טוב עין הוא יבורך - המבוא פרק א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 12.06.2022, שעה: 07:16
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לעילוי נשמת יקוד ג'קלין בת גראציה בת רינה,
מנוחתה עדן,
בתשובה שלמה לכל יוצאי חלציה וחלציהם עד סוף הדורות, אמן ואמן.
אנחנו מתחילים סדרה חדשה.
ושמע הסוד שבך או בך.
נאמר עכשיו את המבוא ואת הפרק הראשון, טוב עין הוא יבורך.
בקריית ים אמרנו את הפרק השני כבר.
אז נחזור לפרק הראשון.
לכל אחד יש משאלת לב לחיות חיים יפים וטובים,
נפלאים, מאושרים,
רוגע ושלווה,
שהשמש זורחת ומחייכת אלינו
וכל העולם מאיר פנים לנו.
כל אחד רוצה חיים מלאי חיות
ברוח חדשה, בהתחדשות,
כדי להתענג מכל רגע ורגע.
כלומר,
שהיחס
אל הדברים המוטלים עליו לבצע ולעשות לא יהיו בצורה מונוטונית,
כמצוות אנשים מלומדה,
אלא בכל עת ניגש
לעשות דברים עם חשק חדש,
עיות
והתלהבות חדשה.
בכל יום אנחנו אומרים,
המחדש בטובו, בכל יום תמיד, מעשה וראשית.
השם מחדש בכל יום ובכל רגע את הבריאה.
בכל שעה ושעה משתנים העולמות,
ואין שעה זו דומה לשעה אחרת.
כך אומר הארי, זיכרונו לחיי העולם הבא,
ועץ חיים שער א' ענפל.
העניין של התחדשות הוא טבוע בכל הבריאה כולה.
דוגמה,
דגים הנמצאים בים,
יש להם את כל המים שבעולם.
למרות זאת, כשיורד גשם,
כולם עולים למעלה וקופצים החוצה כשהפה פעור למעלה.
לתפוס טיפות חדשות.
יש להם אוקיינוס,
אבל הם רוצים משהו חדש,
התחדשות.
גם הצומח
מתחדש בכל עת,
בחודשי הסתיו.
יש לה עצים את עונת השלכת,
משאירים את העלים,
ובאביב פריחה מחודשת.
הכל מלבלב, צומח ופורח מחדש.
התחדשות.
כל אחד מעוניין בחיים של שמחה ואושר,
לב מלא תקווה ואופטימיות.
ההתחדשות
מביאה שמחה.
מכניסה בלב האדם חיות,
תקווה חדשה לחיים שמחים ומאושרים,
חיים עם עתיד
ורוד יותר.
אדם מרשה לעצמו להעלות חיוך על פניו
ולקוות להצליח יותר ולזכות יותר,
כמו שאנחנו רואים.
כשאנחנו קונים בגדים חדשים
או כלים חדשים,
זה מביא שמחה בלבו של אדם,
ועל כן מברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו
לזמן הזה של ההתחדשות,
שחידשנו כלים נעים וכו'.
כל העניין של התחדשות מסמל שמחה ותקווה והצלחה.
מאחר
שכל אחד מעוניין
ורוצה בחיים כאלה
ובהתחדשות תמידית.
אז אם הוא רציני,
הוא יעשה את כל הפעולות לממש זאת.
אבל מנגד,
יש הפתעות בחיים.
יש הרפתקאות.
האשליה שאדם הולך להתנהל על מי מנוחות כפי רצונו,
מתפוצצת לו בפנים.
והוא מוצא את עצמו מתמודד עם הרבה אכזבות,
תסכולים וקושיות,
וכל זה לאורך מסע
החיים שלו.
אז יש ציפיות
ויש אכזבות.
בחיים יש שלושה סוגים
של ציפיות ואכזבות.
אחד, זה מהשם יתברך.
יש ציפיות וחלילה אכזבות.
מהסובבים אותנו שיש לנו מאה
עם ציפיות ולפעמים אכזבות.
ומעצמנו
גם כן יש לנו ציפיות ואכזבות.
הציפיות מהשם יתברך
הן גם ברוחניות
וגם בגשמיות.
ברוחניות
אנחנו מצפים מהשם יתברך שייתן לנו את הכלים
לעבוד אותו,
לעשות את רצונו
ללא קשיים ומאבקים מיותרים.
יעניק לנו לממש את כוחותינו הגלומים בנו
באופן שנוכל לעשות
רצונו של הבורא ומה שמצפה מאיתנו.
בגשמיות יש לנו ציפיות
מהשם יתברך
שיעזור לנו להעביר את השבעים, שמונים, תשעים, מאה, שנה נעימים,
עם בריאות איתנה,
עם אישה טובה,
ילדים
טובים ומחונכים,
פרנסה בשפע,
בית יפה,
אם אפשר גם חצר קטנה,
לא יזיק.
כך שבאופן כללי החיים יתנהלו בסביבה סבירה,
בלי בעיות מיוחדות.
אבל מה קורה?
ברגע שאדם לא מקבל את כל התוכניות והרצונות,
הוא מתאכזב.
אמנם חלק מהדברים מתקיימים,
אבל בדרך כלל החלק הגדול של הציפיות לא מתקיים.
ואז יש אכזבה, חס ושלום, מהשם יתברך.
אסור להגיד, אבל זו המציאות.
ואז מתרעם האדם על השם יתברך וחושב,
אם אבא שבשמיים רוצה שאני אעבוד אותו,
שייתן לי את הילדים שלו,
ילדים שהוא רוצה, שיהיו צדיקים,
בלי קשיים מיותרים.
אם הוא רוצה שאני אקיים את החלק שלי,
תרי״ג מצוות,
אני מצפה גם שהוא יקיים את החלק שלו,
אוי ואבות. בני, חיה ומזונה,
ייתני בנים ובנים טובים,
ייתני חיים וחיים ארוכים וטובים,
ומזונות ופרנסה ושפע.
אז זה הציפיות שיש לאדם מהשם יתברך.
לא כולם הם כמו שתיארנו, אבל רובה דרובה זה כך.
אחרי כן, יש ציפיות מהסובבים אותנו.
דבר ראשון זה מהסביבה הקרובה.
מצפים מבני המשפחה, מהחברים הקרובים,
שישימו לב אלינו,
לא יתעלמו מאיתנו, ישתתפו איתנו בשעת שמחה,
ואם חלילה בשעת צרה,
שיבינו את הקשיים שלנו.
שיעזרו לנו במידת האפשר, ואפילו מעבר לזה.
זה הציפיות מהסביבה הקרובה
ומהסביבה הרחוקה.
אנחנו מצפים להתנהלות בריאה
ביחס נאות.
וכאשר חלילה הסביבה לא עומדת בציפיות שלנו,
ולפעמים,
לא רק שהאנשים הקרובים לא מבינים אותנו,
אלא הם גם מצטרפים נגדנו
ומגבירים את הקשיים שלנו.
במקום שישמשו לנו כאוזן קשבת,
הם דווקא מסבירים לנו למה אנחנו אשמים.
במצב כזה אנחנו מרגישים אכזבה מהחברים ומהקרובים.
אמנם אנחנו יודעים שהכל משמיים,
וגם הקרוב שלנו והחבר הם שליחים משמיים
לבצע את מה שקורה בעצם,
אבל בכל זאת בלבנו מנקרת קושייה.
למה דווקא הוא נבחר להיות השליח?
הרי אמרו,
מגלגלים זכות על ידי זכאי ומגלגלים חובה על ידי חייו.
אחרי זה יש לנו ציפיות מעצמנו.
זו הנקודה הקשה ביותר.
אנחנו מצפים להתנהלות מסוימת.
למשל,
אתם שומעים עכשיו את הדרשה הזאת,
או ששמעתם כבר דרשות בעבר,
או למדתם בספר שגרם לכם התעוררות גדולה,
והחלטתם להשתנות.
ואז אומר הבן אדם, זהו!
תפסתי את הנקודה.
חבל לבזבז את החיים על שטויות.
מה שהיה היה.
אני מתחיל מחדש.
אני הולך על זה.
מה שהיה היה.
העיקר להתחיל.
מההתחלה
בהרצאה האחרונה היה מישהו איתנו באוטו
שאמר שתפסה אותו נקודה אחת בתוך הדרשה, שהוא אמר זהו, זהו, צריך לאמץ לעצמו.
שאלתי אותו מה הנקודה, הוא לא זוכר.
אז כבר תפס אותו משהו והוא לא זוכר מה תפס אותו.
אתם מבינים איך זה עומד?
נו, אז איך הוא לא יתאכזב?
אבל גם אם תפסת ואתה זוכר באותו יום, באותו רגע,
במקרה הטוב זה תופס רק ליומיים,
לפעמים שעתיים, לפעמים דקותיים.
התלהבות,
החלטה,
אין קיום.
הרבה פעמים אדם מסתכל על עצמו אחרי כמה שנים וחושב באכזבה.
