שכר ועונש המצוות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואה שלמה שפריר בן אורה

הבטחנו שנלמד היום שכר ועונש

אז לוי ידוע שבמצוות לא תעשה שבתורה

ברבים מהם נאמר עונשם

בידי אדם

מהם בארבע מיתות בית דין,

שקלה, שרפה, חנק והרג,

מהם במלקות

ומהם שקנאים פוגעים בו

כמו שמובא בסנהדרין ובמכות.

אז יש מצוות לא תעשה בתורה שהרבה מהם

העונש בידי אדם או מיתות בית דין

או מלקות או קנאים פוגעים בו.

אותם שנענשים בידי בית דין,

גם כשבתל סנהדרין

שהיה מוסמך לדון דיני מיתה,

נשאר עליהם אותו עונש. מי שעובר עבירות היום ואפילו שאין סנהדרין, העונש נשאר.

כמו שאמרו בכתובות,

דף ל',

מיום שחרם בית המקדש,

אף על פי שבטלה סנהדרין,

דין ארבע מיתות לא בטלו.

מי שנתחייב שקלה, על פי התורה,

או נופל מן הגג

או חיה דורסתו.

זאת אומרת, או שהוא נופל

מן הגג

או חיה, או מכונית דורסת אותו,

או שהוא פוגע בדבר קשה, או שהדבר הקשה פוגע בו זה סקלה.

מי שנתחייב שרפה,

או נופל בדלקה,

או נחש מקישו,

שהערש שלו גם כן הוא שרפה.

מי שנתחייב הריגה,

או נמסר למלכות,

או ליסטין באים עליו.

שודדים.

מי שנתחייב חנק,

או טובע בנהר,

או מת בסרנוכי.

זו הסקרה.

זו מחלה שמתחילה מהמעיים ועולה וחונקת את הבן אדם עד שהוא מת.

חנק זה.

והארי, זיכרונו לברכה, אמר שכל מי שמיטתו בחנק

מתגלגל במים

ונחנק בכל עת.

זאת אומרת, הנשמה שלו מתגלגלת לתוך מים,

והיא כל פעם נחנקת מחדש.

וכל מי שמתגלגל במים,

עומד עליו שוטר תמיד

ומחזיקו בתוך המים כל הזמן הקצוב עליו.

שוטר זה לא זה ממשטרת ישראל,

אלא זה מישהו שפוקד עליו כוח רוחני,

בין אם זה מלאך או אחר,

שלא נותן לו להתרומם מן המים

כדי שיחנק בכל רגע.

זה כפי מספר הפעמים שהוא התחייב חנק.

בספר חסידים כתב

מי שחייב סקלה לא ילך במקום חיות

ולא על גגות

פן ייפול.

אתם רואים כמה פועלי בניין נופלים? עשרות?

אתם רואים כמה נופלים ממרפסות וזה? זה סקלות.

כל תאונות דרכים זה סקלות.

כל אלה שהברדלסים והנמרים והאריות חוטפים בגן חיות.

מי שחטא בדבר שיש בו חנק,

אפילו בשגגה,

לא ירחוץ בנהר,

כי הוא עלול לתביעה.

אז לא יבוא למקום הסכנה,

כמו שכתוב בגמרא בשבת, נפל תורה חדד לסכינה.

כשהשור נופל, עכשיו תחדד את הסכין, כבר למטה.

לא כמו היום שיש תוף, מכניסים אותו בפנים, מהפכים אותו.

פעם היו צריכים לתפוס אותו כמה אנשים, גם היום יש.

תופסים אותו וקושרים לו את הרגליים ומפילים עד שמפילים.

אז כשאדם נופל למשכב,

אז יש עליו כבר כיתרו, כבר היצר הרע השטן אומר יאללה,

הנה הוא כבר שוכב, יש לו חום, קדימה.

אז לכן אומר,

מי שחטא בדבר שיש בו חנק,

אפילו בשגגה לא ירחוץ בנהר

ולא ירגיל עצמו בספינה.

אתם ראיתם עכשיו יש איזו ספינת תענוגים גדולה,

שעלתה על סרטון והתחילו לפנות את כולם,

ובכל פעם מתים מהגרים וכל מיני כאלה באוניות.

וכן, מכל דבר ייזהר כיוצא בו.

וכל סוג מיתה שהוא התחייב, ייזהר מלהתקרב לדברים העלולים

להיות השלמת עונשו.

