הערך העצמי של כל אחד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, ישראל בן חנה ואברהם וכל משפחתו,

יזכו לשמירה והצלה מכל גזרות קשות ורעות,

הצלחה בכל העניינים,

עלייה רוחנית מתוך בריאות הגוף והנפש מהרה, אמן.

אין מזרזין אלא למזורזין.

מן המפורסמות בתורה, כל בעשרה

שכינתא שריע,

כל מקום שיש עשרה, כל בקנישתא, כל מקום שיש קנישתא עשרה,

שכינה שורה.

זוהי הבטחה גדולה מאוד.

שכינה זה משהו יוצא מן הכלל, זו זכות של המניין.

נאמר שובה אדוני רבבות אלפי ישראל.

שובה,

מתכוונים להשראת השכינה.

השכינה אינה שורה אלא על אלפיים

ושתי רבבות מישראל.

כשמתאספים יחד עשרים ושתיים אלף מישראל,

יש השראת שכינה מיוחדת,

כמו שהיה באצטדיונים שעשינו בטדי.

כאן נשאלת השאלה,

אם בעשרה השכינה שריעה,

אז למה דרושים רבבות אלפי ישראל?

עונה על כך בעל דרך השם,

השכינה שורה לפי היחס.

כששישים ריבו מישראל נאספו יחד,

היה גילוי שכינה גדול במיוחד,

והשכינה כולה ירדה על הר סיני.

לכן,

גדולה מאוד זכותו של מי שגומל חסד עם הציבור,

אפילו אם הוא גומל איתם חסד של גשמיות.

כי כל מי שעושה

ולו דבר קטן למען הציבור,

הוא גומל בכך חסד עם המרכבה,

שכן השחירה שורה עליהם, על הציבור.

וכל שכן,

אם אדם מחזיר בתשובה ציבור שלם,

זכות הרבים עומדת לו.

אם אדם עומד ברחובה של עיר ומשדל לאנשים לחזור בתשובה,

כמה גדולה זכותו?

לאו דווקא ברחוב,

גם באולם.

ונשאלת השאלה הגדולה,

אם זה אכן תפקיד כה נשגב,

להחזיר את המון העם בתשובה,

ומי יוכל להעריך את זכות הרבים של המחזירים בתשובה?

אם כן, צריך להבין,

באיזה רשות ניתן לשבת בבית המדרש וללמוד

בשעה שאפשר להציל יהודים רבים עם מעוון?

את השאלות האלה שואל הרב אביגדור מילר,

זיכרונו לחיי עולם בה, שהיה אחד מהמגידים בארצות הברית.

הוא היה דורש באנגלית ותרגמו את ספריו לעברית.

זו אינה שאלה פשוטה כלל,

ואכן התלבטו בבעיה הזו כמה וכמה צדיקים,

כי בחוץ מחכה הרבה עבודה,

וכאן יושבים ולומדים עוד גמרא ועוד גמרא.

יושב אדם ולומד עוד ועוד,

עבר מסכתות, למדן גדול.

האם זה מכריע את החוב הגדול והזכות הגדולה המצפה לו בתפקיד הגדול להציל

מי יודע כמה יהודים,

שלא ילכו לאיבוד חלילה?

אבל אנחנו רואים גם צד הפוך של הדברים.

ויש לנו ראיות,

שגם אלה שיושבים בבית המדרש ומתעלים בלימוד התורה,

יש הצדקה למעשיהם,

ואפילו יותר מהצדקה.

על חזקיה המלך נאמר וכיתת נחש הנחושת.

הוא ניתץ את נחש הנחושת

שמשה רבנו בנה,

כיוון שעד ימיו

היו מקטרים ומזבחים לו,

היו אנשים שעבדו לנחש הנחושת

בתור עבודה זרה,

ולשבור את נחש הנחושת

זה היה מבצע קשה מאוד,

כי הנחש היה מזכרת שנותרה ממשה רבנו,

שבנה את הנחש בעצמו,

עשה לך.

