מה בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים? | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 25.02.2019, שעה: 18:55
- - - לא מוגה! - - -
מה הוא אומר?
אפשר להתחיל. אפשר להתחיל.
בסדר.
אחרי חטא העגל
הקדוש ברוך הוא אמר
שהוא ישלח מלאך.
הוא לא יעלה איתנו, פן
לפי שהוא, פן ייחר אפו, וחס ושלום.
כי לא אלה בקרבך,
כי העם כשעורף אתה,
פן אכלך בדרך.
וישמע העם
את הדבר הזה, והתאבלו ולא שתו איש עליו עליו.
הורידו את הכתרים במעמד הר סיני,
שאמרו נעשה ונשמע,
אמרו נעשה ונשמע,
אז המלאכים עשו כתרים לכל אחד.
זה היה אידיור, זה כתר.
זה כתר כזה, אני יודע מאיזה עומר.
זה היה כתר תכשיט.
עכשיו הם הורידו את כל התכשיט הזה, הורידו אותו.
ועל רכן אמר הקדוש ברוך הוא, ואומר השם אל משה,
אמור אל בני ישראל,
אתם עם קשי עורף.
רגע אחד העלו בקרבך וכיליתיך,
ואתה יורד עדיך מעליך ואידע מה אשרח.
ויתנצלו בני ישראל
את עדים מהחורב,
ומשה ייקח את האוהל. עכשיו,
אני מתחיל לדבר מקודם על זה.
משה אמר,
מנודה לרב,
מנודה לתלמיד.
היות שהקדוש ברוך הוא
לא רוצה לבוא איתם,
הם מנודים, הוא עזב אותם.
אז גם מנודה לתלמיד.
לכן, מה עשה משה רבנו?
לקח את האוהל שלו, הפרטי שלו.
היה לו אוהל פרטי, כולם היו להם אוהלים פרטיים.
לקח את האוהל שלו ונטע לו מחוץ למחנה, הרחקין המחנה.
מחוץ למחנה,
וגם הרחקין המחנה אלפיים אמה, אומר רשי,
וקרא לו אוהל מועד.
מה זה אוהל מועד?
אומר רשי,
אומר רשי
וקרא לו, והיה קורא לו אוהל מועד,
בית ועד למבקשי תורה.
הרי,
וככה, מי שהיה לו שאלה,
והיה כל מבקש השם,
מי שיש לו איזו שאלה בהלכה,
יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה.
והיה כל מבקש השם,
יצא,
יש לו שאלה בהלכה, הוא רוצה לשאול את משה רבנו,
או שאלה לקדוש ברוך הוא, אז הוא יוצא אל אוהל מועד
אל מחוץ למחנה.
חז״ל אומרים במסכת ברכות
דף סמ״ג,
תנו רבנן,
כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה,
היו שם רבי יוסי,
רבי נחמיה, רבי יהודה,
פתחו כולם בכבוד אכסניה, הם דיברו
בכבוד אכסניה, אמרו דרשות,
הם עשו להם קבלת פנים,
והם מוכנים להריח אותם,
אולי גם לתמוך בהם במזונות,
אז דרשו כולם בכבוד אכסניה.
דרש רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום.
זה רבי יהודה ורבי אלעיה.
הוא דרש
על הפסוק הזה, והיעקל מבקש השם יצא אל אוהל מועד מחוץ למחנה.
הוא אומר, כמה היה כל המחנה?
אפילו אם אחד, נגיד,
האוהל של משה רבנו היה במערב,
במערב המחנה.
אפילו אם אחד היה במזרח,
אז הוא צריך לבוא כל המחנה. כמה כל המחנה? יב מיל.
ועוד מיל אחד שהיה, אומר רשי כאן, שהיה האוהל רחוק
באלפיים אמה מן המחנה.
למה אלפיים אמה ולא יותר?
כדי שגם מישהו, ככה,
שגם מי שיהיה לו שאלה בשבת לא יצטרך לתת חוט לתחום.
בתוך אלפיים אמה,
האמת אלפיים אמה זה רק מדרבנון,
מן התורה זה רק יוד בית מיל.
טוב, אז בסדר, על כל פנים.
אז היו יוצא, אז מי שיוצא יוד בית מיל
או יוד גימל מילין
כדי לשמור, אפילו מי שיוצא יוד גימל מילין, זה רק יוד גימל מילין,
מן המזרח עד המערב ועוד אלפיים אמה אחרי זה.
