עמנואל - עמנואל - חיוב הזריזות לשמירת המצוות

כולל עמנואל 22-3-11

ש. בשם הרחמן נעשה ונצליח, והקב"ה ברחמיו עלינו ירוויח. אנחנו זוכים לקבל מורינו ורבינו, הרב אמנון יצחק, מזכה הרבים בכל הארץ ובכל העולם כולו, ובראש ובראשונה אנחנו מבקשים מחילה מהרב על מה שקרה קצת בזיון התורה, עם כמה בחורים שהיו בחורים לא מעלי, אבל ב"ה הם כבר נהיו מעלי, כמה מהם באו אלי אמרו לי איך אני יכול לבקש סליחה מהרב על מה שקרה, ואחד מהם אפילו אמר לי, שמאותו יום שהוא עשה מעשה לרב הוא מרגיש רגשות של פחדים, נכנס לפרנויות והוא לא יודע מה לעשות בנפשו, אז אבא שלו אמר לי שאבא שלו יתקשר אל הרב, אמרתי לך אל הרב לבקש מחילה ועוד כמה בחורים מבקשים סליחה, ואנחנו בשם הציבור, כל מי שלא מוחה באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, מבקשים מחילה בשם כל הציבור כולו מהרב על בזיון התורה, ואנחנו מקוים שההיפך, שהבחורים האלה הם מתוך כך יתמו חטאים ולא חוטאים מן הארץ. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. בעזרת ה'.

הרב: בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה. אמר רשב"י, ביות רצריך זירוז במקום שיש חסרון כיס. וזה פלא גדול, במקום שיש חסרון כיס צריך יותר זירוז. ורבי שמעון בר יוחאי, ומרא דשמעתא מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? הרי בשעה שהוא יצא מהמערה והוא ראה אנשים שעוסקים במלאכתם אז הוא לא תפס מה קורה פה, מניחין חיי עולם - עולם הבא, עולם רוחני, ועוסקים בחיי שעה? בקצירה וזריעה. אז מה זה מניחים חיי עולם? עושים בעצלות ורפיון ידיים כאילו כפאו שד. ז"א האנשים האלה שנקראים מניחים חיי עולם, הפירוש הוא אנשים שעוסקים בעצלות ורפיון ידיים כאילו כפאו שד. ז"א מה שהוא מוכרח לעשות במצוות הוא עושה, אבל הוא עושה את זה ברפיון ובעצלות. ועוסקין בחיי שעה, שמה ניכר מהם שהוא עסק גדול בעיניהם. שמה רואים שהם משתדלים מאד מאד להצליח ולהשיג את המטרות שהציבו לפניהם. אז מה זה מניחים חיי עולם? עושים בעצלות ורפיון ידיים כאילו קפאו שד, ומה זה עוסקים בחיי שעה? ניכר מהם שהוא עסק גדול בעיניהם.

והרי נהפוך הוא היה צריך להיות, עסק חיי שעה, חיי העולם הזה צריך להיעשות בעצלות ורפיון ידיים כאילו קפאו שד, אין ברירה, כדי להיפטר מחובת הגוף הנבזה, והעסק של חיי עולם היה צריך להיעשות בשמחה ובזריזות. אז צריך להתבונן בחידה הסתומה הלזו.

והנה מרא דשמעתא זה רשב"י, אמר כאן על אהרן ועל בניו קדושי עליון, כי במקום שיש חסרון כיס צריך לזרזם שלא יתעצלו בזה. מה זה, על אהרן הכהן ועל בניו אתה רוצה לומר שצריכים לזרז אותם בענין של חסרון כיס? הרי עכשיו שמענו דרשה, מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ומה זה אומר, אז מה הם חשודים אהרן ובניו שהם צריכים זירוז?

והנה החסרון כיס שהוטל על אהרן כמה היה כבר, כמה היה? עשירית האיפה סולת בכל יום, ובניו זה רק ביום חינוכם לעבודה, אז כמה הוצאות, כמה שקלים? על זה מדברים? והיש כבוד יותר גדול מזה שהמלך מקבל עוגה מעבדיו? נותנים לך אפשרות להגיש עוגה, עשירית האיפה לקב"ה בכל יום. נו, יש מישהו שיתעצל מזה? אם אחד מגדולי ישראל היתה לנו הזכות לתת לו בכל יום קפה ועוגה, לא רק עוגה, קפה ועוגה, לא היינו עושים את זה בשמחה? אז מה פה צריך לזרז כל כך במקום שיש חסרון כיס וזה רק עשירית האיפה? ומכל שכן, למלך מלכי המלכים הקב"ה, כליל תוקטר, ועל זה צריך לזרז את אהרן ואת בניו בזירוז גדול ביותר.

מה בא ללמדנו הכתוב? הכתוב בא ללמד אותנו, שגם האדם הגדול ביותר בעם, זה נכון גם להיום בפרט, גם האדם הגדול ביותר בעם, בטבעו גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאווה אליהם, גם האדם הכי גדול, גזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן ומתאוה להם. וכמו בעריות, אם לא יהיה זהיר ברפואתו, מה הרפואה? איך נזהרים מהעריות? כמו שכתב הרמב"ם, שיסיח דעתו מהם. אם הוא לא יסיח דעתו מהם, יכשל ברשת ונשמרת מכל דבר רע. חייב אדם להשמר מכל דבר רע, להסיח דעתו מן הנשים. שדרשו על זה חז"ל, "ונשמרת מכל דבר רע" אזהרה, שלא יהרהר. שלא יבוא לידי הרהור. אז זה בידו של האדם.

כן בחמדת הממון, גם היותר גדול בישראל, אם לא ישים עיניו תמיד על עצמו שלא ימשך בחמדת הממון, ויהיה עסוק בעולם הזה כפי שכפאו שד, וכרוצה להיפטר מעסק ביש, לא יוכל להיפטר מזה. אדם שמתעסק בעניני העולם הזה לא כמי שקפאו שד, וכמי שרוצה להיפטר מזה כבר, עלול להתדרדר במצבו ולהגרר אחר הממון. ומניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה ואפילו האדם הגדול ביותר. ואז יכולים גם אהרן ובניו להתחיל להתעצל בעשירית האיפה שלהם. ורק מחמת שהם עוסקים בחיי עולם ועושים זאת בשמחה רבה ובחפץ עצום, רק אז יכולים להמלט, ז"א אדם צריך להעסיק את עצמו כל הזמן בענינים רוחניים, ובמשימות שהוא מטיל על עצמו ובשאיפות כל הזמן, בשביל להתרחק ולהתפטר מהעיסוקים וההזדמנויות במרכאות, של עניני העולם הזה, כי אם יגרר להם ויבוא לו רווח נאות מאיזה עסקה או משהו שהוא יעשה, הוא יקבל חשק לעוד קצת ועוד קצת עד שיצא מבית המדרש בכלל.

ורק מחמת שהיו עוסקים בחיי העולם ועושים זאת בשמחה רבה וחפץ עצום. אבל לא כן אם היו עוסקים בחיי העולם בדעתם ובמחשבתם גם בעת העסק בעולם הזה, ולא היתה משוטטת תמיד מחשבתם בחיי העולם, ודאי שבטבעם של אהרן ובניו ככל אדם, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ויאמין בסיבה כי היא המסבבת, ולא במסובב הסיבות. ראית איזה עסקה טובה עשיתי? ראית מה הצעתי לו מה זה? ברוך ה', ברוך ה'. מי עשה את זה? אני. רק ברוך ה' ברוך ה' שלא הפריע לי, שהכל בסדר, שהצלחתי לעשות.

