בלי תפילה לא מקבלים - חלק א - המפתח להורדת השפע

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום יהודית חיה בת נוערה תזכה לבריאות שלמה ואיתנה בכל

האיברים והגידים שמחה אמיתית ותמידית

השם יתברך יציל אותם מעין הרע מקללות ממוות

ומידם של הרופאים קודם מידם של הרופאים וממוות אמן

ללא תפילה לא מקבלים כלום

הרב גלינסקי זכר צדיק וברכה

אומר לאיה אמנו ידעה

ברוח הקודש

שליעקב אבינו יהיו ארבע נשים ושנים עשר שבטים

כלומר שלושה שבטים לכל אישה

ילדה את ראובן שמעון בלוי

והוסיפה וילדה את יהודה וקראה כך את שמו

הפעם אודה את אדוני

פירש רש״י שנטלתי יותר מחלקי

זאת אומרת

כל אחת הייתה צריכה להביא שלוש היא כבר הביאה את הרביעי

אז היא מודה לקדוש ברוך הוא על זה

ורש״י אומר שנטלתי יותר מחלקי

היה צריך להיות שלושה ילדים

הגמרא בברכות זן אומרת מיום שברא

הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא

עד שבאה לאה ואודתו

שנאמר הפעם אודה את אדוני

מה קורה אחריכם?

ותעמוד מלדת

למה?

הלא היא הודתה

אז לא מגיעה למי שמודה

אלא משום שלא ביקשה על העתיד

ואם לא מבקשים

לא נותנים

שמעתם?

היא מודה על העבר

אבל לא מבקשת על העתיד

כמו שאנחנו אומרים במודים דרבנן

על שחייתנו וקיימתנו ואחר כך אומרים כן תחיינו ותחוננו

אנחנו רוצים על ההמשך גם לא רק על העבר

גם על העתיד

אז תמיד כשאנחנו מודים על העבר צריך כבר לבקש על העתיד

מעניין אם היא ביקשה על הפעם הרביעית, זה אני לא יודע

כי אם היא ידעה שרק שלוש צריך להיות

אז מה פתאום שהיא תבקש עוד?

אז איך בא לה?

נו, צריך לבדוק את זה. אני סומך עליכם שתביאו לי תשובה, נכון?

רואים

במקום נוסף בתורה הקדוש ברוך הוא מטיל על משה שליחות

לגאול את ישראל

משה רבנו מסרב

לא איש דברים אנוכי

כי כבד פה וכבד לשון אנוכי

לא ייתכן

לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתיים למלך עמים

אומר הרמב״ן

והקדוש ברוך הוא, מה ענה לו?

לך

ואני אהיה עם פיך

ובעת שאתה תדבר

יהיו דבריך נכונים

נכונים זה לא אמת או צדק או יושר

אלא מכוונים

כך מובא בשמות רבה גימל קו ורמב״ן שם

משה רבנו מפציר בקדוש ברוך הוא שלח נא ביד תשלח

פירש הרמב״ן

שלח נא ביד אדם מדבר צחות

שיהיה כשר

וראוי לשליחות הנכבדה הזאת

ואל תשלח

ביד כבד פה וכבד לשון

ותהיה עם פי בדברו אל פרעו

כי זה לא דרך כבוד ומעלה להיות שליחך ערן שפתיים

כי לו ישמעו כל העמים

בדברו אל המלך ברהיטות

הם לא ישמעו

הם לא ישמעו הם לא מדברים ברהיטות

וזה יהיה חיסרון בעיניהם

מה הודיע לו הקדוש ברוך הוא?

אהרון יהיה המתורגמן

לא מובן

למה הקדוש ברוך הוא לא ריפא אותו?

מה הבעיה?

כבד פה, כבד לשון

מסדר לו את הכול

מסיר את כבדות שפתיו

ואז לא היה מקום לסרב מחשש של חילול השם

כתב הרמב״ן

שמות ד'

י'

והקדוש ברוך הוא

כיוון שלא התפלל בכך, לא רצה לרפא אותו

שמעתם?

נורא

ללא תפילה לא נותנים

יש לו כזה זכות פתרון קל, אתה לא מבקש, לא צריך

מסבירים למה הוא באמת לא התפלל, משה רבנו

הייתה לו סיבה

כיוון שנעשה לו נס בפה

איך הוא נהיה?

