חולון - חולון 16.12.2007

 

- - - לא מוגה! - - - 

אתם יודעים, בגיהינום יש כמה סוגי דינים.

יש גיהינום שזה של אש,

יש גם של קרח.

לא ידעתם על הקרח, לא?

חדש.

זה לא חדש, זה ישן.

אבל של אש זה כנגד כל אלה שמתחממים בעבירה.

אלה שעושים עבירות בחום,

משתוקקים לעבירה,

אז אלה נידונים באש של גיהינום.

ואלה שעושים מצוות בקרירות,

אז נותנים להם גיהינום של שלג.

אבל יש עוד גיהינום יותר גרוע,

זה גיהינום של בושה.

איזה פדיחות.

מראים לבן אדם את הכול,

סרט לייב לפני כולם.

הכול, את כל העבירות,

גם בחושך, גם במסתרים.

ופותחים לו פול ווליום ושומעים מה הוא אומר.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו משמיעים לו בשעת הדין.

יא וואי וואי.

ורואים הכול.

אדם רוצה לקבור את עצמו ואין.

אין, אין איפה להתחבא.

צריך לעמוד מול זה ולהסתכל. לא מקרה אחד ולא שניים ולא שלוש ולא ארבע.

כל החיים עוברים לפניו.

סוף דבר,

הכול נשמע.

לכן, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה קול האדם. יראו לך אותך בדיוק מי אתה.

ולא רק זה,

גם קול נעלם.

איך אתה דיברת עם אנשים?

חייכת, אהלן, כי...

ומה חשבת בלב?

מי אמר לו לבוא בכלל?

אבל הוא עם חיוך.

ואחר כך,

רואים סרט,

מה הוא מדבר,

ובתרגום כתוב מה הלב אומר.

וזה יושב לידו ואומר לו, אה?

ככה אמרת?

והוא אומר, חכה, נראה את הסרט שלך.

זה סרט טורקי.

כולם בוכים שם.

בעולם הזה אדם יכול ללכת בהליכות חייו כסוס,

כפרד,

אין הבין.

חי, שועט לו בחיים,

רץ קדימה,

יש לו עסקים,

יש לו תוכניות,

יש לו לו'-לו'-לוח זמנים.

הוא קבע עם זה וקבע עם זה,

איי-איי-איי.

אבל יום אחד אנחנו צריכים לצאת מפה, רבותיי.

אז לכן כתוב,

ישעיה הנביא אומר, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את ה' בשמחה.

עבדו,

עבדו, עבדו את ה' בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו בנחמה ותודה.

הערב הזה יהיה לרפואת חי ישראל חיים רפואה שלמה והתעורר לחיים טובים ושלום.

להצלחה ובריאות איתנה ליפעת לאה בת ורדה ולכל המארגנים של הערב מטל בת שרה, ארז בן מרגלית,

רפואת הנפש והגוף, שלום בית אמיתי, יזכו לגדל את הילדים לתורה וירת שמיים, נוריאל בן ציפורה, לידה כלל אילנית בת בתיה,

בזרע חי וקיים לג'ולי בת חיה ורחמים בן שרה,

ואהרון בן מזל ומיכל בת מרים.

אמן.

ועוד משה בן בדריה, זיווג הגון מהרה.

בפרשת השבוע,

פרשת ויגש,

כתוב

סיום פרשת מקץ ותחילת פרשת ויגש.

אחרי שנמצא הגביע באמתחת בנימין,

כתוב

ויאמרו אליו למה ידבר אדוני כדברים האלה, חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה,

אין כזה.

כסף אשר מצאנו בפי המתחותינו השיבונו אליך מארץ כנען

ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב

אשר יימצא איתו מעבדיך ומת

וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים

ויאמר גם אתה כדבריכם כן הוא

אשר יימצא איתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים

וימהרו ויורידו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו

ויחפש בגדול החיל ובקטון כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין

ויקרעו סמלותם ויעמוס איש על חמורו וישובו העירה

ויבוא יהודה ואחיו ביתא יוסף

והוא עודנו שם

ויפלו לפניו ארצה

ויאמר להם יוסף

מה המעשה הזה אשר עשיתם

הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני

ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני

מה נדבר ומה נצטדק

האלוהים מצא את עוון עבדיך

הננו עבדים לאדוני

גם אנחנו

גם אשר נמצא הגביע בידו

ויאמר חלילה לי מעשות זאת

האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד

ואתם עלו לשלום אל אביכם

מה כתוב מיד בתחילת הפרשה שלנו

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני

ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני

ואל יחרפך בעבדך כי כמוך כפרעו

ניגש אליו יהודה למלחמה

עד עכשיו

הם מדברים בפיוס

תשמע אם אתה תמצא את הגביע מי שעשה את זה ימות אנחנו נהיה עבדים וכולי

פתאום הוא ניגש אליו למלחמה מה השתנה?

באיזה טענה בא יהודה אליו כעת? הלוא יהודה עצמו אמר לו

היננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו

והוא עונה לו בעדינות והוא עונה להם בעדינות גדולה

חלילה לי מעשות זאת

ורוצה לקחת לחבד רק את האיש שנמצא הגביע בידו

אם כן מה אירע שבא יהודה לכלל כעס גדול כזה וניגש למלחמה?

במקום לקחת את כולם לעבדים הוא מוכן לקחת רק אחד

מה לא טוב?

על זה אתה הולך למלחמה?

כי כמוך כפרעה.

אבל נקדים דבר קטן.

ידוע שעשרה הרוגי מלכות שנידונו בשעתו למות במיתות משונות ואכזריות מאוד,

כתוב שחכמים זיכרונם לברכה נתנו עיניהם ברבי ישמעאל, שהיה כהן גדול,

בידה את שם המפורש

ביקשו ממנו שיעלה למרום ויתוודע עם גזרה זאת מן השמיים.

ומצאנו בחכמים זיכרונם לברכה שכמה פעמים הם נתנו עיניהם במי שהיו צריכים לענישו ועשו אותו גל עצמות.

כשחכמים

ראו מישהו שלא הולך על פי דרכי התורה,

מספיק שהיו נותנים עיניהם בו,

היה מת.

בתנאים,

כמו שהיו יכולים להשתמש בשם המפורש ולעלות לשמיים לברר אם יש גזרה כנגדם או לא,

היו יכולים ודאי להרוג את כל השונאים בתא בעלמא.

מה הייתה כוונתם בזה שביקשו ממנו לעלות לשמיים להיוודע?

האם זו גזרה מן השמיים?

אז הם ימסרו את נפשם למיתה ויקבלו עליהם דין שמיים.

אבל אם לאו זה לא גזרה משמיים, אלא זו בחירה רעה

של האויבים,

אז הם יילחמו בהם ויהפכו אותם לעפר ואפר.

ואכן כשעלה רבי ישמעאל

למרום

פגש את המלאך גבריאל ושאל אותו על זה.

ויען גבריאל ויאמר ידידי הצדיקים קבלו דין שמיים עליכם.

כיוון ששמע כן ירד וגיד לחבריו,

מיד מסרו עצמם למיתה וקיבלו עליהם דין שמיים באהבה.

וכך מסרו את נפשם עשרת הרוגי מלכות,

רבי עקיבא וחבריו.

על פי זה אפשר להבין היטב את כל מה שהתרחש פה בפרשה.

השבטים אמרו

האלוקים מצא את עוון עבדיך,

היננו עבדים לאדוני.

ודאי לא כיוונו על הגביע,

לא בגלל הגביע,

אלא כמו שפרש רשי, אלוקים מצא את עוון עבדיך,

יודעים אנחנו שלא סרחנו,

לא גנבנו גביע,

ולא כלום.

אבל מאת המקום נהייתה להביא זאת עלינו.

מצא בעל חוב לגבות את חובו.

מצא בעל חוב, הקדוש ברוך הוא, לגבות את חובו מהחייבים.

על מה הם היו חייבים?

על מכירת יוסף.

לכן הכל התגלגל בצורה כזאת שנמצא הגביע בפיה מתחת בנימין.

ככה הם הבינו.

הצדיקים האלה לא הסתכלו מה אומר המושל שנמצא מולם, שבמקרה זה היה יוסף,

אחיהם, והם לא זיהו אותו,

אלא הם הסתכלו למה התגלגלה לידם גזרה זו.

מפה גם אפשר להבין,

כשהם הבינו שהכול

מתגלגל בגלל מכירת יוסף,

ומצא בעל חוב לגבות את חובו,

מפה ניתן להבין שהם לא מצאו עוד שום עבירה בחיים שלהם במשך 22 שנה מאז שהם נפרדו מחייהם.

לא מצאו שום עבירה שאפשר לתלות בה שבגינה נסוב העניין הזה שהם ייתפסו כשהגביע נמצא אצלם.

הרי שבדקו וחקרו במשך כל ימי חייהם, ולא מצאו שום חטא ועוון

חוץ ממכירת יוסף, וגם זה לא כל כך פשוט.

אבל אנחנו נעשה חשבון אם אנחנו יכולים לספור כמה עבירות

אנחנו עוברים ביום אחד,

כמו לשון הרע,

רכילות,

הסתכלות אסורה,

הרהורים רעים,

כל שכן בשבוע,

בחודש,

בשנה,

במשך כל החיים.

אלפים ורבבות.

אם אחד יקרה לו משהו, הוא יכול לתלות בדיוק על מה קרה לו?

חסר על מה?

יש כאלה מצחיקים ששואלים לפעמים,

למה זה קרה לי?

וואו,

למה זה קרה לו?

למה לא קרה לך קודם?

ולמה לא כל הזמן?

ואתה שואל למה זה קרה לי אחרי 20-30 שנה?

ויאמרו איש על אחיו.

אבל אשמים אנחנו

על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.

אנחנו לא חייבים על מכירת יוסף,

כי על מכירת יוסף עשינו כדין

ועשינו בית דין.

ודנו אותו כדין רודף

שלמעשה היה מביא דיבת האחים אל אביהם,

רעה,

לומר מה מעשיהם.

וכיוון שהם חששו

שזה הולך להיות סרט חוזר, מה שנקרא,

כמו שלאברהם היו שני בנים,

ישמעאל ויצחק.

ישמעאל נדחה

ויצחק נשאר.

ליצחק היו שני בנים.

עשיו ויעקב.

עשיו נדחה

ויעקב המשיך.

ליעקב שניים עשר בנים.

הבן זקונים והבר חכים זה יוסף,

וכאילו האחד עשר נדחים.

ואבא מאמץ אותו אליו,

אולי הוא ימשיך והם יידחו מהעולם הבא.

אז דנו אותו כדין רודף.

בא עם חלומות?

המלוך תמלוך עלינו?

אם משול תמשול בנו?

כל הזמן.

היה להם חשש שיש לו דין רודף.

דנו אותו, פסקו שהוא רודף, הוא חייב מיתה, לכן עשו את כל מה שעשו.

אבל אחר כך, כשהם התבוננו,

אז הם אמרו, רק רגע, אנחנו מסבירים לבן אדם הזה,

אנחנו מתחננים על נפשנו, אומרים לו, אנחנו לא אשמים,

אנחנו לא עשינו, לא לקחנו את הגביע,

אנחנו לא מרגלים.

הוא לא שומע.

אז זה כנראה מידה כנגד מידה שאנחנו לא שמענו כשיוסף התחנן אלינו.

אז זה מידה כנגד מידה.

אז מה הייתה המסקנה שלהם?

אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרד נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.

כותב אספורנו,

שהם לא התוודו על המכירה,

כי על המכירה הם ידעו ובטחו שהם עשו דין אמת.

רק אחרי הדין,

כשהוא התחנן,

והם לא שמעו

לצרת נפשו,

על זה דנו אותם מן השמיים,

שהם התחננו למושל והוא לא יענה להם.

כי בזה היו סבורים שהם צודקים, אלא כך אמרו,

אף על פי שהיה רודף,

מכל מקום היה לנו לרחם עליו כשהתחנן אלינו.

ולכן באה אלינו הצהרה מידה כנגד מידה.

אנחנו התאכזרנו על אחינו,

משום כך מתאכזר אלינו כעת האיש הזה.

אבל פתאום נכנס לתמונה ראובן.

ביען ראובן

אותם לאמור.

הלא אמרתי עליכם לאמור,

אל תחטאו בילד

ולא שמעתם,

וגם דמו הינה נדרש.

לא דנים אותנו רק

על זה שהוא התחנן ולא שמענו,

אלא אנחנו נדונים כרגע גם על זה שאנחנו

מכרנו אותו לעבד ולכן גם דמו נדרש.

כלומר, זה לא רק על האכזריות,

אלא גם שחטאתם לשפוך דם נקי שהוא לא היה בן מוות.

על כל פנים הגיעו כולם להכרה והתוודו על עצם המכירה שמכרו אותו לעבד,

ומידה כנגד מידה נענשו להיות עבדים.

לכן הם קיבלו על עצמם דין שמיים ואמרו בעצמם,

היננו עבדים לאדוני.

למה?

אם זה מן השמיים ודנים אותנו על זה שמכרנו אותו חינם

והוא נמכר לעבד אז מגיע לנו מידה כנגד מידה, כולנו שהשתתפנו במכירה,

מגיע לנו להיות עבדים. לכן הם אמרו לבד,

היננו עבדים לאדוני.

אבל כשענה להם יוסף

חלילה לי מעשות זאת,

האיש אשר נמצא גביע בידו

הוא יהיה לי עבד?

ואתם עלו לשלום אל אביכם

ראו בזה שאין פה גזרה מן השמיים

להעניש אותם עבור חטא מכירת יוסף.

ואם כן,

בדיוק הפוך היה צריך להיות.

הם היו צריכים להיות עבדים,

ובנימין, שלא היה במכירה,

הוא היה צריך לעלות לאביו.

אם זו גזרה משמיים ומידה כנגד מידה,

מי שמכר לעבד צריך להיות עבד,

ומי שלא השתתף במכירה לא צריך.

ומה יוסף אומר?

יוסף אומר הפוך.

הוא יישאר בנימין שנמצא הגביע באמתחתו,

ואתם עלו לאביכם לשלום.

אז הם אמרו, זה לא גזרה משמיים,

כי גזרה משמיים, מידה כנגד מידה.

לכן, ויגש אליו יהודה למלחמה, כי כמוך כפרעה.

זה אתה מתעלל בנו.

זה לא משמיים, כל הסיפור הזה.

מדהים.

רואים מכאן באיזו אמונה חזקה היו חיים השבטים הקדושים?

וללמד אותנו,

שאם אירע עזת צרה או מחלה, חס ושלום,

ידע האדם שאין העולם הפקר והכל בהשגחה פרטית.

שאין אדם נוקף אצבע למטה,

אפילו קוץ לא נכנס לו ביד,

אלא אם בבית דין ישבו למעלה ודנו שצריך להיכנס לו קוץ,

לאיזה עומק וכמה דם יצא ומה משך הזמן של הכאב שיהיה לו מזה.

אין דבר כזה באקראי.

הכל בהשגחה מאיתו יתברך.

ככה חיו השבטים הקדושים.

למה? כמו שכתוב בפסוק,

מהשם מצעדי גבר קוננו.

אחד יוצא מהבית ורחמנא ניצלן

פגעה בו מכונית ונהרג.

ברור שאם הוא היה יוצא חמש דקות קודם

או אחר כך,

זה לא היה קורה.

התזמון הזה זה מהשם מצעדי גבר

קוננו.

הקדוש ברוך הוא מכונן את הצעדים של האדם

להגיע אל הגזרה שקצובה וגזורה עליו מראש.

אין אקראי,

הכל בהשגחה.

אז לכן אם קורה לאדם משהו, ולא משנה מה,

צריך לחפש את המידה כנגד מידה

על מה נותנים לו באותה מטבע.

לכן הם בחנו את הדברים.

הם התחננו אליו והוא לא שומע. אז אמרו, בגלל שהוא

התחנן אלינו יוסף ולא שמענו לו, לכן אנחנו מתחננים ולא שומעים לנו.

אבל ראובן אומר להם, זה לא בגלל זה. גם דמו נדרש.

המכירה גם לא הייתה בסדר

ומכרנו אותו על חינם לעבד.

אז הם אמרו, איננו לאדוני עבדים.

אבל כשהם ראו שזה לא כך,

והפוך, מי שמכר

הוא פוטר אותו,

ומי שלא השתתף במכירה, כגון בנימין,

הוא רוצה להשאיר אותו,

אז הם הבינו, זה לא מן השמיים.

זו בחירה שלו. על זה הם מוכנים להילחם.

מכאן שכל ההסתכלות של השבטים הייתה להסתכל את דרכי ההשגחה עליהם בכל מעשיהם.

ולכן

השבטים הקדושים ראו את הצרה הזאת עליהם, ויודעים היו שאין בהם שום שמץ חטא אחר. התוודו ואמרו,

אשמים אנחנו על כן באה אלינו הצרה הזאת.

