מידותיו של האויל | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת ציון בן זכריה, נשמתו עדן,

ולהבדיל, ליאת בת דגנית, לידה קלה בעיטה כתרנגולת.

אמן.

איש הביקורת

ואיש האוויל.

בספר שערי תשובה מביא רבנו יונה את הפסוק במשלי

אווילים יליץ אשם

ובין ישרים רצון.

הפירוש אווילים מדברים רק על פגמי האדם,

ובקרב הישרים קיימת שביעות רצון.

רבנו יונה מסביר

האווילים שמחים לדבר בחסרונות אחרים.

יש להם נטייה לכך, להטיל דופי,

למצוא חסרונות,

לזלזל באנשים.

אף פעם לא תשמע מהם שבחים ומעלות בבני אדם.

רבנו יונה ממשיל את האוויל

לזבוב

שנדבק רק ללכלוך

או לדבר מחופש.

וזאת למה?

הזבוב

לא מעכל מזון מוצק,

רק מזון נוזלי.

לכן כשהמזון נמצא במצב ריקבון

והוא נהפך נוזלי,

מגיעים זבובים.

הם מסוגלים ליהנות מהמזון.

לכן, בכל מקום שהזבובים נמצאים,

סימן בדוק,

יש ריקבון.

גם כשתפגוש אווילים מדברים ביניהם

על אודות אדם מסוים,

אתה יכול להיות סמוך ובטוח שפסה ריקבון.

אין ספק שהם מטילים דופי

או מוצאים פגמים באנשים,

שכן האווילים הללו

אינם מסוגלים לדבר

על שום דבר חיובי

בשום אדם

ובשום דבר אחר.

רבנו יונה ממשיך ומצטט

את הנאמר במסכת קידושין עין,

כל הפוסל פסול,

ואינו מדבר בשבח.

כל מישהו עצמו פסול

מנסה להטיל פסול באחרים

ואף פעם לא ידבר בשבח שום דבר אחר.

יש לציין,

כל מה שאמרנו על יחסו של האוויל לבני אדם מתבטא גם בהשקפת עולמו בכלל.

עכשיו נחזור לבאר את הפסוק שוב במשלי.

אווילים יליץ אשם.

הטיפשים מדברים על פגמים

ובין ישרים רצון.

הישרים דרכם להסתיר את הפגמים ולחפש את השבחים,

את המעלות באדם.

מן הפסוק משתמע שההיפוך של האווילים

זה הישרים.

ולכאורה ההיפוך של ישר זה לא טיפש,

אלא עקום או עיקש. עיקש זה גם עקום.

אז היה צריך להיות כתוב עיקשים,

יליץ אשם ולא אווילים.

אז מה הוא אוויל?

כדי להסביר זאת,

נפרש.

אוויל,

מה הפירוש המילולי ולמה בחר שלמה להשתמש דווקא בלשון הזו כשביקש לתאר את הטיפש?

למה לא כסיל? למה לא פתי?

המילה אוויל נגזרת מהשורש.

אלף ולמד.

אל.

יש שורשים של שלוש אותיות ושל שתיים.

זה מישור של שתי אותיות אל.

הפירוש לא.

אל זה לא.

לא כלום.

אווילים זה אנשים שהם לא כלום.

ואמיתו של דבר,

כל אדם נולד

עם לא כלום.

לאף אחד,

שב,

לאף אחד אין בטבע המולד

אופי טוב,

או תכונות טובות.

כי עייר פרא אדם ייוולד.

אדם נולד כמו עייר פרוע,

ללא שום רסן,

מקפץ, דורס כל דבר, בועט, משתולל.

כך נולד אדם.

וזה הכלל.

אם אדם לא מקבל חינוך,

הוא קרוי אוויל.

איש ללא כלום.

אנחנו מוצאים עוד מילה משורש אוויל.

איוולת.

שהפירוש טיפשות.

כתוב במשלי כב,

איוולת קשורה בלב נער.

הטיפשות קשורה וטבועה בשכלו של הנער.

מה אפשר לעשות נגד זה?

אם זה קשור בו?

איך מסירים את הטיפשות מהשכל של הנער?

שבט מוסר ירחיקנה ממנו.

המקל של היראה

ירחיק את הנער מהאיוולת.

כמו תבואה,

היא צומחת בקליפתה.

כדי להפריד בין החיטים

יש צורך לדוש ולהכות היטב,

ועל ידי הדישה משתחררת התבואה מהקליפה.

כך חייבים להשתמש

בשבט מוסר

כדי להפריד את האיוולת

מליבו ושכלו של הנער.

אבל שבט מוסר יכול להתפרש באופנים שונים.

אפשר לדבר אל הנער בדברי חוכמה,

לשכנעו ללכת בדרך טובה וישרה,

אבל לפעמים צריך לדבר איתו במילים קשות ותקיפות.

יש מקרים שצריכים שבט אמיתי מקל ממש,

כמו באנגליה.

באנגליה החוק מתיר להכות תלמידים בבית הספר עם מקל.

לא מקל רציני, אבל ככה, בשביל ש...

רואים איפה שללא שבט מוסר

האדם נשאר אוויל.

וזה שאוסרים היום להכות ילדים כדי לחנכם

ויש אפילו מדינות מסוימות שזה נחשב פשע ממש,

ודנים הורה לעונש רציני.

זה גורם שהילדים גדלים לפושעים גדולים.

אי אפשר לגדל ילד בלי רסן.

אם לא מרסנים אותו,

אז הוא אי אפשר.

אף אחד לא יכול לעצור אותו.

יש לו הגנה של המשטרה,

אז ממילא הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

שלמה המלך כותב את הדברים, כן?

והוא יודע מה הוא מדבר.

כי איך הוא נהיה שלמה המלך?

אימא שלו קשרה אותו לעמוד ונתנה לו מכות עם הנעל.

וככה עשתה אותו שלמה המלך,

החכם מכל אדם.