עקבות פה ועל השפתיים. כשהוא לקח גחלת

לתוך הפה שלו,

כן?

אז כשבחנו אותו החרטומים עם פרעה וכולי,

משך לו את הכתר,

והם פחדו שזה הגואל של ישראל.

אז הביאו לפניו

זהב וגחלת, לראות אם הוא חכם הילד הזה או לא.

אז הוא בא לקחת

את הזהב.

בא המלאך גבריאל,

נתן לו את היד על הגחלת, שישים את זה ככה. ואז לאור הנס, שהשם הציל אותו,

כי אם הוא היה לוקח הפוך ולא היה בא המלאך ומציל אותו, לא היה נס,

היו הורגים אותו.

כי היו מבינים שזה משען של ישראל.

אז הוא לא ביקש כי הוא רצה שזכר הנס יהיה לו תמיד לנכו.

אתם שומעים? בן אדם

כביכול נכה,

מוכן להישאר בנחות, לזכור את הנס שנעשה לו.

מדהים, מדהים.

טוב.

ככה

גם הייתה עת רצון גדולה במעמד הר סיני,

נעקר יצר הרע מליבם,

ואמר הקדוש ברוך הוא, מי ייתן והיה לבבם זה להם להיראה אותי

ולשמור את כל מצוותיי כל הימים,

למען ייטב להם ולבניהם לעולם.

אתם רואים מי שיש לו לב טוב לראות את השם,

לשמור את המצוות. אומר השם, אני אטיב לו ולבניו עד עולם.

אמרו ריבותינו בעבודה זרה,

בשומעם כן, מה היה להם לומר?

הוא אמר, מי ייתן והיה לבבם זה להם? היו צריכים להגיד לו, תן אתה.

ואז היו מצויים לנצח בדרגה של יראת שמיים וקבלת עול מצוות,

כמו במתן תורה.

כיוון שהם לא ביקשו,

חלפה השעה

ולא קיבלו.

יכולת להגיד,

תן לנו אבינו שבשמים, תן לנו אתה.

אתה מייחד שאנחנו נהיה יראי שמיים, אנחנו מוכנים,

תן לנו.

לא ביקשו,

חלפה השעה, לא קיבלו.

זאת אומרת, את כל ההבטחה שיהיה להם טוב הם וזרעם עד עולם,

הפסידו.

למה? לא ביקשו.

וזהו ששנינו במשנה.

צריך לתת הודעה על שעבר ולצעוק על העתיד.

תמיד

נותנים הודעה על העבר,

ותמיד כבר צוחקים על העתיד.

כתוב שכל המקדים, תפילה לצרה,

ניצל ממנה.

ותפילה עושה מחצה.

אז צריך להיות תמיד בתפילה,

לשם. בלי תפילה לא מקבלים כלום.

כל הזמן תפילות על כל דבר, על כל דבר, גם דברים פשוטים.

הלוואי ואני אמצא אבטיח טוב לחובות שבת קודש.

הלוואי ויהיה זה. אפילו דברים האלה שאנחנו צריכים לצרכים שלנו,

בשביל להודות לשם, אם יהיה אבטיח טעים, אתה יודע, אחרת ממה שם זה אבטיח רק מים.

מים יש בברז.

ועל מים לא מברכים, נכון? רק לצומאו.

וכך תקנו לומר בנשמת קול חי,

עד הנה

עזרונו רחמך.

עד הנה, עד עכשיו.

אנחנו מודים לך שעזרונו רחמך.

ולפי הנוסח האשכנזי, ואל תטשנו אדוני אלוהינו לנצח.

זאת אומרת מכאן ולהבא, אל תעזוב אותנו.

אל תעזוב אותנו.

גם במודים דרבנן,

ברכות והודאות אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, על שהחייתנו וקיימתנו.

ואחר כך אומרים מיד,

כן תחיינו ותקיימנו.

גם בברכת הגאולה בהגדה אנחנו אומרים,

והגיענו ללילה הזה.

מה ממשיכים?

כן אדוני אלוהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים.

גם בהר החמן בברכת המזון אנחנו אומרים במועדים.

