מצווה ועושה מחויב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אהרן רפאל בן חביבה אהובה יזכה לרפואה שלמה בכל רמה חברה ושסה גידיו רפואת הנפש והגוף

יסורו ממנו כל החוליים ויועתקו ממנו לאסד נשיא סוריה מהרה אמן

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לסגולה

הגמרא בעבודה זרה ב'

דרש רבי חנינה בר פפא

והייתמה רבי שמלאי

לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר

למי שעסק בה יבוא וייטול שכרו

מיד מתקבצינו והיינו מות העולם

אומרים לפניו ריבונו של עולם

כלום כפית עלינו הר כגיגית

ולא קיבלנוה כמו שעשית לישראל?

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא

שבע מצוות שקיבלתם

היכן קיימתם?

ניתן הרב יוסף

עמד וימודד ארץ רעה ויתר גויים

אז הגמרא אומרת

כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתת שכר

לכל מי שקיים את התורה והמצוות

ישר רצים אומות העולם ואומרים מה איתנו?

עלינו לא כפית הר כגיגית

להכריח אותנו

אם היית עושה ככה

אז היינו מקבלים כמו ישראל

מה אומר להם הקדוש ברוך הוא? נתתי לכם שבע מצוות בני נוער קיימתם? איפה קיימתם?

לא קיימתם, שבע לא קיימתם, תרייג אתם תקיימו

ורב יוסף אומר עמד וימודד ארץ רעה ויתר גויים

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מדד להם מידה כנגד מידה

והתיר את ממונן לישראל

וויתר להם כבר על המצוות

אתם כבר לא מצווים

כי אתם לא עושים, נגמר

ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות שקיבלו עליהן בני נוח ולא קיימום עמד ויתירן

שאף על פי שמקיימים אותן

אין מקבלים עליהן שכר

זאת אומרת גם גוי שיקיים מצוות, שבע

לא יקבל שכר

עונש כן, עבירות הם כן יקבלו

שכר לא

ועתניא היה רבי מאיר אומר שאפילו נוכרי והעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול

אלא לומר לך שאין מקבלים עליהן כמצווה ועושה

אלא כמי שאינו מצווה ועושה

ואמר רבי חנינא

גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה

אז מה אנחנו רואים?

רבי מאיר אומר שגוי

שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול

אבל מה?

הוא לא כמצווה ועושה

אלא כמי שאינו מצווה ועושה, עושה מרצונו אבל לא מצווה ועושה

ורבי חנינא אומר גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה

תמיד הסברנו מה שהסבירו החכמים שמצווה ועושה יותר קשה

‫לכאורה, מי שלא מצווה ועושה, ‫זה עושה מאהבה, בהתנדבות, בכל.

‫כן, אבל זה שעושה מאהבה, בהתנדבות והכול, ‫הוא גם יכול יום אחד להגיד לא רוצה.

‫אבל מצווה ועושה, יש לו יצר רע ‫שמתנגד, שלא יעשה.

‫הוא מתגבר עליו,

‫אז יש לו שכר יותר, ‫כי יש לו התנגדות.

‫מי שלא מצווה, אין לו התנגדות, ‫אז בא לו עושה,

‫לא בא לו, לא עושה.

‫אבל עכשיו תשמעו משהו חשוב,

‫והוא יסודי.

‫רואים מכל הסוגיה כאן,

‫עיקר החילוק בין ישראל לעמים ‫זה שכלל ישראל מצווים ועושים. ‫מצווים על ידי הקדוש ברוך הוא ‫ועושים מכוח הציווי.

‫לא בא להם, לא בא להם.

‫לא מתנדבים.

‫מצווים ועושים.

‫זאת אומרת, ישראל מחויבים.

‫לא עושים טובות, מחויבים.

‫מי שמחויב בדבר, ‫הוא מוכרח לעשות אותו.

‫והמוכרח עושה בכל האופנים, ‫בכל המצבים, ‫גם אם זה קל וגם אם זה קשה,

‫כי הוא מחויב.

אבל לא אומות העולם.

‫המצב הוא שהם לא נעשו מצווים.

‫כי בשבע המצוות ציוויתיכם,

‫מהיכן קיימתם?