לכן צריך האדם להזהר הרבה שלא יכשל בחמדת הממון, הרבה מאוד יותר מעריות. כי עריות יכול להסיח דעתו, מה שאין כן עסק הממון הלא הוא עוסק בו תדיר בעל כרחו, אתה צריך להביא פרנסה הביתה, צריך לדאוג לשלם חובות, צריך לטפל בענינים כספיים כאלה ואחרים, אין לו ברירה, זה בעל כרחו, הוא לא יכול להסיח דעתו, הוא כל הזמן  טרוד בזה. אז לכן שמה המכשלה שהוא יכול להכשל ולהגרר, בעוד שמעריות הוא יכול להסיר את מחשבתו וזהו.

אז אם כן העבודה היא קשה מאד. לכן אמרו חכמים ופסקו את פסקם, רובם בגזל ומיעוטם בעריות. אז במה יותר? בגזל. ומה המיעוט? בעריות. ולמרות שנפשו של אדם מתאוה ומחמדת גזל ועריות. אבל גזל יותר והרוב נכשלים בזה, ועריות מיעוט. כי לעריות יש רפואה שהיא קלה יחסית, וכבר ידענו מה שנאמר בלוט, כי כל חטאו היה שנכנס בו מעט לפי ערכו הרם חמדת הממון, הוא הביט אל ערי הכיכר כי כולה משקה, ראה שיש שמה אוצרות, אוצרות טבע, יש שמה הרבה פרנסה. ומה שאמרו חז"ל, אמר רבי לוי, כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות יסוף מאכילים אותו מבשרו, הרי כיון שנכנס בו חמדת הממון נכנס בו לפי ערכו הרם חמדת עריות, כי לא לחינם יחברום חכמים ז"ל גזל ועריות. למה זה הולך ביחד? אדם שיש לו הרבה ממון מה יעשה איתו? אז ישר עולים לו הרהורים לכיוונים שונים ומשונים איפה הוא יבזבז את הכסף, איפה הוא יעשה רושם, איפה הוא ילהיב, ואז ממילא הוא מתחבר אוטומטית לזה.

והנה לא מצינו על לוט בערכו הרם חס ושלום מכשול עריות רק שנעשה שכן לסדום, והוא גופו אמר על עצמו לגבי סדום שהוא נחשב כצדיק, והרי ראינו שבערכו הרם אמרו שהוא היה להוט אחר בולמוס של עריות. וכבר ידעת כי המאמר לבד זה פסק גדול, והכל בא לו בשביל חמדת הממון, ושמירה יתרה צריך האדם לעסוק בחיי עולם בעסק גדול ולא בעראי ואז טוב לו סלה. ממילא כל זמן שאדם טורד את עצמו בעניני הרוחניות, לעולם הוי רץ אחרי מצוה קלה ובורח מן העבירה, כי בעצם הריצה אחרי מצוות ממילא אתה מתרחק מן העבירות. אבל אם לא, אוטומטית נופל האדם לעבירות. כי לב פנוי מן החכמה שורה בו רוח שטות, אי אפשר שלאדם יהיו שתי מחשבות בעת ובעונה אחת, אם יש לו מחשבה היא תופסת מקום, אם המחשבות בחכמה אין מקום לעוד מחשבה. ברגע שמתפנה המחשבה מחכמה אוטומט נכנס שטות, אין חכמה יש שטות. אז לכן אדם צריך להטריד את עצמו ולתת לעצמו משימות מה הוא רוצה להגיע, ולא להשאיר מקום פנוי, ממש לא להשאיר מקום פנוי, רק כמי שקפאו שד בעניני העולם הזה מי שרוצה להנצל מיצרו ולא להתדרדר חלילה ולמצוא את עצמו אח"כ במחוזות שהוא לא שאף אליהם.

עוד אנחנו רואים, "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה" צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, כמו שאמרנו, ובקרבן עולה יש חסרון כיס לכהנים שהרי כולה כליל. לכן צו את אהרן ואת בניו מיד ולדורות, ומזרז הכתוב ואומר, שגם אהרן נדב ואביהו מצווים בקרבן עולה יותר מקרבנות אחרים, כי בעולה יש חסרון כיס. ואנו עומדים ותמהים, היתכן שאהרן הכהן הגדול שעליו הכתוב אומר "תומיך ואוריך לאיש חסידיך צריך זירוז יותר במקום שיש חסרון כיס? אבל כיוצא בזה כבר מצינו מפורש בתורה, שצריך לזרז ומזרזים את הצדיקים, ודוקא את הצדיקים, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, מזרזים אותם יותר בענינים שבענינו זה נראה רחוק, רחוק המציאות.

כתוב "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו, ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך, ואל יבוא בכל על את הקודש ולא ימות" אזהרה. מה מזהיר אותו? במפורש, "ולא ימות". אם הוא יבוא בכל עת בלי רשות הוא ימות, תזהיר אותו שלא ימות. זה היה ברור גם אם לא היה אומר לו. כתוב שהם קרבו שלא צריך ומתו, אז זה ברור, שאל תתקרב בכל עת, זהו, מספיק הבנו. לא.

וברש"י אחרי מות מה ת"ל, מה זה אחרי מות? אחרי מות שני בני אהרן היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל, לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו אל תאכל צונן, בא אחר אמר לו אל תאכל צונן שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מהראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן, דבר אל אהרן ואל יבוא - שלא ימות כדרך שמתו בניו. אז יש כאן זירוז מיוחד לאהרן, שלא יבוא בכל עת אל הקודש, בצירוף האזהרה שהוא לא ימות כמו שמתו בניו. ואנחנו נרעשים מההדגשה הזו. החולה הראשון לא היה לו שום סיכוי לחיות אז לכן אמרו לו אל תאכל צונן, אבל מי שיותר מסוכן אומרים לו שלא תמות. יוצא שאהרן היה כאילו יותר מסוכן, צריך להזהירו בפירוש ולא ימות. ויש הבדל באזהרה לאהרן הכהן שאל יבוא בכל עת אל הקודש, אם מזהירים אותו ומזכירים לו שלא ימות כדרך שמתו בניו. ומה זאת? מה זאת? למה זה? וכך מצאנו בהרבה מקומות בתוה"ק באזהרות לגדולי ישראל ובשבחן על קיום מצוות השי"ת, בדברים שבעינינו הם דברים קלים ביותר. אבל התורה שלנו היא תורת אמת. האמת ניתנת להיאמר לכל אדם בשווה, בין קטן ובין גדול, אם חשוב הוא או אינו חשוב, אם הוא רק ילוד אישה ניתנה לו התורה בכל אזהרותיה ומצוותיה בכל הפרטים והדקדוקים. כל אדם נולד והבחירה בידו ורשות ניתנה לו להטות עצמו להיות צדיק כמשה רבינו ע"ה או להיהפך להיות רשע כירבעם בן נבט, ובזה אמר הקב"ה "בראתי לו יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" והגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.