ובריבון כל העולמים בליל שבת מודה אני

לפניך השם על כל החסד אשר עשית עמדי,

מאשר אתה עתיד לעשות עממי.

בברכת הגומל

מה עונים למברך?

מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלע.

לעתיד.

למה המברך, למה הוא לא מברך המבקש על העתיד?

שגמלני כל טוב

ויגמל אותי.

הלאה, תגיד.

כי אז הייתה ברכה ארוכה והיה צריך לחתום בברכה.

אז לכן קיצרו פה חכמים והציבור עושה לו את העבודה ומבקש בשבילו.

בסערת מלחמת העולם השנייה גלתה ישיבת מיר ליפן.

בני הישיבה התעלו בתורה בראשות אריות שבחבורה.

בראשם היה הגאון רבי אריה לייב מלין,

זכר צדיק וברכה.

נאו לגמרי.

מה?

לאחר המלחמה עברה הישיבה לארצות הברית

וחלקם עלו לארץ.

חלקם ייסדו את הכולל מיר בארצות הברית.

הגאון רבי מיכל זלמן שורקין

היה אז נער בן 16. נפשו דבקה

בן לייב.

והוא הפציר בו שיפתח ישיבה וירביץ בתורה והוא ידאג

להביא תלמידים את חבריו.

רבי לייב נאות לו.

רבי מיכל

הלהיב שנים

הלהיב שניים מחבריו ונסעו עימו במשך כשעתיים ממחנה הקיץ

שהיו בהרים למעונו של רבי לייב.

הגיעו,

נבחנו,

בסוף המבחן

הביט בהם בשתיקה ורצו לדעת מה התשובה.

כעבור עשר דקות

אמר להם,

נו,

תשובו בעוד יומיים.

השניים תמו,

שבו למחנה,

וכעבור יומיים נסעו שוב, שעתיים הגיעו ונבחנו שוב.

שאל אותם רב לייב

שאלות חדשות,

ניתח את התשובות,

הראה באילו נקודות הם ענו כהלכה ובאלו נדרשה הרחבה.

לבסוף

הביט בהם כעשר דקות מייסרות,

עד שאמר להם, נו, תשובו בעוד יומיים.

זה כבר היה מקומם,

אבל קיבלו על עצמם, חזרו למחנה ושבו לאחר יומיים.

קיבל את פניהם כמכרים ותיקים

והחל את המבחן מבראשית.

שאל שאלות חדשות,

שקל והרחיב את התשובות,

בסוף המבחן הביט בהם בשתיקה,

ולפני שעברו עשר דקות,

לפני שיאמר להם שוב

שיחזרו בעוד יומיים,

קפץ אחד מהם, קוראים לו רבי יהושע רובנץ,

וקרא

יאמר נא ראש הישיבה

האם התקבלנו או לא.

הביט בו בתימהון.

ודאי,

התקבלתם כבר בפעם הראשונה.

תמאו לעומתו.

אז למה התורח תבואו בו עוד יומיים שלוש פעמים?

למה לא הודעת לנו מראש?

הוא אומר לו, לא ביקשתם.

אם הייתם מבקשים,

הייתי אומר לכם,

אבל כשלא מבקשים, לא נותנים.

ביקשתם להתקבל? לא ביקשתם.

אם הייתם מבקשים,

היי, היי, איזה לימוד, אה?

ניסו על זה בשביל להבין את התשובה הזאת. אם הייתם שומעים את הדרשה,

יכול להיות שהם מתקבלים מהפעם הראשונה.

כשלא מבקשים,

לא נותנים.

אבל גם כשמבקשים, תלוי איך מבקשים.

הרב שך זכר צדיק לברכה.

הדוד שלו קראו לו רבי איסר זלמן מלצר זכר צדיק לברכה.

אמר לו לרב שך שהוא שמע מהנציב מוולוג'ין זכר צדיק לברכה

שהעיד על עצמו שביום שאינו בוכה

בברכת אהבה רבה,

בדמעות שליש

ואומר

ותן בלבנו פינה להאמין ולהסכים,

לשמוע, ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה,

ואער עינינו בתורתך.

באותו יום הוא לא מחדש שום דבר בתורה.

