רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה - חלק א | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום יהודה בן חנה ואשתו מילנה בת דונרה דנה יזכו לשלום בית אמיתי יהפוך הקדוש ברוך הוא לבבה לטובה
יחיו בשמחה
בטוב לבב
והשכינה תשרה בביתם אמן כן יהי רצון
רבי נהוראי אומר הביא גולל למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך
שחבריך יקיימוה בידיך
ואל בינתך אל תישען
אומר רשי
הביא גולל למקום תורה אם אין תלמידי חכמים במקומך במקום שבו אתה נמצא
ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שתלמידי חכמים יבואו לכאן
שחבריך יקיימוה בידיך
ואל תסמוך שחבריך כשיבואו מבית הרב יקיימו את התורה בידיך
שתלמוד מהם מה שלמדו הם מן הרב
אלא הביא גולל אתה בעצמך למקום הרב
שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב
אז זאת אומרת אם אין תלמידי חכמים במקומך תלך למקום שיש תלמידי חכמים
ואל תאמר שבטח יבואו לפה תלמידי חכמים אני אחכה עד שיבואו
גם אל תסמוך שהחברים ילמדו אותך שהם למדו אצל תלמידי החכמים
כי אין דומה לומד מפי תלמיד למי שלומד מפי הרב
אלא צריך ללכת אל מקום הרב ולשמוע מפיו עצמו
פירוש אחד זה זה, פירוש אחר
שחבריך יקיימוה בידיך
מפני מה אני אומר לך הביא גולל למקום תורה?
שחבריך יקיימוה בידיך
שאפילו אתה חריף ומפולפל ביותר
לא תתקיים התורה בך
אלא על ידי חבריך שתישא ותיתן עימהם
היינו כמו שמסיים ואל בינתך אל תישען
אתם יודעים למי זה מכוון, כן? מי שאין לו רב אפילו
ודאי שחוכמתו לא תתקיים זה אומר רבי נהוראי רבי נהוראי רבי מאיר
הוא יודע מה שהוא מדבר.
הוא אומר, אפילו אם אתה חריף ומפולפל ביותר,
אפילו אם זה באמת ככה,
לא תתקיים התורה בכך,
אלא על ידי חבריך שתישא ותיתן עמהם. לכן יש כוללים ויושבים ולומדים תלמידי החכמים יחדיו,
וקול רינה נשמע, וקול אחד אומר דעתו וסברה והכול, וככה מתגבשת.
ההלכה.
ולכן הוא מסיים,
ואל בינתך אל תישען. אבל לפני כן הוא אומר,
רש״י מסביר שחבריך תזכור.
אתה צריך לגלות למקום שיש בו תורה,
כדי שחבריך יקיימו אותה בידיך, כי בלעדיהם לא תהיה בך תורה.
לכן הוא גם אומר, ואל בינתך אל תישען, אפילו אם יש לך בינה יתרה.
וזה רש״י.
רבנו יונה מפרש כוונת התנאה,
אדם צריך לדור במקום שיש בו תורה הרבה בחכמים מרובים.
רש״י פירש
שיגלה למקום שהרב נמצא שם.
אז זה רבנו יונה,
וזה רש״י.
הרב קנייבסקי היה פוסק כמו רבנו יונה, שכולם יבואו לגור בבני ברק.
זו עיר של תורה.
אז פורנו כתב, אין הכוונה של המשנה שאדם צריך לצאת לגלות במיוחד כדי לעסוק בתורה.
אלא שאם יש לו צורך מסוים כבר לגלות ממקומו,
אם בעקבות חיפוש הפרנסה או סיבה אחרת,
אז כשהוא גולה, יגלה למקום של תורה.
לא ילך למקום שאין בו תורה, ילך למקום שיש בו תורה, לאותם עניינים שהוא גם נצרך להם.
במדרש שמואל מביא בשם כמה מפרשים,
כיוון שלמדנו במשנה הקודמת שכתר תורה
חשוב מאוד והוא ראש לכל הכתרים.
הציבה הטענה שיהיה אדם גולה למקום תורה,
ולא יחוש לצער הגלות אשר אסבול שם.
אז לפי
המדרש שמואל, אדם מלכתחילה צריך לחפש מקום לגור שיש בו מקום של תורה.
