בני ברק - הכנות למשיח

ערב טוב, בעז"ה נעה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת יאקוט ז'קלין בת גרציה, בת רינה מנוחתה עדן, ושכל יוצאי חלציה יוצאי חלציהם יחזרו בתשובה שלמה מהרה אמן ואמן. הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן.

אנחנו קוראים בספרו 'מנחת ערב' של הרב רבי אליעזר לאו בעל שמן רוקח, והוא מביא בדרוש כ"ד דרוש למלך המשיח.

ירמיה הנביא פרק כ"ג אומר: "הנה ימים באים נאום ה', והקמותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל", תזכרו "ומלך מלך והשכיל"... "ועשה משפט וצדקה בארץ ובימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו". לכן הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הידחתים שם וישבו על אדמתם". עד כאן הפסוקים.

והנה הרד"ק ורבינו משה אלשיך נדחקו במה שכתוב: "ומלך מלך" , וכתב הרד"ק שהוא כפל, לחזק הפעולה "ומלך מלך" כאילו הוא מלך מלך, להיות מלך הוא מלך, כאילו לחזק את הפעולה. וגם יש לדקדק במה שאמר "בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח", למה שינה מלשון יהודה ללשון ישראל? ולמה ביהודה אמר "תיוושע" ובישראל אמר "ישכון לבטח"? וביותר קשה מה שאמר לכן "הנה ימים באים נאם ה'" תיבת "נאום ה'" לכאורה מיותרת, כיוון שהתחיל כבר בהתחלה "הנה ימים באים נאם ה'", אז למה חזר עוד פעם ואמר "נאם ה'"? ועוד יש לדקדק מה שאמר ולא יאמר עוד "חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים", כי אם "חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל". למה אמר בתחילה 'אשר העלה' לבד ואח"כ אמר 'אשר העלה ואשר הביא'? ועוד בתחילה קרא להם 'בני-ישראל' ואח"כ אמר 'זרע בית ישראל'? וגם מה שאמר 'וישבו על אדמתם', גם זה לכאורה כמיותר.

ונראה בהמשך הפסוקים, והנה עיקר התועלת ביציאת מצרים היה בשני עניינים. אחד שהקב"ה הוציא אותנו מעבדות לחירות, השני שהכניס אותנו תחת כנפי השכינה לקבל את התורה. והנה אותם שני עניינים יהיו בגאולה העתידה בעז"ה במהרה ביתר שאת,  כי לעניין מעבדות לחירות הנה גאולת מצרים לא היתה גאולה שלמה, כי היו אחריה עוד גלויות, ומה שאין כן בגאולה העכשווית שתבוא היא תהיה לנצח, לא יהיה אחריה עוד גלויות. וכמו שאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים", הפסוק אומר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכתבו ז"ל כי הגאולה של מצרים אפילו שההוצאה מארץ מצרים היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, על כל פנים הביאה לא"י לא היתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, כי בימי יהושוע בה השר צבא אשר בא בימי משה ודחה אותו כמבואר, אבל בגאולה העתידה גם הביאה לא"י תהיה על ידי הקב"ה וכשם שהוא נצחי, כך כל מה שהוא עושה נצחי, וזה שאמר "ישראל נושע בה'", כלומר על ידי הקב"ה, לכן זו תהיה תשועת עולמים.

גם לעניין קבלות התורה, הנה לעתיד כתוב בישעיה י"א: "ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים", ואז נזכה להבין ולהשיג את סודות התורה, אשר לא נוכל להשיגם לפני ביאת משיח צדקנו. ולכן אף בזמן שהיינו שרויים בארצנו ובית המקדש היה קיים, לא נקרא ה' בכתיבתו אלא בבית המקדש.  רק ע"י  צירוף כוח קדושת המקום של בית המקדש זכו לקרואת את ה' ככתיבתו, אבל לעתיד לבוא נזכה כולנו לקרוא את ה' ככתבו,   כמו שאמרו ריבותינו ז"ל בפסוק בזכריה י"ד "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ומקשים, ועד עכשיו הוא לא אחד? אלא מתרצים, בעולם הזה לא כמו שאני נכתב אני נקרא, אני נכתב ב י-ה-ו-ה, כך אני נכתב, ואני נקרא בשם אדנות ב- ה', אבל לעתיד לבוא תהיה הקריאה ככתיבה.  ז"א אנחנו נהגה את שם השם ה-ו-י-ה, נהגה אותו בקריאה, ככתיבתו.  ואז יתבהר לנו מה שאומר הכהן הגדול בבית המקדש בזמנו.