‫ואי הקיום בא מחמת שהם לא מחויבים בדבר. ‫ככה הם לא חייבו את עצמם בדבר.

‫הציווי לא מחייב אותם

‫ולא מכריע אותם בכלום.

‫וגם אחרי הציווי הם כמו פטורים.

‫לכן עמד ויתר גויים.

‫הקדוש ברוך הוא סילק בהם את הציווי,

‫כי בין כך ובין כך אינם מציאות של מצווים,

‫ומי ייתן כי אצווה אתכם.

‫אז הם מסכנים, התערטלו

‫מהמעלה הגדולה של מצווה ועושה.

‫שעל זה יש עיקר השכר,

‫וזאת המעלה הגדולה, להיות מוכרח,

‫להיות ממוסגר,

‫לא להיות בעל חי.

‫והדבר מבהיל מאוד.

‫ייתכן ששניים יעשו מעשים שקולים ושווים,

‫אחד מצווה ועושה,

‫מהשני אינו מצווה ועושה.

‫וההבדל הוא בתכלית.

‫זאת אומרת, שניים עושים אותו דבר, ‫המצווה הכי גדולה, הכי חזקה, הכי קשה,

‫אותו דבר הם עושים.

‫אבל אחד הוא מצווה ועושה, ‫ואחד הוא לא מצווה ועושה. ‫ההבדל ביניהם

שמיים וארץ,

‫וזהו ההבדל בין ישראל לעמים.

‫אמר רבי יוסף,

‫בריש אמנה,

‫מן דאמר הלכה כרבי יהודה, דאמר, סומא,

‫פטור מן המצוות,

‫כעבדנה יומה טובה לרבנן.

‫רבי יוסף היה סומא,

‫הוא לא היה רואה.

‫אומר בהתחלה, הייתי אומר,

‫מי שאומר הלכה כרבי יהודה,

‫שרבי יהודה אמר, ‫סומא, פטור מן המצוות,

‫הייתי עושה יום טוב לחכמים.

למה?

‫דלא מפקדנה וכעבדנה מצוות,

‫בגלל שאני לא מצווה ואני עושה מצוות.

‫זאת אומרת, המחלה שלי יותר גדולה.

‫אני בכלל לא מצווה.

‫ואם אני בתור סומא, פטור מן המצוות,

‫ואני לא מצווה,

‫ואני עושה אותם, אז המעלה שלי גדולה.

‫מהשתה?

‫מעכשיו,

‫שמעתי להדה, אמר רבי חנינא,

‫מעכשיו ששמעתי מה שרבי חנינא אמר,

‫שגדול המצווה ועושה ‫ממי שאינו מצווה ועושה,

‫הפוך ממה שידעתי עד עכשיו,

‫מאן דה אמר לי, אין הלכה כרבי יהודה,

‫עבד נא יומה טובה לרבנן.

‫זאת אומרת,

‫מי שיגיד לי שאין הלכה כרבי יהודה,

‫אז אני עושה יום טוב לרבנן. ‫מה אמר רבי יהודה? ‫ששומא פטור מן המצוות.

‫אבל עכשיו, כשרבי חנינא אומר, ‫גדול המצווה ומנא עושה,

‫אם יגידו לי עכשיו הפוך ממנו, מרבי יהודה,

‫ששומא הוא לא פטור מן המצוות,

‫אז אם אני מצווה, יש לי שכר יותר.

‫נורא מאוד העניין,

‫כי הלוא בעצם המעשה ‫ממש לא חסר כלום.

‫גם המצווה ועושה וגם שאינו מצווה ועושה, ‫שניהם עושים את אותו מעשה. ‫מצד המעשה לא חסר כלום.

‫ולכאורה, לכאורה,

‫במצב של פטור, כשאדם פטור,

‫יש בחינה יותר גבוהה,

‫כי זאת בחינה של אהבה,

‫הוא לא מצווה והוא כן עושה,

‫וזה גם ממש מעשה על מנת ‫לא לקבל פרס,

‫כי אם לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

‫מה יש גדול יותר מזה?

‫וכן אמרו החכמים,

זיכרונם רכה,

‫גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מן היראה.