וגם אם יהיה לו צער מהגלות, לא יחוש.
למה? ישים לנגד עיניו את הרווח והשכר שיגיעו לו מהתוצאה שיעסוק בתורה?
ומי חכם כשלמה המלך שאמר,
אם תבקשנה לך כסף וכמטמונים תחפשנה,
אז תבין יראת השם ודעת אלוהים תמצא.
כשם שאדם בשביל להרוויח ממון מוכן להפליג בים,
לפרוס למרחקים.
ואינו שם ליבו לגודל הטרחה ורוב הצער שיעברו עליו,
כי הוא רוצה להרוויח.
ככה לעשות יעשה כל מיני השתדלויות
כדי לעסוק בתורה,
ולא יביט על הצער שישיגנו בגין זאת.
לכן אם תבקשנה ככסף,
כמו שאתה מבקש כסף ולא מפסיק והולך לאן שצריך בשביל להשיג כסף.
ככה אתה צריך, כך תבין יראת השם ודעת אלוהים תמצא.
ועוד מביא הילקוט.
אפילו אם במקומו אדם יכול ללמוד תורה מתוך רווחה,
וכשילך למקום אחר, יסבול צער גלות.
האם כל זה יעשה כפי שנהגו גדולי הדורות שהלכו מרצונם לגלות
בכדי ללמוד תורה?
עזבו את הבתים לשנים רבות, כמו רבי עקיבא ואחרים,
והלכו ללמוד תורה.
ומטעם זה,
ניתנה תורה לבני ישראל במדבר,
במקום שומם,
שאין בו ענייני גשמיות.
ללמדנו כי התורה מצויה רק אצל בני אדם
הממעטים מתענוגי העולם הזה.
לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן,
שאין להם יותר מאוכל יום אחד.
וכן מצינו אצל יונה הנביא, שאלו אותו נוכרים בספינה,
מה מלאכתך?
שאלה ראשונה.
ומאין תבוא? שאלה שנייה.
מה ארצך? שאלה שלישית.
ואם מזה עמדת? שאלה רביעית.
והוא ענה להם תשובה אחת.
ויאמר עליהם,
מה אמר?
מי אמר?
מי אמר?
דניאל, יפה מאוד.
עברי אנוכי.
מה פירוש עברי אנוכי? איזה תשובה זה לארבע שאלות?
איזה תשובה זו?
הוא אמר להם, הנני עובר ממקום למקום
כאדם שאינו עסוק במלאכה כלל,
ואפילו אין לו חבל ארץ מיוחד לבדו,
כיוון שאני הולך מעיר לעיר ללמוד תורה.
עברי אנוכי. אני עובר ממקום למקום.
אז זה עונה על ממלאכתך.
אין לו מלאכתך.
לא עובד, לא נגר ולא אינסטלטור.
ומאין תבוא? מה זה מאין תבוא? מה זה משנה?
כל הזמן אני עובר ממקום למקום.
מה ארצך? זה לא קבוע, אני עובר ממקום.
ואם איזה עם אתה, עם העברים, אלה שעוברים למקום למקום.
במדרש שמואל דייק בלשון התנאה שהמר הביא גולה,
לא המר הביא הולך.
וגם הלשון הביא זה תהייה כזה.
למה אמר אבי גולה?
התנאה מתכוון לרמוס בדבריו
שאדם יהיה נס ובורח
למקום של תורה כמו אדם שבורח על נפשו.
מי זה?
מי זה אבי גולה?
מדמה אותו לרוצח בשגגה,
שהוא גולה לעיר מקלט,
שנס לעיר מקלטו מהיראה שימצא אותו כהן אדם ויארגן לו.
אז מי גולה ממי שמבקש את נפשך? מי זה יצר הרע?
הוא רוצה לבטל אותך מהתורה.
אבל אם אתה תהיה במקום תורה,
יהיה לו קשה, כי כולם לומדים.
אז גם אתה תלמד, כי האדם מושפע מהסביבה.
אם פגש אותך מנוול זה בדרך, מה עושים? מושכו לבית המדרש.
אז על פי דבריו
שאמר קודם,
שאפילו אם יש לו במקומו הרווחה ומזונות מזומנים בנקל,
אם כל זה יש לו לגלות למקום של תורה?
