דרכו של סלפן שכולם כמותו סלפנים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בצלאל בן מרים ושלום רפואה שלמה בריאות איתנה יצא מחוליו בריא ושלם במהרה אמן ואמן

ויאמרו כל אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע

הגמרא בשבת פח

ההוא צדוקי דחזיה לרבה

אמר לה עמא פזיזה

דקדמיתו פומייכו לאודנייכו

חגתי בפחזותייכו קיימתו

ברשע איבהיה לכו למשמע אימא ציטו קבלתו והיא לא

לא קבלתו

צדוקי אחד כופר ראה את רבה ואמר לו אתם עם פזיז

נחפזים ונמהרים

הקדמתם את הפה שלכם לאוזניים

שאמרו נעשה ונשמע

עדיין אתם עומדים בפחזותכם עדיין?

פחז מלשון מהירות פחז קמיים

בהתחלה הייתם צריכים קודם לשמוע ואם הדברים מתקבלים תקבלו

ואם לא לא תקבלו מה אתה אומר אשר נעשה ונשמע?

רשי מפרש עמא פזיזה נמהר

קדמיתו פומייכו לאודנייכו קודם ששמעתם אותה את התורה איך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה

קיבלתם עליכם לקיים אותה

איך עושים דבר כזה? שואל הכופר

אמר לו רבא

ענן דסגנן בשלמותה

אנחנו שאנחנו מרובים בשלמות, שלמים מאוד

כתוב בנו הפסוק טומאת ישרים תנחם

הנח אינשא דסגן בעלילותה אבל אתם שאתם מרובים

בעלילות

בסילופים כתוב בהוא וסלף בוגדים ישודדם

רשי אומר

ענן

דסגנן בשלמותה אנחנו התהלכנו עם הקדוש ברוך הוא בתום לב

כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו

שלא התעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו

מה הבעיה להגיד נעשה? יש אפשרות שהשם יגיד לנו משהו שאי אפשר לעשות?

אז בוודאי שאנחנו יכולים להקדים ולומר נעשה ואחר כך נשמע קודם כל נעשה

וכי הוא יטיל עלינו מסע שלא נוכל לעמוד בו?

טוב עד כאן זה הגמרא

באור הדברים הצדוקי סבר שהסיבה שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע

זה בגלל שיש להם מידות רעות

שהם עם פזיז

נמהרים ונבהלים

לפיכך הם לא נזרעו וקיבלו את התורה לפני שניסו לדעת אם ביכולתם לקיים את מצוותיה

מה השיב לו רבא?

בני ישראל שאמרו נעשה ונשמע זה מרוב אהבתם וביטחונם בקדוש ברוך הוא

משום שסמכו עליו שבוודאי לא יצווה אותם לעשות דבר שלא יכלו לקיימו, פשוט.

וכך מפורש שם בגמרא שהייתה זו מעלה וזכות גדולה לעם ישראל בזה שאמרו נעשה ונשמע וכך אמרו חכמים

דרש רבי סימאי

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שישים ריבוב מלאכי השרת

לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים

אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע

ואמר רבי אלעזר

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה

מגילה לבנאי

רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו

שהם מקדימים נעשה לנשמע

אז רואים שזה שבח גדול ומעולה וזה סוד גדול בשמיים

להקדים נעשה לנשמע

והדבר צריך ביאור

למה

לא העלה בדעתו אותו צדוקי

שבני ישראל בטחו וסמכו על השם יתברך

ולכן הם לא יחרו מלומר תכף נעשה ונשמע

כמו שהיה באמת שבטחו בשם יתברך

למה?