הנחש

עמד על תילו כבר 700 שנה,

היה מקודש על כולם,

כיוון שמשה עשה הוא על פי השם,

והנה בא חזקיהו ושברו.

אין ספק שהייתה עליו תרעומת וקובלנה על המעשה הזה,

אבל הצדקותו הייתה,

אנשים רבים נכשלים בנחש הנחושת,

שכן

עד ימיו היו מזבחים ומקטרים לו,

היו בעם הדיוטות

ועמי הארץ שקיוו שמזה תהיה להם סגולה,

והאמינו בקדוש ברוך הוא,

אף אחד לא השיח דעתו מהשם,

אבל האמינו גם בנחש,

חשבו שעל ידי שמזבחים ומקטירים לו, יהיה להם טוב,

ואז יקרה להם דברים טובים.

בכל זאת זה נחשב לעבוד הזרה.

אז הגמרא בחולין ו' שואלת,

כיצד ייתכן

שעד ימיו של חזקיהו

עדיין היו מזבחים ומקטרים לנחש של נחושת,

הרי לפניו

היו מלכים צדיקים.

עשה מלך יהודה

צדיק שביער את כל העבודה הזרה שהייתה בזמנו.

כך עשה גם בנו יהושפט,

גם הוא צדיק גמור.

ולא נאמר עליהם כל העבודה זרה שבארץ ישראל,

בה הוא עשה ביהושפט, ביערום.

כך כתוב בשבת נ״ו.

אז איך ייתכן שנשאר מכשול זה על מכונו עד חזקיהו

והוא בא וניתץ אותו.

ואם היו חוטאים שנכשלו בזה,

המלכים האלה לא ידעו מזה.

איך זה מסתדר?

מתרצת הגמרא ואומרת

כי ה' עשה זאת במכוון

שעשיו ביהושפט

לא יראו זאת.

הם אכן ביערו כל עבודה זרה

ומנחש הנחושת שכחו.

כי מקום הניחו לו לחזקיה להתגדר בו.

למדנו את זה בדרשות קודמות.

מן השמיים

הניחו לחזקיהו מקום

שהוא יבוא ויתגדל על ידי זה.

והייתה זו זכותו

שהוא שבר את העבודה הזרה הזו.

ואין ספק

שלולא זאת

היו עשה ויהושפט מבערים את נחש הנחושת

שכן חזקה על חבר

שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

אז הם קיבלו על עצמם את התפקיד לבער כל עבודה זרה.

אנחנו בטוחים שהם עשו כל מה שצריך לעשות.

אלא הקדוש ברוך הוא הסתיר מהם בעלים שלא יגלו הדבר כדי שחזקיהו יקבל זכות נוספת

ויתגדר.

היה לו מקום מכשול

לומר מה אם אלה הצדיקים לפניי לא ביערו אז זה לא התפקיד שלי ודאי שמה מה אני בא ונוטל

דבר שאחרים ידעו וראו ושמעו

ואני בא ועושה מה שהם לא עשו מה אני גדול מהם

לא

תמיד יש מקום למכשול ומקום להתגדר והוא הבין שזה מקום למכשול

והפך אותו למקום להתגדר וכל זה בשביל שיוכל להשלים את עצמו ולהתעלות.

נשאלת עכשיו השאלה

אבל בינתיים העם שילם מחיר יקר עם העיכוב הזה

כל זמנם של עשו יהושפט

העם המשיך לטעות

אחרי נחש הנחושת

ונכשלו בעבודה זרה

ועבר זמן רב

מזמנם עד חזקיהו המלך

וכמה אנשים נכשלו

וכל זה כדי לתת את הזכות של ביעור העבודה זרה דווקא לחזקיהו המלך

הפשט הוא

שבעצם לא הכריחו אף אחד לעבוד נחש נחושת זה היה ניסיון בלבד

אבל היה כדאי לקדוש ברוך הוא להמשיך את הניסיון על ההדיוטות והמון העם

ולהאריך זמן מסוים

כדי שחזקיהו ישיג עוד דרגה בשלמותו

זאת אומרת שכדי להגדיל יחיד כדאי להזניח את ההמון

וצריך להתבונן בכך היטב כי זה לא דבר פשוט

יסוד גדול בדרכי השם

ככתוב בספר דניאל ב' כא'

