ירושלים - הכנה ליום כיפור

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, בשם עלינו, ברחמה והרוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת מרדכי בן צבי הכהן וחנה בת פרומה,

לעילוי נשמת הרב יוסף בן יחיא,

ולבריאות איתנה והצלחת כל יוצאי החלציו,

לעילוי נשמת מור יהודה או בן מור יצחק,

ולבריאות איתנה והצלחת כל יוצאי החלציו,

להצלחת אביגדור גבריאל בן הרב יוסף ובנו יהודה מנחם,

אמן כן ירצו.

הערב גם לעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן.

אמר בי יוחנן,

שלושה ספרים נפתחים מראש השנה,

אחד של רשעים גמורים,

אחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים.

צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים,

רשועים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה,

בינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים,

זכו נכתבים לחיים,

לא זכו נכתבים למיתה,

גמרא בראש השנה ט״ז.

אז בימים האלה אנחנו בעצם נמצאים בחיצומם של חזקי נפשות

וסיפור

שנחרט עמוק בתוך הנשמה

כדי להבין מה זה תלויים ועומדים.

המחבר אומר בילדותי,

לקחו אותי פעם למגרש הרוסים והראו לנו את המקום ששימש בית כלא של הבריטים.

בקצה המסדרון היה חדר תלייה.

המדריך הסביר שהבריטים המיטו בתלייה את הנידונים למוות.

זוכר אני את הזעזוע שהזדעזעתי כילד למראה החדר הזה.

והמדריך הסביר, אתם רואים?

השולחן שעומד כאן מצד ימין שימש את השופטים.

במרכז החדר עמד שרפרף,

עליו עמד הנידון,

ידם ורגליו פפוטות.

הטליין כורך מסביב לצווארות החבל המשתלשל מן התקרה,

וכשהשופט מוציא את המילה מוות

התליין שומט את השרפרף מתחת לרגליו וכך הוא מוצא את מותו.

דקה קודם

הנידון עמד על השרפרף חי, נושם, מדבר.

המושב של השרפרף שימש לו קרקע מוצקה מתחת לרגליו.

על המושב הזה הוא עמד,

אבל הוא גם היה תלוי,

תלוי ועומד.

דקה אחרי כן השם ירחם.

בין אונים עומדים ותלויים עד יום הכיפורים.

עומדים ותלויים בדיוק אותו ציור.

זאת ההרגשה וזה החשש והפחד בעשרת ימי תשובה,

שהרבה תלויים ועומדים.

ולכאורה הקרקע צריכה

לבעור מתחת לרגלינו ולהרגיש פחד

ולטכס עצה איך עושים תשובה.

אבל צריך להבין קודם כל דבר אחד.

בעשרת ימי תשובה

אי אפשר לשנות

את מה שנגזר כבר בראש השנה.

בראש השנה לקחו את הסך זכויות ועוונות,

סיכמו מה שסיכמו ופסקו מה שפסקו.

עבר ראש השנה, אתה לא יכול להוסיף עכשיו

מאה מצוות, אלף מצוות, מיליון מצוות,

ולשנות את הדין.

זה לא ישתנה כבר.

יש שתי אופציות.

אחת זה תשובה

ותשובה בלבד.

מה עושה התשובה?

מוחקת לך את העוונות.

ממילא

ביום הכיפורים תוכרע לזכות.

אתה נהיה כמו בריאה חדשה.

יש עוד אפשרות,

זה חנינה.

לא הרבה זוכים לקבל חנינה.

על מה חנינה? אם אתה לא התכוננת בכל חודש אלול לראש השנה והוכרעת לרעה,

למה מגיעה לך חנינה?

אבל אלה יש את האופציות

ויש שאלה על הרמב״ם

שהוא אומר שבינונים תלויים ועומדים

על יום הכיפורים

אם עשו תשובה לחיים

אם לא עשו תשובה למיתה

אז שואלים למה אם הם בינונים חצי זכויות

חצי עוונות

מספיק שיעשו מצווה אחת ויכריעו

לא אמרנו אי אפשר לשנות את המאזן

של ראש השנה זה כבר נכתב

רק תשובה יכולה להועיל

לא מצוות, מצוות זה מכאן ולשנה הבאה

אבל אחורה לא

מה שכן

זה רק תשובה

והיא תמחק

את העוונות עם התשובה האמיתית

אז בעצם הרבה אנשים עומדים ותלויים עד יום הכיפורים כמו ההוא שהיה במגרש הרוסים

ועל מה חושבים כרגע הרבה אנשים

איך יעבור הצום,

מה לאכול,

כמה לשתות

איזה טיפות לקחת,

מה להריח

סביר להניח שהצום יעבור בשלום

אבל חוץ מצום יש מצווה נוספת, מצוות התשובה

בראש השנה

זה המלאכה של הקדוש ברוך הוא, נמליכך מלך

ביום הכיפורים זה יום הכפרה יש סליחה,

יש מחילה ויש כפרה

סליחה

זה שהקדוש ברוך הוא לא מוציא את העונש מיידית

אלא הוא סולח לך זמנית

העוון נשאר, הכל נשאר

מחילה זה כשהקדוש ברוך הוא מוותר על העונש

אבל אתה עדיין מטונף בעבירות

יש רק יום אחד בשנה שיש בו כפרה

כפרה זה שמנקים אותך לגמרי

לא רק את העוונות

גם את המהות שלך

אתה מתנכל

לגמרי, אתה לא מטונף, אתה לא טמא,

אתה מכופר.

כי ביום הזה אכפר עליכם לטהר אתכם

מכל חטותיכם.

לפני השם תטהר.

אז אם עושים תשובה כמו שצריך,

אתה כמו תינוק שנולד.

אין עבר

ואין לכלוך בנשמה.

לדוגמה,

אם בן אדם

היה לו סליחה ומחילה,

ואין לו עוונות, הוא לא יענש בעולם הזה, כי מחלו לו.

כמו אדם מחל על חוב,

אין חוב.

אבל כשהוא הגיע לעולם האמת הוא מטונף,

הוא יצטרך לעבור את הגיהינום להתנקות.

אבל אם ביום הכיפורים

היה לו כפרה,

אז הוא נקי לגמרי.

אם הוא יוצא מן העולם אחרי זה,

הוא לא צריך לעבור את הגיהינום.

למה? הוא נקי לגמרי.

עכשיו, מה זה תשובה? תשובה זה לא רק חרטה על העבר, קבלה לעתיד, וידוי וכו'.

צריך לעשות שינוי.

הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נשתנה.

ראש השנה זה ראש השינוי, צריך להשתנות.

וגם אם השינוי הוא קטן,

אבל זה מראה את הכיוון.

זה מעיד שהפנים שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא.

יש פה מעשה שנותן תחושה כזאת.

פעם המחבר הלך

עם הילד בן שנתיים

ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק.

ושם הכביש צוען ביותר,

והוא נתן את היד לתינוק הזה בן השנתיים, והם הלכו רגועים.

פתאום צלצל הטלפון,

אז הוא עזב את היד של הילד,

הוציא את המכשיר מן הכיס, קרב אותו לאוזן,

והילד

רואה את המכוניות דוהרות בכביש,

ניצל את זה שעזבו לו את היד, ורץ לכיוון הכביש לראות את המכוניות מקרוב.

פחד אימים נפל עליו.

לא מאחל לשום אבא בעולם להרגיש מה שהוא הרגיש באותן שניות.

משאית שועטת במהירות והילד רץ לקראתה.

עוד שנייה הוא בכביש והנשמה כמעט פרחה מפחד.

השם עשה נס שלא רצתי אחריו

כי הקטנטנים האלה כשרצים אחריהם הם בורחים.

עמדתי במקום וצעקתי מוישי בואנה

זה עצר אותו.

נדמה לו שאפילו נהג המשאית שמע את המוישי הזה.