לא לזה התכוונתי.
זו בכלל לא התמונה שתכננתי לעצמי.
איפה כל מה שציפיתי מעצמי?
זה בכלל לא אני.
עברו שנים ופתאום הוא נזכר
שהוא בכלל לא בכיוון.
ידוע המאמר כגודל הציפיות,
גודל האכזבות.
אבל מי שאין לו ציפיות,
גם אין לו אכזבות.
אדם המצפה ורוצה
שתוכניות חייו יתנהלו באופן מסוים,
אבל במציאות זה לא מתממש,
והוא רואה שלא מצליח להשיג את הדברים,
שהוא ממש חייב עצמו להגשים כי הם ייעוד חייו,
באה המציאות הזאת וטופחת לו על פניו
והוא מאוכזב עד כדי כאב.
בנוסף לאכזבות מעצמו,
עלולים גם להצטרף האכזבות מהסובבים, כמו שאמרנו,
וגם עלולים להצטרף אכזבות גם,
חס ושלום, מהשם יתברך.
במצב כזה שאדם מלא מלא אכזבות
מכל העולם,
הוא עלול חלילה ליפול
למוחין דקטנות,
לייאוש ולעצבות,
למרירות ולדיכאון.
האמת,
לא באנו לעולם בשביל לסבול.
לא נועדנו לכישלון.
בוודאי שיש לנו את כל הכוחות למצות את ייעושנו.
חיינו, יכולתנו וכישרונותינו.
כל הכוחות נמצאים בנו ובתוכנו.
כל אחד מלא כוחות
ואמביציה לחולל מהפכות
ולהפוך עצמו מקצה לקצה.
כל אחד עם רצון טוב
ומעט מאמץ
יכול לפעול ולשנות
שינויים מרחיקי לכת.
האדם לבדו
עם הכוחות
ועם העוצמות הגדולות הטמונות בו
יכול ומסוגל להתחדש,
להתחדש,
להתחדש באמת.
ומה שהיה היה, העיקר להתחיל מההתחלה.
אז אפשר להתחדש כל יום אחד
השם מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.
הוא יכול להשאיר את העולם על מתכונתו
אבל הוא מלמד אותנו שהוא בעצמו שיכול להשאיר את העולם מקובע כפי רצונו
וגם יכול לתת לו הוראה שיתחדש לבד מעצמו.
לא.
הוא בעצמו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.
להורות לנו שאנחנו צריכים התחדשות.
כמו שאומרים בקריאת שמע,
אשר ציווך היום,
היום כאילו אתה במעמד הר סיני מקבל את התורה מחדש.
טוב, אז נשאלת השאלה איפה כל הכוחות האלה שמדברים פה,
אם כל הכוחות נמצאים בנו ובתוכנו, אז איפה זה נתקע?
איפה זה תקוע?
איפה נעלמו כל הרצונות וכל הכוחות הנפלאים האלה שטמונים בנו מעצם בריאתנו?
איפה כל העוצמות האלה ולמה לא באות לידי ביטוי?
למה אנחנו מתעוררים ליום אפור, שגרתי, נדוש ומייגע?
חוץ מאיתנו, אנחנו כל יום שרים ושמחתה בימיך,
והייתה אך שמח, ושמחתה בימיך, והייתה אך שמח.
אנחנו מבינים שכל יום זה מתנה חדשה, הזדמנות חדשה,
התחדשות,
ואנחנו מודים לשם, ושמחים ממש.
אבל אלה שלא,
מה קרה?
למה הלב שלהם במקום לבחור להתלהב אל השם יתברך?
הם נמשכים להבלים תאוות העולם הזה ושוקעים אחר כך בדיכאונות
כי אין אדם מת
וחצי תאוותו בידו.
וכל תאוות העולם הזה, אפילו תהיה העשיר הכי גדול בעולם,
לא מגיעים לחצי התאוות.
אז התשובה היא לכל השאלות האלה,
מקובל בשם צדיקים.
כי בפנימיותו של כל יהודי
יש לב,
מסוגל להתלהב ולבעור
להשם יתברך כל ימי חייו.
אבל הלב הזה מכוסה בזוהמה, בלכלוך,
שנוצרו מעוונות,
עטוף בפגמים,
עצויות,
גאווה,
מידות רעות.
אבל כל אלה רק מכסים את הלב.
אבל הם לא הורסים את הנקודה הפנימית
שנשארת תמיד זכאותו רק כביום היבלדו.
עלינו לדעת.
כל יהודי יש לו מנוע שמסוגל לספק לו אנרגיות ועוצמות גדולות מאוד.
אבל מנוע שיש בו הרבה תינופת וזיהום, נתקע המנוע.
צריך אוברול.
לכן המנוע חורק,
בקושי זז,
עד שאנחנו משתכנעים בטעות שכבר נהרסו כל החלקים בו והוא שבוק חיים,
ואין מנוע.
אבל מסביר,
רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו.
וצריכים לנשוב בבחינת רוחם על כל אחד מישראל,
שהם ליבא דה-עלמא,
לנפח מהם
את העפרוריות,
דהיינו את המרה שחורה שנופלת עליהם,
שעל ידי זה לא יכול איש ישראלי,
יש לו בחינת לב,
לדלוק ולבעור לשם יתברך.
אז צריך להפיח בו
רוח
לסלק את כל
הטינופת שיש בפנים.
בקיצור, צריך להחזיר אותו בתשובה.
מכאן אנחנו למדים
שבעצם יש לנו מנוע טוב וחזק
אלא שהוא מכוסה מעפרוריות.
ואחרי שנוריד מהלב
את הלכלוך
וננקה אותו
ונעקור את הזוהמה,
תתגלה שוב
הנקודה הפנימית בכל יופייה והדרה.
וכל הדברים הטובים שלנו והכוחות שלנו יבצבצו ויפעלו במלוא עוצמתם,
ונוכל
לטפס
אל על
ללא גורמים
המטעים את דרכנו
בכל שעה.
הספר הזה
נועד לגלות
מהי האפרוריות,
איך היא התלבשה עלינו,
ולתת הדרכות ועצות מעשיות,
איך מסלקים זאת,
ולחדש כוחותינו.
ולכן אנחנו יוצאים למסע מיד
פרק א',
טוב עין הוא יבורך.
המעלה של טוב עין
עם שלושת הענפים שבה,
טוב עין על עצמו,
טוב עין על השם יתברך
וטוב עין על הזולת.
ומהי הדרך לקנות
מידה זו,
ומצד שני,
נבער מהי העין רעה
בשלושת ענפיה,
ונקבל גם עצה טובה
איך להינצל ממנה,
מהעין רעה.
טוב,
מה יעשה האדם כדי שיצליח?
יעלה ויבוא.
לעיתים אנו שואלים את עצמנו,
מהי הדרך שתביא אותנו אל ההצלחה?
כיצד אנחנו יכולים להתקדם ולהצליח,
אם זה ברוחניות ואם זה בכל התחומים בחיים?
לפעמים השאלה צצה בשעת ניסיון קשה,
או אחרי מכשול חלילה.
לפעמים, במצב של שקט נפשי,
כשאדם מתפנה לעשות חשבון נפש,
והוא שואל,
איך אפשר לעמוד בתקיפות נגד ההתקפות של יצר הרע?
אז קודם כל צריך לדעת ששמחה ומורל גבוה מביאים הצלחה.
כולנו מודעים שבמצב של רוח מרומם,
אנו מתמלאים בכוחות רוחנו.
עניים נעלים הטמונים בנו,
רוח התרוממות שורה עלינו
ומתגלה בנו רצון עז
ומשיכה לענייני קודש.
ואז מפעמים בנו כוחות של קדושה
שמסייעים לעמוד בתוקף ובגבורה מול כל קושי
ומול ניסיונות קשים ומרים.
גם בנוגע לדברים
בחיי החולין,
כשאדם נמצא במורל גבוה,
נחה עליו השראה,
יש לו חשק לפעול בהתלהבות
ולא נבהל משום קושי.
אבל אם חלילה שרויים במצב רוח מדוכדך,
המורל נמוך,
הכל נראה שחור ורע,
נמצאים בנמיכות רוח, שפופים, מדוכדכים,
אין חשק לעשות כלום.
כלומר, הכל תלוי
במורל וברוח.
רוח טובה
ומורל גבוה מביאים הצלחה.
רוח ירודה ומורל נמוך מביאים נפילות וכישלונות.
אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, ילכו.
היסוד הזה מוזכר בתיקוני הזוהר הקדוש
וזה לשונו.
אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, ילכו.
הכי מתנהגין ערכין דליבא לגבי רוחה.
כלומר,
העורקים של הלב
שהם הרצונות
והאנרגיות שלנו,
הם נמשכים אחר הרוח.
בכוונה, רוח החיים המורל.
רבי נחמן מוסיף באו לדברי הזוהר הקדוש
כי דרכה של הרוח ללבות אש.