כתוב יאהב חוכמתה לחכימין

אומרת הגמרא בברכות נה

אין הקדוש ברוך הוא משים חוכמה אלא לחכמים

כשהקדוש ברוך הוא מחפש להעניק חוכמה

הוא דווקא מחפש את אלה

שיש להם חוכמה ולא אלה שזקוקים לה

אלא מבקש לתת לאלה שיש להם כבר חוכמה מלפני כן

נותן חוכמה דווקא לאלה שכבר יש להם חוכמה

הגמרא במכות כג אומרת עוד כלל מעין זה אין מזרזין אלא למזורזין

וזוהי הדרכה עבורנו

אם מבקשים להשקיע כוחות בתלמידים

עדיף להשקיע כוחות בטובים לשפר אותם עוד

מאשר באחרים

שזקוקים לכך יותר ואפילו ייתכן שלגביהם זו הצלה

אבל אין מזרזין אלא למזורזין

אלה שדווקא מצד עצמם הם מזורזין

אם קיימים כוחות מוגבלים

אז צריך להעניק אותם למזורזין אם יש לך מספיק כוחות לטפל גם באלו ואלו

אין בעיה

אבל אם יש לך מעט כוחות

מה צריך להעדיף?

צריך להעדיף להשלים את המושלמים יותר

באמריקה משקיעים כוחות רבים בחינוך

אבל שם משלמים מורים הרבה כסף

ולכן מחנכים לא יכולים לנהוג בשיטה שאמרנו כעת

שכן הם מקבלים שכר גם מהורים שילדיהם חלשים

אז חייבים להשקיע בהם בשווה

ולא יכולים להתמסר רק לעילויים

מלמד צריך ללמד לפי מה שמשלמים לו

כמו שכשרויות מקבלות כסף לפי החומרות שלהן

אבל אם הן לא מחמירות כמו שהן אומרות ומאכילות נבלות וטרפות

אז הן גזלנים והן עוברים לא רק על יורי דעה גם על חושן משפט

אבל אם מחנך הוא בן חורין

לנהוג לפי שכלו התורני הכלל להשקיע כוחות דווקא בטובים

כתוב שמתוך אלף תלמידים שבאים יוצא אחד להוראה

אז אם יש בידו ברירה לקבץ חבורה של מצוינים ולהתמסר להם

או לאסוף המון רב של ילדים פשוטים ולשפרם

עדיף להתמסר להם מצוינים וזה כלל מדרכי השם

אז בואו נראה כמה הכלל הזה גדול

אומר הרב אביגדור מילר זכרונו לברכה לפני חמישים שנה

עמדתי עם ריבי זכרונו לברכה ועם עוד מספר חברים בשדה ליד סלובודקה

ושאלנו אותו

ישיבת סלובודקה מחנכת לחסד

מדגישה את הגדלות בעשיית החסד

אולי צריך לצאת ולעשות חסד עם כל ישראל?

עלה ננו הרב

החסד הגדול ביותר שאתם מסוגלים לעשות עם כלל ישראל

זה לעשות משהו מעצמכם

אם תעשו משהו מעצמכם זה חסד גדול לעם ישראל

מה אומר הרמב״ם במורה נבוכים?

כל הטובות שהקדוש ברוך הוא עשה עימנו בעבר

וכל מה שיעשה איתנו בעתיד

כולל עולם הבא

זה רק בשביל אברהם, יצחק ויעקב

הכל

בזכות האבות, מה שהיה ומה שיהיה

מניין לוקח הרמב״ם את המסקנה הזו?