אז זה לא מזיק,

זה יכול להועיל

כשאין ברירה.

כשאין ברירה.

הרי ככה משתמש החוק.

הוא מסביר לאנשים, הוא אומר את החוק,

וכשלא שומעים הוא מכניס למאסר.

מה יותר גרוע?

סטירה בלחי

או מאסר

עם עבריינים ופושעים.

מה חינוך יותר?

אז זאת אומרת,

אף פעם לא שררה בעולם אנדרלמוסיה כזו ופשע וטירוף שלא היו כמותם.

אנשים איבדו את המבט הנכון על הדברים ולכן לא מחנכים את הילדים

ואינם מראים להם דרך נכונה שעליהם ללכת בה. לפני כמה שנים היה דיון.

מי אמר שיש בכלל מושג ערכים?

רוצים לשלול גם את המילה ערכים בדרך ארץ.

אפילו זהויות היום משנים.

אדם יכול להגדיר את עצמו כל רגע, כל חמש דקות. אני זכר.

אני אין קבע.

אני שניהם.

AC, DC,

בטריות וחשמל.

אני הכול.

איש אדם.

מהפכה בעולם.

אנדרלמוסיה.

ואכן ההוראה של הדרך הישרה והנכונה כרוכה לעיתים בהכאה

ובאפשרות לומר לילד לא.

יצא לי,

לא הרבה, אבל אני לא מסתובב ברחובות,

אבל יצא לי איזה פעם או פעמיים לראות ילדים.

שביקשו מההורה משהו מהאימא לקנות

ולא נתנו להם, הם נשכבו על הרצפה

ועם הידיים והרגליים בעטו וצעקו וואוו.

עכשיו האימא מהפדיחה לא יודעת מה לעשות.

טוב, טוב, אני אקנה לך, אני אקנה לך.

זהו, אז הוא נרגע, עולם, חייך, קונים לו והולך.

מה יכולה לעשות? להרביץ לו לפני כולם?

הזמינו למשטרה על המקום.

היא לא יכולה לעשות כלום.

זהו.

והוא תפס את הפרינציפ, זהו.

עכשיו כל דבר, ואם הוא יצעק מהבית,

יעמוד בחלום ויאמר, וואו, וואו, מה היא תעשה?

יכולה להרביץ לו?

עוד יותר גרוע, גם צעקות וגם ראו שיכתע

ישר למשטרה.

אז נתנו לילדים את הכוח,

ויש מקלטים להורים מוכים.

כן, דיברנו על זה כבר לפני שנים, הוצאנו קלטות על זה.

האדם שמצויד בשבט מוסר מעביר לילדיו הוראות

וכיוון נכונים

כדי שילמד ללכת בדרך מוסר ויושר,

מחנך אותם

כיצד לצעוד בדרך החיים העקלקלה ולהתנהג בדרך ארץ,

כיצד

צריך לשבת,

מתי יושבים,

איפה יושבים,

איך עומדים,

מתי עומדים, בפני מי עומדים,

איך מגיבים,

איך מדברים, מי ראשון,

מי האחרון, באיזה טון,

מה זה נימוס,

מה זה דרך ארץ.

אתמול דיברתי עם מישהו, אמרתי לו, תגיד לי, באיזה בית ספר

חילונים מלמדים

דרך ארץ?

אני למדתי רק בחילונים,

בחיים לא הזכירו לנו את המילה דרך ארץ.

מקסימום תתבייש.

מידות

מישהו מלמד מה הגנות של כעס,

של קמצנות.

מישהו מלמד מידות.

מה זה אהבה, מה זה שנאה, מתי כן, את מי לא, מה?

שום דבר, שום דבר, רק תוכן.

היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, כימיה, זה, שלום.

מבחנים,

ציונים ולהתראות.

מה אם דרך ארץ? מה אם להפוך מהעייר פרא שאדם ייוולד?

אף אחד לא מחנך דבר כזה.

בקהילות קפז עכשיו יתחילו ללמד אנשים להיות בני אדם.

ואת התוצאות תראו בהמשך.

צריך לחנך ילד מקטנות להיות בן אדם.

בן אדם, בן אדם. אנשים לא יודעים מה זה בכלל הציור בן אדם.

בן אדם.

אנשים

מתנהגים

לא כמו בני אדם.

אז אם כן, צריך ללמד.

גם ילד שנולד בטבע ואופי טובים

חייב לקבל חינוך להיות ישר.

ילדים לא מתפתחים מעצמם.

כל צדיק שאנחנו רואים זה תוצאה של השפעה,

שהוא הושפע.

לא תמיד זה מההורים,

לפעמים זה מהמורים, מהרבנים,

מהישיבה,

לבית הספר,

לפעמים השפעה מחברים.

אבל זה תמיד מגיע ממקור טוב.

ואלה שלא זוכים לזה,

אז זה הולך בדיוק הפוך לכיוון הרע.

גם אם עדיין אדם חי לבד, בלי השפעה שלילית,

עדיין הוא נקרא אוויל.

כי כדי להיות אוויל לא חייבים לקבל השפעה שלילית,

ולא צריך ללמוד מאף אחד.

כי טבע האדם, מהיוולדו הוא אוויל.

אוויל, אמרנו, זה משורש-על.

לא,

לא כלום.

הרי תינוק לא יודע כלום. אם לא מלמדים אותו לדבר, להגות,

הוא לא יודע. אם לא מלמדים אותו ללכת, הוא לא יודע.

אם לא מלמדים אותו להתנהג, שב, אסור, מותר, זה, קר, חם,

הוא לא יודע.

קח חתול, הוא יודע מייד הכול.

שים תינוק על מעקה, הוא נופל.

שים חתול, גור אפילו, על מעקה, הוא לא ייפול.

זה נולד עם אינסטינקטים ישר,

מוכן ומוכשר לבריאה.

וזה גורנישט מתגורנישט,

צריך לבנות אותו כל החיים.

כל החיים עד זקנה יש מה ללמוד.