הוא שמע את השאגה של אבא,

ראה את הפנים החמורות,

אבא לא מרשה,

ואז הוא התחיל לפסוע לכיוון המדרכה חזרה.

מה אני אומר?

מה אני אדבר?

הפסיעה הראשונה לכיוון שלי?

נרגעתי.

שינוי כיוון.

בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

התרחקנו מאבא, מפחיד,

מצב מסוכן.

אבא רוצה שאתה תסתובב ותעשה צעד אחד לכיוון שלו,

שהוא יירגע.

כשאתה לא ממשיך להתרחק,

אתה מתקרב.

השם רוצה שנראה לו שינוי כיוון.

התרו אומרת,

והיו חייך תלויים לך מנגד

לאף אחד.

לאף אחד אין ביטוח חיים.

עוברים ברחובות, רואים הודעות גדולות

לתרום צדקה למקרים מזעזעים, קורעי לבבות.

מתי קרו כל המקרים?

בטבת? בניסן?

לא.

בראש השנה היא כתבון,

וביום צום כיפור יחתמון.

כל מה שקורה זה מראש השנה וכיפורים.

ומדובר בשאלות של חיים ופיקוח נפש.

אי אפשר להמשיך במסלול שאדם מתרגל.

חייבים להשתנות.

שאלה.

כתוב שרשעים מתים לאלתר

מי ראה בבית כנסת שלו בשנים האחרונות

שמתו כמה רשעים לאלתר על המקום בבית הכנסת

אז מה זה לאלתר?

מיד

נו איפה הם?

אז מה המשנה אומרת דברים שלא מתקיימים בפועל?

אלא, ודאי שנגזר עליהם מיטה.

איך?

נגיד קצבו לבן אדם 80 שנה.

בגיל 13 עד 14 הוא לא חזר בתשובה, עוד ילד. איך אומרים אתם? אני מוג'איל.

אז לא לוקחים אותו ברצינות.

גם ההורים ככה מוותרים לו, עוד ילד,

עוד ילד.

בשמיים אין, הוא איש, הוא כמו בן 90.

ואז רואים שזכויות וחובות לא אותו דבר, והחובות גברו.

ואם יש לו עוונות מסוימים שראוי שהוא ימות,

אז ממיתים אותו.

אבל הוא לא עומד בגיל 14. מורידים לו מגיל 80 שלוש שנים.

אז נשאר לו 77. עד גיל 15 הוא גם לא חזר בתשובה.

זה גיל הטיפש עשרה, זה לא נורא, זה... הוא יגדל, הוא יגדל, הוא יבין.

מורידים לו עוד שבע שנים.

נשארו לו 70. הוא מת לאלתר, הורידו לו חיים.

עוד שנה אברהם.

הזמן יעשה את שלו, הזמן יעשה את שלו.

לא צריך לבוא יותר מדי מזה.

הורידו לו עוד עשר שנים.

ובסוף הוא מת בגיל 30. אה, היה בריא,

היה ספורטאי.

מה קרה?

כתוב רשעים לא יחצו ימיהם.

מה פירוש?

מגיע לו 80,

מחצית זה 40,

אפילו את המחצית הוא לא מגיע.

מה קרה?

הוא מת כל שנה.

הוא מת כל שנה, הורידו לו, הורידו לו,

מתים, ממש מתים.

יש עוד דרכים למות?

אני חשוב...

חשוב כמת,

מצורע חשוב כמת,

חסוך בנים חשוב כמת,

בעל ייסורים חשוב כמת,

אז גוזרים עליו אחת מהגזרות האלה בנוסף,

וככה הוא מת.

אז זאת אומרת,

לא לחשוב שהנה עברה עוד שנה ועוד שנה והכל בסדר,

לא כל כך עשיתי תשובה, לא כל כך השתנתי,

הפוך, אני בכיוון להתרחק קצת.

ממה שהייתי פעם.

אבל הנה, הכל בסדר.

לא, לא בסדר.

אתה רואה את עכשיו,

אבל אתה לא יודע מה נגזר עליך.

אז זאת אומרת שלא יסמוך אדם על מה שהיה קודם.

בכלל לא.

שלוש הברכות הראשונות ב-18' קוראים להן ברכות השבח.

לא מבקשים מהם שום בקשה.

רק משבחים לקדוש ברוך הוא.

מגיעים עשרת ימי תשובה,

וכבר בברכה הראשונה,

עוד לא סיימנו אותה, כבר אומרים, זוכרנו לחיים.

מה קרה?

ממתי מכניסים בברכות השבח בקשות?

זוכרנו לחיים.

מה, אי אפשר לחכות קצת?

לגמור את השלוש ברכות, ואז בשאלות הצרכים

נבקש מה שאנחנו רוצים.

עוד לא גמרנו מגן אברהם, כבר זוכרנו לחיים.

ובתפילות שבת

זוכרנו לחיים, כותבינו בספר החיים.

לא מבקשים בקשות בשבת, אין שאלת צרכים בשבת.

אפילו מצמצמים בברכת המזון.

מה קרה? למה שולחן ערוך משתנה פה?

אלא אלה ימים גורליים, פיקוח נפש.

פיקוח נפש.

והפיקוח נפש דוחה את השולחן ערוך הרגיל.

עומדים לפני המלך, באמצע הברכה הראשונה, בימי חול ושבת, זועקים,

זוכרנו לחיים.

כותבינו בספר החיים.

בזכות מה אנחנו משכנעים את הקדוש ברוך הוא שיזכור אותנו לחיים?

אנחנו אומרים מפורש,

למענך אלוהים חיים.

לא, אני לא רוצה חיים בשבילי, מה פתאום?

מה פתאום? מה פתאום?

אני רוצה שכל החיים שלי יהיו למענך.

זהו, זה מה שאני רוצה.

ככה אנחנו כביכול משכנעים את הקדוש ברוך הוא.

ואנחנו כאילו מכריזים מהיום נהיה עבדים

של הקדוש ברוך הוא.

תשמעו עכשיו משהו מזעזע

ומפליא.

הרב מישקובסקי סיפר

על אישה צעירה,

בת 35,

אימא לתשעה ילדים,

שוכבת על ערש דווי

בבית חולים הדסה עין כרם.

כל הטיפולים הכימותרפיים לא עזרו.

הרופאים התייאשו.

המצב הידרדר.

כולם ידעו ימים ספורים.

דבורלה,

הבת הגדולה,

בת 15,

עמדה ליד המיטה

עם פקחת העיניים

וביקשה ממנה

אימא פקחה את העיניים

וביקשה בחולשה נוראה מדבורלה

תצאי מהחדר.

הבת הבינה את המשמעות.

האימא לא רוצה שהיא תהיה נוכחת בעת יציאת הנשמה,

שלא תהיה לה טראומה לכל החיים.

הוציאו אותה כמו כהן שיוצא לפני יציאת נשמה,

שלא יטמא באוהל המת.

דבורה'לה יצאה מן החדר

כנראה זו הבקשה האחרונה של אימא

הכינו אותה כבר למצב הזה

ניגשה לדלפק של האחיות להזעיק את אבא

היא בוכה לו בטלפון

אבא תבוא מיד

ואל תשכח להביא נרות זיכרון שביקשת ממני להזכיר לך

חזרה לחדר,

עמדה על מפתן הדלת,

לא נכנסה

דרך חריץ ראתה את אימא שלה מושכת בכוחות אחרונים את השמיכה

מכסה את הפה,

מרימה עוד קצת מכסה את האף

ועוד קצת

מכסה את העיניים.

לפתע היא שומעת את אימא שלה

בוכה

ואומרת

ריבונו של עולם

אני לא טיפשה

אני יודעת היטב את המצב שלי

אני יודעת שנשארה לי אולי שעה

אולי שעתיים

אבל אבא בשמיים

רצוני לשאול שאלה

איזה תועלת תהיה לך מעוד מצבה בהר המנוחות?

מה יהיה לך מעוד פרקי תהילים ביורצייט שלי?