לומד מפסוקים מפורשים בתורה

בדברים מאוד כתוב

רק באבותיך חשק אדוני

לאהבה אותם

ויבחר בזרעם אחריהם

בכם

מכל העמים כיום הזה

וכתוב גם

בדברים יו-ידלת

הלא על אדוני אלוהיך השמיים ושמי השמיים

הקדוש ברוך הוא אדון על כל הבריאה

והוא חשק באבותיכם לאהבה אותם

ובגללם הוא בחר בכם

וכן כפי שנאמר בנחמיה ט' ו'

אתה אדוני אשר עשית את השמיים ואת הארץ

את הים ואת כל אשר בם

אתה אשר בחרת באברהם

זאת אומרת שאף על פי שאתה בורא, בעל הבית על הבריאה

אולם הבחירה שלך היא רק באברהם

וזה מביא אותנו לכלל גדול

שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם רק למען הנבחרים, יחידי סגולה

בגלל אותם יחידים נבחרים

נברא הציבור כולו

ככה קם אומר הרמב״ם בהקדמה למשניות

שכל העולם נברא בשביל צדיק יסוד עולם,

כל העולם זה רק משרתים לאדם השלם

ככה אומר גם מסילת ישרים

הציבור אמנם חביב

השם אוהב את המון האנשים

אבל הבריאה כולה נבראה עבור ישראל

בישראל זה אברהם, יצחק ויעקב

שלושת האבות שניתנה להם הבטחה ושכר

שיש סביבם המון חביב

איתם

עם האבות הסתיים תפקידה של הבריאה

ויש לה כבר הצדקה לקיומה

בפטירתו של יעקב אמינו מספיק ודיי

כבר ראוי שכל הבריאה תתקיים

אז למה נמשכת הבריאה גם הלאה?

משום שהשם אוהב את האבות

ומשלם להם שכר

והם מצדיקים את המשך הבריאה

אנחנו לא צריכים להיעצר אצל אברהם, יצחק ויעקב כי זו רק דוגמה, דוגמה אמיתית

ורק דוגמה

הגמרא מספרת בשבת למד אלף על יהודי שהתערב עם יהודי אחר

שביכולתו להקניט את הלל הנשיא

אותו יהודי

הגיע להלל בערב שבת

בשעה שהוא מתרחץ לכבוד שבת

וקורא בקול מי כאן הלל, מי כאן הלל

הלל שומע את הצעקות

הוא היה באמצע המקלחת

מתנגב

ויוצא אליו ושואל מה רצונך בני חביבי

והאיש שואל שאלות מוזרות

על רגליים ועל כרכפת וכל מיני שאלות מוזרות

וכל זה במטרה להקניט את הלל ולהכעיס אותו

אבל הלל עוננו בשלווה

שאלה טובה שאלת בחוכמה

משיב לו על כל השאלות

נכנס הלל הביתה והוא שוב צועק מי כאן הלל, מי כאן הלל

ושוב הוא יוצא מביתו שלוש פעמים

ועונה לו על הקושיות

לא יוצא מגדרו

הכל

תכף לכניסת שבת

כשהאיש מרגיש שהוא מפסיד את כספו בהתערבות

כעס ואמר אתה זה הלל שלא ירבו כמותך בישראל

שואל אותו מה קרה?

למה? הוא אומר לו הפסדתי בגללך ארבעה מאות זוז

אמר לו בני תהיה זהיר ברוחך ותקשיב טוב למה שאני אומר כדאי הוא הלל שתפסיד על ידו ארבעה מאות זוז ועוד ארבעה מאות זוז

והלל לא יקפיד

לא יכעס

עדיף לך להפסיד

שמונה מאות

ולא יקפיד ויכעס הלל

למה? חכמים רק נתנו עיניהם במישהו

היה מת

אז מה הכוונה שמסתתרת כאן?