נקרא מבקש השם,
תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר
וממדינה למדינה בשביל ללמוד תורה,
חוש כאן שהם נקראים מבקשי השם.
אז מה זה כבוד אכסניה פה?
אם אתם מארחים מבקשי השם,
אז זו אכסניה חשובה?
אם האורחים הם חשובים,
אז אכסניה היא חשובה?
לכן כולם דרשו בסגנון הזה שתלמיד חכם אמנה, תלמיד חכם
מ... כולם דרשו בסגנון הזה.
אם התלמיד חכם הוא כזה חשוב,
אז אכסניה היא חשובה?
טוב,
עכשיו אני אספר סיפור.
לפני ארבעים שנה, ארבעים וכמה שנים,
הייתי גר ברשבם,
ברחוב רשבם.
כמה שנים גרתי שם.
היה שם יהודי זקן אחד
שהיה שוחט ובודק
ברומניה
והיה גר אצל ביתו בגבעתיים.
היה בה כל יום,
היה בה
בצהריים מ-16 בערך
והוא יושב ומכין שיעור,
ובערב היו באים שניים-שלושה יהודים זקנים מוויזניץ,
היו באים לשם, שומעים את השיעור שלו.
היה אומר להם שיעור.
היהודי הזה היה כבר למעלה מ-80,
והוא היה טורח בחורף, בקיץ,
תמיד-תמיד.
והיה לפעמים נפל בדרך,
לפעמים כלב הפיל אותו,
פעם נפל מעצמו.
והיהודי הזה לא יעזוב את השיעור, זה היה החיים שלו.
הייתה תקופה שהוא נחלה.
אני הלכתי לבקר אותו בגבעתיים.
רק נכנסתי, אני מוצא אותו לומד בדף גמרא, השיעור היה בדף ביבמות,
בדפים האחרונים.
רק נכנסתי, אוי הרב טולדן,
טוב שבאת, יש לי שאלה בגמרא, בוא,
בוא תעזור לי,
תגיד לי מה קושייה ומה תרצועי, לומד רק עם רשי,
בוסי צדיקשיא ובוסי דרטרץ.
אני רואה יהודי, אני באתי ב-11 בבוקר,
כל היום הוא היה מכין את השיעור.
ואחרי כן, בארבעה היה בא ללדרמן,
היו לו שאלות, היה עולה לרב חיים לשאול.
רב חיים קניבסקי, שמש מראווה.
וגם אותי היה שואל, בשביל זה התיידדתי איתו, שהיה הרבה פעמים שואל אותי.
והיינו מדברים,
והוא היה יושב ולומד, זה ראיתי, איי, איי, איי,
יהודי יקר.
לאחר כך הוא נפטר,
והוא באמת אמר להם שיודיעו לי, אבל הם לא הודיעו לי.
אז בלוויה לא הלכתי.
ללוויה לא הלכתי, לא ידעתי.
אבל אחרי כן, בשבעה עשו אזכרה,
ולא דע לי שעושים אזכרה, וגם אני הלכתי לאזכרה.
זה היה בבית הקברות, זכרו מאיר.
והיה שם רב אריה שכטר.
כנראה רב אריה שכטר הוא שעזר לו,
הוא ארגן לו את השיעור.
הוא אולי גם היה נותן לו קצת כסף
כל חודש.
אני לא יודע על כל פנים אם הוא מסוגל לעשות את זה.
אז ככה,
והיו שם עוד כמה,
ורב חיים קניבסקי גם הלך,
כי הוא היה מקורב אליו כאן, תמיד שאל אותו.
אז גם הוא היה באזכרה.
אז
כולם דיברו,
כל אחד דיבר כמה מילים, הספד קצת,
עלה וסיפרו עליו.
אחרי כן,
לא הכירו אותי, לא כיבדו אותי לדבר.
אף אחד לא הכיר אותי.
אחרי כן אני אמרתי להם,
רצו לומר קדיש, אמרתי להם, אני עוד לא דיברתי.
אני צריך לדבר.
אז סאלו מזה, זה הרב תודה, הוא תזהיר אותנו להודיע לך.
אבל לא הודיעו לי.
טוב, התנצלו.
