הלכות חנוכה | הרב עמנואל טולדנו [שמע בלבד]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מדברים על דיני ההלל,

בעזרת השם.

אז מביאים,

אנחנו הבאנו את הגמרא בדף כא עמוד ב' בשבת,

ששם כתוב הסיפור של חנוכה,

שהיוונים גזרו על ישראל גזרות

ופרצו פרצות בהיכל וטימאו כל השמנים,

וכשגם גברה מלכות חסמונאי עליהם ונצחום,

אז

מצאו פח של שמן

טהור בחותמו של כהן גדול,

ומזה הדליקו, והיה בו להדליק

ליום אחד,

אבל הם הדליקו מזה שמונה ימים,

זה נס,

ניסים,

אז לכן קבעום לשנה אחרת, קבעום לימים טובים להלל ולהודאה.

ואני אקרא לכם לשון הרמב״ם, משהו,

אני למה? אני אומר תמיד, יש לנו שמונה ימים

להלל את הקדוש ברוך הוא,

אבל לא קוראים הלל ככה כמו,

היה אפשר לנצל הזדמנות

להלל באמת לקדוש ברוך הוא על כל הניסים והנפלאות

שעשה עם אבותינו, וגם עם הניסים

שנעשו לכל אחד ואחד,

באופן פרטי גם כן.

ולכן אקרא לכם את לשון הזהב של הרמב״ם

בהלכות חנוכה.

בהלכה א', בבית שני,

כשמלכו יוון,

גזרו גזירות על ישראל

וביטלו דתם,

ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות,

ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם,

ונכנסו להיכל,

ופרצו בו פרצות,

וטימאו הטהרות.

וצר להם לישראל מאוד מפניהם,

ולחצום לחץ גדול.

עד שריחם עליהם הקדוש ברוך הוא,

עד שריחם עליהם הקדוש ברוך הוא.

תראו לשון הזהב של הרמב״ם.

עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו באושיעם.

ואושיעם אלוהי אבותינו.

ואושיעם אלוהי אבותינו. זה הרמב״ם מדבר.

הוא אומר אלוהי אבותינו.

הוא אל חי וקיים תעמיד עם לוחלנו. גם היום הוא אלוקים שלנו.

אותו אלוקה אבותינו והושיעם מידם והצילם.

וגזרו בני חוסמנאי הכהנים הגדולים

וגברו עליהם והרגום.

ואושיעו את ישראל והושיעו ישראל מידם.

והעמידו מלך מן הכהנים

וחזרה מלכות לישראל יותר מעל 200 שנה,

עד החורבן השני.

וכשגברו ישראל על אויביהם,

הונצחו חמישה בעשרים ועשרים בחודש כצלף היה.

ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש

אלא פח אחד בלבד

ולא היה בו להדליק אל יום אחד

בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים

עד שקדשו זיתים והוציאו שמן טהור.

הרי העניין, למה שמונה ימים היה הנס?

למה היה הנס שמונה ימים?

כי מה יעזור אם יהיה רק ליום אחד? הרי מצאו פח,

יכלו להדליקו יום אחד,

אבל ביום השני איך ידליקו? אין שמן.

אז לכן נתן להם הקדוש-ברוך-הוא

רמז

כבר מן היום הראשון

שיהיה נס שמונה ימים.

למה?

שיוכלו,

שיש זמן שיוכלו להכין שמן טהור.

הרי הם היו טמאי אמת.

טמאי אמת אין לו טהרה.

בלי, צריך

עזעה במי חטאת,

בשלישי ובשביעי, וטבילה וערב שמש של קודשים.

הרי זה קודשים להדליק את המנורה, שמש הוא מנורה בוודאי, זה קודשים.

אז

צריך ערב שמש. לתרומה מספיק טבילה.

טוליום יכול לאכול בתרומה.

לא, טוליום צריך ערב שמש.

אבל לקודשים לא מספיק אפילו ערב שמש. צריך

להביא קורבן. אבל בטומאת מת אין קורבנות.

אז אם היו עושים הזעה בשלישי

והזעה בשביעי, במי חטאת,

להם ולכלים, גם הכלים היו טמאים,

וכל הכלים של מתכת,

של עץ,

כולם מקבלים טומאה.

אז איפה הם ישימו את השמן?

את הזיתים זה לא בעיה.

הזיתים הם לא מוכשרים.

כל הזמן, בכיסלב

יש זיתים בגוש-עציון היום,

עד היום, תעבור שם בגוש-עציון, תראה,

זיתים בדצמבר זה המסיקה.

