה,

לא יעזור שום דבר.

אתה אבוד,

אבוד.

למה אתה אבוד? מה יש אם קצת יהיה קצת גאווה? מה יש? מה יש? אין כלום.

השם מתעב אותך ואין לך עזר אלוקי ואתה מסור ביד אצלך.

והוא ידרדר אותך עד הסוף.

זה הכל.

לכן הכרח

להתבונן איך מגיעים לכניעה. לומדים את שער הכניעה.

וצריך לקנות אותה מעט-מעט, לאט-לאט, עד שהיא תהיה אצלך קנויה.

זהו שורש התשובה, כמו שאומר רבנו בחייה.

אתם יודעים, אומרים ששניים

הכירו את היצר הרע

תוכו כברוא.

שניים.

אחד זה הקדוש ברוך הוא,

והשני זה רבנו בחייה.

כל גדולי ישראל למדו חובת הלבבות.

כולם למדו כסדר.

בים יש למד אותו אלף ואחת פעם.

אם הגאון מווילנה לא היה יוצא מהבית רק אחרי שלומד 13 פעם שער הזהירות

במסילת ישרים,

אתם שומעים? הגאון מווילנה, מלאך אלוקים,

יורדים אליו תנאים

ולומדים איתו,

והוא

לא יוצא מהבית רק אחרי 13 פעם שער הזהירות.

אתם שומעים?

ואנחנו, מה יש לנו לזהר? אנחנו בסדר, ברוך השם, הולכים ברחוב, לא קרה כלום, מגיעים הביתה, הולכים לכולל, הכול בסדר. מה יש?

איזה זהירות? ממה זהירות?

אמר הגאון מווילנה, אם הוא היה בימיו של הרמחל,

היה יוצא להקביל את פניו כמורו וריבו במוסר.

הוא אמר שבמסילת ישרים, חוץ ממילה אחת

שאפשר היה לכתוב אחרת, הוא אומר, אין מילה שם שהיא לא במקום,

והוא גם גילה שכל המסילת ישרים כתוב על פי הקבלה והסוד.

מפחיד.

ויצאו נגד הרמחל, יצאו נגד הרמחל, וואי וואי וואי, מה עשו לו? איזה השמצות ואיזה דברים, מה הוא עבר?

אלמא דשקרא.

בעולם הזה מסובך, מסובך מאוד.

בשביל להגיע לדעת אמת, זה צריך שיהיה מידות,

מידות טובות באמת.

כי אם יש לאדם רק מידה אחת לא טובה, חריגה קצת,

קצת,

הוא יכול לאבד את הכול, הכול ברגע.

קורח היה פיקח,

רוח הקודש, ראה דברי אמת, שיצא ממנו שמואל הנביא,

אז מה קרה?

עד עכשיו היית בסדר,

ואתה גם הכי עשיר בעולם, עשיר כקורח. מה שנראה עכשיו זה אפס אפסים.

הוא לקח שליש מכל ההון, קורח לקח שליש מכל ההון העולמי שהיה אז. שליש.

מה חסר לך? מה, מה, מה, מה? לא!

גם אני רוצה להיות כהן.

כל העדה כולם קדושים.

אם זה היה אמיתי,

אין בעיה.

אבל זה היה מקנאה.

מידה אחת.

קנאה מוציאה את האדם מהעולם.

אפילו שהוא ברמה של קורח.

קורח שפיקח היה, מה ראה על שטות זו? מה? עינו התעתו.

העין שלא באמת ראתה שיוצאת ממנו של שלד משמואל הנביא.

אבל כן, אבל אתה יצאת חוצץ נגד משה רבנו.

אתה כפרת בכול.

בגלל מה?

אז אם זה היה עם שאיפה אמיתית,

תשמעו מה קורה.

מה אמר לו משה רבנו?

אמר לו משה רבנו, רב לכם בני לוי.

זהו.

יש לכם כבר, אתם לוויים.

אתם נושאים את הארון, אתם משכן, הכל. מה, מה, מה אתם עוד רוצים?

מה פירוש? אתה יכול להגיד לבן אדם שדי,

מספיק לך מעלות, לא צריך יותר מעלות?

הוא רוצה עוד מעלה כהן.

למה לא?

אם זה היה אמיתי, מצוין.

לכן כשמשה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל, מה ענה לו השם?

אמר לו, רב לך!

אל תוסף עוד דבר אליי בעניין הזה.

למה?

הוא אומר לו,

הוא אמר, רב לכם.

אמרו לו, רב לך.

למה אתה מחפש עוד מעלה, ארץ ישראל, מצוות תלויות בארץ? מה אתה צריך? זה מספיק לך, רב לך, רב לך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מדד לו מידה כנגד מידה. אף פעם, אל תעצור בן אדם לעלות.

אבל אם זה באמת,

אצל כל רעד בר-אי זה לא היה אמת, לכן פתחה האדמה, פצתה האדמה, הדפיעה ובלעה אותו ואת כל אשר לו.

אבל סך הכול,

אדם צריך לעבוד על כניעה. אם יש כניעה, אז אין תאווה ואין כבוד ואין שיגעון,

ולא תהיה משוגע ממראה עיניך אשר תראה, כי אתה חושב שאתה מאן דה עומר וכולי וכולי.

אם תעבוד על כניעה, יש לך סיכוי להגיע לתשובה באמת.

בלי כניעה,

אני צריך לעזור בתשובה? למה? מה אני עושה לא טוב? מה אני צריך? הלוואי שכולם יעשו כמוני. אתה יודע מה אני עושה? מה? בסדר, בסדר.

זאת הבעיה.

אז אם כן, למדנו

שיש חסד אלוקי.

זה מה שהשם נותן לנו בכלל לעשות תשובה.

על פי שכל והיגיון אין דבר כזה.

ואנחנו צריכים לחזור בתשובה רק בגלל החסד הזה שיש אפשרות.

חשבו רגע.

בן אדם חייב מיליון שקל בבנק.

מנהל הבנק מצלצל אליו. הוא אומר לו, תשמע, תיגש אליי היום.

ניגש.

כבר חושב שקבל שפכטל?

אומר לו המנהל בנק, תקשיב, אם אתה מחליט לחזור בתשובה ויותר לא לשחרר צ'קים, לא להשתמש בכרטיס אשראי

בחוסר אחריות,

ואתה תתוודה ותקבל עליך לעתיד לעשות מה שאני אומר,

אני לא רק שמוחק לך את כל החוב,

אני מכניס לך לחשבון מיליון שקל.

אני הופך את הזדונות שלך לזכויות.

איפה יש דבר כזה?

על מה ולמה?

חסד הבורא

כל כך אוהב אותנו, שלא יידח ממנו נידח, כל כך רוצה שנתקרב אליו בחזרה,

ולך דבר עם חמור, עם פרד, עם סוס.

את צריך בשבילו רק שוט ומתג.

אבל אם הוא בעל דעת,

אז הוא קופץ על זה מיד.

קופץ על זה מיד ועושה תשובה ברגע אחד, כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלנבך לעשותו.

בואו נראה את הסעודי, מה השאיר. בבקשה.

מה זה?

זה שטרות, זה כלום, זה כסף, זה כיסא קטן.

חבילות, חבילות, ערימות של כסף, זה כלום, זה לילדים.

כן, מה עכשיו?

זה המכוניות והמטוס מזהב.

מזהב.

100 אחוז זהב. 24 קראט.

זה לבנים של זהב, מחסנים מלאים לבני זהב.

תגדיל קצת, תגדיל על כל המסך.

אפשר להגדיל.

לב?

כן, אתם רואים איך זה שוכב, מסודר.

כן.

קדימה. מה זה? זה המיטה שלו מזהב, סדינים, כריות, הכל מזהב.

כן.

זה מכוניות פאר, יכטה.

כן.

כן. מדרגות בתוך הבית מלאות יהלומים.

הכל מיהלומים.

ככה עתידה ירושלים להיות.

כל הרצפה שתהיה בירושלים עתידה להיות ככה. הכל יהלומים. הסעודי הזה זה רק דוגמה.

ככה זה צריך להיות.

זה ראינו את הכסף.

אבל יש דבר שהחסרת עוד.

איפה האוטו?

האוטו מיהלומים. זהב יהלומים. כל האוטו, זהב יהלומים.

תגדיל.

זה אוטו מזהב,

ומצופה כולו יהלומים. אין מקום להכניס עוד יהלום.

אחד ליד השני.

כן, אז זה סעודי קטן.

והוא מת.

זהו.

עכשיו תגידו לי מה יותר חשוב.

מצווה אחת שאנחנו עושים,

אין שכר בכל העולם לשלם.

אם כל העולם היו סעודים עם כזה כסף,

והיו נותנים לנו, זה לא היה בשביל מצווה אחת.

בהיה אלמא ליקה אגרא.

למה?

אי אפשר לשלם על מצווה רוחנית שכר גשמי.

שכר גשמי זה לזמן מסוים וזה נגמר.

הנה הוא הלך, שלום. אין.

אז חייבים לשלם שכר רוחני.

ולא סתם שכר רוחני, אלא לנצח.

לנצח.

אז אדם שזוכה לעשות מצווה,

המצווה היא נצחית ושכרה נצחית.

נו, ואנחנו יהודים, קיבלנו את התורה,

וכל מילה שאמרנו פה,

כל אות, תרי״ג מצוות.

ואדם יכול לאסוף ולאסוף ולאסוף ללא הפוגה.

אדם מבוגר,

בן 90 פלוס,

נופל עליו גל של אבנים בשבת.

מה הדין?

מפקחים את הגל.

למה?

אולי הוא חי.

מה הסיכוי?

קטן מה... קלוש מאוד.

בגיל כזה נופל עליו גל אבנים, הוא מכוסה תחת גל אבנים.

הוא נחנק כבר, נחנק.

לא רק מהמכה,

נחנק.

לא, אולי הוא חי.

נו, ואם הוא חי, אז כמה יחיה? עוד דקה, עוד שתיים, עוד שלוש. נו, ומה אחר כך?

אז מה הרווח? למה לחלל שבת?

הוא יכול להרהר בתשובה?

אתם יודעים כמה שווה הרהור תשובה?

כמה שווה הרהור תשובה?

אז זוהר הקדוש אומר,

שאם בן אדם

חילל שם שמיים,

עבר כל העבירות שבתורה.

לא עשה שום מצווה שבתורה.

כלום.

ומת.

הוא לא יוצא מהגיהנום לעולמי עולמים.

אבל אם היה לו רק הרהור תשובה, פעם אחת

לא עשה כלום.

פעם שמע משהו והרהר.

ראה מישהו הולך עם טלית, הרהר.

היה לו הרהור תשובה.

הוא יהיה בגיהנום,

ואחר כך הוא עולה ומצפצף,

ונכנס לגן עדן,

בזכות הרהור אחד של תשובה.