אבל זה טיפשי נשאר.

בן אדם בגיל 80 עוד לומד, וזהו.

אבל אתה עוד מעט מלחך עפר.

עוד מעט טומנים אותך בקבר.

אז בשביל מה למדת?

בשביל מה תעודות?

בשביל מה?

בשביל מה כל זה? מה, מה, מה?

אם אין המשך,

זה בדיחה כל העולם.

כל העולם זה בדיחה.

אסף, נכסים, כסף, כבוד, תעודות, פתיח,

טרררר, בפנים.

אז מה יצא?

זו הראייה הכי טובה שאדם לא בא בשביל העולם הזה.

כי אם בשביל העולם הזה, למה הוא גרוע ופחות מכל הברואים? כולם באו מוכנים לעולם.

שור בן יומו קרוי שור.

הוא כבר מוכן לעולם, הוא לא מבזבז רגע ללמוד.

הוא ישר, מוכן.

אנחנו כל החיים צריכים ללמוד.

ובאנו בלי מעטה שריון או הגנה,

כמו שכל בעלי החיים יש להם הגנה בטבע,

יש להם איפה לדור,

הם לא צריכים שיכון ולא צריכים תוכניות של שר האוצר.

הכל בסדר.

אנחנו עד שלומדים, ועד שקונים דירה, ועד שמשלמים ארנונה, ועד שזה כבר צריכים ללכת.

עכשיו, כשהתחלת להסתדר, אומרים לך, ביי.

מה זה?

זו ראיה שלא באת בשביל כאן.

כי אם באת בשביל כאן, היית בא כמו חתול, כמו ציפור.

אבל אם את הכל רק לומד ולומד ולומד ולומד, זה הכנה למשהו.

אז אם אתה יוצא,

זה רק מעבר.

את הגופה אתה משאיר כאן, והנשמה חוזרת למעלה מהמקום שהיא באה.

כי בזה אתה נבדל מהברואים כולם.

להם יש גוף כמו לך,

אבל אין להם נשמה.

לכן אנחנו צריכים ללמד את הנשמה.

המידות זה בנשמה, מצפון זה בנשמה, שכל זה בנשמה.

אין להם שכל כמו שלנו, יש להם אינסטינקטים.

אנחנו לומדים, מתפתחים וכולי וכולי.

אנחנו מכינים את הנשמה למעבר,

ואז מתחילים החיים האמיתיים. זאת אומרת, כל החיים

זה הכנה.

והתפקיד של ההורים לחנך את הילדים, פירושו שלא את הילד, את הגוף הזה,

את הנשמה שבפנים,

שהוא יהיה צדיק.

צדיק שהולך על פי אמות הצדק שהקדוש ברוך הוא רצה בהן.

ואז מכשירים אותו לעולם הבא.

חייב אדם לקבל מוסר.

לא משנה אם זה אבא שמייסר ומעיר להשכים בבוקר לתפילה,

או אימא שמזרזת ליטול ידיים לפני אכילה,

או סבא שגוער עליו על חוסר משמעת,

גם זקן שעושה לו ככה באצבע להביע מורת רוח מהתנהגות לא טובה.

זה חינוך.

צריך לחנך כל אדם ואדם.

לפעמים,

אנשים נוסעים למדינות פרימיטיביות

ומופתעים לגלות שיש שם אנשים טובי לב,

מכניסי אורחים,

אבל אין זה אומר שהם לא יאכלו אותך.

שתהיה להם הזדמנות.

אילו היו תופסים אותך במקום שאין איש,

היו טורפים אותך במקום.

זאת, כיוון שייתכן שיהיה אדם עם לב טוב בטבע,

אבל פרא אדם

שמסוגל להיות פושע גרוע ביותר.

כל זה כשלא מקבלים חינוך.

ביקרתי בבית הסוהר,

שכנו שם רוצחים,

פושעים.

ולאחר מכן

אתה רואה שזה אנשים טובי לב,

נבונים.

מה הסיבה?

שהם רצחו?

לא לקוי שכלי

או בעיה ביחס לבני אדם,

אלא יש מציאות שאדם יכול להיות רוצח אדיב.

בשביל למנוע זאת צריך שבט מוסר.

הקריטריונים פשוט, לא הגדירו לו קריטריונים.

זאת אומרת, אם מישהו עקף אותו,

זו סיבה לרצוח אותו.

אם העיר לו על החניה,

הוא מוריד אותו.

כמו שהיה בשבועות האחרונים.

זאת אומרת, אין לו בעיה.

בין שבעים וארבע יורה בבן אדם בחניה, למה העירו לו על החניה?

תגיד, אתה נורמלי? עברת כבר שבעים וארבע.

עכשיו נזכרת להיות רוצח.

מאיפה זה בא?

אין גדרים,

אין גבולות,

אין סייגים,

אין חינוך.

ומה ההצטדקות של האנשים?

מה, הוא שיגע אותי.

הוא הוציא אותי מדעתי.

הוא, לא הבנתי, ואיפה השליטה?

איפה דרך ארץ?

איפה סבלנות?

איפה לשמוע? להאזין? אולי הטענה שלו צודקת?

אפשר להתווכח?

אבל איך אתה מגיע למצב כזה שאתה שולל חיים של אדם אחר?

וכולם בפוטנציאל של רוצחים. כולם, כולם, כולם, כולם. כול אלה יושבים פה. כולם.

כי התורה מזהירה את כולם, לא תרצח.

למי היא אמרה לא תרצח? גם למשה רבנו, גם לאהרן הכהן. לכולם היא אמרה לא תרצח.

זה לא לא תרצח לרוצחים.

לא תגנוב זה לכולם.

לא תנעב זה לכולם.

רק מה, יש אנשים שיש להם בושה,

אז הם לא נואפים בגלוי, בצנעה.

הם לא רוצחים, כי הם לא רוצים לשבת בכלא.