והנה עוד כמה מעלות טובות למקום עלינו בגאולה העתידה, אשר לא היה בגאולת מצרים, האחד, כי עד עתה יצר הרע מתגרה בנו, וצריך אדם להילחם עם יצרו ולכבשו, מה שאין כן לעתיד לבוא. יצר הרע יתבטל לגמרי, וממילא יתקיים בנו "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", כי לא תהיה עוד גלות אחר הגאולה האחרונה. ועוד נקדים מה שייסדו לנו מסדרי התפילה לומר בסוף שירת הים, "כי לה' המלוכה ומושל בגויים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". והנה פסוק "כי לה' המלוכה" הוא בתהילים ו"עלו מושיעים" זה בעובדיה, ונראה יפה סידרו את שני הפסוקים האלה רצופים כי הם אגודים וצמודים. והנה שם מלך מורה שקיבל אותו מבני מדינתו – עם בוחר במלך, וכמו שכתוב "שום תשום עליך מלך". שם מושל נקרא על שם מי שלא בחרו אותו ולא מינו אותו עליהם, כמו המושל הצבאי, לא מינו אותו הפלשתינים אלא הוא בעצמו בעוצם ידו ותקיפותו הוא מושל. אז לעת עתה ה' הוא מלכנו, שאנחנו קיבלנו עלינו עול מלכותו, אבל אומות העולם לא קיבלו אלוקותו ומלכותו, ואינו רק מושל כי הוא התקיף בעל היכולת על כולם, אמנם לעתיד לבוא אז יעשו כולם אגודה אחת, ויטו שכם אחת לקבל מלכותו  יתברך שמו, וזה מה שנאמר כל העולם שפה אחת, ה' הוא האלוקים, וזהו "כי לה' המלוכה", כלומר שבאמת אך לו המלוכה, ומכל מקום אינו רק מושל בגויים, כי הגויים לא בחרו אותו למלך, ואמנם בעת אשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אז "והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ", כי יקבלו כולם עול מלכותו "ויכירו וידעו כל הגויים כי ה' הוא האלוקים אין עוד". והוא שמח אח"כ שהגאון מוילנה גם כן כיוון לזה, לדעתו הגדולה.

והרי שגם בזה יהיה הפרש בין הגאולה העתידה לגאולת מצרים, ועוד יהיה הפרש בין הגאולה העתידה לגאולת מצרים כי ממצרים לא יצאו רק הכשרים, אבל הרשעים מתו בשלושת ימי האפלה. ואמנם בגאולה העתידה כתוב בישעיה כ"ז "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

דרך אגב, נעיר שיש את הפסוק הזה, השיטה המקובצת מביא את הנוסח שהתימנים אומרים. שמה הם אומרים? "ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים", למרות שבתנ"ך כתוב "ב" "ב". 

בכל אופן הכוונה הכוונה לדרכנו שאף האובדים בין האומות יתקבצו בימי הגאולה, כי אז ישובו כולם לה' ויקבלו כולם את עול  מלכותו וגם ירומו האובדים. הכוונה על האנוסים ותינוקות שנשבו לבין הגויים, כולם יבואו וישתחוו לה', וגם הנס בגאולה העתידה תהיה ביתר שאת מגאולת מצרים. במצרים היו היהודים מקובצים יחד ותחת מלך אחד, לעתיד צריך ה' יתברך לקבץ את נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ, וגם השמחה תהיה לעתיד לבוא יותר ממה ששמחו ביציאת מצרים, כי הנה ודאי אם יתן איזה שר או מלך נחלה במתנה למאן דהו ודאי שישמח במתנה, ועל כל פנים לא תהיה השמחה שלו דומה למי שהיתה לו נחלה שלו ובא שר אחד וגזל ממנו בחוזקה, עד שהוא התייאש מהנחלה ולא היתה לו עוד תקווה. אם יבוא אח"כ מלך חדש ויחזיר לו את הנחלה שלו, בוודאי שתהא ערבה עליו השמחה כשישוב אל אחוזתו, ושמחה זו גדולה יותר משמחת המקבל מתנה. מלבד שמתנה היא רק לחם בושה, נהמא דכיסופא, אף גם זאת אדם רוצה בקב משלו מתשעה קבין של חברו.