בוא נעשה עסקה

אתה כל יכול מלך ממית ומחיה

כי הוא אמר ויהי

הוא ציווה ויעמוד

אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה

ברגע אחד אתה יכול לרפא אותי

ואני מבטיחה לך

אם אצא מכאן בריאה

תהיה לך תועלת גדולה ממני

אני אהפוך שפחה נאמנה לתורה הקדושה

אני פטורה מתלמוד תורה

אבל אקדיש את כל הבקרים שלי משום

שמונה בבוקר,

עד שתיים בצהריים,

להיות טבחית,

לבשל לבני תורה אוכל,

חינם אין כסף.

תן לי את האפשרות

והיכולת.

אנא,

ברחמך רבים נשא אותי.

היא סיימה ונרדמה מתחת לשמיכה שמכסה את פניה.

רבע שעה עברה,

דבורה לביא לי בבקשה כוס מים, אני צמאה.

חודשים היא לא יכלה לשתות,

לא הכניסה דבר לפה,

אין לה ושת,

אין לה מעיים,

הכל אכול.

פתאום היא מבקשת לשתות,

הילדה התחילה לרעוד,

אוי ואבוי.

היא הספיקה לשמוע שכתוב בספרים הקדושים,

לפני שהצדיקים מסתלקים מן העולם,

מבקשים כוס מים,

לברך שהכול,

ובסוף בורא נפשות,

כדי להגיד לה, חיות בהם נפש כל חי,

שיקומו בתחיית המתים.

דבורה לרצה

להביא כוס מים,

ואחות צעקה עליה, מה את עושה?

את רוצה שהיא תיחנק?

מה איתך?

אמא ביקשה ממני,

אמא שלך עולה סופנית,

היא לא מבינה מה שהיא מדברת.

היא כן נכנסה לחדר עם כוס המים.

האמא פקחה את העיניים,

אמרה את הברכה,

ובעזרת הבת שטטה את כל הכוס,

וביקשה עוד אחת.

ממש תחיית המתים.

האחות הייתה בהלם.

היא זעיקה את הרופאים,

וגם הם בהלם.

עשו בדיקת דם, סבירת דם,

ביקשה לו,

תעזבו אותי.

זה כבר לא שייך אליכם.

לפי כללי הרפואה, אני כבר צריכה להיות בר המנוחות.

אבל פתחתי ערוץ ישיר לבורא עולם,

זה כבר לא שייך להדסה עין כרם.

נרדמה לרבע שעה,

התעוררה דבורלה,

תביא לי משהו.

לאכול רסק

אני מאוד רעבה

הרופא ארבעים שנה לא ראה מעולם דבר כזה

אחרי מספר ימים

שוחררה לביתה

הודתה לכל הצוות

ועזבה את הבית חולים

בדרך במונית

היא פונה לבעלה ואומרת אני לא חוזרת הביתה

עד שאני יודעת באיזו ישיבה אני מתחילה לבשל מחר בבוקר.

בעלה ביקש מנהג

לנסוע לאחת הישיבות,

היא נשארה ברכב,

עלה לדבר עם ראש הישיבה וסיפר לו דברים כהווייתם.

ראש הישיבה שמח מאוד,

הגעת ממש משמיים.

מספר הבחורים בישיבה גדל מאוד,

כיום לומדים 350 בחורים,

והממשלת

אמרה כמה פעמים שהיא זקוקה לכוח עזר,

מה יש להאריך בדיבורים.

כבר 37 שנים היא מבשלת

מגיל 35. עוד 37 שנה היא מבשלת

מ-8 בבוקר

עד 2 בצהריים.

היא כבר סבתא בת 72. היא כבר חיתנה את כל הילדים.

אבל היא כמו חייל ממלאת את התפקיד,

ורק בבין הזמן היא בלחץ.

לא לומדים.

אין למי לבשל.

ב-א' בניסן הישיבות נסגרות,

אין בחורים ואין מטבח.

אבל גם לזה היא מצאה פתרון.

היא הבטיחה שכל יום,

בישיבת מיר,

3,000 בחורים ואברכים יוצאים לחופש.

אבל 500 בחורים תושבי חוץ נשארים

והיא מבשלת להם.

היא יודעת היטב, יש לה הסכם עבודה עם בורא עולם.

היא עשתה איתו עסקה,

השם נתן לה חיים,

והיא מקדישה אותם למענך אלוהים חיים.

זה למענך.

לא חרטוטים.

אנחנו מבקשים זוכרנו לחיים, כותבינו,

בלי שום קבלות, אתה לא מקבל עליך שום דבר,

רק אתה צועק הב הב הב הב

הרב שך זכר צדיק לברכה

השתתף בלוויה שיצאה מישיבת פוניביץ'

ימים ספורים לפני ראש השנה,

וכך הוא אמר

הנפטר שלפנינו מכוסה בטלית,

זה מספיק בשביל לחזור בתשובה,

ובפרט שקרב יום ראש השנה.

יום הדין.

חייבים להתעורר, לעשות תשובה.

אבל איך עושים תשובה?

שאג,

הרב שך,

תשמעו עצה ממני אדם זקן עם ניסיון.

חשבו שהוא הולך להגיד

איזה קבלה שילמדו מתשע בבוקר, אחת בצהריים, בלי לדבר דברים בתיילים.

והוא הפתיע את כולם.

נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בכוונה.

לפעמים בעת הברכה עייפים,

לא מרוכזים,

אז מה עושים?

אומרים את הברכה מתוך סידור,

ואז זה יעזור לכוונה. ואם שמים את האצבע ומתקדמים, עוד יותר.

לכו הביתה,

תגידו לנשים ולילדים,

מהיום מברכים ברכת המזון מתוך סידור.

מבטיח לכם,

אם נקבל עלינו זאת,

זה יעשה רעש גדול בשמיים,

ויודיעו פלוני עשה תשובה, פלונית עשתה תשובה.

ואם נבוא לראש השנה עם קבלה קטנה כזו,

זו תשובה.

אתם יודעים, הוא הקפיד על זה עשרות שנים.

הוא חי 104, 106. בשנים האחרונות שלו

הוא היה קורא כמו שהוא ביקש.

מתוך סידור

הוא התחייב לקרוא מתוך סידור

פעם אחת באמצע ברכת המזון

הוא הפסיק

וקם,

עזב את הסידור,

באמצע הברכה

מתחיל להסתובב בחדר, ראו שהוא מחפש משהו

חשבו, אולי זה כבר רגיל

מה הוא עשה?

מצא סידור אחר

וחזר לקרוא את הברכה, סיים

שאלו אותו, סבא, מה קרה?

אמר להם, אני קיבלתי קבלה לקרוא מתוך סידור

בסידור הייתה שורה מטושטשת

אז אני לא יכול לקרוא מתוך סידור ואני צריך לקרוא בעל פה

זה לא מתוך סידור

אז לכן קמתי לחפש סידור שאני אקיים את ההתחייבות לקרוא מתוך סידור

זה קבלה, זה קבלה

הנביא אומר קחו עמכם דברים ושובו אל אדוני

צריך לקחת דבר אחד קטן ללכת איתו הביתה

אבל ללכת איתו עד הסוף

קחו עמכם דברים ועם זה תלכו הביתה הנביא אומר שובה ישראל עד השם אלוקיך אומר האבן עזרא מעט מעט

מה זה עד?

לא בבת אחת

לא כתוב שובה ישראל

לשם אלוקיך

עד

מה זה עד?

עכשיו אני מקבל על עצמי לעשות כך וכך עד

אחרי זה אני מקבל על עצמי עוד קצת עד

ועד עד עד עד עד שאני אגיע

זה שובה ישראל אומר האבן עזרא

זאת אומרת אי אפשר לקפוץ בבת אחת אתה לא יכול להיות מושלם ברגע

הולכים צעד אחרי צעד

כשרואים שאתה מטפס בסולם

אין טענות, אם אתה עומד יש בעיה

או שאתה עולה או שאתה יורד, אין מצב ביניים

ויש שהמליצו את הפסוק במגילת אסתר, אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה

כשמתפללים מתוך ספר אז כל המחשבות הרעות

יורדות ובטוחות

מתבטלות.

