על האדם להיות מרוצה ממצבו | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום לרפואת בניה פנינה בת סלאמה ה' ישלח לה רפואה שלימה ויוציא אותה מבית החולים לביתה לחיים טובים ולשלום. 

על האדם להיות מרוצה במצבו: יש אנשים שהולכים תמיד בפנים עצובות, תמיד הם בכעס, ואם לא בכעס גמור 'באבק כעס' אבל תמיד, הטעם לזה: כי האדם מרגיש תמיד את עצמו כאילו הוא גזול ורצוץ, וכולם גוזלים ממנו מה שהיה צריך להיות לו, ולא נותנים לו את המגיע לו לפי השערתו, גם בנוגע לחבריו תמיד מתרעם עליהם: שהם לא מכבדים אותו כראוי! יש לו גם תרעומת על הקב"ה: למה לחברים שלו הוא נתן הרבה יותר ממנו? אם זה כבוד, אם זה עושר והוא במצב דחוק, והוא לא מקבל כבוד, וברור לו: שהיה צריך להיות ההפך! ותמיד הוא בכעס. 

לא מצינו כך אצל האבות הקדושים; במצב של יעקב אבינו ע"ה ארבע עשרה שנה למד אצל שם ועבר ולא ישן – לא ישן על מיטה "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח יא) אחרי ארבע עשרה שנה! וגם ישן על אבן, על הקרקע. ואחרי ארבע עשרה שנה כאלה שהוא צדיק-צדיק "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה) הוא בא אל לבן, עבד שבע שנים ברחל! הסתיימו שבע שנים - רימה אותו: ונתן לו את לאה! איך הוא היה צריך להיות בכעס!! איך הוא היה צריך לריב איתו, ב(מדינת) 'ישראל' זה היה נגמר ברצח!... מה כתוב? "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?" (בראשית כט כה) אפילו להגיד לו: שקרן! רמאי!! כלום, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי - אולי יש לו סיבה. 

ולא חרה לו הדבר! - אה...! איך יודעים שלא חרה לו הדבר? כי בשעה שחרה לו כתוב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב" (בראשית ל ב) אז אם כתוב שם: וַיִּחַר ופה לא כתוב משמע שלא חרה! וכאילו זה היה לו דבר קל, כאילו דבר קל שאין לכעוס עליו! טבעי? לא טבעי! אנושי? זה תכונות אלוקיות! טוב, אחרי כן הוא עובד עוד שבע שנים בשביל רחל, בשביל להשיג את האשה שהוא רוצה אותה הוא צריך לעבוד ארבע עשרה שנה! אתם מכירים מישהו שעשה כזה דבר שהיה מוכן להשקיע כל כך באשה? 

ואחר כך עוד שש שנים הוא עבד בצאן, ולבן החליף משכורתו עֲשֶׂרֶת מֹנִים!!! (בראשית לא ז) מֹנִים מלשון מנין כפול עשר – מאה פעמים שיקר אותו! כל הסכם שהוא מסכם איתו עוקר את ההסכם: מה פתאום?! מי קבע כך?! ולא מצינו שיעקב אבינו רב עם לבן בשביל זה, על זה הוא בכלל לא רב איתו, הוא יודע שהוא אצל שקרן, כל יום הוא עובד אומר לו: לא ככה, כן ככה, לא סיכמנו, מה פתאום?! מי אמר לך? מה, לא, זה היה אתמול, שלשום, מה? מחר, לא דיברנו, עוד לא... זה, אייי...! 

ואחרי כל העוולות שעשה לבן עמו, כשסיפר יעקב אבינו לאִמּהות אודות החפץ שלו: לברוח ארצה כנען, לא דיבר עליו כלום! אלא, התוכן של הדברים היה: שיותר טוב להם לשוב לארץ אבותיו איתו. וגם אחרי כן כשרדף לבן אחריו שם כתוב: "וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן" (בראשית לא לו) אמרו חז"ל: "אתה סבור שמא מכות ומהלומות היה שם? לא! יעקב מפייס את חמיו ומתחנן אליו: "מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי?" בוא תגיד לי: מה עשיתי שאתה רודף אַחֲרָי? מה קרה? חפש בכל הכלים שלי תראה אם תמצא אפילו סיכה! מחט... עשרים שנה בבית שלו יכול להיות שלא יתכנס ויתערבב בתוך הכלים שלו איזה משהו? איזה כפתור איזה משהו? כלום! "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ?" (בראשית לא לז) כלום! 

