כיצד הדבקות בת"ח אמיתיים? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

זוהרה בצול שולמית,

רפואה שלמה מהרה,

ושאר רופאים יתבדו,

כל מה שמצאו באולטרה סאונד ברחם ייעלם,

בזכות נציב היום,

אמן.

כיצד תהיה הדבקות בתלמידי החכמים?

הגמרא בכתובות,

קו-י'א,

מחשבת שלושה דברים

המשיא ביתו לתלמיד חכם,

ואמהנה תלמיד חכם מנכסיו,

ואעושה פרקמטיה לתלמיד חכם.

כתב המהרשע,

חשב בזה שלושה דברים.

אחד זה הדיבוק בגוף.

דהיינו, הדיבוק בגוף לתלמיד חכם על ידי שמסיא את ביתו לתלמיד חכם.

מהנה את התלמיד חכם מנכסיו זה דיבוק בממון.

ככה הוא מתדבק בתלמיד חכם על ידי הממון שהוא מהנה אותו מנכסיו.

דבר שלישי זה עושה פרקמטיה לתלמיד חכם,

דהיינו, הוא מתעסק בממונו של התלמיד חכם

כדי שיגיע לידו שכר

ויהיה פנוי לעסוק בתורה.

אין זה דיבוק ממון,

שהרי לא נותן לו כלום מממונו,

אלא דבקות שכלית להנאותו בכל מה שאפשר.

אז שלושה סוגי דיבוקים.

דיבוק ממש בגוף,

דיבוק בממון על ידי שנותן ממון,

ודיבוק נוסף על ידי שהוא מאפשר לתלמיד חכם

שיגיע לידו שכר

ויהיה פנוי לעסוק בתורה. דהיינו, לדוגמה, אם לתלמיד חכם יש ספרים,

הוא מפיץ את הספרים שלו במקום שהוא יצא למכור אותם ויבזבז זמן,

הוא עושה בשבילו את הפרקמטיה.

ואז התלמיד חכם פנוי לעסוק בתורה, הרי הוא נדבק בו.

זה מביא המהרשע את השלושה האלה.

וכתוב שעם הארץ

לא קם בתחיית המתים.

אין לו תורה,

כי טל אורות תלך וארץ רפאים תפיל,

רק מי שיש לו טל של תורה קם בתחיית המתים.

אז מה עצה לעמי ארצות?

אם הם עושים אחד משלושה דברים אלה,

דהיינו שהם נדבקים בתלמיד חכם, יש להם חלק בתורתו,

וממילא הם קמים גם בתחיית המתים.

לעולם ייזהרו בני אדם

שאם התחברם עם החכם

לא ירהיבם ליבם להקל בכבודו,

אבל ישחק עליהם ולא יאמינו.

בעור פניו לא יפילום.

והוא מה שאמרו במשנת חסידים,

הביא מתחמם כנגד אורן של חכמים

והווה זעיר בגחלתן שמא תיקווה.

רצה בזה שתהא התמדת חברתו בפחד ובמורא,

כמו שמתחמם כנגד האור שהוא מתפחד מבו בתוך האש ונגוע בקצהו.

אז אדם שזוכה להתחבר עם חכם,

שלא יקל בכבודו, כי ברגע שיש כבר קרבה,

אז הוא מתחיל להתנהג כאילו חבר שלו.

אז צריך לדעת שאפילו אם שוחק אליו החכם, לא יאמין.

כמו שכתוב במשנה באבות,

להתחמם

כנגד אורן של חכמים,

אבל להיזהר

בגחלתן שמא תיקווה.

זאת אומרת,

כנגד האור, כנגד המדורה, כנגד האש,

אפשר להתחמם, צריך מרחק,

דיסטנס, מה שקוראים, דיסטנס.

או אם הוא יתקרב יותר מדי,

הוא עלול חלילה לקוות.

