בנתיבות החיים - לה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטה,

בענייני נישואין ושלום בית.

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום, מהי צניעות?

הפסוק במשלי פרק ל״א,

עוסק בשבחה של האישה, אשת חיל מי ימצא.

שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל.

מהי הבחינה העיקרית המגדירה אישה כיראת השם?

בחזל ישנו כלל גדול, המשפיע לעיתים גם על ההלכה.

פוק חזה, מאי עמד עבר.

פירושו צא וראה,

מה העולם נוהג, מה העם נוהג.

וכיוצא בו, יש מושג

הנקרא דאמרי אינשי,

אומרים האנשים.

ומהווה המושג הזה עמדה חשובה לבירורם של ספקות.

הבא ננקוט

בכלל של חזל ונצא ונשאל,

איך הרחוב מגדיר אישה יראת השם?

התשובה היא ודאי נחרצת צניעות.

נניח שאישה עושה את רצון בעלה,

אולם היא הולכת בלבוש פרוץ.

ייתכן שהרחוב היה קורא לה אשת חיל,

אך איש לא מגדיר אותה כאישה יראת השם.

הנקודה העיקרית באישה בעלת יראת השם היא הצניעות שבה.

לאישה שיודעת לבשל, הרחוב היה קורא לה בשלנית.

אישה זריזה,

הרחוב מכנה אותה חרוצה,

ואישה צנועה,

הכל מתארים אותה בתואר בעלת יראת שמיים.

ומה אם כן הצניעות?

במדרש מובא על הפסוק, ויבן ה' אלוקים את הצלע,

התבונן מאין לברותה.

אמר, לא אברה אותה מן הראש,

שלא תהיה מייקרת ראשה, דהיינו, מגביה את הראש שלה.

ולא מן העין, שלא תהיה סקרנית, מתאבה לראות את הקול.

ולא מן האוזן,

שלא תהיה צייתנית, מתאבה לשמוע הכול.

ולא מן הפה, שלא תהיה דברנית.

ולא מן הלב, שלא תהיה קנטנית, בעלת קנאה.

ולא מן היד, שלא תהיה משמשנית,

מתאבה למשמש בידיה הכול.

ולא מן הרגל, שלא תהיה פרסנית,

מרבה ביציאה.

אלא ממקום הצנוע באדם.

ואפילו בשעה שאדם עומד ערום, אותו מקום מכוסה.

ועל כל איבר ואיבר שהיה בורא בה, היה אומר לה,

תהי אישה צנועה.

תהי אישה צנועה.

מקור לכך בראשית רבה יח.

בדברי המדרש הזה גילו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהצניעות האמיתית היא בכל איבר ואיבר, הן בפנימיות והן בחיצוניות.

ולאור זאת מקבל המדרש משמעות נוקבת ומחייבת.

יש הטועים לחשוב שהצניעות מתחילה ונגמרת אך ורק בלבוש.

להבדיל,

אצל אומות העולם המוסלמים,

מתלבשים ומכסים אפילו ברעלה את פניהם,

ועיניהם בקושי מגולות.

וראה זה פלא, בחדרי חדרים

זה הפוך.

הפריצות גדלה לכאורה על תחפושת הצניעות.

ברחוב יקראו לאישה צנועה אחת

שהיא לבושה בצניעות מכף רגל ועד ראש.

אמנם נכון הוא,

אך בשמיים יש אמות מידה נוספות

כדי לקבוע מי הצנועה ומי לא.

מי האישה הצנועה?

הצניעות איננה רק בלבוש.

הלבוש הוא שמירה חיצונית לאישיות הפנימית של האישה.

צנועה תיקרא כל אחת שלא מייקרת ראשה,

לא מתאווה לראות את הקול,

לא מסתקרנת לשמוע הקול,

לא בעלת קנאה,

לא מתאווה למשמש בידיה הקול ולא מרבה בהליכה ויציאה.

כל אחד מהדברים הללו ועוד הם אבני הבניין הבונים את המושג הגדול,

הנקרע בעינינו צניעות.

חסרונות באבני הבניין הללו פוגמים בצניעות

הפנימית של האישה, והצניעות החיצונית המדומה יוצרת אצלה במקום

צניעות צביעות.