רואים איזה מידות היה לאבות הקדושים! זה לא יאומן כי יסופר, זה לא יאומן כי יסופר! ואנשים הולכים כל היום כעוסים, מגיע להם, לא נותנים להם, ה'! מה זה? אפליות, זה... אמרתי באחת ההרצאות: אם אדם רוצה להנצל מכל הבעיות; ירגיל את עצמו לומר ולהבין: שאף אחד לא חייב לי כלום! וגם לא מגיע לי כלום!! אז אתה תהיה משוחרר מכעס, וכל הקנאה וכל התחרות, הכל יהיה בסדר תהיה בריא! אתה רוצה להיות בריא? אף אחד לא חייב לי כלום ולא מגיע לי כלום. 

ואיך הוא הגיע למדרגות כאלה יעקב אבינו? כי הוא היה מתלמידי אברהם אבינו! הוא הנכד היה לו רוח נמוכה מי שיש לו רוח נמוכה ענוה הוא לא כועס, הכעס בא מגאוה! רוח נמוכה הוא לא הרגיש שהוא בכלל' יש' כמו שאמר משה רבינו: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז ז) – מָה? למה לייחס את זה, וְנַחְנוּ למה לייחס את זה? לכן הסתפק בכל מה שיש לו: ואם ה' החליט ככה? אז יהיה ככה, ואם אני צריך להיות אצל רמאי ונוכל כזה – אז אני צריך להיות, ואם הוא החליף לי - אז זה כנראה צריך להיות, ואם צריך לעבוד עוד שבע שנים - אז כנראה צריך לעבוד עוד שבע שנים, הסתפקו בכל אשר להם האבות הקדושים ולא ביקשו: יותר! 

הבעיה: שהאדם לא מסתפק במצבו, כי הוא מחשיב את עצמו והוא רוצה יותר – יותר, וככה הוא משעבד את עצמו ליצרו הרע ללכת אחריו בעצתו להשתעבד לעבודה, ואין לו זמן לכלום וכולו מלא טרוניות! אז צריך לעבוד על המידות, אם תעבוד על המידות אז באמת ירד לך הכל, כל האויר ירד...! ויש תמיהה גדולה מאוד: אנחנו רואים שבדברים גשמיים אדם חושש הרבה! אולי לא יתמלאו משאלות ליבו? ויש לו חששות כאלה שעל פי שכל אין בכלל לחוש! למה זה? כי הוא אוהב את עצמו! מה שאנחנו אומרים: חולה על עצמו, זה מחלה! וזה מוליד אצלו חששות על חששות, אפילו שאין לזה מקום בשכל. 

וכן כל המידות שבאדם, מעלים חששות על חששות. אתם רוצים לראות עד כמה? כשהאדם מתאוה למשהו עד כמה הוא יכול לחשוש חששות של חששות כדי שתתמלא תאוותו? לא תאמינו! עכשיו על מי דיברנו? על יעקב, בוא נראה את לבן: כשהגידו ללבן שיעקב בא כתוב: "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ" (בראשית כט יג) וזה פלא! פלא!! אדם נכבד מאוד בעירו, אז לפי כבודו זה לא מן הנימוס לרוץ, ללכת לקבל את פניו לרוץ? מה קרה שאתה רץ?! אלא אהבת הממון דחקתו! ואי ואי אם יעקב בא בטח בא עם כסף וזהב מלאן ת'לפים...! הוא היה בן אחותו ואהבה של בן אחותו לא... לא, לא היא הריצה אותו רק ממון! 

למה? למה, הוא עשה קל וחומר: אם העבד של אברהם , אליעזר בא עם "כָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" ובא עם עֲשָׂרָה גְמַלִּים מלאים כל טוב (בראשית כד י) ואי ואי כל שכן שיעקב שהוא האדון בעצמו מסתמא הביא הרבה כסף וזהב! נו, הוא מגיע ורואה את יעקב בא לבד...! "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן" (בראשית לב יא) יש לו רק מקל... כן, הוא רואה שהוא לא הביא כלום! למה הוא לא הביא כלום? הוא הביא, אבל אליפז לקח לו את הכל! 

אליפז רצה להרוג אותו בשליחות של עשו, ואז יעקב אבינו עשה לו פלפול; ואמר לו: למה תהרוג אותי? אתה רוצה לצאת ידי חובת מצות כיבוד אב ואם? אז 'עני חשוב כמת!' תקח את כל מה שיש לי ואני כמו מת ותגיד לאבא: שהרגת אותי שאני מת. ואז הוא השאיר אותו עֵרוֹם-ערום-ערום! מן השמים מת פרשׁ אחד הוא לבש את בגדיו וככה הוא הגיע... אז הוא הגיע בלי כלום. וגם על הבגדים שלו ניכר שהוא עני מרוד כי זה בגדים של פרש זה לא איזה בגדי חשיבות או משהו, אליפז לקח לו הכל! 

