בעבור חופן אורז | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעזור ונצליח,

בראשי נאמרים ונדבר עליה ביערות סלומטרה המערבית

או בענייני פולינזיה התיכון.

נוהגים הילידים לצות קופים

בשיטה ממחדת.

הם נוטלים מגוז של קוקוס

עוצבים בו חור,

בקוטר מסוים ומדויק,

מכניסים אורז מבושל ומתובל,

שזה מאכל דאבה לקופים.

את הקוקוס הם נושלים ברצועות לעץ,

כשהפה שלו הפתוח כלפי מעלה,

והם מסתלקים מן השטח.

לא עוברת שעה קלה והקוף מריח את האורז המדובל והמדושן,

מטפס על העץ ועט על הקוקוס,

טוחם את ידו לתוך הקורבןות

וממלא את ידו בכוחן של אורז.

בלעותות הרוק שלו כבר נפיקות את פוקתן,

אבל ראו צרה,

הוא לא יכול להוציא את היד.

כיוון שהיד נכנסה בדיוק ועכשיו הוא תופס את האורז,

אז האגרוף התנפח.

כשהוא בא למשוך כלפי מעלה,

הוא לא יכול להוציא את היד.

ואז הוא מנסה לשחרר אותה ימינה ושמאלה,

ולא מצליח.

ואז הוא מתחיל להשתולל כי הוא מבין שהוא נרקד,

ועוד מעט יבואו הציידים ויתפסו אותו.

אז הוא מנסה לקפוץ, לעשות משהו,

ולא הולך.

ידו זו עבדה.

הוא לא מתגרד.

נחתך.

הוא לא מצליח.

הציידים באים,

תופסים אותו,

קושרים אותו,

מורידים אותו הרכבות עם האגוזקוקוס,

ומוכרים אותו ב-100 דולר,

ועכשיו הוא נמצא בגן חיות.

ביקרתי אותו.

אמרתי לו קופיתו לי, למה אתה כזה דפן?

בשביל חופש של אורז הפסדת את החירות,

והיום אתה נמצא מאחורי סורג,

וכולם מסתכלים עליך כשאתה טמבל.

אם היינו שם, היינו נותנים לו עצה.

שחרר את היד מהאורז ותוציא אותה,

ותברח.

אבל לא קופיקו יוותר על עופן אורז.

הקופיקו זה אנחנו.

מכניסים את היד,

לקחת קצת חופש של תאוות מהעולם הזה,

ולא משחררים את היד.

לא מוכנים לעזוב את היד.

והצייד יצר הרע מחכה עד שאנחנו נהיה מחוברים לתאוות,

והוא צד אותנו ומכניס אותנו למקום שהוא ממול גן עדן.

רק לשחרר את היד,

אתה משוחרר לעולם,

אתה בן חורין ללכת ולהתהלך בעולם,

ימינה ושמאלה.

אבל מה לעשות,

בשביל חופן דולרי אדם מפסיד את העולם הבא.

צריך ללמוד מוסר.

אומנם יש טוענים שבאנו מן הקופים,

אבל אני חושב שיש לנו קצת סדר יותר, לא? כי אין בפנים בין הנוער הבגרית.

אז לכן פה לאן צריך לעשות חשבון האם כדאי להמשיך לתפוס

את העולם הזה, לא ביד אחת.

יש כאלה בשתי ידיים.

פוקוס ועוד אחד.

אבל יהודים יקרים,

יש כל מיני אנשים שהם חכמים בעיניהם.

האגדה של פסח אומרת

ואף אתה כעת שידם ואמור לו.

למה צריך להכות את שידם?

רשע שואל שאלות, מה העבודה הזאת לכם?

זה לא מדברים ברשע רחוק מן התורה, מדברים ברשע גרוב מאוד לתורה.

הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם?

הוא מתחיל עם שאלות שכל הדין של בל ייראה ובל יתמצא זה דווקא בשיעור של כזאית או כאן קודמת.

אבל החכמים אסרו אפילו במשהו.

אז הוא אומר, למה כל החומרות האלה?

למה צריכים לקות אבק?

אבק זה לא חמץ.

וככה הוא לאט לאט מערער את היסודות,

את הגדרים שעשו חכמים.

אבל באמת הלב שלו רקוב,

זה גם פנימיות רקובה.

וככה הוא מתחיל להוריד ולהוריד את הגדרים כדי להגיע לביטול המצוות לחלוטין.

אז אף אתה הקהה את שינה. מה זה אף אתה? מה הוא עשה שאף אתה צריך להקרות את שינה?

אלא כל המצוות של חכמים זה גדרים, גדם,

כדי שלא נגיע לייסורים.

אז אומרים לו, הקהה את שינה, מה פתאום מתלבטים לו על השיניים?

אין לו באף.