יש עדיין זיתים במחובר שלא מקבל טומאה.

וגם אחרי שקטפו אותם,

המוהל שיוצא מן הזיתים כשקוטפים אותם,

אין לזה חשיבות של שמן.

אז אין כאן החסר.

הרי זו גמרא בפסחים דף ג'.

מפני מה מוזקין בוצרין בטהרה,

ואין מוזקין בטהרה.

כשאתה עושה בציר של הענביים אתה צריך להיות טהור.

למה שאם לא תהיה טהור או בקיים לא יתורים יטמאו,

היין יטמא והענבים יטמאו.

אבל לפי שהמוהל שיוצאים מן הענבים,

לפני שדורכים אותם,

הוא חשוב יין,

ויין זה משכש מכשיר.

אבל בשמן זית מכשיר. לא כל השמנים מכשירים,

רק שמן זית.

גם הדין דבר שתיבאו לו במשקה.

רק

אם אני תובע למשל בשמן זית, צריך טית נדל.

אבל לא בשמן אחר.

זה לא נחשב משקה.

אז טיפות שמן שיוצאות במסיקה,

אין להן חשיבות של שמן. הן לא מכשירים.

הן לא מכשירים.

אז לכן

מוסקין אפילו בטומאה, זה נשאר טהור.

אז על הזיתים, אין בעיה, יכלו לכתוב זיתים

כל השבעה ימים.

אבל אין כלים איפה לשים את השמן.

אז היו מוכרחים

לחכות שבעה ימים, להטהר הם,

ולטהר את הכלים.

ואז

יכלו לעשות ביום השמיני שמן טהור,

ובערב, בליל התשיעי, יוכלו להדליק מהשמן החדש שלהם.

אז זה, וזה הפסק בדברי בית שמאי,

שאומרים

שביום הראשון מדליקים שמונה ימים,

אחד כנגד היום,

חובת היום,

ושבעה כנגד ימים הנכנסים.

מה זה הפסט לעשות?

עכשיו, זכר לנש,

שיהיה מחר ומחרתיים? שהיה מחר ומאותיים.

מחר אני אעשה על נש של מחר.

אלא צריך לרמז כבר מן היום הראשון

שהכבוך הוא רימז להם, שיהיה להם שמונה ימים,

שיהיה סיפוק לעשות שמן טהור.

והרמב״ם בלשונו,

בקצרה הוא אומר,

הוא אומר,

וכשגברו ישראל על אויביהם

ואיבדום בחמישה ועשרים בחודש,

כסלוויה.

ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור

במקדש,

כי אם פח אחד שלא היה בו להדליק, אלא יום אחד בלבד.

והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שקדשו זיתים והוציאו שמן טהור.

למה שמונה ימים היה נס? למה לא היה נס ארבעה ימים או עשרים יום?

הנס היה כדי שיספיקו

לעשות שמן טהור.

וזה רמז להם כבר מן היום הראשון.

שהרי ביום הראשון ראו שמינית, היה לה ספירוש בבית-יוסף,

או שהם מילאו,

שפכו רק

קצת שמן,

שמינית מהנר,

מה שצריך לשים בנר. זה חצילוג.

שמינית של חצילוג,

וזה יתמלא. הנר יתמלא חצילוג.

כל המנורה התמלאה בשמינית. אז הם הבינו שנשאר להם בפח

שבע פעמים כמו על היום הראשון.

הבינו מזה שיהיה נס במשך שמונה ימים,

עד שיהיה להם

שמן טהור.

ולכן,

וגם לבית-הילה זה ככה פשט.

למה כנגד הימים היוצאים?

לא שהולכים לחזור על הניסים שעברו.

למה בכף זין אני צריך לעשות עוד,

לחזור על הנס שהיה בכף וו בכף?

זה לא חזר עוד.

להגיד שעכשיו זה יום שלישי שקרה הנס.

זה בשביל היום. למה כמו שרמז להם

טוב, רמז להם הקדוש ברוך הוא שערי שמינית

הספיקה למלות את המנורה.

שמינית ממש כל יום, אז נשארו שבע שמיניות, זה הרמז.

זה הרמז מהיום הראשון. אחרת,

מה תועלת שיום אחד יהיה להם,

או יומיים יהיה להם שמן טהור? מה יהיה עם השער הזאת?

אז נעשה נס עד שיוכלו לעשות שמן טהור חדש.

אז אחרי זה יהיה כתוב בגמרא, הלשון הזה.