הכוח של לבן לאהבת הממון היה כל כך גדול עד שהוליד בקרבו חשש: שמא הוא הטמין את הכסף וזהב בבגדים? אתם יודעים אלה שנוסעים לחוץ לארץ לוקח איתו 'חגורת כסף' אז אולי שמה הוא עשה לו איזה חגורה ומילא לו את הכל יהלומים וכו' לכן כתוב: "וַיְחַבֶּק לוֹ" ממשש אותו בכל הגוף חיבוק ככה בכל מקום רואה: שאין שום דבר, ראה שאין כלום! לא יכול להיות, לא יכול להיות. אמר: אולי הוא שם את המרגליות בפה! בפה, לכן כתוב: "וַיְנַשֶּׁק לוֹ" אתם יודעים מה הוא עשה שמה בשביל לחפש.... וַיְנַשֶּׁק לוֹ. אז זה כל זה מן החששות: לא יכול להיות! לא יכול להיות... תראו איזה חשש-חשש-חשש בשביל למלא את תאוותו, אין מקום בשכל לחוש על מה שהוא חש! לא יאומן כי יסופר!! 

אנשים בגשמיות מלאים בחששות על חששות, אז אם בדברים כאלה שהם גשמיים ואנשים חוששים-חוששים כדי שיגיעו למה שהם רוצים, ולהשיג את מה שהם רוצים – אז ברוחניות; היינו צריכים גם כן לחשוש חששות: שחלילה לא הצלחנו לעשות את המצוה כראוי! ולא עשינו זה, ואולי נפסיד את המצוה הזאת, ואולי ככה ואולי ככה, ואולי הביטול תורה הזה יעלה לנו בככה וככה? היינו צריכים לחשוש חששות! מי חושש בכלל?! זה עובר ככה ויש לנו תירוצים... אבל אם אדם היה 'בעל נפש' היה חושש! חושש לכל ספק, לכל זה, והיה מחמיר בכל דבר, כי יש לו חשש: אולי זה ואולי זה? אולי נעשה ככה ואולי לא כן ככה. 

מצינו בירושלמי: רבי אבהו לפני הפטירה כשהראו לו בחייו את השכר שהוא עתיד לקבל למעלה; שלוש עשרה נהרי אפרסמון! הוא שמח מאוד! אבל הוא אמר: שתמיד הוא חשב: שלא מגיע לו כלום! לא יקבל כלום!! איך אפשר לחשוב דבר כזה? הרי הוא ידע איך הוא עבד את ה'! אבל אדרבה! לפי שהוא היה בעל נפש והוא הבין: מה זה נצחיות! בשביל להשיג אותה - זה לנצח, והוא הבין גם: מה זה עונש! לכן הוא חשש מאוד, אפילו שהוא הכיר את עבודתו שמא: לא יהיה לו כלום! 

הרי אם אדם יעלה בדעתו; אם הוא חוטא לבן גילו – מגיע לו עונש! ואם הוא חוטא לשר וגדול (לא מאלה...) אז בודאי מגיע לו עונש יותר גדול!! ואם הוא חוטא למלך? זה מוות!!! ואם הוא חוטא למלך מלכי המלכים פעם אחת – אז מה מגיע לו? לא מגיע לו שום דבר! נתנו לך חיים, השתמשת בהם לעשות בהם חטא מול הקב"ה בכוח שלו! מה מגיע לך? מוות! כמה זמן? אין סוף. אבל הקב"ה 'רחום וחנון' יש לו 'שלוש עשרה מידות' וכל מיני דברים...! 

אבל בכל אופן הוא ידע מה זה עונש, והוא ידע: שלהשיג נצח זה לא קל, אז הוא ידע שעם כל העבודה שלו הוא היה בטוח: שלא יקבל כלום! אבל זה גם טוב, לא לקבל כלום אבל גם לא לקבל עונש, זה משהו ממוצע כזה ביניים. אבל רואים: אם הוא מקבל שלוש עשרה נהרי אפרסמון אז פירושו של דבר שהאדם הזה היה גדול ועצום! ועוד מגלים לו את זה בחייו! בדרך כלל לא מגלים לאדם בחייו מה יקבל שכר, אז אם מגלים לו אז העבודה שלו היתה מושלמת!!! לא הראו לו שהוא יהיה קודם בגיהנם ואח"כ הוא יקבל... ישר הוא מקבל, ואדם כזה חשש! חשש: אולי לא יקבל כלום? זה חשש של בעל נפש! לא חשש של לבן... 