אז זקוקים אנחנו לומר

מכיוון שצדוקי עצמו היה רמאי

שהוא לא סמך ובטח בקדוש ברוך הוא

לפיכך לא עלה על דעתו שבני ישראל יסמכו על הקדוש ברוך הוא

כי אותו צדוקי דן את עם ישראל לפי דעותיו

והרגשותיו

וכפי מדרגתו

זהו שענה לו רבא

הנח אינשא דסגיאן בעלילותא

כלומר הסיבה שאתה לא מבין איך ישראל הקדים ונעשה לנשמע

משום שאתה בעצמך רמאי

לכן אין ביכולתך להשיג שמישהו ירגיש באופן שונה

ושיהיה מישהו אחר שיפתח ויסמוך על השם יתברך

יש פה יסוד עצום, תכף תראו אותו ככה בחוש

מבואר מכאן

שטבע האדם לדון את זולתו

כפי מדרגתו שלו

אדם דן את זולתו כפי מדרגתו שלו, משום שהוא סובר

שהרגשות שלו ורגשות הזולת דומים

אם אני חושב כך גם הוא צריך לחשוב כך

אם אני מבין כך גם הוא צריך להבין כך, ככה

האנשים דנים

והעניין הזה

הוא לא מוגדר ומוגבל רק לאנשים פשוטים

כמו זה הצדוקי הכופר

אלא מוכח מחכמים זיכרונם לברכה שאפילו טבע של אנשים גדולים גם כן באופן כזה שהם דנים

כפי מה שהם

מי שצדיק גדול הוא תובע מכולם צדיקות גדולה

מי שהוא רשע הוא תובע מכולם רשעה מי שבינוני דורש מאחרים בינוניות

כל אחד

כפי טבעו הבנתו השגותיו מעלותיו

ככה הוא דן את האנשים אם הוא רמאי הוא אומר לא יכול להיות שההוא צדיק

הוא בטח עושה ככה וככה הוא תמיד רואה מה הכיוון שלו בדיוק אצל השני ולא רק אנשים כופרים

גם אנשים גדולים

עכשיו תשמעו דבר מדהים

מזמור לדוד

אדוני

מי יגור בההולך

מי ישכון בהר קודשך

הולך תמים

ופועל צדק

ודובר אמת בלבבו

לא רגל על לשונו

אז אני רוצה לפני שאני אגיד את ההסבר שאומר פה הרב ליבוביץ'

ראש ישיבת החפץ חיים

אני אלמד איתכם את המזמור הזה, הוא מזמור חשוב

כי מי שיש בו אפילו אחת מן המידות האלה שכתוב פה

לא ימות לעולם

אני מבאר את זה על פי המלבין

הולך תמים ופועל צדק

ודובר אמת בלבבו

הולך תמים ופועל צדק

במצוות שבין אדם למקום

שבו יתהלך לפני אדוני

צריך שיהיה הולך תמים

מה זה תמים? גדר התמימות

שיעשה כל מעשיו לשם השם

בלי שום פנייה חיצונית

ובמצוות שבין אדם לחברו

יהיה פועל צדק

זאת אומרת הולך תמים בינו לבין השם בשלמות ללא שום פניות

ופועל צדק

בנוגע לבן אדם לחברו

ודובר אמת בלבבו

בעניין האמונה

צריך שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ

כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו

דובר אמת מה שהוא דובר בשפתיו

יש לו בלבבו

פים ולבו שווים

לא רגל על לשונו

לא עשה לריחהו רעה

בחרפה לא נשא על קרובו

באשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו

ולהגיע להוראה

מצד מידת הכבוד ומידת הקנאה

רוב האנשים שיש להם את הכבוד ואת הקנאה

הם דורשים תמיד גנות של חבריהם

ושיגיע להם רעה

למה? בשביל שהם יתכבדו

המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא הם רוצים הם את הכבוד לא לשני

הם מקנאים לא רוצים שלשני יהיה רק להם

אז לכן אמר לא רגל על לשונו

רוצה לומר לא ידבר ממנו בעניין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות

זה הנשמר

שלא חלילה מפאת כבוד או קנאה

הוא יוציא דיבה על השני ידבר עליו רעה ידבר עליו שרה וכולי

כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה

מה זה לשון הרע?