אבל מצידם, אם היו אומרים שאפשר, מערב הפרוע, כל אחד עם אקדח כמו בארצות הברית,

אז הוא אומר, פיטרו אותי,

אני מפטר עוד כמה.

מרסס עשרות.

הוא אומר, למה אני אלך לבד?

לוקח עוד כמה.

אתם רואים?

כל שבוע, כל שבועיים

מורידים אנשים. למה? נתנו להם נשק, אין בעיה. נשק. חירות, חירות.

כל אחד יכול לקנות 300 כלי נשק, לא שואלים אותו, כמו ההוא שירה מלמעלה,

מהמלון למטה והרג עשרות.

ככה זה עובד.

צריך שבט מוסר.

ילדים חייבים לקבל חינוך.

אין גבול לחינוך.

וצריך לחנך בחוכמה.

בפרט

שהיום מערכת החינוך מרעילה נגד החינוך שההורים יחנכו.

ומחליטים שלא לחנך זה חינוך.

אל תגיד לילד מה לעשות.

לא להגיד לו.

אז צריך הרבה שכל.

וחינוך חייבים לתת בכל הזמנים.

וחינוך יותר חשוב מיראת שמיים.

יראת שמיים אינה חודרת לשכל

שהוא בגדר לא כלום.

ריק לגמרי.

לפעמים קורה,

אפשר למצוא פרא אדם חרדי.

גם רוצח חרדי אפשר.

איך זה קורה?

אדם שנשמר מאכילת טרפות, היום לא.

איך יכול ומסוגל לקום להרוג את אשתו?

התשובה, אפשר להיות חרדי שומר תורה ומצוות,

אבל כשבונים בניין על יסוד שהוא לא קיים,

בניין ללא יסודות מתמוטט.

אין תשתית.

לא חינכו אותו.

אין חינוך.

אין גדרים ואין גבולות.

ראשית וסוף של התנהגות כזו זה חוסר מוסר.

לכן, אם הבן או הבת לא קיבלו מוסר,

אל תתפלא אם יגיעו יום אחד לבית משפט

או לבית הדין

לסידור גט וכדומה.

על מה אנשים מתגרשים?

על מה? על מידות.

לא מסתדרים. מה זה לא מסתדרים?

למה שלא תסתדרו?

הרי שותפות חייבים

כל אחד לוותר משהו, כל אחד להעניק משהו לתוך השותפות. צריך ליצוק לתוך השותפות

מרכיבים שיחזיקו את השותפות.

כמו שאתה רוצה לעשות בלטות,

אז אתה לוקח מלט ומים וחול,

וביחד כשאתה מערבב את זה, נהיה לך אפשרות שזה יהיה.

ידבק את הבלטה.

אבל אי אפשר לעשות דברים שהם לא יידבקו.

לא לוקחים חומרים שמפרידים ורוצים שזה יידבק.

כמה אנשים נפטרו מעישון סמים ושאר פשעים?

למה זה קרה להם?

חוסר חינוך.

המוסר מעניק לאדם את היכולת לחיות כראוי.

ואם אתה יכול לחיות כראוי,

תוכל להיות גם יהודי הגון.

אבל אם אתה לא לומד מוסר,

אז ליראת שמיים שלך אין לאן להיכנס.

ואפילו אם האדם יהיה עטור, זקן, פאות,

חגור באבנת,

זה כאילו הלבישו הכול על מת.

לכן, אדם שלא ילמד מוסר כל יום, לפחות שעה,

לא ישיג מאומה.

חשוב שהאבא יהיה איתן ותקיף בדעתו,

והאימא רכה וטובה,

כמו שכתוב, אמו משדלתו בדברים.

בוא, מותק, בוא תאכל, בוא תשתה, אני אקנה לך, תשדה לך, תלבש את זה, תעשה את זה.

צירוף של אבא ואימא

באופן הזה, זה דרך רצויה להצלחה בחינוך.

אבל צריך להיזהר שלא יישמעו שני קולות בבית.

בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אימו.

לא איננו שומע בקול אביו ואימו,

אלא שני קולות יש, בקול אביו ובקול אימו.

למה הוא לא שומע?

כי תמיד יש לו חוליה חלשה,

אז הוא הולך לחוליה חלשה.

ואז מתקוטטים, אבא ואימא,

למה את סותר את דבריי? למה אתה סותר את דבריי? למה ככה, למה ככה? בפני הילד מבסוט, חגיגה.

הוא יודע להכניס טריז ביניהם,

והוא יוצא מנצח.

לכן צריך להיות שיתוף פעולה.

ואנחנו מוצאים את השיטה שאמרנו,

שהאבא יהיה יותר קשה,

באימא יותר רכה,

במנהיגים של ישראל.

לדוגמה, משה ואהרון.

על משה נאמר, ויקצוף משה.

לעומתו, אהרון אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות, מקרבן לתורה.

אהרון היה בחינת אימא של ישראל, ומשה אבא.

משה הפעיל את הלחץ.

בוודאי שמשה הנהיג את עם ישראל במשך כל הזמן.

הוא ברוב טובו וחסדו,

אבל הבין

שלהנחות בדרך ישרה צריך תקיפות

לטובתם

והצלחתם

בעולם הזה ולעולם הבא.

עכשיו נבין

מה הכוונה איוולת בלב נער.

איוולת זה טיפשות, אמרנו.

במה היא מתבטאת?

הוא חושב רק על עצמו.

אגואיסט.

זה מראה שהוא לא מפותח

והוא לא בשל לחיות עם אחרים.

הוא עוד לא בשל, רק עם עצמו, הוא רוצה רק טובתו.

אדם כזה שמעוניין רק ברצונות ובתשוקות שלו,

שמח למצוא פגמים באנשים אחרים,

ולכן הוא משפיל אותם

והוא חש עליון עליהם.

כך הוא מנסה לרומם את עצמו, לא בשיפור מעשיו

אלא בהשפלת אחרים.

זה סוג שכל כזה שאינו רוצה לראות שום מידה טובה בשום אדם,

כי כל דבר טוב שהוא רואה באדם אחר

גורם לו צער ומצוקה.

