בנתיבות החיים - כז | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטה בענייני נישואין ושלום בית

השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים

הכותרת להיום ברכת אב

מה יכול האב לברך את בנו אהובו?

ההנחה היא

שלשאלה זו יהיו מספר רב של הצעות.

כשדוד המלך

נדרש לזה לא מצא לברך את בנו אלא ברכה אחת ויחידה,

והיא

וחזקת והיית לאיש.

בעולם ישנם בני אדם רבים, אך אנשים במעט.

כמו חיו טרף התנהגו בני אדם,

איש את רעיהו חיים בלעו,

אך מעטים הם האנשים אשר יודעים מהי הדרך אשר ילכו בה,

בלי שיבלבלו אותם בהשקפות מקולקלות ודעות משובשות.

ואלה לא שהתאוות החומריות יטמטמו את לבם.

אנשים אלו זוכים בכוח שקידתם והתמדתם להגיע למדרגות

שבה מצויה השלמות,

ההופכת להיות אצלם למהות עצמית,

בעבורם מושג התמימות הינו אישיות עצמית,

ללא זיופים, ללא סתירות,

והינם

בגדר של תוכו כברו.

אך לו היו נדרשים לברך את בתם,

במה היו מברכים אותה?

התחזקת והיית לגברת?

מדוע לגביה לא ניתן לומר זאת?

אלא כי במהותה הפנימית,

במהותם הפנימית של כל הנשים, הן נשים.

אבל אצל בני אדם לא כולם אנשים.

הברכה המעולה שניתן לברך את האישה היא פשוט להיות אישה.

וזוהי הכוונה הפנימית של הברכה שמברכת האישה בברכות השחר

ברוך שעשני כרצונו.

הפסוק בשופטים ה'

אומר תבורך מנשים יעל אשת חבר הקנים,

מנשים באוהל תבורך.

לפני שאמשיך אגיד לכם את החידוש

שאמרתי בערב שבת

בשם

השפתי כהן זכותו תגן עלינו אמן.

יעל אשת חבר הקני זכתה ונתברכה מה שנשים אחרות

לא נתברכו.

היא נתברכה בבית ברכות.

כל זה בזכות

שהיא הייתה

אישה ונותרה אישה.

וזה מתקשר לדברי הפסוק שקראנו בשבת

האחרונה בתורה,

לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה.

השח מסביר

שלאו דווקא מדובר בעניין של מלבושים,

אלא אפילו מדובר בכלי מלחמה,

כלי זין.

לא יהיה כלי,

הכוונה לרובה אקדח חרב,

על אישה.

ולא ילבש גבר שמלת אישה.

יעל אשת חבר הקני יכלה לקחת חרב

ולערוף את ראשו של סיסרא,

אבל היא בחרה לקחת

סממן מתוך האוהל שלה.

מה היה הסממן הזה?

הוא היה יתד

שאדם מצווה לקבוע אותו, ויתד תהיה לך על אזניך וכו'.

את היתד הזה, שזה דבר ששייך אצל האוהל,

דווקא בחרה בו יעל כדי לקחת אותו,

ועם זה להרוג את אותו רשע סיסרא.

ועל זה באים דברי הפסוק בשופטים,

ומברכים את יעל בבית ברכות.

תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, כי מהות של אישה

הייתה אישה ונותרה אישה,

אבל מנשים באוהל תבורך,

כי היא בחרה לקחת כלי מלחמה

שלא שייך אצל גבר,

אלא הוא שייך אצל אוהל,

ואיתו להרוג את סיסרא.

את לא שברת

ולא הלכת נגד התורה הקדושה?

את זו שתזכי לברכה.

מנשים באוהל תבורך.

שהאוהל עצמו מעיד על הברכה, על המהות של האישה

הצריכה לשבת באוהל, ואף להשתמש בכלי האוהל,

ואפילו לצרכים מיוחדים, כמו להרוג את סיסרא.

עד כאן דברי השח הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

וכעת נמשיך.

האישה גדולה מחברתה בשני דברים.

האחד, עד כמה היא אשת בעלה,

עוזרת,

תומכת,

מתעסקת בצורכי ביתה,

או כפי שכינו אותה חז'ל, עושה רצון בעלה.