כגון שאמר נורה בפלניה

יש אש בבית האדם ההוא שם אתה רעב לך תאכל אצלו שם הוא תמיד האש יש לו הטבון תמיד פתוח יש פיתות חופשית

וכן לא עשה לריחהו שום רעה

כי מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות באדם

אם זה קרובים שלו אז טבעו של אדם לחפות עליהם

ופה הוא אומר שלא עשה לריחהו רעה

אפילו אם יגיע תועלת לקרוביו

כי חרפה

לא נשא בעבור קרובו שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים כי בהפך

זאת אומרת

לא רק שהוא לא עשה לריחהו רעה בשביל לגונן

על קרוביו

אלא הוא לא מוכן לשאת חרפתם אם הם עברו עבירות ועשו דברים אסורים או לא ראויים

הוא לא מוכן לשאת את החרפה

על קרובו לחפות עליו בגלל אהבת הקרובים אלא ההפך

הוא יוכיח אותו וישפוט בצדק

אז מה אם אתה קרוב שלי

אם אתה עבריין ואתה עובר עבירות

אני אגיד לך את זה

לא מחפה עליך

נבזה בעיניו נמאס

בעת יראה אדוני יכבד

נשבע להרע ולא ימיר

מי זה הנבזה בעיניו?

זה קרובו

הנמאס

למה הוא נמאס? במעשיו, עושה מעשים נמאסים

כמו שכתוב על חזקיה המלך שגרר את עצמות אביו על מיתה של חבלים

אבל את יראי אדוני יכבד

הגם שהם אינם קרוביו

מזה מבואר שעיקר רגשות ליבו של אדם זה לכבוד השם

ולכבד את היראים

ולהבזות את עוברי מצוותיו

כמו שאמרנו לנשא את האמת ולהשפיל את כיתות השקר

ולא לבד שלא יתפעל מאהבת הקרובים

אלא כי לא יתפעל גם מאהבת עצמו

למדנו בשבוע האחרון שאנשים אוהבים את עצמם

זה הדבר שכמעט כולם נגועים בו, אהבת עצמם

הוא לא יתפעל גם מאהבת עצמו

נשבע להרע ולא ימיר

אם הוא נשבע וקיבל נדר להרע על עצמו הכוונה

לעשות תענית ולצום

לא ימיר את נדרו

נשבע להרע אפילו שיהיה לו מזה רע, ממה שהוא נשבע

הוא לא ימיר הוא לא ילך להתיר את הנדר

הוא יקיים את מה שהוא אמר

אפילו שיהיה לו רע

ממה שהוא אמר הוא יקיים

שלא לשבור את המילה מה שנקרא

כספו לא נתן בנשך

ושוחד על נקי לא לקח

גם הוא לא מתפעל מאהבת הממון

כי הוא חונן דל בגמילות חסדים והוא לא לוקח ריבית

והוא שופט בצדק

להצדיק את הנקי

וגם לא ייקח ממנו שוחד אף על פי שלא יטה על ידי זה את הדין

כי ייקח שוחד מן הנקי

ושכר טורחו

הוא לא עושה דברים כאלה

לא אני לא לוקח שוחד אני רק בשביל הטרחה שאני יושב בדין ולוקח שעות וזה רק בשביל זה לא חלילה כן לא לא לא לא לוקח

גם על נקי להוציא את הנקי נקי

הוא לא לוקח

עושה אלה לא ימות לעולם

עושה אלה לא ימות לעולם

זאת אומרת כתוב

ושוחד לא ושוחד על נקי לא לקח

מה זה?