כמו כן, רוח חיים מלבה אש קודש שבלב
של כל יהודי
ומעוררת את הלב של ישראל
לדלוק ולבעור להשם יתברך.
טוב, הבנו, תלוי במורל.
איך מרימים את המורל?
המצב הוא לא קבוע, משתנה לסירוגין.
לפעמים דרסטית ומהיר,
לפעמים איטי ומתון.
אבל תמיד יש תנודות במצבי הרוח.
מה הסיבה
שיש שינויים?
כי זה פועל יוצא מכישלונות והצלחות שלנו.
לפעמים הכל זורח ולפעמים צונח.
לפעמים
עולים השמיימה,
הכל מאיר פנים,
הכל לפי התוכנית,
מצב הרוח מטפס ועולה.
שמחים ומרוצים.
לפעמים יורדים תהומות,
כלום לא הולך,
ומרגישים
היום הזה לא שלנו.
ואם כן,
השאלה הקודמת, כיצד אפשר להצליח בחיים?
איך אפשר לעמוד במתקפות של יצר הרע?
אז זה מתחלף עכשיו בשאלות הבאות.
האם יש דרך ואפשרות להעלות את מצב הרוח?
האם אני יכול לרומם את המורל שלי?
האם כאשר לא הולך לי,
אני יכול לשלוט על מצב הרוח ולשנות את ההרגשה?
התשובה לכל השאלות האלה,
התשובה לכל השאלות האלה היא אחת.
עין טובה.
אפשר להעלות את המורל.
אפשר לשנות כל מצב.
איך?
על ידי עין טובה.
כלומר, עין טובה על עצמי.
במילים אחרות, דימוי עצמי חיובי.
אני מסתכל על עצמי כל הזמן בחיוב.
בהסבר לכך,
הרגשות של האדם תלויות בהסתכלות שלו על עצמו.
כאשר אדם יש לו עין טובה
על עצמו בדימוי
עצמי חיובי,
יש לו גם הרגשה חיובית.
ואז המורל
עולה ומטפס.
ואז יש רצונות,
וחשק חדש,
וכל העוצמות והכוחות הטמונים בו מתגלים ויוצאים.
יש לו כוח לעמוד מול הקשיים בכל הניסיונות וההרפתקאות שבחיים.
אבל אם יש לו עין רעה
על עצמו,
ונראה לו שהוא לא בסדר,
שמזלו גרוע,
זה גורם שמצב רוחו יהיה שלילי,
ומורלו בשפל המדרג.
לסיכום,
הדרך להצלחה עוברת בעין טובה של האדם על עצמו ושיהיה לו דימוי עצמי חיובי.
טוב,
עכשיו נשאל את השאלה,
איך בונים דימוי עצמי חיובי?
ככה הבן שואל.
הרי אנחנו מכירים היטב את עצמנו
ומודעים
לכל חסרונותינו.
התשובה לכך,
עלינו להתמקד בחלקים הטובים שבנו.
אומנם זה נכון שאדם צריך להיות מודע לחסרונותיו
ולא להתעלם מהחלקים הטעונים שיפור,
וצריך גם להקדיש זמן לחשבון נפש בעניין זה,
כן.
אבל שאר הזמן צריך להיות בשמחה,
בשמחה תמיד,
כדי שכל אותם חסרונות
לא ידכאו ולא יתסכלו אותנו,
ועלינו להתמקד במשך רוב הזמן
רק בדברים הטובים שלנו,
ולשמור עין טובה על עצמנו.
לדוגמה,
אדם לקוי במידת הכעס
הוא מבחין שהוא כל פעם רותח.
אל לו להסתכל על עצמו כל היום כעל אדם שלילי ולהישבר מכך,
אלא עליו להתבונן גם מצד שני שיש לו מעלות רבות אחרות.
לדוגמה, יש לו מידת הוותרנות,
אפילו אם זה בא לו לפעמים ממחיר יקר.
מה,
לא צריך להסתכל בזה, זה לא מידה חשובה מאוד.
רק בחסרונות להסתכל.
דוגמה נוספת,
אדם לא מצליח מחיים בעסק מסוים.
אל תביט על עצמך, לא יוצלח.
תסתכל על הכישורים שלך בנושאים אחרים.
לכל אדם יש כישורים רבים,
ותסתכל על עצמך במבט חיובי.
וכך תוכל להצליח בתחומים
שבהם אתה מוכשר ושייכים לפי תכונותיך.
זה לא אומר שאנחנו מתעתעים את החסרונות.
נעבוד עליהם.
אבל אם נתמקד כל הזמן במראה שחורה,
אנחנו נאבד את עצמנו לדעת.
אלא צריך להסתכל בדברים החיוביים ולטפל.
בחסרונות. אבל העיקר,
דימוי עצמי חיובי.
אבל אם אדם יש לו עין רעה על עצמו, הוא מסכן את נפשו.
אדם במצב רוח ירוד
והמורל שלו נמוך,
זה חלילה כמו אדם שחונק את עצמו בידיים
ואין לו אוויר.
דימוי עצמי נמוך מדכא את כוחות הנפש, אין לו חשק לכלום.
הכל מסביב קודר וקשה.
יותר מזה,
כשהוא מסתכל על עצמו בעין רעה,
זה כמו פצצה מתקתקת,
כי על ידי כישלון, חוסר הצלחה ומצב באיש,
מתווספים לו עוד מרירות ומרירות
עד שהוא מסמן את עצמו בעיניו
לאדם
סטיגמטי ובעייתי.
חס וחלילה, מגיע הזמן לפיצוץ.
יישבר,
יתייאש,
ללא חשק,
ללא מוטיבציה לשום דבר.
ולפעמים מרוב ייאוש יחצוב בורות נשברים בניסיון לשפר מצב רוחו על ידי תחליפים
כמו קוניאקט,
סטמין ועוד דברים לא רצויים שאני לא רוצה לפרוט,
כמו תאוות ודברים אסורים.
אז זה
עין טובה על עצמו.
עכשיו עין טובה על השם יתברך.
צריך להסתכל
על הנהגת השם עימנו בכל העניינים בעין טובה.
גם במצבים לא אידיאליים,
שנראה לנו כביכול שאנחנו שכוחים מאת השם,
צריך להאמין באמונה שלמה ולהרגיש שהשם מביט עלינו
ונוהג עימנו בדרך הטובה, בהשגחה פרטית מיוחדת.
הראיה,
שגם במצב הנוכחי הקשה רואים כל מיני השגחות פרטיות,
שמעידות כאלף עדים
שהשם יתברך אינו פקוחה להשגיח עלינו במידת הרחמים.
בפרקים הבאים נדבר מזה.
לדוגמה, יוסף
עובר מסכת קשה מאוד
של ייסורים, ביזיונות, ניסיונות, צער, בכי וכולי.
מוכרים אותו לעבד.
אדם בן חורין
מחובר לאבא יעקב
סבא קדישא,
רגל במרכבה, לומד איתו, מאושר,
מוצלח, בר חכים,
מוכרים אותו אחרי ניסיון להרוג אותו.
אבל בדרך שלוקחים אותו למצרים,
השם מזמן לו
אורחת ישמעאלים,
שהם נושאים
נכות ולוט,
בדרך כלל מעבירים נפט,
ופתאום
מגיעה שיירה שיש בה פסמים.
כל הדרך עד מצרים,
השם נותן לו להריח פסמים.
אז נשאל,
נשאל,
הוא לא היה מוכן להחליף את הפסמים האלה בחירות?
הולכים לקחת אותו לעבד.
בכל הדרך פסמים, בסדר.
אבל לאן הוא הולך?
ועוד מחכה לו בית סוהר וכו'.
בהאשמות, בעלילות, בניסיונות.
כן, אבל אתה רואה, עם כל הצרה הזאת,
יכול הקב' ברוך הוא להביא אותך באורחת ישמעאלים רגילה שיש בה נפט גם, ויהיה לך גם נפט באף כל הדרך.
אז רואים שהשם מחייך מתוך הצרות גם.
במשנה,
בסדר, בדרך כלל זה ככה, והמשנה לבשמים.
אתה רואה שגם בתוך הבעיות והצרות יש גם הערות
חיוכים להראות אני פה, אני פה, אל תדאג.
אני נמצא פה, אל תחשוב שזה בא עליך פתאום, סתם,
בלי שום תוכנית.
הכל מדוקדק בחשבון.
לולא עין טובה שתהיה לנו על השם,
גם אם יש לאדם אמונה
שיש לקב' ברוך הוא מספיק סיבות מוצדקות להתנהג עמנו בדרך קשה,
אבל עדיין יכולות מחשבות להציק לאדם ולומר לו,
המציאות היא שלא טוב לי בחיים,
מאוד קשה לי.
למה הקב' ברוך הוא לא מתחשב ועוזר לי קצת?
וכי מידת הרחמים לא יכולה לתת לי קצת יותר הצלחה, קצת יותר מזל.
כדי לא להיכשל חלילה בטרוניה כלפי מעלה,
עלינו חובה לרכוש עין טובה על השם.