איזו אישה כשרה עושה רצון בעלה.

והשני, עד כמה היא צנועה.

שניהם רמוזים כאן בפסוק, תבורך, מנשים יעל אשת חבר הקיני.

המעלה הראשונה של אישה הייתה בה, ולכן מודגש אשת חבר הקיני,

על שעושה רצון בעלה.

מנשים, המעלה השנייה, באוהל תבורך.

שזה הצניעות שאישה כל כבודה בת מלך פנימה,

מקומה באוהל, כפי שכותב רש״י,

על המלאכים שהגיעו

ושאלו את אברהם, איה שרה אשתך, ויאמר הנה באוהל.

מרמז מכאן על עניין הצניעות ששהתה שרה אמנו באוהל ולא הייתה נפזזת,

וחס ושלום יצאנית ויוצאת החוצה.

בשתי המעלות הללו נבדלות להן הנשים זו מזו.

ישנן נשים שבהן שייך שני המעלות הללו,

וישנן נשים, חס ושלום, שלא שייך בהן אפילו מעלה אחת מתוך השניים הללו.

והיא הברכה המשובחת והאמיתית שצריך האב לברך את ביתו.

מי שברך אמותינו הקדושות והטהורות, שרה רבקה, רחל ולאה,

ואביגיל ואסתר המלכה בת אביכיל וכולי, הוא יברך את האישה,

שתזכה לעשות רצון בעלה ולהיות

אישה צנועה.

ובמטרש הפליגו בשבחה של אישה כשרה ובמעלתה, וזה לשונם כל הנושא, אישה כשרה כאילו קיים כל התורה כולה

מראש ועד סוף.

ועליו הפסוק אומר, אשתך כגפן פורייה,

ולפיכך נכתבה אשת חיל מאלף

ועד תף.

ואין הדורות נגאלין אלא בזכות נשים צדקניות שבדור,

שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל.

לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל הכוונה לנשים.

ומהי אישה כשרה?

אנו מכירים מחיי היום-יום שלנו

מושגים כמו בשר כשר,

דה כשר,

מסעדה כשרה, חס ושלום.

אישה כשרה,

אנחנו מכירים מושג שכזה?

בילקוט שמעוני שופטים,

מ״ב.

ענו על כך תשובה נחרצת.

אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה שהיא עושה רצון בעלה.

זכורני, כותב המחבר, שראיתי פעם הודעת אבל על אישה

אחת שהלכה לעולמה.

במודעת ההבל היה כתוב שבח אחד ויחיד,

אישה גדולה שעשתה רצון בעלה.

זוהי כל מעלתה של אישה כשרה בעולם.

חז״ל מספרים לנו מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אישה מעשה.

כיוון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה.

אמר לה, טלי נר והעירי לי.

נטלה נר ועמדה לפניו מערב עד בוקר.

בבוקר קרב אצלו רבי עקיבא ואמר לו, בני, מצה ומוצא?

אמר לו, מצה.

והדברים הסעירים,

תארו לכם אדם נושא אישה ובליל החתונה הוא עושה לה מבחן.

טלי נר ועירי לי, קחי פנס לד ותעירי לי.

כיצד אתה נוהגת האישה האחרת במצב שכזה?

לכאורה באופן טבעי היינו מבינים את האישה שהיא הייתה עונה לו, וכי שפחתך אנוכי?

הרי אחרי הכל כמו שאתה חתן, אני כלה.

אבל ראו איזה פלא, ההפך מכל היגיון טבעי.

חז״ל מספרים כי היא עמדה לפניו מערב עד בוקר.

ההתבטלות המוחלטת לבעלה הצדיק שכל הלילה היה קורא בתורה הזו, הוא גדר של מצה אישה,

מצה טוב ויפק רצון מהשם.

ועל כן צריכות הנשים הצדקניות להתמיד

בעניין הזה של קדושה,

של יראת שמיים,

של מידות טובות,

של צניעות גדולה ומופלגה,

ובוודאי ובוודאי יקוים בהם דברי הפסוק.

יבורכו הנשים,

מנשים באוהל יבורכו.

ברוכים תהיו להשם.