זה מצווה בקום עשה? לא, זה שב ואל תעשה

אבל זה נחשב כמו מעשה

כי יצר לב האדם מסיט אותו לדברים האלה

אבל הוא עושה מעשה לכבוש את יצרו

לכבוש את היצר זה מעשה

אדם כזה לא ימות לעולם כי יש שב

לעולם

לפני אלוהים

בחסד ואמת ינצרוהו

זה השכר

של מי שעושה אלה

אז נחזור מה אמרנו

הולך תמים ופועל צדק

ודובר אמת בלבבו

לא רגל על לשונו

לא עשה לרעהו רעה

וחרפה לא נשא על קרובו

נבזה בעיניו נמאס

ואת יראה אדוני יכבד

נשבע לה רע ולא ימיר

כספו לא נתן בנשך

ושוחד על נקי לא לקח

עושה אלה

לא ימות לעולם

אפשר שאדם יעמוד בכל אלה?

קשה מאוד!

אבל הגמרא אומרת אפילו באחד מאלה

שעומד בו באמת בקביעות

לא ימות לעולם

טוב, עכשיו אנחנו באים לשמוע מה אומרים לנו פה בגמרא במכות כד

על המזמור הזה שאמרנו

הגמרא שם אומרת

לא רגל על לשונו

על מי מדובר?

זה יעקב אבינו

מה כתוב בתורה?

אולי ימושני אבי

והייתי בעיניו כמתעתע

יעקב אבינו פוחד להיכנס אל אבי וליצחק לקבל את הברכות

אם אבא שלי יימשש אותי ויראה שאני לא שעיר כמו אחי

והייתי בעיניו כמתעתע כמו עובד עבודה זרה

פירש רש״י לא רגל על לשונו

זאת אומרת הוא לא רצה לשקר מתחילה

שאמר אולי ימושני אבי

אלא עמו הכריחתו

רבקה אמנו ידעה בנבואה שהוא חייב לקבל את הברכות ולא עשו

לכן אמרה לו עלי קללתך וני אל תפחד תיכנס

מה משמע מרש״י?

כל הסירוב של יעקב היה רק משום שלא רצה לשקר

וזה קשה

הרי מפורש בתורה שלא רצה ללכת משום שהתיירא שמא ירגיש אביו בדבר ימושני אבי להיכלל אותו

כמו שאמר

והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עליי קללה ולא ברכה

אז נשאלת השאלה איך מוכח מכאן שיעקב היה במדרגה עילאית במידת האמת

שלא רגל על לשונו לא רצה לשקר מתחילה

וכן קשה על דברי הגמרא עצמה

מניין החכמים זיכרונם ברכה שיעקב אבינו היה בדרגה הגבוהה ביותר במידת

לא רגל על לשונו

והלא הטעם הנכון כתוב מפורש בתורה שהוא חושש שימוש אותו אביו ואז יקלל אותו

צריכים אנו לומר

חכמים זיכרונם ברכה הוכיחו שיעקב אבינו היה במדרגה כה גבוהה במידת האמת

שאם לא כך לא היה חושש מאביו

כי היה חושב

שיוכל לתרץ את עצמו אם אבא שלו יתפוס אותו כמו שאומרים

אז הוא יסביר לאבא את פשר הדבר ויאמר לו אני התחפשתי במלבושים של עשיו

ועשיתי את זה להציל את הברכות

שבהן תלוי העושר והעתיד של כלל ישראל כולו

ואז אביו היה מסכים

ולא היה מקלל

אבל מכיוון שיעקב

היה מתיירא אולי אביו יקלל אותו

ולא חשב כזאת, לא יחשוב כמו שהוא מתרץ לו

מכאן הוכיחו חכמים זיכרונם ברכה שיעקב אבינו היה האיש הכי מושלם במידת האמת

למה?

כי הוא העריך שגם אביו

על פי מדרגתו שלו במידת האמת

לא יסכים

לשום נימוק

משום פשרה בדבר

לפיכך יתיירא שאביו יחשוב אותו מתעתע כעובד עבודה זרה ויקלל אותו

מה?

אתה שיקרת אותי?

מה רימית?

באת אליי בתחפושת?