למה בשיניים?

אלא עיקר הדיבור שלו זה בלשון.

הוא מכיר את לשונו לומר מה שהוא רוצה.

אבל השם שם לו גדר את השיניים,

כדי שלא ידבר כל כך מהר,

שיהיה לו מחסור.

שלא ידבר בהר, שיהיה לו גדר.

אז אומרת ההגדה,

אם הוא מוריד לך את הגדר שחכמים אמרו אפילו במשהו,

אז תוריד לו גם את הגדר, את השיניים ששומרות על הלבשות.

אז אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו.

היה אחד רשע שבא להתלוצץ, לא מצא אצל מי?

אצל הרוב גודשופר.

התחיל להרשות לו קשיון, אמר לו, תשמע, עד שאתה שואל אותי,

יש לי שאלה בשבילך.

אמר לו, תגיד לי,

כשקונים בהמה במשיכה ונותנים לו מכה שטרוף,

שזה דרך קניין,

אני יודע שמכה אותה, בעיראנצה זה קניין משיכה.

אז הוא שואל אותו, תגיד לי,

למה הבהמה רצה?

היא רצה בגלל שהיא חוששת מהמכה הבאה,

או בגלל שאם היא מתרחקת יותר משני מטר,

היא כבר לא חוששת מהמכה.

אז הרשע אמר לו, קודשו אומר, כבוד הרב,

אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אני לא עגלון, צריך לשאול את העגלון.

אז הרב גלובר אמר, באמת לא שאלתי אותך כעגלון,

שאלתי אותך כבהמה.

תקהה את שיטה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת מה להשיב.

רבי יהונתן איימשיץ מספר בן ישחי,

שפעם אחת היה מלך,

והמלך אמר לרבי יהונתן איימשיץ,

שמעתי עליכם שאתם אומרים שחכם עדיף ונביא.

אני רוצה לראות אם באמת אתה חכם עדיף ונביא.

אמר לו, מה השאלה?

אמר לו, תראה,

אני יוצא עכשיו למלחמה בפרק זמן מסוים.

כשאני אחזור במלחמה,

ודאי אני אנצח.

יש שתי שערים לעיר.

אני רוצה שתגיד לי מראש באיזה שער אני אכנס, בשער הגדול או בשער הקטני?

אמר לו, זה לא הוגן שאני אגיד עכשיו, כי אם אני אגיד, אתה תבחר בדרך האחרת.

אבל אני אכתוב את התשובה כבר מעכשיו.

השיעור יהיה לרפואתן אבי יעקב חי בן מנגלית,

רפואה שלמה.

ולמרים בקיטו, רפואה שלמה מלך.

אז הוא אמר, אני אכתוב על פתק,

ואני אחתום אותו בחותם,

והמלך ישמור אותו אצלו,

וכשיחזור במלחמה,

יפתח אותו בפניי,

ואז נראה אם אני צדקתי.

המלך חזר מהמלחמה מנצח,

והוא בא להיכנס כמובן דרך השער הגדול, מלך שמנצח, דרך איפה הוא נכנס?

דרך השער הגדול?

אבל אז הוא אמר לעצמו,

כן,

בטח אם אני מנצח הוא יכתוב שאני אכנס מהשער הגדול.

אז לכן הוא ייכנס מהשער הקטן.

כשהוא בא להיכנס מהשער הקטן,

אז אמר אבל הוא בטח חשב שאני אעשה טריק ואני לא אכנס בגדול,

ואז אני אכנס בקטן.

הוא בטח ידע שאני אכנס ככה,

אז לכן אני אכנס בגדול, כי לא היה לי דעתו שחזרתי לגדול.

אבל הוא אמר, אבל אם אני חושב ככה, למה שהוא לא יחשוב שחשבתי ככה?

בקצור הוא התבלבל, לא יודע איך להיכנס.

התייעץ עם היועצים שלו,

אמרו לו,

אדוננו המלך לא בגדול ולא בקטן,

אנחנו נפרוץ לך פרצה בחומה

ואתה תיכנס שם בחיים, הוא לא יודע.

וכך היה.

המלך בא לפני הרב ואמר לו, עכשיו אני פותח לראות אם אתה חכם.

פותח את הפטריק, מה כתוב?

מלך פורץ גדל.

אמר לו, איך ידעת?

אמר לו, חכם רואה את הנוהל.

חכם עדיף ונמין.

עשיתי את כל החשבונות שלך ושל היועצים שלך וידעתי שזה מה שתעשה.

אז זה חכם,

ויש נמון שמבין דבר מתוך דבר.

אפילו כולנו חכמים, אפילו כולנו נבונים.

עם ישראל חכמים ונבונים,

רק צריך להוציא את היד מהקונגרוס.

שאצל היד לא יתפוס לך.