ועכשיו נבוא אחרי כל זה לבאר את המקראי קודש שהתחלנו בהם, והנה כל המפרשים פירשו שמה שנאמר "והקמותי לדוד צמח צדיק", הכוונה על משיח צדקנו. ובדרכם נלך ונקדים, ובדרכם נלך ונקדים מה שאמר האלשיך ומה שכתוב "והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ", כי בדוד נאמר "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", וגם נאמר עליו שהיה "עושה משפט וצדקה לכל עמו", אבל לא בכל הארץ, כי לא התפשטה מלכותו בכל העולם, אבל במלך המשיח נאמר "והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ", כלומר, בכל העולם כולו. עד כאן דברי האלשיך הקדוש.

בזה יבואו בעז"ה כל הכתובים לנכון. שאמר "והקמותי לדוד צמח צדיק", הכוונה על מלך המשיח, כמו שאמרו המפרשים ואמר "ומלך מלך", כלומר, שמשיח ימלוך על העולם, מי שהוא כבר מלך, כלומר, שעל ידו יתקבל מלכותו של הקב"ה על כל העולם, ובזכותו ומלך מלך – מלכו של עולם. ואמר עוד ו"השכיל ועשה משפט וצדקה בארץ", כלומר שבכל העולם יעשה דבר שהוא משפט, כי ראוי היה להם שיקבלו מלכותו יתברך שמו וגם יעשה עמהם צדקה, שיזכו לקבל מלכות שמים, וזהו משפט וצדקה בארץ, ואמר "בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח", הכוונה שיהיה לישראל ישועה והם ישכנו לבטח, שלא יבוא עוד גלות אחריה, וכמו שכתוב "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". אך מה שאמר בלשון יהודה הראה שבה לרמוז שהנה כתוב "בכל צרתם לו צר", כביכול 'עמו אנוכי בצרה'. וכבר אמרו רבותנו ז"ל שכביכול זה נאמר כלפי הקב"ה ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, והנה התיבה 'יהודה' זה שם השם במילואו, שם הוויה נמצא בפנים, וזה שנאמר ברמז "בימיו תיוושע יהודה", לרמוז שכביכול גם ה' יתברך תהיה לו ישועה. 

ואמר עוד, וזה שמו אשר יקראו לו 'ה' צדקנו' רש"י אומר "ה' מצדיק אותנו בימיו של זה", וזה שמו אשר יקראו לו "ה' צדקנו", זאת אומרת ה' מצדיק אותנו בימיו של זה הכוונה, לפי מה שאנחנו אומרים כי עד עתה היה יצר הרע מתגרה בנו,  אבל לעתיד לבוא כשיבוטל היצר הרע יהיו כולם צדיקים וזה מה שאמר - ה' מצדיק אותנו בימיו של זה ועמך כולם צדיקים, כי עד עתה היינו צריכים להתגבר על ייצרנו והיצר הוא קשה מאוד, אבל בימיו של זה, ה' מצדיק אותנו כי יבטל את היצר הרע.