הוא היה בטוח שאם אבא שלו ירגיש הוא יקלל אותו, למה?

תגיד לו שאתה רצית בשביל להציל ותגיד ככה ותגיד ככה

אבא שלי ודאי לא יסכים לדבר כזה

לא יקבל שום תירוץ כזה

מאיפה אתה יודע שאבא שלך לא יקבל? אולי כן יקבל?

מזה שיעקב האמין שאביו יקפיד מאוד על אמירת שקר

מוכח שיעקב עצמו היה מרגיש שאמירת שקר חשובה כעבודה זרה וראוי להתקלל בעבור זה

זאת אומרת אם הוא מעמיד את עצמו בתור אבא שלו

אם היה בא אליו

מישהו ואומר לו סיפור כזה והוא תופס אותו על חם

הוא היה מקלל אותו

ואפילו אם הוא משקר

כדי לזכות בברכות למען העתיד של כלל ישראל כולו

מזה הוכיחו החכמים זיכרונם רכה

שיעקב אבינו היה במדרגה עליונה שלא רגל על לשונו

לא רצה לשקר מתחילה

רק אמא שלו הכריחה אותו מכוח הנבואה

מכאן יש לנו סמך למה שאמרנו

שגם אנשים גדולים

בטבעם לדון את הזולת

לפי הרגשותיהם שלהם

שהרי אפילו יעקב אבינו דן את אביו כמדרגת עצמו

שלא ייתכן שהאביו יקבל שום טיעון

ויגיד שזה שקר ועל שקר הוא לא מוותר והוא יקלל אותו

מפה רואים

את הדברים מבוהרים

נמצאנו למדים

מכל המבוהר

תקשיבו טוב שאפילו חכם וצדיק גדול

ייתכן

שידון את חברו

כפי הרגשיו בעניין הנידון

ויסבור שגם כך מרגיש חברו

וייתכן לדוגמה שיראה אדם את חברו

שהוא מקיים מצווה חשובה

שהקיום שלה נובע מתוך המידות הטובות

אבל הוא יעריכנה בעיניו

שהיא מעשה עבירה וטיפשות

הבא במידה רעה

למה שיחשוב ככה?

חברו עושה מתוך הבנה וידיעה ברורה שמה שהוא עושה מותר במצווה והוא פועל ממידותיו הטובות

אבל הוא דן אותו הפוך, שהוא עושה עבירה וטיפשות

וזה נובע אצלו ממידה רעה

למה זה?

מכיוון שהוא דן את מעשה חברו כפי דרגתו שלו

והוא עצמו לא הגיע לדרגה של חברו לפיכך, אינו מבינו.

יש לי דוגמה נפלאה לכך. מי שנתן לי את הספר הזה

שנקרא חידושי הלב

הוא נתן לי את זה בשביל שאני אראה כאילו שיש לו טענה שאני כאילו יותר מדי יוצא כאילו נגד אנשים כאלה ואחרים

וצריך ללמד זכות וכולי וזה ופה ושם

ולכן הוא דן, אולי יש פה מקום לראות ככה את הדברים ולא לראות ככה, אז הוא נתן לי את הספר הזה

ומה כתוב בספר? בדיוק הפוך, שאתה דן לפי מה שאתה

אתה מחפש פשרה, לחיות טוב עם כולם, עם הקהילה,

לא לצאת חוצץ, לא להגן על כבוד השם,

להגן על כבוד האנשים אפילו אם הם רשעים,

אפילו אם הם מתפ...

עושים בדברים חמורים.

מתי יכול להפוך כל דבר הכי חמור?

אולי הוא התכוון ככה,

אולי הוא נכשל,

אולי הוא שוגג,

אולי זה חד-פעמי,

אולי ככה וככה וככה, לא יאומן כיסוי, וככה בשיטתיות.

כל דבר ודבר, אפילו תביא לו את ההוכחה הכי גדולה,

לא יעזור.