מי יכול להאמין, כתוב פה בהרמב"ם, שאדם יכול להטות עצמו להיות צדיק כמשה רבינו, או להיפך להיות רשע כירבעם בן  נבט. מישהו היה יכול להאמין על ירבעם בן  נבט שגדולי ישראל היו כאזובי קיר לידו, שהוא יתהפך ויהיה כזה כופר, ושיהיה גדול מחטיאי הרבים, מישהו היה מעלה בדעתו דבר כזה? הרי הוא קיבל שבח גדול מהנביא שנשלח מהקב"ה וניתנה לו מלכות על עשרה שבטים בגלל שהוא הוכיח את שלמה המלך, והוא נכנס לשלמה ואמר לו אביך פרץ פרצות בחומה לעולי רגלים ואתה מסתם אותם בשביל פרעה? אתה מונע אנשים ולוקח מיסים בשביל בת פרעה? להכנס להוכיח את שלמה המלך, אתם יודעים מה זה, החכם מכל אדם שיושב על כסא ה', להכנס ולהוכיח אותו על פניו, ולהגיד לו אביך עשה כך ואתה עושה ככה וככה, הוא רק יצא משם מיד הודיעו לו שממליכים אותו על עשרה שבטים. אז הוא הגיע לשיא השיאים. מה נשאר לרחבעם? שני שבטים, ומה הוא? עשרה שבטים. הוא צריך לשמוח או לא לשמוח? אבל אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד, ולכן כשהמלך רחבעם יושב הוא צריך לעמוד ל ידו. ואז הוא אומר מה, יגידו איה מלכא ואיה עבדא, אז יגידו שאני עבד עומד לידו, כי הוא לא יכול לשבת, יש ישיבה רק למלכי בית דוד. אז מה זה מביא אותו? לעשות עגלים עבודה זרה ולמנוע עולי רגלים לירושלים מה שהוא אמר לפני כמה חדשים תוכחת לשלמה המלך. איך הוא התהפך? אז יכול כל אדם להיהפך להיות רשע כירבעם בן נבט, שהרי אם ירבעם בן נבט הפך להיות ירבעם בן נבט, שקודם הוא היה אחד מהגדולים ביותר ומלך על כל שבטי ישראל, איך יכול להיות שבגלל דבר כזה, גאוה סרוחה יכול לאבד הכל. אז רואים שבן רגע יכול אדם ליפול, והתורה מדברת לכולם.

יוחנן כהן גדול אפשר להבין דבר כזה? שמונים שנה לא היה אדם כזה בעולם שנכנס שמונים פעם לפני ולפנים ויצא בריא ושלם. ואפשר שבן אדם כזה יכפור בסוף, יהיה צדוקי, אפשר להבין דבר כזה? אז יש בטחון בחיים? "הן בקדושיו לא יאמין" הקב"ה, אז אין בטחון לאף אחד. אז עכשיו מובן שהתוה אומרת משהו היא מדברת לילוד אשה, כל ילוד אשה זה בדיוק אותו דבר. נמצא שכל אדם יש לו רשות לבחור בטוב וברע בכל מקום ובכל זמן בכל עת ובכל שעה, כל ימי חייו עד נשימה אחרונה. אין מי שיכוף אותו ללכת בדרך טובה או להיפך, ואם כי ודאי האדם הגדול שעלה במעלות התורה והיראה לא יטה את אזנו ליצר הרע ולא ישמע לו כלל, וכן להיפך אדם שטובע חס ושלום בים התאוה מטמטם את ליבו ושוב לא יבין שפת הקדושה והפרישות, אבל התורה, תורת אמת לא תגרע משום כך את אזהרותיה ומצוותיה לכל אדם בשווה ואין יוצא. האדם שנמצא בדיוטא התחתונה יכול לעלות לרום המעלות, וזה שנמצא ברום המעלות יכול לרדת מאגרא רמה לבירא עמיקתא בשניה, ברגע אחד אדם יכול לאבד הכל, וברגע אחד הוא יכול לזכות בכל. והתורה מדברת לכולם בשווה. הלא תרצח והלא תחמוד והלא תגנוב שבתורה, זה גם למשה רבינו, לאהרן הכהן, ולכל גדולי הדורות. זה בדיוק אותו איסור.

אמרו חז"ל בירושלמי, בשבת, מעשה בחסיד זקן שהיה יושב ושונה, אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך, ככה הוא היה אומר, היה משנה את המשנה ואומר, אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך, במקום עד יום מותך. כיון שהוא היה חסיד גדול, והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעולם הזה אז לכן הוא שינה, מה יגיד שקר עד יום מותך והוא יודע שכבר בטל ממנו יצרו, אז הוא לא רצה לעשות שקר בעצמו. התרעמו עליו בשמים על השינוי הזה ונתנו רשות ליצר הרע להתחפש לאשה יפת תואר אשר לא נראתה כמותה מימות תובל קין ביופיה, ונכנס בדמות זו לחדר של אותו זקן היצר הרע, כיון שנשא עיניו ראה אותה, דיבר איתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמוהו. אבל תיכף התחרט, והיה לו צער גדול מזה, וכנראה שהיה גם במצב של סכנה מחמת הצער, כי היה חסיד גדול ואמיתי, רחמו עליו בשמים ונצטווה אותו רוח להפסיק, והתגלה לו הרוח ואמר לו, דע, כי שלחו אותי מן השמים ללמד אותך שלא תגרוס עוד "אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך" אלא עד יום מותך. ונתנו לו שיעור, בשביל שיראה שהמשנה לא תשתנה, וכשאומרים לך עד יום מותך זה כולל את כולם.

הרי עד יום מותו של אדם אינו בטוח בעצמו כלל וכלל, ועליו לבקש רחמים שיעזרהו השי"ת שלא יכשל חס ושלום. כמו שהביאו חז"ל "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" והוא לא מסתלק משום איש ואינו מתייאש אפילו מהצדיק ביותר, וצופה לו לתפסו במקום ובזמן המתאים להכשילו ונצחונו עליו מובטח, כי קשה הוא מאד ורק ה' יעזרנו בידו. אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו. אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. מה זה עזרו? זה שאתה בעצמך עושה עד מקום שידך מגעת ואז ה' עוזרו. עוזרו זה שאתה עושה משהו והוא עוזר. זה לא כמו מושיע, שאתה לא עושה כלום, עזור - אחד מרים משא קשה לו, באים ועוזרים לו. ה' עוזר רק לאלה שהם בעצמם עושים עד היכן שהם יכולים.

ומה לנו גדול מרבי מתיא בן חרש, רבי מתיא בן חרש שיצר הרע כשראה אותו לומד בבית המדרש ואש מלכחת סביבו, לא יכול היה לסבול את המראה, ועבר שמה ואמר, אפשר שאיש זה לא יחטא? והמתין לו עד שיצא מבית המדרש, והיה בא לפניו כאשה יפה מאד מאד מאד, והוא היה מסית את פניו וראה שלא יכול להתעלם ממנה, וביקש מהתלמיד שלו שיחמם לו את המסמרון וליבן אותו באש ושם אותו בעיניו וסימא את עיניו. ואז הקב"ה שלח את רפאל המלאך, ובא אליו אמר לו מי אתה, אמר לו רפאל המלאך, שלחני הקב"ה לרפא את עיניך, אמר לו לא רוצה. אמר לו אבל ה' שלח, לא רוצה. עלה שוב. אמר לו הקב"ה תאמר לו שאני מבטיחו שלא יכשל, ירד והבטיחו ואז הסכים החזירו לו את מאור עיניו.

אומר הבן איש חי, מי זה היה רבי מתיא בן חרש? זה היה גלגול של פלטי בן ליש. פלטי בן ליש הגיע לעולם האמת, אז הוא נתקע קצת למעלה. מה פירוש? בעולם העליון אדם מגיע וכל מקום שהוא מגיע יש בדיקה יותר מחמירה. ובודקים אותו כמו תגיד בהתחלה עם נר ואח"כ עם פרוז'קטור ואח"כ עם פנסים גדולים ואח"כ עם רנטגן ואח"כ עם MRI ואח"כ... ולאט לאט... אבל אם יש בו כתם קטן כאילו לא יכול לעות, זה מעכב. ז"א מגיע לבן אדם להגיע עד מקום מסוים בתנאי שאין בו כתמים שמפריעים לעבור שם. מה השלב הגבוה? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אז מה ההנאה? ההנאה היא בראיה, "ונהנים מזיו השכינה" אומר הבן איש חי, אנחנו אומרים הבדלה בסדר יבנ"ה - יין בשמים נר הבדלה, יין זה בפה, בשמים זה באף, נר זה בעיניים, הבדלה זה בשכל - אתה חונן לאדם דעת, אז זה הולך ועולה. הנאות העולם הזה זה באכילה ושתיה, זה הכי פחות. יין בשר, וגן עדן תחתון ההנאה זה ריח בשמים גן עדן, בגן עדן עליון זה הראיה, הוא הגיע לעולם העליון רוצה להכנס אי אפשר. אומרים לו אתה נכשלת בעיניים. פלטי בן לייש שהיה גדול מיוסף וגדול מבועז, גדול מיוסף וגדול מבועז. כיון שהוא לקח את מיכל שהיתה מיועדת לדוד והוא נעץ חרב בינו לבינה, ולא נכשל בה. כי הוא הרגיש שהיא מיועדת לדוד. אבל הוא נהנה ממנה בראיה. אז כיון שהוא נהנה באיסור, אמרו לו אתה לא יכול לעלות למעלה ולהכנס ליהנות מזיו השכינה, אם כן אתה צריך לרדת לעולם למטה ולהבחן על הענין הזה. ואז הוא ירד בגלגול, מתיה בן חרש. ולכן כל ימיו נזהר מראיה אסורה. היה יושב תדיר בבית המדרש, כשיצא מבית המדרש וראה את האשה שהיא מזדמנת לפניו ולא יכול להמלט, הוא לא הסתפק בזה שהוא יסתיר את פניו בגלימה, או שיגיד אונס רחמנא פטריה, או כל מיני תצטדקי, פשוט הוא סימא את עיניו, סימא לחלוטין. וכשבא רפאל אז הוא לא היה מוכן לתקן גם את העיניים, כי הוא הבין שהגלגול שלו זה על ענין זה. וכיון שהוא ידע שזה הגלגול על זה, אז לכן הוא לא הסכים. עד שהבטיחו הקב"ה על ידי המלאך רפאל. וזה מה שאמר היצר הרע שעבר פתח בית המדרש, אמר אפשר שזה לא יחטא? הוא מכיר אותו בהיותו פלטי בן ליש. איך יכול להיות? אפשר שזה לא יחטא? הוא אומר רגע, רגע, יש לי פה עבודה. זה אי אפשר להוציא אותו נקי מהעולם הזה, זה צריך להחזיר אותו לאותו מקום. ומאיפה יודעים שהוא ידע שזה הגלגול שלו? אומר הבן אי שחי, זה מה שואלת הגמרא בהרבה מקומות, אבוך במאי זהיר טפי? מה השאלה הזאת? מה זה צדיקים היו שומרים כמה מצוות בהידור והשאר ככה חפיף דליל, מה זה? אבוך במאי זהיר טפי? אלא אומר הבן איש חי שהיו יודעים הצדיקים הראשונים כל אחד סיבת גלגולו, והיו זהירים לתקן את הדברים שבעבורם באו, לכן בזה היו זהירים יותר. וכיון שהוא ידע שזה התיקון שלו היה נזהר בעיניו מאד. אז רואים שהיצר הרע לא מניח שום אדם שלא להחטיאו. ואפילו עד יומו האחרון. ומה לנו יותר מעמרם חסידא שהרים סולם של עשרה צעירים צריכים להרים והוא זקן, והרים אותו בגלל שבאה לו תאוה. ובעלותו צעק אש בבית עמרם, אש בבית עמרם. והיצר הרע נפל ונחבט ואמר לו אתה רואה, אני בשר ודם ואתה מלאך מאש ויכולת עלי. אבל זה רק אנשים שכל החיים שלהם עובדים, ורק הקב"ה עוזר, עוזר.

פעם סופר שרבי עקיבא ראה ריבה על העץ והתחיל לטפס, אמר הקב"ה ליצר הרע הנח לו, הנח לו בזכות תורתו אל תגע בו. אבל היצר הרע מחפש את הגדולים יותר מהקטנים, קטנים הוא מלפלף אותם ככה לא בעיה, אבל הגדולים אם הוא מפיל אחד זה הוריקן, זה צונאמי. אז לכן צריך לדעת שהיצר הרע לא מוותר, וכשהתורה אומרת שצריך זרוז במקום של חסרון כיס, אנחנו נראה לנו זה קטנה מה זה כמה שקלים, תן לי עלי, תן לי אני עשירית האיפה כל יום אני אביא לקב"ה כמה שהוא ירצה. זה הכל דיבורים, הכל דיבורים. כשקונים מצוות מחפשים לקנות בכמה שיותר יקר או כמה שפחות? יש מקומות שמניחים אומרים לא לא לא תודה רבה, לא לא לא אני אחפש מקום אחר, הולך, וכן הלאה, אפילו שכבר מצא חן בעיניו הדבר והכל הוא עוד עוד, אז חסרון כיס מפריע, הא? חסרון כיס מפריע.

אז ז"א זה לא כל כך מופקע מה שאנחנו חושבים שהתורה מזהירה, מזרזת את אהרן והכהן ואת בניו בכמות כזאת קטנה ושולית. אלא אפילו ביום מותו, כששוכב במיטתו ויודע שעוד מעט יניח כאן הכל, יניח כאן הכל. יניח כאן הכל. איייי. יש לי מעשה לספר אבל אני לא רוצה לספר. היום קוברים את האיש הזה אני לא יכול לספר. איייי. ואפילו ביום מותו כששוכב במיטתו ויודע שהוא עוד מעט ויניח כאן הכל והוא ילך לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכי םהקב"ה, גם בעת הזאת צריכים רחמים מרובים לבקש עזר מה'.

וכבר ידוע המעשה, שבשעה שהיה אחד מהחברים נפטר בזמן הארי הקדוש, והיו שמה מגדולי ישראל וביניהם הרב אלקבץ ועוד אחרים, והיה רוצה לומר דברי כפירה, הוא אומר, אני רואה את מלאך המוות עם חרב מולי, אומרים לו תגיד שמע ישראל, הוא אומר אני לא יכול, תגיד שמע ישראל, אני לא יכול, מלאך המוות עומד עם החרב שלו ואומר לי להגיד דברי כפירה. אתם שומעים? בן אדם די, הולך, רוצה שיוציא דברי כפירה. מאז סכמו חכמים לעשות מודעה מחיים שאדם אומר, שאם חלילה וחס הוא יבוא למצב של גסיסה והוא יאמר דברים שהם לא ראויים כלפי שמים וכלפי השי"ת וכו' וכו', הרי הוא מודיע בשער בת רבים שאין כוונתו לכך וזה רק אונס שאונס אותו  יצרו והוא לא מתכוון ומבקש מחילה אם יוציא דברים כאלה והוא לא מקבל אותם וכו' וכו' וכו', מודעה מחיים לך תדע מה יצר הרע יאנוס את הבן אדם ברגע האחרון. אז זה לא פשוט, זה לא פשוט. אנחנו חיים בשאננות כאילו הכל בשליטתנו בבחירתנו, ולפעמים דברים מסתבכים ומתגלגלים שאדם כבר לא תופס את ראשו והוא נגרר אחרי מצבים מסוימים, וכשהוא מתעורר אח"כ מה עשיתי? למה עשיתי? למה לא שאלתי? למה לא בררתי? למה לא עצרתי? למה לא חשבתי? אין. כי זה הפטנט של היצר הרע לדחוף את הבן אדם למהר אותו, למהר אותו למהר אותו, זה הפטנט שלו שהוא לא יספיק לחשוב.

אז לכן בלי יראת עונש אי אפשר לאדם לכבוש את יצרו במידותיו המגונות. ונתתי דרשה בישיבת מתימן יבוא, על יראת חטא מה זה. אני לא אגיד אותה היא קצת ארוכה, אבל שמה הבהרנו שנדב ואביהו שהיה להם מעט פחות דרך ארץ שלא לקחו עצה זה מזה, מתו שניהם ומהם נקדש ה'. ויראת חטא זה שהקב"ה "ונקדש בכבודי" שהוא מתקדש במכובדיו. שמעתם? בשיא השיאים של ה יום הגדול ביותר, ביום חתונתו וביום שמחת לבו, הקב"ה לוקח את שני הצדיקים הכי גדולים שהיו בעם ישראל, שמשה אמר לאחיו, חשבתי שהקב"ה יקדש בי או בך, אבל הם היו יותר קדושים לכן הקב"ה נקדש בם, ומה - כדי שיראו אותו בני האדם, יהיה להם יראת חטא. על מה הקב"ה לוקח את הצדיקים הכי צדיקים? על שלא נטלו עצה זה מזה. שמעתם? דרך ארץ. אז אם אדם אין לו  יראת חטא, אין לו יראת עונש, אין לו כלום. אדם, איך יכבוש את יצרו ואת מידותיו המגונות? איך יכבוש את התאוה, את הכעס, את החמדה וכדומה?

והנה מצינו שחז"ל אומרים, שעל אף מדרגתם של ישראל בקבלת התורה על הר סיני, אמרו כולם כאיש אחד ובלב אחד "נעשה ונשמע", עד שיצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, אעפ"כ אמרו חז"ל שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו- שם תהא קבורתכם. וכל כך למה? לשם מה היו צריכים לאיים על עם ישראל לכפות עליהם את ההר? הטעם הוא, שאפילו האדם הגדול ביותר, כל זמן שהוא בחיים אין להאמין בו. אין להאמין בו. ולכן צריך שיהיה מורא שמים עליו, יראת עונש שאם יעבור על רצון הבוי"ת יענש חמורות. ולכן כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית. אי, אתם אמרתם נעשה ונשמע מרצון, אז מרצון שאדם מקבל עליו הוא אומר תראה קיבלתי מרצון, יכול להפסיק, אני החלטתי, אני מרצון, אני א מרתי נעשה ונשמע, אף אחד לא הכריח אותי, אניע שיתי לבד, עכשיו לא רוצה. אין דבר כזה, אומר הקב"ה. תודה רבה לך שקיבלת מרצון, זה מדרגה גבוהה, כל הכבוד, אבל דע לך, בדחילו ורחימו. צריך גם דחילו, לא מספיק רחמיו, לא רק אהבה, צריך גם יראה, לכן כופה הר כגיגית, שתדע, אם לא תקיים אז אתה תענש נוראות.

ואיך, איך אדם מגיע ליראת שמים? איך מגיעים ליראת שמים? אז קודם כל צריך ללמוד את ההלכות כדי לידע לקיים את התורה, אבל בצד ההלכות הביאו חז"ל גם את האגדות, צריך ללמוד גם את האגדות אבל ללמוד אותם כמו שצריך, והן צריכות לימוד. וחז"ל אמרו באבות דרבי נתן, מי שיש בידו הלכות ואין בידו אגדות, הרי הוא דומה למי שיש כלי זין בידו אבל הוא חלש. ומי שיש בידו אגדות ואין בידו הלכות, הוא דומה לגיבור בלי כלי זין. הוא מה שאמר שלמה המלך ע"ה, "לדעת חכמה ומוסר" שני דברים, חכמה ומוסר. חכמה זה הכלי זין לאדם נגד יצר הרע, אבל אם האדם חלש ואינו  יכול להרים את כלי הזין, אז הוא לא יכול להשתמש בהם כנגד השונא. מה יועיל לו כלי זינו? לכן הכריז שלמה המלך שצריך לדעת חכמה וגם מוסר. כי על ידי לימוד המוסר מקבל את גבורת הלב וגבורת הנפש, ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זינו כנגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו ויכריעו תחתיו. לכן עלינו לדעת שאם אדם אינו לומד מוסר, הוא רחוק מיראת העונש, וממילא הוא רחוק מכבישת היצר.

נו, שמענו מילים, הכל טוב ויפה. ואיך לומדים מוסר? אם אתה לא מצייר לך ציורים מכל מה שאתה לומד, שום דבר לא יעצור את יצרך הרע. שום דבר. אתה תדע את שערי תשובה בעל פה, אתה מסילת ישרים בעל פה, אתה תדע ספרים שבט מוסר הכל תדע בעל פה, אם אין לך ציורים מכל מה שכתוב שם, שום דבר לא יעצור אותך מיצרך. אז לדוגמא כתוב שהיצר הרע שוכן בבתי נפשו של האדם, כתוב שיצר הרע יושב על מפתחי הלב, נכון? זה ידיעות שיש לנו. יש לנו ציור מזה? יש לנו ציור מזה? מה יכול למנוע, אנחנו יודעים את זה אבל היצר לא עובד עלינו כל יום מהבקר עד הערב בכל מיני ענינים, בקטנות ובגדולות, אז איפה הציור? איפה הציור שימנע אותם?

חכמי המוסר אומרים כך, אם היו מודיעים עכשיו שרוצח איום שנתפס אחרי הרבה שנים ושרצח הרבה אנשים, רוצח ברוטאלי השתחרר מהכלא, והוא הגיע לעמנואל. יש מישהו שהיה מסתובב ברחוב? מודיעים שהוא הגיע לעמנואל ויש לו נשק חם וכמה מחסניות, מישהו היה מסתובב ברחוב? ופתאום אתה שומע ברחוב שלך טררר טרררר טרררר יחביבי , עכשיו הוא הגיע לרחוב שלנו. ובן אדם שומע את זה, מה הוא עושה עכשיו בבית? לוקח את כל הארונות שם אותם על הדלת ומחביא את הילדים בבוידם, ומה לא עושה, ומשתיק אותם והכל, ופתאום הוא שומע דדרררררררר בתוך החדר מדרגות, יחביבי זה, אומרים וידוי כבר, לך תדע, הבן אדם יורה הו איירה במנעול, הוא  יפרוץ את הדלת הרוצח, ופתאום אתה שומע שהוא מנסה לדחוף את הדלת שלך בבית, יחביבי. עכשיו אתה לא יכול לקפוץ, אתה קומה שבע. אז אתה לא יכול לקפוץ, אז מה, מה אתה עושה? מה אתה עושה? אתה מצטמק ומצטמרר וכולך מלא תפילות ומבקש ומתחנן ומבטיח הבטחות ונודר נדרים ואתה תתן זה ואתה תתרום את הבית ואתה תעשה, רק שה' יציל ולא יקרה שום דבר, ושיתייאש ויעבור למקום אחר. ופתאום הוא נכנס דוחף את הדלת והוא בסלון טרררררררררר מרסס את כל החדרים, טררררררר טרררר ואתה בבוידם עם הילדים בפנים יחביבי אתה חונק אותם שלא יצעקו, שלא יבכו, שהוא לא ישמע. יש לכם תיאור מציור כזה? ה' ירחם. עמנואל ספגה פיגוע בכניסה, ה' ירחם, סיפר לי הנהג שניצל, היה אצלנו בבית כנסת בבני ברק, סיפר שירו בו אני כבר לא זוכר כמה כדורים, עשרות כדורים, הוא נפגע מכמה, שמונה נדמה לי הוא  נפגע בגופו, ועוד איזה קרוב למאה שהיו לידו שירו עליו צרורות ככה, והוא  נשאר בחיים. אתם יודעים מה זה התחושה הזאת שבן אדם רואה מישהו מעליו עם תת מקלע, טרררררררר שמונה כדורים בגופו עבר ניתוחים ועוד כמאה מסביבו. ובן אדם מעליו, איזה הרגשה זאת, איזה ציור זה. הוא יכול לשכוח את הציור הזה? אומרים לנו חז"ל כל הציורים האלה חרתה ברטה, זה לא ציורים בכלל, זה כלום, זה חופשה. יצר הרע זה הרוצח הכי אכזרי שרצח את כל הרוצחים גם, גם את הרוצחים הוא רצח, גם את אלקפונה, את כולם הוא רצח, הוא סיבך את כולם. אפילו הוא  נטפל לאבות הקדושים, הוא לא השאיר אחד בעולם כמעט נקי, איפה הוא יושב? לא בסלון, על מפתחי הלב. לפתח חטאת רובץ. הוא מחכה, תפתח רק, תפתח, תפתח, טרררררר הוא מרסס אותך בעבירות. תפתח רגע, פתח רגע את הלב, והוא שולט בלב של הרשעים והוא מרסס אותם ועושה איתם מה שהוא רוצה. אז מה אמרו חכמים? לפתח  חטאת רובץ, אם עומד לך רוצח בדלת, מה אתה צריך לעשות? לא לפתוח את הדלת. לא לפתוח את הדלת. ברגע שפתחת לו את הדלת הוא הכניס את הרגל, חבל על הזמן, לא תוכל להשתחרר ממנו. אז כל הציור שאנחנו צריכים לצייר הוא לא אוהב, הוא מפתה, הוא מאד מפתה, יש לו כל מיני פיתויים והוא יתן לך ברעיונות ובקלו וככה וככה, ורק טעימה קלה ורק ככה ורק זה ורק להציץ ורק לראות ורק ורק ורק, הכל ברק רק רק רק, ואחר כך הוא עושה מה שהוא רוצה. אז אם אדם לא יצייר כמה השונא הזה, החייכן הזה, החייכן, הוא מחייך, הוא מפתה, הוא מבטיח, הוא נותן, הוא חבל על הזמן, אבל הוא רוצח צופה רשע לצדיק, צופה, אתם יודעים מה זה צופה? צופה פירושו של דבר שהוא עומד עם רובה צלפים, שאם אותך באיקס, צופה, אתה בתצפית עכשיו איקס עליך, והוא מחכה לרגע שצ'יק הוא משחרר. איך אתה לא מת? ה' לא יעזבנו בידו. אם ה' היה מניח רגע אחד אותנו, טוז על המקום בן אדם גמור, שניה. אלמלא ה' עוזרו אינו יכול לו, אלמלא ה' עוזרו אינו יכול לו. אבל עוזרו זה בתנאי שאתה מרחיק את עצמך מהעבירה ואתה בוחר מהעבירה ואתה עושה את כל ההשתדלות ואתה לא יכול, התאוה אתה לא יכול, יש לך רצונות חמדות כל הזמן, אתה לא יכול, אתה עד פה, ניסית, פה ה' יעזור לך. ברגע שהגעת עד מצב כזה, אם תצעק אש בבית עמרם, הקב"ה יציל אותך. אם אתה רוצה באמת להנצל, הקב"ה לא יתן לו. אבל אם לא אתה דווקא נהנה, אתה הולך אחריו, כעיר אחרי סיחה נאה, ואתה ככה מתפתה, אומר רק אני רוצה לראות, רק לשמוע, רק רק רק מה כתוב? מה כתוב? מה אמרו, מתעניין כזה בכל מיני ענינים, זהו, ככה זה מתחיל. ברגע שהוא יוצר אצלך את הענין ואתה מתעניין, אתה כבר תפוס בידו. ברגע שאתה כבר מסתרק, אומר אדנדילי, זה סלסל בשערו מתיפה, מתגנדר, אההה, אהה, מסתדר זה שלי. הוא הולך איתו ביחד לחתונה, הוא לא עוזב אותו. הולך איתו והכל, וזה הכל, עד סוף הערב הוא איתך. אתה לא מרגיש, אבל כל מה שאתה עושה בדרך זה הכל הוא סופר לך אח"כ את כל המחשבות שלך. למה? כשאדם מגיע לעולם האמת אז הוא חושב, מה לא הגעתי לדבר עבירה, חס ושלום, אני לא היה לי דבר עבירה, אני נקי, אני ב"ה נקי. אומרים לו שב מותק, שב, שב על דוכן הנאשמים, שב שב, תפעילו, תפעילו את הזה, ויש שמה מסכי ענק, מסכי ענק לא כזה חרתה, מסכי ענק, ושמה מראים לבן אדם סוף דבר הכל נשמע, סוף דבר, משמיעים לו, מראים לו, הכל מצולם ומתועד, אבל למטה בתרגום רואים גם את המחשבות שלו, מה הוא חשב. "רבות מחשבות בלב איש" חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב, ובן אדם מדבר עם אנשים כן בטח וזה, ומה בלב הוא אומר? מה חרתה וזה.... הכל יראו לך, וכולם יראו שמה, וכולם יהיו, משפחה קרובים חברים, חברי כולל, כולם. כולם, ואתה יושב שמה ה' ירחם.

אין לנו אפילו קמצוץ ממה שעבר היום על הנשיא. גזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן. בישראל קוראים לו האזרח מספר אחד. לאיזה שפל של מדרגה. אבל אם היו לומדים את השיעור הזה, היו יודעים שמי שיש לו מדרגה יותר גבוהה או שררה יותר צריך להזהר עוד יותר, כי היצר הרע הוא גדול הרוצחים, הוא לא מחפש את הקטנים, הקטנים לא עושים להם כותרות כמו הנשיא. איך כולם היו שוחטים אותו, מה עושים לו, מה מדברים עליו, איך שמחים, איך זה, ואיך פה ושם וזה. כל אלה ששמחים, כל אלה שזה, כמו שהם דנים אותו ככה ידונו אותם על מעשיהם שעוד לא נתפסו. ובשמים בכפלי כפליים. לא שהוא פטור מעונש, הוא חייב בעונש גדול, אבל כל אחד כאילו הוא צדיק, כאילו הוא מאה אחוז, הוא ישר דרך, אין לו שום מחשבות והרהורים אסורים, מה זה, הוא שופט עליו, ישר הוא חותך את דינו. יצא בזול, יצא בזול. שבע שנים קיבל, יצא בזול.

אז ז"א אדם צרי להבין, היצר הרע  טומן מארב לכולנו, ואלה שקרובים לתורה עוד יותר, אז לכן צריך האדם לדעת, שצריך גם חכמה וגם מוסר, וממילא אדם צריך לדעת, אם לא יהיה לו ציורים להרחיק את יצרו לא יוכל עליו, ואל יטעה בחור ששקוע בתאוה שבלי מוסר יוכל להשליך מעליו את משאיו, בשום אופן לא. גם אם ישא אשה לא יועיל לו, אדרבה, ע"י זה ימצא לו פתחי היתר וישקע עוד יותר בתאוותו ויהיה נבל ברשות התורה. אדם שלא כופה את יצרו, אדם שלא לומד מוסר, אדם שלא מעמיד ציורים מול פניו. אתם יודעים מה זה יראת חטא? הגאון מוילנא שהיה מלאך אלקים, מלאך אלקים, בגיל 13 הוא כבר גמר הכל ללמוד, הוא ידע הכל, הוא כבר ידע קבלה מעשית, כל הש"ס הכל, ידע הכל. וסגר כבר את התריסים הגיף אותם שלא לראות את הרחוב וחי עם נרות והמשיך ללמוד ככה, הגיף, לא לראות את הרחוב בטעות, לא לראות. כשהיה לו אונס והיה חייב לצאת לרחוב, לרחובה של עיר, לפני שהיה יוצא היה קורא 13 פעם פרק הזהירות של הרמח"ל. שמעתם דבר כזה? מה קרה? אתה מלאך, אין לך מחשבות, אין לך כלום, אתה נקי, כולך תורה, מה אתה מפחד? 13 פעם שער הזהירות. שלא להכשל חס ושלום. ואנחנו, נוסעים חוזרים הולכים זה, אין לנו שום בעיה ושום חשש בכלל. ולא יודעים שיצר הרע נוסע איתנו כל הזמן, כל הזמן הוא נוסע איתנו, והוא מזמן הזדמנויות ומחשבות וענינים ורעיונות ושמיעות, וכל מיני דברים, והוא צופה הרשע הזה,  צופה לצוד את האדם ולהרגו.

אז אם אדם לא ישריש בלבו את יראת העונש לעמוד כנגד יצרו, הוא שוקע בתאוה ומתנבל יותר ויותר וגופו יחלה ויחלש ככתוב "אל תתן לנשים חילך" אל תתן לנשים את כוחך. אלא ודאי ההכרח, שאדם ירכוש שניים, גם את החכמה בלימוד ההלכות והמוסר שהם האגדות, כדי שיגיע לתיקון המידות, שלא יחפוץ כלל ברע, שיסלוד מהרע, שיתרחק. "אוהבי ה' שנאו רע" שלא יחפוץ ברע ולא יתאווה לרע, כי לא תמיד עומד האדם ברום שכלו, וכשהוא לא ברום שכלו אז הוא חוזר להיות על טבעו, כי יש לו טבע, אז אם השכל לא מרים אותו, לא מנשא אותו מעל שכלו הוא חוזר לטבעו.

כשבן אדם שותה שיכור, פורים ראיתם אנשים? ברגע שהוא שותה הולך בלי נעלים כבר לא יודע איפה הוא מדבר כל השטויות ש, פתאום אתה מגלה מי זה הבן אדם. נכנס יין יצא סוד, אתה שומע מי זה הבן אדם. אם הוא שותה יין וממשיך להגיד חידושי תורה יותר גדולים יותר מעמיקים יותר זה, זה מהותו. אבל אם הוא מתחיבל ואומר הרבה שטויות ודברים שטותיים ונקלים וכל הדברים זהו. רק המזל שלו שכשהוא לא שותה השכל מרים אותו שהוא לא ידבר שטויות. אבל ברגע שמורידים לו את השכל, הוא חוזר להיות מה שהוא, הוא מדבר מה שיש בליבו. גם אלה שמתחפשים, מה שיש להם באופי זה מה שהם מתחפשים. אחד מתחפש לגורילה, הוא רוצה חביבי להבהיל את כולם, לתקוף את כולם, להפחיד את כלם, זה האופי שלו. רק מה, בימות השבוע הוא לא יכול להיות כזה אז הוא מחכה עד פורים. אדם לובש כובע של קאבוי, נו, מה הוא רוצה? אחד רוצה ללבוש שוטר, רוצה לעצור אנשים, אחד זה, כל אחד, אחד מרדכי היהודי, או, זה לפחות יש לו כוונות טובות, שם טוב, אהרן הכהן, חושן לבוש זה, כל אחד לפי הבגדים שלו אתה רואה מה הוא שואף. לאן הוא נוטה. אדם לא ישים דבר שזה ההיפך ממה שהוא. אדם מחפש מה שהוא מתחבר אליו. ממילא הוא מבטא את עצמו. גם במעלליו יתנכר נער.

אז אמרנו גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה אליהם וחמדת אותם ואין עצה אחרת רק יראת העונש. עכשיו תשמעו דבר מדהים לסיום. אבל תשימו לב לזה, זה חשוב מאד.

ודע, אומר רבינו יונה, בשערי תשובה שער ב', ודע, ודע, הוא אומר, ודע, אתם יודעים מה זה ודע? היה צריך לדעת ושישאר אצלנו בתודעה וזה יהיה לנו בדעת וזה צריך ודע. כי נפש הרשע, אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה, תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאוותה. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט, ולראות איך החליף המרום בשאול, כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע, ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ, כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה. ה' ירחם מה שכתוב כאן, זה מפחיד פחד מוות. תשמעו.

ודע, כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, אדם רשע מה זה אדם רשע? זה לא בעל עבירות, לא מחלל שבת, לא אוכל נבלות וטרפות, מה זה רשע? ודע כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, זהו. הוא בעל תאוה לעניני החומר. זה הכל. בעל תאוה. אוהב את העולם הזה, אוהב את הבילויים, אוהב את האכילה, אוהב את השתיה, אוהב את החומר, אוהב להתגנדר, אוהב, אוהב את העולם הזה, כל תאותו לחפצי הגוף בחייו, זה נקרא רשע. זה נקרא רשע, שמעתם? אחד כזה נקרא רשע. מה קורה? ונפרדת תאוותה של הנפש הזאת, נפרדת תאוותה מעבודת הבורא, ונבדלת משרשיה. אז מה הוא כל הזמן שואף לעניני החומר ממילא הוא נפרד מעבודת הבורא, כי זה לא מה שמעסיק אותו, אז אם צריך לעשות משהו אז הוא עושה, אבל כמו שלמדנו קודם שהוא עושה את זה כמי שכפאו שד, כמו שאמר רשב"י שעוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, שעל זה נחרד רשב"י, ונפרדת תאוותם מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה. מה יקרה לה בסופה? תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, היא לא תעלה למרום, הרי מאיפה היא באה? משם, כי היא נפרדת, היא נבדלת משרשיה, היא נתקה את עצמה מהשורש הרוחני העליון וכל שאיפתה ותאותה זה העולם התחתון, לכן מה יקרה היא תרד במותה למטה לארץ אל מקום תאוותה. אבל מה יקרה? רגע, רגע, לפני שאת יורדת למטה, מעלים אותה למרום, לדין ולמשפט, ואז מראים לה מה היא החליפה. מה היא החליפה. אז אנחנו  חושבים שמה זה רשע? מי שעובר עבירות בשאט נפש. אבל רבינו יונה כותב לא, נפש הרשע, הוא אשר כל תאוותה לחפצי הגוף, לא שהוא עובר עבירות, אלא שחפצי הגוף הוא עושה בתשוקה גדולה ובתאווה מרובה, והוא אמנם גם עוסק בעבודת בוראו, אבל את עבודת הבורא הוא עושה בלי כל תאוה, בלי כל הנאה. כי אין ליבו מרגיש עונג בחפצי שמים רק בחפצי הגוף, שמה הוא רץ. מסיים רבינו יונה, לכן במותו תרד למטה לארץ אל מקום תאותה, ויעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול, כאשר יעלו את האבן ע"י כף הקלע, ואחרי עלותה למרום תרד בטבע לארץ כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.