לזה התכוון רבנו יונה,

כשמשל

על הזבוב,

מחפש רק דברים רקובים להידבק עליהם,

אינו מסוגל ליהנות ממזון מוצק.

כך נער אוויל

אינו מסוגל להשיג שום תועלת

או אושר מהזולת.

האושר היחיד שהוצליח להשפיל ולזלזל באחרים,

למצוא חסרונות

ופגם בשני.

הוא אינו נהנה משום דבר בחיים ומאף אדם

מלבד

שתואם את הנאותיו.

יש אחד, קוראים לו גנץ.

ואתם יודעים, האנשים האלה, היה רמטכ״ל, אז זה אנשים מאוד חשובים בעיני הבריות.

מאוד חשובים.

הוא אפילו ראוי לדעת רבים להיות ראש ממשלה.

עכשיו, אם תשאלו אותו בתחומי הביטחון, הוא בקיא. תשאלו אותו מדיניות, אולי,

בקצת היסטוריה וגיאוגרפיה של עמים,

סביר שכן.

מאמרים של פילוסופים כאלה ואחרים,

כל אחד יש לו באמתחת,

כי כל אקדמאי שמכבד את עצמו,

אז הוא צריך לשנן כמה דברים.

אבל היום תפסו אותו כשהוא אמר,

אני לא רוצה להגיד דוגמה,

אבל בכל אופן אני אגיד, כן, אם בארזים נפלה שלכת,

הוא לא ידע את ההמשך, אבל הוא כבר,

אז העיר לו,

השדרן אמר לו, שלהבת.

הוא עוד בשלכת.

אם בארזים נפלה שלכת,

אז ישר כולם התחילו לסתלבט עליו בכל המקומות.

למה? נהנים.

בן אדם נפל, תחתיך.

עכשיו, לא אנחנו הדתיים שרוצים לראות שהם סתומים.

הם לא יודעים שום דבר ביהדות.

אלא הם עצמם צוחקים עליו.

תמיד, לא, בסדר, שלחנו, לא יודע בדיוק. נו, בסדר, הוא יודע, שמע משהו. בהתחלה הוא שמע, בסוף לא שמע.

אבל יפה, חיבר משהו.

יצא לו משהו עם שין ולמד

במקום שלהבת, של לכת.

גם טוב, חצי מהמילה הוא יודע.

חצי מהמילה.

אבל כשהנער מתחיל ללמוד מוסר

ומתחיל להשתחרר מאיוולת זו,

לפגוע ולשמוח על פגמי הזולת,

זה כבר השלב הראשון של ההצלחה.

הוא כבר אינו שמח למצוא דופי באנשים ובשאר הדברים,

אם התחיל ללמוד מוסר.

כשלומדים מוסר,

משתחררים מהאיוולת הזאת.

אך אפילו שהנער

כבר למד כיצד להשתחרר מחיפוש החסרונות של אחרים,

זה עדיין לא מספיק בעבורו. הוא חייב עדיין להמשיך ללמוד מוסר.

למצוא נקודות טובות באחרים

כדי שילמד להיות ישר.

צריך להגיע לדרגה של ישר.

הנה ככן קיבלנו עכשיו תמונה מלאה

של הקשת כולה.

מצד אחד נמצא איש האיוולת, הלא כלום,

שכל העמדה שלו למצוא דופי בזולת,

וכשהוא מתחיל להתקדם בחיים

אז הוא מפסיק למצוא פגמים אחרים,

אבל עדיין הוא לא מוכן לחפש נקודות טובות באנשים.

רק כשיצליח לשפר את אופיו ולהשלים במידותיו,

אז הוא יעשה ישר,

שכבר שמח ונהנה

למצוא מעלות טובות בזולת.

כי לא די בכך שאדם ינתק עצמו מלמצוא חסרונות באחרים,

מוטל עליו גם להתמקד למצוא דברים חיוביים בסובבים מותו.

עכשיו אנחנו מבינים מוסר מהו.

פירוש ללמוד

לבוז למידות והתנהגויות רעות

ולהוקיר

ולהעריץ את הטוב.

זה כל המוסר בקליפת אגוז.

לנשא את האמת בנושאיה ולהשפיל את כיתות השקר.

מה שלמדנו עכשיו,

יסוד חשוב לחיים

באופן כללי.

לדוגמה,

אדם נשא עתה אישה.

לפני הנישואים רגיל היה להשפיל

כל מי וכל מה שלא אהב.

והנה,

לא שם לב

לפגם מסוים שהיה באשתו קודם הנישואים.

ואחרי מצא את הפגם.

האוויל

יהיה מאוכזב מאוד,

ויתרכז רק בפגם.

אדם אחר

ציפה מאשתו שציית לפקודות,

ועתה גילה שיש לה רצון משלה,

וגם היא יש לה פקודות.

פה מתחילה בעיה של אי-שביעות רצון

בין הבעל לאישה. מי הבעל ומי האישה?

וזו רק דוגמה אחת מני א'.

לכן,

העמדה למצוא טוב בזולת

ולהתעלם ממה שנראה כפגם, זוהי עמדה של הישר.

כשאדם לומד לאהוב

כל מה שטוב,

אפילו שהוא נמצא אצל האחר,

זה מעניק את האושר בחיים.

עכשיו מבינים את הסוף.

ובין ישרים רצון,

מה זה רצון?

הספר אורחות חיי, אורחות צדיקים,

מדבר על מידות האדם.

כל מידה והיפוכה.

גאווה,

ההפך, ענווה.

עובר שם על כל המידות והתכונות של אופי אדם.

מגיע למידת הכעס,

קובע שההיפוך של הכעס

זה לא אדם רגוע ששולט בעצמו,

ההיפוך זה הרצון.

וזו נקודה מעניינת.

צריך להבין

מה זה כעס.

מה גורם לכעס?

כעס

נוצר מהתנגדות.