בתיקוני הזוהר מבואר,

שהקדוש ברוך הוא מענישם בשמו,

וזה לשונם.

אני אומר את התרגום,

בשמו הורג למי שעובר על כריתות ומיתות בית דין שבתורה.

מי שהתחייב כרת בעבירה,

נגיד מי שלא מל

או מי שאוכל

חמץ בפסח ובכרת,

יש 36 כריתות.

אז כריתות, כריתות,

זה

כתוב פה שהשם הורג אותו בשמו.

וגם מי שחייב מיתות בית דין. הכוונה עכשיו שאין סנהדרין.

כתב החפץ חיים,

כמו שאמרו בגמרא לעניין מיתות בית דין,

כן ובוודאי גם בענייני מלקויות.

יש 207 מצוות לא תעשה,

שאין בהן מיתות בית דין

בלא כריתות,

שמי שעובר אותן במזיד, בהתראה ובעדים,

אז הוא מתחייב מלכות מן התורה, 39 מלכות.

אז הוא מתחייב 39 מלכות,

והיום שאין מלכין,

אז אומר החפץ חיים, שבוודאי כמו במיתות בית דין, כך בוודאי בענייני מלכות.

אז לפעמים מזדמן שיסובב,

שיקבל מלכויות, גם בזה העולם.

אתה אומר, תכתבות,

כמו שקוראים לזה, נופל מהמדרגות, חבית-חבית, תך-תך-תך-תך, תך-תך, מקבל מלכות בכל מיני, מקבל מכות ממישהו,

מקבל מלכות,

מן השמיים מסובבים, שהוא יקבל מלכויות.

וכל מי שעובר עבירה שחייבים עליה מלכות,

הרי הוא פסול לעדות.

אז אנשים לוקחים עדים לחתונה, והם לא יודעים אם העדים האלה הם כשרים.

מי שעבר עבירה שחייבים עליה מלכות,

שזה 207 מצוות, צריך לבדוק אם הוא עבר או לא עבר,

כמו שכתב הרמב״ם,

שהתורה קראה למי שמחויב מלכות בשם רשע,

והרשע פסול לעדות.

אני לא יודע כמה יכולים למצוא עדים כשרים,

גם כשלא אוכלים נבלות טרפות,

בשביל להתחתן וכו'.

וחלק מהלא תעשה שבתורה

יש בהם עונש כרת.

כמו שמבואר בגמרא מועד קטן קפה.

כף חטא.

הכוונה,

מה זה כרת?

שמת קודם גיל 60. בירושלמי מבואר שמת קודם גיל 50. ויש מי שאומר, זה איבן עזרא בשם הקדמונים,

שבכרת מת קודם גיל 52.

רשי כותב שבכל חיוב כרת אף זרעו נחרט.

דהיינו גם הילדים שלו.

וריבה נחלק עליו, ריבה זה רבי יצחק בן אשר, זה תלמידו של רשי.

הוא ראשון התוספות באשכנז.

נחלק עליו וסובר שאין זרעו נחרט,

כי אם באותם החייבי כריתות שנאמר בהם מפורש עונש ערירי ימות. ערירי.

ובאותם שנענשים בערירי מתים בניו שהיו לו קודם החטא,

וגם אם ייוולדו לו בנים אחר כך, ימותו.

כמו שאמרו ביבמות,

דף נה.

בעניין עונש הכרת,

אמרו במחילתא,

אין החרטה אלא הפסקה.

פרש המגן אברהם בספרו זית רענן,

שהוא כריתת הנפש שאין לו דבקות באדוני.

באדם יש נפש, רוח ונשמה.

מדובר על הנפש.

ונכרתה הנפש ההיא מעמאה.

הנפש.

החלק הנמוך, התחתון.

ובסנהדרין דרשו,

היכרת תיכרת.

היכרת בעולם הזה, תיכרת בעולם הבא.

בדף צ״ט בסנהדרין.

ובספר הברית,

הרחיב בעניין זה. ספר הברית זה היה אחד

שהיה בן דורו

של הגאון מווילנה, שכתב את ספרו בעילום שם.

חשבו שזה הגאון כתב אותו. דברים גדולים ונשגבים.

עד שיום אחד הוא מצא את זה שמוכרים את זה עם שם אחר.

מישהו ראה אין שם,

כתב את השם שלו והתחיל למכור את הספר כאילו זה שלו.