אברך הגיע

לרב מיכאל יהודה לבקוביץ',

זכר צדיק וברכה,

ימים ספורים לפני יום כיפור.

אמר לו, שנים אני מקיים את הקבלה שהמליץ הרב שך

ועכשיו אני מעוניין לקבל עוד קבלה.

יציע לי כבוד הרב.

אמר לו, האם שמת לב איך אנחנו מברכים ברכת אשר יצר?

אני נמצא בישיבה ורואה את הבחורים נוטלים ידיים ביציאה מהשירותים

ובעודם צועדים בחזרה לכיוון בית המדרש,

ממלמלים את הברכה.

אשר יצר זה לא תפילת הדרך.

בזמן ברכה אסור לעשות שום פעולה, לא לנגב את הידיים ולא ללכת,

כי אתה מדבר עם המלך.

תקבל את זה.

ואפילו אם פעם אחת ביום

תעמוד מתחילת הברכה עד סופה ותאמר אותה

מתוך סידור במתינות.

אנחנו אומרים את הברכות האלה

מתוך כתוב עם הקדמות, איזה מצוות אנחנו גם מקיימים בזה.

אצלנו כל דבר שאנחנו עושים יש את הכוונות, כי מצוות צריכות כוונה. אם אתה לא מתכוון שאתה מקיים מצווה,

לא קיימת.

אז לכן אנחנו מקיימים. לדוגמה, כשאני מברך שהכול,

לפני כן אנחנו אומרים,

הרי אני מכוון להשלים מאה ברכות בכל יום, דאורייתא.

לברך כמצוות חכמים, דאורייתא.

בשמחה,

דאורייתא.

גומל נפשו יש חסד, דאורייתא.

כבד את אביך ואת אמך, דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

לברור את ניצוצות הקדושה מכל המאכלים והמשקאות.

לתקן את כל הצריך תיקון, כולל גלגולים,

ושהמשקה והמזון יהיו לבריאותי השלמה.

ואז מברכים לאט לאט, כמו שכתוב בהלכה.

ברוך.

זה מקור הברכות.

אתה.

זה

אני רואה שהקדוש ברוך הוא עומד פה לפניי

השם אדון הכל היה, הווה ויהיה

קודשא בריך ובשכינתא

אלוקינו תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם ומשגיח עלינו בפרטות

מלך העולם

יחיד המנהיג

ואחר כך את הסיומת

או שהכול, או בורא פרי העץ, וכולי.

זה נקרא שאתה מברך לשם.

אם אתה פולט את זה ככה אתה מבזה אותו וספק ברכות.

ספק ברכות.

לזרוק ברכות

זה לא תישא את שם השם אלוקיך לשווא.

יש שאומרים עדיף שלא יברך.

אבל זה עבודת האדם. האדם מחפף.

אבל הוא צועק, זוכרנו לחיים.

למענך! למענך.

סבלנות אפילו לברך ברכה של עשר שניות, אין לו.

אין לו.

מי יכול להתפלל שמונה עשרה מההתחלה עד הסוף בלי מחשבה זרע?

כמה זה לוקח?

חמש דקות,

שש דקות,

מפליגים עשר דקות.

אתה יכול.

אתה יכול.

אם לא כיוון בברכה ראשונה לא יתפלל. צריך לחזור ולהתפלל שוב.

אפילו ברכה ראשונה לא יכול.

אז איזה עבודת השם? על מה מדברים?

אנחנו חיים בנס.

אתם יודעים, הרב

חיימה וולוז'ין,

פעם טמאה,

הוא קרא בפרקי דרבי אליעזר מידות של הקדוש ברוך הוא.

בין המידות שכתוב שיש לקדוש ברוך הוא כביכול, הוא לא בעל מידות, אבל

שמח בחלקו.

הוא לא הבין מה זה שמח.

מה יכול להעיב על הקדוש ברוך הוא? מה יכול להפריע לו?

מה חסר לו שהוא לא שמח?

אנחנו, אם היה לנו הכול, היינו שמחים, נכון?

והוא יש לו את הכול, הכול שלו.

למה הוא לא שמח?

מה זה שמח בחלקו?

הלך לגאון מווילנד.

אמר לו, מה זה שמח בחלקו?

אמר לו, הוא שמח בעם ישראל.

בכל מצב שהם

יעקב חבל נחלתו

חלק השם עמו

הוא שמח בחלקו

אתם שומעים איזה אהבה יש לקדוש ברוך הוא אלינו?

אפילו שאתה כלומניק, כלומניק

הקדוש ברוך הוא שמח

שתבינו בחר בנו מכל העמים

כמה יש? תשע מיליארד?

כמה אנחנו? חמש עשרה מיליון?

כל אחד מפה הוא בחר אותו עם פינצטה

אמר כל התשע מיליון חרטה ברטה

אתה חשוב אצלי

אני לקחתי אותך לחלק שלי

ואני קורא לך בן, בנים אתם לשם אלוקיכם

נו אתה לא מעריך אפילו

אז איך אתה מתייחס?

אי אפשר לבוא

ליום הכיפורים עם ידיים ריקות

אי אפשר להגיע לתפילת נחילה בשעת החיתום בלי קבלה של תשובה

וזה לא בשמיים

לברך מתוך סידור או מתוך דף

להגיד אשר יצר מתוך דף אצלנו זה תלוי ביציאה מהשירותים צבעוני יפה עם למינציה

לפני שנכנסים לשירותים אתם יודעים כמה מצוות אנחנו מקיימים וואי וואי וואי וואי וואי וואי ונשמרתם על נפשותיכם רק יישמר לך וישמר לך נפשתך ויתת יהיה לך על עיניך ועוד ועוד ועוד ועוד כל המצוות שכתובות בדבר הזה

ולא יהיה בך עקר

וכולי וכולי וכולי כל זה מצוות עוד לפני שאתה נכנס

וכשאתה יוצא יש לך עוד מצוות

וחוץ מהברכה

מצוות מצוות דאורייתא אתה עושה מצוות כי מצוות צריכות כוונה

לפני שאנחנו אומרים קדיש יש שלושים מצוות שאנחנו מקיימים

שלושים מצוות

דאורייתא

תגיעו פעם לקפז,

תלמדו שמה, עכשיו זה השנה של קפז?

איזה שנה זאת עכשיו?

תאשפז.

תוריד מתו את השין, כמה נשאר קוף?

קפז.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק ברכה סיפר שברוסיה היה חוק

כשיורד שלג כל אחד חייב לפנות את השלג מהמדרכה

ליד הבית, מי שלא

יש פטרול

של פקח שעושה קנסות

כמובן שאנשים מזלזלים

אבל כשרואים את הפקח

מגיע,

תופסים מתעתע או מגריפה ועושים ככה תנועה כאילו הם מתחילים.

עמד אחד, לא עשה כלום.

הוא יודע שהם עושים חרטה, הם לא עושים.

אז הוא בכלל עמד, קורא עיתון,

ניגש אליו הפקח ועשה לו רפורט.

אמר, מה אני שונה מהם?

הנה, הם עוד לא גרפו שום דבר, גם אני לא.

הוא אומר, הם לפחות הראו נכונות.

אתה אפילו לא עושה כלום.

אז לכן.

אז מבקשים מאיתנו נכונות.

תראה, תראה שאתה מתכוון לעשות משהו, שינוי בחיים שלך. תראה.

אז צריכים לקבל קבלות

בשביל שבעזרת השם יתברך

נחתם לחיים טובים על שלום.

עכשיו,

עוד יש לנו ללמוד.

אז אנחנו שוב אומרים שאנחנו מזכירים,

זוכרנו כותבינו,

האם אנחנו ראויים באמת שיינתנו לנו חיים מחדש?