‫אז למה מי שאינו מצווה ועושה הוא פחות?

‫מכאן רואים שגם בחינה יותר גדולה

של אהבה,

‫עדיין אדם לא בא לשלמותו.

‫השלמות האמיתית אינה, ‫אלא כי אם המצווה גדול,

‫המצווה ועושה,

‫יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

‫כי להיות מחויב זה העיקר.

‫עבד,

מחויב,

זה העיקר.

‫הגמרה בירושלמי ברכות טזן אומרת,

‫עשה מאהבה,

‫עשה מי ראה.

‫עשה מי ראה,

למה צריך לראה בעשיית המצוות?

‫שאם באת לבעוט,

‫דע שאתה ירא,

‫ואין ירא מבעט.

‫אדם שיש לו ריאת שמיים,

‫גם אם יצר רע דוחק בו לבעוט, ‫לא לעשות,

‫אבל כיוון שהוא ירא, ירא לא בועט.

‫גם בעשה מאהבה,

עדיין לא מספיק.

‫כי הרי באהבה, מי שאוהב,

‫והוא לא ירא, יכול לבעוט.

‫ובמצבים קשים יכול להיות שיתפרק ‫מכל המעשה.

‫דווקא בעשה מי יראה,

‫שמה בטוח יעמוד חזק על מצבו,

‫כי מי שירא אינו עוזב מקומו בשום מצב.

‫למצווה ולמחויב אין תירוצים להתפטר,

‫כי מוכרח הוא בחסל.

‫וזה הסוד של מעמד הר סיני.

‫חכמים אמרו,

‫ויתייצבו בתחתית ההר.

‫מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא ‫עליהם את ההר כגיגית ואמר להם,

‫אם אתם מקבלים את התור המוטב,

‫ואם לאו,

‫שם תהא קבורתכם.

אבל התורה מספרת לנו שעם ישראל ‫כבר הקדימו ואמרו נעשה ונשמע. למה צריך?

למה צריך לכפות עליהם את ההר?

‫למה צריך לאנוס אותם?

‫במקדים ונעשה לנשמע שזה סוד ‫שמלאכי השרת משתמשים בו,

‫וגם זכו בזכות זה ‫לשני כתרים על ראשם.

אבל עדיין לא מספיק,

‫כי זה נקרא בחינה מאהבה.

‫הם קיבלו מאהבה, מרצונם הטוב והחופשי,

אבל הבחינה של מאהבה עדיין אינו מצווה ועושה.

‫זה עדיין לא מחויב.

‫כי אם ירצה, יגיד, ‫שמע, אני מאהבה עשיתי,

‫אבל עכשיו אני לא יכול לעשות, ‫לא יכול לעשות, לא רוצה לעשות.

‫אין דבר כזה. מהר סיני מחויבים נעשו.

‫לכן כפה עליהם מרקי גיגית לומר להם,

‫יפה שאתם עושים מאהבה,

‫אבל צריך להיות גם מוכרח.

אין פטור.

כמו שאמרנו אתמול בשיעור,

‫גם מי שמתנדב,

אחרי שמתנדב, ‫צריך לעשות בדיוק מה שאומרים לו.

‫אומרים אנחנו תמיד שיש בבריאה חמישה סוגים.

‫דומם, צומח,

חי, מדבר בנפש ישראלית.

‫כך מסביר החסיד יעבץ.

‫כל דרגה היא תוספת מעלה.

‫גם צומח יש לו דומם,

‫וגם חי, בעל חי, יש לו צומח, ‫הנפש הצומחת.

‫והמדבר זה בני אדם,

יש לו גם את החי.

‫והנפש הישראלי יש לו גם את המדבר.

‫מדרגת מדבר.

‫והיה מן הראוי להיות,

‫שאם לוקחים את התוספת מחלה ‫שיש בכל אחד,

‫אז תישאר לכל הפחות

‫על המצב של הדרגה למטה ממנה.

‫מה אנחנו רואים בסופו של דבר ‫שזה לא כך?

‫לדוגמה, אם לוקחים מבעל חי את דרגתו, ‫מורידים אותו,

‫הוא לא יישאר במצב של צומח,

‫וגם לא של דומם.

‫הוא מתפרק לגמרי.