לדוגמה,

אחד הסרטונים האחרונים שנשלחו אליו על ידי גורם כלשהו,

שיש איזה רב ממשפחת זר

שאמר

צעק על מישהו שמדבר שצריך לעשות את התורה בשלמות, וזה, ופה

מה אתה מדבר, מאיפה באת, ומדבר כמו עבריין מהשכונה, וזה, ופה ושם.

ובסוף הוא אומר לו, אפילו הרב אורי זוהר,

הרב אוירבך והרב אלישי, והתירו לו לחלל שבת.

שילך בינתיים, יחלל שבת, ויבוא לבית כנסת, והכל, ואחרי זה, לאט לאט, והנה, בסוף הוא נהיה הרב אורי זוהר.

כמובן שזה שקר גמור, גדולי ישראל, יתירו חילול שבת,

השם ירחם להגיד דבר כזה.

טוב,

אז מישהו צלצל לרב אורי זוהר,

שאל אותו אם היה סיפור כזה, וזה אומר, הכול שטויות והבלים, לא היה ולא נברא,

ואין דבר כזה, ושום רב לא התיר לי חילול שבת ולא כלום.

נו, אז הוא שמע את הדבר הזה.

אז הוא אומר, תשמע, זה היה לפני הרבה זמן,

יכול להיות שהוא שכח,

יכול להיות שהוא לא שם לב, יכול להיות, תשמעו, זה לימוד זכות רחוק, רחוק, רחוק.

כן, אבל מי ששוכח לא זוכר פרטים מדויקים,

והוא אומר את השמות של הרבנים שמעולם לא התירו.

לא אמר שם של אחד, לא אמר גדולים התירו לו,

כי הוא לא זוכר.

הוא זוכר

שזה היה הרב אוירבך, וזה היה הרב אלישיב. יעני, אין למעלה מזה הכי גדולים בעולם,

האשכנזים באותו דור שאמרו,

והם אמרו לו, לא תחלל שבת, תיסע לבית כנסת.

זה שכח,

הוא כל כך זוכר את הפרטים,

אומר אותם בוודאות,

זה שכח, זה רשע.

עכשיו תקשיבו, עזבו עכשיו את מה הוא אמר, שכח, לא שכח.

תקשיבו טוב מה אני אומר.

תגיד, אתה לא מפחד כשאתה אומר דבר כזה?

אפילו אם נגיד היה אמת.

נגיד, נגיד שהיה אמת כזאת,

כן, שאיזה הרבנים האלה, הם היו צדוקים חס ושלום, והם אמרו שמותר.

נגיד,

זה הוראה לרבים?

אתה בא ללמד את הכלל,

שאל תהיו יותר מדי מחמירים, תגידו, צריך לקיים את הכול?

הנה, יש לכם דוגמה שכך וכך היה, וזה לא הדרך להגיד שצריך לעשות את הכול.

צריך להתיר לאנשים,

כמו השניר, וכמו יגעל,

וכמו כל הליצנים האלה למיניהם, הזמיר,

כל אלה שמתירים איסורים בתורה, על חשבון מי?

הוא מלמד עליהם זכות והכול.

מאיפה זה נובע?

כתוב.

מאיפה זה בא?

משום שהוא דן את מעשה חברו לפי דרגתו שלו,

אבל הוא עצמו לא הגיע לדרגת חברו.

לפיכך אינו מבינו.

זה מה שקרה לצדוקי.

הנה, בני ישראל עשו מצווה גדולה,

שאמרו נעשה ונשמע.

וזכות מצווה זו עומדת להם לעד,

כי היא נבעה מתוך אהבת השם וביטחונם בו,

אבל הצדוקי סבר שזה היה מעשה טיפשות,

שנבע ממידה רעה של פעילות ואי-זהירות.

לפיכך מסקנה של הספר שהוא שלח לי.

צריך שישמע את זה וישנן,

אבל זה לא ישנה אותו, אני מבטיח לכם.