וכן יהודה ראה גם שנענשנו רעות במשך עשרים ושתיים שנה.

יהודה,

שהיה מלך באחיו,

עשרים ושתיים שנה הוא סבל.

נשא אישה ומתה,

ושני בנים קטנים שלא מתו בצעירותם, חר ועונן,

ותמר כלתו יושבת עגונה,

ואחר כך המעשה,

זה שהיה מגדיר עיזים והוא פוסק את דינה הוציאוה ותסרף

ולבסוף הוא מוצרך להודות לעיני בית דין בפני כולם

צדקה ממני

היא מעוברת ממני

איזה ביזיונות לעמוד מול כולם ולהגיד את זה

רק יהודה יכול לעמוד בניסיון הזה

ובזכות זה שהוא עמד בניסיון הזה

הוא זכה שכולנו נקראים יהודים על שמו,

כי עיקרו של היהודי זה להודות,

להודות על הטובה ולהודות אם חטא.

המילה הכי קשה בעברית, בלשון הקודש, טעיתי,

אבל זו המילה הכי חשובה שיש.

הכי חשובה שיש.

שאול לא אמר, טעיתי,

הפסיד את המלוכה.

דוד אמר, חטאתי, מיד

השם ויתר לו.

טעיתי.

מילה אחת בזמן פותרת צרות רבות, מחלות,

הכול.

טעיתי, חוזר בי, סליחה, טעיתי.

כיוון שראה יהודה שבאות עליו צרות כאלה רבות,

הבין שיש עליו טביעה גדולה ומיוחדת מן השמיים.

היות שהוא אמר לאחיו,

מה בצע?

כי נהרוג את אחינו.

שמעו אליו האחים

ולא הרגו אותו ומכרו אותו.

לא הרגו, מכרו.

אבל אילו הוא היה אומר להם, נחזירהו לאבינו,

גם היו שומעים לו.

מכיוון

שהוא לא סיים את המצווה,

הוא התחיל את ההצלה.

שימו לב, הוא התחיל את ההצלה.

רצו להרוג אותו על פי הדין,

כדין רודף.

והוא התחיל בהצלה, שלא יהרגו אותו,

רק אם ימכרו אותו.

אבל אם היה ממשיך את המצווה ואומר, נחזיר אותו לאבינו,

היה מסיים את המצווה.

ולא עשה זאת, נענש,

שמתה אשתו ושני בניו.

לכן כתוב, המתחיל במצווה, אומרים לו גמור.

כשיהודה התחיל במצווה

לא גמר,

מתה אשתו ומתו בניו.

אתם שומעים מה קורה כשאדם לא גומר מצווה עד הסוף?

מתחיל במצווה, אומרים לו גמור.

אם לא חס ושלום,

גומרים לו על כמה בסביבה.

לכן ויאמר יהודה, מה נאמר?

ומה נדבר?

ומה נצטדק?

האלוהים מצא את עוון עבדיך.

עכשיו בואו נבין.

אתם יודעים איזה גיבורים היו השבטים הקדושים?

כתוב במדרש שיהודה לקח חתיכות ברזל והיה שובר אותן בשיניים.

כל גיבורי מצרים לא יכולים לעמוד בפניהם.

עד כדי איום להחריב את כל מצרים אם לא יחזירו להם את בנימין.

וראו זה פלא,

גיבורים כאלה,

שכל מצרים רועדת מהם,

הראו כל כך כוח וגבורה שהרתיעו את כל גיבורי מצרים, ומצרים הייתה בסכנת קלעייה,

אבל כל כוחם היה עד שלא ידעו את יוסף.

כל זמן שלא נודע להם שזה יוסף,

היה להם כוח גבורה אדיר.

הם התכוונו להתפרס בעשרה שערים של מצרים, כל אחד לוקח לו פלך אחד וגומר על כולם.

שמעון ולוי אחים,

כששכם בן חמור

עשה את מעשיהו בדינה,

שני אחים,

שמעון ולוי, הרגו 24,000 אנשי שכם.

על הבוקר, מה שנקרא.

השבטים היו חזקים מאוד.

אם בדורות מאוחרים יותר,

כמו החשמונאים, מתתיהו הזקן,

וחמשת בניו ניצחו את יוון,

אז תבינו מי היו השבטים הקדושים.

ועם כל הכוח שלהם,

כשהתגלה עליהם יוסף ואמר להם,

שתי מילים.

אני יוסף,

נמסה כל גבורתם,

נטל מהם כוחם,

נעשו כי אילמים לא יפצחו פיהם, כמו שכתוב, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

וכתוב, שפרחה נשמתן

מרוב בושה,

ובא מלאך והחזיר להם אותה.

אתם יודעים, בגיהינום

יש כמה סוגי דינים.

יש גיהינום שזה של אש,

יש גם של קרח.

לא ידעתם על הקרח, לא?

חדש.

זה לא חדש, זה ישן.

אבל

של אש,

זה כנגד כל אלה שמתחממים בעבירה.

אלה שעושים עבירות בחום,

משתוקקים לעבירה,

אז אלה נידונים באש של גיהינום.

ואלה שעושים מצוות בקרירות,

אז נותנים להם גיהינום של שלג.

אבל יש עוד גיהינום יותר גרוע,

זה גיהינום של בושה.

איזה פדיחות.

מראים לבן אדם את הכול,

סרט לייב לפני כולם.

הכול, את כל העבירות,

גם בחושך, גם במסתרים.

ופותחים לו פול ווליום ושומעים מה הוא אומר.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו,

משמיעים לו בשעת הדין.

יא וואי וואי.

ורואים הכול.

אין צנזורה.

הכול.

וכולם רואים.

אדם רוצה לקבור את עצמו, ואין.

אין, אין איפה להתחבא.

צריך לעמוד מול זה ולהסתכל. לא מקרה אחד ולא שניים ולא שלוש ולא ארבע.

כל החיים עוברים לפניו.

בסוף דבר,

הכול נשמע,

לכן, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם. יראו לך אותך בדיוק מי אתה.

ולא רק זה,

גם קול נעלם.

איך אתה דיברת עם אנשים?

חייכת, אהלן, קיב.

ומה חשבת בלב?

מי אמר לו לבוא בכלל?

אבל הוא עם חיוך.

ואחר כך

רואים סרט,

מה הוא מדבר, ובתרגום כתוב מה הלב אומר.

וזה יושב לידו ואומר לו, אה?

ככה אמרת?

והוא אומר, חכה, נראה את הסרט שלך.

זה סרט טורקי.

כולם בורחים שם.

לכן נבהלו מפניו

מגודל הפחד והבושה פרחה נשמתם עד שבא מלאך וחזירן.

פה בעולם הזה אדם יכול ללכת בהליכות חייו כסוס,

כפרד, אין הבין.

חי, שועט לו בחיים,

רץ קדימה,

יש לו עסקים,

יש לו תוכניות,

יש לו לוז,

לוח זמנים.

הוא קבע עם זה וקבע עם זה.

איי, איי, איי.

אבל יום אחד אנחנו צריכים לצאת מפה, רבותיי.

אז לכן כתוב,

ישעיה הנביא אומר, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

למה צריך להסתכל למעלה לראות מי ברא שמיים בארץ?

מה פה בארץ אנחנו לא יכולים לראות?

מה, עיניים זה דבר פשוט? מה, זה בא מפיצוצים?

עין.

אתם יודעים איזו חוכמה יש בעין?

אתם יודעים כמה נימי דם?

אתם יודעים מה זה מוח?

מה זה לב? איזה משאבות?

איזה עורקים? איזה נימים? איך הכול עובר? איך הכול הולך? הכול חוזר?

מה זה?

כדוריות אדומות? לבנות?

כליות?

כבד?

טחון?

בלוטת התריס?

הפרשה יתרה קצת מבלוטת התריס, נולד מונגלואיד.

קצת נוזל באוזן, לא במקום,

אדם מאבד שיווי משקל.

זהו, כמו שק תפוחי אדמה, טראח, נופל.

הכול על המילי של המילי של המילי של המיליגרם.

זה לא נפלאות הבורא?

מבשרי אחרי זה לוקה.

אבל מי מסתכל?

אנחנו רגילים לזה.

אה, וואלכ, אני לא רואה. מה קרה?

לא רואה.

מה זה לא רואה? מי אמר שאתה צריך לראות?

ברכת בבוקר פוקח עיוורים?

לא, לא היה לו זמן. היה לו לוז.

הוא ממהר.

זוקף כפופים.

אמרת? לא.

אחרי זה הולך ככה,

אה, אה.

צריך לקבל זריקות מיליון ומאתיים פניצלין,

אולי הוא יתיישר.

פלא פלאות

שמיליארדים של מיליארדים של חלקיקים מתוכננים ומותאמים פועלים ברצף.

פלא פלאות.

ראיתם פעם איך נראה עלה, עלה,

עלה?

ראיתם כמה צינוריות יש לו בשביל שהוא יקבל

את החיות מהמים?

איזה חוכמה, עצים בגובה עשרות מטרים.

איך הטיפה מלמטה מגיעה למעלה?

והיא מגיעה קודם כל לעלים העליונים,

שהם תמיד טריים ולחים בירוקים.

מעלית, אצלנו, מעל כמה קומות, צריך לתת לה מנוע עזר,

אחרת היא לא עולה.

ופה, מה מעלה את המים למעלה?

איזה מעלית? הידראולית

או מכנית?

ואיך המים יודעים ללכת לכל העלים?

אה?

פשוט לנו, מה זה? תשקה, נו, מה קרה לך? תשקה.

הוא יודע רק לפתוח את הברז,

שם טפטפת והולך. וזה, מביא לו פירות, מביא לו פשוט.

שם מים, נהיה לך קוקוס.

איך ממים נהיה קוקוס?

ממים צריך לצאת משהו רכרוכי.

קוקוס?

טאי.

ממים.

נפלו עליו טיפות מים.

איך נהיה ממים אבטיח?

חמש קילו אבטיח ממים.

מילון.

שסק.

בננה.

אגס.

אש עדה.

זה נפלאות הבורא?

לא, זה היה מפיצוץ.

אבל הנביא לא סומך עלינו שנסתכל.

הנביא לא סומך עלינו. אנחנו רגילים כבר פה, אז זה פשוט לנו, כאילו. אגסים, בננה. אם חסר, אומרים, מה קרה?

למה לא הבאת?

שאו מרום עיניכם

וראו מי ברא אלה.

כל הגלקסיות,

כל הקוסמוס,

כל הקשרים הרוחניים

שבין כוכב לכוכב,

אם יתקרבו כמה קצת יותר מדי אחד לשני,

כל האיזון בעולם משתחרר, העולם מתפרק לגורמים.

טיפות המים.

תיקחו עכשיו נפה,

עושים מלט,

נכון? ראיתם פעם את החבר'ה האלה שעושים את המלט?

עושים ככה צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, הוא יורד.

אחרי שזה יורד מהרשת

נפגשים החלקיקים האלה שירדו דרך הרשת.

ונדבקים אחת בשני, נכון?

באוויר עוד.

אבל טיפות הגשם, אין טיפה אחת נוגעת בחברתה כשהן יורדות מלמעלה.

אש אדם.

מה זה?

אין חיטה אחת בעולם דומה לחברתה.

אין חיטה

דומה לחברתה בכל העולם כולו.

אין אדם דומה לחברו, לכן יש לנו טביעות אצבע שונות על בטוח.

עוד לא נמצא אדם בעולם שיש לו טביעת אצבע זהה למישהו אחר.

ה-DNA של כל הבריות בכל העולם כולו שונה, וזו טביעה וחותם של הקדוש ברוך הוא באדם זה,

שהאדם זה מיוחד שונה מכולם.

מי עושה דבר כזה?

אבל אנחנו בכלל לא פועלים.

אבל אם קורה לנו משהו, למה לי?

אם טביעת אצבע שלך שונה מכולם,

וה-DNA שונה,

ותווי הפנים שלך שונים,

והכול שונה,

גם מה שאתה מקבל זה בשונה מאחרים, כי זה בדיוק מה שמתאים לך.

לפי מה שאתה בדיוק.

אבל אדם מסובב פה כסוס כפרת, אין אבי,

ממהר, יש לו תוכניות.

אבל אדם צריך להתבונן שהקדוש ברוך הוא ברא אותו והביא אותו לכאן לא בכדי ולא סתם.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אוי לנו מיום הדין,

ואוי לנו מיום התוכחה,

שהרי יוסף היה הקטן שבשבטים.

ולא יכלו אחיו לעמוד מפניו בתוכחתו.

מה הוא אמר להם?

שתי מילים.

אני יוסף.

פרחה נשמתם.

פתאום כל האמת נתנה להם סטירה לפנים?

עכשיו הכל מסתדר.

זה שהוא בא ואמר לנו כל הזמן שהוא חולם חלום,

שיש שיבולים,

ויש ככה, ויש ככה,

והוא מלך, והם יהיו עבדים לו וכו',

והשמש וירא הכוכבים, משתחווים לו.

חשבו שהוא בעל גאווה,

חולם חלומות עליהם, כל הזמן חושב איך להיות עליהם,

ופתאום הכל התקיים.

הם באו והם השתחוו לו,

והוא היה אדון עליהם,

והוא מושל על כל מצרים,

הכל התקיים.

והיה חסר להם רק דבר אחד, שתי מילים שיסבירו להם את האמת.

אני יוסף.

אז המכירה לו מכירה,

וכל מה שחשבו אותו היה לו נכון,

והם טעו לאורך כל הדרך,

והוא צדק בכל, והוא צדיק,

והוא מאה אחוז.

מתי זה יתברר? בשתי מילים.

אני יוסף.

הגיע הרגע שהקדוש ברוך הוא יגיד שתי מילים.

אני אשם.

ואז כולנו נמסים.

כי פתאום התברר לנו שכל מה שהיו לנו טענות וטרוניות

וקשקושים ובלבולים

ומחשבות והרהורים והכול,

כביכול על דינו של הקדוש ברוך הוא,

פתאום הכול התבהר שאנחנו טעינו,

שיקרנו, רימינו את עצמנו,

היינו כסוס כפרד אין הבין,

כי היינו שקועים בתאוות שלנו ובתוכניות שלנו ובלו״ז שלנו.

מתי זה יתברר?

כשהקדוש ברוך הוא יכריז הכרזה אחת.

אני השם.

מה נעשה באותו רגע?

אצלהם פרחן שמע.

אצלנו אני לא יודע אם היא תחזור.

מפדיך?

טיסה אינסופית.

מהבושה.

הבושה זה גיהנום חבל על הזמן.

הבושה

חבל על הזמן.

אתם שומעים שיש אנשים שמתאבדים הרבה, נכון?

מגיעים לפת לחם

ולא יכולים לשאת את הבושה שהם צריכים לבקש מאנשים אוכל, ומתאבדים.

בגלל אוכל. הם לא עשו עוון.

בגלל אוכל.

בגלל אוכל.

ואם אדם חוטא כנגד מי שמטיב לו,

מי שנותן לו,

ולא סתם,

אלא הבורא שלו, אביו ומלקו,

ולא פעם אחת,

ולא פעמיים,

ולא יום,

ולא יומיים,

ולא שנה,

ולא שנתיים.

כל החיים

והוא עוד לא מבין מה רוצים ממנו.

איזה בושה תהיה לו כשישמע אני השם.

אז לכן אנחנו צריכים להיות חכמים ולהיות מוכנים

ליום הזה.

ומי שחכם מכין צידה לדרך.

מכין צידה לדרך.

אדם לא יודע מה עתו.

לא, כולם חזרו היום הביתה.

חלק לא.

לא מחר כולם יחזרו הביתה.

גם שלשום זה לא היה כך.

אף אחד לא יודע מתי.

אבל השטרפ של מי שמוכן,

השטרפ של מי שמבין ומתבונן ויודע שיש דין ויש דיין ויש עולם הבא וצריך לתת דין וחשבון.

והקדוש ברוך הוא דן כל האדם והאדם באשר הוא.

כפי מה שהוא.

אתם יודעים מה זה כפי מה שהוא?

לפני שאתם ירדתם לעולם,

יש לכם את הדיוקן,

יש לכם את הרמה ואת המעמד ואת הדרגה

השלמה שלכם.

הקומה האמיתית שלכם.

מה אתם הייתם

כנשמה לפני שירדתם למטה?

כל מה שיש לכם לעשות

זה לרדת למטה

ולמלא את הקומה שלכם

ולהחזיר אותה מלאה.

זאת אומרת,

הפוטנציאל,

הפוטנציאל שלכם,

היכולת שלכם,

המסוגלות שלכם,

הכל טמון בכם, אתם צריכים למלא את זה לקומה המלאה.

אחד, מביאים לו כלי קטן, צריך מלא כלי קטן. אחד, כלי גדול, כלי גדול.

אחד, הביאו לו פיילה, צריך למלא אותו.

אחד,

יכול להיות ענק שבענקים, צדיק שבצדיקים, חסיד שבחסידים.

אבל הבן אדם הזה לא עשה הרבה.