כשיש מכשול בדרך,

צריכים להתגבר עליו,

מופיע כעס.

ללא התנגדות והתנגשות אין כעס.

אם הכל זורם בסדר, אין כעס, על מה יש לכעוס?

מכאן לומדים

שהכעס הוא אי-שביעות רצון.

לכן ההיפוך של הכעס זה הרצון.

וזו אחת ממידות האדם.

עובדה זו מעניינת,

כי אנחנו לא מוצאים את הרצון בתור מידה ביתר ספרי המוסר.

המסקנה שמידה להיות שבע רצון מהאנשים מידה חשובה בזכות עצמם.

לא יאמר אדם, אילו הייתה לי אישה אחרת,

אז היה טוב יותר.

לא.

אדם חייב להיות מרוצה ממה שיש לו.

זה לימוד חשוב של מידת הרצון.

להיות מרוצה מהמצב שאתה שרוי בו,

מהשכונה שאתה גר בה,

מהמשפחה,

ממשפחת אשתך,

מהאנשים שאתה נפגש.

בקיצור, להיות מרוצה במה שיש לך.

זו מידה שכוללת הכול.

וזה גורם לאנשים להיות מרוצים שמחים בעולם הזה.

מידת הרצון.

כשאנשים מנסים להפעיל את המידה הזו, מגלים

שבמקום לחיות באי-שביעות רצון,

הם חיים בשביעות רצון מלא עם זולתם.

ואין בכך שום ספק,

שכן מי שמעוניין למצוא מידות טובות אצל אחרים,

בוודאי שימצא אותן.

נכון שיש אנשים

שיש להם מעלות רבות

ויש אחרים פחות מעלות,

אבל לא קשה למצוא מעלות

אם מחפשים אותן.

אנחנו מוצאים אפילו אצל פושעים

שהמשפחה אוהבת אותם.

הקורבנות לא אוהבים אותם,

אבל אולי שכנים אוהבים אותם.

קורה ש...

תשאל על הפושעים האלה מסביבתם אם הוא היה איש חסד, הוא היה... נכון, הוא היה פושע,

אבל תשמע, אתה יודע כמה הוא עזר לעניים, כמה הוא זר.

ויש משפחה שהוא היה דואג להם כל היום, או זה.

מטרה שמצאו בו, מצאו בו, מצאו בו, מצאו בו מידות טובות גם.

אז אם בפושעים אפשר למצוא,

ואנשים נשארים, למה אי אפשר למצוא?

איך אתה לא מוצא?

איך אתה רק רואה עליו שחור?

אפילו הרב שלום כהן.

אז מה אם הוא רשע,

אבל הוא בונה בתי כנסת.

אז הוא מצא בו מעלה, אפילו שהרב עובדיה אמר

שהוא רשע, גנב, למה אני צריך אותו?

הוא לא שומע בקולי.

אבל הוא מצא בו גנב,

אבל בונה בתי כנסת.

רק אצלי, אני לא יודע איך הוא לא מצא שום דבר.

אפילו אם הייתי רשע, הייתי צריך למצוא איזה משהו.

הוא לא מצא, מה לעשות?

כי הוא כהן, הוא אוהב את כולם.

הוא אוהב את כולם.

אותי ממש הוא אוהב. יישן ולא יקום.

כן, חסכוני.

וממילא, כשאדם נעשה משוחד

ומתלהם מהמעלות הטובות שהוא רואה בזולתו,

אז שוב אינו מסוגל לראות בו פגמים.

והם מעלים עיניים ממה שנראה דבר שטחי,

כגון הרגלים משונים

שאינם קיימים אצל אנשים אחרים

שהנימוס חשוב להם.

בשכונות העוני והפשע בארצות הברית

מודדים את האדם לפי הריח שהוא מדיף.

ולכן האנשים בשכונות הללו עסוקים כל הזמן

לרסס את עצמם בבשמים.

פסס, פסס.

קנה עמידה של המעמד האישי זה לפי הבושם שאתה שם.

איזה בושם קנית?

תקנה לי מה דיוטי פרי זה וזה וזה.

פסס, פסס, מרססים. זה החשיבות של הבן אדם.

איזה ריח יש לו מבית השחי.

לפי זה קובעים את הסטטוס שלו.

לעומת זאת, יש אנשים

שהם חיים בחברה ברמת חיים גבוהה.

והמנטליות שלהם גם היא לשפוט אנשים לפי הריח.

ואם יש לאדם מסוים ריח זיעה,

הם מסווגים אותו לרמת אופי נמוכה ביותר שיש.

אם תיסעו פעם את טורקיה עם נגמונית,

תבינו על מה מדובר.

ובין ישרים רצון,

הישרים

המחפשים

בשבעי רצון ממעלות אדם,

המידה הזו מכסה על מספר פגמים גדול,

כי הם לא מעוניינים לגלות דברים שיש עליהם ביקורת,

אלא מחפשים מעלות של בני אדם ומצליחים למצוא.

ניקח את משה רבנו דוגמה.

לא היה אדם בעולם שהיו לו מעשים טובים כמוהו.

אין שום ספק, אנשים העריצו אותו מאוד.

היה הרבה מאוד ללמוד ממנו.

לא רק מדבריו,

גם הענווה מלא, גדוש בתורה,

תורה בלי גבול.

כל נדנות שלו היה תורה.

אין שום ספק, הרי יהושע למד כל זאת ממשה,

כל דיבור וכל תנועה,

כל הבעת פנים.

ולכן זכה להיות המנהיג של עם ישראל אחריו.

והצליח בתפקיד יותר מכולם.

כיוון שמשה רבנו היה מקור

ללימוד כל הנהגותיו.

אבל היו גם אחרים, אווילים,

והיו זקוקים לטפח את עצמם

על ידי מציאת פגמים מאחרים.

ורבו אפילו עם משה.

רבו אפילו עם משה.

הם הגיבו כמו שאווילים רגילים להגיב.

כדי שהם יזכו בערכה עצמית,

מסתכלים עליו במבט גשמי

כאילו הוא בשר ודם רגיל.

והגמרא מתארת מקרה מצער במדבר.

נמצאו אנשים במדבר, כתוב, ויביטו אחרי משה.

יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח.

דורשים לשבח

אלה ישרים.

שהם רצון.

אומרים, אשרי אימא שלו שילדה אותו, איזה זכות. מהי ילדה? מהי ילדה?

ויש דורשים לגנאי, אין להבינים. מה אמרו?

תראה איזה שוקיים יש לו.

תראה איזה צוואר. הכל מהכסף שלנו.

הוא אוכל על חשבוננו.

הוא הביא לכל אחת 90 חמורים מלאים כסף וזהב.

הוא הוציא אותם מהמדבר, הוא קרע להם את הים,

הוא עשה את הכול.

בסוף אומרים, תראה, ראית איזה שוקיים,

ראית איזה צוואר.

הכל מהכסף שלנו.

זה לא מתקבל על הדעת.

בפרט ממשה רבנו הגדול מכל הנביאים,

זה הדבר שעניין אותם?

הרי זה הדבר האחרון בעולם שאפשר היה לדבר עליו.

האם יעלה על הדעת שמישהו ישאל, תגיד,

משה רבנו היה שמן?

כל כך הרבה אנשים שמעו עליו,

על דבריו, על מעשיו הטובים. מישהו שאל שאלות כאלה? הוא היה שמן?

תגיד לי, הוא היה שמן?

אתם שמעתם פעם מישהו שואל על המהרשה,

על החתם סופר, איזה גובה הוא היה?

הוא היה שמן, כמה הוא שקל,

כמה הוא שקל, תגיד. מי שואל שאל את זה? מה אתה שואל? אדם נמדד במשקל?

מה זה עופות?

מה הולך איתך?

אנחנו יודעים מהגמרא, מי היו רב ושמואל.

הגמרא מביאה שני תיאורים.

רב היה הגבוה ביותר בדורו,

ושמואל היה נמוך קומה.

את התיאור של שמואל, מאיפה לומדים?

אישה אחת, היה לה דין תורה אצל חכם,

והיא הזכירה את שמואל ואת דרך ההוראה שלו.

שאל אותה החכם, את הכרת אותו, את שמואל?

אמרה לו, כן, הכרתי אותו,

נמוך קומה, כהה ובעל שיניים גדולות.

זהו, זה שמואל.

כך הכרת את שמואל, שאל החכם.

אמרה לו, כן, נתן עיניו בה ומתה.

ככה מתייחסים לחכם תלמודי?

אין זכות קיום.

הנה ענשה, עד כדי כך,

כי זה לא דרך כך להכיר את שמואל.

לא מכירים אדם מהמראה הגשמי.

שמואל מוכר בכל התלמוד, איש רוח, מורם מעם,

מסר לכל עם ישראל עצות מועילות להצלחה בחיים.

שמואל עבורנו אורם מאיר אינו נתפס בכלל כבעל גוף גשמי.

הגמרא אומרת, אם הרב דומה למלאך,

אדוני צבאות, יבקשו תורה מפיהו.

למלאך אין תכונות גשמיות.

אם אתה מתייחס לרב שלך

כאל מלאך, כאל איש רוח,

בהרגשה של אצילות, תבקש תורה מפיהו.

אבל אם אתה מתחיל לשאול אם הוא שמן או כדומה,

מי שחושב על דברים כאלה, לא ראוי ללמוד אצל שום רב.

ואם כן, אל תבקש תורה מפיהו, כי אתה לא ראוי ללמוד אצל אף אחד.

רק אם הרב דומה למלאך,

אז אתה יכול ללמוד תורה.

בדיוק כמו שאמרנו,

לאבינים יש עמדה להשפיל ולמצוא פגמים,

כי זה נותן להם הרגשה של עליונות.

כך הדבר.

גם אצל אנשים ביקורתיים.

הם מפחיתים כל הזמן בחרכם של דברים בסביבתם.

הם רוצים כל הזמן לשנות דברים,

שכן כל מה שנעשה בעיניהם לא נעשה טוב.

הם חושבים שצריך תמיד להתקדם,

והמצב העכשווי

לא טוב.

זאת תהיה אולי הפתעה לרוב האנשים,

מכיוון שאנחנו רגילים לחיות במצב של אווילות.

אבל ההיסטוריה מוכיחה שהמצב הזה של אווילות,

שבו מחפשים כל הזמן לשנות, להחליף דברים,

הוא אינו טוב,

ובעולם נגרם סבל רב משינויים אלה.

לא ניכנס לפרטים,

שכן הרבה אנשים הרגישו סתירה לעמדתם.

רוב האנשים גדלו עם הרעיון שצריך להיפרד מהדרכים הישנות.

הרי כל הזמן טוענים על החרדים מה זה?

אתם ימי הביניים, אתם בקיפון,

קיפון חשיבתי, קיפון זה.

כל הזמן.

אבל אומרים צריך לפתח דרכים חדשות כל הזמן,

וצריך להבין שזה אסון.

העולם סובל מזה,

כיוון שאנחנו ממשיכים ללא רסן

בדרך הזו של שינויים ומחוסר שביעות רצון מהישן.

פה המלחמה יכלה להיערך שנים.

כמה היו נהרגים?

סיפור.

היום פצצה אחת יכולה לפרק מדינה ויבשת.

זהו, ברגע אחד כל מה שעמלו,

כל האנשים,

כל המשפחות, הכל בשנייה אחת.

מישהו לוחץ,

וזהו.

ברגע שהראשון נלחץ, כבר כל העולם יהיה אדום.

זה השינויים.

חושבים איך להרוג יותר מהר, יותר קל ממרחק בלי להשתתף במלחמה.

אז מה זה? הרס וחורבן. זה הגיע הרגע שאנחנו נראה את זה בפועל.

אלפי טילים, אלפי טילים.