דהיינו יכולת ראייה שכל הנהגת השם היא דרך הטובה הנצחית לכל אחד ואחד.
אז אם תהיה לנו עין טובה על עצמנו ועין טובה על השם,
אנחנו כבר כמעט מסודרים,
גם אם יהיה לנו קשיים וניסיונות ובעיות וצרות.
צריך גם שתהיה לנו עין טובה על חברינו וקרובנו.
אם זוכים לשתי העיניים הטובות שאמרנו,
על עצמנו ועל השם,
אז תיוולד גם עין טובה שלישית על הזולת.
כלומר, היכולת להביט בעין טובה על מעשה הזולת.
לדון כל אדם לכף זכות
להאיר פנים ולפרגן,
משום שבעת שטוב לאדם,
ליבו רחב גם לאחרים.
כמו שרש״י אומר בפרשת מקץ על הפסוק יפות מראה,
שבימי הסבא
אין עין ברייה צרה בחברתה,
שכולם שופעים בטוב, כולם מסתכלים על כולם בטוב.
אבל אם האדם לא ניחן בעין טובה על עצמו,
ולא בעין טובה על השם ידברך,
התוצאה תהיה שהוא יהיה גם רע עין לסובב אותו,
לא יהיה מסוגל לפרגן לאף אחד,
לא להאיר פנים,
ויראה בכולם רק שלילי,
ויתעוררו לו חשדות באחרים שרוצים להכשילו ולהרע לו וכו'.
דמיונס.
סיכום.
עין טובה על עצמו
זה דימוי עצמי חיובי
והסתכלות חיובית
שלנו על עצמנו
יגרום לנו להרגשה כללית טובה,
גם כן במצב העכשווי שלנו, איזה שלא יהיה,
גם ברוחניות וגם בגשביות.
ואין הכוונה לרמות את עצמנו,
לטמון את הראש כבת יענה,
לחשוב שאנחנו צדיקים מיסודי עולם,
אין להם להיות ממוקדים בחלק הטוב שבנו,
לשמוח בחלק הזה,
למרות שאנחנו נהיה מודעים כמובן לחסרונות
ונעבוד לשפר ולתקן.
בעין טובה על השם
צריכה להיות ההסתכלות שלנו חיובית
על הנהגת השם יתברך איתנו,
אמונה איתנה שהשם משגיח עליי בהשגחה פרטית,
ותמיד מתנהג עמי בדרך הטובה ביותר בשבילי.
כתוצאה מכך, תהיה לנו גם עין טובה על הזולת,
נוכל לראות בכל אחד את הטוב שבו,
נסתכל באופן חיובי על הסובבים,
ויהיה לנו כוח ורצון להאיר פנים ולפרגן.
זה הצעד של העין טובה בשלוש הבחינות.
מצד שני, יש את העין רעה של אדם
שרואה על עצמו, על השם יתברך ועל הסובבים.
מה זה עין רעה על עצמו? דימוי עצמי שלילי,
הסתכלות בעין רעה על המצב שלו, מזלו,
הכל אצלו קשה ולא מוצלח וכו'.
מה זה עין רעה על השם?
מסתכל באופן שלילי על הנהגת השם,
וכאילו הקדוש ברוך הוא מקשה עליו בחיים,
והכל הכל רק דינים.
חס ושלום.
וכתוצאה מכך, ודאי שיש לו גם עין רעה לזולת,
רואה רק מגרעות וחסרונות בכל אחד,
ולא מסוגל לפרגן ולהאיר פנים.
אבל חשוב לדעת,
לא כל העיתים
ולא כל האנשים שווים.
לעיתים נראה
בדבר הזה שוני בין אנשים,
או שוני בתקופות מסוימות.
כשם שאין פרצופיהם שווים,
כך אין דעותיהם שוות.
כל אדם
יש לו אופי משלו.
יש אנשים מטבעם אופטימיים.
יש אנשים פסימיים.
יש אנשים בקלות ראש לוקחים כל דבר.
יש אנשים כל דבר בכובד ראש, ברצינות יתר.
כל אחד קיבל כלים שונים מה' יתברך
בניסיון חייו.
גם לא כל העיתים שוות, לטובה.
יש זמנים
של מצב רוח טוב,
וקל לקבל בעין טובה את כל המאורעות
של החיים,
גם אלה שלא מסתדרים.
יש זמנים שלוקחים הכול שחור משחור,
בצורה מאוד קשה.
וזה תלוי בהמון פרטים,
וחלקם גם בתת-מודע,
שאדם לא מודע להם.
הם פועלים עליו מהתת-מודע.
והפרטים תלויים גם בסביבה.
תלויים בנפש
הכל מרכיב
את ההרגשה הנפשית
ואת מצב הרוח.
הכל מגיע אבל בחשבון מכוון
מרצון הבורא ידברך שמו,
שהוא משפיע עלינו מינון מדויק
מכוון לניסיון הספציפי הזה ולזמן הספציפי הזה.
רבי נחמן כותב
כי בשעת ניסיון
נוטלים מן האדם את הדעת.
דהיינו מורידים את האדם ממדרגתו לצורך הניסיון.
כלומר,
אצל כל סוגי האנשים,
למרות רום המדרגה שכבר זכו להגיע אליה,
כשמגיע לפניהם ניסיון
הם צריכים להתמודד עם קושי.
שעת הניסיון היא החזית האמיתית
שאדם צריך להתמודד איתה.
זה יכול להיות בזמן מצוקה
או בשעה של עצבות,
זמנים שקשה לו לאדם להסתכל על עצמו בעין טובה.
זה בדיוק הזמן
שבו יצר הרע בא ומוכיח את המומחיות שלו להגדיר ולהחשיך
ומריץ לך במוח קטעים לא טובים מהחיים
עם הגדלה והעצמה של הכישלונות בכל התחומים,
וגורם לך להרגיש לא מוצלח
ומגביר בך תחושה של חוסר אונים וייאוש מוחלט.
ואז
צצות ועולות תלונות קשות על השם יתברך.
למה הוא לא מושיע אותי?
איפה נעלמו הרחמים הגדולים?
איך זה שהכל מתנהג אצלי רק בדינים, בלי טיפת רחמים?
ואז נדרשת מהאדם עבודה גדולה,
להתבונן בעין טובה על עצמו ועל השם יתברך,
ולזכור את כל הנקודות הטובות שבנו וברחמי השם עלינו מעודנו ועד היום.
או, זה יעניק לנו כוחות
ותעצומות
לדלג ולהתגבר על הקשיים.
דוגמה,
מניסיון
אני יודע כי בערב שבת יש יצר רע מיוחד המנסה להכשיל את האדם במידת הכעס.
אבל השבוע קיבלתי על עצמי לא עוד
הפעם אני אבליג ואוותר בכל מצב, יהיה מה שיהיה, אני אשתדל
בכל הכוח לא לכעוס.
צפצוף שני,
מבשרת כניסת השבת.
הייתי עסוק בהכנות האחרונות לפני שבת,
והבן אברהם,
משום מה החליט שזה הזמן המתאים לשחק בכדור.
מה לעשות שהכדור החליט הפעם לפגוע ישר בנרות השבת ופמותי הכסף הוטחו על הארץ?
כוסיות הזכוכית התנפצו לרסיסים והשמן ניגר על הרצפה השטופה.
איכשהו עוד שלטתי ברוחי,
ניהרתי לאסוף שברי הזכוכית,
ניגבתי השמן
והכנתי נרות מחדש.
בינתיים עלה באפי ריח חרוך
מכיוון ציר החמין
המתחמם על הקיריים.
והכעס כבר התחיל לבעבע בתוכי.
למה אף אחד לא משגיח על החמין?
בפנים סמוקות אני ממהר למטבח,
ובזווית עין אני קולט את יצחק הקטן,
שהחליט עכשיו בתחום מועדן שוקו,
שקנו לכבוד שבת,
וכיבד במנה עגונה את החולצה המגוהצת הלבנה
וגם קצת על הרצפה.
שר וזאף, הגעתי לבית הכנסת.
כל כך רציתי להבליג ולא לכעוס.
בסופו של דבר, בדיוק עם כניסת השבת,
הגעתי לאיבוד עשתונות טוטאלי.
זהו זה.
זה אני.
בן אדם שלא יכול לעמוד בהחלטות שלו.
מה אני?
מה חייב?
די.
אין לי חשק יותר לכלום.
כולי
טוקולד מריר.
עצוב ועצבני על עצמי.
במקרה כזה צריך לדעת שדווקא עכשיו מתחיל הניסיון.
הרב הקדוש,
חוזה מלובלין,
זכותו תגן עלינו אמן,
אומר שיותר חשוב ליצר הרע העצבות
שאחרי העבירה
מהעבירה עצמה.
הוא רוצה להעציב את האדם
מרש חוריו,
לייאש אותו.
במקרה כזה צריך האדם להתגבר,
להרגיע עצמו,
להתבונן בדעתו.