אז לא הייתה לו ברירה, הוא גילה מיהו.

מי הכותב.

וכתב, הנה מצינו, בעל ספר הברית כתב, הנה מצינו שינוי לשון בתורה.

פעם נאמר ונכרתה הנפש ההיא מעמאה.

פעם נאמר ונכרתה הנפש ההיא מישראל.

פעם כפל ואמר יכרת, תכרת הנפש ההיא.

ופעם נאמר ועבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה.

והכוונה בזה שפעמים עניין הכרת

הוא על מיטת הגוף לבד בחצי ימיו.

ולפעמים על נפשו היסודית,

שהיא תיכרת לאחר הפרידה מן הגוף.

זה ביזיון גדול להיות חסר נפש בעולם העליון.

ולפעמים על נפשו העליונה לבד.

אף אם הגוף יאריך ימים על האדמה.

ולפעמים על הגוף והנפש יחד.

ולפעמים כריתה החלטית,

ולפעמים כריתה זמנית.

עיין שם באורך

ספר הברית,

חלק ב' מאמר ח' פרק ב'.

והעובר עבירה שחייבים עליה כרת,

אין מתכפר לו בלא ייסורים בעולם הזה.

כמו ששנינו בסוף יומא,

בדף פ״ו.

ואפילו אם חטא בשגגה,

צריך להביא קורבן,

להגן מן הייסורים ולכפר לו.

כמו שכתב רש״י.

ובזמן הזה,

מי ששגג בדבר שחייבים עליו כרת,

צריך להתענות ארבעים יום.

ובלילה שאחר התענית,

לא יאכל בשר ולא ישתה יין,

וייתן

דמי כבש או עז לצדקה.

כאן בוער ברמה ובפוסקים.

זה ביורי דעה סימן קפ״ו, סעיף ד'.

בהגרא שם

סעיף קטן יא,

באורח חיים סימן ש״ל ד',

סעיף קו, משנה ברורה שם.

בקיצור, שגגה על כרת,

תענית ארבעים יום,

לא לאכול בשר יום אחרי סיום התענית ולא יין,

ולהביא דמי כבש או עז לצדקה.

יש מן העבירות

שיש עליהן מיתה בידי שמיים.

בירושלמי

מבואר שמת לפני גיל 60. והתוספות כתבו

שלפי הבבלי, תלמוד בבלי,

אין לה זמן קבוע מתי מת במיתה בידי שמיים,

אלא שמת בשביל עוון זה.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה,

שעל צד אחד

ינשא חומר המיתה בידי שמיים הכרת.

זאת אומרת, יותר חמור מכרת.

כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמיים,

עולה מוות בחלונותיו.

בעלי חיים

מקנה קניינו מתים.

פרתו רועה באפר, מתה.

תרנגולתו, רועה באשפה,

מתה.

והתדבק בו המוות עד כלאותו אותו, רחמנא ליצלן.

הרחמן יציל אותנו.

רחמנא ליצלן.

וגם הרעבד כתב,

שבצד אחד חמור מיתה בידי שמיים מכרת,

שבחרת מת לה חמישים שנה,

ובמיתה בידי שמיים אין ממתינים לו עד גיל זה.

אז לפי רבנו יונה,

המוות נדבק בו בכל צדדיו, שכל מי שסביבו מת.

ולפי הרעבד,

אז הוא מת גם לפני

זמן הכרת, שזה חמישים לפי הירושלמי.

הנזהר מהעבירות שבתורה,

זה מי שעובר עבירות,

לא תעשה.

מה קורה עם מי שנזהר מהעבירות?

לא נתפרס שכרו באופן פרטי.

והחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו,

זה ששם עצמו עצל מן העבירה

ולא עושה את העבירה,

הרי הוא מזומן כמלאכי השרת.

סור מרע ועשה טוב.

אם הוא שר מן הרע, לא עושה עבירות,

הוא מזומן למעלה כמלאכי השרת.

וכן,

המקיים מצוות עשה,

לא נתפרס שכרו בתורה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אמר הקדוש ברוך הוא,

נתתי להם מצוות עשה וקיבלו עליהם.

וכן, מצוות לא תעשה וקיבלו עליהם.

ולא פירשתי להם מתן שכרם,

ולא אמרו לי דבר.

לכך קורא אותם אני יונתי.