ואפילו אם יצטרך שווא
ללמוד מתוך צער ודוחק וחוסר אמצעים.
ועל כן אמר התנא, הביא גולן,
ללמדנו שצריך לגלות למקום תורה,
אפילו אם הדבר כרוך בחיי צער ודוחק.
כפת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכולי.
זאת אומרת, יותר חשוב לבן אדם
שיהיה במקום של תורה וינצל מייצרו הרע ומהבטלה,
יוכל להתמודד
עם כל המעכבים
וכל המפתים
להתעסק בענייני עולם הזה,
יעסוק בתורה.
רבנו משה אלמושנינו באר מקום תורה
פירושו מדינה או עיר שעיקר העסק שעוסקים בה עסק התורה הקדושה.
ולכן לא אמר רביא גולן למקום של תלמידי חכמים,
כי אז היה נשמע שצריך לבחור מקום שדרים שם תלמידי חכמים.
אמנם לא זו הייתה הכוונה של התנא,
אלא שיבחר האדם מקום מגורים
שעיקר היסוד והתכלית של האנשים הגרים בו זה עסק התורה.
לכן אמר רבי גולן למקום תורה,
שהמקום מושתת ומיוסד על עסק התורה, כמו נגיד
העיירה לכוד,
במקום ששם לומדים תורה.
אז זה ידוע.
כשאתה הולך ללכוד, אתה הולך בעצם בשביל ללמוד תורה.
ויש ערים אחרות, כמו דין,
וזה באים לנופש.
אז כל מקום מוגדר לפי המציאות שבו.
ורק מקום כזה מסוגל להשפיע על אדם שבא לדור שמה, שיעסוק בתורה ויגע בה.
כי הוא רואה כל אנשי המקום,
מגמתם וחפצם לעסוק בתורה.
ואם מקור חיותם והם משתעשעים בה,
ממילא ייתן לבבו לעשות כמעשיהם.
איפה אתה הולך? לכולל.
איפה אתה הולך? לכולל.
איפה אתה הולך? בית מדרש. איפה אתה הולך? בית כנסת. איפה אתה הולך?
זהו.
לא אומרים לך איפה אתה הולך? שופינג.
איפה אתה הולך זה לנוע?
חי וטוב, כולם הולכים, אז מה אתה תעשה?
מה תהיה כערער בערבה,
שכולם יראו שאתה שונה ומשונה?
אז זה העצה בעצם שאומרת, ביא גולה למקום תורה.
המקום עושה את זה, כי אדם מושפע מהסביבה.
ומילא, אם הוא יהיה במקום של תורה,
אז זה ישפיע עליו לקנות את התורה.
במדרש שמואל הוסיף אזהרה,
בפרט זה נאמר למי שעומד בתחילת לימודו
ועדיין לא זכה ללמוד כל כך.
כי טבע האדם להיות נוטה אחרי החומריות, התאוות והגשמיות,
אבל בענייני שלמות הנפש וקנייני נצח הוא בורח.
הוא לא רגיל לזה.
על כן, בתחילת לימודו הביא גולה, הביא גולה למקום תורה.
מקום ששם השאיפות של כולם זה עסק התורה.
ככה יכניע את לבבו מלחשוק בהבלי העולם.
בספר לבבות הוא אומר,
למה דווקא כשאדם גולה למקום תורה,
אז הוא יכול להתעלות וכו'?
כי כשהוא מתרחק, איתן,
מאבי ואימו,
ומתנתק מהקרובים והאוהבים,
שבחברתם הוא מפונק ודואגים לענג אותו,
מסירים ממנו קשיים ומכשולות,
אז הוא לא יהיה מאורגן לעמול
ולהתייגע בעסק התורה.
אבל כשהוא נמצא לבדו מול הבורא יתברך,
כמאמר הכתוב,
יא אביבי, אם יעזבוני,
אז ואדוני יאספני.
שלא יקבל עזר מקרוביו ומיודעיו, יתאמץ בכל כוחו לעסוק בתורה ולקנות קניין.
ועוד כתב, כשאדם גולה ממקומו ומארצו,
אינו מסתפק ממועט בקנייני התורה.
ולא די לו במה שהוא יכול להבין להשכיל על פי כוחו וטבעו,
אלא כשגלה ממקומו ויש לו צער הגוף מכך,
הוא טורח ביותר להוסיף עיון בעמקות בעסק התורה,
והולך ומוסיף בכל יום.
כי הוא חומל על ימיו ושנותיו,
וחושב,
אם כבר הקרבתי מחלבי ודמי וויתרתי על תענוגי הגוף וכוחות הנפש,
האם התנהג ככסיל להשליך את כל העמל הזה לטמיון?
לפחות אזכה לקנות את התורה בקניין גמור.
אבל כשאדם נמצא בקרבת המשפחה ומכירה בהשקט ומנוחה,
הסתפק במועט,
ודי לו בהשגה מעוטה,
וכך יעידו בעלי הניסיון, אוראל,
יעלה ויבוא,
יס.
ובעניין זה, גודל מעלת הגלות
למקום תורה,
הסיפר
תלמיד של הרב הגאון, רבי מאיר שטרן,
מגדולי ראשי הישיבות בארצות הברית,
שנודע כוחו וחילו הרב בקניין התורה.
בהזדמנות אחת שאלת רבנית,
מה כוח ההצלחה של בעלך, ראש הישיבה,
ואיזה זכות זכה למעלות רמות בעסק התורה?
אמרה לו, לאחר הנישואים,
עלינו לארץ הקודש,
ודרנו שם חמש שנים רצופות,
ולא נסענו לבקר בארץ המולדת.
והוא עסק בתורה בשנים האלו ביגיעה והתמדה גדולה,
עד שהיה לימודו בכל יום ויום באופן כזה,
כאילו זה היום האחרון שהוא זוכה לשהות בארץ הקודש,
והיה חפץ לנצל אותו עד תום.
זה כל החמש שנים היה כאילו היום האחרון שהוא נשאר בארץ ישראל.
אז על ידי שהוא גלה למקום של תורה ולמד באופן כזה,
הוא השיג השגות נפלאות בתורה הקדושה.
בילקוט מעם לועז כתב בשם ספרים הקדושים, אשלה, קדוש ועוד.
כי מה שאדם גולה למקום אחר ללמוד תורה ולא לומד במקום אבותיו,
גולה גדולה להצלחה מלימוד התורה.
זכר לדבר זה הלשון שהטביעו החכמים זיכרונם לברכה.
צא ולמד.
היינו שעל ידי שיוצא אדם ממקומו
וגולה למקום אחר יוכל ללמוד
ולעסוק בתורה.
וזה רמוס בפסוק בשמות ל״ג ז״ן, והיה כל מבקש השם יצא
אל מחוץ למחנה.
כל מי שמבקש
את השם וחפץ ללמוד תורה, עליו לצאת ממקומו.
כמו שיצאנו מתל אביב והגענו לבני ברק.
והנה עניין זה של גלות למקום תורה ובכלל מעשי אבות סימן לבנים.
שערי אבות הקדושים גלו למקום תורה.
יצחק אבינו, יעקב אבינו,
הלכו ללמוד בישיבת שם ועבר, גם אברהם אבינו למד שם.
ורמז נאה יש,
בתיבה של גלות עצמה
נרמז
שהגלות למקום תורה ראויה וטובה.
לפי שזה עולה בראשי תיבות של המאמר.
והביא גולה למקום תורה.
ראשי תיבות גלות.
והביא גולה למקום תורה.
ראשי תיבות גלות.
וזה הביא הרב הגאון רבי אלעזר קליין,
זכר צדיק ורכב, בית דין באר שבע.
עוד כתב בי אלקוד מעם לועז.
טוב מאוד שהבחורים יעזבו ביתם בעירם ויגלו למרחקים לעסוק בתורה,
ובפרט שבכל מקום יש מעלה מיוחדת המועילה ללימוד התורה שאין במקום אחר.
על כן, כאשר יבוא תלמיד חכם אל המקום ההוא,
יקלוט את המעלה של המקום ויצליח יותר בלימודו.
מסיבה זו מנהג ישראל מקדמת דינה, שהיו גולים ממקומם למקום רחוק,
כדי שיהיה לימודם כלול עם מעלת הגלות,
ובכך את
קיים תלמודם בידם,
עוקפים מה שמובא בתוספות בקידושין כט,
שבזמן האמוראים
היה דרך כל העם לגלות למקום תורה,
ובני בבל היו עולים לארץ ישראל,
ואילו בני ארץ ישראל היו הולכים לבבל כדי ללמוד תורה.
הרמב״ם אומר, יעזוב אשתו ובניו,
ולא יחוש עליהם וילך ללמוד תורה.
שמונה שנים, עשר שנים, רצוף.
בתפארת ישראל ביאר כמה סיבות
שיש בדבר הזה,
שעל ידי הגלות למרחקים מצליחים בעסק התורה.
דבר ראשון, בביתו, בעירו,
נמצאים רעב ידידיו,
השתעשע עימהם בצעירותו,
כיוון שהוא רגיל להם, לא יפרוש מהם בגדלותו,
ימשיך לחסות בהבלים.
אבל אם יתנתק,
יוכל לצלול בים התלמוד, לא יהיה מי שישרוק לו טבע.
הסיבה השנייה,
כששוהה בביתו רעב, הוא נקרא ילד,
וההורים מרחמים על הילדים.
וזה יגרום לו להיות שיכור ולא מיין.
ישכח תכליתו להתחזק להיות לאיש בעסק התורה.
לכן יגלה ויוסיף אומץ בלימוד התורה ויכניס חילו באורייתא.
דבר שלישי,
ידוע שאדם יתאמץ יותר לבחור בדרך הטובה והישרה ולעשות מעשים טובים
שלא מכריחים אותו על הדבר,
אלא זה בא מרצונו הטוב ובחירתו העצמית.
אכן, כששוהה בבית אביו
לא יתאמץ לדרוש מעצמו להתעלות, להשיג השגות ולקנות קניינים,
משום שיודע שאביו עומד עליו ומשגיח על התעלותו.
זה פוגם בבחירה העצמית, וגם אנשים לא אוהבים, שלוחצים אותם ומלחיצים ואומרים לו, נו, מה איתך, נו, נו.
אבל כשהוא עומד בזכות עצמו, יש לו דחף עצמי.
ויהיה את שכמו לסבול,
וירבה להשתדל בעסק התורה ויצליח.
ויזכה להשגות נכבדות.
בספר נפש החיים
מסמיך לדבר...
זה המשנת הפסוק על שבט לוי.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתי ואת אביו לא הכיר ואת בניו לא ידע.
מה כתוב אחרי זה? יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.
כיוון שהתרחק אדם מבית הוריו
וגלה למקום תורה והתקיים בו הפסוק האומר לאביו ולאמו לא ראיתי.
בסכר שהוא עומד בניסיון גדול כל כך ויוצא לגלות ללמוד תורה,
התקיים בו הפסוק, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.
נזכה להיות מורה הוראות ולהנהיג את הדור.
בעניין זה
נראה שני מעשים מהחפץ חיים שנראים כסותרים וניישב.
מעשה עם הגאון רבי שמעון שוויב, זכר צדיק ברכה,
בעת היותו בחור רך בשנים,
יצא ממקום מגורה בגרמניה לליטא,
שגם קנה תורתו בישיבת מירה מעתירה.
בתקופה ההיא לא היה מצוי כמעט
שבחור מגרמניה ישכיל על דבר אמת לשים עמלו ויגיעתו בעסק התורה.
בני גילו הלכו לאוניברסיטה ללמוד מקצוע, להתפרנס בכבוד.
וכשנכנס פעם רבי שמעון שוויב
אל הכהן הגדול, מרן החפץ חיים, לקבל ברכה,
פנה אחד התלמידים
לחפץ חיים
כדי שיחזק
את רבי שמעון שוויב
על זה שהוא עזב את גרמניה
ובא ללמוד תורה,
ואמר לו,
הוא עזב את הבית בגרמניה לבוא ללמוד במי לעסוק בתורה.
חפץ חיים לא השיב דבר.
התלמיד סבר שהוא לא שמע.
עזר ואמר לו שוב.
הבחור הזה מסר נפש, נטש הכול והלך למרחקים ללמוד תורה.
חפץ חיים לא השיב.
התלמיד לא התייאש.
חזר פעם נוספת.
רבי,
הבחור הזה השליך אחרי גבו ביתו ומשפחתו האיכרים ויצא לגלות ללמוד.
בתורה
שזה בניגוד לבני מכורתו.
ואז החפץ חיים אמר לו ביידיש.
תגיד לי אם אני אומר טוב, בסדר?
איזבוס?
גנץ כלל ישראל האבן הזוי גטהן.
זי זנן.
גגנגן אל מידבור מכבל זין דטוירה.
אמרתי אותו.
ואללה קלט.
הוא אמר לו, וכי מהי גדלותו המיוחדת של אדם זה?
הרי כל כלל ישראל עשו כדבר הזה כשגלול המדבר.
מקום צייה וצל מוות לקבל את התורה ולשמוע חוקי השם.
איזה מעלה מצאת פה?
כל היהודים עשו את זה.
הלכו למדבר
בשביל לקבל את התורה.
עוד מעשה שלכאורה סותם.
עופץ חיים,
הייתה לו הנאה מרובה מאוד מאוד שהיה רואה
בחורים שהגיעו מגלות אמריקה הרחוקה
ללמוד בישיבה שלו בראדי.
ולעיתים היה מדבר אחר כך כלפי מעלה ואומר,
תסתכל כלפי שמיא ואומר,
ראה אדוני והביט על בניך אהוביך.
הנה בחור צעיר לימין,
מוכן היה לעזוב משפחתו וידידיו בארץ מולדתו,
ויתר על מנעמי החיים והנאות עולם הזה הקיימים באמריקה.
ועל אף שגם שם יש ישיבות
שאפשר לעסוק בהן בתורה.
כיוון שהיה סבור שלימודו כאן יהיה באופן טוב יותר מאשר שם,
בחר לסבול את הצער ועול הגלות למענך,
למען תורתך הקדושה.
לכן, אבקש שבגין סיבה זו לחוד,
רחם תרחם על עמך ישראל,
ובגלל הגלות הזו שגולים בעבור התורה,
הוצא מהרה את עמך ישראל מגלותם, אמר,
מקבצם ברחמך בירושלים חיל קודשך,
וכך היה מוסיף לשפוך שיח לפני השם,
ומעורר רחמים על בניו ואהוביו.
ועתה יש לנו לתמוהה.
שני המעשים סותרים, נכון?
מהראשון,
המעשה, מרב שמעון שווייב,
הוא לא הסכים שיש מעלה מיוחדת בזה שהוא גלה מגרמניה.
במעשה השני,
רואים שהוא סבר שזה דבר נשגב עד מאוד,
יכול להשפיע אפילו על גאולת ישראל.
איך ניישב את הדבר?
כשמדובר אודות לומד תורה שגלה למקום תורה,
יש לנו להודיע לו כך דרכה של התורה.
והגלות הזו נכללת בחיוב לעסוק בדברי תורה, הביא גולה למקום תורה
כדי להשיג את קנייניה,
כמו שעשו ישראל במשך כל הדורות.
לכן בנוכחותו של הבחור
לא חפץ החפץ חיים להראות את גודל השבח ועיקר הגלות על הזו שהוא הקריב ובא מגרמניה ללמוד.
אבל אליבא דאמת, הדבר הזה הוא נשגב ונעלה ביותר.
ודאי שיש בגלות זו מסירות נפש,
כי זה נגד הרצון והטבע של האדם.
ואם אכן זכה האדם לקיים גלות זו,
צריכים להתעורר רחמי שמיים על כנסת ישראל בזכותו.
לכן כשראה החפץ חיים בחורים אלה שבאו מאמריקה,
פתח פים בתחינה ובקשה לבורא עולם
שירחם על בניו אהובם בזכות הגלות הזו ויוציאם מן הגלות הבאה.
אדם צריך לדעת שזו הדרך לקנות תורה.
לכן בפניו אומרים לא כך.
אבל האמת שזו מסירות נפש.
יש בזה זכויות בשביל להציל את עם ישראל מהגלות או להקל עליהן.
בספר שפת אמת הקשה אין חתנה נוקט
על אדם שהולך למרחקים ללמוד תורה בלשון גולה.
גולה משמע יש צער וייסורים.
והרי החכמים אמרו לנו,
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
ואם על ידי הגלות הזו
אדם יכול להתעלות בהשגות של ה...
בתורה ובקנייניה,
הרי הוא ייקרא בן חורין.
הוא משוחרר לגמרי.
ומה טוב חלקו?
אז למה הוא נקרא גולה כאילו שיש לו איסורים?