כי הרי אי אפשר ביום אחד ובהחלטה אחת לבטל לגמרי את מידת הכעס.
דווקא משמיים נהנו והתפעלו לראות כמה רצית והשתדלת וניסית לא לכעוס.
אדרבה,
הכאב של האדם מהכישלון
מעיד כאלף עדים על הרצון האמיתי להיזהר מהכעס.
והיא הנותנת שעליו לשמוח על כך
שהוא כל כך רוצה להתגבר על מידת הכעס.
ובפרט כששבת קודש נכנסת
מקבלים את האור הערב של השבת קודש,
את התפילות, את הסעודות של שבת קודש.
וככה יכול אדם לצאת מהעין רעה על עצמו לעין טומאה על עצמו.
הנה, ניסיתי עד הרגע האחרון, והצלחתי.
הצלחתי
עם השמן ועם החמין
ועם אינציק.
הצלחתי עד שהתפוצצתי, אבל הצלחתי.
הצלחתי.
הצלחתי. פעם ראשונה רק, החלטתי רק היום.
זה נקרא הצלחה גדולה. לא לתהיה, זה שפוף.
תראה את זה בעין טובה.
לא בעין רעה.
דוגמה,
בסוף היום,
אריו מפרך בעבודה,
בדרך הביתה,
רואה בעיני רוחי
בית מסודר, מאורגן,
הילדים בטח רחוצים, ישנים במיטתם,
רעייתי מגישה לי מנה חמה ומשביעה,
עם כוס שתייה צוננת,
אחר כך קפוצ'ינו.
הדמיון נקטע באחת כשפתחתי את הדלת.
כל הבית תוהו ובוהו, מלחמת גוג ומגוג.
צרחות, ילדים, בוקעות רקעי.
מי מדבר בכלל על אוכל מוכן?
הרגשתי שהראש שלי מתחיל להסתובב.
אכזבה עמוקה מהתפקוד הכושל של הבית.
לא שלטתי בעצמי והתחלתי לירות צעקות לכל הכיוונים.
הרגשתי ממש שחיי כישלון.
תמיד מסביבי הכל לא מסודר.
אף פעם לא עושים מה שאני מבקש.
ואפילו אם כן,
זה לא ממש מדויק איך שרציתי.
הכל נראה לי שחור.
ורצות לי תמונות של כישלונות שהיו לי בחיים.
הרגשתי שאני...
כישלון מהלך.
מי שיש לו עין רעה כזאת על עצמו יפיל את עצמו לגמרי,
יגיע למעלה שחורת דיכאונות,
יכול גם לפגוע באחרים.
אז כדי לא להגיע למצבים כאלה חלילה,
חייב להתגבר ולחשוב מחשבות טובות
ולהעלות בזיכרונו את כל ההצלחות שהיו לו בחיים בכל מיני תחומים.
גם בנושא האי-סדר בבית צריך לשנות חשיבה.
קודם כל לברר מה הסיבה לאנדרלמוסיה.
אולי אחד הילדים לא הרגיש טוב,
וגם אם לא הייתה סיבה,
הוא יכול להרגיע את עצמו במחשבה,
הרי זה לא תמיד ככה שאני מגיע.
יש ימים שבאמת הכל מסודר ומאורגן.
בדרך כלל האישה מקבלת אותו בסבר פנים יפות, עם ארוחה טובה.
וגם כל הבלאגן שיש עכשיו בבית,
עדיין יש לי את הפינה שלי בבית,
שאני יכול להתרווח ולנוח ממהלך יום עמוס.
וגם
שעל ידי סבל זה חסכו ממני סבל אחר.
הרי הקדוש ברוך הוא משלם לאדם לפי מעשיו.
יכול לשלם לו בזיונות,
בלחצים וכעסים
ברחוב מול אנשים,
ויכול להיות בתוך הבית שאף אחד לא רואה.
וגם כן הנחה גדולה לו.
ועם סוג מחשבות כאלו של לראות חיובי,
אפשר להתאושש ולקבל כוחות חדשים ולצאת מעין הרע.
מה אתם אומרים על פוזה כזאת, שהוא בא ורואה את הכול,
ואז הוא אומר,
חבר'ה,
קדימה, כל אחד לוקח משהו, מחזירים כל דבר למקום, טה-טה-טה-טה, ארטיקים בסוף, צ'יק-צ'יק-צ'יק, מי שגומר מהר, טח-טח-טח, טח-טח, מקבל
שוקולד חלבי.
תראה פתאום את כל הילדים,
רצים, מסדרים לך את הבית, צ'יק-צ'אק.
תלוי איך אתה בא.
אם אתה בא בהבנה
של דימוי שלילי,
תסבול.
אם תבוא עם דימוי איובי,
תצליח, תזריח.
מכל מצב
אתה צריך לצאת מרוצה.
מכל מצב,
תשמוח.
הרי אמרו לנו לברך אפילו על דיין האמת בשמחה כמו הטוב המתי.
אז בית בלאגן זה כמו בית מסודר.
בשמחה.
מה יותר גרוע?
מת, שצריך לדבר עליו, לברך עליו דיין האמת בשמחה, זה יותר גרוע מבית מבולגן.
צריך לשמוח.
קודם כל יש בית.
דבר שני, אם יש בלאגן אז יש דברים בבית.
דבר שלישי, אם מישהו עושה את הבלאגן אז יש ילדים בבית.
דבר שלישי, אם האישה לא הכינה סעודה אז יש אישה גם בבית.
יש לך כל כך הרבה דברים בבית.
אז מה אם יש קצת בלאגן?
נא נורא.
וצריך גם עין טובה על עצמנו בעבר, בהווה ובעתיד.
כדי להסתכל בטוב עין על עצמנו,
אנחנו צריכים להתבונן
על שלושת חלקי החיים גם,
על העבר, על ההווה ועל העתיד.
בעבר ודאי היו לנו תקופות מאוד יפות בחיים
שהשם האיר לנו פנים וזכינו לכל מיני דברים טובים. אתם כבר לא זוכרים, כן?
אנשים זוכרים דרך אגב מה שלא טוב,
מה שהיה טוב, לא זוכרים.
אולי איזה טיולים מיוחדים או משהו, זהו.
לא זוכרים כמה טובות השם עושה לנו כל אלה.
בהווה, יש לנו גם הרבה וקצת דברים בהם אנחנו רואים הצלחה.
למרות שהמצב לא משביע לגמרי רצון,
עדיין יש בנו מעשים טובים ומידות מיוחדות.
אני לא מבין.
מה בהווה? בהווה אני חי, יש לי עיניים, רואה, שומע. זה מה, מה?
מה אדם עוד צריך? לא הבנתי. ואם יש לו, אין לו, הבנתי.
בעצם זה שאתה חי ואתה בריא.
מה אתה רוצה עוד? לא הבנתי.
מה יתעונן אדם חי?
אתם זוכרים?
מה יתעונן אדם חי? כל זמן שאתה חי.
בלי עין, בלי אוזן, בלי לסת, בלי יד, בלי כבד, חצי כבד,
בלי רגל. אתה חי, אתה עדיין חי.
חי כל זמן שאתה חי.
אתה יכול לשיר
אהה כל יודוך, ואפילו אם אין לך פה, אתה יכול בלב.
הקדוש ברוך הוא שומע גם את הלבבות.
מה הבעיה?
למה אדם לא שמח?
כל רגע של חיים
זה זכות לקנות זכויות לחיי העולם הבא אין-סוף. אנחנו פה זמניים.
חיים פה שאולים.
תכף יוצאים.
מה שהספקת, הספקת, מה שלא, לא.
אבל על הזמן שאתה מתעונן, תשמח.
תשמח במה שהשם נותן.
תשמח.
בעתיד,
אנחנו מאמינים שיבואו ימים טובים יותר, ישתפר המצב,
ונמצה את כל הכוחות המיוחדים.
זה הסתכלות באופן חיובי על העבר, הווה ועתיד.
ואני אומר לכם, מספיק להסתכל כל רגע
כמה דברים טובים, מכל תריג איברים שיש לך, נגיד, אם אחד לא עובד כל כך טוב, שתיים, שלושה,
זה כלום, דניאל יעלה ויבוא.
אז זאת אומרת, אדם צריך להבין,
אתה צריך להיות מאושר, מאושר, ועוד אם יש לך אישה, ועוד אם יש לך ילדים,
ועוד אם יש לך את זה, וגם משכורת מדי פעם יש לך, מדי פעם.
תקשיב, באוכל ולחם תמיד לא יחסר רמן, למה לא מבין מה אתה?
הרי שאדם מתחזק בעין טובה על עצמו,
יוכל להמשיך להתחזק בעין טובה על השם גם כן בעבר ובהווה ובעתיד.
כמה פעמים השם יתברך העניק לנו דברים טובים,
בגשמיות וברוחניות.
בהווה,
השם לא שוכח אותנו.
זוכים לראות גם בתוך החושך יד השם המרחמת,
מעניקה ישועות בכל מיני דברים.
