בני ברק - מעלת הבטחון - חלק ה'

ערב טוב! בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואה שלמה מהרה ובריאות איתנה בנפש ובגוף למלאכי חיים בן עדן רחל בת איבונה אורה בת חנה ומאור בן לאה מהרה אמן אמן! 

בלחש: ... אמן. 

הערב גם לטובת נשמת רבנו יונה זכר צדיק לברכה ולעילוי נשמת רפאל חיים בן קרן פסח בן חנה ולעילוי נשמת הורי מנוחתם עדן, אמן! 

אנחנו במעלת הביטחון חלק ה'

בעת הכהונה של רבי אליהו לופיאן זצ"ל כמשגיח בישיבת כפר חסידים נגש אליו אחד התלמידים הודה לו בחום על כל אשר עשה עבורו עד כה וסיפר: 'שהוא רוצה לעזוב את הישיבה לצמיתות! '.

-'למה אתה רוצה לעזוב למה להתנתק ממקור החיים? ! ' 

עונה התלמיד: 'אני חושב על העתיד ומתכנן ללמוד מקצוע שיעניק לי ביטחון כלכלי בחיים'. 

- 'ולמה אתה דואג לפתע לעניין הפרנסה'? התעניין הרב

- 'אני רוצה להתחתן וחשוב לי שתהייה לי אפשרות לפרנס את המשפחה בכבוד'.

- 'להתחתן? ! מי אמר שתמצא בכלל שידוך? '

- 'מה זה? הרי הגמרא אומרת: 'ארבעים (40) יום קודם יצירה הוולד בת קול יוצאת ואומרת: 'בת פלוני לפלוני! ' 

אמר הבחור: 'אז ודאי שאני אמצא שידוך! '.

- 'בעזר השם אכן תמצא בת זוג! ' 

אמר לו המשגיח עם נזיפה ככה מרומזת בקול: 'אבל מנין... מניין לך שיהיה לך ילדים? '

- 'אוי ואבוי! הרב מקלל אותי? ! ' נבהל הבחור: 'הרי הקב"ה נותן לכולם ילדים מן הסתם גם לי הוא יעזור ויזכה אותי בילדים! '

- 'נכון-נכון... בעזרת ה' יהיה לך ילדים, אבל מי מבטיח לך שאתה תצליח למצוא עבודה בתחום שאתה מתכנן? '

- 'השם יעזור! בעזרת השם אני אמצא עבודה במקצוע שאני אלמד'.

- 'נו' 

אמר לו המשגיח: 'תשמע נא אוזניך מה שפיך מדבר, כשאני שואל אותך: 'איך תמצא שידוך? ' 

אתה משיב לי בביטחון: 'השם שולח לכל אחד בת זוגו! '

אני מעלה ספק: 'אם יהיה לך ילדים? ' - אתה מתלונן: 'שאני מקלל אותך? ! ואתה משיב לי: 'שהקב"ה יתן לך ילדים כמו שנותן לכולם! '. 

אני מקשה: 'מנין אתה יודע שתצליח למצוא עבודה במקצוע שאותו תלמד? ' מה אתה עונה לי? – 'השם יעזור למצוא משרה ראויה! ' 

ואז הביט עליו באהבה גדולה! 

ואמר לו: 'מאחר שאתה כל כך מאמין בקב"ה, למה לא תוכל להישאר בישיבה וללמוד? אם אתה בוטח כל כך שהוא ימציא לך פרנסה, הוא ימציא לך אשה, הוא יביא לך ילדים, הכל אתה בוטח בסוף בו, אז למה אתה צריך לצאת החוצה? אתה יכול להישאר פה והוא ידאג לך לכל! '.

הוא נשאר בסוף בישיבה.

חסיד אחד פנה לאדמו"ר מללוב זצ"ל וטינה בפניו: 'שהוא מתקשה לפרנס את המשפחה, המצב קשה, עוני ומחסור מעיקים עליו, מבקש רשות: להגר לארצות הברית ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והוא מסתמך על מה שאמרו חכמים: 'משנה מקום משנה מזל'...'

אז האדמו"ר במקום להשיב סיפר לו מעשה: 

מעשה ברב של עיירה קטנה היה תלמיד חכם גדול, כמה שהיה גדול ככה היה גם עני גדול, מרבית התושבים היו עניים מרודים, עם כל הרצון לעזור לו להחזיק אותו לא היה להם מספיק אפילו לתת לו משכורת דלה. באחד הימים הגיעו שני (2) עשירים גדולים לעיירה, שהייתה ביניהם מחלוקת ממונית ופנו לדין תורה אצל הרב. 

טרם טענו טענותיהם, אמרו לרב: 'שזמנם דחוק! ולא תהיה להם אפשרות להמתין עד שהוא יגיע למסקנה בדינים, לכן הם מבקשים ממנו: שיועיל להתלוות עליהם לעירם ולהכריע שם והציעו לו סכום נכבד מאוד בתמורה לזמן ולטרחה'.

הרב אמר: 'שהוא צריך לחשוב בעניין', 

פנה לבית הכנסת לתפילת מנחה ובתום התפילה אמר להם: 'אני מצטער! לא אוכל לקבל הצעתכם ואני נשאר פה'. 

בלית ברירה יצאו באכזבה גדולה ופנו לחפש דיין אחר שיפסוק לפי רצונם. 

כשנסגרה הדלת הרבנית התחילה לבכות: 'אנחנו סובלים חרפת רעב! נפלה לידך הזדמנות נדירה להרוויח סכום כסף שאנחנו נחוצים לו מאוד למה סרבת ללכת לעירם ולהשיג לנו מעט פרנסה? ! ' 

תמחירי??? ואני אסביר לך: 'התפללתי 'שמונה עשרה' והגעתי לברכת השנים 'ברך עלינו את השנה הזאת' מה פירוש? חשבתי: 'ברך עלינו'... – והבנתי: שהקב"ה שולח את הפרנסה עד אלינו! והתפללתי לשם יתברך: שישלח לי את הפרנסה עד אלינו! ! וחשבתי: מה המרחק מכיסא כבודו עד אלינו? - מרחק עצום! ! מדובר באלפי שנים מרחק, והקב"ה מטריח עצמו לשלוח פרנסה ממרחק כזה עצום, אז הוא לא מוכרח להביא את הפרנסה שלי דווקא בעיר שלהם, אם זה יורד מלמעלה עד לכדור הארץ זה כבר לא משנה אם לפה או לפה לא משנה, לכן לא הסכמתי להתלוות לעיר שלהם ואני ממתין שהקב"ה ישלח לי לעיירה שלי 'ויברך עלינו''.

הרבנית התרצתה, לא חלף זמן קצר שוב דופקים בדלת שני העשירים ובקשו לדון את דינם ומשלמים לו את אותו סכום שאמרו קודם. לא מצאו מישהו אחר, השם החזיר אותם, הפרנסה עלינו ואלינו.

האדמו"ר מללוב זצ"ל, סיים את הסיפור ופנה לחסיד הדחוק בפרנסה שרצה לטוס לארה"ב ואמר: 'גם אתה מתפלל שלוש (3) פעמים ואומר: 'ברך עלינו' למה לך להטריח את עצמך עד ארה"ב? ! תישאר במקומך והקב"ה גם לך ישלח עד אליך! '.

סיפרתי בעבר: 'שהיה מישהו שבא אלי וחשב: 'שזהו! פה בארץ (ישראל) הוא לא מסתדר והוא ממש חייב! ' 

ביקש ממני: 'ברכת הדרך לטוס לארה"ב...'

אמרתי לו פסוק: "וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ" (משלי יז, כד) העיניים של הכסיל הם בקצה הארץ, כאילו שמה - הקב"ה יתן פרנסה! פה? - לא....

הוא חזר משם בסוף עם חובות! כן... "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן" (בראשית לב, יא).

הכלי יקר מבאר: 'שהמלווה בריבית מונע מחוסר אמונה וביטחון בקב"ה. מה העיקר של טעם איסור ריבית? אדם פשוט מסיר את מידת הביטחון, 

הוא חושב: 'אם אני אלווה לו אלף (1,000) שקלים והוא יחזיר לי 1000 שקלים איך אני אתפרנס? ! אם אני אביא לו 1000 ויחזיר לי אלף מאתים (1,200) - אני אתפרנס...! ' 

אז הוא לא מאמין: שאם נותנים 1000 וחוזר 1000 אפשר להתפרנס.

זה איסור הריבית! שזה אומר שהבן אדם אין לו ביטחון בשם, לכן הוא גם לא קם בתחיית המתים. כי מי שקוברים אותו הוא לא קם ואם הוא יקום - זה נס! אבל אתה לא מאמין בניסים שאם נותנים אלף וחוזר 1000 אפשר להתפרנס אתה לא מאמין... אין דבר כזה 1000 נשאר 1000 איך אני אתפרנס? ! אז גם יקברו אותך תישאר שמה כי בשביל לקום צריך נס, אם היית מאמין קודם שאפשר מאלף אלף שחוזר אלף להתפרנס - אז גם אחד שנכנס לעפר יכול לצאת משם! "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה" (שמואל-א ב, ו).

אדם צריך לסמוך על הקב"ה: שכל הפרנסה וכל האירועים שעוברים עליו זה בהשגחה פרטית מדוקדקת ביותר! 