המשנה באבות אומרת, רבי דוסה בן אורקינוס אומר, שינה של השחרית

ויין של צהריים בשיחת הילדים מוציאים את האדם מן העולם.

על זה ממשיל רבנו יונה,

עשיר ירד מנכסיו פשיטת רגל.

בבית בכי של הילדים מבקשים לחם בעין,

בעלי חובות דופקים לגבות חוב,

בחלל הבית צעקות גידופים, איומים, יומם בלילה.

ידידיו, יעצו לו, תפנה למלך.

הוא רחום וחנון טוב לב.

הוא יעזור לך.

ניסה חודשים להתקבל,

נקבעה לו פגישה.

נפל אפיים,

בכה תמרורים, סיפר לו את המצב הקשה.

המלך התרגש,

ביקש להביא שתי שקיות

בלאות במטבעות זהב,

באחת תשלם את חובותיך,

בשנייה תפתח עסק

שתתפרנס בכבוד.

בחלומות הוא לא חלם על תוצאה כזו.

מרוב התרגשות השתבשה קצת דעתו והתחיל לרוץ כמו מטורף מהתרגשות.

העבדים של המלך הבחינו שמשהו משובש אצלו, התחילו לדלוק אחריו.

והוא אומר להם, אל תגידו לי מה לעשות עם הכסף.

והתחיל לברוח, לברוח, לברוח.

הכסף שלי המלך נתן לי.

אני אעשה בו מה שאני רוצה.

תוך כדי הדברים,

השליך שקית אחת לבור מלא שופכין בצד הדרך.

ראו מה שהוא עושה,

חשו בריצתם,

והוא עוד יותר,

ובסוף השליך גם את השקית השנייה לבור של שופכין.

אמר להם, עכשיו עשיתי מה שאני רוצה עם הכסף שלי.

עכשיו אתם יכולים לתפוס אותי.

שאלה,

האם המלך יעניש אותו על מה שהוא עשה?

אם יתברר שהוא ישתבש,

אין מה לעשות.

אבל פעם נוספת לבוא ולבקש, תשכח מזה.

הגורל לא תקבל.

אומר רבנו יונה,

הרצון החזק שלנו זה לחיות.

אור בעד אור, וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו.

אין ערך בכסף לחיים.

אם יהיה לו הרבה כסף, אז יעשו לו מצבה מזהב?

התפילות שלנו באמת מרוכזות בעיקר.

חיים, זוכרנו לחיים, כותבנו לחיים, חיים, חיים, חיים.

הקדוש ברוך הוא שומע,

אין רחום וחנון.

אבל באים המקטרגים ואומרים, רגע, רגע, רגע, רגע,

שנה שעברה נתת לו חיים,

מה הוא עשה?

זרק לבור של שופכין.

שינה של שחרית, יין של צהריים,

שיחת הילדים, עובר עבירות.

למה לתת לו עוד פעם, שיזרוק את זה עוד פעם לבור של שופכין?

איך יש לנו אומץ לבוא כל שנה לבקש,

להבטיח הבטחות ולא לקיים שום דבר?

יש לנו נס, נס, נס, נס.

הנס זה שיש לנו את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

נס.

פעם הזמינו

את הרב ישראל מסלנט, זכר צדיק וברכה,

למלכה של אנגליה.

והוא בא, ראה אותה מטפלת שם בילדים, לנכדים,

והיא מספרת לו בשבח,

אני דואגת שכל ילד יהיו צמודים לו עבדים,

שלא יחסר לו כלום!

כל מה שהוא רוצה, על המקום.

כלום!

שלא יחסר לו.

אמר לה, מה קורה אם אחד הילדים רצה להוציא כסף מהכיס הזה,

והתברר שזה בכיס השני.

מה את יכולה לעשות בעניין זה?

אז היא אמרה לו, מה זה? זה דבר טבעי שאדם לא מוצא פה, מחפש פה,

אין לי מה לעשות בעניין הזה.

יצא החוצה, אמר, ריבונו של עולם,

אם אני רציתי להוציא שלוש מטבעות ויצאו לי שתיים,

אתה מחשיב לי את זה ייסורים למרק לי עוונות?

איזה אבא אוהב!

איפה נשמע כדבר הזה?

עד היכן תכלית ייסורים?

איזה חסד!

זורקים את החיים.

זורקים את זה לבור של שופכים. כל שנה זורקים.

זורקים, זורקים, מלא, מלא זורקים, מלא!

עכשיו תשמעו מה שאומר רבי אליעזר דסלר, זכר צדיק ברוך הוא, רבי אליהו אליעזר דסלר

בפרשת בעירה

יש הפטרה

ויש שם שני עניינים

תקשיבו טוב

בחלק הראשון מסופר על אשת עובדיה הנביא

צוחקת לאלישע

הנביא שיורם הבן של אחאב בא לקחת את שני הילדים שלה לעבדים

בגלל שבעלה לבא כספים מאחאב לכלכל מאה נביאים שהוא החביא ולא החזיר את החור

אלישע אומר לה

תשאלי כלים מכל השכנים

תצקי מעט שמן שבבית שלך לתוך הכלים

ובדרך נס מתמלאים כל הכלים והכדים בשמן

ותבוא ותגד לאיש,

לאיש האלוהים

הכלים התמלאו

מה לעשות איתם?

ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך

ואת ובנייך תחיי בנותר

זה החלק הראשון של ההפטרה

חלק שני

מסופר על האישה הגדולה שהייתה בשונם

אמרה לבעלה

היננה ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד

נעשינה עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה

והיה בבוא אלינו יסור שמה

והם מקיימים מצוות הכנסת אורחים בהידור עם אלישע הנביא

אלישע שואל אותה איזה בקשה את רוצה לבקש ממני?

ואז גחזי מספר לו שאין לה בן

מבטיח לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן

היא מפקפקת

למה? כי מן השמיים היו לה עיכובים

שמנעו ממנה להביא בן

והיא אומרת לו,

אל אדוני איש האלוהים,

אל תכזה בשפחתיך.

דברי הנביא התקיימו,

ילדה בן.

ביום אחד הילד יוצא לאביו אל הקוצרים,

חש בראשו,

כעבור זמן קצר מת.

האישה ממהרת בטענה לאלישע.

הלוא אמרתי לך,

לא תשלה אותי.

למה אני הייתי צריכה את כל הסיפור הזה?

מה יש לי עכשיו מבין מת?

בסוף

אלישע מחיה את הילד

ותבוא ותיפול על רגליו ותשטחו ארצה ותשא את בניו ותצא.

שואל הרב דסלר.

העניין השני בהפטרה קשור לפרשת השבוע וירא.

שם מסופר שאברהם הכניס אורחים והבטיחו לשרה בן.

בדיוק

כמו האישה שהכניסה את אלישע והבטיח לה בן.

אבל מה זה קשור לסיפור הקודם

עם אשת עובדיה?

לכאורה זה לא קשור לפרשה.

והוא משיב דבר נורא.

אדם שיקרא את הסיפור השני יעמוד וישתומם.

למה באמת הילד מת?

למה הטרגדיה הנוראה הזאת

ללדת בן אחרי שנים של ציפייה ולרעות במותו?

נכון,

הוא החיה אותו בסוף,

אבל למה היא צריכה את הכאב, החרדה והצער

כשהילד מת?

כדי לענות על זה צריך את הסיפור הראשון

עם אשת עובדיה.

קרה נס,

התמלאו בשמן כל הכלים הריקים.

באה אישה אל אלישע, מספרת על הנס שאירע,

ושואלת,

מה לעשות עם כדי השמן המלאים?

אלישע אומר לה, לכי מכרית השמן,

משלמי את נשייך ואת ובנייך, תחי בנותיו.

מה,

אשתו של עובדיה הנביא לא הייתה?

הבינה שכל מה שהוא מילא לה את השמן זה בשביל למכור? מה זה?

גנזך?

מה, תשתי את זה? מה?

את סיפורת לו שיש לך חובות.

בגלל שיסתור לך את הבעיה של החובות,

אז הוא אמר לך למלא את הקדים.

אז ברור שהוא רצה שהיא תמכור

בשביל שהיא תפרע את החובות,

אז למה היא מנדנדת לו בשאלות מיותרות?

התשובה היא,

היא ידעה בדיוק מה המטרה,

שצריך למכור את השמן.

אבל היא שאלה בכל זאת, מה לעשות עם השמן?

אתם יודעים למה?

למה?

למה לשאול משהו ברור?

כי השמן לא שלה.

השמן של הנביא,

הוא חולל את הנס והוא בעל הבית על השמן.

גם מה שאתה מבין,

בלי לשאול,

אתה צריך ליטול רשות.

כשיש בידי דבר שהוא לא שלי,

גם אם אני יודע מה אפשר לעשות איתו ומה צריך,

אין לי היתר לפעול

מבלי לשאול היתר מבעל הבית בהוראות ברורות.

זו בעיה שהרבה אנשים משתמשים בדברים ולא יודעים ששואל שלא ברשות גזלן.

זאת הייתה הבעיה של האישה הגדולה משונאים.

בסיפור השני היא צוותה לי ילד שנים רבות.

קיבלה הבטחה שהיא תחבוק בן.

של מי הבן?

של הנביא.

הוא חולל את הנס.

האישה בעצמה כבר לא האמינה שהיא יכולה ללדת.

הרי היא אמרה, אל תחזה בשפחתך.

ולכן

היא ובעלה היו צריכים להתייעץ עם הנביא. מה עושים עם ילד כזה שמקבלים אותו בנס כזה? מה עושים איתו?

לאיזה חדר לשלוח אותו?

לאיזו ישיבה?

אי אפשר להשתמש בו בלי הוראות.

זה אומר הרב דסלר.

ויגדל הילד,

ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים.

מה הוא עושה שם אצל הקוצרים?

מי החליט שזה מקום של ילד לצאת לראות

את הקוצרים?

הבעיה הייתה שהם לא שאלו את הנביא איך לגדל ילד כזה.

המלאך שבא אצל

מנוח ואשתו

נתן הוראות מה עושים עם הילד.

נתן הוראות.

זה לא ילד שלהם,

זה שלו.

הוא בא ומסביר להם מה צריך לעשות איתו.

הם התנהגו כמו במשל של רבנו יונה.

אחרי שקיבלו מהמלך את שתי השקיות זהב במתנה,

הם מחליטים מה לעשות עם הכסף,

לזרוק אותו,

להשאיר אותו, מה לעשות,

לשלוח את הילד לקוצרים, הם החליטו.

מתנות כאלה אין להן קיום.

אין להן קיום.

קיבלת בן במתנה, הוא לא שלך.

מה קרה עם חנה אחרי 19 וחצי שנה?

היא הבינה שהילד לא שלה.

שמואל הנביא, היא ידעה שהוא לא שלה.

אז היא אמרה שהיא מקדישה אותו

לשם יתברך.

חמישים שנה, לעולם, היא אמרה, עולם זה יובל.

חמישים. בין שנתיים הוא היה, שהביאה אותו.

אי אפשר לגדל ילד בלי הוראות.

את לא שואלת את הנביא,

עושה כהבנתך,

הוא לא יחזיק מעמד, הוא ימות.

אחרי שמקבלים מתנה ממישהו,

זה לא חוכמה לשכוח את זה.

מה עם השנים שציפית?

למה את שוכחת את הנביא?

למה את שוכחת את הנס?

למה את מתנהגת כאילו זה שלך?

נחזור לענייננו.

יהודי מקבל מהקדוש ברוך הוא מתנה, חיים!

רבנו יונה אומר, איזה חסד עושה הבורא שנותן לנו את המתנה הנפלאה הזאת, חיים.

ואנחנו עושים איתה מה שאנחנו רוצים. זה שונה!

בחיים איך שרוצים.

איי איי איי, אין לזה קיום.

אין איזה קיום, צריך לשאול את מי שנותן לך את החיים,

איך להשתמש בהם.

צריך להתייעץ עם גדולים

ולדעת מה רצון הבורא מאיתנו.

רבנו יונה כותב בשערי תשובה,

עיקר התפילה של בעל תשובה,

זה לא רק שהשם ימחה

כאב פשעיו

מכענן חטאותיו,

אלא שהקדוש ברוך הוא יחפוץ בו,

ירצה הוא ויעטר לו כאילו לא חטא.

אומר רבנו יונה ייתכן,

שעבון נסלח

והאדם נפדה מכל הייסורים ומכל הצרות,

אבל השם לא חפץ בו

ומנחה לא ירצה לקבל מידו.

מחול לך,

אבל לא רוצה לראות אותך יותר.

זהו.

תאוותם של הצדיקים

לא מסתכמת במחילת עוון וביטול גזרות.

הם רוצים להפיק רצון מאת השם, שהשם ירצה אותם,

שהשם יחפוץ בהם,

שיאיר להם פנים.

זה החיים האמיתיים, המאירים.

השם רוצה לתת לנו חיים עם כל ההטבות של העולם הזה והעולם הבא.

ברגע של חיים,

כמה הוא שווה?

באים לבן אדם שאומרים לו, נותרה לך שעה.

אתה מוכן לקנות שנה?

כן.

אומרים לו, תן את הדירה.

תן!

תן שנה.

מיליונים עלתה לו.

משכנתה, 30 שנה.

מה זה?

פתאום הוא מקבל, בשביל שנה הוא מוכן לתת דירה מיליונים?

וואי, וואי, וואי, וואי.

לא תיתן.

בלבכי יקחו לך.

ככה לפחות אתה תחיה עוד שנה.

אתם יודעים מה זה חיים?

נגיד עכשיו,

שהודיעו לרגל הבחירות,

שיש מפלגה שמבטיחה

שאיקס אנשים

יוכלו לקבל אפשרות

להגיע

לבנק האוצר

עם שקים ולמלא כמה שהם יכולים לאסוף.

מי לא ירצה להיות שם?

יש הצעה של מפלגה מתחרה.

אומרת כל מי שמצביע לנו יקבל כל יום 86,400 דולר.

כל יום.

אבל הוא צריך לבזבז אותם באותו יום.

אם הוא לא בזבז את הכל, מה שנותר לו, הוא מחזיר.

ובבוקר

הוא מקבל עוד פעם 86,400,

אם הוא בזבז

על הכיפאק,

ואם לא מחזיר.

נגיד שהייתם מקבלים סכום כזה כל יום,

הייתם יכולים לבזבז כל יום 86,400.

תקנה מכוני, תקנה שתי דירות, תקנה חמש, תקנה פרדס, תקנה שטח, תקנה,

תקנה, תקנה, תקנה, תקנה.

אתה יכול לנסוע עם שתי מכוניות ביחד?

אתה יכול לאכול עשר שניצלים?

מה אתה יכול לעשות?

שופוני, שופוני, שיהיה לך כאילו, שתגיד שיש לך.

כל אחד שיושב פה הוא יותר עשיר

ממה שהמפלגה הזאת הציעה.

יש לכם כל יום 86,400 שניות לחיות.

לחיות.

מי שמעצים עיניים של גוסס,

רוצח.

אדם גוסס,

נשארו לו שניות.

שניות.

ואתה סגרת לו את העיניים?

אתה רוצח.

מה אפשר לעשות בשניות?

או-אה, או-אה.

קודם כל אפשר להגיד, שמע ישראל.

אתה יכול לחזור בתשובה בהרהור אפילו.

ביום, אתה בין העולם הבא, בשנייה,

בשנייה האחרונה.

יש לנו 86,400 שניות ביום.

כל שנייה,

אם ניצלת אותה,

היא קיימת לעולם.

לא ניצלת,

התאבדת.

בסוף היום עושים כמה ניצלת וכמה איבדת.

זאת אומרת, מה שהשתמשת,

שלך.

מה שלא תחזיר,

אין לך מזה כלום.

מחר תקבל עוד פעם 86,400 שניות לחיות ביממה.

עכשיו, אם אתה חכם, אתה יודע איך לנצל את הזמן.

אם לא,

אתה זורק את החיים בבור של שופכין.

מי יכול להתלונן?

יש מתנה יותר מזה?

היום כמה אנשים מוכנים לתת שעה של חיים?

בשביל 50 שקל, זה נקרא משכורת טובה. 50 שקל שעה זה טוב.

יש כאלה שמקבלים 60,

יש כאלה אפילו 100. אז הוא מוכר שעה של חיים במאה שקל.

וגם משועבד,

עבד.

וגם יגערו בו.

שעה של חיים אתה מוכר כל כך בזול?

באותה שעה, אם היית יושב ולומד תורה,

כל מילה שאתה מוציא, תרי״ג מצוות, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, היית עושה מיליוני מצוות.

ומה אתה נתת?

נתת את השעה בשביל 50 שקלים.

נו, זה הגיוני?

איפה השכל של האנשים?

מי יותר עשיר?

אנשים לא יודעים לנצל את החיים,

אם מבקשים אותם ולא יודעים מה לעשות איתם.

טוב, נסיים עם דברים נוספים.

המשגיח רבי ירוחם, זכר צדיק וברכה,

מספר על הקיסר פרנץ יוזף,

היה קיסר אדיר.

באחד הימים הוא ערך חתונה לבת.

אין לתאר את הפאר.

הדר שהיו במקום,

רוזנים, נסיכי ארץ השתתפו באירוע.

בסוף החתונה, לפני שהלכה הביתה,

ניגש אליה אביה, קיסר ירום הודו,

אמר לה, ראית את כל הפאר וההדר?

ראית את האוכל?

שמעת את התזמורת המלכותית?

אבחן ברוזנים והמלכים שכיבדו אותך?

צפית בבגדי הזהב הנוצצים ותכשיטי היהלומים הבוהקים?

כל אלה ברק חיצוני.

כל זה כאין וכאפס לעומת העיקר.

העיקר זה שאני אבא שלך

ואת הבת שלי ואנחנו אוהבים זה את זה.

אהבה גדולה של אב לבניו.

אהבה שאינה תלויה בדבר.

בלי ברק מסנוור.

אהבה עמוקה.

גם בשעות הקשות האבא נזכר בילדים ושואב עידוד.

בבית תלויות תמונות של ילדים.

אהבה אמיתית.

אומר רבי ירוחם.

אבינו אב הרחמן נותן לנו כסף.

נותן בית,

מכונית,

נכסים.

זה דברים חיצוניים.

פה לא רואים את האהבה.

לא רואים את האהבה הפנימית העמוקה.

במה מתבטאת האהבה הפנימית?

שהוא נותן לנו את עצם החיים.

הוא נותן לנו חיים.

יש לך אהבה יותר גדולה מזו?

זה אהבה.

אהבת עולם אהבתנו.

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.

וואי וואי וואי.

איזה אהבה.

איזה אהבה.

אז שמח בחלקו. שמח בחלקו.

אז צריך להבין, אם זה העיקר,

חיים,

ואתה מבקש,

ואתה מקבל, אל תזרוק את זה בבור של שופכין.

תנצל את המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן. כל השאר זה חיצוני.

לא יישאר לך מזה כלום.

לא תלך לקבר עם מברשת שיניים.

כלום.

כלום!

המלכה אליזבת,

שמונים שנות.

נו, איפה שמו אותה? בבור.

מזעם?

לא מזעם. רגיל, כמו כולם.

נו,

ובאו אליה הנשיאים, ובאו אליה חרית ברית.

חרית ברית.

יש לה מצוות?

בטח.

אכלה חזיר,

אכלה עוד כל מיני דברים שהולכים על שניים.

כן,

היא הייתה מאוד מאוד מאוד מכשף עליה.

אבל זהו, אנשים נמשכים לברק חיצוני,

מחפשים סלפס,

כן,

יש אנשים מעריצים כדורגלנים, יש כאלה מעריצים זמרים,

יש כאלה...

נעריצך ונקדישך מלך.

עד כאן אני מאחל לכם

חתימה טובה בספרן של צדיקים

עם קבלות.

אפילו מינימליות,

ולהראות שהכיוון לאבא שבשמיים.

למי שיש שאלה, בבקשה.

תן לגברת פה.

פה, פה!

תודה רבה.

כן.

אני באתי לבקש ברכה מכבוד הרב.

יש לי אחות.

לא חשוב. מה ברכה שם וברכה?

שרה גילה, בת ליוני.

שרה גילה, בת ליוני יונה. לא שומע.

רגע, להרחיק.

שרה גילה.

כן, בת ליוני יונה. ליוני. בת ליוני יונה, תזכה לרפואה שלמה. אמן. בריאות איתנה. אמן.

תודה רבה, כבוד הרב. תן לבחור פה.

פה, תרים את היד, כן.

אני מבקש ברכה לרפואה שלמה לבן שלי, אלחנן בן דבורה.

אלחנן בן דבורה, רפואה שלמה. שלושה חודשים עם תקפי אפיליפסיה. בתוך שאר חולי עמו ישראל. תלמד שעתיים כל יום בתוכנית דיבור.

בסדר?

אתה רוצה להיות בריא או לא?

בסדר או לא בסדר?

כן או לא? כן. יאללה,

בריאות שלמה ואיתנה.

כן, יש שם בן אדם עם מגבעת, באמצע, הלאה.

ערב טוב, כבוד הרב,

רציתי לשאול את כבודו מה הוא חושב על עניין עופות הפטן.

על מה? עופות הפטן.

שום דבר, לא להתייחס.

רק שמועות, יש הרבה רבנים גדולים שהובילו על מפות. עזוב, עזוב, תאכל לבריאות.

עוד דבר קטן, יש לי חבר שהגיע לישיבה לא מזמן,

התחבט עם עצמו עוד תקופה, והיום הוא הגיע להחלטה שהוא רוצה לשבור את הטלפון.

מה הוא רוצה? לשבור את הטלפון.

אז הוא הביא אותו? הוא הביא אותו! יאללה, בכבוד.

שלום עליכם, הרב ערב טוב. שלום.

רציתי, אם אפשר, חיזוק ככה, לחזק. תעניין עם הטלפון.

אם הרב יכול להגיד כמה דברים.

לחזק אותך עם הטלפון או בלי הטלפון? לחזק את כל הציבור.

קודם תשבור אותו, בוא.

תביא את הפטיש.

עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנה ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה איבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה

לפניה, לפניה בירננה. בוא, לפניה בירננה.

אתה נחתם מיום כיפור לחיים טובים ולשלום.

כן,

כן, הטלפון הוא מקור של רע ברובו,

מסיח דעתו של האדם, ואפשר לשוטט שם למקומות אסורים לגמרי באיזו בעיה חמורה ביותר.

מכל מקום,

בחורים ודאי לא צריכים את זה,

הם לא עוסקים בהצולה והם גם לא נמצאים בזקה והם לא צריכים

את זה בשביל להציל אנשים וכולי.

אז לכן,

תתעסק בתורה, עכשיו תהיה פנוי לגמרי.

ונכנסת לישיבה.

הרב אלסור השתחרר הרב הגיע לנו לישיבה באותו יום. חייל לפני חודשיים השתחרר ובא למשחרר.

אשריך, מה השם?

גבריאל בן אמי מורתי רות.

גבריאל בן רות, תזכה לזיווג הגון מהרה עם אשת חיל.

כן, שאלה נוספת.

תן לבחור פה,

תהיה בריא.

כן.

תראה וטוב הרב.

יש לי אח ושידוך עם הרבה זמן כבר מורכב.

שילמד שעתיים בתענית דיבור 90 יום. 90 יום? 90 יום רצוף גם. די, אני צריך להגיד לזה. תראה, אחרי זה הוא יהיה צמוד לאישה 50 שנה.