וכבר קיבלנו מאמר חכמי המוסר באמור אחד מהם אל בנו,

שהיה מאוכלי שולחן המלך ומן העובדים אותו,

אמר אליו, שים עבודת האיש אשר אתה ניצב לפניו כמדורת אש.

לא תרחק יותר מדי,

פן ימצאך נזק הקור.

ואל תקרב יותר מדי,

פן תוכד אש.

ואל יפתך לבבך בהשתעשעו עמך, היותך חבר עמו.

רצה לומר, בכל זה היזהר בהקל בכבודו כלל.

וכן המוסר, בהתחבר עם החכם.

את זה אומר רבנו המאירי

בחיבור התשובה,

במאמר א'.

אז זאת אומרת, כמו עם מלך,

לא רחוק מדי, לא קרוב מדי,

ולא לחשוב שאתה חבר שלו אפילו אם הוא משתעשע ממך.

וכן מוזהר האדם בהתחברו עם החכם, בדיוק אותו דבר.

הווי מתחמם כנגד אורם של חכמים והווי זהיר בגחלתן שלא תיקווה שנשיכתן נשיכת שועל

בעקיצתם עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף

בכל דבריהם כגחלי אש.

המשילו חכמים, זיכרונם רחה, עניינו של המקל בכבוד חכם

לנשיכה של שועל,

עקיצה של עקרב,

לחישה של שרף.

מפני שכל אלה הדברים אינם מורגשים מיד.

השועל שיניו דקות ועקומות,

לא ירגיש הנשוך בהם כאב גדול

בעת הנשיכה.

אבל כשיוציא השועל את שיניו ממקום הנשיכה,

ירגיש הנשוך בצאתם כאב חזק

ומכאיב לצד עקימת השיניים וכפיפותן.

זאת אומרת, בכניסה יותר קל מאשר ביציאה, כי היציאה כשיניים עקומות ודקות קורעות

את הבשר.

וכן העקרב יטיל ערש מן העוקץ שלו בנשיכת פה,

ולא בנגיעה חזקה.

לא סוגר על האדם בצורה כואבת וחזקה.

והשרף יטילנו שלא בנגיעה כלל, רק בנשיפה. יש נחשים שזורקים את ההרס

ופוגעים באדם.

נמצא?

אז בלתי מורגש כלל עניינם בעת הנשיכה,

ואחר זמן מועט ירגישו מהם

הרגש מכאיב וממאיר,

יחזק ויכאב עד מאוד כל אדם אשר ישח מהם.

ככה חכם

יענש כל המקל בכבודם עונש מכאיב,

אבל לא ירגיש מיד.

שאינם כשאר בני האדם המפרסמים נקמתם ומרעישים

בנשיכתם אם בחרפות

אם במכת חרב

בנקמת ידיים.

אלא

זה בא אחר כך לאט לאט ופוגע באנשים.

כל המזטל מן חכם אין תרופה למכתו.

גם זו

בחיבור התשובה לרבנו המאירי במאמר א'.

כתב בספר חרדים, וזה לשונו

שמעתי מפי מגידי אמת,

שאירע במלכות קסטיליה,

באחד משרי המלך הפרטמים,

בלכתם לצו צייד לאבי,

בא לרדוף אחר שועל לצודו,

ועקץ השועל את רגל השר עקיצה קטנה, לא הרגיש בה.

ביום השני,

התחילה רגלו לצבות.

ביום השלישי, צבתה מאוד עד סוף הירך.

ורופאי המלך נראו לבקש מיני רפואות

בדמים יקרים מאוד, ולא יכולו.

ונואשו ממנו.

והיה מצווה כבר מחמת מיתה,

וכל בני ביתו בוכים.

והנה נכנס ערבי אחד ממשרתיו, שהיה מביא לו דורון כמנהגו,

וראה את הצרה הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו.

וישאל עליהם, מה החולי הרע הזה פתאום בא לאדוני?

ויום שלושה ימים ראיתי בשאנן ושלם.

רק לפני שלושה ימים פגשתי אותו, הוא היה בסדר.

אמרו לו, עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המוות הזה.

ויען עליהם אל תיראו,

כי בעזרת האל אנכי ארפא אותו.

וילך במהירות אל השדה,

וילקוט מיני עשבים ידועים לו,

וירוץ ויבוא אל בית אדוניו,

ויכתוש את העשבים במכתש,

ויישם על רגל אדוניו פעמיים ושלוש,

ומיד החל להירפא.

ביום השלישי נתרפא והלך על רגליו.

וישתוממו הרופאים,

ויהללו את האלוהים אשר בנה מיני סגולות בעשבים.

אומר בספר חרדים, זה שמעתי מפי מגידי אמת,

במסקנה שלא אומר,

ובזה אנו מבינים מה שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות.

עקיצתן,

עקיצת שועל.

ככה זה.

מי שמתעסק עם החכמים ופוגע בם ובכבודם,

העקיצה כמו זה הולך ותופח,

עד שאדם יכול לגמור.

אלמלא העשבים,

אלה התשובה והאיסורים שאדם מקבל על עצמו לתקן את מעשיו עם המחילה והסליחה,

יכול להיפטר מן העולם.

כתב הרמב״ם,

זיכרונו לברכה, דרך בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים

ולשב אצל החכמים תדיר

כדי שילמוד ממעשיהם

ולהתרחק מן הרשעים

ההולכים בחושך

כדי שלא ילמוד ממעשיהם.

הוא ששלמה אמר, הולך את חכמים יחכם.

מי שהולך עם החכמים, אפילו טיפש, הוא יהיה חכם.

מה הוא שומע כל הזמן? חכמה. מה הוא רואה?

מעשה חכמה.

הוא יהיה חכם.

אבל רועה כסילים יהיה רוע.

מישהו אפילו חכם יתרועע עם הכסילים יהיה רע בסוף כמותם.

אז לכן

אומר הרמב״ם, היות והאדם מדרך בריאתו להימשך בדעות,

במעשים,

אחרי חבריו,

אחרי מנהג מדינתו,

אז היות והוא נמשך,

אז תתחבר לצדיקים ותימשך אחריהם, מאשר תתחבר לרשעים ותימשך אחריהם.

עוד כתב הרמב״ם שם בהלכה השנייה,

מצוות עשה להתדבק בחכמים ובתלמידיהם ולהתחבר להם

בכל מיני חיבור.

זאת אומרת, אדם, בשעה שהוא מחובר לחכם אמיתי,

הוא מקיים מצוות עשה בכל רגע.

הרמב״ם אומר, זו מצוות עשה.

במסכת נדרים מ'ט,

לעולם היא האדם

זעיר בכבוד החכמים והחסידים, יהיה מתפלל בשלומם שהכל עומדים בזכותם.

זה בבית הבחירה לרבנו המאיר בסנהדרין, ק.י.ג.

יתפלל לטובת הצדיקים כי בטובם אנו חיים.

בברכת על הצדיקים

ישימה ליבו להתפלל בטובת הצדיקים כי בטובם אנו חיים.

בכל זמן שהצדיקים בעולם, ברכה וטובה בעולם.

דברי רבי יונתן אייבשיץ ביערות דבש, דרוש א' בפירוש התפילה.

הרב הקדוש,

החוזה מלובלין,

זכותו תגן עלינו, היה אומר,

בכל יום

אני קובע לי שעה

להודות לשם

על אשר שלח לעולם הזה נשמה גדולה וקדושה

של הרב ריבי לוי יצחק מברדיצ'ו.

לא יאומן כי יסופר, שעה שלמה

החוזה מלובלין מתפלל להודות לשם יתברך,

ששלח לעולם

את ריבי לוי יצחק מברדיצ'ו.

ועכשיו לא תאמינו מה שאני הולך להגיד.

ידוע שם מהרם אש.

ריבי מאיר אש, בעל מחבר,

שו״ת עם רעש,

התפלל

שלושים שנה רצופות

בפישוט ידיים ורגליים.

שוכב על הרצפה, הפנים שלו נולדות ברצפה, הידיים פשוטות והרגליים פשוטות, שלושים שנה.

היה

מתפלל בפישוט ידיים ורגליים

על אריכות ימים של ריבו החתם סופר, זכר צדיק ברכה.

הוא היה מתלמידיו.

אייזנשטט קראו לו,

הרב מאיר אייזנשטט.

המתפלל ומוריד מעוד ביום הכיפורים על צדיקי ישראל,

שיהיו חיים וקיימים עמנו מוחלין לו עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו.

הגאון הקדוש ברוך הוא ישמח משה באחת מדרישותיו ביום הכיפורים.

אחר שחרית,

קודם קריאת

התורה עורר את הציבור להתפלל שלא יסתלקו הצדיקים שבדור.

וכה היו דבריו המגן אברהם באור החיים,

ריש סימן טרחה,

כתב, וזה לשונו.

איתא בזוהר, כל מי שמצטער על מיתת בני אהרון

או מוריד מעות עליהן,

מוחלין לו עוונותיו ובניו אין מתים בחייו.

עד כאן.

והקשה,

הקשה קושייה חדה

דא אבילות ישנה היא

ואין עליהם מתעורר להצטער.

לפני ארבעת אלפים שנה אתה יכול להתעורר

כל כך להצטער על מיתתם של בני אהרון.

זו אבילות ישנה,

ואין עליהם מתעורר להצטער.

ועוד באמת גם אבילות ישנה,

אינו שכבר הם חיים בגן עדן,

באור השם.

גם זה לא אבילות ישנה.

למה?

הם חיים בגן עדן, באור השם.

אז איזה אבילות, איזה מיתה, על מה מדברים?

ואמר הגאון הקדוש,

ישמח משה לפרש כוונת הזוהר הקדוש שהביא המגן אברהם,

דא הצטער על עובדיהון דצדיק היה.

היינו על עובדיהון בהווה,

כי אולי נגזר חס ושלום הסתלקות על איזה צדיקים,

או בעוון הדור,

או בשביל דבר נעלם.

אז עתה העת בראש השנה לבכות ולבקש רחמים על צדיקי ישראל שבכל מקום ומקום שהם,

שיהיו חיים וקיימים איתנו.

מה אנחנו אומרים בקדיש על ישראל?

כן.

מעל תלמידי הון ומעל תלמידי תלמידי הון.

אנחנו מבקשים על כל התלמידי החכמים שכולם,

הקדוש ברוך הוא ישמור אותם לנו.

והנה אל כביר לא ימאס

ויקרא גזר דין

והוא בוכה שלא יסתלקו הצדיקים.

מי שעושה כן, יתכפרו עוונותיו,

כמו שמיטת צדיקים מכפרת,

והוא מידה כנגד מידה.

וגם,

שבניו אינם מתים בחייו,

זה גם מידה כנגד מידה,

כי ידוע שהצדיק נקרא בן

אצל הקדוש ברוך הוא,

כמו שנאמר, חנינה בני,

בת קול אומרת חנינה בני,

אז הצדיקים נקראים בן,

וכיוון שהוא מתפלל ובוכה על הבנים של הקדוש ברוך הוא שלא ימותו,

גם בניו של עצמו לא ימותו.

מי הרוצה לראות את דבריו הנוראים בישמח משה על ג' יום הכיפורים, דף פג עמוד א'?

אם כן רואים

עד כמה הדבקות בתלמידי החכמים האמיתיים

היא חיוב וכמה זהירות יש בה,

ומה גודל השכר שאדם זוכה בגין זאת.

רבי החנניהו ברגע שיהיה אומר, עושה הקדוש ברוך הוא, זה קודץ רועד לפי כוך.

הרבונם תרוע ומצוות שנעמור,

ה' חופש למען שדגו יחדיל תרוע ויאדיר.