וכן אמרו באבות שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות.

יש גם הסבר למה השם לא גילה, כי הוא גילה שלוש מצוות,

ושלמה חכם מכל אדם.

בגלל שידע טעמן,

וידע,

אז

מתחילים לפרשן, וגם אם ידעו את השכר, אז מה יקרה?

ילכו אחרי אלה שהן דווקא חשובות, ואלה שהן פחות,

ויעדיפו את זה, ויזניחו את זה.

יש לזה כל מיני הסברים.

ואחד מהטעמים,

למה לא אמר השם מתן שכר

על מי שנשמר מחברות ועל מי שמקיים מצוות?

משום שעיקר קבלת השכר הוא בעולם הבא.

באי עלמא,

דיקא אגרא, אין שכר בעולם הזה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, היום לעשותן ומחר לקבל שכרן.

וגם שנינו, ודע מתן שכרן של הצדיקים

לעתיד לבוא.

והשכר שבעולם הבא הוא דבר שאי אפשר בשום אופן לתארו ולפרשויה. אין לנו שום דימוי.

אנחנו יכולים לדמות רק מדברים שראינו ושמענו

פה בעולמנו,

אבל לדמות שכר רוחני ללא שום גשמיות,

קשה לנו מאוד לתאר. ניסינו בכמה הרצאות להסביר את זה, הסברים כאלה.

אז כמו שאמרו בברכות, כל הנביאים

כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח. זאת אומרת, התיאורים הכי הכי

מפליגים בטובה,

בשמחה,

באושר, בעושר, באריכות ימים, בכל שהנביאים התנבאו כולם לזמן הגאולה,

שאין תיאורים יותר מרהיבים. הגן עדן שהיה האדם הראשון בתוכו כשהוא נברא,

זה אפס אפסים לעומת מה שמחכה עוד בעולם הזה בגאולה.

אז אנחנו, מה?

כל מה שנתנבאו זה רק לימות המשיח,

אבל לעולם הבא,

אין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.

אין לא ראתה, אף אחד לא ראה גודל השכר לעולם הבא.

עד שאמרו החכמים ששעה אחת של קורת רוח בעולם הבא היא יותר מכל חיי העולם הזה בהנאתם של כולם.

ובשמות רבה כתוב ישראל בעולם הזה,

מי שעושה מצוות אינו יודע מתן שכרן,

אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן הם טמאים.

שאין העולם כולו יכול לשמוע

מהו מתן שכרן של המצוות.

ובמדרש תנחומה

כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובות חיי העולם הבא

אין כוח באדם לדרוש ולומר

ואין יודע גודלה ויופייה ועוצמה

כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות.

אין לך למלדמות.

ורבנו יונה בשערי תשובה כתב

והמצווה קלה,

שכרה גדול,

בהפלה אשר לא יימד ולא ייספר.

אי אפשר למדוד, אי אפשר לספור. אין לנו שיעור אפילו להגיד על מצווה קלה מסחרה.

ואפילו משה רבנו עליו השלום

לא השיג מתן השכר שבעולם הבא.

כמו שאמרו במדרש תנחומה, ביקש משה לעמוד על מתן שכרן של הצדיקים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, והסירו אותי את כפי.

בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יראה שמי.

אבל לעולם הבא,

ומעולם לא שמעו ולא האזינו,

עין לא ראתה אלוהים זולתך, יעשני מחכה לו.

יש רק מצוות יחידות

שהתורה פירשה את שכרן בפרטוט בעולם הזה,

כמו שנאמר במדרש.

לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של המצוות

חוץ משתיים,

כיבוד אב ואם

ושילוח הקן.

בשניהם כתוב אריכות ימים.

וכן באיסור עורלה דרשו בתורת כהנים

דיברה תורה כנגד יצר הרע שלא יאמר אדם

ארבע שנים אני מצטער בו חינם

עד שאני יכול לאכול, שלוש שנים ערלים יהיו לכם

ורק בשנה הרביעית אני יכול לאכול.

וכך נאמר להוסיף לכם תבואתו.

אתם תבואתו.

יתברכו

שהשם יוסיף לכם תבואה. זה שאתם מתעכבים ושומעים לי בעניין העורלה יהיה זכרכם

להוסיף לכם תבואתו.

וזה בגלל שאדם לא יצטער ויגיד מה זה.