ותירץ בהקדם דברי זקנו בעל חידושי הרין,
על ביאור דברי רשי בפרשת יתרו.
כתב בשבח של יתרו,
בשבחו של יתרו דיבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם,
ונדברו ליבו לצאת אל המדבר מקומתו הוא,
לשמוע דברי תורה.
זה לשון רשי.
ולכאורה מנתה מהו,
כיוון שהקדוש ברוך הוא סיפק לבני ישראל את כל צורכם במדבר,
מזון ומים די סיפוקם,
וענני כבוד מגינים עליהם מכל נזק,
למה זה נקרא מקום תוהו?
ובעיר שהמדבר לא נקרא מקום תוהו, כי אם לגבי יתרו,
משום שעד עתק שדר במדיין,
שכל תושביה אנשי רשע היה נחשב לצדיק לעומת בני המקום.
אבל כעת, כשבאה אל מקום חניית עם בני ישראל,
שכולם בעלי מדרגות נפלאות ונקראים דור דעה,
לשפחה זכתה לראות מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי,
אז כשמעריכים אותו לעומת הסובבים,
בני ישראל,
הוא כבר לא נחשב לבר מעלה.
לכן נחשב לו דבר זה שנדבו ליבו לצאת אל המדבר
מעלה גדולה,
כי לגביו זה נחשב מקום תוהו,
כי הוא לא יהיה נחשב כלל כצדיק ואיש מעלה.
עד כאן דברי החידושי הריב.
על פי זה ביאר השפת אמת,
גם את לשון המשנה שלנו.
כיוון שהאדם הזה שהה עד עתה בין אנשים שאינם בני תורה כלפי בני המקום,
הוא נחשב אצל הקדוש ברוך הוא כבעל מעלה,
ועל כן היה נקה לו לסגל מצוות ומעשים טובים.
אבל עכשיו שהוא הולך ממקומו למקום תורה,
ושם דרים אנשים שכל עיסוקם ולחם חוקם.
זו התורה הקדושה.
הוא הולך כדי להשיג השגות בתורה, ועליו לעמול ולהתייגע בה בגאה יתרה.
והתורה תיכנא בנפשו בצער בגאה רבה.
לכן ראוי לקרוא לו בשם גולה.
לכן אמר התנאי, הביא גולה למקום תורה.
כדאי והגון לאדם הזה ללכת ממקומו,
שהיה נחשב בו כבן חורין,
לעומת שפלות אנשי המקום שבו היה גדר,
ולבחור לו מקום ששם יצטרך לעמול, להתייגע,
בבחינת גלות.
וכמו שיאמר התנא,
הביא זנב לאריות,
ואל תהי ראש לשועלים.
יש לנו קלטת כזאת.
כדאי לשמוע אותה, יש שם זמר אחד שאני מדבר עליו,
גילג'לה.
ובכן רבותיי, מובן,
גם פה אני מבין שהרבה אנשים שנמצאים כאן לא היו גרים פה, נכון?
יש פה מצרפת,
יש פה מרוסיה,
יש פה אוקראינה,
יש בכל מיני מקומות שהגיעו לכאן.
וברוך השם, גלו למקום תורה, והתוצאות נראות על פניהם.
הכרת פניהם ענתה בם.
מקום משנה את האנשים.
מקום משנה את האנשים.
זה מקום של תורה.
ואמר, מי יוסף בן קיסמא?
אפילו אם תיתן לי אלף אלפים,
כסף וזהב ומרגליות,
איני דר אלא במקום תורה.
שמעתם?
תן לי מאות מיליונים,
ואני אהיה הרב הראשי במקום שאתה רוצה שאני אהיה, וזה לא מקום תורה.
תשמור את זה לעצמך, ביי.
אני לא דר רק במקום של תורה.
זה דבר חשוב לדעת.
מחר נמשיך.
ואל תאמר שהיא תבוא אחריך,
שחבריך יקיימוה בידיך.
והרי נהיה מכוון לקיים מצוות חכמים.
רבי חנניהו בן הרשיאו אומר עושו הגאוס וברכו את דרכו לצפו עין,
לפי כוח הרבו להם תורה ונושאות.
כנעמור ה' אלוהינו חפש למען סבגו יחדיל תורהו יחדיל תורהו יחדיל תורהו.