כי זו שיטה באמריקה,

לטייח הכול, נוסעים אליהם בשבת בבתי כנסת, באים אליהם, הכול, מכבדים את כולם,

העיקר שיתרמו.

אפילו את התפילין בראש, בישיבה, לא מתקנים לתלמידים.

יושב שנה עם התלמידים,

ולא רואה אפילו שהתפילין שלהם לא במקום.

אבל לגונן על העבריינים ועל הפושעים,

זה המצווה.

הוא חושב שזה לשון הרע אם אומרים על אנשים דברים כאלה.

אל תחשוב, תהיה בטוח שאתה מדבר לשון הרע על אנשים חשובים ממך ושעושים את מה שצריך על פי דין. אתה מספר לשון הרע.

בעצם זה שאתה יוצא ולא יודע את הדין וההלכה ועל מה הם מתבססים.

אתה לא יכול לשבת בחוץ לארץ ולדון את מה שאתה רואה בסרטון וכבר להגיד.

אתה לא רוצה, אל תשמע כלום.

סתום את האוזניים,

תהיה כמו שלושת הקופים על השולחן של העורך דין. לא שומע, לא רואה, לא מבין.

אבל גם לשמוע את הלשון הרע לדעתך, וגם להגיד שזה לשון הרע,

ולהגיד לשון הרע על מי שאומר,

אתה יותר גרוע ממה שאתה מדבר.

לפיכך,

שומה עלינו להיזהר מאוד מלדון את חברינו לכף חובה,

ומכל שכן,

ביחס לגדולים וצדיקים,

שלא להזדרז לדונם לכף חובה.

והרי יש לחוש הרבה,

אולי אין אנו מבינים את פעולותיהם ואת מעשיהם,

בגלל שאין אנו שווים עימהם במדרגותיהם.

ומאחר

שהיהודי הזה

הוא באופן עקבי

ממשיך באותה שיטה, ומנסה לשכנע גם אחרים

שזה לא בסדר,

אז אני נאלץ פה

לעשות מה שאני לא רגיל לעשות,

אבל בשביל ליישר את הדברים,

כדי שאני אקריא לו פעם אחת,

ויבין

מה ההבדל. דרך אגב, הוא חזר בתשובה דרכי,

מוריו של קהילה, בית כנסת בארצות הברית,

והוא מבין כבר שהוא למד קצת

חפץ חיים ולשון הרע,

יש כמה קטעים שם שהוא דילג עליהם,

שאני הולך על פיהם, והוא לא.

כי הוא רוצה להיות פרו,

פרבה.

אז חתימה של הרב

הגדול הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,

וייבדל לחיים טובים הרב קנייבסקי, כתבו מכתב וחתמו על התוכן הבא.

הרב הגדול רבי אמנון יצחק, שיחיה לאורך ימים טובים,

הוא אחד מגדולי הדור ודורשיו שהושתל משמיא בדורנו,

באשר בסייעתא דשמיא זוכה בזיקת הרבים

להשיב ליבם לשמיים וכל מעשיו לשם שמיים מתוך אמונתו הטהורה באהבתו לכל בית ישראל.

ואם כדבריו

ואמירותיו

מפורסמים בכל ישראל,

הנה מעט מאוד מכירים את גדולת האיש הנפלא והישר הזה,

הן מחמת צניעותו וענוותנותו והן מחמת שונאי הדת,

אשר מפעליו הגדולים לצנינים בעיניהם,

מסלפים בזדון אמירותיו ומעשיו וממעטים ברשעות דמותו,

כמו הרב הזה באנשי ש״ס.

שילחו לשונם מרמה,

לשון מדברת גדולות,

אשר אמרו ללשוננו נגביר,

שפתנו איתנו.

מי אדון לנו?

פוצים את פיהם

ברשעות

לכן

מצאנו חובה להגיד יושרו ומקצת שבחו

עליו נאמר המזמור הזה שאמרתי קודם

מי ישכון בר קודשו

הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו

לא רגל על לשונו וכו'.