רק אם הוא בוכה ומבקש, אז תלוי איך מבקשים,

כשמבקשים נותנים.

אם אתה מבקש מכל הלב,

אם אדם מתפלא, אתה חונן לאדם דעת ומלמדים בבינה, אתה לא מתכוון שהוא יחון אותך בדעה ולא בבינה, אתה מתכוון לעבור לברכה הבאה, זה הכול, זה מה שאתה מתכוון, אתה לא מתכוון כלום.

הניגון מראה מה אתה מתכוון, אבל אם זה מונוטוני כל הזמן, אותו דבר, דגה דגה דגה דגה דגה דגה דגה דגה בשביל לעמוד בזמן, זה לא תפילה, אתה לא מתכוון לכלום.

לא תקבל כלום.

אתה תשאר אותו דבר, תמשיך להגיד טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו והחיים יאמרו טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו ביי ביי ביי ולא עשית שום דבר.

אם אתה מבקש באמת, ביי ביי ביי מקבלים, הנה הוא אומר, יום שהוא לא היה מבקש ככה בבחייה

לא היה מחדש, ביום שהיה בוכה על זה

היה מחדש.

ומדובר בגאונים, כן?

אנצים מוולאז'י

אמר שם מברזד,

זכר צדיק ברכה, כתב

בשם רבי שמאלקה מניקלשבורג,

זכר צדיק ברכה,

מי שאינו מכוון בברכת אהבה רבה ובברכת

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה,

לא יוכל לכוון בלימודו באותו היום

לאמיתה של התורה.

ופעם אמר לו תלמיד

שלא כיוון בתפילתו

וחידש חידוש אמיתי,

ביקש לשמוע את החידוש וסתר אותו.

לא היה חידוש.

בעיניו היה חידוש, אבל באמת זה לא היה חידוש.

למה?

כי הוא אמר, אני התפללתי בלי לכוון וחידשתי גם חידוש. אמר לו, מה החידוש?

אמר לו, חידוש, סתר לו את החידוש. מה זה לא חידוש בכלל?

אתם מבינים? היה נגש...

אחד שעבד אצלי,

וכשהיה נתקע עם איזה משהו, בעיה, ככה,

עם הנגרות,

מה היה אומר?

התוכן אין לו עולם דעת.

כל הזמן מחפש עצה בקדוש ברוך הוא,

איך לצאת מהמצב, היה אומר התוכן אין לו עולם דעת.

הוא לפחות מבין מה הוא מדבר, שבלי שהשם חונן דעת, אתה לא יכול למצוא גם אלתורים וכל הדברים האלה, זה תלוי איך אתה.

צריך לבקש, בקיצור, השם רוצה שתבקש, תבקש,

מה הבעיה?

חכמים בנידע עין אמרו, מה יעשה אדם ויחכם?

ימעט בעסק וירבה בישיבה.

נו, אבל הרבה עשו כן ולא עלתה בידם.

אלא יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו.

מה יקם משמע לן? מה בא לשמיענו?

דאה בלא הלא סגי.

אם אדם

לא ישב וילמד,

אבל גם יבקש על החוכמה ויתפלל עליה, לא יבקש רחמים,

לא יועיל.

יש צורך בהתמדה וביגיעה, ודאי,

אבל יש גם חובה להסמיך לזה את התפילה,

להתפלל שזה יצלח.

אבל לא תפילה שגורה בלבד, שאתה משגר מהפה דוק דוק דוק דוק. לא.

אין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת,

אלא להתפלל לשם בדמע.

מי אומר את זה? הגאהן.

רבי יונתן אייבשיץ

ביערות דבש. הוא יודע מה הוא מדבר. הוא חידש הרבה חידושים בתורה. הוא יודע איך זה בא לו.

כשיצא לאור הספר עמודי אור לגאון מסובלק,

זכר צדיק וברכה,

הייתה התפעלות גדולה בעולם התורה.

כולם דיברו בחידושים המופלאים.

גם דיין,

גם דיין העיר קובנה

לא סבע מה עיון בו,

והמליץ

לפני הרב

של קובנה, הגוין האדיר,

רבי יהושע לייב דיסקין,

הנקרא שרף מבריסק,

שיעיין בו.