רבנו בחיי בחובות הלבבות ממשיל כיצד נראה מי שסומך על אמצעים חיצוניים במקום להשליך יהבו על הקב"ה;

הוא אומר: מלך החליט להוציא אחד מהנתינים שלו להורג, אז הוא מינה את השר רב קטוליא היה 

ואמר לו: 'אתה תוציא אותו להורג! ' 

ההוא נתן אותו לפקוד שלו והפקוד העביר לפקוד ועד שהגיע לתליין! 

ולפני שהוא משסף את גרונו אז הוא מבקש רחמים! מהתליין: 'תעשה טובה! תציל אותי תזה... תרחם עלי איך אתה תחתוך לי את הגרון עכשיו וזה... אין לך לב?! אתה לא מתבייש... מה, אתה חמאס, דעאש מה קרה לך??' 

כל מי שיביט מהצד יבין: שהוא טיפש! מה אתה פונה לתליין, התליין רק מבצע מי שגזר עליך את הגזר דין מוות זה היה המלך, בשביל שיתבטל הגזר דין אתה צריך לפנות למלך עצמו רק בידו לפטור אותך מן הדין! 

אותו דבר אדם ששם מבטחו בכל מיני מאמצים חיצוניים ופונה לכל מיני אנשים: 'אתה יכול לסדר לי עבודה? אתה יכול לדאוג לי? אתה יכול להלוות לי? אתה יכול זה...? אתה יכול זה...' 

מי גזר שתהיה במצב הזה? - מלך מלכי המלכים! כל זמן שתדבר עם אנשים זה לא לפטור לך את הבעיה אתה צריך לפנות למקור שגזר! איפה פונים? - בתפילת 'שמונה עשרה'! שמה יש לך מספיק מה לבקש לדבר וב: 'שומע תפילה' אתה יכול לבקש כל מה שאתה רוצה, אבל מי שגזר - הוא יכול לפתור! "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב, לט) רק אני: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיה מד, ו) אין "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) תפנה למקור! 

אנשים לא זוכרים את זה, משום מה מתפללים וממהרים למקום אחר אומר: 'רפאנו' - ומקצר בתפילה... כי יש לו תור בשמונה (08: 00) בקופת חולים... אז הוא תולה את הרפואה בתור ולא בקב"ה. 

למי שיש ביטחון - זה זכות גדולה מאוד! החיים שלו שלוים מאושרים שום דבר לא מטלטל אותו, הוא מוכן לכל המצבים: "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כג, ד) "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז, יג) "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא: וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז, ג-ד) תמיד הוא מוכן לכל המצבים! אדם מזומן למקרים! לפי מה? - לפי מה שהוא עשה, אתה מפעיל בעצם את מה שיקרה לך: 'דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ' (אבות ב, א) כל מה שקורה מלמעלה זה ממך, זה ממך אתה הגורם, אל תבוא בטענות לאף אחד, אתה מפעיל את כל מה שפועל עליך זה אתה צריך לדעת, אתה רוצה לשנות - תשנה את המעשים.

הגמרא מספרת: 'שתלמידי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) שאלו אותו: 'למה לא ירד לעם ישראל מן פעם בשנה? למה כל יום להטריח אותם להביא מן הביתה "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז) למה?'

אמר להם רבי שמעון בר יוחאי: 'אמשול לכם משל למה הדבר דומה? מלך בשר ודם יש לו בן אחד, פסק לו מזונות פעם אחת (1) בשנה - ולא היה מקבל את פני אביו רק פעם אחת בשנה! עמד ופסק לו מזונות כל יום - והיה מקביל את פני אביב כל יום! 

כך ישראל; כל אחד יש לו ארבעה וחמישה (4-5) בנים ודואג: 'שמא לא ירד מן למחר? ונמצא שכולם מתים! ' נמצא שכולם מכווננים ליבם לאביהם שבשמים! '. 

כל יום מחדש צריך לבקש מהקב"ה! כל יום מחדש! ! למה? - לשמור על קשר, להיות קרוב לקב"ה, כי אם אתה תקבל הכל מראש - אתה לא תהיה בקשר והקב"ה רוצה: שנהיה אתו בקשר! אנחנו נקראים "עַם קְרֹבוֹ" (תהלים קמח, יד) במה אנחנו קרובים אם לא מדברים עם אבא בשמים כל יום...?! 

בקנדה יש אגמים מלנת-אלפים... ישראל יש רק כנרת אחת (1)! למה שאנחנו לא נהיה משופעים כמו בשוויץ? בקנדה? בכל מיני מדינות שיהיה לנו מים בלי סוף? למה צריך כל פעם להסתכל לשמים; יהיה גשם השנה? לא יהיה השנה, השנה שחונה או לא? מה? למה אנחנו ככה? אם אנחנו הבנים של השם אוהב אותנו כל כך! למה לא משפיע עלינו מה שהוא נותן לגויים? 

תשובה: היא שדווקא בגלל שהקב"ה אוהב אותנו, הוא נתן לנו את ארץ ישראל ש: "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא, יא) אין אגמים ואין נהרות ואין נילוס! אנחנו צריכים להסתכל לשמים כל הזמן. 

ומשה רבנו מודיע לנו: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא, י-יא).

אנחנו זקוקים כל הזמן למטר מן השמים ולכן עלינו לשת עינינו לבורא יתברך כל הזמן וזה לטובתנו! בגלל שהוא אוהב אותנו הוא רוצה שנדבר אליו, שנפנה אליו.

 אם יהיה לנו מדינה, ארץ עם כל האמצעים, סעודים, קטארים, מלא כסף מלא נפט מלא גז מלא מלא-מלא-מלא - מי ידבר עם הקב"ה?! – "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב, טו) הקב"ה רוצה שנדבר אתו, שנהיה בקשר, לכן דווקא הארץ הזאת לא משופעת.

ומשה רבנו מתאר בפרשת המרגלים כתוב: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים א, כז) 

וואו! ... עם ישראל אחרי כל הטובות, אחרי עשר (10) מכות, אחרי קריעת הים, אחרי המן, אחרי כל מה שהשם נותן - הם רוגנים! מתלוננים, רוטנים ואומרים: 'שהשם שונא אֹתָנוּ! בזה שהוציא אותנו ממצרים! ' וואו! ! מה זה? 

מבאר רש"י: 'משל למלך בשר ודם היו לו שני (2) בנים ושני שדות; אחת שקייא ואחת בעל, למי שהוא אוהב - נתן לו את השקייא, שהיא כל הזמן יש בה מים לא חסר המים. ולמי ששונא - נותן בעל. ארץ מצרים היא שקייא, למה? - יש שמה את הנילוס הוא עולה ומשקה וארץ כנען היא של בעל והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען.

התושבים של מצרים - לא צריכים להתפלל לקב"ה כל יום ויום: 'שירד גשם! ' - יש להם נילוס שהוא עולה ומשקה את השדות בקביעות! אבל תושבי ארץ ישראל - תלויים בחסדי השם יתברך! ומתפללים כל יום: 'שיוריד גשמים להשקות את השדות! '.

זה היה שורש התלונה של בני ישראל, הם סברו: 'שארץ מצרים עדיפה על פני ארץ ישראל! ' למה? - המים מצויים ובטוחים בשונה מארץ כנען שהיא תלויה במטר השמים והיא עלולה להיות צחיחה ומיובשת, הנגב מנוגב ממים! 

לכן טעו בני ישראל וסברו: 'שהקב"ה הוציא אותם מארץ מצרים הפוריה לארץ ישראל זה בגלל שהוא שונא אותנו...' (רח"ל)

האמת הפוכה לחלוטין! - הקב"ה שונא את תושבי מצרים, לא רוצה לשמוע אותם: 'אל תפנו אלי! קחו מים לכל הזמן לא לפנות אלַי, שלום! ...' 

ואוהב אותנו מאוד! כי רוצה: שאנחנו נדבר אתו בקשר קבוע כל הזמן! 

הקללה הגרועה ביותר היא הקללה של הנחש, ומאכלו עפר האדמה מוכן לו בכל עת. 

לעומת זאת: "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם" (תהלים קד, כא) אבל הנחש לא חסר לו, הוא לא צריך לפנות לקב"ה, זה הקללה שהוא קילל אותו! 

אז זאת אומרת כל זמן שהאבא רוצה שאתה תבוא כל פעם תבקש - זה הוא רוצה לראות את פניך ולהעניק לך ויהיה קשר ויהיה חיבור וירד שפע! אין שום בעיה רק תבקש. אני לא אמרתי 'שאני לא אתן', אתן! תבקש... 

ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו! בינתיים היא ניתנה למי? - לעמים אחרים, עמים עצומים, גדולים! ולמה נתן הקב"ה את הארץ קודם לעמים אחרים? - כדי שהם יְעבדו לנו את האדמה ויכינו את הכל! כמו מלך שיש לו בן עד שיגדל נותן לשרים ואחרים שיטפלו בנכסים שהבן יבוא והכל יהיה מוכן.