ויש עוד מצוות שנכתב שכרן בצידן בתורה כגון מזוזה והשבת העבות

אבל בשאר המצוות

לא נתפרש שכרן בפרטות

וכן

עונש המבטל מצוות עשה לא נתפרש בתורה

נגיד יש פה בן אדם מתפלל רק עם תפילין ולא שם ציצית

הוא ספרדי

יש איזה קהילות אצל אשכנז שעד חתונה לא היו שמים ציצית

אבל ספרדים עלו על זה

אז יש כאלה לא שמים ציצית, טלית, טלית

לא שמים טלית גדול

אז עונש המבטל מצוות עשה

זה לא רק זה, כן? גם נגיד ברכת המזון, תפילין וכולי, מצוות עשה

עונש המבטל מצוות עשה לא נתפרש בתורה

וכמו שכתב בספר חרדים

סוד נעלם מרוב אנשי זמננו

ידוע כי תרי״ג מצוות

הן רמ״ח עשה ושסע לא תעשה

248 מצוות עשה ו-365 מצוות לא תעשה ביחד תרי״ג, 613

והמצוות לא תעשה

העונש מפורש

אבל מצוות עשה העונש לא נתפרש

זה הדבר נפלא

ודע

כי אין כל עונשי גיהנום כדאי

אצל השכר המזומן על מצוות עשה לעולם הבא

כי טוב לאדם לקבל את כל עונשי גיהנום

ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא

ובכלל דע

כי לא יכול הפה להוציא

עונש מבטל מצוות עשה

לכן לא נכתב עונשו

והוא דומיא דעולם הבא

עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה רק למי שמחכה לו

אז כמה הפסד יש

למי שלא עושה מצוות עשה

והרן במסכת ראש השנה כתב

שמי שביטל מצוות עשה שבגופו

ולא קיים אותה מעולם

נגיד ברכת המזון או תפילין או טלית וכו',

הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן

עליהם אמרו בגמרא שהם יורדים לגיהינום

ונידונים בה 12 חודש

מאחר 12 חודש

גופן כלה ונשמתן נשרפת

ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים

כדאי לעשות כזה דבר?

יש אנשים מסכנים, אומללי החיים, שום מצווה הם לא עושים

או יש מרחם המחכה לחילונים

שהם חושבים שהם פיקחים ונבונים ומבינים

ושאנחנו פנאטים וחשוכים

והגאון כתב שבגיהינום דנים בשלג

מי שביטל מצוות עשה

ובאש את מי שעבר על לא תעשה

מסבירים מה זה האש ומה זה השלג

אדם שמבטל מצוות עשה

זה בגלל שהוא עצלן, לא בא לו, מה, מתאמץ וזה,

זאת אומרת, הוא קרייר כלפי, אתה קרייר כלפי המצוות,

שלג,

אתה תהיה בגיהינום של שלג, אתה אומר, זה להיכנס לתוך שלג, להיות תוך שלג, זה כוויות.

ומי שעבר על לא תעשה,

זה בדרך כלל אדם שמתחמם לעבירה,

לעבור על לא תעשה, זה בחמימות,

אז כנגד זה אש של גיהינום.

מי ברא את הגיהינום?

הם!

בקרירות שלהם

ובאש התבערה של העבירה.

בעת המעמד המקודש בשעת מתן תורה,

נתגלה לישראל כל המצוות,

מה סחרן

ומה עונשן.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

במדרש,

באו ישראל

ופירש להם המצוות כל אחד ואחד, עונשה ומתן שכרה,

שנאמר

יישקני מן נשיקות פיהו.

ובשיר השירים רבה מובא,

אמר בי יוחנן,

מלאך היה מוציא את הדיבור מלפני הקדוש ברוך הוא,

על כל דיבור ודיבור,

ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל,

ואומר לו, מקבל אתה עליך את הדיבור הזה,

כך וכך עונשים יש בו,

וכך וכך מתן שכר יש בו. זאת אומרת, כל אחד אישר

את עשרת הדיברות

על ידי מלאך שאמר לו בדיוק מה הוא מקבל.

ובזוהר הקדוש כתוב, וידבר אלוהים את כל הדברים.

אמר רבי שמעון,

כל דיבור ודיבור היה מלא בכל אותם טעמים,

בכל אותם דברים,

גזרות,

שכר ועונש וסתרים, הכל נגלה להם

במעמד הר סיני.