כדאי לכל יהודי מישראל שיעלה לו שמונה מאות זוז

שזה כמות של מטבע מכובדת בזמנם

אבל העיקר שיהיה הלל בעולם

כדאי שיהיה הלל

לא רק שיהיה לעם ישראל צדיק כמו הלל אלא שיהיה גם לא כועס

בעל מידות

לא די במעלות האחרות שבהן הוא התברך

אלא שיהיה מסוגל להבליג על חוצפתם של אחרים

הלל היה מגדולי ישראל

חי מאה עשרים שנה כמו משה רבנו ועניו גדול מאוד

מראשי הישיבות הגדולים מרביצי התורה החשובים בעולם

לבד היותו נשיא

ועם כל זאת

לא כעס כאשר מישהו התחצף נגדו

והוציא אותו פעם אחר פעם מהמקלחת בתואנות שווא

תוך כדי זלזול מי כאן הלל? מי כאן הלל? כאילו לא דיבר איתו

לפני רגע

ועוד אומר לו שלא ירבו כמותך בישראל

אז ראינו דוגמאות כאלה מהרהר

שרצו להקליט אותו לרדיו שהוא לא רצה, מה הוא ענה להם ואיך הוא דיבר

מידה כה מיוחדת

שווה כסף רב

וכדאי שכל יהודי יוציא 800 זוז בעבור זה

הווי אומר שצדיקים שלמים

תלמידי חכמים אמיתיים

הם העושר של כלל ישראל

אין הכוונה שאדם ישלם כסף רב כדי שיהיה צדיק כהלל

אלא שזה העושר הפרטי כאשר יש לעם ישראל

הלל צדיק כזה

הדבר הנכון לא רק לגבי הלל

הוא ניצב בפסגה של גדולי ישראל

אלא גם תלמיד חכם מן השורה

אלה שמצוינים בתורה ומעשים טובים

הם עושר

של כל ישראל

מכיוון שהכלל הוא יאיב חוכמתה לחכימין

אינו תקף רק לגבי האבות אברהם יצחק ויעקב

ולא רק

לגבי הלל

זה מתייחס לכל החכימין

כל העמלים בתורה משתדלים להשיג שלמות

כל מי שעמל לא רק להיות למדן

אלא להשיג מעלות בעבודת השם

ראוי לקבל חוכמה גדולה

אם אדם ישיג

ראשית חוכמה אז השם יאהב לו חוכמתה נוספת

והכלל הזה מקיף את כל לומדי התורה

כשאומרים שצדיק מסוים שקול כנגד כמה וכמה אנשים

הכוונה שאכן הוא שווה ממש נגד הרבים

במצוינים כאלה הקדוש ברוך הוא מחפש

בעל מסילת ישרים אומר בתחילת ספרו

כשהוא מדבר בעניין השלמות

שזוהי הצלחתו של היחיד

ועל ידי זה הוא זוכה לעונג האמיתי לעידון הגדול מכל העידונים

הוא מוסיף ואומר

שעל כולם לדעת

שאותו אדם שהתעלה ונהיה לאדם שלם

הוא גורם עלייה לכל הבריות בעולם

שכן הם משמשים את האדם העליון

אז כאן מדובר בכל אדם שהתעלה ולאו דווקא לרמה של אברהם, יצחק ויעקב

ואפילו לא לדרגה של הלל

אלא כל אדם שמתעלה ומשתלם

מזכה גם את כלל ישראל

וכך

הוא נותן להם את ההזדמנות לסייע לו,

לתמוך בו,

לאפשר לו לשבת ללמוד תורה ולעסוק במצוותיה.

סנדלר תופר מנעלים,

חיית בגדים.

מכל מי שיש לו שייכות עימו מתעלה גם הוא

והוא מעלה את כולם.

לא עלייה פשוטה אלא התעלות גדולה.

הוא גורם תיקון גדול בעלייה בדרגה לכל הבריות כולן המשמשים את האדם העליון.

יוצא אפוא,

כאשר אדם נהיה למדן גדול יותר,

בעל מידות גדול יותר,

מאמין באמונה חזקה יותר,

בעל ביטחון גדול,

משתלם בכל ענפי השלמות,

איש כזה עושה את הטובה הגדולה ביותר לכלל ישראל.

ועליו לדעת

שאפילו אם הוא עושה כל זאת למענו,

אבל זה ברור ובטוח שכלל ישראל מתעלה על ידו,

כי כל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

גם בגשמיות ולא רק ברוחניות.

הצדיק האמיתי גומל חסד לכלל ישראל

בכך שהוא מבקש להיות טוב יותר.

ואכן אנחנו רואים שגם מלכי גויים שמלכו בעבר השכילו להבין זאת,

וזה דבר נפלא.

גלות יחוניה

אירעה 11 שנים לפני חורבן בית המקדש.

את מי הגלה נבוכדנצר באותה גלות?

נאמר בפירוש, מרדכי יהודי הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלה נבוכדנצר

עם יחוניה מלך יהודה.

וגם בדניאל נאמר שנבוכדנצר הגלה לבבל את דניאל, חנניה, מישאל ועזריה,

את החרש והמסגר כולם, שזה אלף חכמים.

נבוכדנצר הבין

שעושרה של מלכותו יגדל בהרבה אם יביא אליו את המובחרים שבעם ישראל.

הוא לא הביא גיבורי חי, רמטכ״לים,

הוא לא הביא את העשירים,

אלא את החרש והמסגר חכמי התורה.

אותם הביא לארצו

זקנים וצעירים כאחד.

דניאל

מינה אותו להיות משנה למלך,

את נחמיה,

שר המשקים.

וגם אחשוורוש הלך באותה הדרך,

מינה את מרדכי למשנה למלך,

וזה לא היה סתם מקרה.

המלכים הללו הבינו תועלת ועושר שיש באנשים חכמים אלה,

שיביאו לממלכתם.

אנו רואים מה עושה הקדוש ברוך הוא כדי שאנשים כאלה יתעלו ויגדלו.

כשאנו באים ללמוד ממעשיו של יוסף הצדיק במצרים,

אנחנו מבינים שהתורה מתארת את הניסיונות

שהוא עבר שם.

שכן, חוץ לדעת זאת ללמוד מכך לימוד לדורות.

גם כשהתורה מספרת על החסד שיוסף עושה עם אחיו,

וכיצד שמר שלא יתערבו בין המצרים,

וכשהאחים הגיעו למצרים, הזהירם לא לקבל משרות אצל פרעה,

אלא יאמרו רועי צאן היו עבדיך, אנשי מקנה היו עבדיך,

כדי שיישארו בארץ גושן

נפרדים מכולם.

אז זה גם כן חשוב לדעת את הדברים.

דרך אגב, היום גילו בארץ גושן

12 קברים במקום שיש בו ארמון

של מישהו בארץ גושן, והם מייחסים את זה ליעקב ובניו וכו'.

אבל כאשר התורה מספרת לנו סיפור ארוך,

כיצד יוסף התנהג עם המצרים,

בשנות הרעב,

כיצד התעסק עימם ודריכם,

זאת הייתה עבודה רבה,

ויוסף הקדיש לכך חלק ניכר מחייו, 80 שנה הוא היה במלכות.

זה קצת קשה להבין.

מה אכפת לנו, מה עשה יוסף עם המצרים בשנות הרעב,

איך התעסק איתם, איך הדריך אותם, 80 שנה?

איזה תועלת יש ליוסף מכך?

לשם מה הוא היה צריך למסור בעבור זה חלק מחייו?

רק כדי לנהל את העניינים של מצרים?

אם הוא אומר לאחיו שלא יקבלו שום משרה, למה הוא נשאר במשרה 80 שנה?

לכאורה היה הקדוש ברוך הוא יכול לנהל את הדברים באופן שונה.

ושיוסף ייתן למען המצרים שנים כה רבות כדי לפרנסם?

והתורה מאריכה בזה?

רק אדמת הכהנים לא קנה?

פרשה שלמה, אריכות מופלגת.

קשה מאוד להאמין.

את התירוץ לתמיהה הזו נתן אחד מגדולי ישראל שחי לפני שני דורות.

הקדוש ברוך הוא עושה דברים לטובתם של כלל ישראל,

וזה מובא באריכות בתורה.

אבל מלבד זאת,

הקדוש ברוך הוא עושה גם כמה דברים לטובתו של היחיד כדי לשפר אותו,

אף על פי שאין לכך שייכות לכלל ישראל.