אז טוב, אז אמרתי להם,
אמרתי להם, מה אמרתי את הדרושה הזאת?
כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה,
אומר רשי, למה קוראים לזה כרם?
כי היו יושבים שורות-שורות.
זה כמו כרם מסודר.
אז כשנכנסו רבותינו,
פתחו כולם בכבוד דכסניה, ורבי יהודה, ראש המדברים, אמר,
והיה כל מבקש השם.
אמרתי להם, אני לא דואג לרבי יהודה לבן.
לפי שהוא היה מבקש השם
ברמה גבוהה,
יהודי זקן,
והיה בא כל יום ללמד, ללמוד, ללמוד את גמורה, דף גמורה,
ולומר אותו בערב,
מגבעתיים עד לכאן שני אוטובוסים,
וכמה פעמים נפל,
ובכל זאת, ובזה נקרא מבקש השם באמת.
תלמידי הרכבים שמחטטים רגליהם,
כדי ללמוד תורה, זה נקרא מבקש השם.
והפסוק אומר,
יצמח לב מבקשי השם.
התעללו בשם קודשו, יצמח לב מבקשי השם.
מי שיש לו התואר הזה שהוא מבקש את השם,
יכול להיות שמח.
וזה רבי יהודה לב, היו קוראים לו יהודה לב.
יהודה לב, זיכרונו לברכה,
הוא היה מבקש השם.
ועליו אני לא דואג כלום.
אבל מה שאני רוצה להגיד לכם,
יהודי גבעתיים,
אתם רואים, אני אספר לכם עוד סיפור קטן.
אני הייתי בא בצהריים, בקיץ, ביולי,
והייתי בא מן הישיבה,
בשתיים,
והיו עוצרים לי ברחוב מתתיהו, והם ממשיכים.
ואני עולה מרחוב מתתיהו, רואה איזה יהודי זקן,
יושב על האבן,
והיהודי הזה היה גר פה בווילה,
איפה שהיום פויזן גר.
רבי יהודה פויזן גר שם, היה בניין הזה, היה וילה שלו.
הוא היה גר בווילה.
ולכן, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
שאלתי אותו, מה אתה עושה כאן?
באמצע היום, מסכן יהודי זקן, מה אתה עושה פה?
למה אתה לא בבית?
הוא אומר לי, מה אני אגיד לך, אז למה בבית?
אני רק רואה את הקירות.
אותם הקירות כל הזמן.
כאן אני בא, אני רואה מכוניות,
יותר נוח לי פה, פשוט משתעמם, מסכן.
אז לפחות
יש לו דבר במה להתעניין.
לראות את המכונית הזאת, את המכונית הזאת,
אבל שם זה אותם הקירות.
אמרתי להם, תראו מה ההבדל
בין עם הארץ
לתלמיד חכם.
זה היהודי רבי ידלב שלמד תורה,
וכמה דבוק היה בגמרא,
זה היה נותן לו חיים,
נותן לו חיות.
איזה שמחה היה לו, איזה סיפוק היה לו כל הזמן.
היה לו סיפוק,
אתה רואה שהוא שמח,
אבל האחרים משתעממים. לך לרמת גן, לגנים, תמצא יהודים זקנים.
אין להם,
אין להם, הם לא מתעניינים כבר בעולם הזה, בכלל לא מעניין אותם.
למה הם רואים? מה אכפת להם אם נתניהו יהיה ראש ממשלה או גנץ יהיה ראש ממשלה? זה לא מעניין אותם.
בכלל,
הם מחכים
לסוף שלהם,
וזה דבר שמקצר את החיים.
העצבות והדאגה מקצר את החיים,
אבל זה שיש לו סיפוק,
מאריך ימים.
לכן כל פעם הייתי,
רציתי, הייתי פעם במעלות,
בעיר מעלות, ראיתי איזה יהודי זקן,
מה הוא עושה, כל היום משתעמם, אין לו מה לעשות.
אז רציתי לסדר להם מושב זקנים,
שיבואו ללמוד בבוקר,
יבואו ללמוד ולארגן להם מישהו שיעשה להם תה ויביאו עוגיות
או ביסקוויטים כל בוקר ונביא להם מישהו שידרוש עליהם.
קצת הלכות, קצת דרשות,
כדי להאריך ימיהם.
הרצון שלי היה לא רק בשביל תלמוד תורה,
זה פשוט יאריך להם את החיים.