גם בעתיד אנחנו אופטימיים.
בוודאי השם לא יוותר עלינו ויחזור ויושיע אותנו בכל הישועות.
אם הקדוש ברוך הוא מחל למנשה,
אין אדם שיכול להתייאש.
אדם שאחד מקרובי משפחתו
עולה
או בן שלו
והוא מסתובב בבתי הרפואה,
כמובן שההתמודדות לא קלה
ודרושים כוחות נפש רבים
לא להיכשל בעין רעה עליו, על השם ועל הסביבה.
איך מתחזקים בשעה זו?
מתבוננים על העבר. קודם כל, עד שהגעת לבית חולים במקרה הזה,
עשרות שנים השם נתן לכם בריאות.
לא היה מקרה כזה.
הודית לו על זה?
הכרת בזה?
חשת בזה? לא. עכשיו אתה מרגיש
שכל העבר היה רצוף אהבה מאת השם,
לא הטריח אותך לא בתי חולים, לא קופת חולים, לא בלעדות.
ולהאמין שכמו שבעבר השם עזר, גם בהווה הוא משגיח ולא נוטש.
ואם ירצה השם, כמובן, ישועת השם כהרף עין.
לא כולם יכולים להגיד שחייהם
היו והתנהלו על זרי דפנה,
אבל אם נתבונן בעבר,
נראה המון המון רגעים מוצלחים, ישועות יפות,
נשכחו ונבלעו בהיסטוריה הפרטית.
אלה שדאגו לעשות אלבומים,
אם ירפרפו בהם, יוכלו.
אפילו לראות באמת זיכרונות טובים ונעימים.
למה הם הצטלמו?
במקומות היפים, במקומות הטובים, באירועים המיוחדים.
ואז יוכל אדם להאמין, בוודאי שהקדוש ברוך הוא, כמו אז,
גם עתה יושיע.
אנחנו לא יודעים איך תבוא הישועה,
אבל נזכור שהוא הכל יכול, וישועתו כהרף עין.
והמצב ישתנה לטובה.
כמובן,
אם נשתנה, גם אנחנו,
כיוון שזה איתות,
ויש מקום לשיפור.
בעת שהאדם מרגיל את עצמו לתהלך עם מחשבות טובות וחיוביות,
הוא מתחיל להבחין בחסדים של הקדוש ברוך הוא,
שסובבים ומקיפים אותו תמיד מכל צד.
גם מבחין ומכיר במעלות של עצמו.
למרות הכל, יש בפנימיותו
הרבה דברים טובים.
עצם זה שהתהלך במחשבות אלה, זה כבר הצלחה גדולה
וסימן מובהק
שהוא משתחרר מהמצב הקשה שהיה נתון בו קודם.
אומנם
עוד לא הגעת לשמחה המציפה אותך,
אבל ראוי לדעת
שמעט אור שחודר לבלבול
זה התחלת הישועה, וזו כבר הצלחה נפלאה.
על פי הדברים האלה נוכל להאמין את פרשת המרגלים.
כשמתבוננים בפרשת שלח,
בעניין חטא המרגלים,
שהוציאו דיבת הארץ לאה,
עולה תמיהה, איך ייתכן?
12 נשיאי עדה
שהכתוב העיד עליהם צדיקים,
וכמו פירוש רשי,
באותה שעה כשרים היו,
מן המסולטים שבהם,
איך קרה שהגיעו לנפילה
והפילו איתם את כל העם שמתו בגללם 600 אלף איש.
בספרים הקדושים מדובר ומבואר
שהחטא של אנשים גדולים
מדקדקים איתם לפי עוצם הקדושה והדרגה הגבוהה גם על דברים דקים ועדינים מאוד.
רחוק מאיתנו ההבנה של הדברים,
אבל ריבותינו לימדו אותנו
להוציא מהתורה דברי מוסר
הנוגעים לנו לפי מדרגתנו.
מהי החטא המרגלים?
הייתה להם עין רעה.
על השם.
למדנו פה שאסור שיהיה עין רעה על עצמנו, על השם ועל זולתנו.
כל הדברים שעשה להם השם,
ועשה את זה בעבורם, שלא יתפסו אותם ולא ייזהו, בכל אופן 12 אנשים הולכים, זה דבר שניכר בשטח.
כל מה שעשה השם בעבורם לטובה נהפך בעיניהם לרעה.
כשהם ראו פירות ענקיים,
אשכול שסוחבים אותו 12 איש,
במקום לשמוח ולהודות
על הארץ הטובה שיש בה פירות כל כך טובים ומשופחים,
ולספר זאת לעם,
סיפרו בצורה הפוכה,
שהארץ מוזרה ופירותיה ענקים ומפחידים.
כשבאו לארץ,
לארץ ישראל, עשה הקדוש ברוך הוא לטובה,
שיהיו אנשי ארץ עסוקים לקבור מתים,
ואז לא יתנו ליבם למרגלים.
זאת אומרת, ככה הוא הסתיר אותם מעיניהם.
אבל המרגלים פירשו זאת לרעה, הוציאו דיבה.
הארץ שתרו אותה,
אמרו, ארץ אוכלת יושביה. כל הזמן מתים, כל מקום שהלכנו היה לוויות.
השם עושה זאת להעסיק את תושבי הארץ בשביל שלא יבחינו בהם, והם מפרשים את זה לרעה.
אבל זה לא התחיל בזה.
קודם כל היה להם עין רעה על עצמם.
משם זה המשיך לעין רעה על השם יתברך.
איפה עין רעה על עצמם?
בנהיים ועינינו כחגבים
וכן היינו בעיניהם.
הסתכלו על עצמם בעין רעה והרגישו שהם קטנים וזולים כמו חגבים.
ולכן הם אמרו, וכן היינו בעיניהם.
וכי מיניין ידעו שככה ההסתכלות של הענקים עליהם,
אלא כשאדם נופל לעין רעה על עצמו,
הוא חושב על עצמו שהוא בעייתי, מסכן.
אחר כך הוא מסתכל על כל העולם גם בעין רעה,
והוא בטוח שכולם מזלזלים בו וחושבים עליו שהוא לא מוצלח,
שהוא קטן,
שהוא ממש כמו חגב.
הרי לא הבחינו בהם באמת הענקים.
אז כשהם אומרים בנהי ועיניהם,
אז הם אומרים בעצם בהסתכלות רעה על ה...
עצמם,
הם גם מסתכלים שאחרים יסתכלו עליהם כך.
וכן היינו בעיניהם.
ולכן הם כבר ראו כל דבר בעין רעה. במקום להודות, לשמוע,
עם כל הדברים שעשה השם לטובתם ולעזרתם,
הכל הם פירשו בצורה שלילית.
ורק התלוננו,
והידרדרו לעין רעה גם על השם ידברך.
איך השם רוצה להנחיל ארץ כזאת?
אז הם משכנעים את כל הציבור לא לעלות לארץ.
נגד השם.
עין רעה על השם.
האנשים הכי גדולים, לא יאומן כי יסופר.
אבל אם אדם מתהלך עם עין טובה על עצמו
ומרגיש שהוא שווה,
אני לא חגב,
יש בי דברים טובים,
אני זוכה, זכיתי ועוד אזכה
לימים טובים יותר,
למעלות יותר.
אדם כזה מקבל חשק ואנרגיה חיובית
ומצב רוחתו.
מכל הסביבה נרד בעיניו חיובית,
הוא יכול לראות את כל הדברים הטובים שהשם עושה איתו,
ואז יש לו עין טובה על עצמו ועל השם יתברך.
דברים דומים
נרמזים בתורה גם בפרשת חיי שרה.
במדרש על הפסוק, נבהל להון איש רע עין,
זה עפרון,
שהכניס עין רעה בממונו של צדיק.
עפרון לא היה שמח בחלקו.
כל המחשבות כיצד להרוויח כסף של השני.
400 שקל כסף עובר לסוחר עבור מערת המכפלה.
כתוב בזוהר הקדוש
שאברהם אבינו ראה שיוצאים ממערת המכפלה אורות גדולים ומיוחדים וריחות עליונים מגן עדן,
ועפרון מימיו לא ראה במערה אלא חושך ואפלה.
ולכן המערה הייתה מאוסה בעיניו,
כי אם היה יודע מה שיש במערה,
לא היה מוכר לעולמי.
כי כך דרכו של
בעל עין הרע.
גם אם יזכה אותו השם יתברך, שיהיו בחלקו דברים מיוחדים,
שערי גן עדן,
וכל החצר שלו מלאה באורות וריחות גן עדן,
בגלל שהוא עין הרע.
רע עין,
הוא לא שמח בחלקו,
הוא לא ישים ליבו לכך,
ובעיניו יראה שיש לו רק חושך
ואפלה בחלקו.
רבי נתן מברשת.
אצלם, זכותו תגן עלינו אומר.
עפרון היה בחינת עפר.
בחינת הרע הנאחז ביסוד העפר,
שהוא בחינת בנחש עפר לחמו.