ומשל למה הדבר דומה? למלך שחפץ להראות לבני עמו את האוצר היקר הנמצא בבית גנזיו.

מה עשה?

לקח המלך חמור אחד ועיתרו בלבוש מלכות,

והניח עליו מרגלית יקרה שעין לא ראתה זולתה,

זולת המלך עצמו.

הוא ביקש מעבדיו להוליכו את החמור ברחובות קריה,

והחמור היה מביט בסביבו ורואה את כל העם, כולם מאושרים, מוחאים כפיים,

הקוראים לעברו קריאות הידד.

באותו רגע נכנס בחמור רוח גאווה והתחיל לומר, לכבודי עושים את כל הכבוד הזה.

שמע את דברי התרברבותו אחד מעבדי המלך ואמר לו,

חמור היית וחמור נותרת.

לולא המרגלית שעליך לא היית מיוחס

כלל וכלל יותר משאר החמורים.

החמור הינו גוף האדם.

הפנימיות הינה המרגלית שבאדם, הנשמה.

אומנם נכון שאת החומריות גוף האדם צריכים לעטר בבגדי מלכות,

אבל כל זאת בעבור המרגלית שהוא נושא.

הצניעות בלבושה נועדה למען המרגלית האמיתית,

שהיא הצניעות הפנימית.

ברם אם אין צניעות פנימית, אלא צניעות חיצונית בלבד,

אף שאומנם מעלה היא

ביחס לפריצות, חס ושלום,

מכל מקום

ערכה פחות הוא, ואינה שונה להבדיל מהצניעות של נוהגות המוסלמיות ושאר נשות אומות העולם המכסות גופן כדבעי.

והכתוב אומר בבראשית ל״ד ותצא דינה בת לאה,

אשר היא ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ״. מה עשתה דינה?

היא יצאה לראות בבנות הארץ,

לא הלכה למקומות מעורבים בהם נוטלים חלק בנים ובנות.

היא הייתה בחברת בנות הארץ ותו לא.

ומה יצא מהיציאה הזאת?

חורבן,

שכן להימצא בתוך חברה מקולקלת,

בנות הארץ,

מהווה פריצות ומביאה לידי עבירה.

האמירה אני רק יוצאת לראות מה יש ברחוב,

אינו אלא חוסר צניעות.

קבוצה של בנות היוצאת בשעת לילה מאוחרת

לשוטט ברחובות ובקע בחומת הצניעות.

וכך מובא במדרש הייתה דינה יושבת אוהלים ואינה יוצאת החוצה.

ומה עשה שכם?

הביא נערות משחקות ומתופפות בתופים ובמחולות,

ויצא דינה לראות בבנות הארץ.

המשחקות ותפסה שכם.

כך קודם המדרש בבראשית רבה,

וישלח.

ולא צריך הרבה כדי להיתפס וליפול.

די רק לצאת לרחוב ולנשום

אוויר צח,

ותו לא.

ואם חלילה יימצא בקרבת מקום שכם בן חמור אחד,

הכל ייגמר בבחירה.

על שולמית בת דברי, אומר רש״י בויקרא כ״ד,

דברנית הייתה,

מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה.

ומה עשתה? בסך הכול אמרה שלום.

שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא.

אישה שאומרת שלום

לכל אדם מעשיה בגדר פריצות.

כשיש סדק קל, ולו שבקלים, בצניעות,

ההידרדרות במורד ההר היא עניין של זמן.

צניעות אינה מבטאת בלבוש חיצוני בלבד,

אלא כוללת בתוכה את כל המרכיבים שהיינו מדמיינים לעצמנו.

בבואנו לתאר את דמותה של שרה אימנו,

את הסבתא רבה שלנו,

היוצאת,

מפולין או ממרוקו.

איש לא מדמיין לעצמו צדיקות אלו עם פלאפונים מלהגות בקולוניות.

האצילות,

העדינות,

הענוותנות,

הפשטות והביישנות הן חלקן מהתוכן הפנימי של צניעות בת ישראל.

שילובן של הצניעות החיצונית

והצניעות הפנימית יצרו יחדיו את המושג הנעלה של אשת

חיל עטרת פעלה ברוכים תהיו להשם.