לשנה אחרת

קבעום לימים טובים

ולימי שמחה והלל.

לא, להלל ולהודאה.

קבעום ימים טובים, להלל ולהודאה.

אנחנו נסביר המילים. מה זה קבעום ימים טובים?

מה צריך לקבע? איזה ימים טובים? ענוכה, עשור במלאכה?

מותר במלאכה, זה לא יום טהור.

אבל בשביל לחייב הלל,

הלל,

בגלל שהם ימים טובים, לכן אומרים הלל.

מה הפשט בזה? באמת,

יש במסכת ערכים,

נחשב דף י'

או יא.

אמר רבי יוחנן

בשם רבי שמעון בן יהוא צדק,

ב-18 יום גומרים את ת'אללה.

18 יום.

ובחוץ לארץ, כ' אלף יום.

מה הם ה-18 יום?

שמונת ימי החג

של סוכות,

חוץ משמיני עצרת.

שמונת החג זה סוכות.

חג הסוכות, יום ראשון, יום טוב,

ואחרי כן

שבעה ימים סוכות.

ואחרי כן שמיני עצרת.

נכון?

לא.

רגע, לא בארץ.

יום ראשון היה יום טוב,

ועוד שישה ימים.

ושמיני עצרת. ושמיני עצרת?

אה.

חג הסוכות יהיה לך שבעה ימים, כתוב.

נו.

אז גם זה שמונה ימים.

שמונה ימים קורה לזה בברייתא הזאת.

עכשיו, שמענו עוד צדק.

ושמונה ימים הלל שלם.

אחרי כן חנוכה שמונה ימים.

זה 16 יום.

16 יום.

ועוד החגים.

יום ראשון של פסח.

יום שבועות, חג השבועות.

וחג השבועות.

ויום שביעי של פסח.

לא.

לא, בשביל שפסח לא גומרים את הלב.

מתי יש עוד יום טוב? יום טוב יש.

יש.

בפסח

יש יום אחד.

שבועות.

וסוכות הרי כבר אמרנו שמונה ימים.

זה כתוב.

שמונה עשרה ימים.

שמונה עשרה.

איך הם שמונה עשרה?

שש עשרה ועוד שני ימים.

אז זה פסח בשבועות.

ובחוץ לארץ,

כשעושים

יום טוב כפול,

יום טוב שני של גלויות,

אז פסח, יום טוב שני של גלויות,

וישבו עוד יום שני, אז עוד שני ימים.

אז איך יצא חפדת?

שמיני עצרת.

מה?

שמיני עצרת.

מה?

שמיני עצרת גם הוא יום טוב.

שמיני עצרת,

אתה יכול להביא בני את הגמרא, זה במסכת ערכים.

מסכת ערכים.

הגמרא קטנה מספיק.

גמרא קטנה.

י״א.

דאמר רבי יוחנן

משום

רבי שמעון בן יהוד צדק,

שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את הלל,

שמונת ימי החג,

שמונת ימי חנוכה,

יום טוב ראשון של פסח,

יום טוב האחרון של עצרת,

יום טוב הראשון של פסח,

יום טוב הראשון של שבועות,

ובגולה

21. איך יצאו 21? הרי אמרת 18 ובגולה יש השמיני עצרת, זה גם יום טוב.

פעמיים עשו ביום השמיני.

ויום טוב הראשון של העצרת,

ובגולה 21. תשעת ימי חג,

שמונה ימי חנוכה,

ושני ימים טובים

של פסח בשל,

ושני ימים טובים של עצרת.

אז ארבעה,

ופעמיים,

אז שמונה ותשעה

זה שבעה עשר,

וארבעה זה 21. אז יש כאן שאלה,

למה לא כתוב יומי חנוכה, כן?

למה לא כתוב

הליל של ליל פסח,

שהוא מדברי סופרים, זה מהשיר יהיה לכם כליל להתקדש חג?

למה לא מוזכר הליל שאנחנו אומרים בעל גודל?

אומרים בסוף הגודל חלק,

ואחרי כן לא לנו,

מתחילים לא לנו בברכת המזון,

הרי הליל של,

זה הליל אחר, משלים את ההליל.

זה מצוות הליל של לומרו על הכוסות.

גם בירדן, בסדר. מה?

למה לא כתוב?

זה נקרא יום טוב של פסח, בבקשה.

אז יש שני...

לא, אבל...

אה... קצת סיימת.

לא משמע.

האמת הוא שביום טוב, מצד יום טוב זה רק ביום,

אבל כאן

לא מצד יום טוב,

מצד

לא מצד יום טוב, מצד

מצד הנס, שאף הם היו באותו הנס.

למה עושים, אומרים הלל ולילה?

בלילה.

משום שזה על הניסים.

כמו שאומרים אגדה, זה על הנס שהיה ביציאת מצרים.

אבל זה דין בשביל הנס.

אבל הימי חנוכה,

למה מנה חנוכה?

כי חנוכה זה לא בכלל הנס.

ההלל,

בכלל שעשאום ימים טובים להלל ולודאה.

זה מצד ה... על ידי שהיה נס עשאום ימים טובים.

עכשיו זה יום טוב, מדרבנו, זה מחייב הלל והודאה.

לכן, חנוכה,

אפשר ל... רבי שמעון בן צדק מנה את זה.

כי זה מצד היום.

וכאן הוא מדבר הלל שהיום מחייב.

כאן הוא מדבר

בהלל שהיום מחייב.

היום טוב מחייב. הסברתי,

על פי מה שראיתי בזוהר הקדוש,

פרשת וחוקותיי,

שכתוב שהמשכן נקרא משכן. למה נקרא שמו משכן?

שזה משכון אצלנו,

שהקדוש ברוך הוא

יבוא לבקר בחגים.

הקדוש ברוך הוא מבקר

בחג את בני ישראל.

וכשמבקרים,

נבקר את החג.

הלו?

כן?

מי אתה?

בסדר.

נו, אז

אני עכשיו בשופר.

בבית כנסת שופר זה בתחילת ברחוב בן יעקב.

אם הוא נלך לבית, אני צריך לקעת נעים.

אז בפרשת וחוקותיי כתוב

למה נקרא שמו משכן?

שהקדוש ברוך הוא בא לבקר את ישראל כל חג.

עכשיו, כשבא המלך

בא אליך, בא ל...

אני זוכר במרוקו היה מלך,

המלך,

אני הכרתי

איך קראו לו? מחמד צ'נק,

מחמד החמישי.

הוא בא, היה בא כל שנה,

ואז היהודים היו צריכים לתת לו מתנה.

לפעמים עליהם מתנה

מאה אלף פרנק.

המון כסף.

אבל על זה היה,

אז כל שנה הוא היה בא.

אז מה עושים?

נותנים לו דורון,

וגם מקבלים את פניו בחצוצרות.

הייתה להקה של חצוצרות.

לא יודע אם זו להקה של המלך,

שהוא שולח אותה לפני שהוא מגיע,

או שגם לעיריית מקנר, גם היה להקה.

אז שולחים

את המנגנים הזה עם חצוצרות.

אז קיבלו אותו,

בזמרה ובדורון.

ככה המלך החדוש ברוך הוא בא לבקר אותנו,

אנחנו מקבלים אותו בהלל,

ובדורון זה הקורבנות.

יש קורבנות בימים האלה.

לא, בשמונותי מחנוכה אין קורבנות.

בשמונותי חנוכה

זה לא דאורייתא.

אבל מה היה בשמונות ימי חנוכה?

לא יודע, ככה

כתבתי, העניין,

אתה מבין, לכן

גם כן קבעו

שמונה ימים להלל,

כי ודורון הקורבנות.

וכשאין בית המקדש קיים,

ובחנוכה,

היה גם כן, אולי זה עצמו גם בחנוכה היה חנוכת המזבח.

הרי הרבה זמן הם לא הקריבו,

הם לא היו נותנים להם, זה היה.

אז,

לא, צריך לראות מה אמרתי על זה.

עכשיו, בדין הלל ידוע

שמצווה דה רבנן,

כל מצווה בין דאורייתא ובין דה רבנן,

היא מזמן גרמה נשים פטורות.

גם מצווה דה רבנן נשים פטורות.

אותו סוד מביא ראיה לזה,

שהרי כתוב,

נשים חייבות במקרא מגילה. למה?

שאפיהן היו באותה נזמנה. מה אתה צריך את העם?

נשים חייבות.

אבל זה דה רבנן.

ומדרבנן,

מדרבנן, אז צריך להיות חייבות,

אלא רואים מכאן

שגם מצווה דה רבנן,

אם אין סיבה של היו באותו הנס,

היו פטורות.

טוב, אז למשל, יש לנו מצוות ארבעת.

כוסות,

נשים חייבות ולא רק שאפיהן היו באותו הנס,

מצוות קריאת מגילה,

אף הן היו באותו הנס.

ועכשיו אנחנו מדברים על הליל של חנוכה.

מצד נרות,

נרות בוודאי, נשים חייבות גם.

הדלקת נרות גם כן, בכלל שהיו באותו הנס.

עכשיו אנחנו מדברים

אם נשים חייבות

בהלל דה חנוכה.

בגלל שהיו באותו הנס, כמו שנשים חייבות בהלל של פסח,

של ליל פסח,

בגלל שהיו באותו הנס.

אז גם חנוכה, נגיד,

כיוון שהיו באותו הנס,

נשים יהיו חבודות. והרמב״ם מבואר שנשים פטורות גם מחנוכה.

גם מהלל דחנוכה. איפה הרמב״ם?

הרמב״ם פה, בהלכות חנוכה,

בסוף הוא מביא

את הדין בהלל,

אומר אם היה עבד או אישה או קטן קורא לו,

יקרא אחריו מילה במילה. זה משנה במסכת סוכה. אבל המשנה מדברת על הלל של חג הסוכות,

של הימים, של הלל של שמונת ימי החג.

נשים פטורות זה מצע תעשייה זמן גרמה.

אבל הלל של חנוכה זה היו באותו הנס.

אז למה הרמב״ם פוטר?

רואים את מה שאמרתי,

שחנוכה זה רבנן עשו אותם ימים טובים,

והיום טוב מחייב את הלל.

לכן זה לא בעלל הנס.

בגלל הנס עשו רק את הנרות.

זה מזכיר את הנס. אבל הלל זה לא בגלל הנס.

הלל הוא זעקה, סעום ימים טובים.

וזה רואים גם מן הגמרא שם,

שלא מנה

את הלל של ליל הפסח.

כי בעצם זה לא חיוב של היום. לא היום מחיה.

זה זמן שנעשה בו נס.

בגלל הנס.

ושם מדובר על ימים.

אלו ימים שהיחי גומר בהם את הלל.

ימים שהימים גומר בהם את הלל.

אז זה מצד היום. אמרת, שמעת את הסברה. כי כל

פעם שהמלך היה בא,

היו היהודים,

בני ישראל,

היו מוכרחים לתת לו מקופת הקהל.

בעירנו היה קופת העיר.

הרי זה הלכה בהלכות

צדקה ברמב״ם, בהלכות מתנות עניים,

שחייבים בני העיר להקים קופה

לצדקה וקופה לתמחון.

היה לנו קופת העיר.

אז מן הקופה הזאת היו צריכים לתת לו,

למלך דורון.

וראיתי שזה,

אחד מספר שלפעמים עלה להם מאה אלף פרנק.

תכשיטים ויהלומים.

ככה.

הוא מלך.

צריך לכבד אותו.

וגם לצורך

שיהיה טוב עם היהודים.

אם לא תיתן לו, זה לא יהיה.

הוא ישמור טינה.

אבל להבדיל,

להבדיל כמה אלף אבדלוש, אם הקב'-ברוך-הוא מבקר אותנו בחגים,

אנחנו צריכים לקבל פניו בדורון.

דורון זה הקורבנות,

ובשירה זה הלל.

אני רק אומר שחבל

שיבואו שמונה ימים אלה

לזכור את מה שעשה אלוקי אבותינו

עד שהושיעם אלוקי אבותינו לשם הרמב״ם.

האלוה של אבותינו,

אותו אלוה,

אותו אלוה שהיה אז וגם עכשיו.

אני צריך כבר לזוז.

הם כבר מגיעים.

שתשאלו שהם תכף מגיעים.

כן, רבי חנני בנהל קרשייה אומר,

רצה הקב'-ברוך-הוא לזכות את ישראל ולפיכך יובא להן תרעומת זו

שנאמר אדוני חבוצים מענציקו ילדים תראוי אבו.

היה מקום לומר שנשים חייבות באיילת חנוכה,

שאף הן היו בוטס, אבל זה לא נתקן בעד הנס.

זה בכלל שעשעון ימים טובים.

אז זה לא מצעד הנס, היום טוב מחייב.

אז לכן זה נשאר מצעד עשה שהזמן גרם לו.

זה רואים ברמב״ם

שמביא את המשנה

של מי שאת אשתו או בנו הקטן או עבר קורא לו,

היות שהם פטורים, הם לא יכולים להוציא אותו אליו.

מי שלא מחויב בדבר לא מוציא את העולם.

מי שלא מחכה ללימודים.

תודה רבה.