בחינת בעפר תאכל כל ימי חייך,
שזה בחינת עצבות ועצלות וכבדות
הנמשך מהרע שביסוד העפר,
שהוא עיקר נשיכת הנחש
והכנעתו
על ידי יסוד העפר שבקדושה, שזה בחינת האמונה.
האמונה היא גם בחינת עפר,
כמו שכתוב,
שכון ארץ ורעה אמונה.
ועל כן קנה אברהם את מערת המכפלה
וכוח האמונה זכה אברהם אבינו במערה,
שזה תיקון גדול לעצבות וכולי,
בחינת הנחש שהיה בעפרון.
כלומר, עפרון על ידי העין רעה,
שהיה רע עין,
בא לידי עצבות ועצלות,
ואף עבר לסטרא אחריו.
לעומתו אברהם אבינו, ראש המאמינים,
באמונתו הגדולה בשם,
היה מלא בטוב עין על השם יתברך
וגם על עצמו,
ולכן הוא ניצול מנשיכת הנחש,
שזה העצלות והעצבות.
ועל ידי הטוב עין שבו אברהם זכה לראות
מה שיש במערה של עפרון,
מה שעפרון עצמו לא זכה לראות.
אחרי שאדם זוכה למידת טוב עין על חברו,
הוא יכול לעלות למדרגה נוספת
להצלחה
של השני ולהגיע לשמחה.
לראות הצלחה של השני ולהגיע לשמחה.
זה מצינו אצל אהרן הכהן.
בשעה שהשם אמר למשה רבינו,
הלא אהרן אחיך,
וגם הנה יוצא לקראתיך,
ורעך ושמח בלבו,
מפרש רש״י,
לא כשאתה סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה,
אלא הקדוש ברוך הוא מעיד על אהרן הכהן,
ליבו מלא שמחה
על האח הצעיר משה,
שעולה לגדולה ותופס את מקומו בהנהגה.
כתוב במדרש
אילו היה יודע אהרון
שהכתוב מכתיבו ורעך ושמח בלבו,
בתופים ובמחולות היה יוצא.
מקובל לפרש את דברי המדרש
אילו היה אהרון חושב לרגע
שיש כאן איזה מעשה חשוב
או דרגה מיוחדת
עד כדי כך שהתורה תציין את זה שהוא שמח כשהוא רואה את אחיו.
בוודאי שהוא היה מוסיף ומהדר בעניין הזה
ומרבה שמחה על שמחה ויוצא לקראת משה בתופים ובמחולות.
היה לו ברור שזה טבעי שצריך לשמוח שאח שלו
עולה לגדולה.
אבל אהרון הכהן לא ראה בזה שום דבר מיוחד,
כי הלב שלו היה זך וברור.
אם אחיו זוכה לגדולה יותר ממנו,
למה לא לשמוח איתו מכל הלב?
דוגמה
לצערי הרב
אני לא זוכה לשבת באוהלה של תורה כל היום.
בקושי אני מספיק ללמוד את הדף היומי.
לעומת זאת, חברי שיחיה,
יש לו את הזכות לשבת ללמוד כל היום בכולל, שעות רבות,
וכעת זכה לסיים מסכת סוכה.
כמה צער וחלישות הדעת נגרם לי
מסיום המסכת סוכה של חברי?
רק הקדוש ברוך הוא יודע.
וכמה רצון ותשוקה היה גם לי לסיים מסכת סוכה.
אדם שחושב כך,
זה נובע מקנאה ומעין רעה.
בהצלחה של השני.
אדרבה, תשמח בסיום מסכת של חבר.
עליך לומר,
בוודאי שאני רוצה לעשות נחת רוח לאבא שבשמיים,
וגם אני רוצה להביא מתנה סיום מסכת סוכה.
לעת עתה לא זכיתי,
אבל מצד שני,
השם יתברך קיבל את המתנה הזאת מיהודי אחר.
ואני שמח מאוד שהשם שמח לקבל את המתנה הזאת
מהיהודי האחר.
ונעשה לקדוש ברוך הוא שמחה מסיום מסכת סוכה של חברי,
מה זה משנה מי נתן לו מתנה לקדוש ברוך הוא,
אני או מישהו אחר.
העיקר שיש נחת רוח
לקדוש ברוך הוא.
אבל זה לא עבודה פשוטה לשמוח בהצלחות של השני,
ובפרט בדברים שאדם גם חפץ ועמל להשיגם
תקופה ארוכה.
ושוב ושוב הוא נכשל,
ואילו חברו עושה חיל ומצליח.
בוודאי שקשה מאוד לסמוך בזה.
רבי נחמן מברסלב אומר,
על המדרגה הזו לשמוח במה שחברו איש כשר וצדיק,
למרות שהוא לא זכה לכך,
זה דבר גדול מאוד כשאוחזין בזה.
זאת אומרת, אם אתה מגיע למדרגה כזאת,
שאתה שמח שחברך כשר וצדיק,
זה דבר גדול מאוד.
הרב הקדוש בעל חידושי ערים מגור,
זכותו תגן עלינו, אמר
שהוא עבד, תקשיבו טוב,
17 שנה
להשיג מידת טוב עין.
שיהיה לו עין טובה
על עצמו, על הקדוש ברוך הוא, על אחרים.
17 שנה.
כמניין טוב.
לעומת זאת, מי שזוכה למידת טוב עין, שכרו הרבה מאוד,
כמו שכותב רבי משה קורדוברו,
אותו תגן עלינו, אמן,
יהודי השמח
בקיום מצווה של חברו,
גם הוא מקבל חלק במצווה.
המשתתף ושמח בסיום מסכת של חברו,
נחשב שהוא סיים את המסכת.
ולא עוד,
אלא כל מי שיש לו עין טובה באמת,
בידיעה על הצלחת חברו, מביאה לו שמחה
לא פחות מההצלחה שלו.
עליו הכתוב אומר, טוב עין, הוא יבורך.
הוא זוכה לברכה מיוחדת,
לשפע גדול ואמיתי ולהצלחה רבה בכל מעשה אדם.
מספרים על ראש ישיבה אחת טרם נסיעתו לחו״ל גייס כסף,
עלה
לגאון רבי אהרון לבשטיינמן, זכר צדיק ברכה.
שאל מה הדרך להצלחה?
איך פותחים את לב הנגידים
שינדבו סכומים נכבדים לטובת הישיבה?
ענה לו הרב,
כשתגיע לחו״ל
ותראה
עוד ראשי ישיבות,
ועוד מנהלי מוסדות,
שגם הם אוספים כסף למוסדות,
ואתה תראה ותשמח בלבך בהצלחתם,
זה יביא לכך שאתה תצליח לאסוף סכומים גדולים למוסדותיך.
יעלה ויבוא.
כי כל השמח בהצלחת חברו זוכה להצלחה מיוחדת בכל מעשה ידיו.
מנגד,
אנחנו מוצאים את הכוח ההרסני של עין הרע.
חכמים מספרים, בבא מציאה קובזן,
על האמורה רב
שהלך לבית הקברות,
לחש על הקברים להבין מאיזה מיטה נפטרו,
ואמר בסוף,
99% מהקבורים כאן מתו בעין הרע,
ורק 1% נפטרו כי הגיע זמנם.
ובספר הזוהר הקדוש,
מפליג הרבה מהכוח ההרסני של עין הרע להזיק רחמנא ליצלה.
כשאנחנו מתבוננים במושג עין הרע,
קשה מאוד,
ולכאורה אינו מובן, איך ייתכן שעין רעש לשני
גורמת לכך שהאדם לא יצליח.
הרי חכמים זיכרונם לברכה אמרו שאין אדם נוגע
במוכן לחברו אפילו כמלוא נעימה, כמלוא נעימה זה סחרה.
ואם כן, כיצד אך ורק בגלל שחברו מסתכל בעין רע על הצלחתו ולא מפרגן לו,
ייתלו ממנו את הצלחתו?
ההסבר לכך,
כאשר חברו הסתכל עליו והתפעל מהצלחתו,
ונגרם לו צער בלב כתוצאה מכך,
זה גורם בשמיים פותחים שוב את התיק שלו,
מדקדקים לראות באמת אם הוא ראוי היה לקבל את מה שנתנו לו.
ולפעמים ימצאו שאדם באמת לא ראוי להצליח כל כך,
ויקחו ממנו את ההצלחה הזו.
צריך מאוד להיזהר לא להזיק לשני בעין הרע.
במסכת פסחים נ',
מבואר כי כל התפעלות מההצלחה של השני מביאה עין הרע.
בחזון איש כותב בביאור הגמרא,
מסודות הבריאה,
כי האדם במחשבתו
הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה,
ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן
של גשמים מוצקים.
זאת אומרת, לא גשם בשמיים, אלא גשמים זה כל
דבר שהוא נמצא פה בחללו של עולם.
ובשעה שבני האדם מתפעלים
על מציאות מוצלחה,
מעמידים את מציאות זו בסכנה.