שלא יעשו משועממים כל היום,
גם השינה שלהם לא שינה טובה.
האדם כל היום משועמם, אבל לא ישן טוב.
אם היה להם סיפוק,
אמרתי לאנשי גבעתיים,
אני מייעץ לכם,
תתחברו לאיזה שיעור גמורה ותתרגלו מעכשיו
ללמוד כל יום דף גמורה,
אז זה יהיה לכם
שיבה טובה ואחרי טוב.
אבל אם אתם,
אם אתם לא, אז זה ישעמם לכם בסוף, לא יהיו לכם חיים טובים.
זו הדרשה שלי שדרשתי.
על הפסוק והיה מבקש השם.
ראיתי היום בבעל הטורים
אומר
היה כל מבקש השם אצל אוהל מועד.
אומר מכאן שבשביל ללמוד תורה צריך לגלות מן הבית.
הנה, אתה רואה, כל מבקש השם אצל אוהל מועד, אצל חוץ למחנה.
טוב, עכשיו
עכשיו אני אמשיך. החלק השני של הדרשה היום כתוב אחרי הנפסוק מספר על שבחו של משה רבינו.
כתוב, והיה בצאת משה אל האוהל.
הוא היה בא גם למחנה.
והוא יוצא לאוהל,
וכל עם ישראל היו עומדים בפתח העולם ומסתכלים עליו איך שהוא יוצא.
והביטו את הר משה עד בואו האוהלה.
וכשהוא היה מגיע לאוהל,
והיה באמור משה האוהלה,
ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודיבר עם משה.
זה דבר, איזה שבח גדול זה.
היו אומרים, אשרי ילוד אישה,
שכשהוא מגיע לאוהל שלו, השכינה באה.
רואים את העמוד הענן שהולך לפני ישראל,
מה שכתוב בפרשת בשלה,
שהקדוש ברוך הוא היה עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה.
להנחותם בדרך.
אותו עמוד ענן היה בא לאוהל של משה,
וכולם רואים שהשכינה באה אחריו.
היו אומרים, אשרי ילוד אישה,
אשרי ילוד אישה,
שכאן.
אך מובטח שהשכינה תיכנס אחריו לפתח הולו.
ואז מספרת התורה,
זה דבר אחד,
מספרת התורה,
וראה כל העם את עמוד הענן,
עומד פתח הולו, וקם כל העם והשתחווה איש פתח הולו לעמוד הענן, לשכינה.
ודיבר השם אל משה פנים אל פנים,
כאשר אדבר איש אל רעהו,
ושב אל המחנה,
ומשרתו יהושע בן נון,
נער לא ישיב מתוך האוהל.
בפסוק הזה כתוב ההבדל,
השבח של גודל הנבואה, ההשגה הנבואית של משה רבנו.
א',
פנים אל פנים דיבר איתו הקדוש ברוך הוא, כאשר אדבר איש אל רעהו.
כל הנביאים היו מתנבאים בחלום הלילה
כשהם ישנים,
ואז בחלום היה להם את הנבואה.
או ביום, אם מפיל עליהם תרדמה,
כמו אצל אברהם בברית בין הבתרים,
מפלה עליו תרדמה, ואז הוא אמר לו ברית בין הבתרים.
למה אחרי, כשאדם ישן,
אז החושים של הגוף
לא פעילים.
הוא לא,
בלי חיות, הוא לא,
אין לו,
אין לו את
הרצונות של הגשמיות.
אז יכול הוא לקבל את הנבואה.
אבל משה רבנו לא היה צריך, זה היה פנים אל פנים ער.
הוא היה, את הנבואה הוא קיבל כשהיה ער.
וגם הוא קיבל את זה אפילו שהיה זקוף
אצלם, מביא הרמב״ם, אני אקרא לכם את הרמב״ם.
שדניאל, כשהיה מקבל נבואה,
הפנים שלו היו כלפי מטה.
אבל משה רבנו היה זקוף.
ועוד דבר.
עכשיו,
ושב אל המחנה.
זה באמת, מה זה עושה פה?
מדברים על ספרחו של משה רבנו,
מה מספרים לנו שהוא שב אל המחנה.
ואחרי כן,
ומשרתו יהושע בן נון נער, מה עניין יהושע?
כאן מדברים,
בפסוק הזה מדברים על שואה של משה רבנו, מה מכניסים פה את יהושע?
אז הקושייה הזאת
ראיתי בזוהר הקדוש פרשת ויתחנן.
בזוהר מסופר שרב אל-עוזור ועוד אחד איתו הלכו בדרך
ופגשו שם יהודי
שגם הוא הולך
לא דיבר איתם, לא דיברו איתו
רק ראו אותו שהיה ממלמל בשפתיו
היה מרחש בשפתיו
כנראה היה אולי אומר קראת שמע, אולי היה
אחרי כן הם נכנסו למערה,
גם הוא נכנס אחריהם למערה
ואמר להם
שהוא רוצה לומר איזה דבר תורה.
אז הביא להם את הפסוק הזה ושואל לא רשת ספה ולא ספה רשת.
הראש של הפסוק מדבר על השוואה של משה
על גודל המעלה של הנבואה שלו.
דיבר השם עם משה פנים אל פנים,
פה אל פה אדבר בו.
כאשר אדבר איש אירעו הוא לא נבהל.
הוא לא נבהל.
ושב אל המחנה ומשרתו,
מה זה נוגע עכשיו לשם המחנה?
ומה זה משרתו יהושע אבינו? מה מדברים על יהושע?
יש בחז'ל
איזו דרשה על זה, אבל אני אומר מה שכתוב בזוהר.
בזוהר כתוב
שכל הפסוק מדבר בשבחו של משה.
מה זה ושווה למחנה?
לפי שכל הנביאים, כשהיו מקבלים נבואה,
היו מתמוטטים
מהריכוז לקבל נבואה
היה מאוד מזיק לה.
איך אמר דניאל?
ועודי נהפך עליי למשחית.
אומר הרמב״ם, ועשתונותם מטרפות.
מה זה עשתונותם מטרפות?
המחשבות שלהם,
המחשבות שלהם
מתבלבלות.
הוא לא יכול לחשוב ישר,
הוא חושב מכאן לכאן, מכאן לכאן.
זה נקרא, עשתונותיו מטרפות.
והם צריכים אחרי זה התאוששות.
אחרי הנבואה, היו צריכים להתאושש.
אבל משה רבנו לא היה נבהל,
והוא היה...
השב אלינו.
שם המחנה, אתה שומע, יהודה?
מה זה בשם המחנה?
שהוא מייד כשזה גמר להתנבא הוא הולך להגיד, לא היה צריך התאוששות.
הוא כבר היה עם השכל שלו,
עם הדעת שלו,
כמו שהיה קודם הנבואה, ואולי יותר.
כי עכשיו הוא קיבל גם נבואה, הוא החכים יותר.
הוא היה הולך
ומייד מדבר עם המחנה.
אז זה מראה גודל הנבואה שלו. א',
דיבר איתו פנים אלפונים
וזקוף
וב',
מי לא היה צריך להתאושש. הוא היה כל כך
רגיל לנבואה
וזך וטהור, לא היה נבהל מן הנבואה.
ומה הדבר השלישי? משרתו ישועה בן נון.
לא היה מישהו מתוך אוהל.
הפשט הוא,
גם יהושע היה מתנבא. כל זמן שמשה רבנו היה חי,
ספע הנבואי שיש על משה היה משפיע גם על יהושע והיה מתנבא בדרגה גבוהה.
הרי הרמב״ם אומר שיש הרבה דרגות בנבואה.
כמו שיש חכם גדול,
חכם יותר גדול, חכם יותר קטן.
גם בחוכמה יש דרגות, גם בנבואה יש דרגות.
נביא זה יותר גדול מזה,
אז הוא היה מתנבא בדרכם, ועל זה הפירוש לא ימיש מתוך האוהל.
זה כמו שהנער שמואל משרת את השם, היה משרת, הכוונה,
לומד נבואה מעלי.
שמה, בשילה.
בשילה.
כשהמשכנה היה בשילה.
אז זה,
אבל אומר הזוהר
בספר יהושע,
כשהיה
צר על ירחו,
אז נגלה אליו
מלאך אבל הוא לא ידע על זה מלאך.
איך ראה אותו עם חרב שלופה בידו?
איש.
שאל אותו, הלנו אתה או אם נצרינו?
מה אחרי כן אמר לו,
לא מכם ולא מנצרים. אני מלאך
שבאתי לתבוע אתכם.
למה אתם ביטלתם אמת?
אמש ויטלתם את התמיד ועכשיו אתם בטלים איתנו טירו.
אמר לו, תגיד בעיקר על מה אתה באת?
אמר לו, על עטה באתי,
על ביטול תורה.
אז מיד הוא ילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.
הוא לן בעומקה של תורה.
זה כתוב שם.
אז כתוב שם, ויפול,
ויפול יהושע על פניו.
כשהוא אמר לו שהוא מלאך,
הוא נפל על פניו מרוב
לא יכול לסבול את הקדושה של המלאך,
הוא נבהל מזה.
אז רואים,
כשהיה משה רבנו חי,
הוא היה מתנבא.
לא היה מישהו מתוך העולם, היה מתנבא בנבואה, בדרגה גבוהה. לא היה מישהו מתוך האוהל.
הוא כמו,
היה מקבל נבואה בדרגה גבוהה, כיוון שמשה רבנו הייתה
נבואה בדרגה גבוהה מאוד.
אבל אחרי שבאת רבנו משה,
אז הוא ירד מכוח הנבואה שלו.
היה נבהל אפילו ממלאך.
אז זה גם, אם כן, גם הסיפה של הפסוק
זה שבחו של משה,
שכשהיה משה חי,
היה משהו עם את היסוד הזה,
שכשיש נביא,
גם אחרים מושפעים... איפה כתוב שאחרי שהוא מת, אז הוא ירד מהכוח הזה? מה, מה?
איפה כתוב שאחרי מיתת משה ירד מהכוח הזה?
אחרי מיתת משה?
שמה יהושע זה היה אחרי מיתת משה, בזמן שצר על ירחו.
בא להם מלאך, הוא נפל על פניו נבהל.
וכאן הוא היה בדרגה
נבואה גדולה בזמנו של רבנו.
באמת, היסוד הזה כתוב מפורש בספר שמואל.
שמואל א', פרק כ'.
כתוב שם
ששאול היה מחפש את דוד.
נתפוס אותו.
הוא שלח שלוחים לניות, איפה ששמואל היה.
בניות היה שמואל הנביא,
והיו לו תלמידים שלומדים להתנבא.
לומדים נבואה. כמו שלומדים להתחכם,
לומדים גם נבואה. נבואה זה רשת חוכמה גדולה.
ולשלוט על עצמו,
לעבוד על עצמו, להיות טרש המים ומאמין גדול, ואז יכול לבוא לידי נבואה.
אז כתוב שם שהשלוחים...
כשבאו לניות
חלה עליהם נבואה, גם כן שרתה עליהם השכינה והתחילו להתנבא
ולא חזרו אליו,
לא חזרו אליו.
אז הוא שלח שליחים אחרים.
גם השליחים האחרים התנבאו.
שלח עוד שליחים שלוש פעמים.
כולם התנבאו.
אז הוא הלך בעצמו.
הוא הלך לניות, הוא בעצמו התנבא.
שאול המלך עצמו התנבא.
אתה רואה למה, איך ומה הוא התנבא?
בגלל ששם היה שמואל הנביא.
הנביא הגדול,
אז מתוך ספע הנבואה שהיה על שמואל,
זה השפיע גם על שאול וגם על השליחים שלו.
היסוד הזה נמצא ומצאתי גם בספר בראשית,
כשהגר ברחה מפני שרה,
אז בא מלאך אליה ואמר לה, מה אתה עושה פה?
אמר לה, מפני גברתי,
שרה גברתי, אני בורחת.
אבל אמר לה המלאך,
תחזרי אל גברתך
והנחהרה ויולדת בני. לא הייתה עוד בהריון.
וקראת שמו ישמעאל.
אז כתוב
שהגר אמרה,
הגמה לא מחרה רועי,
ותקרא שם המקום כאל חי רועי.
היא כבר הייתה רע? מה?
היא כן הייתה רע.
אם המלאך אמר לה, הייתה רע, היא נכרה.
היא כבר הייתה רע?
היא כבר הייתה רע. לא, לא בטוח. אולי היא נחה.
את תהיי בהריון.
לא, לא שכבר הייתה רע.
אולי, אולי כמו שאתה אומר, אני לא אומר מה שאני אומר, לא ברור.
על כל פנים, אז הגר אמרה מלאך, כשהייתי בבית אברהם אבינו,
הוא היה לה שפע נבואי מכוח הנבואה, היה שפע שהיה על אברהם ושרה.
אבל עכשיו כשאני בחוץ,
איך גם הלום אני זוכה לנבואה?
זה התפלאה,
אומר, תקרא שם המקום ההוא, באר לה חי רועי.
כשהקדוש ברוך הוא רואה את המסכנים והוא באר לה חי רועי.
אז אתה רואה מי ה...
היא הבינה, כשהייתי בבית אברהם מתוך שהיה שפע נבואה על אברהם גם אני הייתי רואה מלאכים אבל עכשיו שאני לא אצל אברהם איך אני רואה
איך אני זוכה לראות מלאך ולא רק מלאכיה
כמה מלאכים
זה היסוד הזה נכון מה שראיתי יהודה אתה שומע ראיתי בזוהר
שאותו אישוס אמר להם כל הדרשה הזאת
הוא מוסיף ואומר להם
ואני אומר לכם עוד משהו
אני עכשיו זכיתי לומר דבר תורה
אבל תדעו לכם זה רק בכלל שאני על ידכם שאתם חכמים אז יש לי שפע של תורה גם לי
אבל כשאני אסתלק מכם
כבר לא אוכל לומר דבר תורה
שגם בתורה אם הראשי והנמצא
והוא לומד בעיון
יש לו
כי השם ייתן חוכמה מפיו את העתונה גם החוכמה זה כמו נבואה כאשר ברוך הוא נותן חוכמה
זה משפיע גם על התלמידים
אבל אם אני אסתלק מכם אני לא אוכל
זה אמרתי בהספד על אדם גדול
שאמרתי שכיוון שאדם גדול נפטר
נחסר תורה גם בשבילנו
אז אמרתי שאולי
הרב לוי
הרב לוי רצו שאני אספיד אבל לא בעלי דעתי
הייתי מספיד את זה זה היה טוב להגיד עליו
שהוא כל כך היה מעמיק
ובר דעת ועכשיו שהלך
אז לא רק הוא הלך
זה משפיע על כולנו של אין לנו את הדעת כל כך
עכשיו
אני רוצה לקרוא
לראות, לקרוא את הרמב״ם
הרמב״ם בהלכות
יסודי התורה פרק ז'
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,
הנה מסודי התורה לידע שהאל מנבא את בני האדם.
זה אחד מן העקרים של התורה שצריך לדעת שהקדוש ברוך הוא מדבר עם בני אדם.
ואין הנבואך עלי אלא על חכם גדול בחוכמה,
גיבור במידותיו,
לא ייצרו מתגבר עליו
בשום דבר שבעולם,
אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד.
הוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.
אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו,
שלם בגופו כשייכנס לפרדס
ויימשך.
לא הבנתי מה זה שלם בגופו.
אם אדם יהיה למשל גידם,
הוא לא יכול להיות נביא?
כמו שלא יכול להיות כהן. מה? גם כהן הוא לא יכול להיות.
מה, מה? זה לא כבוד להשם שיעבוד אותו אחד
שאין עוד... זה לא קשור לנבואה על הכיוונה. למה קשור לנבואה? הנבואה, אני חושב, הוא יכול להיות.
אבל הוא יותר שלם בגופו.
הוא יכול להיות.
הרמב״ם אומר,
הרמב״ם אומר דווקא אם הוא משלם בגופו?
זה לא מובן לי.
כשייכנס לפרדס ויימשך באופן באותם העניינים הגדולים,
ותהיה לו דעה נכונה להבין להשיג,
והוא מתקדש, הולך ופורשש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן,
והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו
שלא תהיה לו מחשבה כלל ודברים בטלים.
אלא ולא מאבדת זמן תעמודותיו. דעתו
פנויה תמיד למעלה, קשורה.
עכשיו תראו,
אומר, כשם הנביאים,
מעלות מעלות הן.
כמו שיש בחוכמה חכם גדול מחברו,
כך בנבואה
נביא גדול מנביא,
וכולם אין רואים מראה
הנבואה אלא בחלום, באזון הלילה,
או ביום לאחר שתיפול עליהם תרדמה.
כמו שנאמר במראה אלה ותודה,
בחלום אדבר בו.
כולם כשמתנבאים,
אבריהם מזדעזעים וכוח הגוף כשל,
כושל, כשל,
ועשתונותיהם מטרפות
ותישאר הדעת
פנויה להבין מה שתראה.
כמו שנאמר באברהם, הנה מחשך הגדולה נופלת עליו.
וכמו שנאמר בדניאל, ואוהדי נהפך עליי למשחית
ולא עצרתי כוח.
כשאדם היו מתנבאים,
הנבואה
הייתה
מזעזעת אותם,
וכי עשתונותיהם מתטרפות. מה זה עשתונות?
המחשבות.
הוא כבר לא חושב ישר,
הוא מתבלבל במחשבה, ממחשבה למחשבה.
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה
הם דרך משל
מודיעים לו, ומייד יחקק בליבו
פתרון למשל במראה הנבואה,
וידע מהו.
כמו הסולם שראה יעקב אבינו,
ומלאכים עולים ויורדים בו,
הוא היה משל למלכויות ושעבודן.
וכמו החיות
שראה יחזקאל,
והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה,
והמגילה שראה יחזקאל,
והאפשר זכריה,
כולם הם משל.
וכן שרמים, מהם אומרים המשל ופתרונו,
כמו אלו,
ויש שהם אומרים הפתרון בלבד,
ופעמים אומרים המשל בלבד ולא פתרון,
כמקצת דברי חזקאל וזכריה,
וכולם במשל ודרך חידה הם מתנבאים.
כל המתנבאים
בכל עת שירצו.
אין מתנבאים בכל עת שירצו.
הם מכוונים דעתם,
ויושבים ומתמודדים שאין הנבואה שורה, לא מתוך עשות ומתוך שמחה.
לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל וטוב וחליל וכינור,
והם מבקשים הנבואה.
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים
והאחרונים חוץ ממשה רבנו רבן של כל הנביאים.
ומה הפרש יש בנבואת משה לשאר כל הנביאים?
יש כל הנביאים בחלום ובמראה,
ומשה רבנו מתנבא והוא ער ועומד,
שנאמר, ובבוא משה אלוהל מועד לדבר איתו,
והוא ישמע את הקול ויתדבר אליו.
אז הוא היה ער, הוא בא.
הוא עוד עומד.
לא נפל, לא היה בתרדמה.
כל הנביאים על ידי מלאך.
לפיכך
רואים מה שהם רואים במשל ובחידה.
אבל משה רבנו לא על ידי מלאך, שנאמר פה אל פה אדבר בו.
ונאמר,
ודיבר השם אל משה פנים אל פנים.
ונאמר, תמונת השם יביט.
כלומר, שאין שם משל,
אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל.
הוא שהתורה מעידה
עליו במראה ולא בחידות,
שאינו מתנבא בחידה,
אלא במראה שרואה הדבר על בוריו.
כל הנביאים יריעים ונבאים מתמוגגים,
ומשה רבנו אינו כן.
הוא שהכתוב אומר,
כאשר ידבר איש שרעו.
כלומר,
כמו שאין אדם ליבה לשמוע דברי עבירו,
כך היה כוח בדעתו של משה רבנו,
להבין דברי הנבואה,
והוא עומד על עומדו שלם.
אנחנו למדנו בזוהר שזה מה שכתוב
ושב אל המחנה.
הוא כבר יצא למחנה לומר להם את הנבואה,
עם יישוב הדעת, הוא לא יצר התאוששות.
הרמב״ם לומד את זה,
מזה שכתוב, כאשר ידבר איש שרעו.
כמו כשאדם מדבר איש רעו, הוא לא נבהל.
הוא מדבר איתי מישהו, אני לא נבהל ממנו.
כך היה גם עצם משה.
אבל זה מה שאמרתי, זה הפסוק הזה,
ודיבר השם אל משה פנים אל פנים.
כמו שכתוב בזוהר, הכל כתוב ברמב״ם.
יש להתפעל,
איך שהרמב״ם ידע את כל הדברים האלה, ואין לזה.
אה, פה אין מקורות, אה.
מה שעה עכשיו?
עשרה לשמונה.
עשרה לשמונה.
אז כמה זמן דיברתי כבר?
מה?
אבי חנניה בן הקרשייה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
ולפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אז נחבץ
מען צדקו יגדיד תורה ויעדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.