התנצל בפניו הרב בבריסק, ואמר שאין לו פנאי.

עיתותיו מוקדשות להתעלות בתורה ולענייני העיר.

אבל הדיין

לחץ ולחץ.

על הרב להכיר דרך לימוד מחודשת.

כולם מדברים בחידושים המופלאים.

הרב חייב להיות מעודכן.

הבית הספר

הביא לו בשמחה.

והרב, מה אמר לו?

הלא הודעתיך שאין לי פנאי.

מה הנושא הראשון שהוא דן בו?

אמר הדיין, הוא חוקר האם על בתי התפילין להיות עשויים מעור אחד.

שאל הרב, ומה חידש בעניין?

הרצה הדיין את כל המהלך.

בתחילה הביא ראייה מדיבק שברי שופרות ודחה.

הביא ראייה מהדבקת קלף הפרשיות ודחה.

מהדבקת רצועות תפילין השנויה במחלוקת הראשונים, בחלק.

והסיק לך שיר ממשנה במסכת כלים ומסוגיית זקן ממרא במסכת סנהדרין.

כשסיים

שאל הרב, ומה נידון בסימן השני?

הקריא הדיין,

לבאר שיטות הפוסקים בדין איסור אסח הדעת בתפילין.

אמר הרב,

אמר הרב,

הוא פותח בקושיית השאגת אריה מהגמרא ביום על הסוגיה בשבת,

ומוסיף להקשות כך וכך,

ומביא דברי הרמב״ם

בעיני הרצוי הציץ,

ומחלק כך וכך,

וממילא מיושבת קושיית השאגת האריה.

והוא אולי הביא גם את דברי שער המלך.

כן,

כן, הביאם בהגהה.

נייחא.

אז הרב לבד ידע כבר מה, איך הוא כתב ומה זה,

ממה שהוא אמר לו,

איך הוא מתנהל.

בדיון הראשון הוא כבר הבין בשאלה השנייה איך הוא יתנהל בדיון השני.

הוא ידע איזה מקורות הוא ייקח להשתמש בהם ומה יעשה בסוף. שמעתם איזה גאונות?

הלאה.

נייחא, שואל אותו. והסימן הבא,

הוא אומר לו, בעניין נשים בתלמוד תורה.

אומר לו הרב מבריסק,

ודאי הביא את דברי המגן אברהם בסימן קכח,

והמשיך לקושיית עטורי אבן על דברי רשי בראש השנה ל״ג,

וחלק כך וכך מסוגיית הגמרא בחולין פ״ד,

וכך קו לקו טבע את כל המהלך לפליאת הדיין,

והמשיך כך,

סימן אחר סימן.

והדיין מקריא את הכותרת והרב עורג את המהלך,

את הרקע,

את הקושיות,

את החילוקים,

את הראיות עד למסקנה,

ולא ברוח הקודש,

אלא בגאונות העצומה ובקהות מופלאה והבנת קו המחשבה של הגאון המחבר.

כך הגיעו עד לסימן ל״ד.

בעניין חולש יש בו סכנה,

שמאכילים אותו הקל, הקל תחילה.

אמר הרב,

מדי פתח בדברי החכם צבי סימן קלח?

לא אמר הדיין

אבני מילואים סימן יח

לא אמר הדיין

נודע ביהודה מהדורה כמה אורח חיים סימן ל״ו״

לא

הרב קם במקומו

ניגש לקופת הצדקה

נשא תפילה קצרה מה שלימדתי אתכם כן היום

שלשל פרוטה מטבע נחושת של קפיקה

פנה אל הדיין ואמר

הוא פותח בדברי הפרשת דרכים והתחיל בזרם בשטף עד סוף הספר

כשהגיעו הדברים לאוזני הבסל לוי

מבריסק זכר צדיק ברכה התפעל וקרא

עד עכשיו ידעתי שאפשר לדעת ללמוד

כשיש ראש טוב

אה גודקופ

כעת נודע לי שצריך גם קפיקה

לקופ

לראש צריך גם קפיקה מטבע צריך לצרף תפילה לכישרון כי אם לא מבקשים

לא נותנים יא בבא איזה מייסר מויפס אה אה

עד ל׳ הוא הלך טוב עם הראש שלו

ואחר כך היה שינוי

ואז הוא היה צריך עזרה תפילה לבורא יתברך ואיך עושים תפילה עם קפיקה

שמים מטבע

מתפללים שהשם ייתן לך להבין את המהלכים הבאים ומשם עד סוף הספר הוא גמר הכל

מה זה להיכנס לראש של הבן אדם ולדעת איך הוא מנטע מזה?

איזה דבר הוא ידע.

היה עוד סיפור כזה סיפרנו פעם על מישהו וואי וואי וואי איזה דבר

שאומר לו בשביל מה אני צריך לכתוב את הספר השני תיתן לי כבר איזה פאפו איזה גאונים

יא חביבי טוב

הישועה מוכנה אבל היא תלויה בתפילה בנביא במלאכים א' פרק יח מסופר על העימות שהיה בין אליהו הנביא

לבין נביאי הבעל בהר הכרמל

מול מאות נביאי הבעל ניצב אליהו הנביא לבדו

והוא מציע ששני הצדדים יכינו מזבח וישחטו עליו פר בלי להדליק אש

והיה מי שיצליח להוריד על המזבח אש מן השמיים

זו ההכחה כי הוא האלוהים

אחרי שנכשלים נביאי הבעל בניסיונם להוריד אש מגיע התור של אליהו מכין מזבח עורך עליו עצים וגם שופך מים מסביב

כדי לעצים את הנס כאילו גם אם תרד אש ויש מים על הזבח

אז לא ידלק

הם מפריעים?

בשביל להראות עוד יותר עצימות

הנס הוא אמר לשפוך וישנו וישנו וישלשו

מים מים מים

וכך אומר הכתוב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר

אדוני אלוהי אברהם יצחק בישראל

היום יוודא כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך

ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה

מעמד קידוש השם שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה ממעמד הר סיני

ממשיך אליהו הנביא ומתפלל

ענני אדוני ענני

וידעו העם הזה כי אתה אדוני האלוהים

ואתה סיבות את ליבם אחורנית

ממשיך הנביא ומספר

לאחר התפילה של אליהו הנביא

ותפול אש אדוני ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים

ואת העפר ואת המים

אשר בתעלה לחיכה

וירא כל העם

ויפלו על פניהם ויאמרו

אדוני הוא האלוהים אדוני הוא האלוהים

ואז

אליהו אומר להם לשחוט את נביאי הבעל

ועכשיו מגיע הזמן שירד גשם

כי האם כל מה שהיה זה היה בגלל ששלוש שנים הוא מנע גשם

אז עכשיו האם ירד גשם או לא ירד גשם?

והאם ירד מיד גשם

ויאמר אליהו לאחיו

עלי אכול ושתה כי כל המון הגשם

הנה הגשם מגיע עוד מעט

ויעלה אחאב לאכול ולשתות

ואליהו עלה אל ראש הכרמל

ויגהר ארצה

וישם פניו בין ברכיו

אליהו מתפלל תפילה מיוחדת על הגשמים

ויאמר אל נערו

עלי נא הבט דרך ים

ויעל ויבט

ויאמר אין מאומה

ויאמר שוב שבע פעמים

ויהי בשביעית

ויאמר הנה עב כתנא ככף איש עולה מים

ויאמר עלי

אמור אל אחאב

אסור ורד

ולא יעצרך הגשם

ויהי עד כה ועד כה

ושמיים יתכדרו עבים

ורוח ויהי גשם גדול

רבי אליהו דיסקין מביא רעיון נפלא ששמע מרבי מרדכי

דרוק

הקדוש ברוך הוא שולח את אליהו נביא להיפגש עם אחאב כדי להוריד גשם לאחר שלוש שנות בצורת

אלא בתחילה עם צריכים לשוב בתשובה

לכן הוא עושה מעמד נפלא של קידוש שם שמיים כולם צועקים אדוני הוא האלוהים מה עוד חסר

שירדו גשמים כבר כולם שבו בתשובה שם שמיים מתקדש ברבים

נביאי העבודה זרה מתו

יש את כל הסיבות לישועה

אבל מה חסר עדיין?

תפילה הברז שדרכו זורמות הישועות זה התפילה

גם אם כל התנאים בשלו להשגת הישועה

עדיין יש צורך להתפלל בלי תפילה הברז לא נפתח אחרי ששרים עבדו עבדו עבדו

משמחים עם שם הוויה מברכים אחד את השני מתפללים אחד על השני וזה מועד.

חכמים זיכרונם רכה אומרים על מזונותיו של האדם שהם קשים

כקריעת ים סוף

בדומה לכך אומרים כי זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף

מה המכנה המשותף

בין קריעת ים סוף לבין פרנסה ולזיווג?

נאמרו הרבה פירושים בכך

אבל על פי היסוד הזה שאמרנו

בעזר השם

שלושה דברים אלה מוכנים ועומדים לאדם אבל כדי שיזכה לקבל אותם

יש צורך בתפילה

מזונות האדם קצובים מראש השנה

עם זאת

אז זוהר הקדוש אומר על אדם להתפלל כל יום על פרנסה לכן יש שאומרים פרשת המן כל יום

הכל קצוב משמיים אבל צריך לפתוח את הברז

כדי לקבל את השפע

וזאת עושים על ידי תפילה. זיווג האדם

מוכן כבר ארבעים יום לפני יצירת הבלעד אבל כדי שיגיע כתוב בתהילים ל״ב״ו

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצו שיהיה לכם סימן תהילים ל״ב״ו זה ליבו

דרשו החכמים זיכרונם לברכה בברכות ח׳

זו האישה על זאת תתפלל כל חסיד זו האישה שמעתי מרבי יעקב אידלשטיין

זכר צדיק לברכה

סגולה לזיווג לומר בכל יום אתם שומעים רווקים

פרק ל״ב בתהילים

ולכוון בפסוק הזה על הזיווג

כי הזיווג מוכן מראש

אבל צריך להתפלל על כך

וכך היה גם בקריעת ים סוף תנאי תנא הקדוש ברוך הוא

מעשה בראשית שהיה מבקע לכלל ישראל

אבל כשהגיעה העת ויצעקו בני ישראל אל אדוניי

חכמים דורשים על הפסוק בשיר השירים

יונתי בחגבי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראייך

אבל גם השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נבא

על קריעת ים סוף זה נאמר

הקדוש ברוך הוא המתין לתפילה של ישראל

כמו שאומר רשי זה נאמר על אותה שעה שרדה פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין להם מקום לנוס לפניהם

מפני שהים היה שם ולא להפנות

לא ימין ולא שמאל מפני חיות רעות

אמר לה הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל הראיני את מראייך

את כישרון פעולתך למי את פונה בעת צרה

אז מה המכנה המשותף?

הישועות מוכנות

אבל צריך להתפלל על כך זה שאומרים כל יום

מוציא אסירים

פודע ענבים

עוזר דלים כל זה מה?

איך מוציא אסירים?

איך פודע ענבים?

איך עוזר דלים?

ועונה לעמו בעת שוועם אליו

מה זה מוציא אסירים?

זה מתייחס לזיווג של אדם

וקשה לזווגן כקריעת ים סוף

אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

מה זה פודע ענבים?

זה קריעת ים סוף

אז הושלמה הגאולה של ישראל, הוא פדה אותם, את הענבים שיצאו ממצרים

מה זה עוזר דלים? דלים זה המזונות של האדם

איך זוכים לשלושה דברים האלה?

בעונה לעמו בעת שוועם אליו

הישועה נמצאת

אבל בלי לפתוח את הברז על ידי התפילה

לא זוכים לכך

מעתה תתפללו ותזכו אמן

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורעי עונש שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורעי עונש שבת

אב בקדשה וקדשה וקדשה שביש שבת

אב בקדשה וקדשה וקדשה שביש שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שלום וכורא עונש שבת

ישנאו במלאכות אחר, שומרי שומרי שומרי שבת,

וקורא עונג שבת.

עם מקדשי, מקדשי,

ועד אשר מילי אפשר,

ועד אשר מילי אפשר, ועד אשר מילי אפשר, עד שבת שלום.

הריני מכוון גם צוות חכמים,

דאורייתא, בשמחה דאורייתא.