ירד לפה

והיה נגר.

כשהוא יגיע למעלה, אוי ואבוי אמה מחכה לו.

יראו לו מה שהוא היה צריך להיות.

מעשה ידוע ומפורסם

מילד

שהיה לומד בחיידר

לא לצעוק, לא לצעוק, חברים, סגירת חשבונות בבית.

ובכן,

יהודים יקרים,

ילד בחיידר,

ופתאום הוא שומע באמצע הלילה שאבא ואימא

מדברים עליו ואומרים שכיוון שהוא לומד כמה שנים כבר ולא מצליח בלימוד,

אין טעם להחזיקו בתלמוד תורה, כי בסוף הוא יתייאש ויצא לרחוב.

עדיף לקחת אותו ולתת אותו שוליה לנגר,

יעזור לו.

ויהיה לפחות ירא שמיים,

ירא שמיים,

ואומנם עם הארץ, הוא לא ילמד,

אבל בסופו של דבר מה יקרה?

בסופו של דבר

יזכה לגן עדן.

הילד שמע,

התפרץ ובכה, ואמר לאבא שלו, אבא, לא, לא, לא, אבא, לא, לא, תן לי עוד צ'אנס, תן לי עוד צ'אנס.

האבא אמר,

טוב,

אני אתן עוד צ'אנס.

אז האבא הסכים ואמר לו, נראה, ננסה עוד כמה חודשים.

כמה חודשים, והילד השקיע והתמיד,

ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה,

עד שנהיה הנציב מוולוז'ין, זכר צדיק, קדוש לברכה.

אחד מגדולי ישראל,

לפני שהוא נפטר, הנציב מוולוז'ין, שכתב ספרים,

לקח את הספרים שלו,

החזיק אותם ביד

והיה בוכה.

שאלו אותו, למה אתה בוכה?

הוא אומר, בעוד דקות ספורות אני עולה לפני בית דינו של הקדוש ברוך הוא.

אם לא הייתי שומע את השיחה שדיברו ההורים שלי

והייתי מגיע לעולם האמת,

היו מוציאים לי את הספרים מעמק דבר,

והיו שואלים אותי, אתה מכיר את הספרים האלה?

הייתי אומר, לא, מאיפה לי? אני מכיר עצים, סנדוויץ',

עצבוק,

עץ מלא,

זה מה שאני מכיר. מאיפה לי לדעת על ספרים?

היו אומרים לי,

זה ספרים שאתה היית צריך לכתוב.

מה הייתי אומר להם?

ומה היה העונש שלי אם לא עשיתי זאת?

זה מה שהקדוש ברוך הוא ידון כל אחד מאיתנו לפי מה שהוא בתחילת הבריאה טרם ירידתו לכאן.

אנחנו צריכים לחזור למעלה

כמו הקומה המלאה שלנו האמיתית.

אנחנו אומרים, אם בן אדם לקח את עצמו לכיוונים אחרים

ולא ניצל את הפוטנציאל שלו לעשות את רצון השם יתברך כמו שצריך,

ידונו אותו לא רק אם הוא עשה עבירות

או הוא לא עשה מצוות,

ידונו אותו גם לפי מה שהוא היה צריך להיות ולא היה.

אתם מבינים מה אני מדבר?

זאת אומרת אין בן אדם שיכול להגיד

אני לא יכול, אני לא מסוגל.

אתה בחרת בכיוון מותק.

אתה רצית להיות כזה וכזה.

אתה רצית לעסוק בנדלן, אתה בחרת את זה.

אתה רצית להתעסק בבורסה,

אתה לא רצית ללמוד תורה.

אתה לא רצית להיות באוהלה של תורה.

אתה רצית את העולם הזה,

וויתרת על העולם הבא.

מה אדם יגיד?

נתנו לו 70-80 שנה,

תרד,

תאסוף מה שצריך,

והבן אדם פספס את הכול.

מה אתם אומרים?

כדאי,

70-80 שנה זה נגמר.

לקחת?

לא לוקחים כלום מפה,

לוקחים אותנו.

אבל עם מה אתה הולך?

עם מה אתה הולך עכשיו? עם פל ספה?

שם אתה לא יכול לבוא ולהגיד רע, רע, רע, רע, רע,

זה לא משנה אם אתה יודע שם 11 שפות.

מדברים איתך בשפה אחת, שפת האמת.

תענה לעניין באיזה שפה שאתה רוצה.

אבל אם לא יהיו לך תשובות,

גיהנה-גיהנום.

בכל שפה,

בכל צבע.

שום תעודות.

שמים אדם בקבר,

אדם בא עם תעודה.

יש לו תעודה פרופסור.

אין תולעים אקדמאיות.

זה אותם תולעים.

התעודות לא משפיעות.

אתה צדיק או רשע? זו השאלה.

צדיק אמיתי?

אין תולעים.

לא נוגעים בו.

כי זו גזרה.

למה צריך תולעים בכלל?

משום שאיברים שחטאו,

צריך

שרושם החטא שטבוע בגוף

יימחה.

אז התולעים אוכלות ומכרסמות

את אותם איברים בדיוק

שהם חטאו

ולא תוקנו.

כמו מעשה בריבין עזר,

בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

אחרי שהוא נפטר

הוא היה צדיק גמור מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד,

כמו אביו רבי שמעון בר יוחאי.

הוא היה אדם גדול מאוד, אדם גדול גדול מאוד.

הוא היה מוריד שכבות של שומן אצלו מהבטן

לבדוק אם תשלוט בו רימה כשהוא ימ...

ושם את השומן,

היה עושה ניתוח,

מוציא שומן,

כמו שהיום עושים שאיבת שומן.

הוא לא עשה בשביל להיות דוגמן,

הוא עשה בשביל לבדוק אם תשלוט בו רימה.

הוא היה שם את זה בשמש כמה ימים, לראות אם ישליטו בזה תולעים, ולא היו נוגעים בזה תולעים. לא היה יוצא מזה תולעים ולא כלום, נשאר ככה.

כשהוא נפטר,

הוא ביקש שלא יקברו אותו.

לא קברו אותו.

22 שנה השאירו אותו בעליית הגג כמו ישן.

היו באים לדון אצלו בעלייה,

והיו עומדים שניים בעלי דינים,

והוא היה אומר מי זכאי ומי חייב.

מת.

יום אחד אשתו עלתה לנקות את העלייה,

והיא ראתה שמהאוזן שלו יוצאת תולעת.

אז היא חשבה שכבר אולי הוא מתחיל להרכיב,

ואז עלה בדעתה לקבור אותו.

הוא בא אליה בחלום בלילה ואמר לה, לא.

מה שראית, את התולעת יוצאת מהאוזן,

זה מפני שפעם אחת הלכתי בשוק

ושמעתי יהודי אומר על חברו לשון הרע.

לא קיבלתי את הלשון הרע,

אבל כיוון שלא מחיתי בו

לומר לו

שזה לא בסדר מה שהוא מדבר,

אז נענשתי בביזיון של התולעת שיוצאת מהאוזן ששמעה.

שזה מרוק

על העוון הזה.

אז האיבר הזה שחטא, לקה.

ככה כל האיברים.

איבר שחטא, לוקה.

זאת אומרת,

דין התולעים הוא דין

באיברים שחטאו

ולא תוקנו.

אבל אם אדם עושה תשובה אמיתית,

אמיתית גמורה,

או שהיה צדיק גמור,

או שהיה צדיק

ועל המעט שלא היה בסדר חזר בתשובה,

אין דין התולעים עליו.

וכבר נמצאו

אנשים מסוימים עם גופות שלמים אחרי מאות ואלפי שנים.

אז זאת אומרת,

דינו של הקדוש ברוך הוא, דין אמת,

מלווה אותנו כל ימי חיינו, מיום ההולדת,

עד יום המיטה ואחריו,

על פי דין אמת.

וכשיגיד השם אני השם הכל יתברר

אבל חבל זה יהיה מאוחר

כדאי ללמוד מיוסף

ולראות כשהוא אמר

לאחים שלו הגדולים שהיו בעלי כוחות אדירים שתי מילים

אני יוסף לא יכלו לעמוד מפניו זהו

זהו

האמת כל כך

חזקה כל כך קשה

שאדם מתמוסס

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו פה בבקשה, אני רק אזכיר

שבשלב הראשון של ההרצאה עד שאני אגיד אנחנו רק

שואלים שאלות ומשתדלים לענות תשובות.

לא לבקש בשלב הראשון ברכות כי אני לא אברך בהתחלה.

קלעתי בול.

כן.

יש לך שאלה?

תן לגברת שמה לשאול שאלה.

ערב טוב.

ערב טוב.

האמת היא שזה יותר משאלה.

מה שאני רוצה לנהוג זה כמו יהודה,

אני רוצה להתוודות.

בתוך הביטוי הזה יש לי שאלות כאן בתוך הביטוי.

האם דיברת עליי שרה?

לא.

לא, אתה לא קשור לנושא הזה. ברוך השם, ברוך השם.

לא, זה פלא.

שאני אברך אותך על ההמשך, מפיצה אותך בכל מקום שאני הולכת.

השתדלתי להביא הרבה אנשים אבל אנשים קצת לא מוכנים עדיין.

כן. לא, אני מתכוונת להתנהג כמו יהודה בזה שאני רוצה להתוודות שהתנהגתי כמו חיה כשדיברת על זה שאנחנו לא ידענו

לגבי

האי-צניעות שלנו, לגבי החשיפה העצמית שלנו, לגבי החיים שבדלנו באי-ידיעת התורה.

אז דיברת עליי, שרה.

אתה לא קשור.

למה אתה מחליף את עצמך על העניין?

אמרת שאני דיברתי על צניעות, אז את דיברת לא. לא, היה איזה שיעור אחד ששמעתי באינטרנט.

נו, זה אני, נו.

רק שנייה, אני לוקחת חלק מזה ואני אשם על זה.

אני מתמודדה מתוך זה.

הבנתי, אוקיי. סיבובים, בסדר, אוקיי. ברור, ברור, ברור.

גם בשביל זה לומדים דרך תורה, כדי שמה שלמדנו, אני אעשה. בשביל זה אנחנו לא מקסימים.

זה מה שאני באה לעשות.

אוקיי.

אני באה למתווטות על זה שפעם הייתי חילונית, הכוונה, פעם חשפתי את עצמי בגוף שלי, הייתי בים, משחקת מתקות.

פעם הייתי מדברת עם בנים,

פעם בנים יותר חברים שלי מאשר בנות, כמו שאני אגיד לך שהיום זה גם לא שונה, אבל בכל אופן,

עד שיום אחד,

ובואי יש פה איזושהי שאלה אליך,

עד שיום אחד הרגשתי שהחיים שלי ידרוגנו מבחינת התוכן שלהם.

הייתי בבית, הרגשתי קשה וביקשתי מהקדוש ברוך הוא תמונת דרכים.

השתבר שמולדת,

הרבה שזמן שאלתי כאילו להבין אם מה שביקשתי,

אם ביקשתי על עצמי או בעצם מה שאני ידע מלך שאני הולכת לקבל תאונת דרכים.

עם הזמן שחזרתי תשובה ושמעתי תורה, הבנתי שהנשמה ידעה לפני זה, וגם נגזר עליי

תאונת דרכים, ואני בתאונת דרכים עצמה.

ברוך השם, אני מודה ומתוודה, הקדוש ברוך הוא, כי בבית חולים חזרתי בתשובה,

תוך כדי השיקום.

גיסתי ואני בערכת הנזון, ושם יש את המשפט,

והלכתי נברך יא,

מעתה ועד עולם, הללויה.

ושם זה היה המשפט שלי,

שמאז אמרתי שאני מודה ומהללת,

כי כל החיים חיפשתי את הקדוש ברוך הוא.

אבל מאז הפכתי להיות פתאום כצד השני.

אני יכולה להגיד לך הרב שהיום אני מתנהגת קצת כמו הבנים שצריכים להתנהג.

אני הרבה בבית, אני, כמו שכתוב בתורה,

אני יושבת בית, אני לומדת תורה, אני יודעת תורה, מה ששבת סיפרת לנו היום, אני יודעת את הכול.

אבל באיזשהו מקום הפכתי להיות בודדת מהעולם, גם לא מבינה הרבה דברים.

למשל,

ליוויתי להשלמה שלי כסף,

וקבענו זמן מסוים שהיא מחזירה לי את הכסף,

ובדיוק בזמן שהיא הייתה צריכה להחזיר לי את הכסף, לי נגמר הכסף. זאת אומרת, לא יכולתי לתת לה הערכה יותר.

באתי אליה וקיבלתי קללות, מכות, גרשים,

היא זרקה אותי על הרצפה,

ולא הבנתי.

ועד היום אני לא מבינה.

ולמרות שאני גם הבנתי שכשאנחנו מקבלים מכות, בעצם מי שווה עכשיו קדוש ברוך הוא?

ויוצא מצב שאולי יש כסף ולי אין כסף.

משהו התהפך.

אני הלוואי שהייתי חלק מהשבטים שיוכלו לבוא ולהגיד

אני מבינה מה עובר עליי כדי שאני אוכל לבקר.

לא יודעת.

כמה זמן מאז שזה קרה? איזה מה? את אומרת לכם?

לא.

אה, אימא שלמה? כן.

להביא לה נגיד ביום מסוים. אחרי כמה זמן באת אליה? חודש. אני לא אמרתי לה שתוך חודש. אחרי חודש.

אחרי החודש היא הרביצה לך כבר מכות.

הבנתי עליה למעלה. הבנתי.

קודם כל, ברוך השם שזה נגמר ככה ולא יותר גרוע.

ושתיים, יש לך עוד 21 שנה ו-11 חודש לקבל תשובה.

למה? מה את חלקת לתאריכים האלה? רצית להיות כמו השבטים. השבטים קיבלו את התשובה רק אחרי 22 שנה.

אבל השבטים קיבלו אחרי 22 שנה,

בגלל שיעקב עזב את אביו ואיימו 22 שנה.

זה כנגד זה. נכון. הנה את יודעת, אבל אולי אצלך זה 43 שנה. מאיפה אנחנו יודעים?

הקדוש ברוך הוא, מתי שירצה להבהיר לך את הדברים, יבהיר.

אבל את צריכה להבין דבר אחד.

מה שנעשה,

נעשה במשקל, במשורה, בדיוק

ממה שמגיע בגרם אחד, לא יותר ולא פחות.

באמת. עכשיו, למה זה?

אני לא יכול להגיד לך, כי אני לא מכיר לא אותך ולא את השכנה,

וגם לא... לא, ברור, ברור, ברור.

ברור. כמה חלעות זה כלום.

אני סיפרתי לך, אני בת ים, נראה לך כבר, אתה זוכר? אני, אז זה שעשו עליי עליהום, אתה כבר מכיר אותי, אז כאילו, אני באתי מבת ים.

לפני יום הכיפור הייתי אצלך וסיפרתי לך את הלאום של כל השכונה.

אתה זוכר?

אני זוכר משהו כזה, כן. זה אני, אתה אחת, ברוך השם.

טוב, מכל מקום תשמעי.

החוכמה בחיים זה לקבל את מה שהקדוש ברוך הוא נותן,

ולומר

כי צדיק אתה על כל הבא עלינו,

כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, זה ברור.

עכשיו, זה שאנחנו לא יודעים על מה בא לנו,

זה אחד, בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו מאה אחוז תמיד, לכן אנחנו לא מוצאים בעצמנו כמעט דופי.

ושתיים,

זה בגלל שאנחנו עושים כל כך הרבה עבירות שאין לנו אפילו לדעת מה קשור למה.

אבל קודם כול הזכות שאת לווית לה היא זכות גדולה.

העוון שלה שהיא לא החזירה, עוון גדול, לובה רשע ולא ישלם.

דבר נוסף, על המכות שהיא נתנה לך התקבל לפחות אותו דבר.

אבל אני אוכלת. את מוחלת, בסדר, אבל הקדוש ברוך הוא צריך להחליט גם כן.

לך מותר למחול, אבל לקדוש ברוך הוא מותר לא למחול.

מכל מקום היא צריכה לעשות...

תגובה גם כלפי שמיים, חוץ ממך.

כשאדם עובר עבירה כלפי חברו, הוא עובר שתיים.

אחד כלפי חברו, ואחד כלפי קונו,

שציווה אותו לא לפגוע בחברו.

אז מחילה שלך

תקובל ברצון כלפיה,

אבל הקדוש ברוך הוא גם צריך להחליט.

רק שאלה, הרב, סלח לי שאני רוצה להגיד לך. בבקשה. רק שאלה.

כשסיפרת לנו על השלטים,

באיזשהו שלב הם ידעו וחשבו על זה שזה גזירה משם,

אוקיי?

באיזשהו שלב, באיזשהו שלב,

באיזשהו שלב אנחנו לא יודעים מתי זה גזירת שמיים, מתי זה כבר הופך להיות ארץ,

בחירה, בחירה של השני, כן.