גם יוסף הצדיק,

השם הצליח אותו להתעסק עם המצרים,

לנהוג עמהם בזריזות,

בחסד,

בכישרון המעשה,

ועל ידי כך הוא נזדכך ותעלה.

וזה גוף היה כדאי בעבורו.

כל העניין הזה של שנות הרעב שבאו על המצרים היה בכוונת תחילה כדי שיוסף יתעסק עם המצרים וישפר את עצמו ויגיע לשלמות גבוהה יותר.

הכל היה כדאי בשביל היחיד הגדול,

כדי שיוסף

יהיה נעלה יותר,

וזה ישתלם בדיוק

כפי שעושים טובות לכלל ישראל.

משום שהקדוש ברוך הוא אוהב את בחיריו,

ואין אדוני אל יראיו.

הוא מסתכל עליהם באופן מיוחד,

וגם מסתכל על כולם,

אבל עליהם הוא שם דגש מיוחד.

ידריך ענבים במשפט

לאותם ענבים שהם בעלי דרגות טובות יותר,

נותן הדרכה מיוחדת,

והם ההצדקה לבריאה.

חוץ ממה שאנו רואים על פי רוב,

שסוף סוף מגיעה מכך טובה גדולה גם לכלל ישראל,

שכן בסופו של דבר אנו מגלים שהשלמות של הצדיקים

אכן סייעה אחר כך לכלל ישראל.

אבל אפילו אם לא היינו רואים זאת,

אלא שהם היו מסיימים את חייהם

בפטירה שלהם עצמם,

הם כבר היו מצדיקים את הבריאה של העולם.

כי זאת הכוונה שהדגשנו למעלה,

שחזקיהו ישתפר בעצמו,

וכדאי היה להזניח את ההמון

שהמשיכו לטעות בנחש ונחושת

עד שהוא יבוא ויתגדר.

וזוהי תכלית בפני עצמה,

על זה בלבד גם היה כדאי.

כמו כן,

כדאי שכל יהודי מכלל ישראל ירגיש

שנוספו לו עוד 400 ועוד 400 זוז לכיסו כשמתגדל גדול וצדיק בעם ישראל.

לכן,

היושב בבית המדרש ומתכוון לגדול בתורה ובמצוות,

ולקיימם.

הוא אכן שווה שיצליח בכך,

בתקווה שבמשך הזמן יחזיק מעמד,

מי יעלה בהר ה'

ומי יקום במקום קודשו.

אבל אפילו שאף פעם

לא יקרה שהעולם ישמע ממנו,

אפילו שתורתו תישאר רק אצלו,

הוא יושב, כותב חידושים,

הציבור לא רוצה בכך ולא צריך זאת,

אלא הוא בלבד נזקק לכך.

אבל אם הוא מתעלה,

הקדוש ברוך הוא עליו ואומר, את זה אני רוצה ובעבורו בראתי את העולם.

שהעולם מתמלא בחכמים ובשלמים,

ואלה מצדיקים את הבריאה.

לכן אומר בעל מסילת ישרים,

שהשלמות היא מטרה בפני עצמה.

לא רק עניין זכות הרבים,

שזוהי מצווה גדולה מאוד,

אלא אפילו בלי זכות הרבים.

העניין, קניין שלמות זה תיקון גדול לבריאה,

התעלות גדולה לכל הבריאות,

שזה נחשב

כאילו שהצדיק עזר להם מידם ממש,

אפילו שלא הכירוהו.

כי הקדוש ברוך הוא שם מבטו עליהם

ומשרה שכינתו באופן מיוחד

בזכות אותם יחידי סגולה.

אז כל אחד צריך לדעת מה ערך עצמו וכמה הוא יכול לשפר את עצמו,

וממילא ככל שהוא קונה שלמות,

הוא מתעלה ומעלה את העולם עמו.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל לפי כוח,

הרבו לעם תורו ומשוות,

שנה אמור אדונו וסלמם על סגולו יחדיל תורו ויאדיר.