בנתיבות החיים - לו | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא,

בענייני נישואין ושלום בית.

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום שמעי בת אורי ועתי אוזנך

ושכרי עמך ובית אביך.

עד היכן מגעת חובת האישה להתבטא לבעלה?

המציאות בעולם בנויה באופן שקודם הנישואין האישה קרויה בשם פלונית,

ואילו אחרי הנישואין

היא קרויה בשם גברת פלונית.

אולם החידוש הגדול ביותר הוא

על הנאמר בספר תהילים, פרק מ״ה,

המדבר על מהותה של האישה,

על דברי הפסוק כך, שמעי בת וראי ועתי אוזנך

ושכרי עמך ובית אביך.

הדרישה שעליה לשכוח את העבר,

את בית אביה,

פירושה לידה מחודשת,

מבטלת מהאישה את העצמיות ומהות אישית שהיה לה בעבר,

ומעתה אחרי הנישואין היא שייכת לעצמיות ומהות של בעלה.

ואיתה ומלך יופייך כי הוא אדונייך והשתחווי לו.

והפסוק אינו מסתפק באמירה חד-משמעית של ושכרי עמך ובית אביך,

אלא מטיל עליה אף חובה להתייחס לבעלה כאדון,

כי הוא אדונייך והשתחווי לו.

אחד הסימנים המובהקים של קבלת מרות הוא השתחוויה.

במעשה השתחוויה של האישה היא מראה כניעה מוחלטת כלפי בעלה,

ביטול מוחלט של האני שבה.

רמה כזו של התבטלות נדרשת מהאישה לנהוג

ביחס כלפי בעלה.

ולביעורם של דברים נביא את הגמרא במסכת סנהדרין, דף ל״ח,

הן בן דוד, בה אומרת הגמרא, עד שאיחלו שני בתי אבות מישראל,

ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל.

ולכאורה,

מדוע ביאת המשיח תלויה בכלל בכיליונם של ראש הגולה שבבבל והנשיא שבארץ ישראל?

מסביר הרב עם ישראל לדורותיו נהג לערוך קידוש לבנה אחת לחודש.

הלבנה היא סמל למלכות בית דוד.

ללבנה ישנם שני מצבים,

מצב של דעיכה וחיליון עד לנקודה בה היא נעלמת מעין,

ומצב אחר, מצב של חידוש וצמיחה עד שהיא מגיעה לשיאה

בשלמות המרבית,

כפי שהיא נשקפת מן השמיים.

כך גם עם ישראל בגלות ובמצב של דעיכה עד כמעט כדי כיליון.

אולם לאחר מכן, בזמן הגאולה, תחזור המציאות ותתחדש.

הגלות משמשת כמנוף לגאולה השלמה והעתידית.

עם אובדן של שני הבתים הללו שבבבל ובארץ ישראל,

יתחיל לזרוח אורו של מלך המשיח.

למה הדבר דומה? לאדם שזרק גרעין של עץ באדמה.

אם יחפור אותו אדם באדמה וימצא את הזרע שלהם,

אות היא שעדיין לא הגיעה למצב של שלב צמיחה.

אבל אם ימצא את הזרע במצב של ריקבון מוחלט,

סימן הוא שמתחילה להתהוות הגדילה.

ומאותו זרע קטן עתיד לצמוח עץ גדול.

וזוהי כוונת מאמר רבותינו, זיכרונם לברכה, אין בן דוד בעד שאיחלו שני בתי אבות מישראל.

כי רק אחר הכיליון מתחילה עת הצמיחה את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.

ועל דרך זה גם ניתן לבאר את דברי הכתוב,

הלאה בפסוק.

שכחי עמך ובית אביך.

האישה מנתקת את עצמה מהעבר שלה,

מבטלת את העצמיות שבה ומהותה בשביל בעלה עד לכדי כניעה מוחלטת.

זוכה היא להצמיח גידול חדש את אורו של המשיח הפרטי שלה ושל בני ביתה,

עד לגאולה הכללית של בן דוד.

אמנם

אין זה אומר שעליה לנתק חס ושלום קשר עם משפחתה,

אך כשמדובר ביחס לבעלה עליה לדת

שמעתה אחר נישואיה היא שייכת לבעלה וכל העולם שמסביבה כולל בית אביה אינו מחויב בעבורה.

אם האישה תעשה כן מובטח לה שיקוים בה דברי הכתוב

ויתאב המלך יופייך כי הוא אדונייך

והשתחווי לו, דהיינו

שתמצא חן בעיני בעלה כל ימי חייה.

ברוכים תהיו להשם.