זאת אומרת, עין הרע יכולה לפגוע ולמוטט דברים,
למוטט מוסדות,
למוטט הצלחות, למוטט עסקים, למוטט.
ט' חיים.
את זה מובא בחזון איש חושן משפט, סימן כפל.
הראה לנו כי אפילו רק התפעלות מההצלחה של השני
יכולה לערער את ההצלחה של השני ולהביאו למפולת.
בואו ראה גודל הזהירות של גדולי ישראל מלהיכשל ולהזיק בעין הרע.
מסופר על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד,
הרב של ירושלים,
זיכרונו על חיי העולם הבא, שהיה מהלך בצידי הדרכים
בין אבנים וסלעים.
שאלו אותו התלמידים,
ילמדנו רבנו
מדוע אינו הולך בדרך המלך
הכבושה והסלולה.
ענה,
מעדיף ללכת בדרך לא סלולה
מאשר בדרך נוחה,
אבל נכשלים בה בראייה לתוך הנעשה בבתי אחרים.
אם אני אלך במדרכה,
אני עלול להסתכל לתוך הבתים,
בעין תראה דברים, והיא יכולה לפגוע.
אז הוא מעדיף ללכת בדרך לא סלולה, דרך חתחתים,
בשביל לא להתבונן, לגרום נזק לאחרים.
ולא יהיה לו עיינה.
אבל העין, יש לה את הכוח.
יעלה ויבוא.
אביב, אביב.
יעלה ויבוא.
גם האדם על עצמו,
בעת שהוא שם לב שהוא מצליח בעסקים,
או מתקדם במהירות גדולה ברוחניות,
או כל הצלחה בכל העניינים,
והוא מתפעל מהצלחתו
של עצמו,
וקושר את ההצלחה לכוחו בעצמו,
ושוכח שזה מאת השם ידבריו,
וחושב כמה אני מוכשר, כמה אני מוצלח.
זה יכול לגרום גם לו בעצמו היזק ראייה,
וחלילה יכולים משמיים להפיל אותו מכל ההצלחות,
רק בגלל המחשבות שלו על עצמו.
בקיצור, יתקנו אותו, יראו לו שזה לא מאצלו.
איך ניצלים מעין רעה?
העין היא מסוכנת.
מה עושה אדם להנצל
גם מעין רעה של אנשים אחרים?
עצה נפלאה,
בספר הקדוש מאור בשמש, פרשת בלק,
על הפסוק וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן נשבטיו ותהי עליו רוח.
מפרש רש״י
ביקש להכניס בהם עין רעה
אבל הוא ראה ששוכן לשבטיו
ראה כל שבט שוכן לעצמו ואינו מעורב
וראה שאין פתחי מכוונים זה כנגד זה כדי לא להציץ לתוך האוהל של השני
בסיום הפסוק ותהיה עליו רוח אלוהים
מבואר בזוהר הקדוש השכינה שרתה על ישראל להגן עליהם
כמו שמכסים ילד עם בגד שלא תשרה עליו עין רעה
ואז פתח בלעם ואמר מה טובו אוהליך יעקב
מבאר המאור בשמש
היות שבני ישראל שמרו עיניהם לא להסתכל בפתחי חבריהם
כדי לא להכניס עין רעה
לכן מידה כנגד מידה הגן עליהם השם יתברך שלא תשלוט בהם עינו הרעה של בלעם הרשע
יימח שמו וזכרו
אז רואים אם אתה לא מביט על אחרים
השם יגן עליך שלא יביטו עליך
והגאון רבי משה סולובייצ'יק זכר צדיק וברכה זכותו תגן עלינו
מרחיב בעניין הזה ומסביר
הקדוש ברוך הוא טבע בבריאה חוק רוחני שנקרא מידה כנגד מידה
והוא מועיל בכל מצב
כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה
כל המרחם על הבריאות
מרחמים עליו מן השמיים
כל המעביר על מידותיו
מעבירים לו על כל פשעיו
לכן
גם כאשר בלעם ובלק
המכשפים הגדולים והמוכשרים מאין כמותם
עם כל הניסיונות בכל מיני דרכים
לא הצליחו
לפגוע בבני ישראל, למה?
הייתה לישראל חומת שריון
שהגן עליהם מכל רע ומכל קללה.
זאת השמירה של עם ישראל,
מה טובו אוהליך יעקב.
עם ישראל שומר על עצמו לא להביט מה נעשה אצל השני
כדי שלא להזיק חלילה בעין הרע
ומידה כנגד מידה.
השם שומר עליהם, שלא יאונה להם כל רע.
באף עין רעה, לא יכולה חלילה לפגוע בהם.
לכן,
אדם שעובד על עצמו,
לא לפגוע בשני,
לא להסתכל
בעין רעה בהצלחתו אלא להפך
שומע הצלחת השני שמח
ומסתכל בעין טובה על כולם
במידה כנגד מידה אי אפשר לפגוע בו בעין רעה
וגם אם יהיה מישהו שיתפעל וואו מהצלחתו
יתעלמו בשמיים ממנו ויגנו עליו
שלא יגיע לו שום נזק וגם לא יפתחו את הספרים
מי שזקוק לישועה
יפעל בדרך של מידה כנגד מידה
בפרשת ויצא
בעת שרחל אמנו
התלוננה לפני יעקב אבינו
על כי אין לה בנים
מביא רשי בשם המדרש
יעקב אבינו מציע לרחל להכניס צרתה לביתה
כמו שעשתה שרה אמנו
את רוצה להרות?
תכניסי צרתך במקומך
כמו שעשתה שרה אמנו
ולכאורה זה תמוה
מה?
לכן לא עשתה מספיק?
לא די שבליל כלולותיה
אחרי המתנה שבע שנים להינשא לו
באה ומסרה סימנים לאחותה לאה?
זה לא מספיק?
לא מגיע לה?
מבאר הגאון רבי אברהם יפן
זכר צדיק לברכה, זכותו תגנה לנעמי
יעקב אבינו ראה
שתפילה לא הועילה
ואפילו שערי דמעות ננעלו
ורחל עקרה
ואין כל עצה.
ידע שיש רק דרך אחת
להפעיל את הכלל
שהשם מנהיג את הבריאה, מידה כנגד מידה.
כך אמרו חכמים, כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא,
מידה כנגד מידה.
אם כן, זו הדרך הבטוחה ביותר להשיג כל דבר.
אמר יעקב אבינו לרחל
אמנם עשית
מעשה שיש בו הקרבה עצומה,
מסרת סימנים לאחותך,
אבל זה לא מספיק
כי את זקוקה למעשה שיהיה בו מידה כנגד מידה.
לכן,
על ידי שתמסרי שפחתך שתלד,
זה יפעל שגם את תלדי.
לומדים מכך
כאשר אדם הולך להיטיב עם הזולת בנקודה.
שבה הוא גם צריך לבשע,
אז הוא נענה תחילה ומקבל את ישועתו.
וכך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
כל המבקש רחמים על חברו
והוא צריך לאותו דבר,
הוא נענה תחילה.
בבא קמא צדיק ב',
כי כל המתפלל על חברו הזקוק לישועה באותה נקודה שאף הוא נזקק לה,
במידה כנגד מידה, הוא יענה תחילה.
סיפרתי לכם,
אחותי חמש שנים לא היה לה ילדים, היא ביקשה מהדודה שבשעה שהיא תהיה
על המשבר,
שתזעק לה שם בצירים האחרונים,
שהשם יפקוד אותה.
וככה היא עשתה,
ולשנה הבאה, כמו שאומרים,
אחותי נפקדה,
ודודתי
יום לפניה.
זה נקרא המתפלל על חברו נענה תחילה.
ומעניין לעניין נסיים במעשה אמיתי שהראה למחבר.
באחד הימים, בצעירותי,
ניגש אל היהודי
שהיה נראה תימהוני,
ושאל אותי
אם אני מכיר שטחן פלוני.
עניתי לו בשלילה.
חזר ושאל,
אם אני יודע היכן נמצאת כתובת פלונית
ששם גר אותו שטחן.
לא הכרתי את השטחן הזה,
ומאוד מיהרתי לדרכי.
במחשבה ראשונה רציתי לפותרו לשלום,
אך בסופו של דבר נמלכתי בדעתי,
כי מי יודע אם מישהו ירצה לעזור לאותו יהודי.
אז הצטרפתי אליו ללכת יחד לאתר את הכתובת.
הגענו לשטחן, ונכנסתי גם אני איתו.
וגם לי הציע השטחן מספר הצעות,
שאחת מהן הייתה הצעה שאיתה זכיתי להקים את ביתי,
עם גניבת ביתי,
לאורך ימים ושנים.
ממעשה זה למדתי
שיעור מאלף,
מהי מידה כנגד מידה,
וכיצד רק
משום שהיה אכפת לי לעזור לשני,
מן השמיים רחמו גם עליי,
ועזרו לי למצוא את זיווגי.
עד כאן.
תודה רבה על ההקשבה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.