ואמר עוד לכן ימים באים נאם ה', כלומר שנזכה להזכיר את ה' ככתבו, שם הויה אנחנו נגיד אותו ככתבו, מה שלא זכינו עד עתה לקרוא בשם ה' ככתיבתו, אבל לעתיד לבוא נזכה להזכיר את ה' ככתיבתו, ועל זה אמר "נאם ה'" שנוכל לנאום את שם ה' ככתיבתו. ואמר עוד ולא יאמר "חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים", זאת אומרת, לא ישבעו "חי ה'", נשבעים ב"חי ה'" לפעמים, לא יאמר עוד "חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים", כי במצרים לא היה, רק העלאה, העלה אותם הקב"ה ממצרים, אבל לא הביא אותם לארץ ישראל, וגם לא העלה רק את בני ישראל אלא הכשרים אבל הרשעים מתו בשלושת ימי האפלה, וגם לא היה צריך לקבץ אותם כי כולם היו מקובצים במדינה אחת תחת מלך אחד. אז מה יגידו בגאולה האחרונה? כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא, לומר שגם ההבאה לארץ ישראל תהיה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, וגם לאו דווקא בני ישראל, ואפילו את זרע בית ישראל. כלומר, מי שהוא מזרעו של ישראל, אלא אף האובדים בין האומות והנידחים  ביניהם, את כולם יקבץ מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם ואמר עוד "וישבו על אדמתם" כי בגאולת מצרים לקחו ארץ שאינה שלהם, משבעה עממים, ובביאת משיח צדקנו ישבו על אדמתם "ושבו איש אל נחלתו ואל אחוזת אבותיו", שזו השמחה הגדולה ביותר. והנה אנחנו מאמינים בני מאמינים באמונה שלמה בביאת משיח צדקנו, כאשר הבטיחו לנו הנביאים הנאמנים מפי ה', וגם אדון הנביאים משה רבנו אמר "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך", וזה לא היה עדיין, ולא יהיה אלא בגאולה האחרונה אשר אנחנו מחכים עליה, ואילו בדור שכולו חייב יבוא "בעיתו" וזכו "אחישנה" קודם זמנו. ונראה שיש לרמוז רמז בדברי דוד המלך ע"ה שאמר "אלוקים להצילני, ה' לעזרתי חושה", על פי מה שנאמר במדרש שוחר טוב שם בפסוק "ואני עני ואביון אלוקים חושה לי עזרי ומפלטי  אתה ה' אל תאחר' וזה לשונו 'אלוקים חושה לי' וכתוב אחר אומר 'ואני עני ואביון ה' יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה, אלוקי אל תאחר". באחד הוא אומר "אלוקים חושה לי עזרי ומפלטי" ובאחד הוא אומר פסוק  "ה' יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה". אלא אמר דוד המלך לפני הקב"ה "ריבונו של עולם חשוב לעניותי ואביונותי וגאלני". "חושה" – למה חושה? "עזרי ומפלטי אתה, ה' אל תאחר" בין היום בין מחר, עליך  לגאול אותי, לפיכך "אל תאחר". ויש לרמוז על הגלות המר הזה כי כבר מובטחים אנחנו מה' יתברך שיגאל אותנו אפילו אם הדור יהיה כולו חייב, וכיוון שעל כל פנים הסוף זה שאתה תגאל אותנו, אז תחשוב ריבונו של עולם לעניותינו והגיונותינו ותגאלנו ותחוש מהר מהר מהר. והנה נודע כי אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. וזה מה שאמר "אלוקים להצילני" כלומר אפילו שלפי מידת הדין תצילנו מן הגלות, זה ברור שתצילנו מהגלות אפילו במידת הדין, אבל אני מבקש ה' ה', דהיינו שזה יהיה במידת הרחמים "לעזרתי חושה".