אז מקשה החתם סופר: 'מדוע הושיב הקב"ה בארץ ישראל גויים גדולים ועצומים ובנו "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת" (דברים א, כח) למה לא נותן לגויים חלשים שעם ישראל לא יצטרכו להילחם בהם שבע (7) שנים! נגד שלושים ואחד (31) מלכים, שישׂים חלשים ויהיה קל לכבוש את הארץ צ'יק צ'אק! '

מתרץ החתם סופר: 'התשובה היא תלויה בברכה: 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת' שמה יש את התשובה: 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת' הקב"ה עשה טובה לכל המין האנושי, בזה שהוא מרווה אותנו מצימאון! אנחנו שותים מים - ואנחנו מאושרים! אף פעם לא נמאס הטעם, תשתה 'פפסי' קבוע תשתה 'קולה' תשתה זה אורנג' מה שתשתה – די! כמה אני יכול!? מים - כל החיים תשתה-תשתה אף פעם לא נמאס, לחם - אף פעם לא נמאס, אותה עוגה כל הזמן? – די-די! ! אבל השם עשה לנו לחם ומים אף פעם לא נמאס! 

נו, אז הקב"ה מרווה את הצימאון שלנו נכון ואנחנו מאושרים מרגישים טובה, אבל למה הקב"ה צריך בכלל שאנחנו נהיה צמאים והוא יתן לנו לשתות? יעשה: שאנחנו לא צריכים בכלל לשתות ולא צריכים בכלל לאכול ונהיה סוללה טעונה כל הזמן ונהיה פנויים לעבודת השם מה שהוא רוצה בלי להתמלאות כל פעם; למלא את הבטרייה להטעין אותה מחדש... בלי! למה הוא עשה את זה? 

אומר החתם סופר: הקב"ה נטע בנו את הצימאון שנישא עינינו אל הבורא בכל עת, נבקש ממנו מים להרבות צימאונו, ואחרי שנשתה - נודה לו: 'הריני אני מכוון לקיים מאה (100) ברכות בכל יום! ולברך כמצוות חכמים'... אה! אז אתה מברך מודה לשם: 'בָּרוּךְ אַתָּה השם... בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל...! ' אפפפפה... אַתָּה בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן... אתה בראת אותנו חסרים בכוונה... בשביל שנוכל להודות לך, שנהיה קרובים, שנדבר, שנאריך, שנדע, אחרת אם לא? - מי היה מכיר בכלל בטובתו של המקום?! 

נמצא, שמה שנראה בעינינו חיסרון - זה הטבה מהקב"ה כלפינו! לכן מברכים: 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן' מודים לשם ששתל בנו חסרונות מודים לו על זה, כי באמצעותם אנחנו קשורים אליו, מדברים אתו ורק אחר כך מודים לקב"ה שסיפק לנו את צרכינו ומחסורנו.

עפ"ז מבאר גם החתם סופר: 'הקב"ה הושיב בארץ ישראל ענקים שבנו עָרִים בצורות וזה הציב קשיים לעם ישראל לכבוש את הארץ ואז מבקשים מהקב"ה: 'סיוע! ' איך אפשר לעמוד מול ערים בצורות כאלה?! ואז השם מושיע ומנחיל את הניצחון ועל ידי כך אנחנו קרובים אליו מתפללים ולא תולים את זה ב: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) שלא ניפול חלילה בגאווה ובמחשבה שאנחנו ניצחנו... 

כמו שעוד מעט בחנוכה נגיד: 'שהקב"ה הוא ניצח במלחמות! ' אין לנו בחנוכה נס על הניצחונות, הרי בסך הכל משפחה אחת (1) מתתיהו ובניו ניצחואת מעצמת יוון! ! זה היה צריך להיות מופת ונס שאין כדוגמתו... - לא! הנס זה פך השמן: 'מלחמות אני עשיתי' (עבודה זרה ב, ב) 'רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים' (על הניסים) זה אתה עשית הכל! אנחנו לא עשינו כלום. אנחנו רק הסכמנו: לחרף את נפשנו על התורה מצוות! זה הכל, את הניצחונות השם עשה.

אז אם היה פה אנשים חלשלושים - ישראל היו מנצחים, והיו תולים את זה בעצמם. לכן הקב"ה הביא עמים עצומים וגדולים שבנו "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת" בשביל שיהיה לנו קשה! ויקח שבע (7) שנים! ! וצריך להילחם ואז לא תולים את זה בעצמנו אלא בקב"ה. ברוב המלחמות בלי חללים! ! ! לא יאומן כי יסופר.

מעשה שסופר מפיו של רבי דורון דוד גולד מלמד אותנו חשיבות של התלות שלנו בקב"ה; 

ראש ישיבת מנצ'סטר רבי יהודה זהב סגל זצ"ל למד עם חברותא שהיה עוסק בכתיבת סת"ם (ספרי תורה תפילין ומזוזות) באחד הימים קיבל הזמנה לכתוב ספר תורה מהודר! וזה היה אמור לפרנס אותו להרבה זמן והוא סיפר את זה לראש הישיבה: 'שהוא שבע רצון ממה שהקב"ה נתן לו פרנסה בשפע ולא יצטרך לדאוג עכשיו תקופה ארוכה! ' 

במקום להשתתף בשמחה אמר לו ראש הישיבה: 'אם הייתי במקומך - הייתי דואג ואפילו מצטער'.

 הסופר היה תמה: 'מה רע בזה שיש כסף לתקופה ארוכה?' 

אמר לו: 'זה ניתן לך לבדוק את מידת הביטחון שלך; אם אתה סומך על המשכורת הקבועה או על פרנסה מובטחת ולא תולה ביטחון בקב"ה - זה מכניס אותך לסכנה וצרה גדולה! ! '

דוד המלך אומר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד" (תהלים כ, ח-ט) מי שבוטח ברכב, בסוסים - זה גורם שהוא יהיה: "כָּרְעוּ וְנָפָלוּ". אבל הבוטח בשם - מוקף בחסדיו! "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י) הצלחה וישועה בכל שטחי החיים - היא תלוייה בקשר שלנו לבורא עולם! 

ועוד הוא סיפר: 'שפעמים ביקשו נגידים להעניק לגרי" סולובייצ'יק זכר צדיק לברכה סכומי כסף גדולים לתמוך בישיבה ובכולל שהחזיק בירושלים ובכך יהיה פטור מדאגות כלכליות והוא סרב לקבל מענקים גדולים והסכים רק לקבל לחודש, אם נתנו לו יותר - הוא החזיר! רק לחודש! מה, מה היה נימוק? 

הוא אמר: 'אם יהיה לי כסף להרבה זמן - הקשר שלי עם הקב"ה ינותק למשך זמן! ואני רוצה להיות אתו בקשר כל הזמן! '

שמעתם דבר כזה? - דרגת ביטחון! 

הקב"ה לא יעזוב ולא ייטוש, מי שנותן לנו לנשום כל חודש - הוא לא יכול לשלוח כסף כל חודש?! מן לא ירד כל יום?! גם כשהיו לא בסדר - מן ירד! אפילו שהיה פסל מיכה איתם ועבר בים - נתן להם, גם אחרי העגל - נתן להם לאכול מן! מה אתה חושש?! אם הוא קצב לך לחיות איקס (X) שנים - עד אז הוא חייב לספק לך מזון, אתה לא תוכל לחיות בלי מזון, אבל אם קבוע לך X שנים - בטוח שיהיה מזון: 'מאן דיהב חיי - יהב מזוני' (מי שנותן חיים נותן מזונות).

או עכשיו יש לי משהו מצחיק! 

הקב"ה אומר לעם ישראל: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" (שיר השירים א, ט) אם אנחנו מבינים את זה כמו שזה נאמר: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" – 

אחד בא לאשתו בוקר אחד מחייך ואומר לה: 'אין סוסה כמוך...! ' [אֶה... אֶה... כבוד הרב שליט"א צוחק....] זה יהיה כבוד או שזה יהיה ביזיון!? איזה מין דבר זה שאדם יאמר לאשתו: 'את יפה כמו סוסה! לא סתם סוסה - כמו הסוסה של פרעה! "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי"... זה לא מחמאה! אז איך אומר לנו הקב"ה כזה דבר?! 

על השאלה הזאת עונה רבנו חיים מוולוז'ין זצ"ל הוא אומר: 'לכן, בעת... 

[מה זה? הנשים יותר טובות מכם! הן אומרות: 'באהבה ויראה' - כשמזכירים שם של חכם ואתם שותקים?! מה קרה לכם? אתם למדתם והן מבצעות מה זה הדבר הזה? ממש "לְסֻסָתִי"...]

על השאלה הזאת עומד רבנו חיים מוולוז'ין זצ"ל ואומר: 'אוֹ! ולכן בעת קריעת ים סוף אמר השם יתברך למשה רבנו: "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו) 

זאת אומרת זה תלוי בהם! אם הם יהיו בתוקף האמונה והביטחון להיכנס לתוך הים בלי פחד, מעוצם הביטחון - יקרע להם הים! כי בזה הם יגרמו: התעוררות בשמים שייעשה להם נס! 

זה מה שכתוב: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" מה קרה עם הסוסות של פרעה וכל האנשים שהיו אתו? - הם הובילו את המצרים לתוך הים נגד רצון הרוכבים! בדרך כלל הרוכב מנהיג את הסוס והסוסים שהיו אז הם הובילו את המצרים בעל כורחם לתוך הים.

אותו דבר עם ישראל: הם נכנסו נגד הטבע שלהם! הטבע של האדם שהוא פוחד לטבוע... והם נכנסו כמו שאמר לו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"! זאת אומרת איך שאתה נוטה עם הביטחון שלך - ככה אתה מפעיל התעוררות מן השמים ואתה יכול לשנות את גדרי הטבע עם הביטחון.