מי שלא חוזה את התמונה זה איום ונורא קטסטרופה בכל העולם.

רק מכשיר את עצמו יותר ויותר לזה,

לגוג ומגוג.

האמת שהדרך הישנה הרבה יותר טובה מהדרך הנוכחית. אם תשאלו אותי, אומר הרב אביגדור מילר,

זיכרונו לברכה,

על התקופה של עבדות ומונרכיה,

אני יכול להוכיח לכם שהעבדות והמונרכיה היו הנהגות יעילות וטובות.

תשמעו איזה דוגמה הוא נותן.

הקיסר ביליאם

מלך בגרמניה.

הוא תמך בהתנהגות מוסרית בארצו.

אם הקיסר היה ממשיך על מכונו,

לא היה קם היטלר, יימח שמו וזכרו.

הקיסר לא אהב יהודים,

אבל בזמנו אי אפשר היה להציק ליהודים.

אי אפשר לערוך פוגרומים בגרמניה

ולא בדומה לזה,

כי הקיסר היה ממוסד.

לא נתן לשנות עקרונות

וחש אחריות והגינות לעם.

וכשבאים ומשנים,

אז מתים 80 מיליון.

כפי שציינו,

כל הסבל שנגרם על ידי אסונות בשטחים רבים בחברה נובע מאווילים

שמצאו תקלות במה שהיה קיים

וניסו תמיד לשנות דברים.

אפילו אם נטען שיש דברים שחייבים שיפור ותיקון,

אני לא בא להתווכח על כך, אומר הרב אביגדור מילר,

זיכרונו לברכה.

אבל אנחנו מדברים על העמדה הכללית,

העמדה

של האווילים שאף פעם הם לא שבעי רצון מהמצב.

האווילים בהשקפתם הראשונה לעולם מבקשים לשנות כל דבר.

כל מי שמבוגר מעט יותר זוכר

כאשר האבולוציונים

הראשונים

באו לסקור את גוף האדם,

מצאו בו פגמים רבים.

אלה שהם

מאמינים בתורת האבולוציה, כן?

בשיגעון הזה,

טענו שיש הרבה איברים באדם

שלא מתפקדים כראוי,

והם מנעו 150 איברים חסרי תועלת,

כולל בלוטט יותר את המוח,

כי זו שיטה של אווילים.

אמרו שהתוספתן,

אין לו שום,

לפני כמה זמן נהיה מחקר,

ומצאו שלוש סיבות

למה יש תוספתן.

יש יותר את התוספתן,

למה זה?

שלוש סיבות.

אותו הדבר ביחס לגישה לנשים בתנועה מסוימת.

רצו לשנות את כל השיטה של החברה,

וקבעו שהנשים צריכות לעבוד

באותה רמה כמו הגברים.

ובית שבו מגדלים ילדים,

זה לא בהכרח הקריירה של הנשים. מה פתאום שהנשים יגדלו את הילדים?

איך הם יעשו קריירה?

נשים בחוג הזה מקלקלות את כל חוקי הטבע.

אישה בנויה למצוא אושר בתוך ביתה.

הצלחתה היא

לא להיבחר למשרה ציבורית

ולא לשבת בשום משרד ולהתחרות עם גברים.

חיי האישה משפחתיים וביתיים.

אלה חיים מאושרים יותר.

זה המקום המתאים לה לפי טבעה,

ואין בושה אם את לא מפורסמת.

ככה הקדוש ברוך הוא ברא את האישה. לצורך זה הוא ברא אותה.

לכן נתן דווקא לה להוליד ולא לבעל.

ולכן הוא הביא אותה עזר כנגדו.

שבשעה שהוא ינהיג את העולם על פי התורה,

אז היא תיתן לו את הגיבוי

ממקום מבצרה, שזה ביתה.

כמה וכמה גברים יש שאינם מפורסמים?

האם השמות שלכם כבר הופיעו בכותרות העיתונים?

לא.

רוב האנשים לא מפורסמים.

ומה טוב להיות דמות ציבורית?

אלא הסיבה לשינויים.

כל הזמן שינויים. האווילים רוצים שינויים. היא רוצה שידברו עליה, שיהיה כתוב עליה, שיראו אותה.

והאנשים האווילים האלה לא מרוצים מהבריאה של הקדוש ברוך הוא. הם רוצים לעשות בה שיפוצים, תיקונים.

להוביל את הבריאה לכיוון שהם מבינים.

אבל ובין ישרים רצון,

בין אותם אנשים יש ישרים שפטרו את עצמם מהנאה נגרמת על ידי הפחתת ערכו של כל דבר,

אלא להפך.

הם מעיינים היטב בנסיבות העולם ובטבעים שיש בו,

והם רואים יותר את התועלת והאושר הטבועים בדברים הטבעיים

של סדרי החברה,

כמו שהרשו אותם מדורות קודמים.

אלה אנשים שמתחילים להעריך

ולהוקיר את החיים כמו שצריכים באמת לחיות.

לפני שנים סיפרתי על זוג שסיפרו

שאתם בפלוויזיה לא נותנת מנוחה,

תוכנית רודפת,

תוכנית תל-הנובלה רודפת,

וכל הזמן, וזה, בפרסומות, וכופצים, וזה, וטוחנים לך את המוח, ואתה לא יכול,

ועכשיו יהיה,

ותכף יצא, ותכף יתחיל, וככה, וככה,

ומתח, וזה, וכל הזמן, וזה, וזה.

יום אחד הם סגרו את הטבלוויזיה.

די.

לקחו שני כיסאות נוח,

יצאו למרפסת,

ואמרו כבר שנים לא ראינו את הירח.

וישבו להסתכל על הירח.

וככה נגמרה ההרצאה.

רבי חנין יום הרגשי, הוא אומר,

עשו הקודש בחרוז וקודש ישראל.

לפי כוח הרבו להם תורה ומשפחות שנה, אמור אדונו עפש למען, סדגו יחדיל תורה ויעדיר.