‫בעל חי שיורד מדרגתו פירושו מת,

‫והוא לא חוזר להיות למטה ממנו ‫דרגה נמוכה יותר צומח.

‫אין, גם דומם לו.

‫אם ייקחו ממדבר

‫את התוספת המעלה שלו על החי,

‫שזה המעלה של להבין ולהשכיל,

‫צורת המדבר זה אדם מבין ומשכיל, ‫לא כמו בעלי חיים, יש לו השכלה.

‫אז אם ייקחו ממנו את המדרגה הזאת של מדבר,

‫הוא לא יחזור להיות כמו בעל חי.

‫כי החי, יש לו דרכים ומהלכים טבעיים,

‫אינסטינקטיים, טבועים בו.

‫ויש לו את אופן קיומו ואופן חיותו.

‫אבל אדם שאין לו דעת,

‫הוא יותר גרוע מבעל חי.

‫הוא מזיק וניזק.

‫אין לו את השמירה של בעל חי ‫שיודע ממה להיזהר ומה לא.

‫אכן צריכים לדעת שהכלל ישראל,

‫התייחדו בעניין אחד גדול מאוד.

‫במה התייחדו עם ישראל משאר האומות?

‫שעליהם חל העניין האלוקי.

‫בעם ישראל יש את העניין האלוקי,

‫ולכן הם זכו לתורה האלוקית,

‫שהיא הנפש הישראלית.

‫ואם לוקחים מישראל

את התורה, את הנפש הישראלית,

‫אז הם גם לא יהיו כמו הגויים, ‫הם לא יורדים דרגה לגוי.

‫אם לוקחים מהם את התורה,

‫שהיא נפשם באמת,

‫אז עבדה חס ושלום כל מציאותם,

‫ואפילו בדרגת אומות העולם,

‫שזה דרגת צלם אלוקים,

‫להבין ולהשכיל גם כן לא יישארו.

‫כי להבין ולהשכיל שלכלל ישראל ‫זו התורה הקדושה,

‫כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

‫באין לישראל מציאות זולת התורה, ‫בלעדי זה גרועים יורדים עד עפר.

‫זה הביאור מה שכתב רשי,

‫רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד, ‫פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ‫ופן יסורו מלבבך

‫כל ימי חייך.

‫אמר רשי,

‫אז כשלא תשכחו אותם

‫ותעשו אותם

על המיטתם,

‫תחשבו חכמים ונבונים.

‫אם עם ישראל יהיו בגלות ‫ולא ישכחו את התורה ויקיימו את הכול,

‫יחשבו חכמים ונבונים.

‫אבל אם תעוותו אותם מתוך שכחה,

‫תחשבו שוטים.

‫והדבר הזה מופלא.

‫למה יחשבו כשוטים?

‫יהיו לא פחות מאחרים.

‫אלא זה לא ייתכן, ‫כי אם מאבדים את מעלתם שחלה עליהם

העניין האלוקי,

‫לא יהיה להם שום מצב אחר.

‫אני לא רוצה לתת דוגמאות, ‫אבל אם אתם שומעים חדשות ‫ושומעים את כל אלה שאמורים להיות מנהיגים ‫של העם הישראלי במדינת ישראל,

‫אתם יכולים להבין מה שאמרנו פה.

‫זכור כי נפשך היא התורה,

‫וזה פסגת השלמות שקיבלו עליהם ‫עם ישראל במעמד הר סיני.

‫עבוד מיראה.

‫נתהוו במעמד הר סיני מצווים ועושים,

‫מציאות של מחויבים בעצם,

‫בבחינת ואנה מפניך אברח,

‫אין אפשרות להתפטר.

‫אלא ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם,

‫חיים כוליכם היום,

‫כי זו עצמיות חייכם,

‫וזה הסוד הגדול של עניין מצווה ועושה.

‫על כן ודאי גדול המצווה ועושה יותר,

‫ממי שאינו מצווה ועושה.

‫וזאת תהיה התביעה וההוכחה לאומות העולם.

‫אינכם מציאות שיחול עליכם עניין ‫של מצווים ומחויבים.

‫מה הראייה?

‫שבע מצוות בסך הכול קיבלתם.