עוסק בתורה ברציפות

שעות רבות כל יום

ושותה בצמא דברי חכמים זיכרונם לברכה

וזכה לכתר תורה ולקנייניו

בשימוש חכמים ובאמונתם.

אוהב את המקום,

אוהב את הבריות,

אוהב את הצדקות,

המישרים,

מתרחק מן הכבוד,

נושא בעולם חבריו

וכו' וכו'.

וכל מעשיו מתוך אהבה ויראה על פי התורה.

והריני תפילה,

בתפילת דוד המלך עליו השלום,

אתה השם תשמרנו,

תצרנו מן הדור זו לעולם.

ויזכה להרים קרן התורה בישראל כמשאת נפשו הטהורה,

חותם למען כבוד התורה והאמת,

הרב הגאון המנוח יהודה שפירא, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

וייבדל לחיים טובים, הרב הגאון חיים קנייבסקי, שליטה.

אמן.

אז כנראה מישהו צריך להזכיר להם את הפער

ולהבין שהם לא זכו לשמש תלמידי חכמים,

לא היינו במחיצתם עשרים וחמש, עשרים ושש שנה רצוף תחת עין בוחנת ומדקדקת,

וזה יצא מתחת ידיו של מי שהייתי שר למשמעתו במשך עשרות שנים.

אבל יש ליצנים שגדלו פתאום,

קראו משהו בלי להבין,

ונוקטים רק צד אחד,

יש מצווה לאהוב את כל ישראל, כתוב ואהבת רעך כמוך, אבל רעך בתורו ובמצוות רק,

ויש מצווה לשנוא תרשיים, מה עם החלק הזה? זה הם לא מקיימים.

יש מצווה לא לדבר לשון הרע, אבל יש מצווה חובה לדבר לשון הרע, שזה לא רע.

זה המצווה, מפרסמים את החנפים,

וצריך להזהיר את הציבור.

הם לוקחים רק את הצד שיתאים להם

להמשיך עם הקהילה, אם הם יגידו את כל האמת בפנים,

יעזבו אותם רבים, יישארו לבד.

מאיפה יהיה פרנסה?

מאיפה יהיה כבוד?

איפה יהיו העשירים שיתמכו בהם?

צריך להיות חנף,

להחניף לרשעים, להחניף לעשירים.

מאיפה יהיה כסף?

אם תגיד לעשיר, אני לא רוצה ממך כסף, אתה מחלל שם שמיים, אתה מחלל שבת,

מה אתה בא לי בשבת לפה?

לא יתרמו לו.

אתה צריך למרוח.

לא, זה בסדר אם לאט-לאט זה ככה, זה מתחיל ככה, ויהיה ככה, וככה, וככה.

עושים את התורה פלסתר.

משתמשים בקורדום לחפור בה.

על ידי זה הם מתקדמים קצת.

ככה בונים עוד בניין, ועוד זה, ועוד זה. ובונים ישיבה גם בסוף.

אבל לא דואגים שהתלמידים יהיו עם תפילין על הראש.

חיים בדמיונות.

לא יאומן כי יסופר.

אז למדנו כלל מהספר שהוא שלח לי.

מה הכלל?

שכל אדם מודד ודן את השני לפי מה שהוא.

גנב,

חושב שכולם גנבים. רמאי,

חושב שכולם רמאים.

שלם, חושב שכולם שלמים.

מי שלא משקר,

חושב שגם האחד לא יכול לשקר. לא יכול להיות שהוא ישקר.

וכן עד זה הדרך.

מפה כל אחד יכיר את עצמו.

לפי מה שהוא דן, מי הוא?

רבי חנניהו ברגש, הוא אומר, עושה הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל לפי כוך.

הרבו לעם תורו ומספור שנה, מורדנו אופס למען צדגו.

יגדיל תורו ויאדיר.