זו השאלה שאני מרגישה שהרבה

מי מתמודדת איתה.

מתי הם נותנים לי מכות בגלל שבמשלה הוא שלח אותם על העגונות שלי?

או מתי הם כלבי סדר ויש להם את המידה המסוימת הזאת?

איזה מלא דילמה.

זו הדילמה הכי גדולה

היום-יומיות של ביזמונט. כשאני נקלט, נקלט לזה.

אי אפשר לדעת מתי זה. בואי, בואי אני אסביר לך. גם במצב הזה זה נקרא שמגלגלים חובה על ידי חייו.

היא חייבת,

לכן התגלגלה חובה אלייך

על ידי חייבת. היא תענש על זה שהיא הייתה חייבת והתגלגלה חובה אלייך,

אבל מכל מקום שום דבר לא נעשה סתם.

אין דבר כזה סתם.

נכון שיש בחירה לאדם להרע,

אבל לא תמיד הוא יכול להצליח.

לדוגמה, הייתה יכולה להיות אפשרות שהיא תבחר להכותך,

והיא לא תצליח.

והפוך,

תוך כדי הניסיון היא תיפול בעצמה ותשבור רגל.

זה גם אפשרות.

אבל בינתיים זה לא היה כך,

ומן השמיים גלגלו את הדבר בצורה כזאת או אחרת.

כמובן שהיא בחרה בעצמה לעשות את הדבר. הקב'-הוא לא אומר לאחד, לך תרביץ לפלוני,

אלא כשפלוני רוצה כבר להרביץ לפלוני,

אז הקב'-הוא לא מונע ממנו.

לא מונע.

לחלק הוא כן מונע, כי תלוי

מה הגזרה כלפי האדם השני.

מכל מקום הכי טוב שאנחנו נצא חלקים,

זה שלא נהרהר אחרי הקב'-הוא

ונהיה בטוחים שאם יתגלגל אלינו, מה שנותר לנו זה לחפש במעשינו ולראות

מה ניתן לתקן, איפה אנחנו

היינו בסיטואציה כזאת שהכינו אחרים,

בלאו דווקא מכות פיזיות,

כי כתוב גם ארור מכה רעהו בסאטר.

מכה רעהו בסאטר זה גם מי שמדבר לשון הרע על חברו,

והוא אומר עליו שהוא ככה וככה וככה,

הוא לא צריך לתת לו אגרוף בפנים.

עצם זה הוא מנע ממנו פרנסה, כי הוא אמר עליו לשון הרע שהוא גזלן וגנב,

ומנע מאנשים לתת לו פרנסה.

לא יהיה לילדים שלו,

זה ארור מכה רעהו בסאטר.

זאת אומרת, לא תמיד הכאה היא תמורת הכאה פיזית בדיוק, לפעמים כן, לפעמים לא,

אבל אפשר שזה יהיה תמורת זה.

אז לכן אי אפשר לדעת בדיוק, ואת צריכה לדעת.

זה שאת עושה את רצון השם ולומדת תורה זה מצוין,

זה שאת בודדה זה לא מומלץ,

אבל את צריכה לצאת לשידוכים,

ובעזרת השם... אה, סליחה,

כאילו, גם יצאתי עם שידוכים.

כן.

לא יודעת איך להסביר לך את זה, אני נדחית.

אני נדחית. כנראה שמחכה לך משהו יותר טוב ומתבשל.

בסדר, בעזרת השם אמן, אבל אני עוברת שדות קשים.

אפשר ללכת למקום שנמצאים בחברה גם.

אין חברה, אין קרובים, אין משפחה, אין ידידים, אין שום דבר.

לא.

כלום?

לא ברור, הוא חושב שאני לא שמחה בשבתות,

אבל בשבתות בצהריים זה מתחיל להיות קשה.

הצהריים קשה. אבל יש לך אורח חשוב.

הקב' ברוך הוא. נכון, נכון.

אם תזכירי שהוא לידך, אז אני... אין יהודי לבד בעולם. אין מצב שיהודי לבד בעולם. אין.

יהודי מאמין, השם לידו תמיד.

אמת, אמת, מסכימה.

אבל יש לי עוד רק משהו שאני רואה שכבר כאן רוצה שאני אעזוב את זה. לא שתעזבי, הוא רוצה גם לשאול. כן. כן, כן. נכון. אני מרגישה את זה. אני מרגישה.

לגבי הייעוד שלנו,

כמו שאמרת, הקומה של כל אחד מאיתנו. כן.

אני מרגישה את הקומה שלי,

אבל אני באותה מידה מפחדת להוציא את הקומה שלי החוצה.

אני מרגישה שהקומה שלי היא נורא חזקה,

מאוד קשה.

הכוונה, אני הרבה יותר קרובה ליהודה,

מבחינת העוצמות שלי, מבחינת זה, אבל מאז שחררתי בתשובה אני אף פעם לא יודעת מה לעבוד.

כי אם הייתי אשת מכירות היום אני לא יכולה לדבר עם אנשים ולמכור,

כי זה לא יהיה צנוע.

אם אני אלך להיות מזכירה שוב פעם אני אעבוד עם חילונים ואז אני אקלקל את המידות שתיקנתי.

אני מוצאת שאני לא מוצאת את המקום להוציא את הקומה שלי לחוצה. למה? אפשר למכור במקום שיש נשים,

ואפשר למכור מוצרי ים המלח, למשל.

מה זאת אומרת?

בדרך כלל קונות את זה נשים.

מה, ואנחנו לא מדברים עם גברים?

גברים קונים מוצרי ים המלח.

לא יודעת בכלל מה זה מוצרי ים המלח. אם גברים קונים דבר כזה הם גברברים?

סליחה, יאללה, סליחה, אתה יודע שהדור שלנו לא שלך זה שלום. אני יודע, מכיר אותו.

עזבי את הדור שלנו.

בואי נישאר עם יהודה.

בדיוק.

בדיוק.

לא ידעת איפה להוציא את העוצמה שלי.

אני לא ידעת איפה להוציא את הכוחות הגדולים שהקדוש ברוך הוא בירך אותי. תשתדלי קודם כל בעזרת השם להיות בחברה של חרדיות.

תנסי להגיע לחברה כזאת,

ואני מאמין שינצלו הם את הפוטנציאל שיש בך לדברים טובים.

מה שמך ושם האימא?

תודה רבה, אדוני. אני אקרא לעצמי אסתר. אני אסתר בת פולט.

אסתר בת פולט, השם יזכה אותך בעזרת השם יתברך. שיסור ממך אסתר,

והשם יפלוט אותך לחברה בצורה ובתעצומות שיש בך להיטיב עם הזולת. אמן.

תן לה לידה שמה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

אפשר לשלט ולא לעולם?

אפשר, הנה הוא עומד כבר.

אני פניתי אליך באתר כמה פעמים, כתבתי לך אימייל ולא עניתי, לא ענית לי. אני, יש לי שלושת אלפים ומשהו אימיילים שעוד לא פתחתי.

מה השאלה? יש לי שאלה. אתה אמרת שאין אדם נוקף אצבע.

נכון. מה הבעיה? אז גם הדברים רעים?

למשל.

למשל, שקורא סתם לדוגמה, היא ילדה בת חמש ומה היא חטאה או פשעה שמגיע לה עליה נס. סתם דוגמה. יש הרבה דוגמאות שהן נורא קשות. כל הילדים עד גיל חיוב שלהם למצוות,

כל הילדים שמקבלים עונשים זה על גלגולים קודמים שלהם.

וזה מתאים גם לחשבון של ההורים שלהם עכשיו,

שהצער שיש להם ממה שמקבלים הילדים מתאים גם עם ההורים.

לכן כתוב, משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא מחבר

את הדין כלפי כל הסובבים

לאדם שקיבל את העונש או הצער.

אוקיי. יש לי עוד שאלה.

כן.

מה התיקון בעצם של הפלות,

שאישה עוברת ל... אם אישה חלילה עשתה הפלה, מה שקרוי רצח

לעובר חף מפשע,

אז ככה, הרב קנייבסקי פסק לזוג האלה שבאו אצלו

שביום שהם עשו את ההפלה יגזרו על עצמם תענית כל ימי חייהם, כל שנה,

באותו יום שעשו את ההפלה.

שניהם הבעל והאישה או החבר והחברה

ובמידה והם לא זוכרים את היום שזה היה, יבחרו להם יום אחד מימות השנה ויתענו בצום

יום שלם. זה חוץ מהתשובה שהם יעשו,

שהם מתחרטים על מה שעשו ומקבלים עליהם לעתיד לא לעשות ומתוודעים לפני השם

כדין התשובה על כל עבירה ועבירה שאדם עשה.

כן, אבל אני התקראתי להפלות שקורות לאישה לא ביוזמתה, שקרו לה הפלות.

טוב, תענית לי גם מה ש... אם, אם, אם נפל מעצמו,

אין לאישה שום חוב על זה.

זה קרה לה בגין חוב שלה,

אבל אין לה חוב מכאן והלאה.

כן, אבל אני טוב, אז אני גם אתוודה.

אני עשיתי הפלה כשהייתי יותר צעירה. לא צריך להגיד מתי, כן.

אני חושב שזה של תאומים ועשיתי הרבה הרבה תשובה על זה. הרבה הרבה תשובה על זה.

אז לפי הרב קניאבסקי את צריכה לטענות יומיים.

ועברתי אבל גם לשלוש הפלות, זאת אומרת, הפלות רצופות אחת אחרי השנייה שרציתי...

הבנתי.

אני באמת רוצה שכבוד הרב, בהזדמנות, מתי שתוכל לברך אותי,

אני באמת רוצה לעשות תשובה על הדבר הזה,

ואני רוצה, ידידי,

את רוצה תשובה אמיתית?

כן. רגע, עד היום אין לך ילדים?

יש לי מהבעל הראשון, אני נשוח חמש שנים לבעל, זאת אומרת, חתמתי עם בן אדם רבב,

שאין לי ממנו ילדים.

הבנתי.

אני רוצה ואני... טוב, טוב, טוב, טוב.

ואת רוצה באמת, נכון? באמת. ואת מוכנה למה שאני אגיד. מוכנה. גם כיסוי ראש.

אני, ואני נכנסה היום.

אז לא יהיה נכנסה, אם יהיה חצאית או שמלה?

כן, אני מוכנה. אשראי.

אשראי.

אשראי.

אשראי.

למה לריב? למה לריב?

היא תברך עכשיו שהחיינו, וזהו, מה הבעיה?

ברוך. ברוך אתה, אתונאי, אלוהים מלך העולם. שהחיינו וקיימנו והגיענו

לזמן הזה.

אמן.

מה השם שלך?

מה השם שלך ושם האימא?

קרין בת ורד רוזה.

קרין, בת ורד רוזה,

תזכי לזרע חי וקיים מהרה.

כן, שאלה למי יש פה הבחור הזה?

שורה שנייה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה. יש לי כמה שאלות. נפלא.

הקדוש ברוך הוא יודע בעבר ובבד.

אז למה הוא שם אותנו פה? הוא לא יכול לקחת את הדף הזה ולהסתכל על הדף הזה.

מה? הוא לא יכול לקחת איזה משהו,

לראות את התהליך של הבן אדם, של החיים שלו. הוא יודע מה אני אעשה, הוא יודע

מה היא תעשה, הוא יודע מה אתה תעשה.

למה הוא צריך לשים אותך פה? למה הוא צריך לשים אותי פה?

שיסתכל, הוא יודע פה כל אחד מה הוא עושה, וזהו.

לגמור את הזה. למה הוא שם אותנו פה?

זהו?

יש לי איך לזה עוד כמה שאלות.

אה, לשון עכשיו?

לא, לא.

שאלה.

אתה נשוי? לא.

לא, זה היה, אני במשבע עשרות.

אתה מתכוון לתחתן?

בטח, בבקשה.

מתכוון להביא ילדים?

אתה יודע שהם ימותו בסוף?

כן.

אז בשביל מה תביא?

בסדר, אבל...

בסדר, אבל...

שאלה שנייה.

אה, לא מספקת?

לא כל כך. לא? לא כל כך?

אתה יודע שהם ימותו, לא?

מאה אחוז. אז למה אתה מביא אותם למות?

מצווה. יש מצווה.

גם הוא, הוא מקיים מצוות, הקדוש ברוך הוא.

צדיק, הקדוש ברוך הוא.

עושה מצוות, כן.

עוד שאלה. כן.

מדובר, אם אני לא טועה, על החוזה מבוגלין.

הוא יודע הכול, נכון? הוא היה, למה קראו לו חוזה? הוא היה, הוא היה, הכול. כן.

אז אני משער.

כמובן שהדורות האחרונים הם יותר גדולים מאלה שבאים אחר כך.

מה האחרונים? הראשונים, אתה מתכוון?

יעקב אבינו לא ידע שיוסף עדיין חי,

הרי מה, הוא יותר גדול מאחורי זה.

שאלה יפה.

אבל הקדוש ברוך הוא הסתיר ממנו

שלא ידע.

יש לי עוד שאלה. יופי.

אני מקווה שאני צודק.

נאמר בנוסף ברכות, פרק חמישי, דף ל״ד עמוד ב׳,

רגע, תן לי להיזכר בפסוק. אני יכול להגיד שאני אמר שם,

אחד שבעלי תשובה עומדים היה צדיקים ואומים ואומים.

כמה זמן זה נמשך?

אמר, עכשיו אני חזרתי בתשובה.

אמרת, טעיתי, טעיתי,

כמה זמן זה נמשך?

מה, אני יותר גרוע ממך עכשיו?

אם אתה חוזר, תקשיב,

אם אתה חוזר בתשובה אמיתית,

במקום שאתה עומד, צדיק לא יכול לעמוד.

למה? כי צדיק אין לו מצוות התשובה, הוא צדיק.

ואתה עומד במקום שיש לך מצווה נוספת שאין לה צדיק.

יש לך מצוות התשובה.

חזק ומשיח. עוד אחד, עוד אחד.

קוראים לזה מוסף.

נאמר שלפני בואר המשיח, שלושה ימים לפני,

אליאור הנביא צריך לבוא.

כן.

וכנראה בשלושה ימים האלה,

אני אשאר, יעשו תשובה.

גם אני יודע שהעומד לכתב אשור, כתב אשור לא מספיקים לאדם לעשות תשובה.

אני לא רוצה לעשות את הדבר הזה כמובן,

אבל יהיה לנו זמן לעשות תשובה בשלושה ימים האלה, או שעה שאני ארצח ממנה בדיקה וכל מיני סמכו.

אתה אמרת בעצמך, לא?

אני לא יודע, אני לא בטוח מה יהיה עכשיו בשלושה ימים האלה.

בשלושה ימים האלה יהיה לך זמן לעשות תשובה, אבל יהיו כאלה שיגידו,

מי אמר שזה אליהו?

אוקיי,

תודה רבה, סבבה, חזק ובואו. תהיה בריא.

תן לו פה, שאלה יש לך, נכון?

בבקשה.

כבוד הרב?

טוב, אני כבר... אם תוכל לעמוד, נודה לך מאוד.

אני כבר הגעתי לכבוד הרב כבר כמה פעמים, גם באנגליה, בבלגיה.

מה פירוש? אני הגעתי אליך. אני הגעתי, לא, אני הגעתי אליך. ואני לא הגעתי אליך?

גם אני הגעתי.

לא, סביבה גם.

תשמע, כבוד הרב, אני לא יודע איך להגיד את זה במילים אחרות, פשוט אני יודע שהכול אמת.

אין לי, אין לי אפילו ספק. וכל פעם שאני בא להרצאה שלך,

אני מחדש יודע את זה.

אבל

לא יודע למה, תשמע,

אבא שלי חזר בתשובה.

אבל אתה גם מכיר את אבא שלי.

לא משנה. בקיצור, אבא שלי אבו חזר בתשובה, ואני ירדתי מהדרך.

אפשר להגיד ככה. כי הוא בחיים לא הכריח אותי או משהו כזה, פשוט עברתי מחיים של כל החברים שלי כבלוניים, פתאום למסגרת דתי מאוד,

וירדתי, ירדתי משם, אין לי הסבר לזה.

ובקיצור, עכשיו,

אני יודע שהכל אמת, אבל איפשהו הרגש,

והרגש היא שתפשע אצלנו.

כאילו, אני לא מרגיש את הרוע. כאילו, אני יודע שאבא שלי חזר בתשובה בגלל שהוא הרגיש שיש לו כבר הכל, או לא יודע מה, ועכשיו הגיע איזה רגע בחיים שלי שהוא מרגיש ריק. כמו שכל האנשים שחוזרים בתשובה, הם מרגישים איפה שהוא ריק.

אבל לא הרגשתי,

אני לא מרגיש, אני לא הרגשתי רע, ולא מרגיש רע, כאילו שאם אני מקבליק רוב בשבת, ולא מקבליק רוב בשבת.

אין לי את הרגש, אפילו שאני יודע שהכל נכון.