אז זה יותר קל.

יותר קל. 90 יום תעניין דיבור על המבטיח, לכן את השם? בטח.

על רב. כן. לכן את השם. כן.

אוקיי, נגיד לו. יופי. יעקב אוריאל.

יעקב אוריאל. בן אמי מורתי רחל תמר. בן רחל תמר.

כן. יעשה 90 יום,

שעתיים בתענית דיבור, ויזכה לזיווג הגון מהרה. אמן. ונשמור לחברים שלי פה,

משה יצחק ונלנור אסתר.

כל הזקוקים לזיווגים יעשו כזאת ובעזרת השם יתחתנו מהרה.

90 יום, שעתיים בתענית דיבור.

לא, לומדים בתענית דיבור. כן, בסדר, אוקיי. כן, אוקיי. תודה רבה רבה רבה. בהצלחה.

שם בסוף יש הכאן.

קודם כול, תודה רבה לרב על הכול.

כבר הרבה שנים שמענו שיעורים מהרב,

וסליחה על הוורית שלי.

אני רוצה להיות עשיר, עשירות.

כתוב בשלמה המלך החכם מכל אדם, עושר שמור לבעליו, לרעתו.

אתה צריך להבין,

עשיר מצבו מסוכן הרבה יותר מעני.

על עני אין טענות.

אבל אם אתה תסגור את הדלת פעם אחת, או לא תיתן כראוי,

אז תראה מה קרה עם חנניה בן טורדיון.

תזכור שמה, תלמד את הגמרא,

ותראה אם זה משתלם.

זה נוצץ נראה.

אבל העוונות שיוצאים מזה הם קשים ביותר.

עשיר זה רק בשביל לתת לאחרים,

זה לא בשבילו.

את העני עמך,

את הכסף של העניים שמים אצל העשיר,

הוא גזבר,

הוא צריך לחלק את זה לעניים.

וזה לא עושים רוב העשירים,

ולכן העונש שלהם יהיה חמור.

בין בעולם הזה,

בין לעולם הבא.

לא פשוט.

אז לא כדאי לך לקבל,

זה לא ברכה.

זה לא ברכה.

הייתה אימא אחת שהתפללה שהילדים שלה היו עניים,

אז שאלו אותה למה.

אז היא אמרה, אם הם יהיו עניים, אני יודעת שהם יהיו קרובים לקדוש ברוך הוא.

וכתוב בגמרא, יאה עניותא לישראל.

מה אתה רוצה יותר טוב מזה?

כתוב עניות מאבי עילן ארדס כהן, נוי?

נכון, ואז זה מכפר לו על כל העוונות, כי הוא נחשב מת בחייו,

ואז לא יהיה לו שום דקדוקי עניות מצילים מגיהינום לגמרי.

כן. אז זאת אומרת, אם אדם לא רוצה לעבור בגיהינום בכלל ולא לתקע שנים, עשרות שנים, מאות שנים,

באלפי שנים,

דקדוקי עניות, נכון,

אבל הם מצילים אותו מגיהינום.

כתוב בארי זל שעל כל עבירה יש כמה וכמה תנאייסן,

תנאיות.

כן.

ואם פודים את זה בצדקה,

זה מה שאני רוצה.

ולזה אני צריך עשירות בקדושה. לא, לא, אתה לא צריך עשירות בשביל לפדות תעניות,

ואתה לא צריך גם את התעניות,

זה היה בזמנם, כשהיו להם כוחות.

אתה עושה תשובה ולא צריך בכלל לפדות שום דבר.

אתה עושה תשובה ממש,

אם רבי אלעזר בן דורדיה עשה תשובה ברגע האחרון,

ויצאה בת קול ואמרה, אשריך רבי אלעזר בן דורדיה,

שאתה מזומן לחיי העולם הבא בלי דין, בלי משפט, ישר

לעולם הבא,

מה צריך כסף?

מה צריך כסף?

אוקיי, אני יכול לקבל ברכה שיהיה שפע כל מה שצריך,

בשפע?

לא.

אני אברך אותך.

משהו אחר, מה השם שלך?

יואל בן רויזי גיטל

יואל בן רויזי גיטל

השם ימלא את הראש שלך בשפע של חוכמה

לדעת את השם ולעבוד אותו בלי התניות

אמן, בטח. יופי.

שאלה אחרונה,

הנה פה יהודי, כן.

פה, תרים את היד.

קודם כל תודה, הרב אמר שצריך להוקיר טובה, אז קודם כל תודה לרב, אני כבר שומע אותו מאז שהייתי ילד מהקרה הזאת.

ודבר שני,

הרב אמר בהרצאות האחרונות סיפר סיפור שיש איזה ילד אחד משופר שהוא התחיל ללמוד בתוך חדר, ומה המצב איתו?

יפה מאוד שאתה עוקב.

הוא כבר חודשיים פלוס

לומד בחדר בתענית דיבור.

יש לו סדר מדהים, ויש לו גם שלושה חברותות שבאים ללמד אותו, והוא גם לומד סופרות.

הוא לומד כתיבת סתם.

בין 11 וחצי.

בין 11 וחצי, כן.

בשביל שבעזרת השם

לא יחסר לו כלום, ויהיה סופר ירא שמיים,

יתפרנס בכבוד, וילמד כל חייו,

ולא יזדקק לבריות.

משהו-משהו, תבוא לראות אותו.

איפה זה? מוצג?

תשמע, בראש השנה התרתי לו לבוא בשביל שישמע תקיעת שופר והכול.

בכיפור הוא ילמד לבד בבית,

וזהו, לא יודע אם אני אוציא אותו עוד פעם.

אולי, אולי, בשמחת תורה, אולי

מגיע לו.

אבל כל היום,

מהבוקר,

נץ לומד כסדר בלי הפסק, הוא נותן לי דוח.

הוא עושה סיכומים על כל לימוד.

וזהו, הוא הולך לישון בעשר, וקם עוד פעם, וכן הלאה.

מדהים.

עכשיו, עוד דבר, יש לי ילד שהוא מתקשה בקריאה.

מה, אי אפשר לתקן את זה?

בן כמה הוא?

נראה לי בן שמונה.

בן שמונה.

מה זה מתקשה? הוא לא מזהה אותיות? לא מזהה משפטים?

לא, הוא לאורך כל השנים, אני תמיד נותן לו עוד מורה פרטי.

עדיין הוא כבר קורא, אבל הוא הרבה משבש.

יש לי עצה.

אתה תיתן לו קטע מסוים לקרוא.

תראה שהוא משבש

הוא קורא מה שבא לו תקליט לו את זה כמו שצריך

ותן לו לשמוע את זה ושיעבור עם האצבע על מה שהוא רואה

ואז ייחקק אצלו

עכשיו תיתן לו בדרך כלל מילים שחוזרות על עצמן ושהוא לא יודע לבטא אותן טוב

וככה עם הקלטה כל הזמן אבל

מול הכתוב בדיוק מה שיש בהקלטה זה מה שכתוב

והוא ילך עם זה כל הזמן הלוך חזור ותיתן לו

על כל כמה פעמים שהוא עושה משהו שיהיה מבסוט סוכריה שוקולד כסף לא משנה מה שיהיה לו דרבון

בעזרת השם זה יצליח אמן תודה רבה תודה לכם

שיהיה לכם כתיבה וחתימה טובה

לפניו בלבנה בלבנה בואו לפניו בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבן בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלבנה בלב�

בירננה בואו ולפניו בירננה

איבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ולפנם בירננה בואו לפניו ולפניו בירננה בואו לפניו ולפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עמדו עמדו את השם בשמחה באו לפניו לפנה בירננה

בירננה ועמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו

עיבדו עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה היי! עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, היי! עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשנאה, עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשנאה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, ביר נאנה,

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, ועיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה, עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה,

היי עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה