הלכות פסח | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 23.03.2019, שעה: 20:54
- - - לא מוגה! - - -
פירוש המילה חמץ,
חמץ זה חמוץ,
כמו מלפפון חמוץ,
כמו שסיפים חמוצים.
התורה אומרת לא תאכל חמץ,
אבל יודעים חז״ל שזה לא מלפפונים חמוצים,
כי בפסוק כתוב לא תאכל עליו חמץ,
שבעת ימים תאכל מצות
לחם עוני.
אז מדובר פה בלחם.
לא לאכול אותו חמץ, תאכל אותו מצה.
אז חז״ל מבינים מזה
שמדובר פה בלחם, ולחם ידוע,
לחם מחמיץ.
אז אמרו חז״ל,
בדקו ומצאו.
חמישה מיני דגם,
החיטה, הסעורה,
כוסמין, שיבולת, שועל ושיפון,
הם דברים שמחמיצים. מה זה מחמיצים?
הם,
כשאתה שם הגרעינים שלהם, של כל אחד מהם,
או הקמחים של כל אחד מהם,
עם מים,
ותעשה אותם זמן, הם מחמיצים,
נהיים חמוצים. עושים מזה שאור.
היום יש שמרים תעשייתיים,
שמרי בירה.
אבל פעם, איך היינו עושים לחם?
היינו לוקחים, כל יום לוקחים חתיכת בצק,
שמים אותו
בגדרה של הסעור,
עם הסעור השני, והוא מחמיץ, אחרי שלושה ימים כבר משתמשים בו.
וכל יום היו מסעמים חתיכה,
וזה היה שאור בשביל לחמח.
השאור מועיל לחמץ את הבצק החדש.
זה שאור, חמוץ.
אני זוכר
כשהיו עושים אצלנו בבית, אצלי בבית,
פעם היינו עושים עוגות של שמרים.
הריח של החמצה
מגיע לאף. הייתי נכנס למטווח,
הריח של החמיצות.
הסעור הוא חמוץ,
ולא טוב לאכול סעור, זה יכאיב לך מאוד הבטן.
אז כל לחם,
כשעושים לחם,
הוא מתחיל להחמיץ.
לאט, לאט, לאט, לאט, אחרי יומיים ושלושה הוא יהיה סעור חמוץ מאוד.
אבל אנחנו לא, לא מה, לא יכולים.
אז אחרי שהוא מתנפח, זה סימן,
הנפיחות,
לא הנפיחות היא החמוצה, החמיצות.
החימוץ זה חימוץ, ממש חומצה, כמו מלפגון חמוץ.
אבל אנחנו לא נותנים לו להחמיץ יותר,
שלא יהיה חמוץ שכב לך בטן.
אז עוצרים את תהליך החימוץ על ידי האפייה.
האפייה או הבישול עוצרת את תהליך החימוץ.
המשנה בדף מ״ח עמוד ב׳
אומרת לנו שבחימוץ,
בתהליך החימוץ,
יש שלושה שלבים.
בהתחלה הבצק הוא כמו צהוב.
כשאתה עושה בצק, הוא קצת כמו צהוב,
אבל אחרי כן הוא מתחיל להיות חיוור.
כאדם
שעמדו שערותיו,
אדם שהיה לו פחד, הוא נהיה חיוור.
ככה הבצק,
בהתחלה הוא נהיה חיוור.
אחר כך הוא מתחיל לעלות סדקים.
על השטח.
שסדק מכאן, סדק מכאן.
כקרני חגבים.
החגב זה הארבה. הארבה יש לו שני סערות.
קרני חגבים זה נקרא.
כך בהתחלה יש סדק מכאן, סדק מכאן.
אחרי כן מתמלא כולו סדקים, בתוכו אחד מתערב,
סדק אחד מתערב בשני.
אז המשנה אומרת ככה, להלכה אנחנו,
הלכה כחכמים,
החשיפו פניו של הבצק,
זה חמץ נוקשה.
העלה סדקים,
אחד מכאן ואחד מכאן,
זה חמץ גמור.
וגם העלה הרבה סדקים, זה גם חמץ גמור.
יש מי שאומר במשנה שהחשיפו פניו זה מצע, אתה יכול לאכול את זה בפסח.
זה עוד לא חמץ.
סדקים מכאן ומכאן,
זה חמץ רוגשה,
וחמץ גמור זה כשהתערבבו הסדקים.
אבל הלכה קיימלן שבין...
בין התערבבו הסדקים,
בין צדק מכאן וצדק מכאן,
זה חמץ גמור,
וחייבים כרת.
וחייבים כרת, לא, עוד לא.
וחייבים כרת.
והכסיפו פניו, זה נוקשה.
עכשיו, מה זה נוקשה?
נוקשה, התחיל להחמיץ.
אבל הוא עדיין קשה לאכילה.
אני אסביר משהו מקודם, אשאל אתכם שאלה.
למה המאפיות עושים כל השנה לחם חמץ?
הרי לחם חמץ צריך זמן שהבצק יחמיץ,
וצריך שמרים,
בזבוז כסף
כל השנה.
למה לא יעשו לחם מצה?
יעשו בצק ויעפו אותו.
התירוץ הוא,
אנשים לא ירצו לאכול מצה כל השנה, בוודאי.
למה?
החימוץ עושה דבר טוב לבצק.
החימוץ,
החומצה הזאת,
הורסת את גרגירי הקמח.
גרגירי הקמח, הגרגירים הקטנים של הקמח, קמח.
גרגירים, גרגירים קטנים.
אבל זה,
החימוץ הורס אותם,
ואז נהיה קל לעיקור.
אבל אם זה מצה, הגרגירים לא נשברו, הגרגירים של הקמח,
ולכן קשה לעיקור, כי קשה לקיבה לעכל כל הגרגירים האלה.
הם קשים, הם פשוט חתיכת חיטה,
דקה מאוד, אבל חתיכת חיטה קשה.
אבל על ידי החימוץ,
זה הורס את הגרגירים,
ואז זה נהיה קל. לכן,
תמיד ידוע שבפסח, כשאוכלים מצות,
אוהבים הרבה לישון. לא רק אוהבים, ישנים.
למה?
כי מתעפים מן העיקור של המצה.
המצה מעייפת.
וגם
יש באב-אל-עזרא שהיו נותנים מצות
לאבותינו במצרים.
למה? כדי לעייף אותה.
כדי לעייף אותה.
זה היה חלק מהעבודת פרך.
הוא מסביר, זה הפירוש הלחמה עניה דאכלו אבדתנה בארעד במצרים,
שאכלו מצות.
אז אני אומר, המשנה אומרת, התהליך של החימוץ הוא בהתחלה בצה קועות צהוב,
אבל אחרי
עשרים דקות
בערך
הוא מתחיל להחשיף,
החשיפו פניו, החשיפו פניו,
זה כבר קצת התחיל להחמיץ,
זה נקרא חמץ נוקשה,
שאפילו שהוא התחיל להחמיץ עדיין קשה לעיקון,
זה קשה, מילה נוקשה, מלשון קשה,
אבל על חמץ נוקשה יש מחלוקת תנאים,
אם יש לאו,
גם על, אפילו זה לא חמץ גמור,
כתוב כל מחמצת לא תאכלו,
אחד מרבה מזה חמץ נוקשה ואחד מרבה מזה תערובת חמץ, אבל לא חמץ נוקשה,
חמץ נוקשה זה רק איסור דה רבונן,
יש אומרים זה בלאו ואין בו כרת,
ויש אומרים שזה רק דה רבונן, כי כל מחמצת זה בא לרבות
תערובת חמץ, לא בא לרבות נוקשה, בדף מ״ג הגמרא.
יש מחלוקת ראשונים איך להלכה, אם חמץ נוקשה יש בו לאו,
או רק איסור דה רבונן, הרי פוסק זה רק איסור דה רבונן,
והרמב״ן,
ובעל המאור חולק, אה?
אומרים זה דאורייתא.
אבל אפילו אם זה דאורייתא,
אין בזה בל ייראה, בין החמץ נוקשה. הרי ידוע מה האיסור של חמץ,
יש כמה איסורים בחמץ.
לא לאכול,
ואכילה זה בכרת,
לא ליהנות,
לא ליהנות מן החמץ ולא למכור חמץ,
ולא ליהנות ממנו.
אבל על זה אין כרת ואין מלכות.
כך שיטת הרמב״ם, שאין מלכות על הנאה.
ועוד יש איסור בחמץ,
אסור להחזיק חמץ.
אסור שיהיה שלך חמץ.
יש בראשונים, יש שאומרים שאם משאירים את זה ברחוב,
זה לא מקום שלא.
לך אין איסור בעל אירועה.
דווקא בחצר שלך, בביתך.
אבל יש שאומרים שאפילו חוץ מן המקום שלי, גם כן. אם זה שלי, זה כבר איסור בעל אירועה.
ויש, אז יש איסור אכילה בכרת. איסור הנאה.
אין בזה כרת, אבל זה ולאו. זה נכלל בלא יאכל.
ואיסור החזקת חמץ.
לא להחזיק חמץ. זה לא יהיה לך חמץ.
מה עושים? עושים מפקירים את החמץ או מוכרים אותו לגוי.
אם האחד עבר על בל ייראה,
יש קנס מדרבנון שאסור לקנות ממנו,
אסור לאכול את החמץ הזה.
זה נקרא חמץ שעבר עליו הפסח.
אם הוא עבר בבל ייראה.
אומר הרן,
אבל ככה נפסק בשולחן ערוך בתוף מ״ח,
שחמץ נוקשס עבר עליו הפסח
מותר באכילה ובהנאה.
למה?
כי חמץ נוקשה אין בו בל ייראה.
אז הוא לא עבר על איסור דאורייתא.
אפילו שערן אומר שאסור להחזיק חמץ. התוספות בדף ב' הראשון
אומר ומביא ראיה שמדרבנון אסור להחזיק חמץ נוקשה.
אפילו שזה רק איסור דרבנון,
שמא יבוא לאוכלו.
אסור להחזיק חמץ נוקשה. במשנה כתוב,
שיעור יישרף.
יש שעור ויש שיעור.
שיעור זה חמוץ מאוד, זה אחרי חמץ.
ויש שיעור, שיעור זה חמץ נוקשה.
אז כתוב שיעור יישרף, אסור להחזיק אותו.
צריך לשרוף אותו. אומר התוספות בדף ב',
שמא יבוא לאוכלו.
אבל אם עבר והשאיר חמץ נוקשה,
מותר לאחר הפסח.
למה? כי לא עבר על בל ייראה.
הקנס היה אם אדם עובר על בל ייראה,
קונסין אותו שלא ייהנה מן החמץ, לא הוא ולא אחרים.
אבל אם הוא חמץ נוקשה, אין בו בל ייראה.
בין אם נגיד שחמץ נוקשה זה דרבנון,
ואפילו אם זה דאורייתא ועל זה רק לב, אין בל ייראה על זה.
ולכן אומר הרן בריש פרק אלו העוברים,
שהחמץ נוקשה שעבר עליו הפסח מותר באכילה ובהנאה.
כי אין בו בל ייראה בתוך הפסח עצמו,
אז אין קנס. אפילו שמדרבנון אסור להחזיק את זה.
שמא יבוא לאוכלו. סיעור יישרף.
סיעור שנינו במשנה. סיעור יישרף. סיעור זה נוקשה.
עכשיו, הדין הוא
אם אדם עשה בצק
ולא יחשיפו פניו.
רואים שהוא עוד צהוב, הוא עוד לא חיוור.
אז לכאורה זה לא חמץ נוקשה.
אבל אם עבר כשיעור
מיל,
שיעור מיל,
שהות של מיל, מיל זה שמונה עשרה דקות
אז זה חוששים שהוא החמיץ רק אתה לא רואה את החימות שלו
זה המשנה שאומרת החשיפו פניו
אפילו החשיפו פניו לפני יו-ח' מיל
לפני יו-ח' מינות לפני יו-ח'
אבל אם נשאר שמונה עשרה דקות
זה חמץ נושה גם אם לא החשיפו פניו
חוששים שהוא החמיץ
ועוד דבר יש דין בשולחן ארוך וטוף
אני חושב סמך ב'
עוד דין בשולחן ארוך
שחמץ
עשית בצק
בשעה חמץ
ועבדת בשעה חמץ
בלי עיסוק
הרי כל זמן שאתה
עובד על החמץ לא נותן לו להחמיץ
אבל אם אתה שוהה אפילו רגע אחד
זה כבר יש חשש חימוץ
עם שעה בלא עיסוק, בלא עשייה
זה כל דינים זה כשעושים מצות
צריך להיזהר מאוד שלא לתת לחמץ מנוחה
כל הזמן לעבוד בו
אז הוא לא יחמיץ
אבל אם אתה תפסיק
אם אתה תפסיק אפילו רגע אחד
זה כבר
יש חשש חימוץ, זה החומרה שיש בעשיית מצות
הדבר הקשה שיש בעשיית מצות
לא לתת מנוחה לחמץ
כל הזמן לעבוד בו זה מונע ממנו מלהחמיץ
עכשיו איך נהיה הקמחים של חמשת מיני דגן
נהיו חמץ
על ידי מים
נוסחה של החמץ
קמח מחמשת מיני דגן
ומים וזמן
אתה מעשה את הקמח הזה במים ומחמיץ
אתה מעשה אותו זמן ומחמיץ
זה הנוסחה איך נעשה חמץ
חז״ל אומרים
אבל מי פירות לא מחמיצים צריך מים
דווקא מים
מי פירות לא מחמיצים אם תשים קמח במי פירות לא מחמיצים
אבל פיר שיש לשאול שאלה גדולה
הרי מאיפה יש מים בפירות?
זה מן הגשמים.
זה בא ממים.
אז למה זה לא מחמיץ?
חייבים לומר,
כיוון שהמים של הגשמים,
כשהם עברו בצמח,
איבדו את התכונה שלהם.
להבין יפה את התורה,
אתה שומע, מוטי,
למה מי פירות לא מחמיצים?
הרי מי פירות מקורם זה מן הגשמים,
אז זה מים.
למה מי פירות לא מחמיצים?
אז צריך לומר שהמי פירות,
על ידי שעוברים בצמח,
מאבדים את התכונה של המים שגורמת חימוץ.
המים, אם קמח
נהיה חמוץ.
אבל אם זה מים שעברו בצמח,
תעשה,
תבין, כל המיצים, תעשה מיץ,
מיץ, בין אם זה ירקות, מיץ גזר,
מיץ סלק, מיץ קולורבי,
מיץ שומר,
כל אלה המיצים האלה לא יחמיצו.
אבל זה הרי בא ממים.
והמשנה אומרת,
לא ילעוץ אדם חיטין וייתנם על גבי מכתו.
אם אדם יש לו מכה
ויש חשש
של זיהום,
מכה, פורונק.
אז הוא לוקח חיטים,
לועץ אותם בפה,
ואז נכנס בהם רוק.
הרוק הוא אונטיביוטי.
אתה יודע שהרוק הוא אונטיביוטי.
אתה יודע, הרוק הוא נגד חיידקים.
אונטי זה נגד.
ביו זה חיידק.
אונטיביו.
הוא נכד חיידקים.
הרוק.
זה אמר לי רופא שיניים.
שצריך,
שאדם שאין לו רוק,
מחפשים אדם שיש לו רוק,
אז זה מגן על הפצע, הוא הרי עבד לו בחניכיים או ב...
אז צריך, הרוק עוזר.
הרוק עוזר.
אז הרוק,
עם החיטה,
ביחד הם מרפאים
את הפצע.
אבל אדם בפסח לא יעשה את זה,
כי הרוק הוא תולדה של המים.
מאיפה יש רוק? מן המים שאנחנו שותים.
אז זה יחמיץ.
אם תעשה את זה בפסח, יהיה לך חמץ ביד,
ואתה נהנה מן החמץ ומחזיק חמץ.
גם נהנה וגם מחזיק חמץ.
לכן אמרו במשנה
לא ילעוס אדם חיתים ויתנם על גבי מכתו. אז אתה רואה שאם זה טול דה דה מים,
הרוק הוא לא מים,
אבל הוא בא מן המים.
אז איך זה יכול להיות שמי פירות לא מחמיצים?
אז צריך לומר,
כיוון שכשהמים של הגשמים עוברים בצמח
הם מאבדים את התכונה של המים להחמיץ.
וכן, מצאנו בהראש אמר דבר מעניין.
אני זוכר, בעירנו היו באים הערבים,
מביאים סלים של ענבים,
ענבי יין,
בסוכות
בסוכות אחרי סוכות, זה היה זמן הבציר,
מביאים סלים לשכונה של היהודים,
מוכרים סלים של ענבים,
ענבים שחורים בשביל היין,
והענבים היו רטובים, או שהם רטובים מן הטל,
או שהם מרטיבים אותם, כאילו לומר שזה טרי,
לא יודע, אבל אני ראיתי,
תמיד הענבים היו רטובים,
ועושים מזה יין,
ומן היין הזה עושים עוגות של מי פירות.
הרי אצלנו במרוקו, בכל מקום, הספרדים עשו מי פירות לא מחמיצים.
מה זה מי פירות לא מחמיצים? אתה יכול לעשות עוגה מקמח של חיטה
או של חמשת עיני דגן,
ותעשה את המי פירות, מיץ תפוזים,
יין, יין בלי מים,
כי אם יש קצת מים זה כבר מחמיץ, עוד הרבה מחמיץ יותר מהר,
אבל כשזה יין נקי,
בלי מים, ומיץ ענבים, מיץ תפוזים, או מיץ אחר,
אז זה לא מחמיץ.
מי פירות לא מחמיצים.
שואל הראש,
אבל הרי הם רטובים, הענבים היו רטובים עם מים.
אם כן,
יש קצת מים בתוך היין.
ואיך אתה עושה מי פירות?
איך אתה מערב אותו? אומר על זה, הראש,
שכיוון שהטל הזה, אם זה טל, או שהם בעצמם היו מזלפים מים על הענבים,
לראות שהם טריים.
ועל כל פנים, אומר הראש, מכיוון שזה תסס, היין תסס,
והמים הם בתוך היין,
מאבד היין את תכונתו להחמיץ.
מאיפה לומד את זה הראש, דבר כזה? מהמציאות שהעולם ככה נוהגים.
לא יודע, חידוש גדול. אז רואים מכאן, זה ההסבר למה מפירות
לא מחמיצים.
עכשיו, זה ידוע ששיטת רשי והרייבד,
שמפירות מחמיצים חמץ נוקשה.
רק מדרבנון, לפי רוב הראשונים זה רק מדרבנון.
אבל הם מחמירים, הרשי והרייבד,
בהלכות חמץ ומצה,
אומר שמה שאמרו, מי פירות לא מחמיצים, הפשט לא מחמיצים חמץ גמור,
אבל מחמיצים קצת, כך לשון הגמרא.
אמר יש לה קיציצה שנילושה במי פירות,
אין חייבים על חימוצה כרת.
משמע כרת הוא דליקה,
אבל נוקשה זה כן,
או לאו, למאן דאמר נוקשה בלאו,
או ייסוד רבונון.
אז אם זה נוקשה,
אז הוא אומר, לא יכולים לעשות
כמו שאנחנו עושים, ואנחנו היינו עושים. אתה יודע איך עשינו הוגת מפירות?
כל הנשים של המשפחה היו מתאספים בבית הסבתא,
וכל אחת, יש להם משפחות, כולם צריכים למשל כמה קילו של רקיקים של מי תפוזים, ככה קוראים לזה.
רקיקים של מי תפוזים, ככה הם קוראים לזה.
הייתה באה דודה רבקה,
אמא אני לא ראיתי, אמא אני לא ראיתי, אבל מסתמה, מאז,
בטח גם אמא הייתה.
וכל הנשים יודעות מה המשפחה שלהן,
כמה קילו הם רוצים,
ועושים. והיו שם תפוזים
ושמן וסוכר
ויין.
ככה עשו בחדר,
ובחדר אין מים,
ולא היו מדברים.
לא היו מדברים באמצע העבודה.
למה שמא יתז רוק על הבצק
ויחמיץ את הבצק?
וכל וחומר,
אני הייתי בפריז,
יש שם בית חרושת
של עוגות לפסח,
מי פירות.
זה ביג'אווי קוראים לו,
זה פטיסרי ביג'אווי,
יהודי תוניסאי, ביג'אווי.
אז,
אז
המזגיח סיפר לי שהערבים עובדים שמה,
זה לא דבר שצריך לשמוע.
המצה צריכה להיות לשמה, ערבים לא יכולים לעבוד במצות של ליל פסח
כי צריך לשמוע
אבל עוגות מפירות זה בין כל העצים בזדי חוות או בפסח, זה מצה עשירה
לא צריכים לשמוע, לא...
אז ערבים עובדים
אבל הם היו שותים קפה באמצע העבודה
אז אני אמרתי את זה בדרשה שמה בשבת הגדול הייתי שם
עברתי באיזה בית כנסת, דרשת שבת הגדול
אמרתי להם שזה נגד המנהג שלנו
אנחנו לא היינו מדברים, הנשים לא היינו מדברות
שמאי יוטז רוק
אבל לשתות קפה,
מספיק שאיזה ערבי שם יתעטש,
הוא אסר את כל הבצק
איך זה שותים קפה באמצע עבודה של ה...
אז נשמע הדבר לבית דין של פריז
נודע הדבר שאני ככה דרשתי שזה לא כל כך
לא כל כך טוב, אומנם אני לא אגיד שאסור לאכול את ה...
למה להחזיק שהיה דבר כזה?
בפרט שאפילו לפי הראשונים שמחמירים,
לא, עם מים,
אם יש מים זה להפך גורם להחמיץ
אבל יש אומרים שגם עם מים זה רק חמץ נוגשה
לא יותר מזה, אז לחסוש בדרמברנו לא צריך לחסוש
אבל כתחילה הבית דין לא צריך לתת הכסר על זה
אז מאז
היה שם תלמיד חכם אחד,
זיכרונו לברכה היה מאוד ידיד
הוא רבי ניסים רביבו קראונו
הוא למד בליכוד אצל הברון קוטלר
הוא מתכתב איתי קצת
התכתבנו, יש בספר מכתב שהוא כתב לי ועניתי לו
הוא רבי ניסים מיד הורה אסור לערבים לשתות קפה באמצע עבודה
אחרת הוא יסלק את ההכשר
ככה באמת אצלנו נהגו כל המשפחות
לעשות מה יאכלו הילדים וכל המצות
בפרט שהמצות היו קשות, לא כמו המצות של פה,
פריחים
גם פה קשה לעיכול המצות אבל שם גם היו עגולים ועבים עם חורים
זה היה קשה, זה היה קשה, זה היה קשה לאכול
אז מה תיתן לילדים כל הזמן המצות?
אז עושים עוגת מידה
פירות
בשביל ארוחת בוקר לפחות
אז זה היו עושים וזה אשכנזים לא אוכלים עוגת מי פירות
לא אוכלים עוגת מי פירות
או בגלל שיטת רשי והרייבד
או בגלל נהגו להחמיר גם משנברולה כתוב בשם מריל
שחששו שאולי
יש גם מים
ואם יש קצת מים אז זה לא עוזר מה שזה ארוך מפירות
זה מחמיץ
ויכול להיות שזה מחמיץ חמץ נוקשה
רק חמץ נוקשה ולא תלוי אם יהיה הרבה מים אומר הפרים גדים
רוב מים יותר מן המיץ
זה חמץ גמור
אבל אם זה רק קצת מים
זה חמץ נוקשה
זה היה על סיפור
סיפר לי רבי אברהם עמאר השם ישלח לו רפואה שלמה
רבי אברהם עמאר אבא שלו הוא דוד שלנו
אבא שלו אח של סבתא
אימה רחל בת אשתו של רבי ברוך
אז הוא רבי אברהם סיפר לנו סיפר לי
שאביו
היה לו מנהג בחג לבקר
את בני המשפחה
הוא היה נכבד ותמיד חכם
בעלמידס טייבס
הולך לבקר את המשפחה, ככה מעודד היה בא אליהם הוא
והלך גם לבנות
בנות אחיותיו ובנות
הלך גם ל...
הוא נכנס לאיזה קרובה
אבל היה הולך לבקר רק בשמיני של פסח
לא בצורך החג
בשמיני של פסח זה רק יום טוב של גלויות
זה רק מדראבונו כל ה...
הוא היה הולך
והנה הגברת מגישה לו עוגה של מי פירות
אז הוא טעם את העוגה
הייתה רכה
שואל אותה
איך עשית את זה?
כל כך מוצלח
אז היא אומרת לו, כך וכך סוכר,
כך וכך קמח,
כך וכך יין, כך וכך מיץ ענבים, מיץ תפוזים וכוס מים
וואי וואי, כוס מים
אז זה הרי ממהר להחמיץ
אז הוא אמר לו ש...
לא טוב שהיא עושה מים, אסור לעשות מים
והוא הפסיק לא אחריו
אז הסתפקנו
איך הדין לאחר הפסח
זה חמץ שעבר עליו הפסח ויש הקנס או לא, זה תלוי
אם זה חמץ נוקשה,
התוספות בדף ל'ה עמוד ב' אומר שעם מים זה רק חמץ נוקשה
אבל הפריגדים אומר שכוונת תוספות קצת מים
אבל אם יהיה רוב מים זה בוודאי חמץ גמור
אבל ברמב״ם משמע שאפילו קצת מים זה חמץ גמור
ברמב״ם משמע
אז אמרנו שלאחר הפסח זה תלוי במחלוקת
אם זה חמץ גמור אז עובר על בלרועה
אז כונסים לאחר הפסח
אבל אם זה רק חמץ נוקשה אז אחר פסח אין, נפסק בשלב ארוך
חמץ נוקשש עבר עליו בפסח תמ״ח
חמץ נוקשש עבר עליו בפסח מותר בהנאה גם באכילה אומר המשנה ברורה
מותר בהנאה או באכילה מה זה בהנאה?
מה נפסק אם אין גזירה אז גם אכילה מותר
לא רק בהנאה גם באכילה
גם אני הקשיתי על המשנה ברורה מה זה אם בהנאה?
זה לא רק בהנאה גם באכילה
ראה אין קנס
אז זה אמרתי, על זה כתבתי תשובה, על זה בספר,
על פסוחים,
על העוגות האלה,
ימי מותרים לאחר הפסח.
ואמרתי שאפשר להקל, כיוון שטוסות אומר זה נוקשה,
ונוקשה אין בו גזירת חמש על הפסח,
אז אפשר להקל לאחר הפסח, אפשר להקל לסמוך על טוסות.
אין פה גישולי גויים שלהם?
גישולי גויים אין?
אני לא שומע, אדוני.
כשהם עושים את העוגות,
הגויים,
כשהם עושים את העוגות של הפירות,
הרי הם שמים גם יין,
ומותר להם...
יין נקי ממים מותר.
לגויים לעשות.
הראש אומר, אפילו שהיו, היה קצת מים, היו ענבים רטובים,
אבל המים הרי תססו יחד עם היין.
ברגע שהם תססו, איבדו תכונת המים.
כך מחדש...
מה?
הגויים עושים את זה. שהגויים עושים את זה. מה? הגויים עושים את זה. מה עושים הגויים?
את העוגות האלה. אז מה יש עם גויים עושים? יין. יין נסף. אה, לא עשו... אצלנו לא עשו עם יין. שמה, שמה. בפריז.
אני מבין שלא עשו עם יין
איך יכול להיות שיתירו שגויים יגעו ביין ויעשו לא?
עם הפירות? אני לא, לא... מה?
עם הפירות, הם נוסעים עם פירות
אין בזה בישולי גויים? אין פה שום חשש, מפירות אין בהם כלום
לא, זה בישול
פנטה גויים
אז לא עשו עם יין, עשו מפירות
שמן, ביצים וסוכר
ככה זה העוגה טובה, מה? זה של פת עקום
לא פת עקום, אם יהודי זה של ישראל זה לא נקרא פת עקום
אפילו אם גוי עובד
יש בגמרא
בדף ל״ה
חז״ל אומרים רק חמש מיני דגן מחמיצים
ורבי יוחנן בן נורי אומר גם אורז מחמיץ
רבנן אומרים זה לא חימוץ, זה לא חימוץ, חימוץ זה
פרמנטשיון של הקמח
אבל זה לא, זה אומרים חז״ל
האורז זה סירחון, אז הסירחון שבו
הסירחון של המים והאורז נהיה קצת סירחון
וזה גורם גם כן קצת חומצה
קצת קיואה
אבל זה לא חימוץ
רבי יוחנן בן נורי אומר שזה לא חימוץ, היום
אמרתי כבר פעם
שהיום מוכח
לא כרבי יוחנן בן נורי
היום יודעים
שמה מחמיץ
מהו הדבר שגורם לחמיץ?
הגלוטן
יש גלוטן בחמשת מיני דגן
והגלוטן הזה יש היום מחלה שקוראים לה קרסת
צליאק קוראים לזה, צליאק
המחלה הזאת בגלל שהגלוטן מתקיף את המעיים
החומצה של הגלוטן, אני לא יודע אם זו חומצה
אני לא יודע איך הוא מתקיף את המעיים
אבל המעיים מתנפחים על ידי זה
וכשהמעיים מתנפחים אז החורים,
הרי איך המעיים, מה המעיים עושים?
המעיים חוץ ממה שהם
עוד מוסיפים
קצת בעיכול ודוחפים את האוכל למטה יותר.
חוץ מזה הם מוצצים, יש חורים קטנים בכל המעי
והם מוצצים תמצית המזון, מעבירים את זה לכבד.
ברגע שזה מתנפח,
החורים נסתמים,
כי השומן סותם, הוא מחפש לו מקום, זה התנפח.
אז הניפוח הזה סותם את החורים, נמצא אדם אוכל
והוא לא ניזון כלום,
כי כל האוכל יעבור במעי וזהו,
אבל המעיים לא עובדות,
לא לוקחים את התמצית,
לא שואבים את התמצית של המזון.
לכן זה נקרא מחלת הצליאק.
ומי עושה את זה? הגלוטן.
ואורז, אין בו גלוטן,
אז הם אוכלים את זה.
הצליאק, כולם אוכלים אורז,
אוכלים תירס,
קמח תירס,
כל הקמחים הם באים גלוטן, חוץ מחמישת טיני דגן.
זה ראייה לשיטת,
לא רבי יוחנן בן עולה, אלא חכה רבוננו.
אבל אני רואה ראייה שהרי באורז לחולה צליאק מותר באכילה.
עכשיו אגיד משהו.
היה איזה יהודי, יש פה בבני ברק, אני לא מכיר אותו,
אבל זה התפרסם בעיתונות.
יהודי שהוא כימאי
ויש לו ילדים עם צליאק.
אז הוא חיפש
איך לעשות מצה.
כי הכלל של מצה,
מצה עושים רק מחמשת מיני דגן.
שניאמר לא תאכל עליו חמץ,
שבעת ימים תאכל מצות.
ממה עושים מצה?
מאותו קמח שיכול היה להחמיץ,
ואתה עושה את זה מצה. דהיינו, מייד אתה אופה את זה, לא יהיה לו זמן להחמיץ.
כי האפייה עוצרת את החימוץ.
האפייה והבישול,
גם הבישול, תשים קמח במים רותחים,
הבישול עוצר את תהליך החימוץ.
אז אנחנו עושים קמח
של חיטה עם מים, אבל מאופים את זה מהר.
ככה אין זמן אלא בצק להחמיץ.
אז ממה עושים מצה?
רק מדברים שמחמיצים.
ואתה עושה לא...
לא נותן לו להחמיץ.
אתה אופה אותו מיד,
לא נותן לו להחמיץ. בשביל להחמיץ צריך זמן.
אתה מיד אופה אותו, אז חתכת,
הפסקת את תהליך החימוץ,
ואז זה לא יהיה חמץ.
אז היהודי הזה הלך לאנגליה
וחיפש
איזה דגן, שיבולת שועל הוא,
מצא שיבולת שועל ללא גלותן.
יש זן של שיבולת שועל ללא גלותן.
יש שיבולת שועל עם קצת גלותן,
אז זה עדיין יכול להזיק.
אבל מצא, עוד חיפש,
אז מצא שיבולת שועל ללא גלותן.
וזה מצוין בשביל הילדים שלו.
אבל אם זה לא יכול להחמיץ,
כי אין גלותם.
יש בזה מחלוקת ראשונים, אם זה כשר למצה. אני אגיד את המחלוקת.
יש שיטת הרמב״ם
הידועה
נגיד מקודם,
עיסה שנלושה
ביין
שמן
או דבש
או סוכר
וחלב
ארבעה משקעות
שזה עושה את המצה, מצה עשירה.
התורה אומרת לחם עוני,
עוני בלי וו,
לחם עני כתיב,
שתהיה מצה ענייה,
לא תהיה מצה של לחם עשיר של עשירים עם שמן.
אתה תשים שמן, שמן זית,
אתה תרגיש את המצה כמו שצריך, זה
טוב מאוד.
או תשים יין ושמן ודבש,
אתה יהיה מתוק.
זה מצה עשירה.
אבל הרמב״ם מחדש,
ברמב״ם כתוב, אתה שומע?
ברמב״ם כתוב, עיסה שנלושה במי פירות.
בלי דבש,
בלי סוכר,
רק מי פירות.
אז אומר הרמב״ם שהיא כשרה לפסח, לליל הסדר אפילו.
למה?
כי אומר, מצה עשירה זה רק אם אני שם דבש,
זה סוכר מרוכז.
אבל אם אתה שם מי פירות,
תשים תפוזים, אפילו תפוזים מאוד מתוקים,
אבל כמה אתה יכול לשים כוסות?
אם תשים יותר מדי, יהיה לך די...
אתה לא יהיה לך אף בצק.
בשביל לעשות בצק אתה צריך לעשות
כוסות מיץ לפי מידה,
רק כדי לקבל את הקמח.
ואם תעשה ככה לא תרגיש טעם בכלל, לא טעם מתיקות.
אני ראיתי, הייתי בליון,
והם הבאו מלונדון פיתות עשויות ממיץ תפוחים.
והיה שם הכשר רב חשוב,
פדליגה קוראים לו,
רב חשוב בלונדון אמר לברך בורים למזונות.
ככה נתנו הרי פיתות,
פיתות. אנשים אוכלים פיתות אבל לא רוצים ליטול ידיים, לאכול
ולברך בברכת המזונות. אם זה מזונות זה קל.
אז מצאו העצה,
ללוש את הבצק במקום במים,
במץ תפוחים.
יש שם בצרפת ובאנגליה יש הרבה תפוחים.
בצפון יש תפוחים.
בדרום, במרסיי וסביבות מרסיי,
יש ענבים.
ענבים דרוש להם שמש.
אבל תפוחים הם מחזיקים מעמד גם
בקור.
אז יש מצתפוחים בזול, מצתפוחים.
קרויים לזה לסיידר, סיידר,
סיידר.
אז סיידר, כן, עושים מזה כמו בירה.
בבית ספר שותים סיידר כמו ששותים פה בירה באמצע הסודה.
אז עושים מזה פיתות והם אומרים לברכת המזונות. אני צעקתי על זה שאם לא מרגישים טעם של תפוחים
באמת אכלתי מהם, לא מרגיש שום טעם של תפוח.
למה? לא יכולים לעשות הרבה, תשים הרבה, יהיה לך דייסה, לא יהיה לך בצק.
אם אתה שם, למשל,
תרכיס תפוחים,
אז זה מתוק,
זה מרוכז, זה יכול לתת טעם מתוק בבצק
ובפיתה. אבל אם אתה שם רק מיץ,
אז זה לא מורגש בכלל.
ואמרתי שהברכה שלהם זה אמוצי.
יש בספר אורתאור תשובה על זה,
על הפיתות האלה, אם לברך אמוצי או לברך
בור מזונות.
הם מביאים את דעת תורה של המהר שם,
שהוא אמר לברך בורים בני מזונות.
גם פה סומכים על זה בירושלים.
הרב וייס
אני סומך על זה, אם עושים שם פיצות,
פיצה,
שתהיה מזונות.
איך תהיה מזונות?
הרי זה פשוט לעם אפוי.
אז הם אומרים, ללוש את זה בחלב.
הם לשים את הפיצה לא במים, רק בחלב.
אבל אם לא מורגש טעם החלב, תלוי איזה חלב. תראה, אם תיקח חלב ישר מן הפרה,
ועוד מלא הרבה שומן,
יכול להיות שתרגיש,
אבל אם תיקח חלב שאנחנו קונים,
לא יהיה מורגש.
אבל הוא שמח על הדעת תורה לברך ברמות מזונות.
גם על זה אני מתווכח שם לברך עמוסי.
לפי הספרדים ודאי לברך עמוסי. גמרן אומר,
רק אם מורגש טעם הסוכר וטעם העזי.
אז על כל פנים,
אומר הרמב״ם,
עצה שנילושה במי פירות לבד,
יוצאים בידי מצה בליל פסח.
ובעל המאור בדף ל'ו מקשה על זה,
הרי הבצק הזה לא יכול להחמיץ.
והגמרא אומרת, ממה עושים מצה?
רק מדברים שיכולים להחמיץ.
אם תעשה, תגיד לי, תעשה מצה מתירס,
כמו במקסיקו,
אוכלים רק תירס.
הלחם שלהם,
איך קוראים לזה?
הלחם שלהם הוא פיתות של תירס.
אם אוכלים רק תירס.
אם תעשה מתירס,
זה פסול למצה, כי זה לא מחמיץ.
אפילו זה לא חמץ.
תעשה פיתה מתירס.
זה לא חמץ.
אבל לא יוצאים ידי מצה, כי ממה עושים מצה?
רק מדבר שיכול להחמיץ.
ממין דגן.
אז אומר הבעל המאור, גם אם תעשה מחיטה.
אבל אם אתה לא שם מים, זה לא יחמיץ.
אז הבצק הזה לא יכול להחמיץ. זה פסול למצה.
והרמב״ם אומר, מספיק שהמין יכול להחמיץ.
לא צריך.
שכל בצק יהיה יכול להחמיץ.
עשיתי בצק עם מיני פירות, הוא לא יחמיץ.
אבל אם הייתי שם מים, היה מחמיץ. המין יכול להחמיץ. זה מספיק.
אבל הבעל אמר, הוא אומר, צריך שהבצק הזה יוכל להחמיץ.
אז לכן אמרתי,
אמרתי, היהודי הזה
הכימאי הזה שהוא מצא,
מצא שיבולת שועל שאין בה גלוטן.
אבל בלי גלוטן היא לא יכולה להחמיץ.
זה בצק שלא יכול להחמיץ, חוץ מזה.
אם זה שיבולת שועל, זן מסוים של שיבולת שועל שאינו יכול להחמיץ,
אז זה כמו תירס.
אם זה לא יכול להחמיץ, אי אפשר לעשות מזה מצא.
כי העקש אומר,
ממה אתה עושה מצה?
מכזה בצק שיכול להחמיץ.
לא תאכל עליו חמש, ואתה תמיד תאכל מצות.
מזה שיכול להחמיץ,
ואתה עשית שלא יחמיץ.
אתה קטעת לו את תהליך החימוש על ידי אפייה.
אז אני עושה מקמח רגיל, יכול להחמיץ עם מים,
אבל אם אני עושה מטירה, זה לא יכול להחמיץ.
באמת, לא שאלתי איך במקסיקו,
אני הייתי במקסיקו, לא היה לי.
רק בשבת,
לא יודע איך היה להם לחם בשבת.
הרי לא מועיל תירס לסעודת לחם משנה וזה,
לא מועיל תירס, צריך לחם.
אני הבאתי איתי לחם מן הארץ, לקחתי איתי לחם גם בגלל בעיה אחרת,
בעיה של חודש.
אתה יודע,
אצלנו החורף שלנו בארגנטינה ובמקסיקו
זה הקיץ.
והם זורעים,
בחשוון שלנו הם זורעים.
אז התבואה,
בסוף החורף,
התבואה היא אסורה משום חודש.
כתוב בפסוק, ולחם וכליו את כרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה,
עד אביאכם את עומר התנופה.
אסור לאכול תבואה חדשה שלא עבר עליה אל עומר.
ולחם וכליו את כרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה,
ועד אביאכם את עומר התנופה.
אומרת הגמרא, מה זה, או עצם היום הזה או עומר התנופה. אומרת, תלוי.
בזמן שבית המקדש קיים,
העומר מתיר.
אבל בזמן שאין בית מקדש כמו היום,
אז היום מתיר.
מתי שמגיע טז ניסן,
בבוקר בעמוד השחר כבר מותר לאכול חדש.
בזמן שאין בית המקדש, אבל בזמן שיש בית המקדש,
עד אבואת העומר.
אבל הדין הוא שבימינו כל טז אסור.
גזירה שמאי בונה המקדש
באמצע השנה,
והשנה הבאה יתחילו לומר אכלנו מחדש בבוקר.
אבל זה בכלל שלא היה בית מקדש.
אבל עכשיו שיש עומר,
אסור לאכול עד העומר.
על כל פנים, הייתי במקסיקו,
הייתה בעיה של חדש.
הייתה בעיה של חדש בחיטה.
אז הם אכלו,
לא בגלל זה הם אכלו,
איך קראו לזה?
היו קוראים לזה טורטיאס.
קראו לזה טורטיאס.
זה פיתות מתירס.
טוב, פתאום מתירס אין בעיה עם בעיה של חדש.
חדש רק בחמשת מיני דגן.
לומדים את זה לחם-לחם ממצה.
כמו שמצה רק מחמשת מיני דגן עושים מצה,
גם חדש
וגם חלה.
על מה יש חלה?
רק על חמשת מיני דגן.
כי כתוב בחלה בחוקים מלחם הארץ.
לחם-לחם ממצה,
רק דברים שעושים את זה מצה.
דברים שמחמיצים. דברים שלא מחמיצים,
גם ברקטות מזון. מאיפה יודעים שאין ברקטות מזון? אני אוכל טורטיאס. למה לא אברך ברקטות מזון? זה לחם.
מה זה משנה אם הוא מתירס או מחיטה?
בכלל, כשלומדים לחם-לחם ממצה,
שלא נקרא לחם אלא מחמשת מיני דגן.
כל הדינים האלה זה במשניות הראשונות של מסכת חלה.
חמישה דברים חייבים בחלה.
החיטין והכוסמין ושיבולת שועל ושעורה ושיבולת שועל ושיפון.
ואסורים משום חמץ.
האוכל מהם, כזית חמץ, מצטרפים,
חייב עליהם כרת.
או עושה מהם, כזית מצב ליל פסח, יצא ידי אובה. לא צריך שהכזית תהיה ממין אחד.
תוכל לעשות רבע כזית מחיטה,
רבע כזית משעורה,
רבע כזית מכוסמין,
וזה מצטרף.
בין למצה,
בין לחמץ.
חייבים כרת, חס ושלום.
ואסורים משום חדש.
אבל ברכת המזון לא כתוב. זה אני הוספתי לבד.
מאיפה יודעים שאין ברכת המזון על לחם מתירת?
כי בתורה כתוב מאחורכם, כתוב, לא...
לא תחסר כל בה ארץ חיטה ושערה וגפן נתנה ורימון ארץ
אשר לא במשכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ואכלת ושבעת וברכת
הברכת המזון היא על לחם ומה זה לחם?
לחם לחם ממצה יש לנו גילוי במצה שלחם זה רק בחמשת ויני דגן יש עוד תנאים בלחם
שהלחם יהיה אפוי
אם תעשה אטריות זה לא לחם
אטריות אפילו תאכל קילו אתה לא חייב ברכת המזון
אתה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה
אה למה הרי קבעתי צעודה אכלתי המון
קביעות צעודה מועילה על דבר שהוא לחם
למשל עוגות, אפיתה בתנור
דבר זה לומדים גם כן מפסוק ומפסחים דף ל״ז
אז כתוב שם
ואפיתם
את לחמכם
בתנור אחד
משם לומדים שרק בתנור זה נקרא לחם
אפייה
ויש שם מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש
אם לא אפיתי נגד האש
אלא עשיתי גדרה
גדרה
צליקה דר קוראים לזה צליקה דר
בגדרה ואתה שם שם בצק
מן החום אבל זה לא דירקט
זה לא ישר מן האש
האש מחממת את הגדרה והגדרה עופה את ה... זה לא נקרא, מחלוקת רבי חנן וריש לקיש
אם צליקה דר נחשב כמו בתנור או לא
על כל פנים זה כללי למשל אטריות
לא מברכים ברכת המזון על אטריות
אפילו תקבע סעודה
אותו דבר סופגניות
תאכל המון סופגניות אבל סופגניות הן לא אופיות
הן מטוגניות
אז אין לזה שם לחם
אפילו תאכל הרבה סופגניות ותקבע סעודה
לא תברך על זה בורא מן המזונות ועל המחל לא המוציא ולא ברכת המזון
וגם בחלל רק אלה חמישה דברים חייבים בחלל
כי כתוב אחריכם לחם הארץ, לחם לחם עליו זה גמרא במנחות דף עין
שלומדים את זה מגזיר השבא לחם לחם מחל
ממצה
מה?
אטריות חייבים בחלל? לא שומע. אטריות חייבים בחלל? אטריות?
אטריות חייבים, זה נעשה בצק
כי בהתחלה זה בצק,
בצק שראוי ללחם.
תחילתו עיסה
וסופו סוף גנין.
יש משניות.
תשאל את עמנואל.
עולם עוד כבר חלה, עמנואל?
חייב בחלה.
מה?
חייב בחלה.
כן, חייבים בחלה, אבל לעניין ברכה,
אם דעתי מלכתחילה לעשות מזה רק
אטריות, במרק,
זה לא בטוח, זה חייב בחלה. אז מחלוקת ראשונים. יש אומרים שאם בהתחלה בצק הוא ראוי ללחם,
זה שיטת רבנותם.
תחילתו עיסה וסופו סוף גנין.
נדמה לי שרבנותם סובר חייב בחלה,
אפילו שדעתי לעשות מזה סוף גניות.
אבל יש, לא הולכים אחריהם מחשבות.
תחילתו עיסה, זה לעניין ברכה צריך לברר בשולחן ערוך.
בהלכות חלה.
תחילתו עיסה וסופו סוף גנין לי כעת.
לא זוכר את העניינים.
עיסבוס, מה רציתי להגיד עוד?
עכשיו,
רק רגע, נראה כאן.
אז זהו מה שהסברנו היום.
אני אומר לכם,
הסברתי היום מה זה חמוץ, חמץ.
שזה מלשון חמוץ.
הייתי פעם באיזו ישיבה ואמרתי שיעור.
על מה זה חמץ.
ניגש אליי הראש שביעה, אמר לי, אני לא ידעתי מה זה חמץ.
עכשיו לימדת אותנו.
חמץ זה מלשון חמוץ.
כי כשעושים מים וקמח מחמשת את הגן,
הם מתחילים ליצור חומצה.
חומצה.
אתה רואה שאם תשאיר את זה יומיים או שלושה, יש אור.
טוב, אתה לא תוכל לאכול את זה מרוב חומצה.
רק אנחנו מה עושים?
אנחנו נותנים לו להחמיץ קצת.
ברגע שזה תפוח, זה השיעור.
הטביחה
זה לא שיעור של חמץ. עושים תפוח זה חמץ.
אתה רואה, אם תעשה למשל עם קמח וביצים,
יהיה לך תפוח כמו טורט.
כוח מתנפח עם הביצים.
כמה שאתה דופק את הביצה,
היא גורמת שהבצק יהיה יותר נפוח.
ומה, זה חמץ?
אז יש באמת תוספות
בדף לומדי עמוד ב' שמביא שרשי יסתפק בזה.
אבל רבנו תם הורה בזה היתר.
רבנו תם היה אוכל בער פסח,
שחליות ושבת,
היה אוכל עוגה מביצים,
עם ביצים.
והטפיחה זה לא החימוץ,
לא, הטפיחה אצלנו היה באמת סימן,
סימן שהלחם הוא כבר החמיץ כשרואים שהתנפח.
גם היו דופקים את הלחם וככה היו רואים זה כבר החמיץ.
אני לא יודע בדיוק, אני לא,
אני לא דפקתי את הלחם,
אמה הייתה דופקת את הלחם,
איך הם מרגישים על התפיחה? אבל התפיחה הייתה
סימן שהגיע לדרגת חימוץ שאפשר לעפות את זה.
אבל לא התפיחה הוא החימוץ.
החימוץ, אתה תעשה את זה בביצים, זה כשר למהדרין.
הראשי הסתפק, כיוון שזה תפוח. באמת,
אני ראיתי אפילו ספרים שנעלמו מהם, התוספות בדף ל.ה,
ומסתפקים לבד בפס, זה היה בעיר פס,
ראיתי תשובה, אולי,
ראיתי תשובה שמה,
שהסתפקו אם עושים עוגה עם ביצים, אם זה חמץ או לא,
ושתי מיטיטה היו דברי התוספות, שראשי הסתפק בזה,
והתוספות מסיק שזה היתר גמור.
לפי שלא התפיחה הוא החימוץ,
חימוץ זה חומצה שנוצרת
על ידי מים וקמח, וזמן,
ותן להם זמן.
רק אנחנו לא נותנים לזה שיחמיץ מאוד,
אז זה ירחב לך בטן.
אנחנו עוצרים את תהליך החימוץ
ברגע שהגיע לשיעור חימוץ,
שיעור קצת חמץ.
כמו הלחם שלנו לא מרגישים בו שום חומצה,
אבל האמת שיש כאן חומצה.
למה,
מה עושה החימוץ?
למה מחמיצים את הלחם?
כי החימוץ הורס גרגירי הקמח,
ועושים אותו קל לעיכול.
כי גרגירי הקמח,
במצע שאין חימוץ,
גרגירי הקמח נשארים כמו שהם,
והם קשים לעיכול.
זה חיטה, חתיכות חיטה,
לא מבושה למכור ולא נהרסים, אבל על ידי החימוץ הם נהרסים.
ואז לכן הלחם חמץ
יותר קל לעיכול, לחם מצה מעייף,
כי הוא קשה לעיכול, עקבה מתעייפת לעכל מצה.
רגע, אני אראה מה עוד אני יכול להגיד.
בשיעור הזה
אמרנו שחימוץ
זה רק, הנוסחה של חימוץ,
מים וקמח וזמן.
אבל דמי פירות
זה לא מחמיץ.
אפילו שמי פירות מקורן מן המי גשמים.
למה זה לא מחמיץ?
התשובה היא,
רואים מחז״ל,
הקדושים שהם ידעו ובחנו את כל דבר, בחנו אותו.
שמי פירות לא מחמיצים,
ברגע שהמי הגשמים עברו בצמח,
איבדו את הסגולה של המים שמחמיצים.
המים מחמיצים, גורמים להחמיץ,
אבל מי פירות הם לא מחמיצים,
וזה מה שאנחנו נוהגים, הספרדים נוהגים,
שמי פירות מותרים לגמרי.
אבל אמרתי שרש״י אומר,
מי פירות לא מחמיצים חמץ גמור, אבל חמץ נוקשה הם כן.
ואשכנזים חוששים לדעת רש״י, וגם שיטת הראב״ן
שמי פירות, אבל גם האשכנזים,
מותר להשהות
עוגה של מי פירות.
לגבי בעלי רעי לא החמירו.
למה, א',
גם לרש״י זה רק נוקשה.
נוקשה,
טוב, התוספות בדף ב׳ אומרים שאסור להחזיק נוקשה.
כתוב במשנה, סיעור יישרף. סיעור, לא שאור.
סיעור יישרף.
סיעור זה נוקשה.
ובכל זאת צריך לשרוף, אסור להחזיק. אבל נהגו,
אומר שהמנהג היה של האשכנזים,
לחשוש לדעת רש״י רק לעניין אכילה.
או, הנה המשקפיים.
עכשיו תראו,
במצות
של פסח
אסור לשים אבקת אפייה.
למה? כי אבקת אפייה,
אפילו אבקת אפייה כשרה לפסח.
מסודה, אני יודע ממה עושים.
אבל אבקת אפייה
היא מזרזת את החימוץ.
כמו שאסור לעשות מצות
בחמה ולעשות מצות במים רגילים, צריך מים שלנו.
שלנו נשארו כל הלילה בחוץ.
לא להשאיר, המים, אם המים הם
עם המים הם לא מים שלנו, הם יותר חמים, הם גורמים שהבצק עלול להחמיץ יותר מהר.
אז גם לכן
אנחנו אומרים לא לשים אבקת אפייה במצות.
ועוד דבר,
אפילו לשים מלח או תבלין אסור לעשות בבצק
של מצות רגילות.
כי המלח, זה בשורה המבוקרת, כתוב מי הראשונים.
המלח הוא חד,
הוא מחמם את הבצק.
וזה יכול לגרום מהירות לחימוץ.
אבל מה הדין במי פירות?
עוגה של מי פירות, אם מותר לשים אבקת אפייה.
בלי מים לא יכול להחמיץ.
אז מה, תשים אבקת אפייה.
אבל חימוץ לא יהיה פה. בלי מים לא יכול. הנוסחה של חימוץ זה קמח ומיין.
אז אם אתה עושה רק מימי פירות, לכאורה מותר היה לשים אבקת אפייה.
אז מה אני אגיד לכם?
היה פה,
היה פה,
לפני כמה שנים התפרסם שהעוגות של פפושדהו
הכניסו בהם, עוגות מי פירות שהוא עושה.
הכניסו בהם אבקת אפייה.
ובא הרב,
ועשה רעש, הרב בקשי דורון עשה רעש גדול שאסור להכניס אבקת אפייה.
אני התרתי לשים אבקת אפייה.
אבל,
אבל לכתחילה כדאי שלא.
אבל אי אפשר לאסור את האבקות בכלל אבקת אפייה.
כי אבקת אפייה זה לא דבר שגורם חימוץ.
אתם יודעים מה זה אבקת אפייה, מה היא עושה?
היא גורמת שהמים יחדרו,
שהנוזלים יחדרו טוב לתוך הקמח.
גרגירי הקמח
לא נכנס בהם כל כך מהר המים.
כל גרגיר הוא...
אז על ידי ששוהים, הרבה זמן אז הם נכנס.
על ידי האבקת אפייה, נכנס המים בתוכם.
אבל זה לא דבר שגורם חימוץ.
רק למה...
ולכן אני אומר, בלי מים לא יכול להיות חימוץ. אז מה יש שייכנס המים בפנים?
ייכנס הנוזלים. מי פירות לא מחמיצים.
זה לא דבר שמחמיץ אבקת אפייה.
אבקת אפייה רק גורמת
שהמים... הרי אצלנו היו עושים חומוס.
איך מבשלים חומוס?
משרים אותם,
דבר ראשון בלילה, משרינו אותם כל הלילה,
ואז המים חודרים לתוך החומוס,
וכשאתה מבשל בבוקר,
המים שבתוך החומוס גם מבשלים את החומוס.
הרי המים מתחממים והם מבשלים,
אבל כשזה תשים חומוס בסיר לחץ,
שעתיים לא יתרקעו.
מישהו לא יודע שבשביל לבשל חומוס או חיטה,
חיטה אפילו,
אם אתה תבשל אותה בסיר לחץ, לא יעד.
צריך להשרות אותה לילה שלם,
אז המים חודרים לתוך החיטה,
ואז כשאתה מבשל, זה מתבשל טוב.
ואותו דבר חומוס.
ומה שעושה אבקת אפייה גורם להחדיר את המים לתוך ה...
זה מה שזה עושה.
אז באמת היו עושים סודה,
אבקת סודה קוראים לה, לא יודע.
היו עושים בשביל החומוס, שיהיה רך מאוד,
היו מכניסים גם סודה וזה.
רבי חנניה בן האקשי אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אדוני האפשר למען צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.