אז בנוהג שבעולם רוכב מנהיג את הסוס, בקריעת ים סוף זה היה הפוך הם הנהיגו הסוסים את הרוכבים המצרים לטבוע בתוך המים.

בדומה - עם ישראל נכנסו באמונה שלמה בקב"ה שהוא יקרע להם את הים וזה הוביל לנס של קריעת ים סוף. 

יוצא: שבני ישראל מנהיגים כביכול את הבורא בביטחון שלהם; אנחנו קובעים אם השם יתן לנו או לא יתן לנו. אנחנו קובעים בביטחון שלנו.

לכן משבח את הבנים ואומר: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" - את דומה לסוס; כמו שהסוס הכריח את הרוכב - אתם מכריחים אותי! כמו שהסוסים של פרעה הכריחו אותם להיכנס – אתם...! אתם!! אתם בני ישראל מכריחים אותי להביא לכם את מה שאתם רוצים.

אתם שומעים? 

אז זה שבח או לא שבח? - שבח שאין כדוגמתו!

זאת אומרת מהיום תדעו יש לכם כוח להנהיג את הרוכב ולגרום שהרוכב הבורא עולם יתן לנו מה שאנחנו בוטחים בו, כפי מידת הביטחון "כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ" (תהלים לג, כב).

רבנו יונה גירונדי זצ"ל כותב: 'יש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החושך סיבת האורה! ככתוב: "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" (מיכה ז, ח) אמרו רבותינו ז"ל: אלמלא נָפַלְתִּי - לא קָמְתִּי! אלמלא ישבתי בַּחֹשֶׁךְ - לא היה אוֹר לִי'. זאת אומרת מחושך - יוצא אור! מנפילה - יוצא קימה! זאת אומרת אפשר לקום מכל מצב! כל פעם שאנחנו קמים מנפילות אנחנו מתעלים עוד יותר.

ודיברנו על המלחמה האחרונה מהאסון של 'ביזוי הדת' (7.10.23 לתפ"ץ) שרואים: שנהיה חיבור בעם, ערב האסון - היה פירוד בעם שלא היה כדוגמתו! ורגע אחרי זה - יש איחוד!!

חוץ כמובן אלה שהם שייכים 'לסדר העולמי החדש'... אבל בעם למטה יש הבנה וגם כאלה שלא... לא... לא זכרו בכלל שהם יהודים, הם מצהירים היום: 'שהם יהודים! קודם כל לפני ישראלים' מי שהמחיש להם את זה - זה החמאס.

האדמו"ר מגור בעל 'האמרי אמת' שרד את השואה, כל בניו ונכדיו נספו בשואה, נותן לו רק נכד אחד (1) בשם רבי נוח יוסקוביץ זצ"ל והוא ניצל. אחרי השחרור הוא נסע לארץ ישראל לפגוש את הסבא, בעל האמרי אמת חיבק ונישק אותו! 

ואמר לו: 'התורה אומרת: "וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ" (בראשית ז, כג) קראו לו: 'נוח יוסקוביץ'' "וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ" מכל המשפחה שלו, של האדמור מגור נשאר רק נוח. 

אמר לו: 'מה אתה חושב לעצמך? למה הקב"ה הציל דווקא אותך? למה הוא הציל את נוח מהמבול? אתה יודע? - בשביל לבנות עולם מחדש! למה הוא השאיר אותך אתה יודע? בשביל לבנות את העולם מחדש!! בשש (6) שנים נמנעת מללמוד תורה בגלל המאורעות של המלחמה, עכשיו אתה צריך גם לבנות מהתופת - עולם חדש וגם להחזיר את הזמן שהפסדת בשש שנים. נוח יקר! לך לבית המדרש ותבנה בחזרה מה שנלקח מאתנו!' 

אנשים נעשה להם ניסים, גם עכשיו בכל מה שקורה ולא סתם השם משאיר אדם בחיים לצורך, אתה צריך להבין: למה אתה כן נשארת והם לא? 

ואם הוא מפספס את זה - אני לא אומר את ההמשך...

הגמרא דורשת על הפסוק: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" (משלי טו, טו) – 'זה שדעתו קצרה!' "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (שם) – 'זה שדעתו רחבה!' (סנהדרין קא'). 

רש"י מסביר: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" זה שדעתו קצרה - הוא משים על ליבו דאגות חברו ודואג על כל מה שעתיד לבוא עליו, כל הזמן דואג. שדעתו רחבה - לא משים דאגה על ליבו'.

בספר 'אוצרות המוסר' מובא בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל: 'כל הדאגות אסורות! יש רק דאגה אחת (1) שמותרת, מה היא? מה הדאגה אחת שמותרת? - הדאגה מן הדאגות - זה מותר!' אתה צריך לדאוג אם יש לך דאגות, אין לדאוג! הדאגה היחידה המותרת זה מן הדאגות. 

על מה אתה דואג?! "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" (תהלים קלא, ב) תינוק דואג? - לא דואג! יש לו אמא!! ואנחנו יש לנו אבא! אבא שבשמים הכל יכול, אז מה אתה דואג?! את כל המסלול מ: 'טיפה סרוחה' עד שיצאת והכל - הוא סידר את הכל! והכל בסדר... הכל היה בסדר עד עכשיו, הוביל אותך הכל בסדר? למה אתה דואג? מה הדאגות עוזרות? דאגות פותרות בעיות? הם רק מעמיסות! הפתרונות רק לשם יתברך.

רבנו בחיי בחובות הלבבות אומר: 'מי שהגיע למדרגה הזאת מן היראה - לא יפחד ולא ירא זולת הבורא. 

כמו שסיפר אחד החסידים על אחד מהיראים מצא אותו ישן באחד המדברות ואמר לו: 'אינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום כזה?!' 

אמר לו: 'אני בוש מא-לקים שיראני ירא מזולתו'. אני מתבייש מהקב"ה שיראה: שאני ירא מאריה ולא ירא מהקב"ה! מי מנהיג את העולם? מי שולח אריות? מי שולח עקרבים? מי שולח עכבישים? מי שולח נחשים? מי שולח... - הקב"ה עושה הכל! אז מה אני צריך להתירא? אם אני מתירא מהבורא - אני לא צריך להתירא מאף אחד.

ב: 'שבט מוסר' רבי אליהו הכהן זצ"ל אומר: 'אל יהי אדם מצר מה ילד יום, לעולם יהיו פניו צוחקות ובדחן, זה מראה שהוא בוטח בשם יתברך. לכן שמח תמיד, בוטח ביצרו, גם אם יהיה רע - הקב"ה יתקנו!'.

ועל זה אמר אליהו הנביא לרבי ברוקה: על שני (2) אנשים בדחנים שהיו הולכים בשוק: 'אלה בני עולם הבא!' למה? - בגלל שהם היו בעלי ביטחון והיו יודעים להכניס את המידה הזאת לאחרים, בעל ביטחון תמיד שמח "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"! "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"!! מי שהוא טוב לב - בטוח ביוצרו - לעולם הוא בשמחה תמיד ובמשתה. מי שאינו בעל ביטחון - תמיד עצב יומם ולילה.

הרמ"א פותח את הגהותיו בשולחן ערוך אורח חיים במילות הפסוק: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח). 

אתם חושבים שהוא פותח עם זה סתם? - לא! מי יודע איך הוא מסיים את השולחן ערוך? איך מסיים הרמ"א את השולחן ערוך? המימרא האחרונה שלו מה הוא מסיים? - "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"! מה בא לומר לנו? – שני (2) הפסוקים שהביא הרמ"א מסתיימים במילה: "תָמִיד" ואנחנו למדים מזה: שעלינו לשוות את השם לנגדנו תָמִיד ולהיות שמחים תָמִיד! אם השם לנגדך תָמִיד ואתה לא מסיח דעתך ממנו - אתה יכול להיות שמח תָמִיד כי הוא לידי! הוא לידי כל הזמן!! "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט" הוא פה לידי על ימיני!

שני הפסוקים האלה שפותחים אורח חיים ומסיימים, מלמדים: שאורח החיים האמתי שלנו מושתת ומיוסד על הביטחון בשם על השמחה! 

אם "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" - הוא לא יעזוב אותי, הוא פה לידי, הוא לא נעלם, הוא לא נעדר, הוא לא חסר 'ואפילו בהסתרה'...

הגמרא (ברכות ס') מספרת על אחד מתלמידי רבי ישמעאל ברבי יוסי: 'שהלך אחר רבו בשוק של ירושלים, לפתע ראה רבי ישמעאל את התלמיד מפחד! 

אמר לו: 'חטאה את!' אתה חוטא, למה? - כתוב: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים" (ישעיה לג, יד) אם אתה שוהה בירושלים פוחד - זה סימן: שאתה חוטא. כי הנביא אומר: מי פוחד בירושלים? – חטאים! 

אמר לו התלמיד: 'והרי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח, יד) מכאן שהפחד הוא חיובי!' 

רבי ישמעאל אמר לו: 'ההוא - בדברי תורה כתיב!' הפסוק מדבר בדברי תורה. 

רש"י מסביר: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" - שמא תשתכח תורה ממנו, שמתוך כך הוא צריך לחזור ולשנותם תמיד'. 

מזה רואים: שלא ראוי לאדם לפחד משום דבר בעולם חוץ משכחת התורה, זה צריך לפחד: "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" (דברים ד, ט).