שום זכות אחרת לא הייתה לו.

אתם שומעים מה זה הרהור?

ואם בן אדם הרהר תשובה עכשיו,

עכשיו,

על מנת לקיים באמת, באמת,

קיבל על עצמו עכשיו בהרהור,

ומת אחרי דקה ובין העולם הבא.

רבי אלעזר בן דורדיה היה חוטא גדול מאוד,

והוא הרהר בתשובה על מנת לקיים,

ומת.

בת קול יוצאת,

והוא אומר את אשריך,

רבי, הוא לא היה רבי, הוא היה אלעזר.

רבי אלעזר, שאתה מזומן לחיי העולם הבא, בלי דין,

בלי משפט. מזומן, בלי דין, בלי משפט.

ישר לעולם הבא.

אז אנחנו ברגע יכולים לצאת מאפלה לאורה

ביום הדין, לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא זכאים,

כי קיבלנו על עצמנו מהיום לשנות דרכנו,

לא חוזרים יותר לשום דבר מהשטויות שעשינו או שלא עשינו,

ומהיום הולכים להיות כנועים לבורא, עושים רצונו בשמחה,

בששון, ברצון,

כי לעבוד את השם זה זכות שאין כדוגמתה.

מה ההגדרה הכי גדולה,

הכי מפרגנת,

שהקדוש ברוך הוא יכול לתת לאדם?

עבד השם.

משה עבדי, אברהם עבדי, דוד עבדי, עבד השם.

מה זה עבד?

עושה רצון אדונו.

אבל אם יאמר העבד לריבו,

הכל אני עושה חוץ מדבר זה,

כבר פרק עול אדוניו מעליו.

אתה כבר בעל הבית.

אתה אומר לאדון, זה לא.

זה נקרא עבדות.

וזה המדרגה הרצויה,

וככה חוזרים בתשובה לפני הבורא יתברך, ויהי רצון שנזכה.

אמן.

אם יש שאלות, בבקשה.

שלום לך. אני פשוט רציתי להגיש ברכה, שמחה למצוא בודיעה באזור שאנחנו מנסים לעבור לבוא.

יש שאלה טובה, בעזרת השם, שאלה טובה שנמצאה בגלות שנוכל לעבור לבוא, ולאותה קהילה.

תזכו ליישוב טוב בעירנו מהרה.

כן, שאלה יש.

במוצאי שבת יהיה פה סליחות,

הטרד נדרים בשתיים עשרה,

אחרי זה סליחות ברוב עם.

כן,

שאלה יש.

כולם יודעים, מבינים, הכל בסדר, כולם עשו תשובה.

כן, תן לו שמה.

לגבי עניין של קבלה שצריך לקבל לפני ראש השנה ביום כיפור,

לפעמים אחרי זה יש הרבה דברים,

אנחנו יכולים לקבל משהו קטן.

אבל כן, לא בא לך משהו קטן,

זה שאתה לא יודע,

גם מבחינת הימים,

אתה מתכוון כל הזמן, תגיד, זה השתנה, ובמהלך השנה כל הזמן שאתה מקבל על איזה דברים וזה נשאר,

אבל לאו דווקא לקנות את זה ביום כיפור.

לא הבנתי, מה קשה לשמור על דבר קטן?

אתה צריך לשמור את הכל.

מה זה דבר קטן?

לא, אני חושב על איזושהי קבלה. קבלה, קבלה, נו, מה קשה? נגיד, מה רצית לקבל ולא עמדת?

לא, אין לי רעיון תמיד. אה, אפילו רעיון אין לך.

אין לך רעיון.

אתה לדוגמה מתפלל בנץ כל פעם,

אז יאללה, הנה קבלה.

אתה יודע מה זה אומר?

כשהקדוש ברוך הוא נפגש איתך ראשון בבוקר,

ואתה יכול לשטוח לפניו את כל הדרישות, בקשות, הכל, והקדוש ברוך הוא מוכן לשמוע, והוא מבטיח לך

שאם תקפיד על הקבלה הזאת

להתפלל בנץ תמיד,

אתה בין העולם הבא.

והוא מבטיח לך שלא תיזוק כל אותו יום.

ושחוץ של חסד יהיה משוך עליך באותו יום.

קבלה טובה או לא טובה?

מה? מצויינת, השאלה אם אפשר לעמוד בזה. למה אתה רוצה לישון?

לישון אתה רוצה?

קם, יותר מאוחר. לא הבנתי, למה לקום יותר מאוחר? אתה מת יותר.

ככה תחיה יותר.

נפוליאון, כמה ישן אתה יודע?

שעה.

שעה.

אמרו לו, למה? אתה מלך.

אתה יכול לישון כמה שאתה רוצה.

הוא אמר להם, מתי שאני ישן, אני ככל האדם. רק כשאני ער, אני נפוליאון.

אז מה אתם רוצים שאני אלך לישון?

עד שאתה זכית להיות יהודי, הבן של הקדוש ברוך הוא, אתה הולך לישון? אתה מאבד את הזכות הזאת?

אתה יכול על הבוקר להיות הבן שלו כבר,

אבל אתה מרגיש שאתה הבן שלו?

היום אומרים, זה הבן שלו. אתה יודע מי זה?

זה הבן של? הבן של?

אתה הבן של הקדוש ברוך הוא.

הרב אלעזר בן דוד פעם אחת סיפר שהוא הלך בדרום אמריקה, ושם פגש אותו איזה גוי, ראה צורה של יהודי. אמר לו, תגיד לי, אתה יהודי? אז הוא אמר לו, כן.

ואיך ידעת? הוא אומר לו, אני קראתי עליכם בתנ״ך.

הוא אמר לו, כן, מה קראת? שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אמר לו, יפה מאוד. נו, ו?

אז הוא אומר לי, תמיד הייתה לי שאלה.

ואני אשאל אותך את השאלה.

כשאני הולך ברחוב, אני יודע על מה אני חושב.

אתה הבן שלו.

כשאתה הולך ברחוב, על מה אתה חושב?

הרב אלעזר בן דוד אמר, הוא עשה אותי ככה.

אתה שומע?

הגוי יודע מה זה הבן.

איך בן של הקדוש ברוך הוא צריך להתנהג.

איך הוא הולך? מה הוא חושב?

בטח הוא לא חושב

כמו אנשים פשוטים, גויים.

הבנת?

נו, אז אתה הבן,

ואתה לא קם לפגישה עם מלכו של עולם, יש לך פגישה.

אם היה לך עם ראש העיר,

בנץ לא היית בא?

יכול להיות שהיה נותן לך שטח, אולי היה מוריד לך את הארנונה.

ואם הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה הוא יכול לעשות בשבילך?

מה שאתה רוצה.

לא קבלה טובה להחליף לך?

נו, תענה.

אני אישית לא אעמוד בזה. לא תעמוד, אבל זה שולחן ערוך בהתחלה.

זה בלי קבלה, זה הלכה.

זה המצווה לכתחילה. אחרי זה זה כבר לא לכתחילה.

כל שעה שתתפלל זה כבר לא לכתחילה.

זה המצווה לכתחילה. אתה יודע מה זה לעשות מצווה לכתחילה?

אתה רוצה שאני אתן לך קבלה קלה יותר?

אבל לפי מה שאני רואה אתה לא תעמוד בשום קבלה כמו שאתה אומר.

אל תאכל ותשתה

רק בישיבה.

אתה יכול?

או גם זה קשה לך לשבת.

בלי נדר, זה אפשרי.

אפשרי.

אני כבר מקיים את זה עשרות שנים.

גם שתייה? כאילו, הכל. הכל, שתייה ואכילה זה לא מדרך ארץ לאכול ולשתות בעמידה.

זה בהלקות דרך ארץ.

בסדר? לקחת?

אה?

בלי נדר. רעיון טוב.

טוב, תהיה בריא. אפשר רפואה שלמה לאימא?

בלי נדר. בלי נדר.

מה השם שלה?

שרה סוריה בת זקי. שרה סוריה בת זקי, השם ירפא אותה ברפואה שלמה.

שנה טובה, כל טוב. גם לך.

כן, שאלה.

תן לבחור פה, פה, פה, פה. קודם פה.

תרים את היד.

טוב, רציתי לשאול, כתוב הלכה עשיו שונא ליעקב.

אז המילה הלכה היא לא כל כך מתאימה, כי הלכה זה בכשרות של עופות ודברים כאלו,

הלכות.

אבל לא זה העניין שאני רוצה לדבר, אלא רציתי לשאול את הרב,

הידוע שהיהודים כל השנים סבלו מהגויים במיטות ורציחות, והשיא שמאז ימי,

ששת ימי בראשית לא היה דבר כזה, זה היה מלחמת העולם השנייה, שגם לא צריכים לקרוא לזה מלחמת העולם השנייה, זה לא היה מלחמה,

זה היה השמדה בעצם בייסורים ועינויים.

האם יש לרב איזה הסבר לוגי?

למה שנאו את היהודים,

שלא כאילו, אנחנו מאמינים שההלכה היא עשו שונן יעקב, אבל אחד חילוני שיצליח להבין, כי ערבים הרי... שמעתי, אתה יודע, הבנתי.

קודם כל הלכה כוונה דין.

זה דין.

כמו שיש דינים

ודינים לא משתנים,

ככה זה הדין.

עשו שונן יעקב, וככה זה צריך להיות.

ככה זה צריך להיות,

כי זו השמירה על ישראל, שלא יתבוללו.

למה יש את כל מה שאמרת?

כשישראל מתקרבים לאומות העולם,

אז הקדוש ברוך הוא עושה, נתן בלבם לשנוא עמו,

בשביל להפריד אותם.

אנחנו אומרים בהבדלה,

המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים.

כמו שיש הבדל בין אור לחושך,

וההבדל הוא בין הערביים,

שזה זמן קבוע תמיד, בין בקיץ בין בחורף,

ככה צריך להיות הבדל בין ישראל לעמים. מרחק קבוע.

אסור להתקרב אחד לשני.

לכן חכמים אמרו לנו,

אסרו לנו פיתם משום ביתם ויינם וכו',

הכל בגלל שלא נתקרב,

ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.

וזה שורש הבעיה.

לכן עשיו שונא ליעקוב.

אז זה בדין.

זה הדין, צריך להיות הפרדה.

עכשיו,

ישראל נמשלו לאש.

אש. דת למה?

הגויים נמשלו למים.

המים הזה דונים.

מים ואש לא יכולים לדור במחיצה אחת.

מתי כן?

אם יש ביניהם מבדלת.

יש סיר,

מלא מים.

יש מתחתיו אש,

יכולים לדור.

האש מחממת,

מאירה,

מבשלת.

המים הם פסיביים.

לא אור,

לא חום,

לא קור,

שום דבר.

פסיביים הם מקבלים.

ישראל יכולים לתרום לאומות העולם.

מתי זה יכול להיות?