ותמיד אני ניסיתי ואמרתי שאני אנסה דברים חדשים, אני אנסה לשמור שבת,

תנסה כל מיני דברים,

ואני מנסה לאט-לאט,

ואני רואה שזה,

אני לא מצליח כלל, אני די אחרי זה בדיוק, לא מצליח.

אני מנסה ולא מצליח.

אני נותן כבוד למשפחה שאני מה ואני שם כיפה,

שאני אנסה לברך ברכת המזון בגלל שחברה שלי, שהיא גם יושבת פה,

אומרת שבת,

ובעזרת השם אני...

אל תסתובב, שלא תקבל סיבוב ראש.

כן,

כן.

זו הבחורה שתסיים עליה ישועה,

אבל אני לא יודע איך לייחס במה שאני באמת רוצה. בוא, בוא, בוא נסגור את הסוויץ' עכשיו ונגמור עם זה, בסדר?

אתה טס יותר מדי בשביל זה.

עכשיו תשמע,

אני שואל אותך שאלה, אם מישהו עושה לך טובה, אתה מכיר לו טובה בחזרה?

בזמן האחרון כן.

יש לך רגש לאדם שעושה לך טובה, או שאתה חושב שהוא חייב לך?

בזמן האחרון כן.

לפני זה לא הייתי מרגיש ככה. מה פירוש? אדם היה עושה לך טובה לקחת טרמפ, ולא היית אומר לו תודה?

עד שהגעתי לארץ, לא. כשהייתי גר בחולו.

היית עולה לטרמפ, היית אומר לו, למה הגעת רק עכשיו? אתה לא רואה שאני מחכה פה כל הזמן?

מה, הוא חייב לך משהו?

לא היה לי את הרגש הזה עד שהגעתי לגור הארץ. עכשיו אני גר בארץ ואני...

יחד עם ה... כן, כן, כן, מה?

כן.

הכל השתנה אצלי ליותר רגש, יותר רגש. אז קודם כל אל תלך מפה, תישאר כאן,

כי פה יש לך לפחות רגש.

אבל מכל מקום אני שואל אותך שאלה.

ברור שאדם שמיטיב לך,

אתה צריך להחזיר לו טובה תמורת הטובה,

בתלוי כמה הוא מיטיב, נכון?

אם לדוגמה, חס ושלום, אתה לא היית רואה בעיניים,

והיה איזה רופא שיכול...

להחזיר לך את מאור עיניך,

לא בדיוק, שש-שש,

אבל עם משקפיים קצת עבות.

היית מודה לו על הניתוח?

אובן.

בורא עולם נותן לך לראות בחינם, בלי כסף, בלי ניתוחים.

מגיעה לו תודה?

עבודה רבה, אתה צודק. לא, לא, תענה רגע. מגיעה לו תודה, אין אפילו תודה כבר, עד כמה... שואל שאלה, יש לך רגש למנתח?

אתה לא צריך רגש למנתח, אתה צריך רק הכרת הטוב, לא? לא צריך רגש, אתה לא צריך לחבק אותו,

אבל אתה צריך לדעת שהעיניים שאתה רואה זה בזכות המנתח.

כל שכן הבורא, שבלי ניתוח נותן לך לראות.

בלי,

בלי ניתוח, בלי כאבים, בלי איסורים.

אתה שומע.

כמה אתה צריך להודות?

כל האיברים האלה שעומדים פה,

אתה צריך להיות מלא, אתה צריך להיות מלא רגש.

כל הנשמה תהלליה הללויה.

על כל נשימה ונשימה אתה צריך להודות.

אתה יודע, אם אתה פעם אחת היית בים או בבריכה

וכמעט טבעת, מי שהרגיש פעם את זה, כמעט טבע,

שזה רק חצי דקה שאין לו אוויר.

איך הריאות עומדות להתפוצץ? איך הוא מחפש רק לצאת,

להוציא את הראש ולעשות,

פעם אחת כזה, אתה יודע כמה שווה?

אתה יודע מה זה לסתום לך את האף עכשיו דקה?

על דקה שאתה נושם,

דקה.

אתה יודע מה?

חוץ ממה שאתה נושם,

שאתה נושם בשקט.

תאר לך אם היית נושם עם רעש.

ישנת פעם ליד אדם שהוא נוחר?

אני יכול להמליץ לך על כמה.

אתה יודע איזה עונש?

יש, יש כאלה שישנים בסלון בגלל זה.

הקב'ה עושה לך הכול טוב, כל כך נעים, כל כך זה.

למה לא להכיר לו טובה?

זה הכול, בלי רגש, אין לי רגש,

אין לי רגש.

אבל להכיר טובה?

עכשיו, לא רק זה,

כשאתה מכיר לו טובה,

הוא נותן לך יותר.

אני נותן לך משהו?

אתה אומר לי תודה, יש לי חשק לתת לך עוד.

אני נותן לך משהו, אתה לא אומר תודה, לא תקבל ממני כבר.

נשכח מזה.

בורא עולם נותן, ונותן אפילו שאתה לא אומר תודה.

אז כמה צריך להגיד לו תודה?

אפילו שאתה לא אומר לו תודה.

עוד יום נותן לך לראות, עוד יום לשמוע, עוד יום ללכת,

עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.

כמה?

כמה אפשר לנצל את טובו של הקדוש ברוך הוא בלי להחזיר לו?

עכשיו אתה מחזיר לו? זה לך, לא לו.

כי אתה תתפרנס מזה גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. אתה מפסיד לעצמך פשוט.

אז רגש כלפי עצמך לפחות שיהיה לך, שלא תמנע מעצמך טובה.

הוא לא צריך את הטובה שלך אם תהיה או לא תהיה.

הוא יסתדר בלעדיך.

לפניך הוא היה, אחריך הוא יהיה.

אתה מפסיד.

ורגש לעצמך אין לך?

הרי אתה אוהב את עצמך, חולה על עצמך.

אז למה אתה באמת לא מקנה לעצמך עוד יותר ממה שיש לך?

איך משיגים יותר?

כשמתקרבים לבורא יותר.

ואתה אומר גם שהוא הביא לך כלה מיועדת

שיכולה לבנות אותך, והיא שומרת שבת וכו',

ואתה מסתובב כל רגע לראות אם היא רואה אותך?

נו, אז אני לא מבין מה המחל.

אז למה אתה מסתובב?

אתה רוצה לא לבייש אותה?

תתקבל עליך ציצית וצא לדרך,

ותגיד לקדוש ברוך הוא, עד היום

הייתי טמבל,

מהיום אני חכם,

ואבא, אני אוהב אותך,

אוהב אותך,

אוהב אותך.

מוכן?

בלי רגש.

בלי רגש. אבל אוהב אותך.

אני קיבלתי את הדבר הזה גם לפני כמה שנים,

ולא עמדתי פה. אני יודע, כי לא היה לך רגש.

עכשיו,

אבל עם שכל, לא עם רגש.

יופי, אשריך.

מזכירה.

ברוך היטב, אדוני הכנסת. ברוך הוא הוא ילך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

כן, עוד שאלה?

שאלה, תן לה שם.

עם כובע לבן,

תרימי את היד.

ערב טוב. ערב טוב.

יש לי שאלה קצת מתרגשת.

אני חזרת בתשובה לפני תשעה חודשים בערך.

הייתי נשואה עם שני ילדים.

בעלי הוא חילוני לגמרי.

עכשיו התחיל בינינו מצב

שהוא הלך איתי קצת להרצאות וניסה קצת איזשהו ממשלה כזאת לא מצביעה.

כמו שאומר לה, אנחנו ניסינו כמובן מאז שניסינו את הבית המשפחה ועד לישון הראשון של דת.

לפני ארבעה-חמישה חודשים הגענו למצב שהוא נהיה פתאום קיצוני לגמרי.

הכיסוי ראש מאוד מפריע, אבל אני הייתי הולכת עם מטפחת כמובן,

כמו שצריך,

ולפני שלושה שבועות בערך כבר הגענו למצב שאי אפשר להיות ביחד בבית,

ויש להם ילדים קטנים,

וזה פשוט נכנע תבואה לי כיסוי ראש.

אחרי גם התייעצות עם איזשהו רע שאמר לי לנסות כמה שיותר משוך את הזמן ולא אצלח.

עכשיו רוציתי לדעת, נכון להיום אני הולכת בלי כיסוי ראש כשאני הולכת איתו,

ופשוט כשאני בן אדם והוא לא נמצא, אני כן מכסה את הראש.

מה מפריע לו?

הוא הולך להסביר לכם דיון.

החבר'ה מפריע לו החבר'ה, הוא נמצא, הוא די מוקם בעולם החילוני.

מכירים אותו ופתאום מפריע לו שאשתו ניתן דתייה וכסה את הראש, ונראית לו אדוקה כזאת.

הבנתי.

בעיקר השיער מפריע,

וחציות עוד איכשהו אני הולכת, כאילו אני הולכת עם חציות ירוקות ועוד איתו חציות את הדרך.

אני אבל, עוד פעם, איתו הולכת את הדרך ובלגע למה אני הולכת איתו.

אני הייתי יודעת מה,

אני יודעת שלא היית צריכה להוריד את זה, אבל אני הייתי במצב שפשוט אי אפשר בבית.

אני יודעת שזה פשוט קודם,

וחבל לפרק משפחה.

אני רוצה לדעת מה התקבל עצם, כבוד הרב, מה היה לנו לעשות.

תראי,

בשביל להחליט בשאלה זו אני יכול לומר לך מה לעשות.

אבל אני מציע לך

שתלכי לרב קנייבסקי בבני ברק

ותשאלי אותו מה שיגיד לך תעשי ובכל מחיר.

אבל תדעי שאת סומכת על כתפיים גדולות מאוד.

בין ובין

אני מציע שבעלך

ייצור איתי קשר ואני אנסה לדבר איתו.

הוא כבר נאמר לי מוכן.

אני מוכן.

אבל שהוא יהיה מוכן.

עכשיו יש לי שאלה,

אם הרב קנייבסקי יגיד לי להחזיר את הכיסאות או פשוט בעדינו,

וזה לא הולך לתור?

מה שהוא יגיד לך הרב קנייבסקי זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר.

על פי התורה זה מה שצריך לעשות.

אוקיי, ואיך אני יכולה לבצור מקור הדבר הזה?

יש פה יהודי חשוב, קוראים לו שלום.

הוא ייתן לך את מספר הטלפון, יצלצל אליו, והוא יעביר אותו.

בסדר?

שיהיה לך בהצלחה,

וששניכם תזכו ללכת בדרך התורה והמצוות בקלות.

שם בפינה, שם בפינה, בפינה, כן.

שאלה, כן?

שאלה.

שאלה.

אני לא יודעת, יש שאלה? שאלה.

כן. כן.

כבוד הרב, אני לפני ארבע שנים לקחתי כיסוי ראש,

אבל לא לקחתי על עצמי, והיה לי יצר רע גדול במשך הזמן הזה,

והייתי רוצה עכשיו

להגיד שחייבתי.

זאת אומרת, עד הערב לא הלכת עם כיסוי ראש?

אני עם כיסוי ראש, אבל כל הזמן, זאת אומרת, היה יצר רע גדול,

אני עם כיסוי ראש,

ולא ראיתי,

אבל לא לקחתי על עצמי.

עכשיו אני רוצה לקחת על עצמי.

רגע, רגע. מה פירוש לא לקחת? אבל הלכת עם כיסוי ראש. הלכתי עם כיסוי ראש, אבל יצר הרע הוא גדול,

ואני עכשיו רוצה לקחת על עצמי. אז את לא צריכה לברך שחיינו, את צריכה להגיד שפטרנו מעונשו של זה.

שאת מתפטרת מהיצר הרע. להגיד?

זה בסדר, אמרת את זה כבר.

בעצם זה שאת מקבלת על עצמך מהיום והלאה, אשרייך ואשריי חלקך.

תודה רבה.

בבקשה, רגע, ליהודים זה אפשרי? בסוף.

כן.

תן לה מאחורה שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. אני אקומ לברכה, אבל אני אשב כי אני מאוד מאוד נרגשת.

חיכינו הרבה זמן להרצאה הזו.

אתה דיברת מקודם על הגיהנום, אמרת שיש כל מיני ס...

ויש גהנום אחד שאתה לא הזכרת, וזה גהנום פרטי שאדם עובר בעולם הזה.

ואני לא באה לשאול אותך למה, אני לא באה לעמיד אותך במצב לא נעים קטע. למה אנחנו כבר יודעים, עברנו מאחורינו 12 שנות סבל,

אז כבר עברנו את הכל. גם מדובר במשפחה בעלת אמונה.

אני מדברת על הילד הזה שלכבודו אתה עושה את הערב הזה היום.

וזה חי ישראל חיים בין יפעת לאה.

הילד הזה שוכב 12 שנה צמח,

ילד שלקע במחלה נדירה בגיל שנתיים וקצת,

ילד שהלך עם ציציות, ילד שהלך עם פאות,

אמא עם שתי כיסויי ראש,

אמא שהייתה מחזירה אנשים בתשובה ברחוב.

אני לא באה לתת, עכשיו אני לא עושה חשבונות שמיים,

יש לנו אמונה גדולה בגורא עולם,

קיבלנו תשובות בחלומות, קיבלנו הרבה הרבה מסרים.

אני באה אליך כי אני מאמינה שאתה שליח טוב של הקדוש ברוך הוא.

לפני עשר שנים האמא חלמה אותה עומדת בהרצאה שלך.

מעולם היא לא הייתה בהרצאה, ערב היא בהרצאה,

אז הקדוש ברוך הוא יודע איך הוא מגלגל את הדברים.

אני באה אליך כי אתה שליח טוב של הקדוש ברוך הוא,

ואני מאמינה, יש לך הרבה זכויות מאחוריך.

אני לא באה לעשות איתך גם עסקאות.

אני באה לבקש רחמי שמיים, קודם כל בזכות הקהל הזה שיושב פה,

בזכות האימא שיושבת פה.

אני חברה טובה של המשפחה.

אני, בלידה האחרונה שלי, חוויתי מוות קליני,

והיה לי איזה אירוע מאוד מאוד מרגש,

שאני לא יודעת עד כמה אנשים יכולים להבין ולספוג את הדבר הגדול הזה שקרה לי.

אני פשוט, מה שנקרא,

בורא עולם, אני דיברתי עם בורא עולם, אני לא ראיתי את פניו,

אבל בורא עולם דיבר איתי שעות,

פשוט ישב, ומה שנקרא עשה אצלי ביקור חולים, כמו שהוא עשה אצל אברהם אבינו,

ואמר לי הרבה דברים והראה לי הרבה דברים,

וגם אני בתשובה שלי עשיתי המון המון חרטות, והמון המון, אחד הדברים, כמו שהאישה אמרה, זה היה אצלי הקטע של הפלה, שאני לא קיבלתי על עצמי בשום פנים ואופן שמה שאני לא אעשה, אני לא אצליח לחזור בתשובה בגלל זה.

והקדוש ברוך הוא לקח אותי והראה לי את הילד שלי,

ואיך הוא נראה, והוא אמר לי שהוא סלח לי,

ועברתי כל מיני דברים, אבל מה שאני רוצה...

להגיד שבסוף,

אני זוכרת שאני אמרתי, איך אני... אף אחד לא יאמין לי, זה בטוח. ביקשתי ממנו שלא ישכיח לי. חלק מהדברים כן ישכיחו, חלק מהדברים לא.

אמרתי, בטוח לא יאמין לי. אבל אמרתי,

בטוח יפעת, שזו אימא של איילת, שהיא חברה שלי, אמרתי רק היא תאמין לי.

אבל איך אני יכולה ללכת אליה ולא לשאול על הבן שלה? ואני שאלתי אותו, ואמרתי לו, בורא עולם,

מה עם חי? תגיד לי, מה עם חי?

איך אני אלך ליפעת ולא אגיד לה מה עם חי?

אז הוא אמר לי, כאילו נאמר לי, זה הכול במסרים, בטלפתיה,

אמר לי, אין רשות לשאול על חי,

לא נוכל לענות לך, אבל מה שאני יכול להגיד לך זה תגידי לאימא שאני מאוד מאוד אוהב אותה,

וגם אני אראה לך כמה אני אוהב אותה.

והרגשתי חום בכל הגוף חום שאי אפשר בכלל לתאר לו בעולם הזה. אין לתאר דבר כזה, אי אפשר לתאר.

אני זוכרת שאמרתי,

שיו, איך שבורא עולם אוהב את האישה הזאת, זה אי אפשר לתאר.

אני לא אומרת שבורא עולם אוהב מישהו אחד יותר או מישהו אחד פחות,

כי גם אני שם הרגשתי מאוד אהובה,

ואי אפשר לתאר את הרגש הזה, שהייתי נותנת הכל לשנייה, לשנייה.

אילו אנשים היו יודעים מה זה להיות שנייה, שנייה עם בורא עולם,

היו יושבים מול הכותל המערבי ובוכים על השכינה שלא נמצאת,

ולא על השכינה ולא על אף אחד אחר, על השכינה שלא נמצאת איתנו היום.