‫איפה קיימתם?

‫לא לשפוך דמים?

שפיכות דמים?

‫אתם לא מסוגלים לעמוד בזה?

‫להיות רוצח?

‫לא לעבוד לעבוד עזרה, אמרתם אהבלים, ‫לעבוד לפסל, לזה.

לא עריות?

‫דברים פשוטים, להעמיד דיינים, ‫לא לאכול איבר ומנה חי. ‫אתם רואים, הסינים לא יכולים לעמוד בזה.

‫אוכלים בעל חי חי.

‫זה לא יאומן כי יסופר.

‫לא לקלל שם שמיים. ‫זה מסובך? זה קשה?

‫דברים פשוטים.

‫שבע מצוות בסך הכול, ‫אתם לא קיימתם,

‫לא יכולים לקיים. ‫אז איך תהיו בגדר מצווים ועושים? ‫אין לכם מציאות בכלל.

‫המצווה מקיים בכל המצבים,

‫אם קל ואם קשה.

‫והנה דוגמאות שמביאים חכמים. ‫יבוא נמרוד

ויעיד באברהם,

‫שעמד בפני כל הקשיים,

‫הפיל עצמו לתוך כבשן האש, ‫ולא עבד את העבודה זרה שהוא חייב אותו.

‫אז זאת אומרת, זה קשה?

‫אומרים לו, תשתחווה, יעני ככה, ‫תתכופף, תעשה כאילו אתה משתחווה ותלך.

‫לא.

למה?

הוא מבין שהוא מוכרח לאמת,

‫לקיים אותה אפילו שעוד לא ניתנה תורה.

‫יבוא לבן ויעיד ביעקב, ‫שלא נחשד על הגזל.

‫אדם עובד עליו, ‫שקר אותו, מרמה אותו, ‫מאה רמאויות עשה לו,

‫עשרת מונים,

‫עשר פעמים עניין.

‫והוא לא גוזל אותו אפילו סיכה.

‫לעמוד בדבר כזה זה קשה,

‫אבל מבין יעקב שהוא מוכרח.

‫תבוא אשת פוטיפרה ותעיד בי יוסף,

‫שלא נחשד על העבירה.

‫לעמוד שנה בלחץ כזה של אישה יפיפייה ‫שמפתה אותו מהבוקר עד הערב.

‫והוא בחור צעיר,

‫ויפה תואר ויפה מראה,

‫והוא לא נכשל בעבירה.

‫הוא מבין שהוא מצווה.

‫יבוא נבוכדנצר ויעיד בחנניה, ‫מישאל ועזריה שלא ישתחוו לצלם.

‫הצלם לא יעבוד אזהרה,

‫הוא יהיה רק לנוי.

‫אפשר היה להשתחוות,

‫בשביל פיקוח נפש.

אבל

הם מרגישים שהם מצווים על קידוש השם.

‫כל אלה עובדות של קיום

‫בקשיים היותר גדולים, במסירות נפש.

‫ועובדות כאלה הן מחידות ודאי שהמקייבים, המקיימים, ‫מצווים ומחויבים בדבר.

‫ושום דבר לא מעכב אותם,

‫וגם באש, אם צריך, ילכו.

‫או יהודי או צלוב.

לא מוותר על היהדות.

‫אם צריכים לוותר על היהדות, ‫מוכן לצלב.

לא מוכן לעבור על התורה.

‫איך זה יכול להיות או יהודי או צלוב?

‫אין זה אלא כי אין לישראל חיים אחרים ‫אם לא יהודי.

‫וזה סוד העניין של מצווה ‫שעומד נגד כל הקשיים והניסיונות.

‫מה אמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם?

‫אמר להם, טוב, אתם יודעים מה? ‫אתם עקשנים כאילו, ברברנים. ‫אתם אומרים שאני הפלאתי אתכם, ‫לא כפיתי עליכם ארכי גיגית, ‫אין בעיה. ‫אני אתן לכם מצווה קלה.

‫מצווה קלה הוא שמה סוכה.

‫לכו ותעשו אותה.

‫בהם הלכו ועשו כל אחד בגג שלו סוכה,

‫והקדוש ברוך הוא הגדיר עליהם חמה ‫כבתקופת תמוז.