אבל מאז ואילך

נסתם כל חזון,

ואפילו שלמה המלך

לא השיג סוף מתן שכרן של המצוות.

כמו שכתוב במדרש תהילים,

ביקש קהלת לעמוד על שכרן של המצוות,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכתוב יושר דברי אמת.

כבר כתבתי לך על ספרו של יושר,

עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.

ואף דוד אמר,

פלאות עדבותיך,

על כן נצרתם נפשי.

ורש״י פירש,

פלאות עדבותיך הם מכוסים ונפלאים מצוותיך מבני אדם.

יש מצוות קלות שהרבית במתן שכרן,

כגון

שלוח הקן.

מצווה קלה, אין בה חסרון ממון, אין בה מאמץ.

אתה הולך בדרך,

רואה כאן ציפורים,

ואתה משלח את האם,

מרים את הביצים או את הגוזלים,

ואתה מקבל בזכות זה דירה, ואריכות ימים,

וכולי וכולי, כל כך הרבה דברים,

כמה זה משפיע על עם ישראל,

וכולי, המון המון המון דברים, ממה? ממצווה קלה שבקלות.

אין לך מצווה יותר קלה מזו.

ואומנם

ידענו ולימדונו הפסוקים מחכמינו הקדושים

שעל כל מצווה קלה יש שכר טוב ועצום לאין ערוך,

בין בעולם הזה

ובין בעולם הבא.

בירושלמי,

רבי אחא בשם רבי יצחק,

כתוב בפסוק, מכל משמר נצור ליבך,

כי מימנו תוצאות חיים מכל מה שנאמר לך בתורה יישמר,

שאין אתה יודע מאיזה מהן יוצא לך חיים.

אמר רבי אבא בר כהנא,

השווא הכתוב מצווה קלה שבקלות

למצווה חמורה שבחמורות.

מצווה קלה שבקלות של לוח הקן,

מצווה חמורה שבחמורות כיבוד אב בהם,

ובשתיהם כתוב אריכות ימים.

אז אם הקלה והחמורה שתיהן אריכות ימים, אין לך מצווה שאין בה אריכות ימים.

ובתנחומה אמרו,

ומה שכר שילוח הקן

שכרה אריכות ימים,

שזה מצווה קלה,

שכר מצוות שיש בהן חסרון,

עולה כסף,

או טורח,

אתה צריך לטרוח, לא מצווה קלה,

בחייאת נפש, אם אתה מחיה נפשות,

על אחת כמה וכמה שכרה.

ובמנחות כתוב,

אמר רבי נתן, אין לך כל מצווה קלה שכתובה בתורה,

שאין מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא, אבל איני יודע כמה.

אבל זער שם, וזער שם, גילו לנו חכמים הקדושים

שיש שכר פרטי לכל מצווה,

ויש עונש פרטי למי שלא מקיים.

חכמים גילו לנו ככה.

וכן, בלא תעשה שבתורה יש שכר פרטי למי שנשמר ממנה,

ועונש פרטי למי שעובר עליה.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה במדרש,

בדברים רבה פ״ו,

יש מצוות שמתן שכרן עושר,

ויש מצוות שמתן שכרן כבוד,

ויש מצוות שמתן שכרן בנים,

והארי, זיכרונו לברכה, גילה לאיש סודו ואמר

גם ירמוז אל מה שהודעתיך כי לכל מצווה ומצווה יש סגולה פרטית.

וכן, זה כתב החסיד בעל ספר חרדים,

וזה לשונו,

וכן יש סגולות למצוות,

דבר טוב בהיפוכו, שהוא הפורענות.

כמו ששנינו,

שבעה מיני פורענויות באים על שבעה גופי עבירה,

או בארבעה פרקים הדבר מתרבה,

או על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן.

אז גילו לנו כמה דברים.

וכן כתב

השלה הקדוש, ואורח חיים הקדוש, בכמה מקומות.

ודבר זה נגלה לבעלי הסוד,

כמו שנאמר בתיקוני זוהר חדש,

בכל פיקודה אית ליה טעמא ידיעה לעילא,

ואגרדילי ידיעה לי נון דידעין רזין סטימין,

דמריאון לא אטקסיה מנהון קול רז.

הגאון מווילנה מפרש,

רוצה לומר,

אותם שיודעים סודות התורה,

יודעים גם כן

טעמי מצוות ושכרן.