ומהי העצה להסיר את רוע המעללים הללו? שירגיש בלבבו ובנפשו מה שהוא אומר בפיו ולפני מי הוא עומד. אם לאדם יהיה ציור בפני מי הוא עומד, אם אדם יהיה לו ציור כזה, וראיתי אנשים שנכנסים אצל הצדיקים ורועדים, רועדים, ממש רועדים, מתרגשים רועדים רועדים רועדים, אז אם יהיה לנו קצת ציור, קצת ציור מאפילו צדיקים מדורנו, אפילו אם נוכל להפליג ולהסתכל קצת יותר הלאה, אז מה אנחנו צריכים להרגיש כשאנחנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה? צריך לעשות איזה ציור. וראשית חכמה יראת ה', ביראת שמים רק מתחמם לב האדם, ורק אם יש לו יראת שמים מסיר את הקרירות מקרבו, ומתחיל לעשות חשבון נפשו היכן הוא נמצא, וזה אי אפשר, רק ע"י לימוד המוסר. אם אדם לא לומד כל יום שעה מוסר, תדעו לכם, אי אפשר שהאדם הזה יהיה עובד ה' באמת, כשהוא יגיע לעולם האמת יראו לו בדיוק למה הוא עשה כל דבר, יראו לו מה זה נפש הרשע ומה זה נפש הצדיק. איך אומר רבינו תם בספר הישר, אומר אם אדם רוצה לדעת אם הוא צדיק או רשע מה יגזרו עליו בראש השנה לא צריך לחכות לגזר הדין ואחרי שמחת תורה שהפתקאות יגיעו ויגידו לו מה הוא, הוא יכול כבר לדעת לפני ראש השנה. איך הוא יודע? איך הוא מכין את עצמו ללימוד, איך הוא רץ לקראת הלימוד, איך הוא משתוקק ללימוד, כמה זמן הוא שוהה בלימוד, כמה הוא מרחיק אנשים שמפריעים לו בלימוד, אם הוא נשאר עד הסוף או יוצא לפני הזמן, כל זה מראה איפה הנפש שלו. אם הוא מהדר בארוחה, כבר בדרך הוא מודיע מה עם האוכל, מה הכנתם, איך סדרתם, להביא, להביא, לעשות, לסדר, לטפל, לטפח את הבגדים ענינים הכל, זה נפש רשע. מה אבל צריך להיות גם פה וזה וזה... אדוני, הנפש שלך מהי? אתה קובע. איפה המשיכה שלך, לאן אתה מחכה ומשתוקק, לאן? לאן? שמה רואים איפה הבן אדם, לא צריך לחכות עד אחרי העולם הזה שנדע, מפה נדע. אם לא  ניתקנו את עצמנו מן החומר ושאיפתנו לעשות רק למען השי"ת, "לעשות רצונך חפצתי" לא יכול אדם להגיע, אבל זה רק אם ילמד שעה מוסר לפחות בעיון, לפחות! בעל מדרגת האדם למד ארבע שעות בעיון. והוא כתב ספר מדרגת האדם, והוא קיים כל מה שכתוב בו. והוא אמר שזה מה שהפך אותו לאדם אחר, ארבע שעות, ארבע שעות, תלמיד חכם עצום כזה לומד ארבע שעות מוסר. זה משנה את האדם. כי הח"ח אומר, במשנה ברורה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו, אומר המשנה ברורה - זו תורת המוסר. מה זה התבלין ליצר הרע? זה תורת המוסר.

כשהיו מקריבים את השעירים ביום הכיפורים, אז אחד היה בגורל לה' ואחד היה לעזאזל, נכון? הם היו צריכים להיות שוים במראה, בקומה, ובדמים, נכון? אומרים חכמי המוסר, על מה שאמרנו עכשיו, שכשאדם עושה מצוות ה', זה נקרא לה', וכשהוא עושה עניני עולם הזה זה נקרא לעזאזל, כי הבית שלך ילך לעזאזל, המכונית שלך לעזאזל, מברשת השיניים שלך לעזאזל, הבגדים שלך לעזאזל, הכל ילך לעזאזל, לך לא ישאר מזה כלום, כלום לא ישאר, זה הכל לעזאזל, מה כן ישאר? לה'. אז כתוב שיהיו שוים שני השעירים במראה, בקומה ובדמים. כשאתה הולך לקנות איזה דבר מצוה, איך אתה נראה, בפרט אם זה עולה יקר, איך אתה נראה? איך אתה משקיע? אתה הולך בקומה זקופה, אתה מחייך ושמח שאתה הולך לקראת קיום המצוה, אתה משקיע את הדמים כמו שצריך? כשאתה הולך לקנות אוטו חדש, ויש לך כסף, חסכת יש לך אוטו חדש, איך אתה הולך לקנות את האוטו? שפוף? הא, קונה יד חמישית? אתה עצוב שאתה בכלל צריך ללכת לקנות אותו או שאתה הולך שמח ומאושר ומספר וזה ואני כבר באוטו ואני נוסע והנילונים איתי והכל בסדר. אז אומרים חכמים, לפחות, לפחות, לפחות כשאתה הולך לעשות את מצוות ה', שתלך בקומה ובמראה ובדמים כמו שאתה רץ והולך לקראת מה שהולך לעזאזל. אז הרבה דברים ממה שאנחנו עושים בחיינו ילך לעזאזל, מה שישאר זה רק הדברים שהם לה'. לפחות, לפחות. האמת שאם אדם חכם את הכל הוא משקיע לה'. כמו המשל של המלך שהיה מלך לשנה ומעביר את הכל לאי, סיפור ידוע.

אדם צריך לזכור את הדברים ולצייר אותם, אם הוא לא יצייר הוא יכול ללמוד בכולל כל ימי חייו, עשרות שנים הוא ילמד לכולל, אבל עדיין הוא מחובר לחומר, עדיין הוא מתאונן על מצבו החומרי, ובמקום  לשבח על מצבו הרוחני, על זה שהוא במצב של דוחק לומד, על זה שה' אפשר לו ללמוד, על זה שהוא זכה להיות מיני מעטים שזוכים לישב באהלה של תורה, שמחזיקים את העולם, שאם לא בריתי יומם ולילה ווי ווי ווי.