‫שמש חזקה וכל אחד יוצא מהסוכה ‫ובועט בה.

‫כלל ישראל,

אף על פי שפטור מהמצווה של הסוכה, ‫כתוב מצטער, פטור מן הסוכה.

‫נגיד, כל הסוכה יתושים,

‫אי אפשר לשבת שם בכלל,

‫אין ריסוס ואין כלום, פטור.

‫יורד גשם חזק, פטור.

‫שמש חמה קודחת

‫שאי אפשר לשהות שם, פטור.

‫אבל ישראל, אפילו שהוא פטור, ‫כשהוא יוצא, הוא מצטער

‫על הדין שמצטער פטור.

‫והוא לא בועט.

‫חכה כל רגע, ‫מתה יוכל לחזור לסוכה.

‫והגוי בועט ויוצא.

‫זו עדות ברורה מה החילוק ‫בין ישראל לעמים.

‫כי ישראל הם מציאות של מצווים ומחויבים,

‫ומצווה לא בועט.

‫ואומות העולם אינם כך.

‫הם לא מוכנים למציאות של מצווים,

‫מחויבים,

‫לכן הם בועטים.

לפני כל קושי וניסיון.

אז מה יועל שאני אצווה אתכם?

לכן עמד ויתר גויים

היוצא מדברינו

כיסוד קבלת התורה וכל השלמות ובעיקר שנעשינו מצווים מחויבים.

בזה כבר יש הרבה בחינות

במידות בכמות של ההתחייבות של כל אחד ואחד.

והסימנים בכולם הוא עד כמה שהאדם עומד בקשיים.

ועוד דבר,

כי המחויב בדבר לא מבקש טובה לעצמו,

כי הרי הוא מחויב.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לך סנהדרין פח,

שלחו מתם איזו בן העולם הבא

ענוותן ושפל

ענוותן ושפל

שייף עיל שייף ונפיק

מגריס בו רייתא תדירא ולא מחזיק תבות על נפשי.

איזו בן העולם הבא?

אדם שהוא ענב ושפל,

שוחה ונכנס,

שוחה ויוצא,

גורס בתורה תמיד ולא מחזיק טובה לעצמו.

זה אדם בעל מעלה גדולה מאוד,

כמו משה רבנו.

ענב,

שפל,

הכל הזמן הולך בשחייה,

נכנס ויוצא,

כל הזמן עוסק בתורה, פששש, איזה מעלה.

אבל לא מחזיק טובה לעצמו,

לא מגיע לכלום.

מוכרח!

מחויב!

מצווה ועושה.

וזוהי הבחינה הכי בדוקה

של מחויב

לא מבקש הכרה טובה,

כי הוא מבין שהוא לא מיטיב לאף אחד.

הוא עושה משהו מחויב.

אם למדת תורה הרבה,

אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

וזה הסימן המובהק מי זה בן העולם הבא.

מציאות אחרת לגמרי.

זאת אומרת, מצווה ועושה. עכשיו כל אחד מאיתנו

יבחן את עצמו,

מה המעשים שלו,

והאם הם בגדר מצווה ועושה ומחויב.

אם בצדקות וחסידות הוא עושה כל היום,

או בחיובים פשוטים,

ללא שום טובה בדבר,

במרחק גדול מאוד,

כי זה האלף והראשית

של קבלת התורה להיות כל אחד מאיתנו מצווה ועושה,

מוכרח

ומחויב

ללא שום טובות שהוא עושה,

ולא להחזיק טובה לעצמו.

אדם כזה,

זה קיבל את התורה בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא רצה,

ולכן כפה עליהם ארכי גיגית,

שיהיו מחויבים ומצווים.

אה, הם אמרו, נעשה ונשמע לבד,

מאהבה.

אומר זה יופי, מעלה טובה, אבל בלי מצווה ועושה לא שווה כלום.

צריכים להיות מצווים ועושים, אמן.

רבי חנן יאמר כאן שאומר,

עושה, כמו שאומרים לצדקות ישראל,

לפי כוח ירבו להם תורה ומשרות שנעמור אדם ארוך וסלמם יחדיל תורה, הוא יהיה אדיר.