אנשים לא יודעים, מה שאני חוויתי זה דבר שאי אפשר לתאר. בורא עולם כולו מלא רחמים,

כולו רחמים. הוא רק רחמים, הוא רק טוב.

אין בו טיפה, אי אפשר לתאר בכלל את המעלות הגדולות.

אם יש משהו שאני יכולה לתאר אותו, שירצתיים שם, אמרתי, הוא רק רחמים,

רחמים גדולים.

ואני מאמינה שגם ברחמים גדולים קורה מה שקורה לנו,

ואנחנו עוברים את הסבל הזה,

מקבלים באהבה, לא רוצים שיהיה יותר גרוע,

אבל בכל העולם כולו,

המחלה שילד קיבל, אף אחד לא שרד את השנה והשנתיים.

אבל בורא עולם החליט להשאיר את הילד הזה 12 שנה.

הילד הזה 12 שנה.

עבר גיל בר מצווה שנה שעברה. עברה שנה מאוד קשה על המשפחה.

אז אם בורא העולם יודע למה הוא השאיר אותו, אני לא יודעת, אולי הוא מחכה שמשיח יבוא ויקים את הילד הזה.

יש לזה סיבה.

אבל שבורא העולם יעשה את מה שצריך לעשות להשלמת התיקון של הילד.

אני לא אומרת עכשיו שהילד יקום. מה שצריך לטובת הילד, לתיקון הנשמה שלו.

כי כבר אי אפשר, האימא חיה, לא חיה, המשפחה,

לא צריך לתאר. אנשים יודעים מה זה בן אדם,

אני איש...

בראש הדר הבן שלי עבר ניתוח אפנדצית.

ראיתי את הכוכבים, ראיתי שהוא נכנס לחדר ניתוח.

אז אפשר לתאר על מה עובר על אימא שהילד שלה שוכב 12 שנה ולא פוקח עיניים,

וגודל ונראה כמו ילד יפה תואר ויפה מראה.

ילד יפה תואר ויפה מראה.

זה אי אפשר לתאר.

אני מבקשת ממך, כבוד הרב,

שתגיד לנו מה נוכל לעשות.

כי עשינו, עשינו. אולי לא עשינו מספיק, אולי זה כבר לא תלוי בנו,

אבל אתה, יש בכוחך לעשות ערים וגבעות.

וגם בכל הקהל האהוב הזה יש לכם כוחות אדירים.

כל אדם שיקח משהו קטן אפילו אשר יצר לברך מתוך הבירקון,

משהו קטן לקחת לרפואת הילד, להצלת הנשמה שלו,

זה יהיה דבר כביר.

אני מתחננת אליכם, תעשו חסד עם המשפחה, תעשו חסד עם הצדיק הזה ששוכב. זה צדיק, זה צדיק.

הרב עצמו אמר בעצמו שילד שלפני שקורא זה מתיקונים קודמים, הוא בא רק לתקן דברים קטנים.

אז אם אתם רוצים שיהיה לכם סנגור למעלה,

סנגור מצדיק כזה גדול, כי הוא צדיק גדול.

הוא צדיק גדול. גם בא בחלום ונאמר לנו שהוא צדיק מאוד מאוד גדול.

אז אני מתחננת אליכם, קהל קדוש, מה שאתם יכולים לקבל על עצמכם ולקחת בשביל האימא הזאת שיושבת פה,

שלקח לנו המון זמן ושכנועים להביא אותה לפה ולשכנע אותה לקום ובכלל להקים את עצמה על החיים,

אז אני מתחננת בפניכם.

איפה האימא?

כאן. אפשר לקבל את המיקרופון?

כן. כן. אם את יכולה לקום, בבקשה.

קשה?

תגידי לי, אתם שומרים תורה ומצוות?

אני שומרת שבת.

המון שנים.

הבנתי.

ולהתפלל, שלוש תפילות את מתפללת?

אני מתפללת בברקות השחר ושמע ישראל ובלי נזר עמידה.

זה לא גביר, ונשמע לכולך על כל יום.

למה?

יש לי עוד חמישה ילדים קטנים, זה קשה.

כשרות את שומרת בבית? כן, אני בטח אשת. טהרת משפחה שומרת?

בעלך, מה עושה?

בעלי הוא קצת חילוני, הוא משתדל.

אשתדל לא לסרוב עכשיו, אני מונח תפילים כל הזמן. הוא לא נמצא פה? לא.

אנחנו...

את הולכת תמיד עם כיסוי ראש או רק הערב?

לא, לא, לא הולכת תמיד. הייתי הולכת עם כיסאים,

לקחתי על עצמי כיסוי לפני שהוא חלל.

ושמתי כיסוי מלא באהבה, אהבה במולם.

והוא קיבל מכה אחרי שלושה חודשים,

והוא נהיה לי צמח בידיים.

צחקתי עם זה שנתיים, והיה לי קשה, כי הרגשתי שאני עושה חילול השם, כי הייתי עצב שוויון,

והעצבים, פשוט אנשים היו אומרים לי,

דתיים ככה לא מתנהגים.

אז לצערי הרב, שיש לי הוצאה עד היום שהורדתי, אבל קשה לי, גם אני לא באה בתנאים עם הקדוש ברוך הוא.

גם אם הוא ימתיק את הדימים ואני אצטרך לפרק את השותפות עם הילד הזה,

אני יום רבוע, ויכול להיות שבלי נדר, בלי שום פעמים כזה שבור רוחו, אני עושה את הכיסוי.

עכשיו, קשה לי מאוד,

ולא אכפת לי מהיופי, ולא אכפת לי משום דבר חומי.

הצער שלי הוא,

אין דברים כאלה. כאילו, יש, יש כל משפחה שנייה, ואני יכולה לתאר, כי אני עומדת במקום הזה קשה מאוד, כהן מאוד,

ואני אוהבת את ברור עולם מהלב והנשמה,

ואני מודה לזה מאוד שעובדת על הטוב וגם על הרע.

אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות.

איש תושלם, אני לא יודעת.

תגידי לי,

השאלה היא אם את תהיי מוכנה להקריב קורבן בשביל

שיהיה סיכוי שהילד הזה יקום לחיים טובים ולשלום,

והאם בעלך יהיה מוכן להקריב קורבן בשביל זה?

אני לא יודעת מה לדבר, בשם בעלי צווים.

אז בואי נדבר עלייך.

שאת תקריבי את השערות שלך לטובת הילד,

שלא ייראו החוצה כלל וכלל.

אבל אני מדבר עכשיו על קורבן.

אז את לא יכולה ליפול.

למה? אז איך נפלתי?

כי זה לא היה קורבן.

זה היה ניסיון.

את עשית את זה לטובת העניין.

פה את צריכה לחלוטין.

בשביל שהילד יבריא.

אז למה הורדת?

אני, קשה לי, כי בן אדם שעם כיסא ראש הוא

בעיני הציבור, הוא מחויב, אסור לו להיות קצת עצבני,

כי שופטים אותו,

לא משנה, לא אכפת לו. פעם מישהי שפטה אותי, ראתה אותי קצת עצבנית,

שהילדה נפלה ולא הזיז לי אפילו. היא אמרה לי, לא מגיע לכם דתיים ילדים.

אמרתי לה, למה את מדברת ככה?

את יודעת, הייתי במשרד הפנים, אמרתי לה, את יודעת למה אני פה?

כי באתי להחליף לבן שלי את השם, כי תשע חודשים הוא צמח.

אתה מבין,

רואים את הדתיים שאסור להם להיות עצבנים או להיות כרובים כי מצפים מהם. ואני לא רוצה למצוא את חילול השם.

קודם כול, זה חילול השם ללכת בלי כיסוי ראש, וזה חילול השם גדול מאוד.

עכשיו, אם יש אחת במשרד הפנים שאומרת פעם אחת את המילה חילול השם והיא בעצמה מחללת את השם,

אז לא מתפעלים ממנה.

ולא בגללה ממשיכים בחילול השם ומגלים את הסערות נגד רצון השם.

זה שיהיה לך ברור.

אז חילול השם הגדול והאמיתי זה מה שהולכים בלי כיסוי ראש,

ולא מה שאומרת חילונית

שהיא בעצם עוברת על כל המצוות שבתורה.

והיא לא תטיף לך מוסר,

קודם כל שהיא תעשה בעצמה, ואחר כך נראה מה יש לדבר ולענות לה.

אז זו לא סיבה בשביל לא ללכת עם כיסוי ראש.

והפוך,

זה קידוש השם שאת הולכת,

ואם כעסת,

אז זה בסדר,

אפשר לתקן את הכעס,

אבל לא צריך בשביל זה להשיל מעלייך

את התפארת של האישה היהודייה ואת הצניעות שלה.

עד פה זה ברור.

אז לכן אני אומר, את הקורבן הזה תקריבי לכבוד השם יתברך,

וזה, אני חושב, יש לו כוח גדול מאוד מאוד מאוד, בפרט

אחרי כל ההבנות שאימצת לך במשך השנים,

שזה יכול להועיל.

מעבר לזה,

צריך שהבעל יעשה מאמץ

ולא יישאר במצב שלו,

אלא יקבל על עצמו לשמור שבת ולהתפלל,

להניח תפילין וללמוד לפחות שעתיים בכל יום.

אפילו אם זה לא מתאים לו,

זה הקורבן שהוא צריך לעשות,

אפילו שהוא חייב בזה.

אבל בשבילו זה נקרא שהוא מקריב, כאילו,

מהחיים שלו,

מהחופש שלו, כאילו.

כל זה הוא יעשה בשביל שהבן שלו יקום.

אם אתם תקבלו עליכם את הדבר הזה, אני אברך את הילד,

ואם ירצה השם, אני מקווה שזה גם יועיל.

אבל אתם צריכים לעמוד במה שאמרתי בדיוק.

אני חוזר עוד פעם.

נהרי לא לישון.

זאת אומרת,

אנחנו,

יש נהרי פה?

אין נהרי.

נהרי, איפה האישה? אני לא רואה את האישה.

תודה רבה.

ובכן,

הנקודה היא ככה, את תקבלי על עצמך כיסוי ראש מלא, קבוע,

ובעלך ילמד שעתיים כל יום,

שמירת שבת,

תפילות ותפילין.

אין בעיה. את מוכנה להרים לו טלפון, או החברה שידעה לדבר פה יפה? עכשיו להרים לו? עכשיו להרים לו טלפון, להגיד לו שפה כל הציבור מחכה לדעת, הציבור רוצה לעזור,

הציבור מוכן לקבל על עצמו מצוות,

הציבור מוכן לקבל על עצמו הרבה דברים לרפואת הילד,

כולנו רוצים לעזור,

אבל גם שאבא יעזור לילד שלו.

כבוד הרב,

אבא מבין את זה,

אבל האבא כבר כל כך מוכה סיורים, שהוא... אני לא מרחם עליו בעניין הזה.

הוא עושה מעל המעבר, לא צריך... אני לא מרחם, אני לא... סליחה, סליחה.

סליחה.

אני לא מרחם על האבא בזה.

הוא חייב בזה גם בלי הילד,

והוא לא עושה טובה.

אבל אנחנו מבקשים ממנו לטובת הילד, כיוון שהערב הזה נעשה לרפואת הילד,

וצריך לעשות את ההשקעה המינימלית הזאת, לקיים לפחות חלק מהמצוות

שיהודי חייב

בלי שום בעיה.

זה קצת תהיה קשה לדבר על טובה. יהיה קשה, יהיה קשה, בואי אני אסביר לך, יהיה קשה.

זה אחד הקטרוגים הכי גדולים שיכולים להיות לילד. למה?

משום שהעונש הוא לא רק לילד, גם להורים.

אז האימא מתייסרת מאוד מאוד,

והאבא יכול להיות שגם כן,

אבל הוא חייב לעשות משהו.

כשהם הולכים לבית חולים ודואגים לכל מה שהרופאים אומרים,

כי אין ברירה,

הרופאים אומרים,

אז הם צריכים לקיים, אין להם ברירה.

אבל הם לא יכולים להגיד, תשמעו, אל תגזימו, אל תבקשו מאיתנו כך וכך.

כשרופא אומר, אין ברירה, מקיימים.

וכשרופא כל בשר ומפליל לעשות,

הקדוש ברוך הוא שהחיים מסורים בידו,

כשהוא אומר למה לא עושים אפילו חלק,

אז זה קטרוק גדול בשמיים בשביל שהגזרה לא תתבטל.

בשביל לבטל את הגזרה חייב פה להקריב קורבן,

אפילו שזה לא קורבן בכלל, זה חובה וזכות ומצווה.

הבנתם?

אז אם אתן רוצות להרים טלפון בינתיים לבעל,

בשביל שבעזרת השם,

השם יעזור, שהילד הזה יוכל לקום ממיטת חוליו ושיהיה קידוש השם באמת גדול בעולם.

כבוד הרב, זה יהיה קצת קשה עכשיו, זה יהיה באמת קשה. טוב, אני מחכה, יש לכם עוד חצי שעה זמן לפחות.

מישהו שייצא... זה בעיה, זה בעיה להביא בטלפון עכשיו. בעיה, בעיה.

אני יכול לברך, אבל אני אומר לך מראש שזה לא יועיל.

אם את רוצה.

אם אדם שעובד עד שעות המאוחרות,

אני יכול... כולנו עובדים, כולנו עובדים, עובדים את השם מהבוקר עד הערב, קמים אפילו ב-0330 לתת שיעור

בלי שום בעיה.

כל יום הולכים לישון ב-0100, ב-0200, קמים ב-0330, נותנים שיעור,

ממשיכים כל הזמן.

ככה עובדים את השם, יש עובדים בפלחה ויש עובדים במפעל ויש עובדים את השם.

כולם עובדים,

אבל שלא יעבדו על עצמם.

צריך לעבוד את השם ולעשות משהו בשביל הילד.

לא חבל שהילד הזה שוכב 12 שנה ויכול להיות שזה מה שיקים אותו?

אז מה, עקשנות תועיל?

עקשנות לא תועיל.

אני פוחד שהוא יגיד לי את הלא.

אם הוא יגיד לי את הלא, זה לא יהיה טוב.

ואני מופחדת שאני מתקשר לבחור. אבל זה לא מפריע אם לכם הוא יגיד את הלא. למה, יהיה עוד מקום שאני אדבר איתו אחר כך.

אבל אם הוא יגיד לכם את הלא,

אני עוד אהיה מוכן לדבר איתו.

כשהוא יירגע ויהיה לו שכל,

אם יהיה מוכן לדבר איתי, אני אדבר איתו.

אתה לא מכיר את הבעלים. אני אתקשר עכשיו, הוא גם באישה,

הוא מתייבש, הוא לא יענה בכלל. אז לא את.

לא את.

לא את, לא את, לא,

לא.

צריך אותו, לא את.

שהחברה תעשה את זה, תצא החוצה ותסביר לו מה קורה פה,

ושכולם מרוצים ומייחלים ומחכים ורוצים לעזור ולתמוך

ומקווים שבעזרת השם שלא יהיה קטרוג.

בסדר? אני מחכה, טוב?

אני פה, אני לא הולך.

תעשו את המאמץ הזה,

ובעזרת השם נראה

מה ניתן לעשות.

כן, הנה יש פה יהודי באמצע,

תן לו בבקשה בינתיים.

תשע עשר שנים, אבל מה שקרה בתקופה האחרונה,

בוא נגיד בשנה האחרונה, פתאום נוצר בעיה בלבד.

אשתי התחילה להרגיש לא טוב, היא נפתה איזה חג,

וחשבנו שיש לה בעיה אורתופדית, בדקו אותה,

אולי יש להם תיקון וכו', ופתאום... פוקוס, כן.

‫היא הייתה נאורולוגית, ופתאום שמתי לב ‫שהדיבור שלה קצת נהיה יותר נורא טוב,

‫והיא התחילה,

אם יד אחת נהייתה חלשה, ‫פתאום אין לי ראייה שנייה חלשה, ‫היא התחילה לגרור את הרגל,

‫והלכנו ליועץ נאורולוגית,

‫ואתי יודע, עושים ממראה, עשו כל הבדיקות,

‫ופתאום אני רואה שאין תשובות,

‫ואני רואה שהמצב נהיה יותר חמור.

היום החלטתי לבוא שוב,

‫לכאן המצב, ואמרתי, ‫אני צריך לשאול מה לעשות.

‫אני מאוד סובל, ‫אבל כל המשפחה סובלת ואשתי,

‫ואני לא יכול לראות אותה, ‫איך משהו קורה לה.

‫מה אתה מציע לי לעשות?

‫אתה שומר תורו ומצוות היום?

‫היום אני, מאז שלפני כמה שנים, ‫כבר אני התחלתי ללכת תפילים,

‫ואני עושה קידוש. אני חילוני, אבל מסורתי.

‫איך מסורתי אם אתה לא שומר שבת?

‫-אני רק בפעם האלה, ‫בכמה פעמים אני פונה את הלכה, ‫אנחנו שומרים שבת, אני ביישר.

‫תראה, אתה צריך לקבל על עצמך ‫לשמור שבת כמו שצריך.

‫אני מבין שאתה הולך בלי כיפה.

‫איפה אתה עובד?

‫אני, הקבוצה שלי, הקבוצה האקדמית, ‫גם הפרנסה לא הייתה לי בתיאוריים, ‫אני עובד בתור מאבטח, ‫וגם הפרנסה אומנם לא מי יודע.

‫-הבנתי.

‫אז קודם כול תשים על עצמך ‫את הכתר שהקב' ברוך הוא ‫עיטר את עם ישראל.

‫כשאנחנו מברכים בבוקר,

‫עוטר ישראל בתפארה,

‫אז זה על זה שיש לנו כיסוי ראש.

‫עוטר ישראל בתפארה.

‫אז כדאי שתשים כיסוי ראש על הראש,

‫ותשמרו שבת,

‫וכשרות בבית זה חשוב מאוד,

‫ואני אתן ברכה לאישה.

אתה מוכן?

‫מוכן. אתה מאבטח?

‫כן. ‫ואתה בטוח שאתה מאבטח?

‫כן. ‫-במה אתה בוטח?

‫אני בעצם, חברים, דואג לכל הדאגים ‫של בית הספר, אני חושב שאני אשמור עליהם.

‫ומי שומר עליך?

אשם.

הבנתי.

אתה לובש שכפץ כשאתה...

אקדח.

אז אני אביא לך שכפץ, אפשר?

בבקשה.

קח, תן לו גם כיפה,

שיהיה לו עותר ישראל בתפארה.

תברך שהחיינו בעזרת השם.

ברוך אתה

שאחיינו

מקיימנו

אמן.

מה השם של האישה?

רבקה בת אהובה,

שם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל,

מהרה.

אמן.

שלא תבינו שהיהודי הזה מבקש ברכה, מקבל,

והאישה עם 12 שנים לא מקבלת.

לא תטעו.

בשביל להעמיד ילד במצב כזה מצמח,

אי אפשר להעביר את זה בברכה לבד. צריך פה מאמץ וקורבן.

לא יהיה דבר כזה, זו בעיה.

לכן זה מתעכב, ואני מחכה לתשובה.

כן, תן לבחור שם על ידו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שמעתי באחד מהנצורות שלך, שאתה אומר,

אדם ראשון קיבל קבלה וזה התהפך תאכל לאחיו.

ענית לבחור שאדם בעולם הזה מופיע ללמוד תורה,

ולא לעמוד כביכול.

אמרתי לו, אם נגיד הוא עובד מעל שמונה שעות, אז הקללה שלו מתארכת, או לא יודע, הוא מתחבר עליו יותר.

אז קראתי במסכת אבות שאומרת

לימוד תורה ומלאכה משכחת עמון.

עכשיו גם אמרת באחד מהנצורות שלך שבכל דרכך אחד דאאו,

זאת אומרת אם אני בתור אדם היום שמפרנס משפחה,

יוצא לפרנס את האישה והבנו שלי,

כביכול אני, מכוון שאני הולך לשם חסד,

מביא פרנסה הביתה,

יושב חמש שעה-שעתיים, הולך תפילות.

עכשיו אני אומר,

מבחינת כל התור הזה, כל הבחורים הצעירים שעובדים,

עושים עבודה לשם שמיים, גם זה שאני או כל אחד שהולך ועובד היום לכבוד השם יתברך,

אפילו בגלל שמי,

זה הולך כביכול גם כתורה.

אז אני שואל אותך שאלה מה אני בתור אדם רגיל שמעמיד פה לעולם.

משתדל לעשות לי משהו כמו דברך.

מה אני צריך לעשות היום?

לשבת רק ללמוד תורה?

או שגם צריך לשלב את העבודה?

כמו שנאמר, גם אומר לבישהו ברוך הוא ולבישמעאל,

שזה עשה ועלתה בעדו, זה עשה לא עלתה בעדם.

טוב,

יפה תורה עם דרך ארץ שהגיעת שניהם משכחת עוון,

אז מדובר במי שלא יכול ללמוד כל היום,

אז כדי להשכיח את העוון

צריך להיות תפוס בלימוד התורה וצריך

גם דרך ארץ, שזה עבודה, מלאכה,

ואז ממילא הוא תפוס וטרוד בתורה ובעבודה,

אז היצר הרע, קשה לו מאוד לטפל בו, כי הוא טרוד בענייניו. ממילא זה משכחת עוון.

אבל אם אדם יכול על ידי לימוד תורה בלבד להשכיח את העוון, אין לך מעלה יותר גדולה מזאת.

עכשיו רבי ישמעאל

לא שלא מסכים עם רבי שמעון,

גם הוא מסכים עם רבי שמעון, רק מה?

הוא אומר, הנהג בהן דרך ארץ.

הנהג בהן בתורה ובמצוות גם דרך ארץ, למה לא כל אחד יכול לעמוד בזה, לא כל אחד.

אז במה זה תלוי בדרגת הביטחון של כל אדם ואדם?

אם תהיה לך דרגת ביטחון יותר גדולה, תוכל למעט בעבודה וללמוד יותר.

מתוך 24 שעות ללמוד רק שעתיים,

זה מעט מאוד.

כן, אבל אתה משלב גם שלוש תפילות,

לימוד תורה, גם החסד שאתה עובד, בזמן שאתה עובד. אתה גם, הבנתי, הבנתי, הבנתי. בוא תבין.

בשמיים ימדדו כמה באמת יכולת למתוח וכמה לא.

יבדקו בדיוק,

בזבזת זמן או לא. אתה יודע שיש עוון ביטול תורה.

במקום שאתה יכול ללמוד ולא לומד, נקרא כי דבר השם בזה.

עכשיו דנים אותך האם באמת יכולת ללמוד או לא יכולת, ויבדקו.

טיילת,

אכלת, הארכת באכילה, קיצרת בה.

מה עשית? התבטלת?

נחת? השתעממת?

דיברת? בלבלת? שמעת?

מה עשית?

מה עשית עם הזמן? יבדקו לך בדיוק את הזמן.

ואז יבדקו וימצאו שיכולת לדחוס עוד שעתיים,

עוד שלוש.

מה תגיד?

שכל מעשיך לשם שמיים? איך לשם שמיים?

בשלוש השעות שביטלת עכשיו שהראו לך איפה לשם שמיים?

זה שאתה אומר שאני עושה לשם שמיים,

זה עדיין לא אומר שאתה עושה לשם שמיים.

זה נכון.

אבל הלב, אתה יודע שהוא פוחנת עליו,

הלב נבחן לפי המציאות.

אם אתה עושה לשם שמיים, תמיד. שמעתי, שמעתי.

אחד אומר לאשתו, אני אוהב אותך.

אני משוגע עלייך.

אני אוהב אותך.

טוב, תקנה לי בושם.

לא, לא, אני אוהב אותך.

אני אומר לך, אני אוהב אותך. לא צריך ריח. את בסדר גמור.

תקנה לי בושם. אני אוהב אותך. תאמיני לי,

חולה.

אתה באמת חולה. למה אתה לא קונה לה בושם? היא מבקשת בושם. אתה אוהב? תקנה.

אדם

אומר אני אוהב את השם.

השם אומר אני לא רוצה את המילים האלה. אני רוצה בפועל, בפועל.

שב, תלמד את התורה שלי. זה אתה מראה לי שאתה אוהב אותי.

מה כתוב במשמע ישראל?

ואהבת את השם

והיו הדברים האלה

על לבביך. איזה דברים?

דברי תורה.

אז אם דברי תורה, אז מה אתה מספר לו שאתה אוהב אותו? תראה לו שהדברים על הלב שלך,

שבאמת אתה לומד תורה ומקיים אותה ושומר מצוות.

תראה לו.

זו אהבה.

לא תדבר איתו רק אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני חולה,

אני אוהב, אני אוהב, אני אוהב. זה כרגע לא מתפעל.

בכל מעשיך לשם שמיים זה שבאמת אתה הולך לישון בשביל לקום ללמוד תורה,

אתה אוכל שיהיה לך כוח ללמוד תורה,

אתה עובד בשביל שיש לך פרנסה בשביל שתוכל ללמוד תורה,

אבל כל הזמן אתה רץ מתורה אל תורה.

זאת אומרת המוטו שלך ואתה,

כל החיים שלך זה לתכלית אחת תורה,

אתה אליה כל הזמן מגיע בסוף.

מה הפירוש? לא שאתה עושה שעה-שעתיים כאילו לצאת ידי חובה, לא לצאת ידי חובה,

זאת אומרת, העיקר העיקרים, אתן לך דוגמה.

היה פעם צדיק גדול שקראו לו החיי אדם.

החיי אדם, כתב ספר, החיי אדם,

והספר הזה הוא ספר הלכה

שבו כל יהדות אשכנז למדה, קיימה מצוות וכו' וכו'.

הוא נפטר בן ארבעים,

היה לו מכולת,

והוא היה מוכר

את החיי אדם, את הספר הוא כתב במכולת.

אתה שומע?

בין קליינט לקליינט הוא הספיק לעבור את כל התורה כולה ולחבר ספרים בהלכה שלא כל אדם יכול.

בשביל לפסוק צריך לדעת את התורה על בורייה,

וזה הוא עשה במכולת.

אתה יכול לעמוד לידו ולהגיד, גם אני עשיתי כמוך? כן, גם עשיתי כמוך.

איפה הספרים שלך?

לא כתבתי, אבל קראתי.

היה לי גם מכולת.

אני רוצה לראות שתתחיל עכשיו שנה אחת לכתוב רק

כל מה שזה, ונראה לאן תגיע. לא, לכתוב אני לא אמרתי. לא, בשביל שנוכל להשוות, שנוכל להשוות בינך לבין החיי אדם.

לא, איפה אני? אה, הבנתי. חשבתי שאתה בדיוק כמוהו.

עכשיו,

לכן אני מסביר מתוק.

אני מבין שאתה פוחד שאתה תגיע למעלה, בסוף יתברר לך שהשקעת בלא נכון.

לא מפחד, אז למה אתה שואל? כי לא, למה? אני רוצה לדעת. מה יש לדעת? אתה יודע הרי. לא, השאלה היא, אם אדם בדור הזה, שכל ההתקדמות, מבטל את עצמו מתאים בפלוויזיה, כמו שאתה אומר, ויושב משקיע לכבוד השם יתברך, שזה באמת השקעה נכונה, כן, כן. ואחר כך אני אומר לך מה המעמד היום ומה דרכה של אדם, בדור הזה, לכבוד השם יתברך, היום, מה אתה אומר? שמעתי, עכשיו אני שואל אותך שאלה. לא, מה המעמד הזה? כל הכבוד, כל הכבוד, אני שואל אותך שאלה.

ספר לי איך אתה קם בבוקר, מה אתה עושה? ספר לי.

אני קודם כל הולך לישון שמע ישראל,

חמש ועשרים אני קם משחררים. מתי אתה הולך לישון?

אני הולך בעשר, אחד עשרה. יופי, הלאה.

קם בבוקר חמש ועשרים, תמילה.

כן. מגיע, עושה חסד עם המשפחה שלי, לוקח את אשתי לעבודה, את אמונות לבן. כן. הולך לעבודה בעצמי. כן. יפה, כל דבר שאני עושה עם האישה. זה ברור, כן, באיזו שעה אתה מסיים?

מסיים בשתיים עשרה אחד, בא הביתה לא מבין.

בצהריים? בצהריים? כן. כן, הלאה. בא, לומד חוק לישראל. כן. לומד ארחות בין אישך. כמה זמן?

אני חוק לישראל מסיים חצי שעה. כן. עוד ארחות חצי שעה. כן. לסגור עזרוע קצת. כן. הולך לקחת את האישה, את הילדות. באיזה שעה?

שלוש וחצי, מגיע לבית... רגע, רגע, היה שלוש שעות וחצי באמצע ולמדת רק שעה.

לא, לא, לא, לא. כן, אמרת אתה בא ב-12.

לא, אמרתי חוק לישראל. אבל אתה בא ב-12.

כן. לומד חצי שעה חוק לישראל. כן. אחר כך לאחות בין אישה חצי שעה. קורא זוהר. קצת זוהר קורא. רק קצת. עד שלוש כמעט אני לומד. אה, שלוש שעות.

כמעט. כמעט. קודם אמרת שאתה לומד שעה-שעתיים. איך הוספת לנו פתאום? קצת ארוחת צהריים לך. כוח לבוד השם. אני אמרתי לך שלא תאכל, אבל אני עושה איתך את החשבון.

הלאה, שלוש וחצי מה קרה? אני לוקח את האישה, מביא את הבנות. כן. בית כנסת, היום מוקדם. באיזה שעה? רגע, לקחת את האישה והבנות. כמה זמן זה לקח? חצי שעה, ארבעים דקות. אז בארבע אתה חזרת, כן? בחמש ומה? אתה לא בבית כנסת. אמרת בחמש ומשהו. לא, בארבע אני בבית כנסת. כבר בארבע. כן. מה אתה עושה שם?

מתי מתפללים אצלכם מנחה? ארבע ועשרה פתח אליהו. פתח אליהו. פתחת, יאללה, קדימה, מה קרה?

חמש ורבע סיימנו ערבית. ערבית? יושבים ולומדים שעה וחצי. שעה וחצי, כן. כן, נפלא. רגע, מתי זה נגמר?

שש, לא, אין לי עכשיו נפללים. שש, כן, שש ו... שש וחצי, שבע אני בבית. כן. צריך קצת תשומת לב מהתורה לאישה. כמה תשומת לב אתה נותן?

עד 11? לא, לא, לא. אז כמה אתה נותן תשומת לב?

שעה וחצי שעה. איך אתה נותן תשומת לב שאני אלמד בבית גם לעשות? איך אתה נותן תשומת? כן.

יושב ושוחח עם יושע, איך היה היום? איך עבר עלייך? מה אני יכול לעזור? מה כן לא יכול לעזור?

כל יום אותן שאלות?

לא, למה?

האם יום אחד שונה לשני, דומה לשני? לא. בטח, אז כל פעם אותו סרי אתה שואל.

מה נשמע? היא אומרת טוב.

מה זה?

אה, אתה בנות. לצאת צד, זה לא ככה. אה, אתה גם יוצא.

הבנתי, בסדר, טוב.

בסדר, ומי שומר על הילדות?

אנחנו יוצאים ביחד עם הילדות, כל דבר. אה, עם הילדות, יפה.

טוב, ו... האם זה לא חסד?

הכל, אצלך לא שמעתי מילה שאין בה חסד. לא, אני שואל, אני שואל.

בטח, בטח.

עכשיו, ב-10 חזרתם מהסיבובים, הגעתם,

הלכת לישון, נכון?

יופי. לפי החשבון שלך,

אתה שעה וחצי אחרי הצהריים,

שלוש שעות בצהריים, ארבע וחצי שעות אתה לומד.

בהתחלה כשהתחלת לדבר איתי זה היה שעה-שעתיים.

וואלכ, אתה בשביל לדחוס את הזמן,

הכנסת לי כבר ארבע וחצי שעות. לא, כבוד הרב, תדע לך, אני עכשיו מדבר איתך, כל מה שהמהלך היום שלי,

יכולים להעיד לא רק אני.

את האמת אני אומר לך, אני מדבר עכשיו, מצלמים אותי, יכולים להעיד כמה אנשים,

מה שאני עושה ביום ככה. שואל.

אז עכשיו, אם אתה לומד ארבע וחצי שעות,

כן? למה הסתפקת על שעה-שעתיים, בן אדם לומד וכל היום עושה חסדים עם הבית והמשפחה? למה הסתפקת?

האם זה לא טוב?

לא, אני רציתי להגיע לשאלה, מה מה, מה המעמד?

אותו אדם שמתעסק באותו דבר, מה שאני עושה, מה המעמד שלי לפני הקדוש ברוך הוא? זו השאלה השאלה השנייה. אני אגיד לך.

המעמד שלך זה כמו האחד שלומד שעתיים או ארבע וחצי שעות

ועושה חסדים כל היום,

ביחס לאחד שלומד חמש שעות ועושה חסדים כל היום,

ביחס לאחד שלומד שש שעות ועושה חסדים כל היום,

לאחד שלומד שבע שעות

ועושה חסדים כל היום,

לאחד שלומד שמונה שעות ועושה חסדים כל היום,

לאחד שלומד תשע שעות ועושה חסדים כל היום,

לאחד שלומד עשר שעות ועושה חסדים כל היום,

אחד שעושה 11 שעות ועושה חסדים כל היום,

אחד שעושה 12 שעות ועושה חסדים כל היום,

ואחד ש... מה הוא עושה?

מה זה משנה מה הוא עושה?

הוא לומד 12 שעות ועושה חסדים כל היום. לומד בתורה?

בטח, אז מה לומד?

עכשיו, תבין מה ההבדל בין אחד שלומד שעתיים לאחד שלומד 12?

ללימוד תורה. ללימוד תורה. אז יש הבדל.

זה המעמד. שאלת מה המעמד.

אנחנו מדברים על המעמד.

המעמד של אחד שלומד שעתיים זה לא כמו ארבע ולא כמו שש ולא כמו שמונה ולא כמו עשר ולא כמו שתים עשרה ולא כמו שמונה עשרה.

זה ברור שזה לא אותו מעמד.

גם ההוא עושה חסדים, לא רק אתה.

אז מה, לא צריך לפרנס את המשפחה?

הנה, איך הוא לומד כל הזמן?

איך הוא מפרנס לו שני ילדים אלה שמונה? הוא הגיע למעמד כזה שהוא יכול לשבת... שאלת, מה המעמד? זה המעמד. לא, הוא יכול לשבת איתם ללמוד, השעה שלכם כל, למה לא? כל אחד יכול.

יפה, אבל זה צריך דרגות, נכון? דרגות, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, כמה זמן אתה כבר בעל תשובה?

אני כמה שנים טוב. כמה?

אני היו לי ירידות ועליות. כמה?

שלוש, ארבע שנים, אני מתחזק.

ברוך השם. וכמה אתה לומד? מההתחלה אותו דבר?

לא. כמה?

הייתי לומד חצי שעה, שעה ביום. ועכשיו הגעת ל...

כמו ששמעת. אתה לא רוצה להגיד בעצמך.

שלא נגיע לשש פתאום, כן.

אבל בסדר.

אז רגע, אז אתה ברוך השם מתקדם, אז אתה מתכוון להמשיך, נכון?

בוודאי. אז למה אתה שואל שאלה עכשיו?

תשאל בעוד שמונה שנים,

שכבר אתה תלמד כל היום ולא תעבוד,

תגיד, מה הדין של אחד שהיה פעם עובד והיום רק לומד?

מה המעמד שלו?

לא יותר טוב? אני אגיד לך למה אני שואל, כי אתה כבר הרבה שנים נותן הצעות.

כן. זכיתי פעם ראשונה להגיע אליך, אז אני אמרתי, אולי אני כבר לא אזכיר עוד פעם להגיע,

כאילו יהיה אסור. אתה תזכה, אתה תזכה, אוהו, אוהו, אוהו, הבנתי,

הבנתי.

מכל מקום שתדע,

כל שתוסיף בתורה ותמחית בעבודה,

לא יחסר לך קול,

והמעמד שלך ודאי יגדל, ואתה תהיה

אצל רבי שמעון בר יוחאי. אמן. כדאי או לא כדאי?

כן.

כן, רגע, לא לקפוץ. אני יודע שיש לך ברכה, אני זוכר אותך גם שאלה, רגע.

לא להפריע לי ולא לסדר לי פה את העניינים. תן לו פה לבחור הזה,

כאן.

אני מחכה לתשובה מלמעלה אם יש.

טוב.

הודעה?

כן.

הסיפור,

מה שהסביבה, בקשר

ל... הילד, זה באמת ריגש אותי.

אני מוכן לקבל על עצמי, לחזור לי את כל השמות.

אשריך, אשריך, אשריך.

בעזרת השם אני אעזור לך שתוכל ללכת ולעלות במעלות התורה וירא.

אז אני אתן לך ציצית כפתיחה.

בבקשה.

תהיה לו מוזיקה.

אמן.

אתה תיצור קשר מחר עם אלון אצלנו במשרד.

אפס ש...

36777779 אלון ארגון שופר בצהריים

תגיד לו שאתה רוצה שיכוון אותך בעזרת השם יתברך

ותעלה מעלה-מעלה

מי עוד רוצה לקבל על עצמו מצוות לרפואת הילד היקר הזה? כן, מי?

שעתיים אתה מוכן ללמוד תורה בתענית דיבור

אשריך על חיי העולם הבא.

מי עוד מוכן בעזרת השם יתברך

גם כן לעשות למען?

עוד מעט, עוד מעט.

כן.

מי עוד רוצה לקבל על עצמו מצוות?

כן?

מה אתה מוכן?

כן, מה אתה מוכן?

עוד מעט, מי עוד מוכן לקבל על עצמו כן?

מה אתה מוכן?

אני רוצה קודם כול, מי מוכן לקבל עליו, כן?

שעתיים בתעני דיבור שלושה חודשים רצוף, אשריך לחיי העולם הבא.

מי עוד?

כן?

לקרוא מזמורי תהילים, חזק וברוך. מי עוד?

חצי שעה מוסר. חצי שעה מוסר כל יום, אשריך.

עשרים פרקי תהילים. עשרים פרקי תהילים, חזק וברוך, כן?

מוסר חצי שעה, אשריך.

מהנשים היא מוכנה, כן?

נשמת כל חי, חזק וברוך.

יפה מאוד, שערי תשובה של רבנו יונה, חצי שעה כל יום, אשריך, כן?

פרק שירה,

עשרה פרקי תהילים, חזק וברוך, ואתה?

עשרה פרקי תהילים, אשריכם, מזמורי תהילים, כן, ואת?

גם תהילים, ו?

שבועיים,

תפילת מנחה. שבועיים תפילת מנחה, אחרי זה ערבית

ואחרי זה שחרית,

ואחרי זה שלוש תפילות.

רגע,

כן?

שעה לימוד תורה בלי נדר, אשריך, כן?

פרקי שירה, כן?

שעה תענית דיבור ביום, חזק וברוך. מי עוד?

מי עוד מוכן, כן, הבחור הצעיר?

חצי שעה מוסר ולימוד תורה בתוכנית דיבור, חזק וברוך. מי עוד?

מה?

לא הבנתי.

אהה, בסדר.

צניעו את אשרייך, כן?

מה?

שיר השירים ארבעים יום, חזק וברוך. מי עוד?

מי עוד?

אני פה. כן?

לוקח על עצמו תחנית צום ביום רביעי הקרוב, אפילו שקשה לו. חזק וברוך, אשריך.

מה?

אשר יצר בכוונה, כן?

מי אתה? כן?

ללכת לישיבה.

אשריך, אשריך, אשריך.

כן.

בבקשה.

כן, מי עוד?

עוד רגע.

פרק שירה בטלפון, חזק וברוך. מי עוד?

חמש דקות מסילת ישרים, פרקי תהילים. מי עוד?

מי עוד?

פרקי תהילים.

ארבעה.

חמש עשר פרקי תהילים, ארבעה בחורים פה, אשריכם, כן?

חצי שעה מוסר. חצי שעה מוסר, אשריך, כן?

מה?

אשריך, באשר.

איזה קבלה.

כן.

איך?

הלקות לשון הרע. חזק וברוך. מי עוד?

באשר של איילת.

תכף.

מה?

חמש דקות במשך חודש ימים, מה?

מסילת ישרים, כן?

כל יום עשרה מזמורי תהילים, כן?

שעתיים לימוד תורה בתענית דיבור, חזק וברוך, כן?

להוסיף שעה ללימוד, חזק וברוך, כן?

חצי שעה.

ללמוד דברי תורה. ללמוד דברי תורה, כן?

חודש ימים נשמת קול חי. חודש ימים נשמת קול חי, כן?

ללמוד עשרה פרקי תהילים, כן?

מי עוד?

חזק וברוך. קדיש.

לעילוי נשמת, כן?

בסדר, בסדר, יש לי את זה.

יש לפניי כתוב.

כבר

מה אומר הבעל?

לא יועיל.

אבל לא יועיל.

תשמעי מה שאני אומר. את רוצה שיועיל?

תשמעי איך הציבור רוצה לעזור.

אני אינני בא לדבר איתו מחר. אני אתן ברכה היום,

אני אומר לך, אם את רוצה שזה יועיל,

זה תלוי בקבלות שביקשתי מכם, ולא ביקשתי הרבה, מעט מאוד.

עזבי את העבר, אני מדבר על העתיד.

אני מדבר על העתיד.

תכף.

ניסיתם לתפוס אותו?

הוא לא עונה או שהוא לא רוצה?

נו אז מה יועיל איוש?

אבל אנחנו מנסים לעשות תקווה.

אבל אם היו אומרים לבן אדם שצריך עכשיו ניתוח,

שזה הסיכוי לטוס לרוסיה לעשות ניתוח וצריך 100,000 דולר,

הוא היה מוצא 100,000 דולר בשביל הניתוח.

נו, אז מה ביקשתי?

טוב, אתם תראו לו את הסרט באינטרנט,

כי זה יהיה בשידור חוזר.

ואם הוא רוצה, שייצור איתי קשר מחר ואני אדבר איתו. אני אתן ברכה במצב הזה, ואני אומר לכם עוד פעם, אם יש סיכוי זה אם תעשו מה שאני מבקש.

אם תעשו,

בעזרת השם

אפשר שנתבשר בשורות טובות. כן,

מה אתה אומר?

כבר,

כבר.

לפני כן אני רוצה עוד.

מי מהציבור רוצה ציצית לרפואתו של הילד?

רגע, חכו. חכו, רגע, חכו.

רגע, חכו.

שיהיה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה

‫תהיה רב, אי, רב, אוי, ‫נחזור אליך.

‫-שיהיה רב, להביא, אחסנו אט ויפועי. ‫-שיהיה רב, להביא, אחסנו אט ויפועי. ‫אחסנו את גבול. ‫אזיפה נגמרו נגמר. ‫בצקום שזה נגמרו על הסדר. ‫-מערמה איפה יהיה רב, ‫אחסנו אט ויפועי.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות

הוא יברך את השם

חי ישראל חיים בין יפעת לאה,

שהשם יעמיד אותו ממיטת חוליו לחיים טובים ולשלום מהרה.

אמן.

מי שרוצה בעזרת השם יתברך

לזכות את הרבים ולהציל יהודים, שבזכות זה יהיה זכות לחיות נפשות,

מי שחוזר בתשובה זה להחיות נפש,

שבזכותה יוכל לקום הילד הזה 100 DVD,

לחלק לאנשים חילונים 10 שקל כל DVD,

1,000 שקל ב-20 תשלומים, שקל וחצי ליום, מי שרוצה יוכל מלא הוראת קבע ויוכל לחלק את זה לזיכוי ולרפואת הילד הזה שאנחנו מדברים.

מי שרוצה בכרטיס אשראי יכול למלא כאן את הפרטים ויקבל את המאה דיווידי,

יחלק אותם בעזרת השם. אז הנה יש פה מאה דיווידי לכל מי שמעוניין, ועוד מי שרוצה שקל וחצי להשקיע בשביל זה יכול למלא פה הוראת קבע ויקבל גם מאה דיווידי לחלוקה או שאנחנו נחלק בעבורו.

בזכות זאת תעמוד לילד הזה בעזרת השם יתברך.

אז מי שמעוניין ירים את הידיים,

ייתנו לו הוראת קבע ויימלא, או יבוא לכאן וימלא פה את הפרטים עם כרטיס אשראי.

כן, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? יש מישהי שרוצה לזכות בכיסוי ראש? קודם כל, האימא, תבוא לפה לקחת את הכיסוי ראש שאני נותן לה.

בבקשה, תן להם.

בבקשה.

כן, איזה אישה עוד מוכנה לשים כיסוי ראש?

כן, בבקשה.

כן.

למי שנאבד טלפון, פלאפון יש כאן.

כן, עוד רגע.

כן.

מי שמעוניין בהוראה ירים את היד, או שיבוא לכאן נמלא למסור את פרטי הכרטיס שלו. בואי.

כן, האימא, להגיע לכאן?

רגע.

בבקשה.

שבת זה לא יספיק. תזכרי שאמרתי לך, שבת לא יספיק.

חבל. אם אתם רוצים לקצר את התהליך, תעשו מה שאמרתי.

כן.

מי עוד רוצה כיסוי ראש, בעזרת השם יתברך,

יכולה להגיע לכאן.

כן, מה הברכה שרצית?

מה השם?

תמר בת שרה. תמר בת שרה, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל,

מהרה.

מי עוד? מה אתה רוצה? ברכה ל?

מה אתה רוצה? ברכה לשם. מה השם?

יוסף בן ציונה, רפואה שלמה מהרה וייצא מן השיתוק. יהיה בריא ושלם לעבודתו יתברך. ילד בן שנתיים וחצי.

רפאלי נתנאל בן תהילה, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל.

מי שממלא הוראת קבע יכול למלא שם ושם האימא ולקבל ברכה.

כן, מי עוד רוצה כיסוי ראש?

הנה, בבקשה, גברת.

מי עוד רוצה כיסוי ראש?

כיסוי ראש, מי עוד?

כן.

שם?

רפאלי נתנאל.

אמרתי עכשיו, בן שנתיים וחצי, נכון?

רפאלי, נתנאל בן, תהילה, רפואה שלמה מהרה ומפרט בעיניים.

כן.

ארז בן גיל, הרפואה שלמה.

מי כיסוי ראש?

כיסוי ראש?

היא קיבלה כבר.

את רוצה את?

בבקשה.

עוד אחת רוצה?

הנה, קחי, קחי.

בבקשה.

כבר.

נתן בן רחל זיווג הגון, יוסף בן נחמה ואורנה בת ברכה,

זרע חי וקיים מהרה.

בחור בן עשר ייקח על עצמו חצי שעה, מוסר, שערי תשובה.

אמן.

כן. כיסוי ראש את רוצה?

בבקשה. תזכי למצוות.

גיא בן רבקה זיווג הגון, מהרה.

עוד כיסוי ראש?

יש שם אישה שקיבלה על עצמה. תן לה.

מי עוד?

יש עוד שני כיסויי ראש בלבד למי שמעוניינת?

מה השם?

יותם בן אורם לחי, רפואה שלמה מהרה, מהרה.

כן.

שלום בן חנה זיווג הגון, מהרה.

מה?

כיסוי ראש?

מי רוצה עוד?

מי רוצה כיסוי ראש?

אורלי?

בתור מה? רפואה שלמה.

כן.

שאול בן חנה, רפואה שלמה.

כיסוי ראש?

בבקשה. מי רוצה?

כן ועוד אחד אחרון.

אחרון?

זה לא מחלקים סתם, זה לשים בראש.

כן?

את רוצה?

מי?

עוד אישה שרוצה שאין לה,

אבל היא תלך.

היא תלך, אבל היא תלך.

כן, בזמן אישי. בבקשה, זרע חי וקיים.

השם יברך את כולכם בכלל הברכות,

וימלא משאלות ליבכם לטובה,

ותצליחו לעבודתו יתברך.

בריאות ופרנסה, זיווגים הגונים וכל טוב.

תלמד שעתיים בתחנית דיבור.

שעתיים בתחנית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

כיפה לא נשאר.

אמן

ברכה והצלחה.

בעזרת השם דוד בן לואיז שמעון בן מריה זולי בת חיה זרע חי וקיים ללמוד חצי שעה מהירה מטל בת אורלי אלירן בן אורלי יהודה עזרי בן ארגז זיווג הגון מהירה

ושרית בת לאה זרע חי וקיים מהירה לילה טוב תסכו למצוות ושנתבשר בשורות טובות קח ממנה את הפה

תביא חנין המלך אשר אומר יצא הכבא באכולת הכל ישראל וכך ירבע רע בתור המצוות שנאמר אדוני חפץ למען תתקוע יגדיל תורה ויאדיר יתגדל ויתחדש ושמח רבה ועל מה דברה קהילותיה ואמליך מלכותיה ועצמח פורקניה ויקרב משחה בחייכון וביום יכולנו ובחיית כל בית ישראל באכלה ובזמן קרוב ואמרו אמן

יהי שמח רבם מברך לאלם ולאלמיה אלמיה יתברך וישתבח בתפר בתרומה ותנשא בתהדר ותעלה בתהלל

שמעת הקדשה וריחו לאלם תנקול ברכתה אשר אתה תשבחתה ונחמתה דמרן בעלמה ואמרו אמן

על ישראל והרבנן ועל תלמידי הון ועל כל תלמידי תלמידי הון דעסקים מעולות הקדושתא תהיי בהתראה הדין ותהיה בכל אתר ואתר אהלנה ולהון ונכון חינה וכסתה ונחממה מנקודם מראה שמאיה וערעב ואמרו אמן יש עולמה רבה מן שמאיה חיים ושמחה עם וישועה ונחמה וזבה ורפואה וגולה ושיחה וכפרה ורווח והצלה

עלינו לכל עמו ישראל ואמרו אמן עושה שלום במרומה וברחמה ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן תפילת ערבית מי שרוצה להתפלל תפילת ערבית

שטרודלשופר.tv תובתנו באינטרנט שופר.tv בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא

וכן ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

MP3 לשמיעה,

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי

השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר בשופר קול

גם בקומה הכשרה לשמיעת שידורים חיים 073-337-690 ובשידור חוזר בטלפון

02372-4787.

וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם, זכותו תגן אלינו אמן, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל נעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים.