טבריה - טבריה - אבינו איננו. למי אכפת?

טבריה כולל 2-8-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

בפרשת השבוע ראינו, "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לסיכים בעיניכם ולצנינים מצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". כשאנחנו מסתכלים בתורה, ומחפשים לראות מה התורה מזהירה אותנו ביותר, כמו שאדם הולך לבקש עצה מהקב"ה ואומר לו רבש"ע, תן לי עצה, חכמים היו שואלים את גדולי הדורות עצות במה נזכה לחיי העולם הבא, במה נזכה במה נזכה, יש לך הזדמנות לשאול את הקב"ה עצה, התורה זה העצה, הקב"ה אומר מה אנחנו צריכים להזהר ביותר. עיקר ההזהרות של משה רבינו היתה שלא נתערב בגויים ולא נלמד ממעשיהם. תיכף ברדת משה מהר סיני הזהיר אותם "לא תכרות להם ולאלאיהם ברית" שום ברית לא לעשות עם הגויים, "לא ישבו בארצך פן יחטאו אותך לי" והיום מייבאים סודנים חופשי. "השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ לא תכרות להם ברית ולא תחונם, לא תחמוד כסף וזהב אליהם ולקחתי לך פן תנקש בו, השמר לך פן תנקש אחריהם, כי אתה בא אל הארץ, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם כי החרם תחרימם, למען אשר לא ילמדו אתכם" התורה מזהירה רבות שלא יהיה לנו שום חיבור, שום דיבוק, שום ברית, עם אומות העולם הנמצאים כאן בארץ.

וביותר מצינו שבסוף ארבעים שנה, הכניס משה רבינו שוב פעם את עם ישראל באלה ובברית, כמו שכתוב בפרשת ניצבים "כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את שיקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם". ורש"י כותב, לפיכך אני צריך להשביעכם. כבר עברו ארבעים שנה, ועם ישראל כבר מזדכך במדבר ועוסק בתורה, ולמרות זאת לפני כניסתם לארץ עוד שבועה ואלה, והדבר מבהיל עד למאוד, דור המדבר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, ואחרי קבלת התורה, ואחרי ארבעים שנה במדבר צריכים עוד להשביע אותם באלה ובשבועה ובברית שלא יטעו אחרי העבודה זרה של פעור ומרקוליס שהם שיקוצים וגילולים. וזאת למה? משום שעברו דרך עמון ומואב וראו את שיקוציהם, וראו את שיקוציהם אז זה שיקוץ, ואע"פ שזה מאוס עליהם כשקצים, ומוסרח עליהם כגללים, כמו שפירש רש"י ז"ל "ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם" ובודאי חייכו על זה, אעפ"כ היו צריכים לכריתת ברית חדשה וכל האזהרות הגדולות, הכל בכדי לעקור את העונש במה שעברו דרך עמון ומואב, לומר לנו עד כמה מסוכן וחמור הדבר הזה. ז"א אם אדם יזלזל ויאמר לא אני מה זה, זה גועל נפש, זה גועל נפש, איך שייך כזה דבר, אנחנו נמצא אותו בעוד כמה זמן בתוך הגועל נפש, והוא כבר ימצא את ההצדקות למה.

אחרי כל האזהרות שאמר הקב"ה למשה, "הינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הובא שמה בקרבו" אז ה' מודיע לו תדע לך, אחרי שאתה תמות העם הזה יזנה אחרי אלהי נכר הארץ. וכן רואים בשופטים, שזאת היתה הסיבה לעבודה זרה שלא הורישו את יושבי הארץ, היה ציווי "לא תחיה כל נשמה" וכיון שהותירו מהם סופם שעבדו עבודה זרה, ועל זה היו המלחמות ועל זה היו האבידות.

והנה מובא שעיקר הפחד שהתורה פוחדת, זה מהסביבה שהוא חוצה לאדם הישראלי היהודי, ועל זה בא ריבוי אזהרות כל כך, ולכאורה לא הוסיף משה רבינו ע"ה להזהיר אותנו כמו כן, על יצר הרע שהוא בעצמו צפון בחובו של אדם, שישמרו את התורה ולא ישמעו ליצר הרע שבקרבם, זה נזכר מעט מאד בתורה. עיקר האזהרות זה על הדברים החיצוניים שאדם מושפע מהם בראיה, בשמיעה. מכל זה מתברר לנו היסוד של הגאון מוילנא זללה"ה שכתב שיש שני מיני יצר הרע, יש יצר הרע שבפנים ויש יצר הרע שבחוץ, ולא ידענו מעולם מאין המקור לזה, אבל לפי הצעת הדברים הנה כל התורה והנביאים מלאים מזה היסוד, מזה הענין של "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם", ולמה זה כך? זה הסוד של יצר הרע מבחוץ, הבורא יתברך שבורא כל הנפשות יודע יסודי כל המחלות, ויודע את היסוד של יצר הרע מבחוץ שאין לו שום תרופה כי אם לברוח ממנו, לכן הזהירה על זה. וגם משה רבינו ע"ה, פחד מזה מאד, ועיקר אזהרותיו על זה היה כי סוף סוף מי בעכריו של הכלל ישראל? זה יצר הרע שמבחוץ. למה זה כך? למה אין עצה, אין תחבולה נגד יצר הרע הזה שמבחוץ אם לא בורחים ממנו? למה הוא כל כך חזק? זהו סוד, כמו שאנחנו אומרים תמיד, שכל עולמות המחשבה הם כצל כלפי עולם המעשה. אדם יכול להיות פילוסוף, יכול לרחף כל הזמן בעולמות של חכמה, אבל כשהוא מגיע לעולם המעשה הוא נהיה אפס אפסים. החוזק והגבורה האמיתית, ההתעלות היותר גדולה מונחת דוקא בעולם המעשה. זה סוד יצר הרע שבחוץ, אותו יצר הרע בכל רוחניותו עם כל סודותיו בעולמות העליונים, הוא שורה כאן בעולם העשיה. ופה מתגלה בכל ההויות הנמצאות לעינינו, ומשם הוא פועל את פעולתו.

היצר הרע שבפנים הוא תקיף, אבל כ יון שהוא בפנים עדיין הוא רק במחשבה והרהור, הוא עדיין לא יצא לאויר העולם והוא לא בעולם המעשה, סוף כל סוף כל זמן שלא יצא עוד אפשר להיפטר ממנו, אבל כשנפגשים עם יצר הרע שבחוץ הוא נורא ואיום, כי הבטה אחת, הבטה אחת מסוכנת יותר מידי כבר. ובעבור ראיה אחת של "ותראו את שיקוציהם" צריכים לכריתות של ברית עם אלות ושבועות וכולי האי ואולי. ומשום שזה ודאי שהראיה עושה רושם, והיא כבר עשתה רושם, וכבר יש שורש פורה ראש ולענה, והוא ירבה חטאים, אם לא ישרשו ויעקרו אחריו. זהו הסוד של יצר הרע שבמחוץ, אדם יכול לקרוא הרבה ספרי מוסר וכשהגיע לנסיון של הבטה אחת הוא  נופל שמה שדוד. רק אם הוא ידע להחכים שלא להתקל איתו אז הסיכויים שלו גדולים.

הנה גם בדורות שלנו, נראה שעיקר המשחית והמעקר והמעכיר את כלל ישראל, זה יצר הרע שבחוץ. אם נביט על המצב שלנו של כלל ישראל, נראה כמה תורות שונות ומשונות של מפלגות צעירים, של תרבויות זרות, כולם באו מהיצר הרע שמבחוץ. ממתי היה לעם ישראל משחקי פוטבול, משחקי כח, תחרויות, ג'יאוג'יסו, קנטפו, קרטה, חרית, כל מיני תרבויות זרות, מאיפה זה נהיה? איך  נהייתה כזאת בישראל? אצל הגויים זה לא חידוש, בהיסטוריה שלהם נסתכל, יש מלחמות שוורים איצטדיונאות והכל, מה זה נוגע לכלל ישראל? זה עבודה של ישראלי בעולם? בשביל מה הוא קיבל תורה? בשביל מה אמרו לו "בחוקות הגויים לא תלכו" בשביל מה הרחיקו אותם מהם? שלא ידבק מהם אלינו כלום, ומה אנחנו עושים? מאמצים את כל מה שיש להם ולא מעניקים להם את מה שיש לנו. אז מה, נתחלפו התפקידים? ככל הגויים בית ישראל רח"ל?

יפה אמר הסבא ז"ל, "ובחוקותיהם לא תלכו", יש חוקים ויש משפטים, משפטים זה דברים שיש בהם טעם וסברא, אז אם אדם הולך אחרי משפטי הגויים עוד אפשר ללמד עליו איזה זכות, כי אולי הסברא מחייבת איזה מעשה כזה או אחר שלהם. אבל חוקים - כתוב "בחקותיהם לא תלכו" חוקים זה דברים שאין בהם טעם, אז אם אין בהם טעם התורה מקפידה מאד, אז למה אתה הולך? אין בזה טעם, אין בזה סברא, למה אתה מעתיק אותם??

לדוגמא, פעם היתה אופנה כזאת שהיו הולכים עם חליפה ומי שזוכר היו מכניסים פה בתוך הכיס מטפחת עם משולשים בכל מיני צבעים על קרטון וזה נכנס, מה הטעם? מה הסברא? אין טעם ואין סברא, ככה הם החליטו, והתחילו ללכת ככה. אח"כ הם החליטו לשם חבל תליה, עניבה, ואנשים הולכים עם עניבה, מה הטעם? מה צריך? אז תשים גם שושנה. תשים זר פרחים, שים עציץ, טפטפות, תהיה גינה. בגלל שהם עושים אתה עושה? הם עושים חורים באוזניים שמים עגילים גם אתה עושה, הם עושים בלשון אתה עושה, הם עושים בטבור אתה עושה בטבור, ברגליים, מה זה, הם עושים כתובת קעקע הם עושים, מה שהם עושים עושים, מה זה? ויש בזה טעם וסברא? "בחוקותיהם לא תלכו" כל כך מזהירה התורה מיצר הרע שבמחוץ, ובלי שום סברא בלי שום טעם, נוהים אחריהם, התרבות, תרבות הגויים, תרבות המערב. ואלה שמקולקלים אצלנו קוראים לעצמם ככה בעדינות, אומרים מודרני, אני מודרני, אני חרדי מודרני. מה זה מודרני? אני חרדי גוי. חרדי גוי. מודרני. היום יש חרדי לייט, לייט, מה זה לייט? ארור. לייט. חרדי ארור. אז ז"א מאיפה זה בא? מהיצר הרע החיצוני.

ועם ישראל לוקח את תורת האומות וכבר לא נשאר לנו אבר אחד עצמי ישראלי, כל החיים שלנו, החיים העצמיים, חיי הבית, חיי המשפחה, כל המטרה וההשקפה רח"ל זה השקפת האומות. אכול ושתה, מסעדות, חויות, גני שעשועים, פארקים למיניהם, מה לא? אומות העולם ממש. לונה פארקים, וולט דיסני, הכל, הכל שייך לאומות העולם. מה יש ישראלי נשאר יהודי? רק אלה שלומדים בתוך הכוללים, בישיבות, אם הראש שלהם בתורה, יכול להיות שהראש שלהם גם כן בגן שעשועים. והתורה הרי אומרת שזה השקפה גויית, התורה חייבה על תרתימה בשר ולוג יין מיתה לבן סורר ומורה, על שם סופו. עיקר העיקרים של השקפת האומות זה שעולם הזה הוא העיקר, ובזה נכלל הכל. והאבן עזרא אומר שעל בן סורר ומורה שחייב סקילה, מפני שעושה את העולם הזה עיקר. בשר, יין, אכילה ושתיה, הנאות העולם. אז בגלל שהוא עושה את העולם הזה עיקר הוא נסקל.

והרמב"ם ז"ל בהלכות דעות פרק ו' הלכה ראשונה כתב הלכה פסוקה למעשה, דרך בריאתו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו, דרך בריאתו, כך טבעו של האדם, להיות נמשך אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו, אז מה, אם זה ככה, מה, מה יהיה? הוא אומר לפיכך צריךא דם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. היות ודרך בריאתו שלא דם שהוא נמשך אחר חבריו סביבתו, אז הוא יכול לבחור באיזה חברה הוא רוצה להיות, הולך את חכמים יחכם ורואה כסילים ירוע, תחליט, אז הרמב"ם אומר הלכה פסוקה, לכן חייב כל אדם כזה, צריך אדם להתחבר אצל הצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שלא ילמד ממעשיהם, לא קצת, תמיד. כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם. זה שאומר שלמה הולך את חכמים יחכם ורואה כסילים ירוע, נו, ומה יקרה אם היה האדם במדינה שמנהגותיה רעות ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, מה היה עושה? ילך למקום אחר. מה ילך? כן ילך, כן כן ימכור דירה הכל, ילך ילך ילך. יעזוב. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומעם הולכים בדרך לא טובה כמו זמנינו, אז הרמב"ם אומר כבר שבזמנו זה היה ככה, מה יעשה? הוא אומר ישב לבדו יחידי, ישב לבדו יחידי.

אם היו רעים חטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה, גם לא נותנים לו להיות יחידי, זורקים לו אתה בא, מסמסים לו אתה בא? לא מניחים לו, מחכים לו בפינה, אתה בא? גוררים אותו לכל מקום, קשה לו לעמוד בלחץ, אם היו רואים חטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב בהם ונוהג כמנהגם הרע, מה יעשה? אין לו ברירה עכשיו, כולם מערבבים אותו, יצא למערות ולכוכים ולמדברות, פוסק הרמב"ם. שמעתם? איפה שהיו אביי ורבא, ורבי שמעון, בטבריה יש פה מערות,  נכון, בהרים עוד נשאר משהו. החזון איש שאלו אותו, איך אפשר היום לקיים את ההלכה הזאת? אמר היום המדבר זה הישיבות והכוללים. אדם יושב בכולל, יושב בישיבה, העולם לא קיים. אז זה כמו במדבר לבד, אין עולם חיצוני שמשפיע. הבעיה זה בדרך לישיבה ובדרך לכולל, שמה זה הבעיה.

והנה הזכיר בדרך בריאתו לשון הזהב של הרמב"ם, כי זה מטבע האדם והרמב"ם כרופא מומחה בידעו את כחות האדם של יצר הרע שמבחוץ אין שום תרופה, פסק שאין עצה ואין תחבולה רק לברוח ממנו. והנ הכל מה שכתב הוא על דורו, בזמנינו, בזמנינו אנו היה פוסק למעשה שעל האדם לברוח למערה ולישב בדד. אז זה נשמע קצת מתמיה, נכון, כאילו קיצוני מידי, לא, היום קוראים לזה קיצוני מידי, קיצוני מידי. נכון, קיצוני מידי, העולם הזה והעולם הבא זה קיצוני מידי, זה נכון, זה שתי קצוות הפוכות לחלוטין. מי שרוצה לא להיות קיצוני פה גם לא יהיה שם, מי שיהיה קיצוני פה הוא שייך לשם, כי הוא קיצוני לפה, הוא קיצוני לפה, הוא לא יכול לסבול את פה, הוא לא יכול לסבול את פה, אז איפה הוא שייך? הוא שייך שם. אבל אם בן אדם לא יכול להיות קיצוני של שם, הוא לא יכול להיות רבי חנינא בן דוסא, הוא לא יכול, אז איפה הוא שייך? הוא שייך כאן, הוא גם ישאר כאן.

כתוב שנפש הרשע מתאווה לשוב לכאן, מקלעים אותה לכף הקלע והיא רוצה לחזור לכאן, כי השאיפה שלה זה לכאן. אז מי שלא מקיים את דברי חכמים רצונך שלא תמות עד שלא תמות, אז לכן תהיה לו בעיה. רק מי שימית את הרצונות שלו והתאוות של העולם הזה, הוא לא ירגיש מיתה בכלל, אלא כעובר ממקום למקום. בלי שום בעיה. אין לו שום בעיה, "ותשחק ליום אחרון", שום בעיה הוא בעצם כבר חי לחיי העולם הבא. מה עושים שם? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, אז אתה יכול לעשות את זה גם פה, ואם תתרגל לזה פה אתה עובר לשם, רק שמה זה בתעצומות אדירות בלי מגבלה של שכל ומח וגוף וכל הדברים, שמה זה התפשטות החומר לגמרי, שמה ההשגות הן עליונות, מדהימות, ההנאות הן לאין שיעור, זה לא תאוות בשרים, דבר מוגבל חייתי בהמי, זה דברים ש'נפשי יצאה בדברו', 'נפשי יצאה בדברו', אבל זה מי שמרגיל את עצמו מפה, מי שלא מרגיל ומחובר ובאמצע הלימוד הוא חייב לקחת איזה שוקולד, או צריך לעשן סיגריה, או צריך זה, הוא לא יכול, הוא מחובר לגוף, הוא לא יכול בלי זה, הוא לא יכול. תורה עם סיגריה זה הולך טוב, הוא לא יכול,  אז הוא מוכן להפסיד כמה שורות בגמרא בשביל להעלות עשן, מעלה עשן כלשהו, הוא לא יכול, למה יש לו תאוה לזה, הוא לא יכול. יש אנשים בתחילה רח"ל, יש להם טלפון לא כשר והם מסתכלים חדשות, באמצע התפילה, בחזרת הש"ץ קורא חדשות. לא יכול, הוא מחובר לעולם הזה, מחובר, חייב לדעת הכל, מה זה העולם מתנהל על פיו, צריך לדעת הכל. זה בעיה. אז רואים מפה שהתורה מזהירה אותנו מיצר הרע חיצוני כי אנחנו מושפעים ממנו מאד מאד מאד מאד. מאד. מאד. כמה יש פה אברכים שלא שומעים זמרים פסולים שירימו את היד. למעלה למעלה את הזמרים הפסולים שגדולי ישראל אמרו שאסור לשמוע, להרים את היד גבוה, נו, יפה. תודה. אשריכם ואשרי חלקכם. אבל יש כאלה שעדיין לא השכילו להבין כמה החיוב שלנו להתפטר מכל המוזיקה והזמרה במשך כל ימות השנה, במשך כל ימות השנה אסור לשמוע מוזיקה עם כלי שיר, ובפרט של הזמרים הפסולים וכשיצאו על זה גדולי ישראל.

ואתמול דיברנו בהרחבה על סילוקן של צדיקים, על כל מה שקרה בעת האחרונה שנסתלקו כמה צדיקים והרצח המזעזע שהיה ביום חמישי. והסברנו, כיון שלנו לא חורה בכלל על חורבן בית המקדש, לא מפריע לנו שהבית חרב אלפיים שנה, לא מפריע לנו, לא מפריע לנו, לא מפריע לנו. איך אני יודע שלא מפריע להם? קודם כל כבר עברו אלפיים ולא מפריע, עובדה שהוא לא נבנה, וכל דור שלא נבנה כאילו חרב בימיו. ודבר שני, אני רואה שאנשים בכל ימות החול שומעים מוזיקה, ויש גזרת החורבן שאין לשמוע, וזה מופיע בשו"ע סימן תק"ס, ואנשים מ וצאים להם כל מיני עצות ותחבולות והמצאות העיקר לשמוח, החורבן לא מפריע להם, גזירת החורבן לא מפריעה, אין שום בעיה. חתונה היתה, חתונה, אמא אלמנה מחתנת את בתה הבכירה, בחופה היא נעדרת, מחפשים אותה מוצאים אותה בוכה בפינה בכי מר, שואלים אותה מה קרה? לא שום דבר. אז למה את בוכה? לא חשוב. הבת נזעקת, אמא משהו לא בסדר? יש פגם בחתן? מישהו עשה משהו לא בסדר? את לא מרוצה מהחתונה, את לא שמחה שאני מתחתנת? חלילה וחס, אני מאושרת שאת מתחתנת, אז למה את בוכה? היא אומרת אבל אבא איננו, אבא איננו, אבא איננו, אנחנו עושים את החתונה כשאבא איננו. אנחנו עושים שמחות, חפלות, חיים טוב, ולא אכפת לנו שאבא איננו. אבא איננו. הבית חרב, אבא רוצה לחזור, אף אחד לא מעניין אותו, לא מזמינים אותו בכלל, הוא קיים, הוא קיים, אבל בשבילנו הוא איננו. לא מזמינים אותו. אם היינו רוצים שהוא יבוא היינו דואגים שיבנה הבית, ואם יבנה הבית מה יקרה? כל הטובות המובטחות ע"י התורה והנביאים הכל היה מתגשם. קודם כל לא היינו מתים, זה טוב? שתיים לא היה מלחמות, היה מעדנים מצויים כעפר, היתה חכמה למקטנם ועד גדולם, עושר, חיים אלף שנה, אחרי זה תחיית המתים ועולם הבא, מה לא טוב? ה' בינינו, צדיקים במחול, מה עוד אפשר לבקש? זה רק אם נביא את אבא, אבל במקום להביא את אבא מעדיפים את יניב מרחיק משיח. מעדיפים לשמוע זמרים פסולים, בלי גזירת החורבן ואפילו בשלשת השבועות הרדיוס משמיעים שירים עם היתרים לקויים. אז איך? אבא איננו ואף אחד לא קורא לו, לא אכפת לאף אחד.

כתוב קשה סילוקן של צדיקים יותר כפליים מחורבן בית המקדש ומצ"ח קללות שנתקללו ישראל. אז הסברנו ככה, קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, בכפליים, אם לא קשה לנו חורבן בית המקדש, אז מביאים לנו משהו יותר קשה, סילוקן של צדיקים, אה, אתם אבא לא מפריע לכם, נכון? זה אתם מסתדרים עם זה אתם יכולים לשמוע מוזיקה, אין שום בעיה, אבל אם מסתלקים צדיקים אז למשך כמה ימים ככה אתם לא מאופסים, זה יותר קשה לכם, זה יותר קשה, יותר קשה, יותר קשה. נו, אז כשלא מבינים אחרי סילוק של אחד מסלקים לנו עוד אחד, ואחרי שלא מבינים עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, וגם זה לא מבינים אז גם רוצחים אחד, רח"ל, מאז זכריה הנביא לא היה דבר כזה. אין קוים אדומים יותר. נגמר הסיפור. על מה ולמה? איך מגיעים לכזה דבר? הקב"ה מקפיד, עם ישראל לא אכפת לכם? אין חורבן? לא מעניין אתכם? אבא איננו, לא מפריע לכם, אז אני אקח לכם את מחמד עיניכם, את אלה שאתם קרובים אליהם, אוהבים אותם, אלה שמגוננים עליכם, ואני אקח אותם אחד אחד אולי תתעוררו. אולי תבינו, אולי תתבוננו, וגם זה לא חושבים. שולחן ערוך מפורש סימן תק"ס, לא מעניין את אף אחד, אומר הרב וואזנר, כמעט ונתעלמה הלכה זו מישראל, הלכה פסוקה ברורה, הרי"ף הרמב"ם הרא"ש מרן פוסקים - אין לשמוע בכלי שיר, כל השנה. לא מעניין. לא מעניין.

איך קוראים לרוצח הנתעב? אשר דהן, מה הגימטריא של השם שלו? תק"ס, שולחן ערוך סימן תק"ס, 560, ומה זה גימטריא 560? שירים. הקב"ה כואב לו, זה כבר הפך להיות פשע מאורגן, שכל הזמרים חברו יחדיו וביד רמה יוצאים ועושים ככל העולה על רוחם והם מנהיגי העדה, והם גוררים את החרדים והחרדיות, כבר אחרי תשעה באב יש עשרה מופעים גדולים כולל טבריה. מיד אחרי טבריה יגיע צורר היהודים הרשע המרושע שווקי, שמחטיא את הרבים ויצאו נגדו כל גדולי ישראל, ואתם תראו שיהיה מלא. זה חילול ה' שאין כדוגמתו, וכמוהו פריד ומרדכי בן דוד וכל הליצנים האחרים, וכולם עושים מה שהם רוצים. והיום התפרסם בעיתונים עוד מכתב של גדולי ישראל נגד הזמרים הסוררים שהם מאריכים את הגלות ועושים כל עוולה שרק אפשר ומורדים בגדולי ישראל, ועדיין שומעים אותם בבתים ושומעים את השירים שלהם בשבת ובמועדים ובחתונות ורח"ל, אף אחד לא כואב, אף אחד לא מפחד, לא אכפת לאף אחד, לא אכפת? אומר הקב"ה בסדר, לא אכפת לכם, אניא קח לכם את ההגנה, ההגנה זה הצדיקים, כי מפני הרעה נאסף הצדיק - מפני הרעה מלפני הרעה שתבוא. צדיק יכול להיות כפרה, מתי? אם חוזרים בתשובה בגלל סילוקו כמו באשכבתיה דרבי, ואם לא חוזרים בתשובה הוא לא כפרה ואז הוא הלך בחינם ואז אנחנו נתבעים על סילוקו כי לא עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות וממילא הרעה בדרך. ויתבעו כל אחד למה הוא הסתלק. ואנשים לא אכפת להם, מסתלקים אחד אחרי השני, הסתיים שבעה של הרב קאפלמן בן 106 משויץ ראש הישיבה, שבוע אחרי זה הרב לפקוביץ, הסתיים זה - הרב שטיין, הסתיים - הרב הנוסף הרב סרנא וכן הלאה, ועכשיו מה, וזה חוץ מאנשי חסד וחוץ מנשים צדקניות וחוץ, למעלה מ-15 צדיקים בחודש אחד! לא היה דבר כזה! וזה בשלשת השבועות, וזה בפרשת הרוצחים, רוצח בשגגה ורוצח במזיד בפרשה הזאת, אין איש שם על לב, אז אם אנשים לא יתעוררו, אז אנחנו נתעורר לקול שבר וזעקות. ואתמול אמרנו באריכות דרשה שלמה רק על קשה סילוקם של צדיקים עם מקורות מכל המקומות להבין עד כמה הדברים האלה הם חמורים ויותר.

אני אחזור על זה תיכף, אבל בואו אני אראה לכם להיפוך, רבי שמואל ברבי נחמני פתח, אני אמרתי לכם החרם תחרימם את הגויים שיושבים בארץ, אם לא תורישו את יושבי הארץ ואתם לא עשיתם כן, לא שמעתם לקב"ה ולא החרמתם את כולם ולא הורשתם אותם, אלא ואת רחב והזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע. הרי ירמיה בא מבני בניה ועושה להם דברים לסיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם. החורבן היה בימי ירמיה הנביא שאמר את מגילת איכה לפני שהתרחש הכל מספר שנים, כל המגילה כבר היתה כתובה, מה שאנחנו קוראים, היא לא נאמרה לאחר מעשה, היא נאמרה לפני מעשה, כל האזהרות נאמרו, כל התיאורים נאמרו! ועם ישראל לא שמע לו, ועם ישראל לא שמע לו! והוא מבני בניה של רחב. כי התורה אמרה, "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מפניכם" כמו רחב, "לסיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". המאמר הזה תמוה מאד, מצינו שרחב נשתבחה עד למאד עבור המדרגה שלה הגדולה בהכרת האלוקות. חז"ל אמרו, שיתרו אמר "כי גדול ה' מכל האלהים", אמרו שלא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבדה, לכן אמר "מכל האלהים", כי הוא נתן ממש בעבודה זרה, אז הוא אמר כי גדול ה' מכל האלהים, ז"א כאילו יש ממשות באלהים - בעבודה זרה, נעמן הודה בדבר יותר כי אמר הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל, ז"א אין בכלל אלהים רק בישראל, ורחב הודתה יותר מהם, "כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", אמר הקב"ה לרחב, את אמרת כי ה' אלהיכם הוא האלהים, נייחא בארץ, שמא בשמים ממעל, מאיפה את יודעת שגם בשמים ממעל? את אמרת מה שלא ראית בעינייך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים. אם כן רחב הגיעה למעלה רמה בהכרת האלוהות הרבה יותר משאר גדולי העולם כמו יתרו ונעמן, וזכתה להנשא ליהושע, וזכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים וכהנים, אז מה התרעומת של חכמים ז"ל על הצלת רחב ומשפחתה בחיים? הלא אדררבא, ממעשה ההצלה הזאת נתקדש שם שמים בין הגויים בועלם, שרחב שהיתה קודם מכוערת במעשיה ועסקה בדברים הלא טובים ארבעים שנה, ואח"כ זכתה להכרת ה' ולגירות שלמה ולרוח הקודש, שאמרה ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, דברים מדהימים שנעשו לחלק נפלא מהתפילות שלנו, הרי מאורע זה הוא החלק הנעלה ביותר בכיבוש  יריחו, אז מה ההקפדה של רבי שמואל ברבי נחמני שאמר עד כדי השוואת ענין רחב לסיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם? אלא היא הנותנת, דווקא הבהרת גדלותה של רחב זה היסוד לקטגוריה על בני ישראל, איך יכולה לבוא אשה פחותה שבפחותות, במעשים המקולקלים ביותר, ולהתעלות לשיא המדרגה! והגזרה היתה עליה שלא תחיה, וישראל עם סגולה לא יכולים לקיים את התפקיד שיש להם בעולם. ובמקום זה עיניהם נוהות ונוטות אחרי חוקות הגויים המשוקצים וגילוליהם, וזונחים את תורת ה', ומסתפקים בהבלי העולם ואבא איננו. ואבא איננו ולא אכפת לאף אחד שאבא איננו, לא נמצא אצלנו בשמחות, במקום שאבא יבוא לשמחה עושים חתונות שהשמחה לא במעונו, לא בהפרדה כדין ולא עם זמרים כשרים ולא עם מוזיקה כשרה, אבא איננו ולא אכפת. עושים לו טובה, שוברים את הכוס, אומרים לו כן, הרב הזכיר לנו שצריך לשבור את הכוס, חלק גם לא זוכרים למה, ישר מתחילים עם המוזיקה ורוקדים עם החתן והכלה. ואיפה אבא? איננו. למי אכפת? מי בוכה בחתונה אבא איננו? אף אחד.

אז זה קטרוג גדול מאד, שמאומות העולם מתגיירים ומגיעים לדרגות כאלה רמות, זה לא יאומן כי יסופר. רחב זו מטפחת על כל פני ישראל, אם היא בת גויים שנידונו לכליון והשמדה זכתה להתעלות כזאת, אתם זרע קודש עם סגולה, הקדושה מכל האומות, למה זה אתם מתנהגים באדישות? למה אתם נוהים אחרי הגויים? למה אתם לא מתקדשים?

אז ז"א מפה אנחנו רואים שהמצב שלנו קשה ביותר. הקב"ה מקפיד עלינו מאד, ולכן הקב"ה דורש מאיתנו תיקון מיידי, ובינתיים הוא מסלק לנו רח"ל צדיקים אחד אחרי השני, ואנחנו לא מבינים. ואין איש שם על לב, נו, אז מה אנחנו עושים במצב כזה? מה עושים במצב כזה רבותי? איך אנחנו מתקנים ומצילים את הדור לפני שאנחנו נסתבך? אנחנו עלולים לסבול צרות קשות ונוראות, אתם יודעים שבפתח  מחכה לנו חצי מיליארד של אויבים ושונאים מסביבנו, ורק הים מפריד בינינו. ממש כמו ביציאת מצרים. מצרים מאחור הים מקדימה המדבר מן הצדדים נחש שרף ועקרב, ואנחנו מסביבנו כל אומות העולם ששונאים אותנו, ומכריזים עלינו מלחמה וכליה, ומתכוונים לזה ברצינות, ומכינים כלי משחית בכמויות, ואומרים שיפעילו אותם, ואומרים איפה יפגעו, והם מתכוונים, והם מכריזים השמדת העם היהודי. ממש כמו שהיטלר הכריז, השמדת העם היהודי, לא פחות ולא יותר. הסברנו בשנים האחרונות, "אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר" כשהקב"ה מכה את הגויים, זה מסר ליהודים תתבוננו, זה היה צריך להיות בכם, אבל אני בינתיים סוגר את החשבון שיש לי עם הגויים בשביל שתראו.

שנה שעברה היה האיטי רבע מיליון אנשים מתו תוך שש דקות, צונאמי ביפן, עשן באירופה, רעידות אדמה, בולענים, הוריקנים, מאות הוריקנים בארה"ב ברציפות, שטפונות בכל העולם, חום אדיר, כל תופעות הטבע שקורים להם במרכאות תופעות הטבע ואיתני הטבע, הכל בא בכמויות במסות על כל העולם. שטפונות של בוץ, הרים מתפוררים, בוץ מכסה ישובים שלמים, דברים שלא נשמעו מעולם, לאבה פורצת בהרים שוטפים כפרים שלמים, כל זה רמז לנו. לא מבינים? אז זה מתקרב אלינו. ומתחיל סילוקם של צדיקים, והקב"ה מסלק את הצדיקים, במקום לקחת רבים מישראל, אומר אני אקח את הצדיק, הצדיק בלאו הכי יגיע לגן עדן, אבל אתם לפחות תבינו מה קרה שאתם חסרים, אתם תחזרו בתשובה, תקבלו על עצמכם לתקן את מה שצריך אחרי שהבנתם על מה הסתלק הצדיק, ואז הרווחנו. הצדיק היה מגונן על עם ישראל ושכרו נתרבה, והוא מגיע למקומו הראוי לו ויותר, ואנחנו יש לנו כפרה כי עשינו תשובה, תיקנו הכל והכל הסתדר. אבל זה רק אם תיקנו, זה רק אם חזרנו בתשובה, אם לא חס ושלום הכל היה לריק. אז ה' לוקח עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, ואף אחד לא אכפת לו. זה איום ונורא רבותי, זה איום ונורא. אי אפשר שתמשיך האדישות הזאת. כל אחד מאיתנו צריך ליטול חלק במצב הזה של התיקון של עם ישראל באופן בהול. כל אחד צריך לתקן בתוך ביתו ובסביבתו הקרובה קודם כל, כל מקום שיש לו השפעה הוא צריך לעשות כל אשר לאל ידו, ומעבר לזה, כל מי שחננו הקב"ה, צריך לעשות גם חוץ לסביבתו, ואתם יודעים מה כתוב בדין, הדין אומר לא תעמוד על דם רעך, פירושו של דבר שאדם לא יכול לראות, אדם שטובע בנהר או אדם שאוחזת בו שריפה או אדם שחלילה חיה רוצה לטרוף אותו, הוא לא יכול לעמוד מנגד, הוא חייב, התורה מחייבת אותו להצילו, חייב להצילו. ואם הוא לא מצילו פירושו של דבר שהוא מתחייב בדמיו, "לא תעמוד על דם רעך" ומה קורה אם בן אדם לא יכול להצילו? לא יכול, לא יודע לשחות, מפחד מהחיה בעצמו, לא יכול על החיה, מה יעשה? כתוב שוכר אחרים להצילו. אתה עומד עכשיו, מישהו טובע בכנרת, אתה לא יודע לשחות, אתה רואה אנשים מסתכלים, אתה אומר תצילו, אף אחד לא קופץ, חמשת אלפים דולר מי שקופץ מציל אותו אני  משלם. שוכר אנשים להצילו, לא תעמוד על דם רעך, אדם לא יכול לעמוד מנגד ולהגיד, אני מה זה נוגע אלי מה אני מה חיי מאיפה אני אני לא יודע כלום, לא יודע? כסף יש? אין - תלווה, אבל תציל, פיקוח נפש. פיקוח נפש! זה לא הולך לפי מעשרות. מה שצריך לתת להצלת נפשות צריך לתת. אבל לצערנו הרב איפה. איפה האנשים? איפה מי שאכפת לו? טבריה עדיין מלאה חילונים. יש ב"ה הרבה התעוררות, יש הרבה שכונות שכבר התחרדו, יש הרבה בתי מדרש וכוללים,  נפלא מאד. אבל יש הרבה מאד חילונים, הרבה מאד חילונים. אם כל אחד מכם היה לוקח פרויקט להקים שיעור אז לא היתה נראית טבריה כך. אני לא מוכשר, אני שיעור איפה שיעור מה אני יודע, ואני ידעתי? אני הייתי חילוני. אני ידעתי? אני ידעתי דבר תורה בכלל? ידעתי בכלל מה זה תורה? לא ידעתי כלום. אבל מרגע שנודע לי הודעתי, הודעתי לאחרים מה שאני יודע. מה שידעתי הודעתי. נודע לי עוד דבר הודעתי אותו, כל מה שאני יודע הודעתי. ואתם יודעים יותר ממני, אז למה אתם לא יכולים להודיע לאחרים? היה לי בית מדרש? לא. היה לי כסף? לא. היה לי ארגון? לא. היה לי עזרה? לא. החלטתי לדבר עם אנשים. אז הלכנו לבית של זה ודיברנו, הלכנו לבית של זה ודיברנו, הלכנו לבית של זה, אח"כ הזמינו אותי פה לדבר ואח"כ לפה לדבר ואח"כ ככה, ואחר כך פתחו שיעור ואח"כ עשיתי שיעור ואח"כ זה נהיה ככה, ככה זה עובד. אבל להודיע, "למען יצווה את בניו אחריו", אז זה חובה עלינו. חובה עלינו.

בואו נראה, יהודים יקרים, הגאון הרב שך זצ"ל אומר, מרגע שנלקח צדיק מן העולם מאז הפטירה צריך לדעת כי חייבים למלאות את החלל, צריכים לגדולי תורה חדשים, עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, קמים גדולים חדשים וכל אחד צריך לשאוף להיות מהם, וזה דבר ברור ומוסכם שהגדלות לא באה מאליה, אמנם זכות אבות סגולה היא, אולם אף גדול לא נוצרה גדלותו מאליה, וצריכים לעמול בלימוד התורה, למדן נעשה זה שלומד, מי שמשקיע ולומד נעשה למדן.

הגמרא בשבת ק"ה אומרת, מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים? מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל המוחל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו בשביל הכבוד שעשה לו. כעין זה בזוהר הקדוש פרשת אחרי מות, כל המצטער על מיתת הצדיקים ומוריד דמעות עליהם, הקב"ה מכריז עליו "וסר עוונך וחטאתך תכופר" ולא עוד, אלא שלא ימותו בניו בחייו. ומובא בראשית חכמה בשער קדושה, שכל מי שחטא בעיניו תיקונו שיוריד דמעות בעיניו על עוונותיו. ובגמרא בשבת ק"ה, כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, וכל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, ואינו מאריך ימים מידה כנגד מידה. כמו שפירש רש"י, הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם, אף לחייו לא יחושו מן השמים.

היערות דבש אומר, כמה יש לאדם להדבק בתורה ולשוב בתשובה במותו של צדיק תלמיד חכם, וישיב אל לבו, זה מת, אולי אנכי אבנה להגות בתורה ולמלאות מקומו, כי אין צריך למלאות מקומו בכל דבר, כיון שהאיש הצדיק מלובש ומעוטר במידות רבות, בכמה מעלות טובות, ובמותו כל מעשיו ומידות וקניני שלמות שהיו לו מופקרים, וכל איש ישראל יכול לזכות להן. כמו שידוע המעשה שהבעש"ט זצ"ל נודע לו שאור החיים הקדוש נפטר והוא זכה מיד בסוד נטילת ידים שהיה יודע אותו בדור רק אור החיים הקדוש, וכל ימיו הוא התאווה, כל ימיו הוא התאווה לקבל את הסוד הזה, אבל כיון שהיה מסור בידו של אור החיים הקדוש לא היה יכול, אבל הוא היה בהמתנה, הוא היה בסטנד בי, הוא חיכה מתי הוא יוכל לזכות. יום אחד במנחה של שבת פתאום  נודע לו הסוד הגדול, ואז הוא הודיע לבני ביתו שאור החיים הקדוש  נפטר.

אדם יכול לירש מידותיהם מעלותיהם של גדולי ישראל שנפטרו, כי הכל מופקר כרגע. זה יאמר אני אזכה במידת הענווה שלו, זה יאמר אני אזכה במידת ההתמדה שלו בתורה, זה יאמר אני ארדוף שלום כמוהו, אחר יאמר אני ארחם על יתומים ונדכאים כמוהו, זה יאמר אני אזכה במידת המדקדק במצוה כמוהו, אחר אומר אני אהיה ירא חטא כמוהו, וכן שאר המידות, כל אחד יכול לזכות במידה ומעלה אחת.

וביאר שם טעם נפלא לדבר, כל קניני השלמות נצרכים שיהיו בעם ישראל ולא יחסרו, כי הכל מסודר, שכך וכך ישראלים צריכים להיות שיהיה בהם שלמות בכך וכך. והטעם לכך כיון שעם ישראל הם מרכבה למרכבה העליונה, וכמו שבמרכבה העליונה כל הסדר והנימוס מסודר, כך וכך מלאכים צריכים להיות בעלי חמלה וכך וכך בעלי דין ומרי דדינא, ואלו אבלי ציון, ואלו מליצים, ואלו הגיונים משוררים מריעים תוקעים מצהלים וכדומה, כך ישראל, אלו צריכים מידות אלו ואלו כך, כדי שיהיה הסדר והנימוס אצל כולם יחד ככל סדרי המרכבה. לכן כשנפטר צדיק אחד יכול אחר לזכות בקל במעלותיו.

הגר"י נימן זצ"ל הוכיח יסוד זה מהגמרא ששם מסופר שרבא אמר ששלשה דברים הוא ביקש מהקב"ה, שניים נתנו לו ואחד לא, את עשירותו של רבי חייא, את חכמתו שרב הונא ביקש ונתנו לו, ואת ענוותנותו של רבא בר רב אנא ביקש ולא נתנו לו, ולכאורה קשה למה היה רבא צריך לבקש את חכמתו של רבא וענוותנותו של רבא בר רב הונא, יכול היה לבקש מהקב"ה חכמה וענוות בכל האמוראים הנ"ל, אלא רואים מכאן יסוד שבזמן שהצדיק נפטר מן העולם אז הזמן מסוגל לבקש מהקב"ה שיתן לו את המעלות של הצדיק, מפני שהקב"ה רוצה להוריש את המעלות של הצדיק למי שמשתוקק לזה.

וכתוב בספרים הקדושים שזה אחד מהסיבות שהאבלים צריכים לומר יתגדל ויתקדש שמיה רבה בצידוק הדין, ולמה הם אומרים? כיון שהצדיק הולך אז נחסר מכבוד שמים. כל עבודתו נחסרת, מה הם אומרים? אל תדאג רבש"ע, מה שחסר אנחנו נדאג, שיתגדל ויתקדש שמו הגדול, אנחנו נוסיף מה שירד מקידוש ה' אנחנו נחזיר את זה בחזרה.

בהספד של מרן החזון איש זצ"ל המשיך שם ואמר, לכן עכשיו שנסתלק מאיתנו גאון עולם צדיק יסוד עולם, צריך כל אחד לבקש מהקב"ה איזה ירושה מהצדיק. בני תורה אשר שאיפתם להיות גדולי תורה ויראה צריכים להתפלל לקב"ה שיתן להם את השקידה והיגיעה בתורה ואת החכמה שלו, ואח"כ עליהם לקבל על עצמם להיות שוקדים בתורה, כי בזמן אחר אם ירצו לא יהיה להם קל כמו עכשיו לעלות במדרגות גבוהות. כמו כן קל עכשיו לקבל ממנו את המידות הטובות שלו, שאהב ומסר נפשו לכל אחד ואחד, ואת מידת הסבלנות שלו. על כן יתבאר שאמרו חז"ל, תלמיד חכם שמת הכל קרוביו, מפני שכל אחד הוא כמו קרוב שיכול לקבל ממנו ירושה. וככל שאדם מרגיש יותר קרבה לצדיק, הוא מרגיש יותר שהוא חסר לו, כך הוא יותר קרוב אליו ויכול לרשת אותו.

הגאון הרב קוטלר זצ"ל אמר, שזמן ההספד הוא זמן מוכשר לקבל מהנפטר את דרכי הנהגתו אפילו יותר מאשר בחייו. כמו שאמרו חז"ל, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, בשעת ההספד הנפטר עומד שם, דאתא קאימנא, וביאר שם, שזה הענין באלישע שביקש מאליהו לפני שעלה לשמים "ואהי נא פי שניים ברוחך אלי", וענהו אליהו, אם תראה אותי לוקח מאיתך יהי לך כן. הרי שאף על פי שהיה אלישע תלמידו הנאמן, לא היה בכוחו של אליהו להשפיע עליו דרגה כזו כל ימי חייו, ורק בזמן שנסתלק ממנו אמר לו שאם יראה אותו באותו זמן תתמלא בקשתו.

כעין זה אמר הגר"א קוטלר, הגמרא אומרת גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, בחולין ז', וההסבר כמו בגמרא בכתובות י"ז, נטילתה כנתינתה, מה נטילתה בשישים רבוא כך נטילתה, כי פטירת הצדיקים כמו קבלת התורה נתינתה, כי אפשר להשיג הרבה בנטילתה כשלוקחים את הנשמה.

היערות דבש מסביר, צדיק בעודנו בחיים חיותו, היה חפצו ותשוקתו ליישר את דורו, גם במותו הוא משתתף בנפשו ולפעמים בנשמתו או ברוחו עם כל נפש מאנשי דורו לעזור להם מכף יצר הרע הגובר עליהם, ולחדש להם לב שלם לעבודת ה'. זה שמצינו בחכמים ז"ל כמה מעשים במות צדיק שחזרו בתשובה, שבעקבות מותו חזרו בתשובה. כי היה להם סיוע של הצדיק שנפשו קשורה בנפשות הדור לזכותם ולישרם. אמנם ביאר שם שאין הצדיק עוזר מיד לכל מי שחי, אלא דווקא לבעלי תורה ויראה או למי שמתעורר מעצמו לתשובה, וזה לשונו: אך זהו אינו תיכף שמת הצדיק שתשתתף נפשו עם הרשעים, כי מה לכהן בבית הקברות וגם שורת הדין אינו כן, כי יש לאדם בחירה, אלא  צריך האדם להתעורר קודם מעצמו לתשובה, וכאשר יספידו לתלמיד חכם בעיקר ההספד הוא התעוררות של תשובה, אז כאשר יפתחו רשעים פתח לתשובה, אע"פ שההתעוררות הזאת תאבד מהם בן לילה, אבל רחמי ה' לסייע למי שבא ליטהר, ואז נשמת הצדיק משתתפת עם כל אחד ואחד וכיון שהתחיל בתשובה אפילו כחודו של מחט, נותנים משמים לצדיק לירד ולהשתתף עמו להחזירו בתשובה. זה הביאור, החם לי בהספדא דאתא קאימנא, שבשעת ההספד ניתן לו רשות לרדת ולהשתתף עמם. זה מה שאמרו חז"ל, יעקב אבינו לא מת, כי הוא משתתף עם כל דור ודור לשמרם בדרך ה'.

וביאר בזה דברי המדרש, צרור המור דודי לי, אע"פ שמר לי שאני נוטל צדיק, דודי לי - שנוטל אותו למשכון לכפרה. בפטירת הצדיק אין הקב"ה מניח לו תיכף לירד ולהדבק בדורו ולהחזירם בתשובה, אלא קודם מחזיק בו כמשכון לראות אם הם מעצמם יתנו אל ליבם בהעדר הצדיק לשוב בתשובה, ומסיים שם, לכן אנשי לבב ראו כמה גדול הענין להספיד ולעורר תשובה במיתת צדיקים. וכעין זה כתב בדרוש ח', שלפעמים צדיק מתגלגל שוב לטובת הדור בדור יתום בסוד הגלגול או העיבור, כמו שאמר משה רבינו, "ויתעבר בי ה' למענכם". אך זהו דווקא כשמספידים או מתאוננים על מיתת הצדיק, כמו שישראל בכו על העדר משה שלשים יום  מאין הפוגות, אבל בלי הספד אין הצדיק חוזר לבוא, כי רואה שלא נהגו כבוד במותו. וידוע לנו שמתו רבים מישראל כשלא נהגו כבוד בהספדו של שאול המלך, והיו צריכים לחזור ולהספידו.

במקום אחר כותב היערות דבש, עיקר הסיוע של הצדיק הוא כשמדבקים בדרכיו, וזה לשונו בדרוש ט"ז, העושה מצוה מה שהצדיק היה רגיל בו לעשות, הצדיק מתדבק בו. וידוע המעשה מהארי הקדוש, שבעל המדרש שמואל בא לפניו פעם אחת והוא קם מפניו, והמרח"ו היה לידו ולא הבין מה פתאום הוא קם מפניו, ואחרי שהוא הלך הוא שאל אותו למה כבודו קם מפניו, אמר לו לא מפניו קמתי אלא מפני רבי פנחס בן יאיר שהיה עמו. אז הוא רץ אחריו ושאל אותו מה מצוה עשית? אמר לו עסקתי בפדיון שבויים, וידוע שרבי פנחס בן  יאיר היה תמיד עוסק בפדיון שבויים, וידוע בספרים הקדושים ובשער הגלגולים שנשמת צדיק מתעברת באותו אחד שעושה כעין המצוות שהיא היתה עושה, כדי לסייעו וכדי שיש לה הנאה בזה שעושים את העבודה שהיא היתה עושה. אז מכאן אנחנו רואים שכל אחד ואחד צריך להשתדל, כי העושה מצוה מה שהצדיק היה רגיל לעשות, הצדיק מתדבק בו.

יוצא מכאן רבותי, שיש לנו עבודה מרבה. הרבה צדיקים הסתלקו מאיתנו בעת האחרונה וכל אחד צריך לקחת מן ההפקר כרגע, מה ממידותיהם ומפעולותיהם בשביל כלל ישראל וממסירותם כדי שנשלים את הפאזל, את מה שאנחנו כעין מרכבה תחתונה מול המרכבה העליונה מה שביארנו, ולעשות מה שאפשר. והדור הזה פרוץ מאד מאד בעריות, וכל המוזיקה של היום והזמרים המקולקלים האלה, זה ענין של עריות. ועל זה צעקו וצווחו קמאי ואחרונים ובתראי ואומרים, שהכל זה ענין של עריות ועל זה הקב"ה לא שותק כי הוא שונא זימה. אנשים בתערובת אנשים ונשים באים לחפלות, לערבי שירה שאין להם שום מטרה חוץ מלעורר את יצר הרע, והכי גרוע - בשירי קודש עם פסוקים שאסור לשיר. ובניגונים של הגויים והפחותים שבהם, בלי בושה. והקב"ה מקפיד על זה. וכמו שאמרתי היום התפרסם עוד פעם, אזהרה חמורה מגדולי ישראל על מה שהולך להיות אחרי תשעה באב, פה בטבריה, כמו שהזכרתי את הרשע, צריך לעשות הפגנה בחוץ למחות ולגרום לאנשים לא ללכת, שלא יהיה בנפשנו. הרשע הזה מסתובב ממקום למקום ומחטיא את ישראל בשביל בצע כסף, לא רבותיו הורו לו ולא אף אחד. וזלזל במרן הרב עובדיה יוסף והבטיח לו במכתב שלא יופיע יותר במעורב וישמע בקולו, ומצפצף על כולם כולל על הרב. והרב דוד יוסף נשלח אליו היה בביתו, אחרי הפצרות, ואמר לו זה פרנסה פרנסה, ולא הסכים להשתנות.

מצוה לפרסם קלונו ברבים ולהזהיר את כולם ולעשות ממש הפגנה שלא ילכו לבזותו בכל מה דאפשר. שלא יוכל להחטיא את ישראל. וזה חובה של כל ירא אלקים, שלא יעמוד מנגד. והחלש יאמר גיבור אני. ולטכס עצה איך עושים את זה יחדיו. ומי שמארגן את זה במקום להשתדל להגביל ולאמר לו, אם תעשה כזאת אנחנו פשוט מאד נוקיע אותך, ואם זה בשיתוף העיריה לפנות לממונים בעיריה ולאמר שיש כעס גדול. לא לחשוש, לאמר בקול ברמה כמו שאומרים, לא בקול בערמה.

זו מצות היום והשעה יהודים יקרים, אנחנו נמצאים בתשעת הימים, תקופה קשה שעם ישראל עבר, חוזרת כל פעם לעורר אותנו ואחרי זה אנחנו נרדמים שוב. בתשעה באב יושבים על הארץ, אומרים כמה קינות, הולכים הביתה, יושבים במזגן, וזהו, הולכים לישון אוכלים ויאלה, מוזיקה וקדימה, מי התיר? גזירת החורבן היא כל השנה עד שיבנה בית המקדש, "אז ימלא ש חוק פינו ולשוננו רינה" אבל לא עכשיו, ולשמחה זו מה עושה? זה הוללות אין בזה שום מצוה. ועכשיו הליצנים החליטו לעקוף כאילו את ההלכה, לזלזל בה עוד יותר, אז לפני הופעה פסולה ואסורה מביאים ליצן אברך שיעשה סיום מסכת, ואחרי הסיום אפשר לעשות את כל מה שרוצים. עוד מעט יכניסו גם סיום מסכת לדיסקוטקים ולפאבים, ואז הכל מותרים לכם, הכל מחולים לכם, הכל שרויין לכם. זה הפקרות שכבר אין כדוגמתה, לאן הגענו. וזה החרדים, זה לא דתיים, זה חרדים! והחרדים שותקים.

אז לכן כל אחד מהציבור הקדוש יקבל על עצמו בעזרת ה', לעשות מה שגדולי הדור מצוים אותנו, למחות, חובה למחות. אתה רוצה להיות מופקע מדין עריבות? רק אם אתה מוחה. "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" אתה לא מוכיח, אתה לא מוחה, אתה נתפס בדין ערבות. לכן כל אדם צריך לדעת, מצוה וחובה היא לעשות כל אשר לאל ידינו, למגר את התופעה הפסולה הזאת, ולא להשתתף במקומות שהם נמצאים ולא שיריהם, ולא בחתונות ולא לשיר את שיריהם, צריך להתרחק מהם יותר מהגויים. כי גוי אתה יודע שהוא גוי, אבל זה גוי במלבוש של חרדי. זה מה שאמרו "בחוקות הגויים לא תלכו" את כל חוקותיהם הם מביאים, תנועתם, שיריהם האורות המוזיקה הרעש הסגנונות, הכל זה גויים, סגור את המוזיקה, אל תשמע, תסתכל על ההופעה, תראה שזה גוי שרוקד וצוהל וזז ונע בדיוק כמו הופעה של גוי, בלי מלים. אבל אתה שומע מילים שזה פסוקים וכל מיני דברים אז אתה שוכח בעצם מה קורה פה.

זה המסר שלי יהודים יקרים, ואני מקוה שהוא נקלט. ואם יצאנו מפה עם עשרה אחוז של מעשים אז ניצחנו בקרב, עשרה אחוז. אם רק עשרה אחוז אפילו נעשה ממה שאמרנו, ניצחנו. אבל אם נצא מפה כמו שנכנסו, אין קטרוג יותר גדול מזה, שלא אכפת לנו שאבא איננו, ושימתין לנו הלאה, אלפיים שנה עברו, לא נורא, הוא התרגל כבר, שימתין עוד. ה' ירחם.

למי שיש שאלות בבקשה.

ש. יש בטבור הארץ רחוב מרכזי מאד בשכונת קרית שמואל שהוא תשעים ותשע אחוז פסיק תשע חרדים וזה לא סגור בשבת לכלי רכב, עכשיו רוב תשעים אחוז מכלי הרכב הם לא כלי רכב שייכים לשכונה, הם עושים עיקוף בשביל להגיע יותר בקלות למקום הזה, הראינו, שלחנו לרב חיים קנייבסקי שאלה, תיארנו לו את הבתי כנסת ברחוב, את האוירה ברחוב, והוא פסק לסגור את זה. אם כבודו יוכל להסביר לנו את החשיבות של הדבר הזה שהרב אלישיב אמר שכל רחוב שנסגר בעיר זה ברכה לכל העיר. אם כבודו  יוכל לעורר את הנקודה הזאת של שמירת שבת בטבריה בשכונת קרית שמואל החרדית.

הרב: הסברתם את זה מצוין ואמרתם שגדולי הדור אמרו שזה סגולה גדולה והכל, מה עוד יש להסביר, שאני אחתום ביהודה ועוד לקרב, מה אני צריך להגיד? הדברים הם פשוטים ואם לא ניתן, פשוט מאד עומדים מאה אנשים שמה מדברים דברי תורה וזה הכל.

ש. אני רוצה להגיד לכם שהחילול ה' הוא שפנינו לאנשים שנוסעים הם אמרו שהם לא מאמינים שיש פה הרבה חרדים והם נוסעים והם לא מתכוונים

הרב: כבודו, מאה אנשים עומדים שמה ולומדים, מדברים בלימוד.

ש. הבעיה היא כזו שנתחדשה, שעכשיו יש עליהום בתקשורת החילונית על החרדים שרוצים לבנות ולבוא עם קרלין לטבריה וכאילו להחריד את הכל, אז השאלה אם כדאי לנו לעשות בזמן הזה את הזה שיש את הנקודה החרדית, ולא נשכח שטבריה ראש העיר עלה לראשות העיר בזה שהוא הבטיח לחילונים לפתוח את כל טבריה, למרות שהוא לא התכוון לזה, אבל עזרו איתו חרדים, ועכשיו איך אתה יכול להגיד, תגיד תודה לראש העיר שהוא לא פתח את כל טבריה לחילולה שבת.

הרב: תלמדו מאה אנשים ברחובה של עיר דברי תורה. מזיעים

ש. מקובל מה שהרב אומר, מקובל על הציבור מה שהרב אומר?

הרב: מזיעים קצת, מזיעים לכבוד ה', זה מצנן את הגיהינום אח"כ וזה יביא פירות

ש. אני שואל אם מקובל על הציבור מה שהרב אומר

הרב: מה זה מקובל? תסתכל דבר פשוט, הקימו כמה אהלים, בהתחלה עשר אהלים, נהיה אח"כ מאות אהלים, נהיה אח"כ בכל הארץ אהלים, נהיה עכשיו גם בחו"ל ועוד מעט כל העולם אהלים, למה כמה עמדו, תעמדו מאה שבת ראשונה, יבואו יגידו לכם קישטה, תבואו מאתיים שבת שניה, תבואו אלף, תבואו אלפיים, כל המדינה תשמע, יעזרו לכם אחיכם מכל מקום, יצאו מכתבים מכולם, יהיה לחץ על ראש העיר, זה מה שעובד במדינה הזאת, כשיש לחץ - יש. כשאין לחץ - אין, ככה זה.

ש. יש פה הזנחה בדבר, למה אני מדבר כי אני גם ניסיתי לעשות דברים ויש הזנחה כללית בנושא. יש הזנחה, אבל האם יש חוק עזר שאם תשעים א חוז מהשכונה חרדים אי אפשר לסגור את הרחוב, מבחינה עירונית

הרב: יש יש, כן, יש, אם הרוב יש כן

ש. יש, אז צריך לפעול בעיריה

הרב: זה לחוד, אבל אפשר גם על ידי הדבר הזה, לעמוד מאה איש לומדים, אתם לומדים, לא עושים הפגנה, לומדים.

ש. יישר כח לכבוד הרב

הרב: בהצלחה. כן,

ש. רציתי לשאול מחילה על הענין של הקטרוג של רחב זה לא כל כך מסתדר כי כל נשמות הגרים זה נשמות גבוהות, ז"א אברהם אבינו, ור' חיים מסביר גם על רחל ולאה, זה לא בא פתאום, כאילו וזה לא אמור לעורר קטרוג על עם ישראל, נשמות הגרים זה נשמות גבוהות שבאים מזיווג הצדיקים, וזה בכלל לא אמור לעורר קטרוג, לא רבי עקיבא, שמעיה ואבטליון, כל גדולי האומה. וגם רחב זה לא נשמה שבאה מהנצרות או משהו, זה נשמה שבאה לפני שהקב"ה ברא את העולם, וזה לא אמור בכלל לעורר קטרוג

הרב: ומה תעשה עם מה שכתוב בגמרא שקשים גרים כספחת לישראל?

ש. הקושיא חזקה, אבל קשה להסביר את התירוץ בפשטות, זה דברים מאד דקים כי רבי עקיבא קשה להגיד עליו קשה כספחת, יש על זה ביאורים גדולים, אני לא זוכר, אבל זה דברים מאד דקים, זה לא דבר מגושם.

הרב: מכל מקום אתה צריך להבין, על זה אמר במפורש רבי שמואל בר נחמני, על רחב אמר את מה שאמר, שממנה יצא ירמיה הנביא שיהיה כצנינים וכסיכים בצידיכם, הוא אומר שזה מה שהתורה אמרה מהתחלה, שהיא אמרה בפסוק שזה מה שיהיה זה התקיים ברחב עם ירמיה בנה, ואפילו שיצא ממנה ירמיה ואפילו שיצא הכל, כיון שהם לא קיימו לא תחיה כל נשמה היו צריכים לא להחיות כל נשמה כולל רחב, כיון שהשאירו את רחב זה מה שהיה עם כל המעלה.

ש. טוב, אבל זה עדיין קשה, הרב התחיל בקושיה, אבל התירוץ מאד חלש, כי כל גדולי האומה התחילו בגרים, אברהם אבינו גם היה גר, זה קטרוג על עם ישראל, מה?

הרב: אז מה, אתה מדבר על מי שהיה לפני שהיה בכלל עם ישראל

ש. גם אחרי עם ישראל, רבי עקיבא, שמעיה ואבטליון, כל גדולי האומה, הם באו מזיווג הצדיקים, זה לא דבר מגושם

הרב: בסדר גמור, יש דברים שהם גלגולים של נשמות מיוחדות שצריכות לבוא בדרך כזאת

ש. מסתמא גם רחב זה גלגול שבא בצורה כזאת, אז מה זה קטרוג על עם ישראל

הרב: מה קטרוג, אתה לא מבין מה הקטרוג? לא שהיא

ש. שעם ישראל לא חזרו והם כן חזרו, כי הם יותר גדולים מעם ישראל, נשמות הגרים זה נשמות גבוהות יותר מהנשמות של עם ישראל

הרב: עוד פעם עוד פעם, הקטרוג הוא בזה למה אנחנו לא מגיעים למה שגוי יכול להגיע, זה

ש. כי אנחנו לא נשמות גבוהות כמו של רבי עקיבא ושמעיה ואבטליון ורחל ולאה

הרב: לא לא אין, אין דבר

ש. כן, כן, רחל ולא הזה חד בדרא, אין יותר אמהות

הרב: לא. לא.

ש. ר' חיים קניבסקי כותב מפורש את התשובה

הרב: לא, רגע, לא, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב ממש, איך אומרים עד שמה? תגיד, שתי דורות אחורה, חמש, עשר, עד היסוד אתה מחזיר אותי ואומר לי שאתה חייב, מה חייב? אני יכול להיות אברהם אבינו? אני יכול להיות יצחק אבינו? כן. אם תרצה את היכול, הבחינה שלך, אתה צריך למלא את הפונקציונליות שלך במלואה, כמו שאמר ר' זושא, אני לא פוחד שידונו אותי למה אני לא משה רבינו, אבל למה לא הייתי ר' זושא במאה אחוז זה משה רבינו של מאה אחוז. כל יהודי צריך לעשות את המאה אחוז, הטענה עלינו למה אנחנו לא עושים את המאה אחוז שלנו. אם היינו עושים, היינו מגיעים למעלות יותר גדולות. הבעיה שאנחנו לא עושים, כי אם התורה צריכה להזהיר אותנו עשרות פעמים לא ללכת אחרי הגויים, להתרחק מהם פן תנקש בהם, כל כך הרבה אזהרות, מה א נחנו נוהים אחרי אלה שנוהים אחרינו? זה הקטרוג.

ש. בסדר

הרב: טנק יו, תהיה בריא. תן לו רגע הוא רוצה לשאול שאלה. אבל צריכים לשמוע בשויץ את השאלה.

ש. אני רק רוצה, לא שאני מבין כל כך גדול, אבל יש כל כך הרבה בעיות אחרות של הדור, אם זה הדיבורים בבית כנסת, פלאפונים, כל מיני תאוות אחרות, לא ש, אני רק רוצה להבין למה הענין הזה של השירים הוא ממש הנקודה הכי כואבת והכי לוחצת.

הרב: הסברתי הרבה פעמים ואני אחזור עוד פעם, תקשיב, כמה אנשים מדברים בפלאפון בבית כנסת? כמה, בכל בית כנסת מתוך מאה כמה מדברים? נגיד חמש, חמש. אז תעשה כמה זה עכשיו בכל הבתי כנסת, נגיד עשרת אלפים? כל יום שומעים מיליונים שירים נגד גזרת החורבן, כל יום מיליונים, עוד פעם, אסור שמחה, אסור, אסור,

ש. לדבר בבית כנסת אסור בכלל ויש כאלה שמתירים לשמוע שירים

הרב: עוד פעם, אבל זה תק"ס, זה לא אני, זה שולחן ערוך

ש. אינחינמי, אבל יש גדולי דור שבאו אחרי זה

הרב: לא!

ש. לא?

הרב: לא! לא! הוא רק דן אם זה נקרא כלי שיר או לא, אבל שמחה אסור. האם אתה עובר על גזירה שזה נקרא כלי שיר או לא, אז אם מוזיקה שתשמע דרך רדיו כן או לא, וגם זה הוא אומר, ואנו אין אנו אלא דעת הרמב"ם שפסק לאיסור, רק למקלים מעצמם הוא מלמד זכות. לא שזה הדין, אסור! הרי"ף, הרמב"ם הראש ומרן, אסור. אז יש מקלים מעצמם אז הוא מלמד זכות. כמו אחד שהולך ברחוב ומעשן סיגריה, וכשהוא ראה תלמיד חכם אז הוא מחביא, נו, אז הוא צדיק או לא צדיק? הוא צדיק או לא? הוא צדיק או לא? אבל מה יגידו לו, תראה איזה צדיק איך הוא מתבייש מהחכם, ראית איך הוריד? אבל הוא רשע, הוא מחלל שבת. אז מלמדים זכות, אומרים כן, אבל תראה יש לו בושה עדיין מהתלמיד חכם, הוא לא רשע עד הסוף, הוא פחות, זה המקלים. גם כשאומרים הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים, מה זה מוטב שיהיו שוגגים, כדאי להיות שוגגים? הוא אומר מאשר מזידים, אם יש לנו את הברירה להיות שוגגים או מזידים אז יותר טוב שיעשה עבירה כזאת, הרוצה לחטוא יתלבש חורים וילך, מה זה המלצה?

ש. אבל ראשי הישיבות כתבו לחנים, כתבו שירים, ראשי ישיבות גדולים, אדמו"רים ושרו ושמחו

הרב: תשיר את זה במצוה, בסעודת מצוה, בחתונה, לא ביום חול!

ש. אם עכשיו ממחר לא יהיה ערבי שירה נפרדים אז כל הבעיות של עם ישראל נפתרו, לא יהיה פריצות ולא יהיה

הרב: בעזרת ה' יהיה קידוש ה' שאין כדוגמתו בעולם, למה? סוף סוף עם ישראל מבין שאין לשמוח כשאבא איננו. גזירת החורבן.

ש. יפה מאד, בחו"ל הולכים לטיולים...

הרב: מתוק, אתה שומע מה אני מדבר, תקשיב לאט לאט, לאט לאט, זה לא רק סתם שירים, זה מביא לעריות! כל המופעים האלה סופם עריות! בחורים ובחורות שיוצאים משם, תעקוב פעם תראה מה קורה, אנחנו מ טפלים בהם אח"כ. היום הבת שלך לא נפלה בזה, מה יהיה אם מחר? רק אז תבין מה אמרתי?

ש. אני מבין, אני רק רוצה לדעת

הרב: אז אני מסביר עוד פעם, זה מיליונים כל יום  חוטאים, כל יום, מיליונים, זה לא סוג עבירה, גם פריצות אז זה מספר נשים ועוד מספר נשים, אבל זה לא כולם, פה זה רוב העם יומם ולילה לא ישבותו. זה הבעיה. אומר הרב וואזנר, כמעט ונשתכחה הלכה זו מעם ישראל, גזירת החורבן. אתה מבין? זה איום ונורא, על זה הם זועקים כל הגדולים. אבל מה, כל אחד תופס לו איזה דבר שהוא שמע, לא מחבר למקום הנכון ויוצא מזה כאילו התיר, כאילו זה מותר. כן.

ש. הרב מדבר לגבי הערבי שירה, ערבי שירה זה ודאי, אין שום פוס שמתיר את זה, מכיון שזה כלי שיר ואין שום היתר לשמוע, עכשיו אני מתייחס לענין הזה שהרב אוסר לשמוע את השירים עצמם בדיסקים בתקליטורים, בזמן מרן לא היה כזה מושג בכלל תקליטורים, היה מה שדובר, דובר לגבי כלי שיר, זמר שיושב שר עם כלי שיר זה ודאי שזה אסור, עכשיו יש רבינו יונה במפורש במסכת ברכות שהוא מביא לגבי שירי עגבים שזה אסור לשמוע, אבל שירים ששרים, ז"א הזמרים לגבי לשבח איזה חיילים או כל מיני דברים של כאילו העולם הזה זה בריאה יפה כל הדברים האלה זה מותר, כל שכן לשמוע שירים של אנשים לא יודע אם חרדים, מתחזים לחרדים, לא משנה אבל סוף סוף הם יהודים לשמוע אותם אני לא חושב שיש בזה איזה בעיה הלכתית

הרב: אתה אומר שלא

ש. הרב יתן לי לגמור לדבר,

הרב: לא, לא אתן לך

ש. הרב יתן לי לגמור

הרב: לא אתן ואני אגיד למה,

ש. אני עוד לא סיימתי, עוד לא סיימתי

הרב: הרב עובדיה יוסף קורא להם מחטיאי הרבים, אז אם הם מחטיאי הרבים אין לשמוע אותם. נקודה. מחטיאי הרבים, מחטיאי הרבים זה דבר איום ונורא, זה לא סתם יהודי, יהודי זה יהודי, מחטיא הרבים זה ירבעם בן נבט, ירבעם בן נבט פסול למנין עשרה והוא לא מצטרף למנין פסק הרב מוצפי ופסק הרב רצאבי לגבי כל הזמרים האלה שהם פסולים לבוא במנין. אז אתה אומר לי זה יהודי, מה זה יהודי זה, יהודי שממריד את האנשים נגד הקב"ה, אתה בא לי עם רבינו יונה ועושה לי לומדס'? כתבו גדולי הדור, מחטיאי הרבים, כולל הרב שלום כהן וגדולי דור ספרדים ואחרים שכתבו במפורש, וגם עכשיו במכתב שלהם בעיתון הרב צדקה חתום גם כן ועוד אחרים שהם מחטיאי הרבים וגורמים לגלות להמשיך, אז מה אתה מביא לי סיפורים, אתה בא לברר לי את ההלכה מחדש? כבר יש פסק הלכה חתום ע"י 25 גדולי דור שאומרים שהם מחטיאי הרבים ואסור להחזיק ידי עוברי עבירה נקודה. בזה זה מסתיים, לא פותחים את הדיון מחדש. לך תדון אצל הרב אלישיב ואצלה רב שלום כהן, תדון אצלהם תוציא פסק חדש נפרסם בשמך. אבל אתה בא לעשות לי לומדס על חשבון גדולי ישראל שכבר פסקו? לדעת מה מרן הרב עובדיה יוסף אתם יודעים מוכן, אמר נקודה לא מעניין אותי. אומרים כל גדולי ישראל, לא, צריך לפתוח מחדש, כאילו והם לא מבינים, והוא בעצמו אמר שהם מחטיאי הרבים! אז מה הלומדס?

ש. הרב נדברנו בינינו עם מנהל הכולל הרב יוחנן בן שטרית, לקבל עצה ברכה ועצה מהרב לגבי המלגות של האברכים, רוב הכוללים בטבריה יש חוסר של חמש חדשים במלגות. מה אפשר לעשות הלאה, איך מתקדמים?

הרב: לפי דעתי פשוט, לעבור בית בית ולהגיד את המצוקה של תלמידי החכמים, להכין איזה קונטרס קטן שכתוב בו מה מעלת הלומד ומה מעלת התומך, ושעמי הארצות זוכים לתחיית המתים בזכות זה וכו' וכו', לאסוף כמה מאמרים, להשאיר בבתים, לשים טלפון עם כתובת או ת"ד, לבוא יפה לחייך להגיד, אנחנו לומדים גם לרפואתכם גם לזכותכם וכו', ואם אתם רוצים להשאיר מספר שמות שנתפלל בעבורכם, בבקשה, אני מאמין שהספרדים יתנו כל אחד כפי מסת ידו ואפשר יהיה לעשות בזה רווח והצלה לכולם בשני הכיוונים.

ש. תודה רבה הרב.

הרב: כן, בבקשה פה יש יהודי שרוצה לשאול.

ש. יש לנו סגן ראש העיר, כל אלה לומדים תורה, אני מכיר את בעל המקום פה שהוא עושה דברים טובים, והוא מקדם את הבית כנסת והכל טוב ויפה, אבל דבר אחד אני לא מבין, יש דואר הולכים לדואר שולחים להם כל מיני פתקאות ומחלקים בכל השכונות, דברים שיש איזה הופעה בקיבוץ כנרת, למה סגן ראש העיר לא יושב ובוכה על זה, למה אנחנו צריכים לקבל מכתבים של אנשים של אלה שיד לאחים נלחמים עליהם, כל פעם באים מחלקים מכתבים בתוך הבתים, אז אם יש אדם חילוני הוא לא מבין, אבל כשבא אדם זה הוא הולך איתו מכות באה משטרה ועוצרת אותו, למה צריך לעשות את הדברים האלה, צריך לבוא סגן ראש העיר של טבריה וללכת לדואר, לא לקבל מכתבים כאלה ולא לחלק אותם בשכונות. אני רואה כל השכונות, אני הולך גם לקרית שמואל כל הבתים יש את הדברים האלו, של זה איך אומרים, העיר החדשה הזאת של הגויים שנותנים כל מיני אמונות מאמינים באמונות, אלה אסור להם להתקרב ונותנים להם להתקרב לכל השכונה.

הרב: תאספו את כל הניירות האלה ביחד, תאספו שקיות ושקים כאלה, תביאו לעיריה לסגן ראש העיר, יתכבד בכבוד לקבל מה שאנחנו מקבלים, תעשו צילומים שאתם אוספים לו כל פעם, תפיצו את זה ביוטיוב, יעבור בכל מקום

ש. אתה יודע מה הוא יגיד לך, הוא יגיד לך זה לא מעניין אותי

הרב: הוא לא שומע, אתה צריך להבין היום התשקורת עובדת טוב מאד. יש היום וטיוב, מעלים, שום נציג ציבור לא רוצה בושות ופדיחות, עומדים מולו, מוסרים לו את כל הזה אומרים לו מה שרוצים, שמים שלט ממול, מצטלמים, מפרסמים את זה, מעבירים הלאה, עושים גלויה, מפיצים בציבור, תראה איך הוא רודף אחריך תרגע. אתם כנראה לא מבינים מה אני אומר.

ש. אני לא מבין מה שאתה רוצה, אתה רק חושב שזה הולך ככה אבל זה לא הולך ככה, כי אחרת הולך...

הרב: אתה צודק. אתם יודעים, בזמנו היה ראש ממשלה שרון, והוארצה בכביש בעכו חפרו שמה ורצו שמה לטאטא את כל הקברות שמה כולל קבר הרמב"ם וכו' וכו', אז האתרא קדישא נלחמו שמה שלא יעשו את זה כי רוצים לעשות שמה גשר הרחבה וכו' וכו' כל מיני דברים, לא הצליחו, פנו לחברי כנסת לא הצליחו, צלצלו אלי אמרו תשמע, תושיע אותנו, אמרתי להם רבותי, העצה שלי היא פשוט, אתם תודיעו לשרון שאני מארגן הפגנה של מאה אלף בעלי תשובה בירושלים ואני הולך לדבר שם, והתחלתי להגיד מה אני הולך להגיד, אח"כ הוצאתי את הקלטת הזאת ואמרת שאני הולך להגיד כמה הם הגנו על מקומות קדושים לאיסלאם, או קדושים לציונות, והבאתי דוגמא, בירושלים שאתה עולה אחרי שער הגיא יש פתאום הסתעפות ושמה יש כאילו מן שדרה כזאת באמצע כי יש שמה קבר של מוסלמי, שייח שלפי המסורת המוסלמית הוא קבור בשלשה מקומות, ובגלל הספק כי הוא עובר מפה מלפה לפה, אז יכול להיות שהשבוע הוא פה, אז עשו שמה את זה, ובשביל זה יש שמה בזבוז דלק ותאונות דרכים בגלל הסיבוב הזה, אבל זה מוסלמי. ביל"ו - יש בית ביל"ו - 17 אנשים שעלו מרוסיה תנועת בילו, כל אחד שומע תנועת חושב מיליונים, 17 רוסים שהיו פה חצי שנה, מהחום לא החזיקו מעמד חזרו בחזרה, הבית שהם דרו הפך להיות מוצג מוזיאני ואסור לגעת בו ובמקום לפגוע בו עשו את נתיבי איילון מלמטה בשלשים וחמש מיליון שקל, לא לגעת בבית סרוח שכולו פצוע ושסוע ובלוע, ואין בו כלום, היו שמה 17 רוסים. ועוד דוגמאות הבאתי ואמרתי תגידו לו שאני עולה לירושלים לתת דרשה שמה מאה אלף איש תקשורת מכל הארצות וזהו, שלח את השליח שלו העו"ד לרב אלישיב, ואמר אנחנו  חוזרים בנו, עצרו את הגשר נגמר הסיפור. זה מה שהם מבינים, הם מבינים - אל תביא אותי לתשקורת בצורה לא טובה, אף אחד לא רוצה. למה עולים כולם עכשיו לבית של ביבי הרופאים עם חלוקים ואלה עם האהלים באים לבית של ביבי? כי ביבי לא רוצה פדיחות, כי כל העולם רואים בחדשות שליד הבית של ביבי יש רופאים שלא מקבלים אוכל, זה לא נעים. אז אם יראו את סגן ראש העיר עם שקיות מצטלם עוד פעם שמביאים לו עוד שקית ועוד חבילה ועוד שק ועוד תמונה וביוטיוב וכל מי שיכתוב את השם שלו יראה אותו עם שקיות שקיות, בסוף יקראו לו סגן העיר של שקיות. אז צריך לעבוד. אבל מה הבעיה, יצר הרע כל כך יושב טוב על החרדים שעוד לפני שהם מתחילים לעשות משהו הוא כבר מוריד אותם, כי הם למדנים, אז הם אומרים מה הוא יטען, הוא יטען ככה אז הוא יעשה ככה אז אם ככה ככה, אז מה הטעם שנעשה, אז נשאר בבית. וככה למדנים החרדים נשארים במצבם והאחרים מתקדמים.

שאלה אחרונה.

ש. כבוד הרב, אנחנו נמצאים בתשעת הימים, אפילו החילוני הכי חילוני יש לו את הרגש מהסבתא שהימים האלה מסוכנים. לצאת לתשקורת שלפחות חילוני שלא יכול לא לחלל שבת, שבשבת חזון שהיא מסוכנת מאד בגלל הסכנה של תשעת הימים שכל אחד יודע את זה מהסבתא, לא לחלל שבת ואולי יצא לו  מתיקות של השבת לשבתות האחרונות, סתם אני אומר רעיון בגלל שכבודו אמר שאלה אחרונה.

הרב: התשקורת לא תפרסם את זה

ש. לא, אנחנו בערוצים שלכם, בשופר

הרב: הנה, אמרת עכשיו זה בשידור חוזר בשידור ישיר וכל העולם שמעו אותך. תוכל לראות את עצמך בעוד כמה שעות אומר את זה וכל מי שיסתכל בשידור חוזר שמע את ההצעה לגבי שבת חזון.

ש. תודה רבה

הרב: חזק וברוך.

אני מודה לכם מאד מאד מאד, רק רציתי שיגידו קדיש כי חשוב מאד הקדיש אחר הדרשה.