כי הקדוש ברוך הוא לא כיסה את טעמי המצוות ושכר המצוות כידוע,

אבל מכל מקום להם הוא לא כיסה.

באמהרש לניאדו בספרו כלי חמדה כתב,

תקשיבו עכשיו דבר מדהים, לא יאומן כי יסופר,

הכלל העולה שהארץ תמונת אדם.

כל כדור הארץ מצויר בצורת אדם.

מה הפירוש?

אתם לא רואים את זה,

אבל הוא צורת אדם,

כמו שבאדם רמח איברים,

ככה בעולם.

כמו שבאדם שסע גידים,

ככה בבחינת העולם.

יש ארצות ומקומות שדומים לגידים שבאדם,

וכמו שהרמח מצוות

משלימות את האיברים שלנו,

כל מצווה ומצווה נותנת שלמות לאיבר

המיוחד אליה.

לכן כשאדם לוקה באיבר זה כנגד אותה מצווה או עבירה שהוא חיסר או עבר בשביל לעורר אותו.

ככה תשלים המצווה ההיא,

חלק העולם התלוי באותה מצווה.

וכן, על זה הדרך, במצוות לא תעשה,

ישלימו

ויקיימו חלקי העולם התלויים בהם.

עד שאמרו הקדמונים

כי העקרב מסור תחת החלק

של ממשלת מצוות המילה,

שאם יישוך עקרב איש, למדנו את זה לפני כמה ימים,

ישימו עליו אות ברית קודש,

ישקוט הכאב ותסתלק הסכנה.

אדם שהוקש על ידי עקרב, אם יביאו ברית מילה מעליו,

אז ישקוט הכאב ותסתלק הסכנה.

למה?

כי העקרב מסור

תחת החלק של ממשלת מצוות המילה.

זו דוגמה.

בתיקוני הזוהר אמרו

שכל מצווה

ששורה על כל עבר ועבר יש לה שם ידוע,

וכל החיילים ומחנות המלאכים שתלויים ממנה,

כולם נאספים לאותו עבר ושומרים אותו מכל מאורעות רעים.

האיברים מוגנים.

על איזבל נאמר שאכלו את הכלבים,

אבל את הידיים שלה והרגליים השאירו.

למה?

שהיא הייתה מוחה כפיים לחתן מקלה והולכת לזה.

באיברים שהיא עשתה איתם היא הייתה עבריינית,

מרשעת, היא הייתה זבל,

איזבל,

והיא החטיאה את אחאב ואת הכל, ומה לו, ונבות היזרעאלים, דברים איומים.

אבל איברים

שהיו שלמים ועושים מצוות כל הזמן, לא נפגעים.

לכן אין דין תולעים בצדיקים.

צדיקים שקיימו את כל התורה והמצוות,

אין דין התולעת בהם.

הם נשארים שלמים.

איזה איברים אוכלים התולעים שהיו בהם עבירות?

אז זאת אומרת,

כל מי שעושה מצוות, כמו שכתוב פה,

שכל מצווה

שהיא שורה על כל איבר ואיבר,

יש לה שם ידוע,

וכל החיילים ומחנות המלאכים שתלויים ממנה, מהמצווה,

כולם נאספים לאותו איבר ושומרים אותו מכל מאורעות רעות.

אז לכן יכול אדם, נגיד, ליפול,

ויהיו כמה איברים שהוא ישבור וכמה לא.

דפק את הראש, היה צריך למות, היה צריך להתפצח,

לא כמו אבטיח.

לא, הראש שלו היה בסדר, הוא לומד תורה, אז הראש נשאר.

אבל היה די אם הוא היה מחפף בכמה דברים וזה פה ושם, נשברה לו היד.

דוגמה.

אז זאת אומרת, הכל הולך

בחשבון מדוקדק, לא יאומן כי יסופר.

וזה מקצת מבוא, מבוא להבנה

מה יש פה על המשקל ומה אנחנו יכולים לזכות ומה אנחנו יכולים להפסיד.

אני חושב שכדאי לזכות.

שבת שלום.

רבי יחנניהו בן אקשיו אומר,

נושא הקדוש ברוך הוא זב קדוש ישראל לפי כוח ארבעולם תורה ומסווד

שנעמור אדוננו וסלמנו וסלמנו נשאת גו יחדיל תורה הוא יאדיר.