וכך מצינו ביעקב אבינו; כתוב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד" (בראשית לב ח) אמרו חז"ל: שהוא חשש 'שמא יגרום החטא' חשש, ה' מבטיח לו: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (בראשית כח טו) הבטחות מהקב"ה! אתם יודעים מה זה הבטחה מהקב"ה? "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי!" (מלאכי ג ו) אבל הוא אומר: כן, אבל זה בטח הבטחה וברכה 'על תנאי' אבל אם יבוא חטא, אם עשיתי חטא? הוא לא יודע שהוא עשה הוא אומר: שמא! אולי, שמא אם עשיתי חטא אז הכל יתבטל כל ההבטחה תתבטל! אז הוא ירא 'שמא יהרג ושמא יהרוג' הוא מפחד מהמפגש עם עשו! מפחד. לא מפחד ממנו, אלא מפחד: אולי החטא יגרום שהוא ימות! ואולי הוא גם יהרוג, והוא לא רוצה להרוג. 

איך אפשר להבין את היראה הזאת? איך יכול להיות שעשו הרשע יגבר על יעקב הצדיק? איך יכול להיות? הלא הוא יודע מי זה אחיו עשו, והוא יודע גם את העבודה שלו, איך הוא עבד את ה' מתוך נסיונות! וגם היתה לו הבטחה מה' ללכת אל לבן, והיתה לו עוד הבטחה לפני שהוא חוזר לארץ: שה' יהיה עמו! וגם בדרך: "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (בראשית לב ב) התלוו אליו מאה עשרים אלף מלאכים ללוותו!!! ועוד, עשרות אלפים עם כלי זיין ללוותו, והמלאכים שהוא שלח לעשו מלאכים ממש! אז ממה הוא מתיירא? ולא רק זה, הוא היה גיבור עצום! שבאצבע קטנה הוא גלל את האבן הגדולה שכל הרועים לא יכלו לגלול "מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט י) כמסיר פקק מעל צלוחית! וגם הבנים שלו לבד יכלו להרוג את כל מצרים! והוא נמצא ככה עם 'צוות' כזה אז מה זה "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"? 

אלא, הסיבה היתה: מפני שהוא היה בעל נפש ממש! ו'שֶׂכל נבדל' כמו מלאך!! והנפש יצאה כבר מגבולי החומר והוא מבין: את הערך של נצחיות, והוא מכיר: מה זה עונש! לכן חשש חששות: שמא יגרום החטא אם יש לי חטא שלא נודע לי, חטא זה שגגה, לא נודע לי ואי מה מגיע לי!!! ואפילו שהוא רואה בחוש: ומי מלווים אותו! שיבוא כל העולם נגדו – הוא מנצח עם צוות כזה! אז איך אתה חושש? וזה כמו אדם שיש לו בן אחד! אז הוא כל הזמן חושש: הוא חזר? הוא לא חזר תזהר כשאתה עובר את הכביש, תעשה לי טובה תרים טל' כשאתה מגיע, אל תעשה זה... חששות-חששות. 

אז אנחנו צריכים לקחת מוסר השכל לעצמנו: עד כמה אנחנו רחוקים מחששות כאלה בכלל! אה...! אנחנו בכלל לא מוטרדים: אם יהיה לנו עולם הבא או לא? מה, אנחנו ב"ה עושים תורה ומצוות וזה, מה, אין לנו בכלל שום חשש! הוא מחשש אחד יעקב אבינו מחשש אחד : אם יש לו – הוא מפחד שיפסיד את הכל! והוא יכול להרג והכל, עם כל–כל מה שאמרנו, ואנחנו?! על חטא אחד? חטא אחד?! מי מדבר על אחד... אני לא רוצה להגיד אפילו מספרים... וזה חטא! זה בשגגה, זה בלי מתכוין. ומה זה מזיד? אווהו! ומה זה מזידים? ומה זה הרבה?... 

ואין לנו חששות, אנחנו לא חוששים, מה יש לחשוש? "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹלן"... (תהלים עח לח) האבות כנראה לא ידעו את הפסוק הזה אנחנו יודעים וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹ ן, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (ישעיה ס כא) והכל בסדר, אין חששות בכלל! אבל בממון? בעניני העולם הזה? כל הזמן חששות: ואי ואם אני לא אלך לא יכבדו אותי, ואם לא זה לא יגיד לי שלום, כל רגע יש לנו חששות, מכל דבר חששות, מכל דבר, בכל עניני העולם הזה! אבל ברוחניות? לא חוששים! 

אחרי שלמדנו את השיעור הזה – אז נתחיל לחשוש מהדברים האמיתיים ולא לחשוש מהשטויות! לא לחשוש מהשטויות – שטויות; כיבד אותך לא כיבד אותך? שטויות! תגיד: 'תודה!' שאתה חי כל רגע ותשיר: "וְשָׂמַחְתָּ" בימיך "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ!" (ע"פ דברים טז יד-טו) וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]