ופה פונה המחבר אלינו כולנו ואומר: אחינו ובשרינו לאן יאות למבכי קדמא אבינו שבשמיים – לנו ראוי לבכות לפני הקב"ה, חשוב על עניותינו ואביונותינו ותגאל אותנו, חושה, כי הנה עמך ישראל נתונים בצרה ובשבייה. הוא מדבר על זמנו,  אני אהפוך את זה על עכשיו: אתה רואה מה גוזרים עלינו עם קורונה הדמיונית ואיך רוצים לשעבד אותנו תחת שלטון אחד של 'הסדר העולמי החדש' גודל הלחץ והדוחק והפחד והעניות שמנחיתים עלינו, ובכל העולם כולו רואים שהגזרה הזאת מתפשטת, ואפילו שחלק עדיין  יושבים בשקט ובשלווה וחושבים שהכל בסדר, מה נעשה עם כל אלה שכבר נפלו בפרנסה, חצי מליון, 400 אלף שלא יחזרו חזרה לעבודה,  וגם יכבידו עכשיו במיסים ויוסיפו מע"מ וארנוניות, ואנחנו נשלם את הפשלות של ביבי, בכלכלה שלו, בניהול ובניהוג הקורונה. מה נעשה הרי כולנו בני אב אחד אנחנו ומחוייבים להשתתף עצמנו בצרות אחינו, שרובם ככולם אין להם משען, לחם. והעוללים שעדיין בידם מבקשים לחם ואין בידם לתת להם לחם לפי הטף. אוי לדור שכך עלתה בימיו, הלא מן היום אשר נגזר עלינו להיות בגלות המר הזה לא היתה כזאת בישראל. כאשר ברור שבדור הזה כבר עת צרה היא ליעקב "וידל יעקב מאוד" ונתקיים בנו המקרא שכתוב: "תתננו כצאן מאכל ובגויים זריתנו" הכוונה לדרכינו שהנה ישראל הם השה גזוזה, והם הגזוזים וגוזזים אותנו בכל עת, ואף על פי כן אנחנו נחשבים אצלם כזרים. לא רק שמנצלים אותנו אומות העולם, אבל גם עם כל זה אנחנו נגזזים ונחשבים כזרים. וזהו "תתננו כצאן מאכל" שאוכלים אותנו וגוזזים מאתנו בכל עת וזמן, ואף על פי כן "בגויים זריתנו", שאנחנו אצלם כזרים ומעתה אין לנו להישען כי אם על אבינו שבשמיים, שיחוס וירחם לפדות אותנו מהגלות המר הזה. ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. 44 שנה אני אומר לכם את זה. הגיע הזמן האחרון, מי שיספיק יספיק, מי שלא, חבל עליו. והעיקר שרבים יתעוררו לשוב בתשובה שלמה, כי אינה דומה תשובת הרבים לתשובת היחיד, א-יה-יה מי ששומעת אותי יודעת על מה אני מדבר. אינו דומה תשובת הרבים לתשובת היחיד. הישמח משה אומר אם עושים תשובה רבים ביחד זה כמו תשובה מאהבה וזה מבטל את כל העוונות והופך לזכויות. וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בתנחומא ב... ניצבים, משל לעצים דקים חלושים אם עושים מהם אגודה אחת חזקים הם, כך אינו דומה יחיד העושה תשובה לרבים שעושים תשובה. הנה העת והעונה שראוי לנו להתעורר כולנו לתשובה שלמה, כי קרובה ישועתנו לבוא. כמו שה' ביום אחד פתאום, בוירוס אחד הפך את העולם לגמרי,  השבית ממלכות, חיסל כלכלות וכו' ברגע אחד, ישועת ה' כהרף עיין, יכול להפוך צ'יק משיח בה וזהו העולם צריך להתמודד מולו ולא יוכל לעמוד מולו.

כתוב בפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה..." וכו', כשהיו מודשים לכל, כעפר "ופרצת"', וכן אמרו ריבותינו ז"ל בזוהר חדש: אמתי אתה גואלנו 'כשתרדו למדרגה התחתונה' והעניין הוא כי באומות, אומות העולם, תחילתן שלווה אבל סופן יסורין. ישראל להיפך, תחילתן יסורין וסופם שלווה. וזה רמוז בפסוק 'וידו אוחזת בעקב עשיו', וזה שאמר הכתוב 'והיה לעת ערב יהיה אור' ובבריאת עולם כתוב 'ויהי ערב ויהי בוקר' וכך יהיה בזמן הגאולה. דהיינו בעולם הבא בתחילה יהיה ערב ואח"כ בוקר, וכן תמיד, קודם שמאיר היום יחשיך החושך יותר. וכן בטבע, ההיעדר קודם להוויה, כי הזרע כל זמן שלא יפסידו הזרעונים לא יעשו פרי. שמים זרעונים, הם קודם כל שמה נרקבים ומהריקבון יוצא השתיל ועושה פרי. רק אחרי שמפסידים עושים פרי, וכן אדם גם כן נוצר קודם מטיפה סרוחה ואחר כך יכול להעמיד תולדות. ובזה פרשנו את הפסוקים בישעיה "שוש תשיש בה' ותגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כי חתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, כן ה' אלוקים יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגויים". והנה יש להבין, מה הכפל לשון "שוש תשיש ותגל נפשי" וגם שינוי הלשונות ועוד לאיזה צורך הביא המשל "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח". למה צריך את המשל הזה? ועוד, מה שכתוב נגד כל הגויים, שהקב"ה יצמיח צדקה ותהילה נגד הגויים. לכאורה אינו מובן כל כך אבל לפי מה שאמרנו יבוא טוב, אבל נקדים קודם שהנה הגוף שמח עצמו בהיותו בשלווה בעולם הזה. הגוף אוהב שלווה, עצלות, רגיעה, נחת. הנשמה, יותר נוח לה לקבל יסורים בעולם הזה, כי יסורים ממרקים עוונות, היא לא רוצה חלילה להיענש שם, וע"י זה היא זוכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בחיי העולם הבא, רק אחרי הניקיון.