כשעם ישראל יוצאים ל: 'מלחמת מצווה!' השוטרים עומדים לפני החיילים ואומרים: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" (דברים כ, ה)

וואו!... מה זה? מי שידע את התשובה לזה – יקבל מאתים (200) שקלים!

תשמעו! 

כתוב: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה" מה זה? לא מספיק פה לעצור? 

אומר: "וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ".

"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ" (שם פסוק ו) 

ורש"י אומר: "וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" – 'ודבר של עוגמת נפש הוא זה!' 

לא הבנתי! מה יותר גרוע; שהוא יָמוּת בַּמִּלְחָמָה או שיהיה לו עוגמת נפש לפני שהוא ימות?! התורה אומרת: "וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" לא הבנתי! "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ" - אז אומרים: 'שילך הביתה! פֶּן יָמוּת ונותנים לנו טעם, מה הטעם? - יהיה לו עוגמת נפש אם יבוא מישהו אחר ו: יְחַלְּלֶנּוּ, מה יותר גרוע; למות בַּמִּלְחָמָה או שיהיה לאדם עוגמת נפש? מה? - לכאורה למות! אז למה התורה נותנת טעם כזה? מה הולך פה...?

המהר"ל מפראג בספר 'גור אריה' אומר: 'ואם תאמר: די בזה שמא יָמוּת בַּמִּלְחָמָה מה נפקא מינה אם אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ? או לא יַחְנְכֶנּוּ? מה אכפת לו מה יקרה אחר כך? הוא מת! מה אכפת לו? 

הוא אומר: 'משום שיש אדם שבגלל שהאחר יקח את שלו, עולה בדעתו:' וואו...! וואו... יש לי בית יו... עוד לא 'עשיתי חנוכת הבית' יואו... ויבוא מישהו אחר ויעשה יואו...' 

אדם כזה חולש את דעתו עליו! כי רש"י אומר: 'דבר של עוגמת נפש הוא!' ובשביל שחלשה דעתו אתרע ליה מזלה ומת במלחמה! - זה יגרום לו מיתה. לכן תולה הכתוב מי יגרום לו מיתה? – ש: "וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ". אתה מודאג 'מי יחנוך את הבית? מי את הכרם? מי...?' אתה מודאג מזה...? - הדאגה הזאת תהרוג אותו במלחמה!

כשאדם לא פנוי למלחמה והראש שלו מודאג מדברים חיצוניים לה - זה יגרום לו למות!

 לכן הרמב"ם פוסק: 'שצריך להסיח את דעתו מאשתו מילדיו מהכל! ולהתמסר רק למלחמה!' 

מפה רואים: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב" (משלי כט, כה).

אדם צריך לדעת: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי ויאתרני" (איוב ג, כה) אם אתה פוחד ממשהו - אתה מביא עליך את מה שאתה פוחד. זאת אומרת אתה כבר סיכמת עם עצמך שמא מישהו אחר יחנוך כאילו, אז אתה לא תהיה! אתה לא תהיה.

יש חיילים שכתבו במלחמה וואטסאפ למשפחה: 'שאם הוא ימות... אז תדעו לכם: שאני אהבתי אתכם!' וזה וזה... וזה... וזה... ומתו! למה כתבת?! אם היית בטוח שאתה חוזר - תחזור! אם אתה מסתפק... - זה מה שכתוב פה אם אתה מסתפק אתה יכול לגרום את המיתה בעצמך מהדאגה שלך שאתה מסתפק. 

תודיעו את זה לכל הלוחמים שאתם מכירים: לא להסתפק! להיות בטוח במאה אחוז (100%)! ולדבר עם השם כל הזמן!! אתם הולכים וחוזרים! 

יהודי אחד בא לרב עם תלונה: 'פלוני פתח חנות מולי גונב לי את הלקוחות...!' 

הרב שתה קצת ואחר כך אמר לו: 'אתה יודע למה סוס לפני שהוא מרווה צימאונו בנהר הוא בועט בהם בחוזקה!!! - הסוס רואה את הבבואה שלו בנהר והוא חושב: 'זה סוס אחר בא לגזול ממנו את המים!!!' לכן הוא בועט במים להילחם בסוס המתחרה שפלש לתחומו. 

כתוצאה מהבעיטות - המים נעכרים מהבוץ שבתחתית הנהר! ואז מה קורה? - פתאום הוא מבחין: שנעלם הסוס! ואז הוא מפסוט שותה מים, אבל איזה מים? – עכורים!! עכורים! אם לא היה דופק!!! - המים היו צלולים! "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי" (תהלים כג, ב) מֵי מְנֻחוֹת - זה מים לא זועפים מים צלולים! כמו שאתם רואים באיזה מעיינות אוֹ! משהו-משהו משהו... אבל הסוס לא מבין דבר, הוא רק רואה: מישהו שבא מולו הוא חושב: שהוא מתחרה שלו ולכן הוא רוקע ברגליו! ואז הוא שותה מים עכורים.

אמר לו: 'אתה חושש שפלוני פתח חנות והוא יגזול לך את הלקוחות! תדע לך: שיש מים מספיק לכל הסוסים...! הקב"ה סידר הרבה מים כל הסוסים יכולים לשתות! אל תדאג... גם לכל בעלי החנויות השם זימן פרנסה, אף אחד לא יכול לגעת במוכן לך, אין צורך שתרקע!!! 'המזונות קצובים'.

הסבא מנובהרדוק רבי יוסף יוזל הורוביץ זצ"ל אומר: 'צריך לבטוח רק בשם ולא זולתו!' 

מביא משל: אדם אבד הרכוש נעשה עני ואביון, 

פנה לנדיב אחד ואמר לו: 'אדוני הנכבד אני מבקש רק ממך עזרה! נדרתי נדר: שאני לא לוקח כסף מאף אחד רק ממך' 

נדר? הנדיב נקלע לבעיה; אם הוא לא יתן לו - אז זה שאלה של נפשות! הוא והילדים שלו לא יאכלו כלום, הוא נַדר נֵדר, בלית ברירה נתן לו. 

אומר הסבא מנובהרדוק: 'אם אתה אומר לקב"ה: 'אני לא רוצה מאף אחד כלום! רק ממך מידך!! רחבה ונדיבה!' - אתה מכריח את הקב"ה שרק הוא יתן לך.

אבל אם אתה סומך על פלוני ואלמוני... – אומר: 'סע! סע, לך אליהם...' זאת אומרת צריך לבטוח רק בה' יתברך.

ועכשיו כמה מעשים ידועים, טוב לחזור עליהם, עכשיו בקטע הזה. גמרא (תענית כד): רעייתו של רבי חנינה בן דוסא רגילה לחמם תנור בכל ערב שבת ולהניח בתנור משהו שמעלה עשן כאילו יש לה מה לאפות, מרוב העוני אין מה לאכול אז לפחות שיראו שיוצא עשן. היתה שמה שכנה רעה שידעה שאין מה לזה... נכנסה ככה כמו שאומרים בהפתעה! 

'ומה המקור שיוצא עשן אצלכם?' 

רק היא שמעה הדלת נפתחת ברחה למעלה מהבושה והשכנה רואה שהקערות מלאות בצק, והתנור מלא בלחם בדרך נס והיא צועקת לה: 'תביא מרדה להוציא את הלחם! זה עומד להישרף!...' 

אמרה לה: 'כן, הלכתי להביא את המרדה'.

מסיימת הגמרא: 'אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בניסים!' 

היא לא שקרה, היא באמת עלתה להביא מרדה כי היתה מלומדת בניסים כמו בעלה והתנור התמלא חלות.

הגמרא (נדרים מט) מספרת: 'רבי יהודה ורעייתו עניים מרודים! היתה להם רק גלימה אחת (1) מעיל אחד, שהוא גם לגברים גם לנשים. רבי יהודה יוצא מהבית - רק הוא לובש. אשתו יוצאת - היא לובשת. אי אפשר ששניהם יצאו רק אחד יוצא.

באחד הימים אמרנו כן רבן שמעון בן גמליאל, כנס את בני העיר גזר: 'תענית ציבור!' רבי יהודה לא הגיע, 

שאלו: 'למה הוא לא הגיע?' 

אמרו: 'אין לו מעיל אשתו יצאה מהבית עם המעיל אז הוא לא יכול לבוא עד שהיא לא תחזור'. 

שמע רבן שמעון שלח לו גלימה, סרב רבי יהודה לקבל! 

והשליח אמר לו: 'שלחו אותי לתת לך גלימה שתוכל לבוא...' 

אמר לו: 'אתה חושב שאני חסר?!' הרים את המחצלת והראה לו שמה מטבעות זהב! 'אתה רואה כמה עושר שמור לי! אבל אני לא רוצה ליהנות משכרי בעולם הזה על חשבון עולם הבא...' 

לא היה שמה כסף, לא היה, אבל הוא היה בטוח שהשם יעשה לו נס שהוא לא יתבייש וכשהוא הרים - השם לא אכזב אותו, הביטחון שלו בשם יתברך מוכיח שמה שאתה מאמין יכול לקרות מה שאתה מאמין תלוי בדרגת הביטחון יכול לקרות.

עכשיו תשמעו דין וממנו אתם תבינו עד כמה זה ממש ככה! 

שימו לב!! 