כשיש מבדלת.

אם תסיר את המבדלת, המים מכבים את האש.

אז לכן המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים חייב שיהיה שנאה.

כי כל מה שקרה בשואה זה בגלל שהם פתחו את השערים, עשו שוויון, אמנסיפציה.

וזה גרם

שאנשים עזבו את הדת והלכו לאוניברסיטאות, לגימנסיות,

היום זה מכללות.

וזהו, וככה פורקים עול.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא? נתן בליבם לשנוא עמו מדינה חילונית.

דמוקרטית.

למה?

בשביל שלא תתקרב אליהם.

אתה מתקרב,

לא תהיה ברירה.

הקצף יצא.

השם רוצה שאתה תהיה בודד.

הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

השם רוצה אותנו בדד.

אנחנו עם סגולה מיוחד.

מה אתם הולכים להשתנות לפיהם? מה אתם לומדים תרבותם?

איך המדינה הזאת קמה?

על תרבות המערב.

כל הזמן אומרים ראשי ממשלות פה שאנחנו,

יש לנו תרבות משותפת עם האמריקאים, יש לנו תרבות פופופום,

הכול משותף, הכול אותו דבר.

ולכן אתה רואה היום את כל הציבור,

שוויון, שוויון מגדרי,

כל מיני דברים פסולים שלא עלו על הדעת.

שני אבות, שלוש אמהות, לילד אחד.

כמו כל הגויים, ככל הגויים בית ישראל רחמנא נצלאללה.

אז לכן יש שנאה.

השאלה האם הרב ענה רק מהצד ההלכתי כאילו. אני שואל האם יש לוגיקה, כי הם טוענים כאילו שהרגו את ישו, האם זה מגדל זה? לא, לא.

הפאפה שלהם כבר אמר שלא אנחנו הרגנו אותו. הוא כבר הודע.

זה בסדר, זה יסתדר, כן זה לוגי מאוד

כי הם אומרים ככה, אתה חי על חשבוננו,

גודל על חשבוננו, משתלט לנו על חשבונותינו,

היהודים יש להם מזימה, הם רוצים לשלוט בעולם

ויש להם את הבנקים בכל מקום, והם אנשי פיננסים, והם חיים אצלי ועולים עליי,

אז איך אדם מרגיש שהאורח נמצא אצלי בבית ונהיה בעל הבית עליי,

ואין צריך לבקש ממנו הלוואה, ואין צריך לבקש ממנו זה, מה זה?

זה לוגי.

אתה צריך להיות כמה שיותר, כמה שפחות בולט,

אז יהיה לך שקט.

ברגע שאתה רוצה להיות מעורב,

ז'יט!

ישר יוצא ז'יט!

יהודי.

זהו.

כן.

שאלה.

תן לבחור פה.

שלום, הרב. שלום.

קודם כל, אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לרב.

אני לפני שנים, ברוך השם, נכיתי להיכנס לישיבה,

והרבה מהדברים שהרב אמר לפני שנים, ברוך השם, נתנו לי,

ענו לי על הרבה שאלות שהיו לי בתור אלן.

תוך כדי השיחה שהרב עכשיו אמר, הוא אמר שאנחנו צריכים לעבוד את השם מתוך רצון, ולא מתוך הכרח.

נכון.

וזה מושכל שכל אחד מרגיש אותו.

מרגיש?

הלוואי. מבין. טוב, משתדל. מרגיש, אמרת, זה דבר גדול, זה מדרגה גבוהה.

השאלה היא שהגמרא אומרת שאדם לא יגיד אי אפשי, אלא אפשי ואפשי.

כן.

איך זה מסתדר עם הדברים ש... כשאני עושה רק מה שהשם מצווה, אין שום דבר שבעצם מנוע ממני לולא רצונו יתברך. בלי רצונו יתברך הייתי יכול לעשות הכול.

אין בעיה אם תאכל חזיר או תאכל פרה.

זה לא מקלקל את הקבע.

אבל השם אמר לא.

ואני עושה את זה בגלל שהוא אמר לא. לא בגלל שאני נגעל אי אפס.

בלי.

גם אם אני אוהב, וגם אם אני רוצה,

וגם אם זה בריא, וגם אם הכול, אני לא עושה, בגלל שהשם אמר. כל מה שאני עושה

זה רק בגלל שהשם אסר.

כן, זה ברור. השאלה היא, אחרי שהשם אסר,

אז אני צריך להרגיש שהאמת שאני... שאני שמח שאני עושה את רצון הבורא בזה.

כן. זה מה שאני צריך לעשות. שאני שמח שיש לי את הזכות להוכיח נאמנות לבורא,

ואני עושה את רצונו בשמחה ובחפץ.

אם אפשר עוד שאלה רב.

מקובל להגיד שיש מחלוקת,

לא יודע אם זה,

בין הרמב״ם לרבנו יונה, אם שייך לאדם לחזור בתשובה חלקית.

שהרמב״ם אמר שיעד עליו בדי התעלומות, ורבנו יונה אמר שלכל תשובה תימצא סליחה.

הרב חושב שזה אכן מחלוקת או שזה...

לא מחייב.

מה שאומר רבנו הרמב״ם עד שיעיד עליו זה בשעה שאתה עושה תשובה, התשובה שלך צריכה להיות כזאת עד שיעיד עליו.

באשר הוא שם.

כרגע שאני עומד פה ומתכוון בכוונה אמיתית,

זה נקרא עד שיעיד עליו יודעת. לא עד שלא יעבור אף פעם.

עד שיעיד עליו יודעת תעלומות שלא ישוב לחיסלן.

אבל זה צריך להיות שאתה חוזר בתשובה אמיתית.

אבל הרבה פוסקים אומרים שאפילו אם תעשה תשובה חלקית,

אפילו אם תעשה המהריט,

למדנו אותו עכשיו לפני כמה ימים,

אם אתה עושה תשובה, נגיד, יש עזיבת החטא ויש חרטה.

אם תהיה לך חרטה ולא עזבת עדיין אפילו את החטא,

גם מועיל משהו.

אם אתה תעזוב את החטא ולא תתחרט על העבר, גם מועיל משהו.

ומביאים דוגמה מהאחאב,

ומביאים דוגמה מננבי אחאב,

הוא חזר רק בגלל אימת הפחד.

הוא פחד שאמר לו שלא יישאר לו משתין בקיר.

אליהו הזהיר אותו, אתה תמות, אתה בכל זרעך, לא יישאר אף אחד.

אז הוא חזר,

התחרט על מה שהוא עושה, מה שעשה,

אבל לא לעתיד.

אז זאת אומרת, רואים שזה חלקית.

בננבי הם חזרו מהחמאס אשר בכפיהם,

אבל לא התחרטו על העבר.

מכאן ולאבא הם אמרו, די, אנחנו לא מחזירים,

לא נוגעים בשל אף אחד, הכל בסדר. מה עם ההבמה, מה עם החרטה, לא היה.

בכל אופן, השם הציל אותם

עד שהם חזרו.

אבל רואים שגם חלקית הקדוש ברוך הוא מציל,

וזה מועיל.

אז מה שהרמב״ם אמר זה כוונה שלמה, אבל הוא... כן, כוונה אמיתית ונכונה, כן. לא לבוא באכתה ואשוב,

בכתה ואשוב, או עם לא כוונות סגורות,

או דברים כאלה וכו'.

יש לך כוח ארץ, תודה רבה. תהיה בריא.

אמן.

כן,

תן לבחור שם, תרים את היד עוד פעם, כן.

שלום.

אני אף פעם לא הצבעתי בבחירות,

ובבחירות האחרונות זו פעם ראשונה שהצבעתי, ש״ס.

ורציתי לשאול,

למרות שיש כל מיני דברים גם שהם לא טובים שם במפלגות החרדיות,

האם זה לא נקרא הרע במיעוטו ועדיין עדיף כן להצביע להם,

ושיהיה להם כוח פוליטי מאשר שלא יהיה בכלל?

היה להם כוח פוליטי 17,

היה להם אחר כך 11,

אחר כך ירדו ל-7,

אחר כך עלו ל-8 ועכשיו עלו ל-9.

מה הם עשו עם זה?

הם הצילו את הדת במשהו,

הם עזרו במשהו, חוק הגיוס בוטל,

חילולי שבת בוטלו,

רכבות לא עברו בשבת,

אלעל לא טסה בשבת,

כל הדברים האלה, מה? מה עשו?

תקציבים, רק תקציבים.

גם אם לא היו, הם מקבלים תקציבים.

ערבים לא מקבלים תקציבים?

מקבלים עוד, מדרעים מקבלים תקציבים.

זאת אומרת,

תקציבים המדינה חייבת לתת בשביל שילמדו ילדים,

גם בחינוך עצמאי.

אבל זה לא בדיוק 9, זה כאילו בערך 17. נכון, זה בערך 17. נכון, זה בערך 17. 16. נו, 16 ומה עשו?

מה עשו? תסביר לי מה עשו. הנה, ליברמן אמר, בלי חוק גיוס אני לא, הפיל את הממשלה.

בזמנו,

כשהיה לש״ס 17,

צחקתי עליהם.

למה?

היה אחד, קראו לו פרץ, לפני שהוא הוריד את השפה.

הוא היה ראש ההסתדרות.

ויום אחד הוא החליט שלא שומעים לו, הוא משבית את כל המדינה.

בנקים, הכל, הכל, כל המדינה.

אז צחקתי, אמרתי, 17 עם זקן.

לא יכולים לעשות מה שאחד עם שפה.

זה עם השפה. עצר את המדינה.

והם 17. והם תמיד בקואליציה.

וכמובן יש משא ומתן. והם מסכמים א' וב' וג' וד'.

ושום דבר.

הכל מתפשרים, הכל זה. ואם תאורטית נגיד לא היה,

אז אתה לא חושב שזה היה יותר גרוע?

לא. בארצות הברית אין ש״ס, ואין אגודה, ואין רבנות.

ויש קהילות לתפארה,

עשירים, מיליון יהודים בברוקלין,

לומדים תורה, מקיימים מצוות, הכל, בלי ממשלה,

בלי בטיח,

בלי נציג. השאלה מה לגבי התקציבים?

אמרתי לך, אין ציבור עני, אמר הרמב״ם.

אין ציבור עני. הנה אני, ארגון שופר.

אתה יודע כמה אנשים החזרתי בתשובה?

קיבלתי שקל?

שקל מהמדינה?

קיבלתי שקל מהעירייה?

עכשיו פתחנו תלמוד תורה.

רצו מהעירייה לתת מזגנים וכל מיני, לא רוצים, תודה רבה, בלי טובות, לא רוצים מאף אחד.

יש אחד שזן ומפרנס את כולם, את הנמלים, את הג'וקים,

את הגמלים, את הפילים, וגם אותי ואותך.

אנחנו מקבלים מידך הפתוחה.