והנה שמחת האדם בתענוגי העולם הזה, בגוף, היא לעולם לא שלמה. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, אתם רואים את בילי המשוגע, כל מה שיש לו לא מספיק, הוא רוצה גם לחסל אנשים ולהרוויח כסף. ואין אדם בעולם אשר ישיג כל השמחה. שאדם יודע שהוא יתייסר ובזה הוא עבר ומושיע, זה כמו למשל אדם שהתברר שיש לו איזה גידול בגוף והוא צריך לעבור ניתוח, אז כמובן שהוא חושש הכל פה ושם, אבל אחרי הניתוח אין שמחה כשמחתו אם זה הצליח וכבר לא חוזר, אין אושר יותר מזה, הוא בטוח. אדם שהוא בריא תמיד חושש שמא יחלה, אדם שכבר חלה ונתרפא הוא יותר רגוע מזה שעדיין לא חלה.

והנה הרב רבי משה אלשיך זכרונו לחיי העולם הבא כתב במה שכתוב בפסוק "ואני בה' אעלוזה אגילה באלוקי ישעי", הוא אומר: "אגילה" – התיבה הזו מורה על הפלגת השמחה כשהיא גדולה מאוד וקורה לזה 'גילה'. והנה ידוע שהשם הוויה הוא מורה על מידת הרחמים ואלוקים מורה על מידת הדין וזה מה שאומר: "שוש תשיש בה'", כלומר, שהגוף שמח עצמו במידת הרחמים, הגוף שמח, "שוש אשיש בה'" במידת הרחמים. מתי? כשיש לו כל טוב בעולם הזה. ההמשך "ותגל נפשי באלוקי", זאת אומרת הנפש שהיא הנשמה, היא תגיל באלוקי, במידת הדין. ולכן אמר כאן "תגיל", שזה מורה על הפלגה של השמחה. יש יותר שמחה לנשמה בייסורים, באלוקים, מאשר יש לה בגוף "שוש אשיש" ממה שיש לו במידת ה' הרחמים. ואמר, למה תגיל הנפש? כי הלבישני בגדי ישע, כלומר, ע"י ייסורים יהיה לי ישועה. הרי אדם מגיע לעולם האמת ומלבישים אותו בבגדים שהיו לו, כמו שאומרים, כל המצוות והמעשים טובים. הוא הלבישני בגדי ישע, בגדים שיש בהם ישועה ולא בגדים צואים. וכמו שאמר הפסוק בהושע, "כי הוא טרף וירפאני, יך ויחבשני" ומביא על זה את המשל "כי כארץ תוציא צמחה", דהיינו, שההוויה תמיד היא באה אחרי ההיעדר. כמו שהארץ תוציא צמחה, מתוך ההיעדר יוצא, מהריקבון יוצא הצמח, כן ה' אלוקים יצמיח צדקה. ז"א אחרי החושך יהיה אור, אחרי השפל, הייסורים, הגזרות, הניסיונות, הגלות שאנחנו עוברים, יהיה אור, ואמר עוד: ותהילה נגד כל הגויים, כי באומות העולם, ההתחלה שלהם שלווה והסוף ייסורים, אבל ישראל זה להיפך, וזה נקרא נגד כל הגויים, שהם בהתחלה תמיד שלווה, בסוף ייסורים ואנחנו נגד, בדיוק הפוך, כל הזמן היה לנו אלפי שנים ייסורים ועכשיו תבוא הגאולה והשמחה.