הגמרא אומרת: 'ההולך למוד את גורנו, הולך למדוד את הגורן, אומר... הוא הולך רק עוד לא נכנס: 'יהי רצון מלפניך השם אלוקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו' מה זה? יש לך בגורן תבואה, היא כבר נמצאת שמה, אז מה זה הבקשה הזאת: 'יהי רצון מלפניך שתשלח ברכה במעשה ידינו' מה שיש – יש! איזה ברכה עוד יכולה להיות? 'התחיל למוד' מתחיל ככה לשקול לספור, לא משנה מה יש שם, אומר: 'ברוך השולח ברכה בכרי הזה!' מדד ואח"כ ברך - זה תפילת שווא!'.

למה? – 'לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין!'. 

כל זמן שעוד לא ידעת כמה יש - יכולה לפעול הבקשה שלך. הנה! יש פה פרחים נכון תארו לכם שאני בא ולא רואים את הפרחים רואים רק את הכיסוי ואני מתקרב משמה ואומר: 'יהי רצון מלפניך השם אלוקינו שתהיה ברכה בפרחים!' - ופתאום במקום יש פה 10 יהיו פה 30, איזה מין דבר זה? יש פה 10 ישאר 10 זה הטבע ככה זה הטבע איזה מין מבקשה זאת? וכשאני מתחיל לספור עדיין אני יכול להגיד שיהיה ברכה ויתרבה! אבל אם אחרי שספרתי שיש 10 - זה תפילת שווא. אתם יכולים להבין דבר כזה?...

מבאר רבי חיים שמואלביץ: 'כי האמת היא שאפילו התפילה הראשונה שאנחנו אומרים: 'שתהיה ברכה במעשה ידינו' - צריכה נס גמור למעלה מדרך הטבע! כדי שהיבול יתרבה אחרי שכבר אספו אותו! 

והאלשיך הקדוש כתב: 'כי העודף...! מה שיהיה לך עכשיו עודף לאור הברכה - הוא 'יש מאין'! זאת אומרת השם ממציא לך 'יש מאין' מה שיש זה מה שיש ובגלל שאתה מבקש ככה ומאמין ובוטח בשם - הוא ירבה את זה יותר ויותר מאין גמור! ובכל אופן האדם יכול ואפילו מחויב להתפלל באופן זה! זה מראה: שאתה בוטח בשם שאפילו במצב שהוא כבר סגור ונעול על פי טבע אין מה להזיז פה, הקב"ה יכול לשנות הכל בלי שום בעיה.

האלשיך הקדוש ממשיך ומבאר: 'שעלינו להאמין באמונה שלמה ולדעת בידיעה ברורה שהקב"ה שמביא לנו את הפרנסה ואין בכוח אדם להשיג שום הצלחה טבעית כלל, כשם שהנסים של יציאת מצרים בהשגחה פרטית - כך הפרנסה בהשגחה פרטית כל יום ביום ועלינו לזרוע את השדה מתוך אמונה שלמה בשם ולקצור תבואה מתוך ביטחון שלם שהשם ישלח ברכה ביבול! אדם זרע אחרי שזרע יכול להיות שלא יהיה גשם, יכול להיות שיהיו תולעים, יכול להיות שיבואו פלסטינים וייקחו לך את הכל, יכול להיות שזה ירכב, יכול להיות שתאסוף את הכל תמכור ולא ישלמו לך, יכול להיות שאתה בכלל לא תהיה. כל כך הרבה דברים יכולים להיות עד אז - מה אתה בטוח בכלל שאם זרעת ואם יש צמיחה יפה ואתה רואה את החיטים בקמותיה, מי אמר שאתה תהנה מזה בכלל? מי אמר עד שאתה תוכל ליהנות הוא - זה ניסי ניסים ניסי ניסים ושמירה על שמירה! שמירה על שמירה שרק השם עושה.

אדם המאמין בבורא עולם באמת ובתמים מכיר שהקב"ה משגיח עליו תמיד, משפיע עליו ברכות בלי גבול! 

אנחנו יושבים פה מדברים מקשיבים - זה ניסי ניסים! מיליארדים של תאים אצלנו נעים נלחמים חיידקים ווירוסים חרטטה וכל מיני דברים ואתה יושב פה והכל מתפקד והכל זה... ואתה אפילו לא מרגיש, אתה חי בנס כל רגע: 'וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת!' הקב"ה יכול לשלוח בין רגע ברכה במש - ...

אמרתי פעם, אני אף פעם לא סופר כמה יש לי כסף בכיס! ואף פעם זה לא נגמר. לא סופר! יש אנשים כל פעם מוציא סופר כמה נשאר כמה זה כמה זה... בשביל מה אתה סופר? מה שספור מנוי מדוד שקול - אין ברכה! אתה לא סופר לא מונה לא כלום - יש ברכה! ואז מה אומרים? - 'בדיוק היה לי, אתה יודע? הוא בא בדיוק היה לי'... 

יש אנשים שפוחדים מכישופים, כל פעם באים: 'יש לי כישוף! כישוף, עשו לי כישוף, אני לא מצליח עשו לי כישוף בטח יש לי כישוף אני לא מתחתן עשו לי כישוף! כישוף-כישוף...'

הגמרא (חולין ז') מספרת על מכשפה אחת שאספה עפר מתחת רגלי בני אדם ובעזרת זה מזיקה להם, באחד הימים ניסתה ליטול עפר מתחת הרגליים של רבי חנינה כדי להמית אותו בכשפיה! והוא לא חשש ממנה כלל. 

אמר לה במפורש: 'שקו לי, לא מסתייע מלתיך "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"! כתיב'. את יכולה לקחת עפר כמה שאת רוצה, לא יעזור לך שום דבר יש רק אחד: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"! מכאן: שאפילו הכשפים הם בגזרת הבורא, אם השם לא יגזור - לא יועיל! 

הגמרא ממשיכה: 'למה לא חשש רבי חנינה? הרי כשפים זה ראשי תיבות: 'מכחישים פמליא של מעלה!' זה כאילו יש זה כאילו כוח עצמי שיכול לפעול מה שהוא רוצה, כי הם יכולים להמית בכשפים! אפילו מי שלא נגזר עליו משמים. 

מבארת הגמרא: 'רבי חנינה היה שונה משאר אנשים והיה לו זכויות רבות!'. 

אבל 'הנפש החיים' אומר: 'רבי חנינא עניו! הוא לא סמך על הזכויות שלו, הוא לא סמך על הזכויות, ברוב בטחונו בשם לא היתה למזיקים עליו שליטה ודאי שלא היה מחזיק עצמו רבי חנינה שיש לו הרבה זכויות, מהתורה, מהמעשים טובים, הוא לא סמך על זה שזה יועיל לו נגד הכשפים, אבל באמת אין בכוח המרכבה טמאה שום כוח עצמי חלילה, אלא הקדוש ברוך הוא קבע את כוחם למעלה מכוחות טבעי הכוכבים והמזלות, כדי שעל ידי זה יהיה ביכולתם לעשות פעולות ולשנות אפילו סדרי טבע המזלות, אבל בלי השם יתברך - הם אפס ותוהו. 

הקב"ה עשה מרכבה קדושה, ומרכבה טמאה: "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד) ואנחנו צריכים להיות חכמים להיות בצד של המרכבה הקדושה ולא להאמין במרכבה הטמאה, נכון שניתן לה כוח כמו שניתן ליצר הרע וחלותיו להטעות, לבלבל... אבל אנחנו צריכים להאמין ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"! 

לכן, רבי חנינה לא בטח על זכות קדושת תורתו ומעשיוהמרובים, אלא היתה לו אמונה קבועה בלב ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"! שום כוח כלל והוא הדביק עצמו בקדושת המחשבה לבעל הכוחות כולם אדון יחיד המלא כל עלמין ואין שליטה ובמציאות כוח אחר כלל, לכן היה בטוח שלא יועיל לה כלום.

וזה גם מה שאמר רבנו חיים מוולוז'ין ופרסמנו את זה וחילקנו גם ש: כל האומר שלוש (3) פעמים באמת באמונה שלמה ש: 'כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים - לא יאונה לו כל רע. יכול לעבור במו - אש ולא יקרה לו כלום'. ככה אומר רבנו חיים מוולוז'ין.

בעל ואשה זכו סוף-סוף להריון! הכל היה בסדר לקראת ההיריון הרופאים יצאו אליו אמרו: 'העובר והאשה בסכנה תהיה צפוי לגרוע ביותר!' הוא מסכן, מרגיש חרדת מוות!! בוכה, רוצה ללכת לרב שלו להתחנן שיתפלל על רעייתו ובנו עוד לא נולד והוא זקוק לנס מידי.

פתאום הוא נזכר בעצה הזאת שאמרתי: 'כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים' והחדיר בעצמו ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"!! והתנתק מכל מה שמסביב ומה שאומרים ומה שמדברים וכל המכונות מצפצפות עולות ויורדות וזה... 

וכעבור מספר דקות - נשמע תינוק בוכה! האשה ניצלה, התינוק נולד, והכל היה בסדר. איך זה הצליח? - הוא תלה את הביטחון רק במקור החיים, מי שנותן חיים זה הבורא יתברך, אתו צריך לדבר ואם אתה בוטח בו מאה אחוז (100%) - הקב"ה לא מאכזב.

הבן איש חי מספר מעשה בספרו 'בן איש חיל' חלק ב' פתיחה א' חיזוק גדול באמונה ובהכרה בהשגחה פרטית! 

זה המעשה האחרון שאני מספר לכם הערב, אבל זה מעשה-מעשה! 

לפני שנים רבות חי בירושלים עיר הקודש אדם עמיד בשם אברהם, התפרנס בכבוד מסחר בעצים, אדם טוב לב ישר דרך, נתן מכספו לעניים, האכיל רעבים ובאחד הימים יצא עם משפחתו למסע לבני משפחה רחוקים, שכן רשע וגנב שם לב שהם עלו חפצים ומזוודות, המתין עד שהתרחקו ורוקן את כל הבית! כל מה שהוא חסך עשרות שנים נישל אותו. 

חזרו לאחר זמן, הבית ריק, התחיל רבי אברהם להתייפח על ההון האבוד ניסה לאתר את הגנב, מאמצים לתוהו. בינתיים השכן הרשע ארז את כסף בחפצי ערך בשק גדול, נסע לעין גדי והטמין שמה את האוצר הגנוב. הקב"ה העניש את הגנב, עוד לא נהנה מהשלל, חלה ניסה להגיע ליישוב לא עלה בידו ונפח את נשמתו בשממה לא רחוק מהשק.

למחרת חלף שם אדם בשם אפרים בן יחיד לאביו הזקן, הזדעזע מהגופה המוטלת, כרה קבר וטמן אותו שם. פתח את השק ונדהם לגלות כסף רב וחפצי ערך...! עזב את המקום בשביעות רצון, דבר ראשון זכה לקבור מת מצווה וזכה באוצר שלפי הבנתו זה שכר על מה שהוא זכה לקבור את המת.

באותו לילה הוא חולם חלום ואומרים לו משמים: 'לא לגעת בכסף שאינו שייך לו, דע לך! האדם שקברת גנב את הכסף וחפצי הערך מאיש ישר ובעל חסד והרכוש עתיד לחזור לבעלים האמתיים בבוא היום'.

 התעורר מהשינה: "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ" (זכריה י, ב) והדחיק את החלום והצטדק שיש לו זכות לשמור את הכסף לעצמו מאחר שלא הוא גנב אותו מבעליו: 'ההוא גנב! אני לא גנב...' 

אחרי זמן חלה אבא של אפרים שהיה זקן והוא נקרא לשהות במחיצתו ברגעים האחרונים. 

זה מספר הבן איש חי! מעשה שהיה!! 

אפרים חשש להשאיר את האוצר במקום מגוריו, לקח אותו עמו והחביא אותו בגינה של אבא, מצא עץ חלול הטמין את השק בתוכו ותחב פיסת עץ לכסות את השק. כשנכנס לבית האבא גוסס נפטר. הלוויה מכובדת, ישב 'שבעה'... כל זה ארע בחודשי החורף.

זמן קצר, סערת גשמים אדירה שטפה את האזור! ביתו של אפרים שירש מאביו הוצף במים, עצי הגינה נעקרו ממקומם ונסחפו עם הזרם עם העץ החלול שבפנים האוצר. העץ התגלגל לאדם שמכר אותו לאברהם סוחר העצים שניסה לשקם את העסק מחדש וכך חזר האוצר אבוד לבעלים! 

יפה או לא יפה?... לא הסתיים הסיפור.

אפרים קם מהשבעה, לדאבונו התברר לו: שלא נותר לו מאומה! לא רק מהחץ והשק גם לא מהבית של אבא שלו בירושה, הכל הלך בסערה.

בלב שבור התחיל לנדוד ממקום למקום, באחד הימים הזדמן לירושלים חיפש עבודה להרוויח בשביל לכלכל את עצמו, האדם הראשון שפגש את מי? - את אברהם סוחר העצים! ניגש אליו התחנן שירחם עליו ויסחור אותו למלאכה. בעל החסד אברהם ריחם עליו וקיבל אותו לעבודה בעסק העצים ולא רק זה, הזמין אותו לגור בביתו ולסעוד על שולחנו.

באחד הימים השנים (2) יושבים וסועדים ליבם וגולל אברהם באוזני אפרים את המאורע על הרכוש שנגנב ממנו והתגלגל אליו בחזרה באורח פלא...! 

עוד לא הספיק אברהם לספר לו איך חזר הכסף - אמר לו אפרים: 'העץ החלול היה השליח הטוב שהחזיר לך את האוצר!'.

 אברהם הביט בו בתדהמה: 'מנין אתה יודע שזה היה בתוך העץ?' 

אפרים ראה את הפליאה וסיפר לו את כל הסיפור, איך מצא את המת ומה עשה עם האוצר ואיך הגיע לעץ ואיך נשטף הכל. 

אברהם התרגש מהסיפור! לא רק שחזר אליו הכסף גם הם הזמינו לו את הבן אדם שהיה גורם שהכסף יגיע אליו בדרך זו, 

אמר לו: 'תשמע! למרות שהאוצר שלי, ברצוני לתת לך חלק ממנו גמול שבזכותך הגיע אלַי'. 

אפרים סרב לקבל פרוטה, ליבו נקף שנטל את השק לעצמו ועלה לו חשש: בגלל שהוא רצה לאמץ את השק אליו ולדחות את החלום בא על עונשו שנשאר ללא פרוטה: 'אני חושש לגעת בכסף הזה, אני רואה: שהקב"ה שמר עליו דווקא עבורך ולא עבור שום אדם אחר, לכן איני רוצה כסף!' 

אברהם השתדל לשדל אותו לחלוק אתו באוצר אמר לו: 'עכשיו המצב שונה עכשיו אני מציע לך מכספי שלי מרצוני הטוב...!' 

אבל אפרים מתעקש לא רוצה כסף! 

ימים עברו אברהם חיתן את אחד מבניו, במשך השבוע שנערכו החתונה ושבע ברכות - סגר את עסקיו. אפרים החליט לנצל את החופשה לבקר קרובי משפחה, אברהם ידע שאפרים עומד לצאת לדרך, רקם תחבולה להעביר חלק מהרכוש לרשותו, ביקש מאשתו: 'תאפי כיכר לחם משובח!' והטמין בתוכו מאה (100) דינרי זהב, לאחר מכן העניק את כיכר לאפרים: 'שיהיה לך צידה לדרך' בתקווה: שהוא יבצע את הפת וימצא את האוצר בתוכו. 

אבל כמו שאתם כבר מבינים אז סיפור הזה רק מתחיל; גם המאורע הזה לא התגלגל בדרך צפויה. אפרים חצה את הגבול, מפקד משמר הבחין בכיכר של הלחם הטרי והטעים, ביקש: לקנות מאפרים, הסכים ומכר לו את כיכר לחם מבלי שהוא יודע שהוא העביר לו 100 דינרי זהב! באותם ימים היה מקובל; מי שמוזמן לחתונה - מביא עמו מאכל או משקה כגון מאפה יין או שכר.

אני עוד זוכר בראש העין התימנים בהתחלה כן היו עומד אחד ומכריז! כן, מכריז: 'מי נותן?' אחד נתן תרמוס לזה אחד נתן זה אחד נתן עוגה אחד נתן קמח אחד איזה דברים היו מצחיק בקיצור היו רגילים לתת...!!

ומפקד משמר הגבול היה מהמבקרים של אברהם והוזמן לחתונה והופיע עם מתנה בידו! כיכר הלחם שיש בו 100 דינרים זהב. אברהם זיהה מיד הכיכר מעשה ידי רעייתו והוא עומד מוכה הלם! כל כסף שהוא משחרר משתחרר חוזר אליו מה קרה פה?! הוא לא הבין! איך הגיע הכסף בכיכר לידי המפקד? אבל ניסיון העבר כבר לימד אותו: לא לשאול שאלות! ולדעת: שהקב"ה מארע מאורעות בעולם בהשגחה פרטית, נטל את הכיכר לידיו הניח במקום מבטחים ושב לשמחה.

ימי שבע הברכות חלפו, אפרים שב לביתו של אברהם חזר מהחופשה והוא שש לראותו, שאל אותו: 'האם נהנית מהכיכר לחם המשובח שאשתי הכינה לך?' 

ואפרים לא שיקר! אמר את האמת: 'מכרתי את הכיכר למפקד משמר הגבול'. 

שלף אברהם את הכיכר ממקומו המצונע וסיפר לאפרים איך התגלגל בחזרה כיכר אליו כמתנה לחתונה מהמפקד! ואברהם בצע את הכיכר מול העיניים הנדהמות של אפרים, הוא רואה שמה: 100 דינרי זהב! השתוממות של אפרים הלכה וגברה. כשאברהם תיאר באוזניו כמה הוא רצה לחלוק אתו את הרכוש ואת הרעיון הבלתי שגרתי שהוא הגה כדי להעביר לו את הכסף. 

אפרים ואברהם נפעמנו מהמאורעות המשותפים המופתיים האלה שהם חווים יחדיו הידידות והאהבה גברו והתעצמו ביניהם ולאברהם היתה בת כלילת המעלות, שמה נודע לתהילה, רבים מעשירי העיר ונכבדה חפצו בהכלה לבניהם, אבל אברהם חפץ להשיאה לאפרים בלבד, בבוא העת זימן אברהם את אפרים והציע לו את השידוך! בלב מלא אושר הסכים אפרים להצעה אחר החופה, העניק אברהם לאפרים שליש (1/3) מעושרו! 

תזכרו: שהוא היה אמיד מהתחלה! בפעם הזאת קיבל אפרים את המתנה ברצון ובלב שלם. 

הלקח הנפלא מהמאורע הזה: לא תמיד יודעים איך בורא עולם ישלח לנו את הנחוץ לנו, אבל עלינו להאמין בלב שלם: שהוא מארע את כל המאורעות, הוא אחראי לכל! ו: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא) ו: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

תודה רבה לכם!! 

שתי (2) שאלות בבקשה;

אחד הרים את היד תן לו אפשר כן טוב 

ש: אז עד כמה שאני יודע הרב ממליץ לא לאכול בשר עכשיו יצא לי לראות בשר עם הכשר 'בית יוסף' הרבנות הראשית לישראל עכשיו יש עניין עם הזיכרון: 'יתפלל האדם: 'שיכנס תורה במעיו ולא מעדנים במעיו!' מה יש לרב להגיד על זה? האם אתה ממליץ לא לאכול בשר גם אם זה הכשר בית יוסף וגם אם זה ומה מה העניין פה כדי שבאמת יהיה לי ברור...

הרב: כל ההכשרים לוקים בחסר! יש בעיה של נבלות וטרפות!! ולכן אין לאכול בשר ועופות כלל, אבל אם תרצה מידי פעם אנחנו מצליחים לעשות משהו עכשיו תקופה של שבועות אין לנו עופות בכלל ובשר גם כן לא תמיד יוצא, אבל אנחנו עושים את השחיטה הכי מהודרת שיש!! ולכן לא יוצא הרבה, מתוך מאה (100) בקר בדרך כלל בממוצע יוצא שלוש (3)! שלוש בקר, אם יוצא מכל 103 כמה יהודים יכולים לאכול כל יום בארץ ישראל? ואיך זה שכולם יש להם בשר? איך אף פעם לא חסר עופות? איך יכול להיות אם זה מה שיוצא? אז התשובה היא ברורה.

 מה עוד רצית לדעת?

ש: תודה רבה זהו תודה רבה על הזיכוי ותודה רבה על הסיפור המאוד מאוד מועיל ומחזק של הבן איש חי תודה רבה אתה מחזק המון וכמו ששמת לב אנחנו גם בזכותך מזכים עוד הרבה אנשים ככה ברשתות אז ככה זה להסב את תשומת ליבך אני מקווה שזה בסדר אני מצלם המון ותודה רבה, יש המון צופים ותודה תודה תודה-תודה... 

הרב: תהיה בריא תודה.

כן שאלה אחרונה הנה תן למיסטר דהרי 

ש: תודה רבה השם יברך אותך באריכות ימים בבריאות איתנה עד ביאת גואל צדק... אם הביטחון עושה את ההשגחה שהקב"ה נותן לנו כל מה שאנחנו רוצים היינו רוצים להשיג, אז מדוע יש צורך גם להתפלל אם אני יכול לבטוח בשם כל מה שאני אבטח בו אני אקבל למה צריך גם להתפלל? 

הרב: אמרנו שהביטחון גורם שאנחנו נפנה לבורא יתברך, כי רק הוא הכתובת והשם רוצה שאנחנו נדבר אתו הוא רוצה שנתפלל מה זה להתפלל אני מדבר אתו... - 'ברוך אתה השם... אתה חונן לאדם דעת, אתה מברך השנים, אתה... אתה רופא כל בשר, אתה! אתה!! אתה' אני מדבר אתו, הוא רוצה: שנדבר! פעמים הביטחון זה רק מעשה 

ש: אני עושה צעד כמו שהרב תיאר והקב"ה מושיע אותי אבל לפעמים... 

הרב: אין 'לפעמים' תמיד הוא מושיע! גם כשהוא לא מושיע, אמרנו יש אחד התפלל שהוא רוצה למבורגיני קיבל ועשה תאונה, כשלא קיבלת 'למבורגיני' אתה לא תיהרג בתאונה עם למבורגיני, זאת אומרת גם כשהוא לא נותן הוא מושיע, לא תמיד מה שמקבלים מושיע, צריך להבין שלא נותן זה גם ישועה, הבנת? זהו! 

 אני מודה לכם על ההקשבה! 

אצל הנשים עוד אשה יאללה שלא נקפח 

ש: ערב טוב כבוד הרב 

הרב: ערב טוב

ש: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים נא, יז) הריני מכוונת לקיים מצוות עשה של פרסומי ניסא של הכרת הטוב לכבוד הרב ולבורא עולם ולקדש את שם השם ברבים עד כמה שאני יכולה אני רוצה לומר תודה לבורא עולם א... אני אמא של רפאל חיים 

הרב: מה?

ש: אני אמא של רפאל חיים

הרב: כן 

ש: ואני רוצה מתרגשת אני רוצה לומר תודה לבורא עולם שלמרות ש המסע שלנו הסתיים במוות של הילד אני רוצה לומר תודה סליחה על כל הרגעים הטובים ועל כל הניסים והישועות שזכינו סליחה לראות עין בעין למרות הכל זה לא משנה מה קרה בסוף זה משנה הדרך והמסע שלנו ואני רוצה לומר תודה לכבוד הרב על כל השיעורים והרצאות שעוד קדמו שבעה (7) חודשים ושבעה ימים רפאל חי ו ביום בחודש השביעי ביום השביעי הוא שבת א... אני רוצה לומר תודה לכבוד הרב על כל ההרצאות ועל כל השיעורים שהוא מסר לנו והכין אותנו לרגע האמת ש... שבאמת אם לא זה לא היינו מצליחים לצלוח את זה את הניסיון הקשה הזה הוא היה שלושה (3) חודשים ופגי היה בטיפול נמרץ! זה מקום קשה מאוד קשה מאוד יש שם מקרים קשים מאוד ואחרי זה ארבע (4) חודשים במחלקת ילדים א... וראינו ישועות על הטבע! 

באמת עשינו סעודות הודיה ראינו מיד אחרי איזה ישועות הילד הזה לא היה אמור לחיות אחרי עשרה (10) ימים! 

קראו לנו: 'לבוא אליו להיפרד ממנו!' קיבל נמק במאי נמק מלא זה נקרא נק ולא היה לו סיכוי לשרוד הוא ממש היה במצב קריטי וכבוד הרב ברך - והוא שרד! שרד את הלילה שרד. שרד את השבעה חודשים האלה א... כנגד כל הסיכויים זה באמת היתה נשמה מיוחדת נשמה גבוהה מאוד שמה שהיא אחדה הרבה אנשים סביבה אם גם נשים מהקהילה שתמכו בי באמת בלי כל כך אהבת חינם היתה שם ותרמו וקיבלו קבלות והתפללו וחיזקו וגם השיעורים של כבוד הרב על אמונה ביטחון שהצלחנו באיזה שהוא מקום להביא את זה לידי הלכה למעשה גם כתבנו על המקרר כל הזמן נקודות קטנות כאלה וזה היה תלוי לנו ככה תמיד מול העיניים א... יש לי כל כך הרבה מה לומר אני לא אני לא צריך אף אחד אני מנסה להעביר בקצת שיש לי את כל את כל הישועות שראיינו עין בעין ומה זה להרגיש את 'קרבת א-לקים!' שזכינו לשמוח הרבה פעמים זכינו לשמוח א... לשמוח בניסיון הזה וראינו וזכינו באמת א... להבין את זה כמו שאמרתי הלכה למעשה מה זה לעמוד בניסיון ו... ולא משנה מה בסוף זה לא משנה זה... זה אמונה שזה: 'הכל לטובה!' והכל ממנו ברגע שמשחררים ומרפים ובאמת נותנים לקדוש ברוך הוא לנהל ומרגישים את השקט הנפשי הזה יש את האמונה שזה הלמידה ואת הביטחון שזה הלכה למעשה שזה שאדם מרגיש את הרוגע הנפשי תודה לשם שזכינו ברוב הזמן להגיע לשם ואני באמת אני מאמינה שרציתי להגיד עוד דברים ושכחתי אבל אני לא... לא אטריח אותכם אז אני ובזכות הספר גם ש שהרב לימד ממנו של 'אמונה וביטחון' – 'לכתחילה' ואחרי זה קנינו את 'השגחה פרטית קרבת אלוקים' אני ממליצה לכולם לקנות את הספר הזה את הספרים האלה וגם שמחת השבת (ישמחו במלכותך) א... שבזכות השבת בעצם שהגיע השבת עצרנו את הכל למדנו מהספרים קיבלנו כוח וקיבלנו כוח לעוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע אז תודה רבה לכבוד הרב על הכל תודה רבה לכבוד הרב על ה על המילים הטובות על העל... העל על העידוד ועל הברכות ותודה לבורא עולם שלא עזב אותנו לרגע שני ניסיון הזה היה מאהבה הרגשנו את אהבת השם בתוך הקושי וזה זה לא הייתי מבקשת אחרת ולא הייתי רוצה אחרת ככה בדיוק הייתי רוצה את זה אחד לאחד תודה רבה לבורא עולם ולכבוד הרב 

הרב: מה השמות שלכם? 

ש: מה? הקוד הרב 

הרב: מה השמות שלכם? 

קרן בעלי אסף קרן בת טובה 

הרב: מה? 

טובה 

הרב: קרן בת טובה ובעלך? 

ש: אסף 

הרב: בן? 

ש: תמר 

הרב: אסף בן תמר - השם יזכה אתכם לתאומים אמן! 

ש: תודה כבוד הרב

הרב: הריני מכוון לקיים מצוות חכמים: 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' הריני מכוון...