אנחנו לא צריכים שוחד,

ושאחר כך יגידו לנו דעות מה כן לעשות, מה לא לעשות.

תעשה ליבה, תעשה ככה. הנה, שייס, הכניסו ליבה בכל המוסדות עכשיו.

פעם סגרו באירופה וברוסיה,

סגרו מוסדות בגלל שרצו ללמד רוסית חצי שעה.

הממשלה אמרה,

אם לא תלמדו חצי שעה רוסית, אין.

סגרו.

אנחנו לא בעלים. החזירו לקדוש ברוך הוא את המפתחות. כך.

אנחנו לא נכניס שום דבר שהוא זר לתורה.

אבל פה מתפשרים על הכול.

טוב, הבנת?

כן.

שאלה נוספת, תן לבחור פה.

לפי מה שהרב אמר, הרב מאוד מזלזל דבר ראשון בתקציבים שהם משיגים לעולם התורה.

מזלזל?

איך זה נשמע? לא צריך אותם. למה לא צריך? כי הם משפיעים.

הבריס קרוב לא הסכים לקחת כסף. למה הוא זלזל?

היום... הוא זלזל? לא, אבל היום, היום... לא תענה על הבריס.

היום, היום... בריס קרוב אני שואל זלזל?

אני לא יודע מה היה עם הבריסקירוב, למה אתה אומר שאני מצטער? אני לא יודע מה היה עם הבריסקירוב, אני יודע שהיום... אז אני אגיד לך מה היה.

הוא אמר שאם אני אקח מהם פעם אחת,

אני ארדוף אחריהם, שייתנו לי פעם שנייה,

וגם לא תהיה ברירה, הם יכתיבו בסוף מה שצריך,

כי הם נותנים את הכסף.

אתה יודע שהרב שכפעם הם רצו לתת 100% לתלמודי תורה והכול.

100%! הוא אמר לא לקחת יותר מ-40.

למה 40 כן? שלא נהיה תלויים בהם.

למה? למה 40% כן? אני אסביר, כי מי שלוקח, לוקח. הם גם שמו דגל בפונוביץ', אז מה?

למה? למה, תשאל?

אני לא שם,

כי אני לא צריך אותם.

אז עכשיו אתה צריך להבין

שאם 40% למה, שאם הם יפסיקו את התקציבים בגלל שלא נשמע להם במשהו שהם רוצים,

יהיה לנו קל לגייס רק 40%. אבל אם נתרגל למאה... 40% ממיליארד ו-400 מיליון זה לא קל. עזוב, זה שטויות, אתה מדבר קשקושים. יש בורא לעולם, זן ומפרנס.

את כל האמריקאים,

כל היהודים באמריקה, יותר עשירים מהמדינה,

כולם הולכים לעשות שנורר אצלם אחרי התקציבים. כי שם אין ממשלה ששונאת את הדת החרדית. מה זה קשור שונאת? אז הם נותנים להם תקציבים. פה הם מקצצים את התקציבים כל הזמן. שם יש הפרדה בין דת למדינה.

לא נותנים תקציבים שם. אין. הכל כסף פרטי.

פרטי.

אז זאת אומרת,

אתה בורא מעשיר את אלה שסומכים עליו שיהיו עשירים.

הבנת?

אם אתה סומך על ידו הפתוחה,

אז הוא ייתן לך.

אבל אם אתה סומך עליהם, אז הוא אומר, תלך אצלו, מה אתה רוצה ממני?

תלך, יש לך תקציב, תריב איתה. זה ההשתדלות.

איזה השתדלות? ההשתדלות. מה זה השתדלות? אם יש מישהו שמוכן לתת מיליארד ו-400 מיליון שקל. אז מה הם מוכנים? אז מה? אז מה? אז שיקחו את זה. בא אליי בן אדם ורצה לתת לי תשע

מיליון דולר כל שנה, כל שנה.

בוא תראו, מאיפה יש לך כסף?

תשע מיליון, אתה בטוח מה שאתה מדבר? הוא אומר, כן.

איך יש לך כסף?

אז הוא אמר שיש לו גוי גרמני שנותן לו כל שנה 15 מיליון דולר לחלק ליהודים.

אז הוא רוצה, בגלל שהוא שמע את כל הפעילות שאני עושה,

לתת לי תשע מיליון דולר בשנה.

אמרתי לו, תודה,

אני לא לוקח.

הוא לא האמין.

מה זה אתה לא לוקח?

אמרתי לו, אני לא לוקח.

למה אתה לא לוקח?

אמרתי לו, אסור להיענות מגויים.

חסד לאומי, חטאת.

אז איך הרבנים לוקחים?

אמרתי לו, תן להם.

אני לא לוקח.

הוא לא האמין. הוא אמר, תשמע, יחייבו אותך בשמיים.

אתה תצטרך להביא עכשיו תשע מיליון.

כי אתה לא לוקח, אז אתה מחסיר לשופר תשע מיליון.

אמרתי לו, תודה רבה, תשאיר לי מה שאני עושה.

יש לך רב?

אמרתי לו, כן.

אפשר ללכת אליו? בוא.

הלכנו לרבי יהודל שפירא,

זכר צדיק לברכה. נכנסנו.

הוא אומר, תשמע, באתי אליו, אני רוצה לתת לו תשע מיליון, הוא לא רוצה.

אז הוא אומר לו, הוא צודק.

הוא אומר לו, למה? הוא אומר לו, כי אם זה גוי,

אז אסור לקחת.

אז הוא אומר לו, למה? הוא אומר לו, חסד לאומי, מחטאת.

ההוא יצא משם מבולבל.

אבל אם תלך אצל אחרים,

היום

יש מוסדות פה, אני יכול למנות, לא נעים לפגוע.

לוקחים כסף מהקרן החדשה, ממיסיונרים.

לוקחים מהאוונגליסטים.

נגד מה שאמר הרב אליושיב.

הרב אליושיב אמר, אסור לקחת מהם.

ומצפצפים, אלה ששמעו בקולו.

לוקחים פה, אני יכול למנות לך

מוסדות שלוקחים פה מאוונגליסטים, נוצרים.

אז מה?

אין להם ביטחון בשם. לי יש.

וגם בנושאי...

כן.

בנושאי דת, כמה שהיה להם 17 מנדטים,

הם מנסים כמה שיותר, הם מנסים כמה שיותר. מה הם מנסים?

בכל נושאי דת, גם בשבת, גם בגבי... מה הם מנסים?

מה הם מנסים? למנוע את החילולי השבת, אם הם לא מצליחים? איזה מנסים? מה איזה מנסים? דרעי נתן להעביר את חילול השבת בתחנה מרכזית בירושלים על ידי שנתן הוראה שהנציג לא יהיה,

וככה עברה ההחלטה שאפשר להפעיל תחבורה ציבורית בשבת בירושלים.

מה אתה מבלבל את המוח? מה מוכרים לך?

אתה לא מכיר חוק עומדות. איזה חוקים? חוק המרכולים לדוגמה. חוק המרכולים גרם שרוצים עכשיו מדינה חילונית, והתנאי,

התנאי,

שתקום ממשלה,

זה בלי החרדים, בגלל שרוצים להחזיר את חוק המרכולים אחורה ורוצים את הכול. והוא סגר משהו עם המרכולים, חוץ מפוזה. עשו לו טיוויליסט פשוט מאשמים, הוא ניסה.

הוא ניסה, הוא לא הצליח.

היה אופוזיציה שלמה שהתנגלה. הוא תמל. הוא הגיע לחוק המרכולים בגלל שכל הזמן בית המשפט אמר לו, מה אתה אומר, מה אתה אומר? הוא לא אמר. הוא גרם בעצמו את הנזק.

עזוב, אתה לא מונח בפרטים, אתה שסניק. בגלל זה אתה לא מבין.

אני לא שסניק. לא משנה, אתה שסניק. ולמה הרב רצה לרוץ בכלל לפוליטיקה עם כל הפוליטיקאים? בשביל לשנות לגמרי. ועם הארבע, חמש, כמה מהמנדטים שארבעה מקבל, אז הארבעה מצליח לשנות? אפילו עם אחד.

אם יש אחד שעומד וצועק בתוך הכנסת את מה שצריך. אז מוציאים אותו.

לא, לא צועק ככה, לא כמו חזן.

צועק אבל, אתה יודע, עם חוכמה, אתה יודע שאני יודע לדבר קצת.

אז אני הייתי עושה להם בית ספר,

אבל מה לעשות?

שס רצו להישאר לבד

בשביל התקציבים.

אז לכן זה נראה ככה.

טוב, תודה. תהיה בריא.

כן.

כן, הנה יש פה ילדה רוצה לשאול.

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי לבקש

לבקש ברכה.

בשמחה, מה השם?

אסתר עוד היה בת שפרה, סליחה, שפרה. למה? אסתר בת שפרה,

תזכה ל...

להצלחה בלימודים. הצלחה בלימודים.

ואם אפשר רפואה שלמה לדודה שלי?

שם?

חיה רבקה בת סוליקה.

חיה רבקה בת סוליקה, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

כן.

שאלה?

כן, תן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רציתי לשאול,

מכיוון שאני באה ממקום אחר, תכף אני אסביר.

מאיזה מקום? אני באה מרומא. כן. אני מגיעה מרומא.

ושם,

בבית כנסת,

לימדו אותי מגיל צעיר שבשביל ללמוד תורה לא צריך יותר מדי.

כלומר, צריך שולחן, כיסא,

ואתה פשוט יכול ללמוד את התורה.

ובאמת, הבתי כנסת שם מאוד מאוד צנועים.

הגעתי למקומות מאוד פשוטים.

ואני מגיעה למקום כזה, אני רואה המון המון נצנצים,

והמון המון,

בוא נגיד, תפאורה מאוד מאוד יפה.

ואני שואלת, האם זה באמת מקדם איזשהו משהו שקשור, כאילו, ללימודי תורה?

האם זה,

לא יודעת...

אני לא יודע מי לימד אותך שם את ההלכה הזאת, שמספיק שולחן וכיסא.

צריך להדר...

מדובר בצניעות, בעיקר. לא, לא, זה לא שייך לצניעות, הפוך. צריך להדר את בית השם.

כל בית המקדש היה זהב.

למה זהב? למה זהב?

מה יש זהב?

מספיק שיהיה מזבח,

שיהיה מאדמה,

וזהו, מספיק. יביאו קורבנות והכול, וזהו.

למה הכל מזהב? למה צריך להיות גבוה?

הלכה שצריך להיות בית הכנסת גבוה מכל העיר.

צריך להיות, יש כל מיני דינים רק של לפאר עד כמה שיותר

את בית השם.

בגלל שצריך לפאר את בית השם.

מדוע?

למה? כי זה השם.

כן, אבל בשביל לרצות ו... לא לרצות כלום. צריך לפאר, לפאר את בית מקדשנו.

זה נקרא בית מקדש מעט.

היה בית מקדש, אין היום, יש בית מקדש מעט.

כמה שאתה מפאר יותר את בית המקדש מעט,

ככה אתה מכבד את השם יותר.

אז לכן עושים את זה.

דבר נוסף,

צריך לעשות גם אפשרות, כשאדם, תהיה לו את כל הנוחיות בשביל לשהות במקום.

ואם את רוצה גם למשוך אנשים,

אז את יכולה למשוך אותם בדרך כזאת שהם מגיעים למקום, כי הם רגילים לסטייל.

כי הוא יפה?

כן.

אבל זה מאבד את העניין של המהות האמיתית, למה להגיע למקום כזה? זה המהות האמיתית, לפאר. להגיע למקום שהוא יפה?

ודאי, לפאר.

אבל המטרה היא שונה מלבוא ולעבור. את עוד לא נשואה, נכון? נכון.

יום אחד תלכי למקווה.

אז אולי באיטליה אומרים שצריך להיות רק בור עם מים.

זה הכול.

גם בלי מדרגות.

תקפצי ראש

ותצאי עם חבל.

מהמם. אבל היום,

כל מקום בשביל למשוך, שאנשים יבואו ושיהיה להם כיף ושלא יסלדו ולא יגעלו ולא כלום,

עושים את זה, זה לא יאומן כי סוכם. ומה אתה חושב על זה? שזה מצוין.

מה זה? זה מה שצריך.

צריך שיבואו וירגישו מ...

עולה.

כל מקום שמשרת

לעבודת השם, צריך לעשות אותו דליקטס.

בבית שלך תישארי, אם את רוצה, עם שולחן ועם זה. אבל אני בטוח שאצלך בבית אין רק שולחן וכיסא, נכון?

נכון. אז למה שהבית שלך יותר יפה מבית השם?

הרי זה מה שטען,

דוד המלך.

אני יושב

בבית ארזים,

בקדוש ברוך הוא, ביריעות של עיזים.

איך יכול להיות שאני המלך בשר ודם?

ביתי יותר מהודר מבית עולמים, ביתו של הקדוש ברוך הוא.

אז שומעת מה אני הקראתי?

כמה בעוניו הוא אסף כסף וזהב והכול.

למה לא אמרו לו איטלקים? הלו,

שולחן וכיסא מספיק,

ענוות, צניעות, מה קרה לך?

היה פשוט דיבור הרבה על זה שבן אדם לא צריך יותר מדי בשביל... ברור, בבית לא צריך,

אבל בבית השם צריך וצריך.

כמה שתרביא יותר,

יותר שבח לבורא יתברך.

בסדר גמור, תודה רבה. Thank you very much.

כן.

כן, הנה הבחור פה, תרים את היד.

מי זה הבחור?

מי זה הבחור?

הנה.

לפעמים אדם לומד,

לומד, עושה עבודת השם, ועולה לו מחשבות על העבירות שהוא עשה.

עכשיו, באמצע אלימות! באמצע אלימות, וזה מפריע לו, הוא רוצה להמשיך ללמוד. בטח זה מפריע, אבל... אז מה הוא עושה? מה הוא עושה? קודם כל, איך עלה לו?

מה פתאום עלה באמצע?

מה פתאום?

עלה, מציאות, זה עלה. לא עלה, זה לא למד. לא, אבל אדם לומד ו...

אין לומד, אין דבר כזה. הנה, הבן אדם הציג לי בטעות.

נגיד, לא התייחס אליו יפה, והבן אדם נפגע מזה. זה משהו אחר. אם קרה משהו... לא נפגע, כאילו... תקשיב, תקשיב.

אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. אם אתה לומד, אז אתה עם רוח חוכמה.

אבל בשביל שאתה תחטא או תחשוב על חטאים, אתה צריך שתיכנס בחירות שטות. סימן שהפסקת מהלימוד.

זה לא בתוך כדי לימוד, כשאתה לומד, בן עזאי אומר,

פתאום עולה לך מחשבות.

זאת אומרת, אתה נרדמת, כמו שאומרים, בלימוד,

ונכנסת לאיזה זה, וזה וזה.

קודם כול, ברור,

ברור,

שאתה לא משתוקק ללמוד.

כי אם היית משתוקק ללמוד, היית נמשך אחרי הלימוד.

אם אדם לומד עכשיו שירה,

רוצה ללמוד שיר לשיר, יש לו עכשיו סיבה למה הוא צריך לשיר.

הוא לא עוזב את השיר, הוא כל הזמן בשיר.

לא יכול להיות שבאמצע נכנס לו פתאום בלבולים.

אם עכשיו אני לומד לשיר, שיר, נגיד, לבר מצווה, לא משנה למה,

אז אני עכשיו לומד את השיר, אני לא מפסיק מזה. מה פתאום שייכנס לי משהו אחר? זה לא מחשבות של עבירה,

איסורים מצפון, מה עשיתי. שמעתי, אבל מה... זה אם תוך כדי לימוד למדת דיני תשובה,

וכתוב שמה שאתה צריך, אתה מבין, לחזור בתשובה על החטאים,

ואז אתה תוך כדי אמרת, וואו, ואני, יש לי הרבה,

בסדר, זה חלק מהלימוד.

עכשיו יצא למסקנה שאתה צריך להרהר כנגד זה ולחזור בתשובה.

ועשית את זה, זה מצוין, אין בעיה.

אבל אם סתם בלימוד שאתה לומד, פתאום קופץ לך דבר כזה,

סימן שאתה לא מונח בלימוד ואתה לא משתוקק לו.

מותר לי לא להתייחס לזה?

מה זה מותר? אסור לך להתייחס לזה. נגיד, הבן אדם, סתם, קוראה לי סיטואציה כזאת, שזה כמו איזה קטע כזה שלא דיברתי עם בן אדם,

אז הרגשתי איסורי מצפון כזה, כמו קטע קר כזה בינינו. מתי לא דיברת איתו?

זה לא לדבר איתו. לא הבנתי, לא בלימוד, בכלל. כן.

נו, עכשיו אתה נזכר בלימוד? לא, עכשיו באמצע הלימוד זה מ...

מה פתאום עכשיו זה מזכיר לך? מציאות, עולה לי, מה? עולה, אז מה יש? תעביר את זה. אז לא להתייחס לזה. מה פתאום? מה זה קשור לעכשיו?

אה, בסדר, לא אינטרס, להבין ככה. מה פתאום?

בסדר. אולי גם תיסע אליו עכשיו לנתניה.

סיידה. תודה.

כן.

כן.

פה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי לשאול,

כאילו, יותר נכון לבקש אם הרב יכול לברך אותי שאני אזכה לעלות ברוחניות.

תזכה לעלות ברוחניות תמיד.

אמן. וכאילו, יש משהו, להקפיד על המתורה, כאילו, יותר קפדנית?

כן.

לחשוב כל הזמן באהבת השם.

אוקיי, ו... מה, איך עושים את זה?

מה, איך עושים?

אני לא יכול לפרט.

אז אני אמרתי לך משהו, אוקיי, מה אוקיי?

אז איך תחזי?

השם מרעיף עלייך אהבה. נותן לך לראות, לשמוע,

בריאות, הכול. נותן לך הורים, נותן לך אחים, נותן לך זה, נותן פה.

על כל פרט ופרט תתבונני ותראי כמה אהבה השם

נתן לך.

הבנת?

אפילו שאת יושבת על כיסא מרופט כזה ולא על כיסא איטלקי,

את צריכה להודות לשם שהגעת למקום שאת יכולה לשבת ועם ריפוד והכול. זה מאהבת השם, השם אוהב אותך, נתן לך לבוא למקום שאת יכולה, ונותן לך מיקרופון.

על הכול להודות ולברך ולאהוב את השם על כל צעד ושעל.

אם תזכיל התבוננות כזאת,

את מסודרת.

תודה, ואפשר הברכה לדוד שלי יצחק אליהו בן אסתר, שיזכה לזיווג. יצחק אליהו בן אסתר יזכה לזיווג, בזכות שילמד שעתיים בתחנית דיבור כל יום,

שלושה חודשים רצוף.

אמן, ולאבא שלי שיזכה להיות מקפז.

מה שמו?

עמנואל בן סוליקה.

עמנואל בן סוליקה יזכה להיכנס לקהילות פז.

תביאי לה בבקשה, כן.

אומרים שאם הקדוש ברוך הוא אינו עוזרו לנגדי צערי, אינו יכול לו. נכון.

עכשיו, מה עושים עם עצבות, מראה שחורה, דברים שבן אדם יכול להיות חולה מזה?

כן.

וזה סטרא אחרא?

לא. אבל גם בזה הקדוש ברוך הוא עוזר, או שזה משהו שקשור רק לרפואה?

לא. זה אדם שאין לו שמחה שהבורא יתברך,

קיים ונותן

ומעניק ומרעיף,

אז הוא נכנס למראה שחורה.

מה חסר לך?

מה חסר לך שאת צריכה לחפש לך מרות שחורות,

אדומות וירקות? לא, נקלעים למצב ב... לא נקלעים!

למה אני לא נקלע?

למה הוא לא נקלע? למה הוא לא נקלע?

למה זה נקלעים?

מה זה?

יש מצב שלא בבחירה של בן אדם. לא, אין דבר כזה.

הכל בבחירה. אם אדם עושה מעשים טובים,

תבואהו טובה. עושה מעשים רעים, תבואהו רעה.

הכל לפי מה שאדם עושה.

איך שאת מתנהגת, ככה בא לך.

זה לא נקלעים.

אבל אם את לא עושה את רצון הבורא במלואו,

אז נכנסים למראה שחורה.

אם תעשי בדקדקנות כל מה שהשם רוצה, יהיה לך רק שמחה.

כי את צוברת זכויות. עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

תגידי לי, אם היית רואה עכשיו יהלומים כמו זה של הסעודי על הרצפה, מפוזרים,

היית מרימה אחד-אחד, או שהיית מתחייפת ואומרת, יואו, מרוב שאספתי יש לי מרה שחורה.

או שהיית אוספת. אוספת, נכון?

מצוות זה לאסוף כל הזמן. איך נכנסים למראה שחורה, אם אפשר לאסוף כל רגע מצוות.

איך נכנסים למראה שחורה? אני לא מבין.

אני אומרת לך, יש מצב שלא בבחירה שלך.

את אומרת לי, אני מכיר את זה, גם הרופאים אומרים להם אותו דבר.

אבל אני מסביר לך שאין סיבה.

אין סיבה. את לא מרוצה כי יש לך שאיפות כאלה ואחרות ורצונות כאלה שלא מתגשמים,

ומזה את נכנסת למראה, אבל את לא מסתפקת במה שהשם נותן לך.

אם היית יודעת שהוא נתן לך מעל ומעבר למה שמגיע לך, היית בשמחה כל הזמן.

אבל אם את עדיין חסרה מרגישה, ורוצה,

וזה לא מגיע, ואת ממתינה,

תוחלת ממושכה, מחלה לב.

גורם ל... כן, מה שאת אומרת, מראה שחורה.

אבל אני לא מבין. את חיה, בריאה, נושמת, רואה, שומעת, הולכת.

מה את רוצה עוד?

הלכי לבית חולים, תראי איך אנשים שוכבים.

מחליפים אותך עם שמונה מראות שחורות רק לצאת.

הנה כבר חייכת.

תודה. שאלה הבאה... אפשר לברך את מרים בת רבקה.

מרים בת רבקה, תצא מכל המראות.

אמן.

תן לבחור פה.

הרב דיבר בגדר, בעניין של תשובה מאהבה.

א', מה הגדר של זה, ואיך אפשר לדעת שבאמת אנחנו חוזרים תשובה מאהבה באמת?

באהבה באמת זה שאני מבטל את כל רצונותיי,

ואין לי שום רצון,

רק רצונך השם,

חפצתי.

זה נקרא שאתה עומד את השם מאהבה.

אבל הרבה פעמים אדם עושה תשובה מהירה כי הוא מפחד מאוד... בוודאי. הלוואי שכולם יעשו מהירה. הלוואי.

אני שואל איך אפשר להגיע למדרגה הזאת? אי אפשר כל כך מהר.

זה אפילו צדיקים גדולים לא זוכים לזה.

רק מי שמגיע למדרגה...

כמו של אברהם אבינו, שנקרא אברהם אוהבי,

שהוא לא רק היה אוהב את השם, הוא היה גם מאהיב את השם על הבריות.

גדר של תשובה מהאהבה זה להאהיב את השם או רק לאהוב את השם? לא, לאהוב זה חצי מצווה, אולי פחות.

להאהיב גם, ואהבתה,

זה ללמד אחרים לאהוב את הבורא. כי הבא שהוא אוהב את השני, אז הוא רוצה שהחיים גם יאהוב. אתה יודע, אתה דוגמה, כן.

משכיח.

אבל אם אתה רוצה לדעת בדיוק, אז בפרק עשירי

ברמב״ם

בהלקו תשובה, הוא מדבר על האהבה.

בסדר, תודה רבה.

שאלה נוספת?

כן, תן לו. או, הגיע הזמן.

חיכינו לזה הרבה זמן?

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי לשאול את דעתך בנושא מימדים.

כן. אני בא מבית מסורתי, לא דתי, למרות שהסבים של הסבים היו יותר חרדים, יושבי ראש קהילות.

אבל בנוגע לנושאים של דת מול מדע,

האם יש, קודם כל אני אתחיל בשאלה פשוטה,

האם יש רבנים שהם גם מדענים,

או מדענים שהם גם רבנים,

והם הולכים באמונה שלמה על מה שהם חוקרים ולומדים?

תראה,

אם תרצה אתה יכול לקרוא לרמב״ם גם כן מדען.

אם תרצה אתה יכול לקרוא גם לגאון מווילנה מדען.

אם תרצה אתה יכול לקרוא גם למהר״ל מפראג מדען.

הם היו בקיאים בהרבה תחומים של המדע,

אסטרולוגיה, אסטרונומיה,

דברים אחרים.

צדיקים גדולים.

מי שלומד גמרא, לדוגמה,

אז הוא יודע גם בוטניקה והוא יודע הרבה דברים, כי הגמרא מדברת

וטרינריה מסכת חולין.

הוא יכול לדעת הרבה תחומים שגם אחרים לא יודעים שלמדו וקיבלו תואר ותעודות.

אז בעצם כל מי שלמד באמת תורה הוא בוודאי בגדר מדען,

אבל לא במושג

הזול שלו של העומר בלבד, אלא אפילו יותר מזה,

לדעת איך זה פועל מסוד היצירה,

כמו שהקבלה מבארת,

איך הייתה השתלשלות העולמות וכולי.

אז ככה, יכול להיות שיהיה ולא תהיה סתירה,

ואם אדם צריך להיות גם רב וגם מדען, זה בעיה.

זאת אומרת, אם הוא מבין שזה נפרד וזה שני תחומים

שהם חוצצים,

זאת בעיה.

כשיש רב והוא גם רופא,

אז כבר צחקו על זה, אמרו, אתה מבין,

שהרב צריך רופא, זה כבר בעיה.

הבנת?

ולגבי העניין של מימדים,

האם המימדים שמדובר עליהם בקבלה, ב...

אני לא מכיר את המימדים שאתה מדבר, אני לא יודע. לא, אני שמעתי על תיאוריות של מימדים. השאלה, מה הלעיטו אותך? יכול להיות. לא, אז אני שואל, מה הלעיטו? תגיד לי, מה הלעיטו? יש איזה תיאוריית ריפוי על פי שיטת שכמה מימדים? שיטת, שיטת כסף.

זה כן.

להוציא ממך כסף, אז זה אומרים לך, אין דבר כזה.

אבל לגבי המימדים שהמדע... אין דבר כזה. אבל במדע, לא בתורה. מה יש במדע? כן, מה יש במדע? במדע מדברים על מימדים,

אנחנו נגיד חיים בעולם שהוא תלת-מימדי,

אנחנו בממד השלישי.

נגיד. דו-מימדי זה הכל שטוח, נגיד. חד-מימדי הכל נקודה. נגיד. אז יש גם את הרביעי,

את החמישי, עד 26 או 11, יש כל מיני תיאורים. חרטות שלא זולמים במציאות. חרטות. בדיוק. אבל יש הוכחות,

יש טלסקופים. אין חוככות. הכל בולשיט, הכל שקר. בדיוק, בדיוק. איך אפשר להוכיח שזה שקר? לא צריך להוכיח. אם מראים כל כך הרבה, תראה, כמו כל הספרים שיש כאן. כי הם לא יודעים לפעול, אבל הם לא יודעים לפעול שום דבר עם זה, חוץ מלהגיד תיאוריות.

כן. והתיאוריות משתנות.

עכשיו גילו שאיינשטיין טעה, ובגדול, והוכיחו את זה עם תצלומים. ראית את זה בטח לפני שבוע? כן. איינשטיין לא היה רב. לא משנה, אבל איינשטיין עדיין, תורת היחסות שלו תופסת ובונים עליה.

אבל מכל מקום, אתה רואה,

מגיע זמן, היות וזה לא תורת אמת, וזה לא נמסר מהשם למשה.

אז זה דברים שמשיגים בדרך של

ניסוי וטעייה,

ניסוי וטעייה, עד ש... וככה מנסים.

בינתיים יש ממדים,

בינתיים יש תורת הקוונטים,

בינתיים זה,

האם זה גל,

האם זה ככה, לא יודעים. אז אומרים לפי זה, בוא נגיד ככה, לפי זה יהיה ככה.

מה הבעיה? בינתיים מתפרנסים, אוניברסיטאות שלמות, יש... ומה זה משנה אחרי שנמות?

כן, מה זה מועיל לך לחיי היום-יום? בוא תגיד לי.

אם אדם דתי מאמין שיש עולם הבא,

או שהוא צריך לעשות מצוות,

זה מועיל לו ביום-יום, זה גורם לו להתמודד. אבל זה לא קשור לממדים, זה כתוב.

אבל בממדים, אם יש את תיאוריית בולשיט הזאת, כן?

יש איזה דמיון עצום בין התיאוריות שלהם. מה זה קשור? לא הבנתי. אז אני שואל, אם הכל בולשיט, איך יש כל כך הרבה דמיון?

איך הנצרות דומה? לא הנצרות. לא, אני שואל. לא אמונה.

איך הנצרות דומה ליהדות?

בסדר. לקחו את היהדות, לקחו את אותו ספר,

ושינו כמה דברים, זה הכול. אז אתה רוצה שהמדעה, הכול בעקבות ה... איך האסלאם, איך האסלאם, למה האסלאם נקרא לספר שלהם קוראן,

הקוראן?

כי זה מהמקרא,

מאצלנו הם לקחו ושינו וקראו לזה כל מיני שמות והכול. ומי לימד את מחמד שהוא היה עם הארץ?

יהודי.

ואחרי שלימד אותו, הרג אותו.

וזהו.

והם באו אחרינו, העתיקו מאיתנו שתי הדתות האלה מאמינות בכל הנביאים שלנו,

אבל הם מזויפים.

אצלנו היה מעמד הר סיני,

אצלם לא היה שום דבר.

אז איך אתה יכול לבוא ולהכחיש את מה שהיה במעמד?

אם השם בחר בכם

ולא רוצה אותנו,

צריך לעשות מעמד שני.

להגיד, תשמע,

עכשיו אני בוחר בנוצרים, עזבתי את היהודים,

צריך לעשות מעמד גרנדיוזי יותר,

ולהגיד, מצאתי מציאה חדשה יותר טובה.

אז קודם כל זה חוזר עליו,

שבעצם הוא לא יודע את העתיד,

כי אם הוא לקח כאלה ובסוף החליף אותם, אז אתה לא יודע את העתיד, לא ידעת מה יהיה,

איי, איי, איי, לא יסתדר לך,

זה לא הגיוני, נכון?

ודבר שני, הוא אומר, אני השם לא שניתי,

אין אצלי שינוי.

מה שאני אומר, זה מה שיהיה.

דבר נוסף, הוא לא עשה שום מעמד.

גם לא הייתה תורת נצרות, וישו לא כתב כלום, 120 שנה, 200 שנה אחר, התחילו לכתוב כל מיני

כתבים כאלה ואחרים שסותרים אחד את השני,

ולכן יש קתולים, יש פרוטסטנטים, יש כל מיני קשקושים.

ואצל מחמד אתה רואה,

אתה יודע, כל אחד אומר לך ככה, וסיפורים,

M-72, וזה, וכל מיני, ממדים, ממדים, כן.

הממדים באו דווקא מהתיאוריה של היהדות, אבל בסדר, אני לא מבין בזה, יכול להיות שלאיתו באמת.

כן. וזה בולז. יש היום קאוצ'רים, יש הרבה, הרבה תורות, תורות,

של כסף.

נכון. מדברים על נפש, נשמה, בסדר. עזוב, עזוב, לוקחים אצלנו יסודות ובונים עליהם, שזה יישמע קצת גיוני.

לגמרי יכול להסכים עם זה. תודה. תודה לך, כבודה. יהיה בריא.

כן.

רומא. כן. כן. יש לי עוד שתי שאלות.

כן.

איך נולדו נכדים לאדם הראשון?

כן.

ומהי הסיבה שיש אנשים בעלי צבע עור שונה בעולם?

בעלי?

עור שונה.

צבע עור. עור.

כן.

אז נכדים נולדו לו בגלל שהבל וקין נולדו עם תאומות,

והם חיו עם התאומות,

וזה היה מותר,

כי לא הייתה תורה ולא היה איסור, בשביל קיום העולם היה מותר.

אז נולדו.

דבר שני,

צבע העור הוא בדרך כלל בגלל האקלים.

מי שנמצא באפריקה, אקלים כזה שגורם לכך.

מי שנמצא באקלים של המזרח הרחוק,

אז העיניים שלו הופכות להיות כמו של הסינים,

יפנים וכולי וכולי.

אקלים משנה גולגולות,

משנה מבנה גוף, משנה הרבה דברים.

האקלים קובע.

אבל אדם וחווה, איך הם היו?

נחמדים.

אני בטוחה בזה.

הם היו בגן העדן. היה האקלים הכי טוב.

באיזה צבע הם היו? איך הם היו נראים? יש דמיון לזה? אני אגיד לך.

שחורי עור, את יודעת מתי יצאו?

אני לא יודעת. מהתיבה של נוח.

היה שם אחד שקראו לו חם.

היו לו שלושה ילדים, שם חם ביפת.

והקדוש ברוך הוא אסר עליהם לשמש בתיבה.

בשעה שיש רעב בעולם וצרות בעולם,

אסור להביא ילדים לעולם.

וחם,

עשה מה שלא צריך לעשות בטבע,

ובגלל זה, כיוון שעשה את מעשיו במחשך,

הוא נענש והפך להיות שחור עור.

ומחם,

כשהוא קיבל את מצרים ואת אפריקה,

אז נהיו שחורי העור.

הבנתי. יופי.

בסדר גמור. תן כיו.

כן.

מה?

תכף. סבלנות. כן. יש עוד מי שרוצה לשאול?

הנה הבחור שם.

שלום הרב, ערב טוב. ערב טוב.

אמי שתחיה חולה כבר שבע שנים במחלה האיומה.

שבע שנים אנחנו חווים עליות וירידות.

כבר בהתחלה הרופאים לא נתנו לזה סיכוי ובסיאתא דשמיא היה איזשהו רופא מצרפת שהיה מוכן לעשות איזשהו

ניתוח ניסיוני,

שבהתחלה הוגדר בהצלחה ולהט להט עוד פעם המצב יידרדר.

ככה אנחנו חווים שבע שנים, תוך כדי האימא הספיקה לחתן ארבעה ילדים כבר, זאת אומרת לא לחתן, יותר להשתתף בשמחה, לא היו לה כבר את הכוחות והיכולות.

כרגע לצעריוני היא נמצאת במצב פחות טוב.

תמיד אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא נותן לזה איזשהו סיכוי, נותן לנו את הסיכוי, זאת אומרת, להתחזק.

שבע שנים שכל האחים, אנחנו שמונה אחים, שקיבלנו עלינו דברים,

הבנות קיבלו את הנושאים של צניעות,

הבנים קיבלו לימוד תורה וכולי.

באמת, כשאנחנו רואים את האחיות ואנחנו רואים את הבית,

פשוט אי אפשר להבין למה מגיעה אלינו המכה הזאת.

במיוחד כשאני רואה את האחיות שלי בנות סמינר, באיזה צניעות הן לבושות, איך הן מתנהגות בבית, שכל היום קוראות תהילים והן עדיין רווקות.

וכשאני רואה את זה, פשוט נקרע לי הלב לראות את הסבל שהן עוברות.

אני ברוך ששם הם נשוי, אני גר בבני ברק,

הם גרים באזור הצפון,

וקשה לי להתמודד עם זה, לראות את הסבל הרב שהן עוברות בבית ולראות את הצדיקות שלהן, ואני אומר כל הזמן לעצמי למה זה מגיע להן.

למה יאמרו הגויים?

יהודי לא שואל למה, אין שאלות למה. הקב' ברוך הוא יודע את החשבון,

הוא עושה דין בערך אפיים והוא בא לעורר.

אז צריכים לתקן מעבר למה שעשיתם,

ושבע שנים להחזיק עם מחלה, כמו שאתה אומר, אז זה ממש ערך אפיים. זאת אומרת שאתם מצליחים לעזור לה.

הרי ידוע שהקב' ברוך הוא לא מביא גזירה,

אלא אם כן כל הסובבים

ראויים לקבל את הגזירה הזאת.

אבל אם יש בהם מי שיכול למנוע את הגזירה בגלל שהוא לא ראוי לעונש הזה,

אז הוא יכול למנוע.

בינתיים הצלחתם למנוע, אז למה אתה שואל למה?

למה באמת זה ככה שהיא מחזיקה מה שאחרים לא מחזיקים?

אז זה סימן שזה עוזר.

אבל למה זה ממשיך?

כי זה לא מספיק.

ודורשים ממכם מהשמיים עוד יותר.

אז הקפדתם, נגיד, בין אדם למקום.

מה עם בן אדם לחברו?

אולי שם אתם קצת לוקים בחסר?

אולי יש נדרים שאתם עשיתם ולא קיימתם? אולי היא?

אולי יש לה איזה משהו שהיא גרמה צער וקפדה למישהו? אולי? אני לא יודע, אני רק מנסה לעורר לכיוונים.

אבל ודאי שאם בא משהו, אז המשהו בא לעורר. איפה זה המחלה?

התחיל במעי, התפשט לכבד.

אז אני יכול להגיד לך כבר שאתם צריכים

להפסיק לאכול בשר ועופות וזה יועיל מאוד,

כי מה שאוכלים היום זה נביילס וטרייפס.

בוודאי שזה לא זכות.

אז ממילא צריך להכשיר את כל המטבח,

ושאמא תתחיל לא לאכול בשר ועופות

ולהכשיר ולהגעיל את הכול.

ואז אני מאמין שזה גם יעזור אם אתם גם תעשו.

עוד יותר טוב.

אבל אם אוכלים, בלי לדעת אפילו,

דברים כאלה, אז מה,

אם אדם אוכל אוכל שהוא לא בריא,

או מקולקל, או לא טרי, הוא מתכוון, הוא מברך עליו,

לא טרי, מה לעשות, לא טרי גורם לנזק.

גם זה גורם לנזק, זה מטמטם.

יהיה קשה לי להשפיע על המשפחה הרחבה. נכון, אתה רואה, זה אומר. אני אקח, אני אוכל לדבר. זה אומר,

זה אומר שלא מוכנים בכל מקרה לשמוע לבורא ולעשות כל אשר

אפשר להרחיק אפילו מחשש.

זה אומר שלא כל המשפחה חזקה מספיק.

המשפחה מאוד חזקה. עוד פעם אמרתי, זה אומר שהיא לא חזקה.

כי אם אנשים אומרים, רגע, רגע, זה יהיה קשה. מה זה יהיה קשה? למה זה יהיה קשה?

אם אני מציל את אימא,

אם אני עוזר, אם אני בורח מאיסור, מספק איסור אפילו, מספק איסור,

למה שאני לא עושה את זה? לא הבנתי.

אני הייתי מוכן לבוא, מה זה מוכן? תודה, תודה. אבל אני שואל, עיקרון שאלתי.

איך בן אדם דתי, שהוא קורא עצמו חרדי,

נחרד לעצם זה שהוא צריך למעט באכילת מה שיש בו חשש וספק?

ואין חשש וספק, זה ברור שהמצב הוא כזה.

אבל אם הוא בטוח שמה שהוא אוכל הוא... מי יכול להיות בטוח? רק מי שנמצא בשחיטה מבין בכל הלקות שחיטה ועקב אחרי כל התהליך,

מההתחלה עד הסוף. זה בטוח.

מי שלא היה נוכח

לא יכול להיות בטוח.

אני בטוח.

אני נמצא, תקשיב,

במצב ששוחט כל הזמן ויודע, מה זה כל הזמן? פעם בשבועיים, שלוש, ארבע, ויודע מה קורה בכל השחיטות, ונמצא עם האנשים שהם חמישים שנה בתוך זה,

ויודעים את הכול, והוצאתי חמש דיסקים ועובדות וראיות והוכחות ופוסקים והכול,

וחתם סופר ומי שאתה רוצה.

כולם אומרים שהמצב הוא על הפנים, והחפץ חיים אומר, זה יהיה הניסיון האחרון של הדור האחרון.

הוא אומר שגם אם תחלל שבת ותחזור בתשובה,

תשובתך תתקבל, אבל אם תחזור בתשובה על נבלות הטרפות,

תיכנס לגיהינום. למה?

פה זה טוב,

אבל אתה טמא,

ואת הטומעה צריכים להוציא,

כי אחרי שהיא נכנסה,

צריך לשרוף אותה.

אז זה לא פשוט.

לכן צריך להבין שנבלות וטרפות, זה מטמטם את הלב,

וזה גורם לנזק.

עכשיו,

בפרט אם זה במעיים, למה אני אמרתי?

בגלל שאמרת זה התחיל במעיים.

אז זאת אומרת, פרסום של דבר, בדרך כלל אדם לוקה בעבר שבו הוא חוטא.

כי השם משלם מידה כנגד מידה.

ולמה הוא עושה ככה?

שידע ממה להתעורר. איך הוא יודע? הוא מקבל מכה בראש, ובעצם הוא חטא ביד, הוא גנב.

מה יועיל הראש, אתה מבין? אם הוא גנב, הוא צריך לקבל מכה ביד.

אם הוא יקבל מכה ביד,

יחשוב, אה, נכון, אני לקחתי, לא החזרתי, עשיתי ככה.

אז הוא יחפש מה ביד לא עשיתי. אולי לא הנחתי תפילין, אולי תפילין פסול.

הוא יחפש מה יש לו בידיים.

אם הוא קיבל במעיים, צריך לבדוק במעיים.

אם קיבל מכה בראש, צריך לראות את השקפות שלו, לראות מה זה, איזה מחשבות יש לו. אם בעיניים הוא צריך לראות, אולי הוא רואה מראות אסורות, אולי פעם,

עם מים באוזניים הוא צריך לראות, אתה מבין, הוא שומע את השם עכשיו, אולי הוא שומע את לשון הרע, אולי זה, אולי...

ככה הקדוש ברוך הוא ברא את המנגנון שלנו, בשביל שנדע.

לכן אמרתי לך, לא חייבים, לא חייבים לשמוע לי, אבל אם אתה רוצה, נתתי לך עצה.

לא, אני ממה שהתרשמתי כן חייבים לשמוע על הרב ואני בעזרת השם אעשה את זה.

פשוט אני לא מכיר הרבה אנשים מלבד הרב שיצליחו להבעיר את הדברים בצורה כזאת. אני בכל מקרה בטוח לא אצליח לשכנע בן אדם שהיה רגיל לאכול... שמעתי אבל בשביל זה הוצאתי חמש דיסקים, תן לו את החמש דיסקים שישבור את הראש איתם.

בשביל זה הוצאתי חמש דיסקים.

ואני מדבר על כולם

בלי חשש.

ואף אחד לא טבע אותי, למה לא טבעים אותי?

אני גורם להם נזק.

אמרתי, זה סיפור מזעזע.

שאלו אותי מארצות הברית,

יש אחד מפורסם, קוראים לו פלוני אלמוני, כולם אוכלים השחיטה שלו, אין, הוא מדקדק בכל והכל והכל.

אמרתי, תעזבו אתכם, אין דבר כזה, תשכחו מזה.

לא, הוא ככה וככה. אז מה, איך נברר? איך נדע?

איך נדע?

אמרתי להם, טוב, תשאלו את השאלות הבאות. נתתי להם כמה שאלות.

בין השאלות אמרתי שהוא יענה על השאלה הזאת.

כמה פעמים,

כל כמה זמן, הוא פוגם סכין.

ענה להם תשובה,

ארבעים שנה אני שוחט, מעולם לא פגמתי סכין.

שמעת, חמר?

זה כמו להגיד,

אני ארבעים שנה חי,

ואפילו פעם אחת לא עצמתי את העיניים.

כל הזמן אני ער.

יש מציאות כזאת?

כל,

עשרות שחיטות, עשרות, עשרות, עשרות כבר פגימה. עשרות פגימה, עשרות. וצריך להוריד את כל זה. ולמי מוריד?

איך כל יום יש מיליון וחצי עופות כל יום?

כל מה שצריך,

לכל הסופרים, לכל מקומות, כל יום יש.

איך זה?

אני שוחט,

50%. 60% יוצא לי בעופות.

כל השאר זה טרף.

ומה שאצלי יוצא טרף,

לוקחים את זה כשר.

מוכרים את זה כשר.

שוחט 100 בקר, יוצא 3. איך זה?

כי הם מעבירים עם רירים, מעבירים עם סרחון, אחרת לא יהיה בשר, לא יהיה. אין, אין.

בדץ,

העדה החרדית מעבירים עם 20 רירים.

לא 3, 20. הם אומרים שהם קיבלו יותר מסת מרוב.

ככה הם אומרים, יש הקלטה כזאת.

הרב רבין השמיע לי אותה,

לא יאומן כי סופר.

נו,

ואומרים שזה בית יוסף וזה אלמרן והכול, ומוכרים.

הכל קשקושים.

זה ביזנס, זה מיליארדים, זה סעודים.

סעודים.

אני אקבל על עצמי בלי נדר הרב. אשריך.

הנושא. ויהי רצון שהזכות הזאת תרפא את אמך במעיים ובשאר האיווילים.

חיה רבקה בת סוליקה. חיה רבקה בת סוליקה.

השם

ירפא אותה לחיים טובים שלנו. ושהזכות הזאת תעזור לי להשפיע על שאר המשפחה. אמן ואמן.

כן.

שאלה.

כן.

אם הכל טרפות ונבלות, כל הבשר, איך יש כל כך הרבה בחורים שלומדים ומבינים את הגמרא? זה מטמטם.

בחורים ותלמידי חכמים. איך יש אנשים שאוכלים נבלות, טרפות, סטודנטים, לומדים תלמוד ומוצאים תואר אקדמי, ומקבלים תואר דוקטור ופרופסור בתלמוד,

ומוציאים אפילו ספרים, ומפרשים את הגמרות? מה זה קשור?

ללמוד.

זה אמור לטמטם את המוח, לא? לא.

ללמוד, אפשר ללמוד, לדעת,

לקיים,

להיות בן אדם,

לא להיות בעל חי.

יכול להיות למדן, בעל חי.

תפגע בו משהו, תראה בעל חי,

מתנפל עליך.

איפה כל הלימוד?

איפה הלימוד?

אבל אתה למדת שאסור להתנהג ככה.

איך אתה מתנהג ככה?

איך זורקים בפונוביץ',

אחד על השני, סטנדרים?

אה?

באיזה דף זה כתוב?

הם למדו, לא? לומדים.

איך זה? על ראשי שיבס?

מה זה?

לבניות?

זה?

מה זה?

ביצים?

סוינים? חבלים?

מה הולך פה?

זה לומדים נקרא?

לומדים, אה?

זה נביילס וטרפס, הבנת?

זהו.

כן, אבל יש גם גדולים שעושים איזה שאלה שאוכלים את זה, לא? לא, הם אוכלים, הם אוכלים שחיטה פרטית. נגיד, הרב קנייבסקי,

אני יודע מאיפה הוא לוקח. הוא לוקח גם ממני,

ומי ששוחט אצלי ומי שבודק סכינים אצלי,

מביאים מאצלי או הם שוחטים לו.

אז הוא אוכל משחיטה פרטית,

אבל פרטית כזאת שהוא יודע מי עושה מה.

לא הבני בית שלו, הוא.

אתה מבין? בני הבית שלו, יש להם את הביזנס שלהם.

כן. ולמעשה הוא לא פוסק לך על הציבור?

מה פוסק? הוא אומר, שאלו אותו,

יש לנו הקלטות והסרטות.

שואלים אותו, על איזה כשרות אפשר לסמוך?

לא מכיר.

הוא צודק, הוא לא מכיר. הוא היה במשחטות,

הוא בדק סכינים,

הוא יודע מה עושים אחרי שהוא הולך.

זה לא במשפוחה יש רב מבקר באיזה בית מטבחיים, לובש סינר לבן,

מצלמים אותו, ואומרים, הוא ביקר והכל טוב ויפה.

יופי, זה טוב למשפוחה.

אבל אחרי שהוא הלך, מה קורה?

מגבירים את הקצב, יאללה, עוד רוב.

כן. הרב ליאשר, למשל, אכל טוב עוד רגע?

אני לא יודע. אני הבנתי שהוא אכל משחיטה פרטית,

אבל אני לא יודע מי היה שוחד,

מי עשה,

אין לי מושג.

טוב, בסדר, ערב טוב.

תודה.

כן.

החתם סופר,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אמר שיצר הרע הזדקן.

אין לו כוח לטפל בכל אחד.

אז מה הוא עשה?

יש לו כיסא עם שלוש רגליים.

הוא מוריד את הרגליים. איך הוא מוריד?

יש לו שוחטים,

חזנים וסופרים.

הוא מכשיל אותם והוא מכשיל את כל עם ישראל.

חזנים.

אין חזנים כשרים בכלל.

נתנה עליי בקולה על כנס נטייה,

ואם הוא עובר עבירה אחת במזיד, כמו שכתוב בסימן נג, אז זה לא ראוי להיות חזן.

ויש הרבה כללים בשביל להיות חזן, שליח ציבור.

וכמעט אף אחד לא עומד בקריטריון.

זה אחת. סופרים,

סופרים צריכים לכתוב לשם שמיים, לא לשם פרנוסה רק.

לשם שמיים.

תקרא את הגמרא, כמה היו שם סופרים בירושלים וכמה קיללו אותם ומה היה שם.

ושוחטים,

זהו. אם הוא מכשיל בשחיטה, כולם מטומטמים ולהתראות.

לכן, היה יורד שלוש פעמים עד חמש פעמים ביום. החתם סופר מפסיק מהלימוד, הולך לבית המטבחיים להפתיע אותם, לבדוק אותם ואת הסכינים.

אתה יודע, פעם היו חייבים לפני שליטה להראות את הסכין לחכם.

היום כבר לא אומרים לחכם.

היום הם לעצמם.

פוז,

אחד וחצי עושה, לא שש בדיקות.

אחד וחצי ברטוב, צ'יק, ממשיך.

אף אחד לא מחפש למצוא פגימה.

מחפשים לא למצוא,

כדי שאפשר להמשיך. פרנוסה, פרנוסה.

עכשיו, תאר לך אם אחד ימצאו אצלו כל פעם שהוא פוגם,

ישאירו אותו במקצוע?

לא.

אם יהיה אחד שהוא בודק סכינים טוב מאוד,

וכל פעם הוא אומר זה לא טוב, לא טוב, לא טוב, ישאירו אותו.

לא תהיה עבודה.

עכשיו, כל שוחט מרוויח 17 עד 19 אגורות לשחיטה.

אז מה הוא צריך, יעבוד לאט או יעבוד מהר?

מה יהיה לו להאכיל את הילדים?

חשבונות פשוטים.

בלי, לא צריך להכיר את השחיטה וללכות שחיטה.

זה הכול.

כן.

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

שאלה. אני לפעמים ספונטני שיוצא לי

בין עבודה, בין כאלה, קופץ לתפילה, למלחה.

ואני, במקומות כאלה, לא מכיר את החזן. אני בא להתפלל.

כן.

מה אני עושה במצב כזה?

ספונטנית, אתה עונה לו על הקדושה,

כי זה שלושה פסוקים, מודים דרבנן,

וקדיש אתה לא עונה, אמינים אתה לא עונה. יתום, כן.

מה?

קדיש יתום, כן. ויתום אתה עונה אם זה לא הוא.

אם זה אחר ולא מחלל שבת.

ולגבי הקהל זה פחות משנה.

מה?

לגבי הקהל זה פחות משנה.

הקהל זה לא משנה.

אם יש בני מוכלן ולא תוטרפות, זה לא. זה דין, דין בשתי הציבור. כי לפעמים זה יוצא בתל אביב וכאלה, בגלל זה אני... מה? אני אומר, כי לפעמים זה יוצא בתל אביב וכאלה. נו, בסדר. גם בבני ברק זה יכול לצאת, וזה בדיוק אותו דבר. זה לא משנה. זה, תודה רבה.

תהיה בריא.

כן?

אתם ראיתם את הסרטון שאני הייתי אצל הרב

שרויה דבליצקי, זיכרונו לחיי עולם הבא.

תראה להם בבקשה.

אז אני לא יכול להקרין.

טוב, מי שירצה באתר שלנו, אני הייתי עם השאלות האלה אצל הרב שרויה דבליצקי

ואמר שחזנים כאלה פסולים, להתפלל יחיד.

שאלתי גם אם אימא יכולה להכיל

את הילד

האבא רוצה שהיא תאכיל,

היא מבינה שאי אפשר להאכיל את הילד, האם היא תאכיל או לא תאכיל,

לשמוע בקול הבעל או לא.

אמר לא,

לא תאכילו, נאמר.

יש גם תשובות מהרב קניבסקי, אמר להתגרש.

לכמה חבר'ה שהיו פה, פה בקהילה,

למה להתגרש בגלל שהאישה לא רצתה לשמור על כשרות כמו שצריך?

כן?

מה השאלה הבאה?

זה אני מכיר אותו.

כן, בסוף יש?

כן?

יש?

לא.

טוב, אז אנחנו נגיד

רבי חנניהו ברגשי אומר

רוסו הקודש ברוך הוא רוסו הקודש רואה לפי כוח רב עולם תרו ומשוואות שנה אמור אדונו אבו סלמאן סדגו יחדיל תרו יהיה אדיר קדיש