ועל כן אחי ורעיי, אחרי שאנחנו רואים שהגלות מתגברת והולכת יש לנו לצפות ולחכות שאחרי החושך יבוא אור גדול, כמו שאמר רבי יוחנן בסנהדרין דף צח: אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, ואמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, למלך המשיח, שנאמר "כי יבוא כנהר צר ורוח ה' נססה בו", וסמוך לו "ובא לציון גואל". והנה עתה שהדור הולך ומתמעט בעוונות הרבים וצרות רבות באות לעולם, אין יום שאין קללתו מרובה משל חברו, יש לנו לחכות כי כבר באו בנים עד למשבר ואין כוח, אין כוח, אין כוח ללידה אפילו. והמלך החסיד אמר, בתהילים יג "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי". נראה לפרש עפ"י מה שפירש ומה שכתוב בפסוק "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" ואח"כ "אז ישיר משה ובני ישראל". עפ"י מה שנאמר בפסוק "התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". הכוונה שהנה אמרו ריבותינו ז"ל, הניצול בזכות עצמו, אדם שיש לו מספיק זכויות והוא ניצל בזכות עצמו, בזכויותיו, זוכה לראות במפלות שונאיו. הניצול בזכות אחרים אינו זוכה לראות, לכן כתוב בלוט "אל תבט אחריך", למה? הוא לא ניצול בזכות עצמו, בזכות אברהם, אז הוא לא זכאי לראות. אשתו שלא שמעה הפכה לנציב מלח, היא לא ראויה לראות, לא היה לה זכויות בשביל להינצל.

ועוד אמרו ריבותינו ז"ל, הניצול בזכות עצמו זוכה לומר שירה, והניצול בזכות אחרים אינו זוכה לומר שירה, והנה פרשתי, אומר המחבר, בספר 'סמה דחיי' במה שאמרו ריבותינו ז"ל, בשעה שנטבעו מצרים בים, ביקשו ישראל לומר שירה, זה לפי גרסה המובאת בשל"ה, במקום אחר כתוב שהמלאכים רצו לומר שירה, אבל בגרסה של השל"ה זה ישראל ביקשו לומר שירה. אמר הקב"ה 'מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?' הכוונה, נודע לנו ששר של ים טען – הללו עובדים עבודה זרה והללו עובדים עבודה זרה, ואם כן באמת לא ניצולו ישראל בזכות עצמן רק ה' יתברך בחסדו הגדול רחם עלינו לעשות עימנו את כל הניסים האלה. כי היינו שווים לכאורה למצרים וזה מה שאמר "מעשה ידי טובעים בים" כלומר, מה שטובעים בים הוא רק מעשה ידיי ולא מעשה ידיכם, זאת אומרת מה זה "מעשה ידיי"? אני עושה את זה שהם טובעים בים, זה לא בזכות המעשים שלכם, כי אין זה בזכותכם ואתם אומרים שירה? בתמיהה, איך אתם רוצים, הרי זה לא זכותכם.

זה רק מעשה ידיי, לא מעשה ידיכם, וזה שאמר "התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום", כלומר, לא בזכותכם תהיה זאת, לא בזכותכם זאת תהיה זאת לכם, רק ישועת ה' ומאחר שזה לא בזכותם הישועה, אם כן כאשר ראיתם את מצרים היום, ראיתם, מה ראיתם? בנפילת שונאיכם שלא מגיע לכם, אם כן כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. למה?  כי הניצול בזכות אחרים אינו זוכה לראות מפלת שונאיו, רק פה הקב"ה עשה לנו ישועה מיוחדת שראינו את נפילת השונאים, אפילו שלא היינו ראויים. ואמר עוד "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ממה תחרישון? מלומר שירה, כי אתם לא ראויים גם לומר שירה, כיוון שאין הצלה בזכותכם. אבל לכאורה קשה, הרי באמת ראו ישראל את מצרים מת על שפת הים, וגם זכו לומר שירה, אם כן לכאורה נסתר כל הפירוש שלנו, וגם זה הוא קשה על מאמר חכמים ז"ל שאמרו 'אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה', אך באמת יש לומר דודאי מצד הדין לא היה להם לראות במפלת השונאים, אך מה שזכו לראותם זה היה כצורך שעה. וכמו שכתוב בגוף הפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ויש לו פירוש בספר 'יבין שמועה' שלו בקע"ח – עכשיו מובא במדרש רבא פרשת בשלח פרשה כב, שבזכות האמונה שהאמינו בה' זכו לומר שיר ושרתה עליהם השכינה, כן כתוב אחריו "אז ישיר משה" ואם כן נכונים דברי ריבותינו ז"ל שהם אמרו - בשעה שטבעו מצרים בים רצו לומר שירה, ואמר הקב"ה – מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? כי אז עדיין לא היו בגדר היראה והאמונה, אבל אחרי הטביעה, כשראו את מצרים מת על שפת הים זכו ליראה ואמונה בה', "ויראו" כתוב, אז הם זכו גם כן לומר שירה. עכשיו בזה יבואו המשך הכתובים על הדרך הזה – "ויושע ה' ביום ההוא", כלומר, ביום ההוא קודם שיתחזק אצלם היראה והאמונה, כי הרי הם פחדו מאוד מהמצרים, ומה זה כולם באים אחריהם, והם עוד אחרי הגאולה הם לא היו בטוחים שהם יוצאים סופית? הנה הם רואים שהם באו אחריהם, אז עדיין לא התחזק אצלם היראה והאמונה, והיה רק ישועת ה', כי זכותם לא עמדה לכם ורק חפץ ה' לצדק את עמו, ואם כן היה מן הדין שלא יראו במפלת השונאים, ואעפ"כ כתוב "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ונתן טעם לזה מה הגורם – "ויראו העם את ה' ויאמינו בה'" זאת אומרת בזכות היראה הם זכו, ואמר עוד "אז ישיר משה ובני ישראל" כלומר, "אז" שזכו ליראה ולאמונה "ישיר משה ובני ישראל", כי לולא זאת לא היה שר רק משה לבדו, אבל בזכות היראה והאמונה זכו גם בנ"י לומר שירה. משה הוא בכלל ישראל, היה יכול להגיד 'אז שרו בנ"י' זה כולל את משה, אומר, לא, "אז ישיר משה" הוא ראוי ודאי, הוא יש לו זכויות, הוא ודאי, אבל הוסיפו ובנ"י גם, אפילו שלא היה להם זכויות, וזה רק בגלל היראה והאמונה.

והנה נודע שהגאולה העתידה תהיה או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, ואם כולו זכאי אז תבוא הגאולה בזכותנו, ואם תבוא בזכותנו נוכל לומר שירה. אבל בדור שכולו חייב, ולא יבוא בזכותנו, לא נזכה לומר שירה, אך על כל פנים שמחה יהיה לנו, שהוציא אותנו מאפלה לאור גדול ומעבדות לחירות. לכן הם רוצים עכשיו לשעבד אותנו, שנהיה נתינים שלהם, עבדים, וזה שאמר הפסוק "ואני בחסדך בטחתי" שבוודאי יבוא משיח צדקנו בין בדור שכולו זכאי או כולו חייב, אך ההפרש הוא "יגל ליבי בישועתך" כלומר, כשלא תהיה רק "ישועתך" ולא ישועתנו, לא בזכותנו, אז "יגל ליבי" על כל פנים, אבל לא אוכל לומר שירה, לא אוכל. מתי כן? "אשירה לה' כי גמל עלי" כלומר, כשיהיה בזכותי, אז "אשירה לה'", אבל אם לא, לא נוכל לומר שירה. וכך מצאתי שכתוב במדרש שמואל 'וה' ברחמיו יערה עלינו רוח קודשו וייטע בליבנו אהבתו ויראתו ונזכה לעשות רצונו בלב שלם, ובזכותנו בעז"ה, כנישתא חדא, וכל הנלווים אלינו, יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ונאמר אמן.