בלי תפילה לא מקבלים - חלק נ"ב - שערי דמעות "אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ"

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת משה בין אהרון ויונה,

שיהיה נפשו צרורה בצרור החיים, אמן.

בלי תפילה לא מקבלים כלום,

חלק נב.

פערי דמעות

אל דמעתי אל תחרש

פעמים אדם מרבה בתפילה ולא נענה.

מה יעשה?

בספר ערבי נחל

מביא

מלך רשע,

צבר לעצמו שונאים רבים.

ביקשו להתנכל לו,

וידעו שהדבר בלתי אפשרי

משום שהוא ספון בארמונו, מוקף בשומרי ראש.

עלה במוחם רעיון,

ונועה הקטן הולך לבית הספר מדי יום,

מוקף בשומרי ראש,

אבל השמירה עליו פחותה.

אפשר לנצל רגע חוסר ערנות מצד השומרים,

לחטוף אותו ולכלוא אותו במקום סודי.

המלך היה מודע לסכנה המרחפת על ילדו.

לקח אבן

שיש לה כוח לבקוע חומות אבן וברזל,

ותפרו כיס פנימי בבגדו של הילד,

וטמנו אותה שם.

אמר המלך לבנו,

אם יום אחד יחטפו אותך

ויחלעו אותך בחדר סגור,

השתמש באבן זו להבקיע עקירה חדר.

ככה היה.

יום אחד חטפו את בנו,

הכניסו למרתף תחוב

מלא בוט צוותית,

התפלש בבוץ

ומרר בבכי.

נזכר באבן,

הוציא מבגדו והחל להבקיע את קיר החדר.

לאכזבתו

לא פעלה מאומה,

ניסה שוב ושוב לשווא.

עובד עצות, מה יהיה?

ואז עלה במוחו

האבן מלוכלכת מבוץ וטיט,

אולי זה מונע לפעול?

החל לנקות אותה,

ניסה להסיר את הטיט,

הטיט סורר, יבש מאוד,

דבוק לאבן.

בצר לא התחיל לבכות

והדמעות זלגו על האבן, לכלכו את הטיט.

לאט לאט

העמסו הדמעות את הטיט

והאבן נוקתה לגמרי.

נטל אותה והצמיד לקיר, והנה הקיר החל להתבקע.

יצר פתח גדול,

דילג מעבר לקיר ונמלט מכילו.

הנמשל, כשעם ישראל חוטא,

יוצר מחיצת ברזל

המפסיקה בינו לבין אביו שבשמיים.

כנגד זה יצר הקדוש ברוך הוא תפילה

יש בה כוח לפקוע מחיצות ברזל המפרידות

בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

זוהי האבן

שמפקיעה כל חומה ומחיצה.

פעמים

אין התפילה המועילה,

כי היא מלוכלכת בטיט ובבוץ.

הדרך להשיב לה את הכוח

על ידי דמעות.

כל דמעה ממיסה את הלכלוך והזוהמה שהצטברו.

כל תפילה הופכת להיות זכה ונקייה יותר,

עד שהיא בוקעת המחיצות והחומות

ומגיעה לכיסא הכבוד.

אז כוח התפילה עם דמעות

להעמיס כל עכבה ולבקוע ולחדור ולהגיע עד כיסא הכבוד.

פעם אחת

ביקש אב מבנו תרים אבן זו לקומה חמישית.

האבן הייתה כבדה מאוד.

הבן נישא,

לא יכול אפילו להזיזה.

מי עשה?

קרא לחבריו,

מה עושים?

איך נרים את האבן לקומה החמישית?

אמרו לו, תשאל את אביך.

אתה הבן שלו, תשאל אותו.

שאל אותו,

אמר לו, העצה היא לרסק את האבן

לפיסות קטנות,

ואז תוכל להרים בקלות ולהביא את האבן לקומה החמישית.

פעמים אדם תוהה, יש לי כזה לב של אבן,

איך אני ארים אותו לקדוש ברוך הוא?

אומר לו הקדוש ברוך הוא, תשבור את הלב לרסיסים,

ואז תוכל להרים.

לב נשבר ונדקה, אלוהים לא תבזה.

כשבוכים מעומק הלב,

מזילים דמעות, שוברים את הלב.

וכך זוכים אלוהים, לא תבזה,

מקבל את התפילה.

אז על אחת כמה וכמה שזה הולך עם שערי דמעות.

כמו שכותב המהר״ל מפראג, זכר צדיק וקדוש לברכה,

במדינה אחת עלה הנהר על גדותיו,

ואיים להציף את המדינה על כל יושביה.

כמו בחודידה עכשיו, מה שעשו החות'ים.

שם ירדו גשמים ושטפו אותם.

וגם כל המוקשים ששמו שם החות'ים התחילו להתפוצץ

ולהרוג אותם. בקיצור, חגיגה תימנית.

וקצב הדסה.

לפעמים בן אדם טועה,

יש לי כזה לב של אבן, איך אני מרים אותו לקדוש ברוך הוא?

אומר לו הקדוש ברוך הוא, תשבור את הלב לרסיסים

ואז תוכל להרים.

אומר המהר״ל מפראג, במדינה אחת עלה הנהר על גדותיו,

ואיים להציף את המדינה על כל יושביה.

כתיבה המלך לבנות בדחיפות סכר,

שיעצר את השיטפון.

אחר ימים מודיעים לו, המחיצה הייתה חזקה, אבל לא הואלה,

ונכנסו המים.

ציווה לברר מה פשר לדבר.

אמרו לו, זה מים מלוחים.

מים מלוחים, הם מפרקים הכול.

ופורצים את החומות.

מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאבינו שבשמיים.

דהיינו, יש הפסק.

שדתם תפילתי.

אבל למרות שיש מחיצה,

מים מלוחים פורצים את כל החומות.

שערי דמעות

לא ננעלו.

הדמעות המלוחות

פורצות את כל החומות.

אחד מתלמידי החתם סופר ביקש להתמנות לרב

בעיר אחת,

והיה לו מתחרה.

נסע החתם סופר לעיר הזאת כדי לעזור לתלמידו.

לא עזר.

המתחרה עלה על כס הרבנות.

אמר החתם סופר, נגד הכל יכולתי.

אבל נגד הדמעות עם מזמורי תהילים של השני לא יכולתי.

ככה זה כשאדם מכיר בערך תפילתו עם דמעות.

כל מי שיכול להוריד דמעות בתפילתו אין לשער את מעלתן.

בספר חסידים

מובא יש אדם

שאינו ראוי שיקבל למקום את תפילתו,

אלא בעבור תוקף, תחנונים ודמעת עיניו.

כאשר הוא בוכה תמיד ומתחנן,

אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים,

מקבל הקדוש ברוך הוא תפילתו

ועושה חפצו.

בספר מטה משה כתב

יכוון בתפילתו בבחיה ובדמע,

כי גדול המוריד דמעות בתפילה ששובר כל גזרות רעות.

בזוהר הקדוש

אמר רבי יהודה כל הדברים שבעולם תלויים

ובתפילה שאדם מתפלל לקדוש ברוך הוא.

ככל שכן,

מי שמוריד דמעות בתפילתו,

שאין לך שער,

שאלו הדמעות לא תבוא נבוא.

אז כל הדברים תלויים,

לא תמיד יורדים אלינו,

אבל עם

הדמעות והתפילות,

אדם יכול להביא אליו את כל צרכיו.

כתוב, ותפתח ותראה הוא את הילד.

ותפתח,

זוהי השכינה העומדת על ישראל כאם על הבנים,

והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

כיוון שפתחה ותראהו את הילד,

ילד שעשועים,

שהם ישראל שמתחטאים לפני מלכם תמיד,

ומיד שמתחננים לפני הקדוש ברוך הוא,

ובוכים לפניו כבן הבוכה לפני אביו,

מה כתוב? והנה נער בוכה,

כיוון שבכה הוסרו ממנו כל גזרות קשות שבעולם.

מה כתוב? ותחמול עליו,

שנתעורר עליו ברחמים,

ותחמול עליו.

אז זה מסביר

איך אנחנו יכולים לזכות.

הבכייה מביאה חמלה,

ומתקבלות הבקשות ומתבטלות הגזרות.

בשם המהריד מבעלז,

זכר צדיק וברכה,

מובא מי שיש לו בנים,

ואפילו אדם שהשיא כבר את בניו,

לא יניח תפילת שמונה עשרה אחת יבשה בלא דמעות בתפילה על בנים טובים.

ואיך אפשר לזכות לבנים טובים בלי זה?

אדם מבסוט, בא לו ילדים, זהו.

אבל הוא לא ממשיך לבכות

שהם יהיו טובים.

ותרנא דבי אליהו מובא שהיה אב אחד,

שהיה משתטח בבית המקדש שני וחמישי בתענית, משתטח על הרצפה,

והיו לו חמישים צאצאים שכולם צדיקים גמורים.

מזה שהיה מתפלל ובוכה משתטח שני וחמישי בתענית

על הילדים.

חמישים!

רבנו יונה בספרו שערי העבודה כתב הדמעה היא כנגד ניסוך המים

שהיו מנסחים על גבי המזבח.

במקור,

בפירוש התפילות והברכות,

לרבנו יהודה בן רבי יקר,

שכתב

כי הדמעה כיום היא כנגד ניסוך המים.

וכבר כתב

האבן עזרא בשירו

לך אלי תשוקתי אנסך את דמעי לך.

זאת אומרת הדמעות הן כנגד ניסוך המים.

אז ניתן בידינו אמצעי מיוחד של דמעה ובכי

ביכולתו לחולל נפלאות,

לבקוע רקיעים ולהגיע עד כיסא הכבוד.

וכך כותב בעניין זה אוצר הידיעות.

הגמרא ברכות ל״ב אומרת

שערי דמעה לא ננעלו.

גם אם שערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו.

ומה ביכולתו של אדם לעשות?

לבכות בתפילה?

וכך הוא פותח

את הדרך והיא תתקבל.

בעניין זה מוסיף היערות דבש,

וחלק ראשון דרוש ד׳.

אשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה כי לא ישוב רקם

ועל מה נפתח בגולה?

מה יגן בעדינו אם לא בתפילה ובקשה מקירות הלב?

אוי לנו על מה שנאמר

באחה ג' מ' ד'

דקותה וענן לך

מעבור תפילה.

מחיצה של ברזל מפרידה בין ישראל לאביהם שבשמיים.

סקוטה וענן.

השם מסכך בענן שלא תעבור התפילה.

אותו ענן

מבאר היערות דבש,

עדים והבל

שיש בהם חטא,

היוצאים מפי איש ואישה כל יום.

ובייחוד שיחה בטלה בבית הכנסת.

ומכל שכן בעת תפילה.

הכל עולה באב וענן

ומונע מהתפילה לעלות.

אז מה ביכולתנו לעשות להסיר המחיצה

של הברזל והמס...

בצר של הענן

משיבה יערות דבש

אם אדם מתפלל אחר כך בכוונה בבכי ודמעה

מעלה כל תפילות מכמה שנים

אשר סביב נקבצו לו

כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עלייה

וכעת על ידי תפילה כזו עולים במעלה ביתנו

נמצא שבכוח הדמעות והבחיות

עם התפילה לאסיר המפריעים

ולעלותה לרקיעים עליונים עד כיסא הכבוד.

חכמים זיכרונם לברכה

אמרו מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה

שנאמר גם כי אזעק ואשבע שתן תפילתי.

אף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו.

בעזרת הדמעות והבכי אפשר להשיג עולם ומלואו.

בירושלים מתגורר ילד יתום

בן עשר

בעל כישרון עצום

ידוע כעילוי מופלג

עם מוח גאוני

עמו היה בצלאל ג'ולטי

אמו האלמנה

השקיעה בו רבות

טיפחה ועודדה אותו לשבת ללמוד בהתמדה גדולה.

באותם ימים שררה בירושלים אימה וחרדה ממחלת עיניים קשה מדבקת

שהחולים בה בדרך כלל איבדו את חוש הראייה

אמו התפללה על בריאותו השלמה של בנה

אלא שלא חלפו שבועות

והילד חוזר מלימודיו ומבשר שיש לו כאב עיניים חזק.

האם לא ידעה את נפשה מרוב בהלה

והחלה להתפלל מעומק הלב שהשם יציל אותו.

למוחרת חזר הילד עם עיניים נפוחות מאוד

היא רצה אל הרופא

ופרס את ידיו

בייאוש ואמר הילד נדבק במחלה.

חרדה גדולה לפתה את ליבה

שבנה עומד להתעוור.

הבן שאידיול גדולות,

שעתיד להיות גאון הגאונים ועמוד גדול בעם ישראל,

עומד לאבד את הראייה.

לא חלפו ימים, הילד מודיע לאימא, אני לא רואה.

האם הצדקנית

הושיבה את הילד בן העשר בעגלת תינוק

ורצה איתו לקבר רחל אמנו.

שעתיים היא רצה לשם.

כשהגיעה נכנסה פנימה,

פרצה בבכי גדול מתחננת לניסים ולישועת השם.

באותה שעה פתח גם הילד את פיו והתפלל על עצמו בדמעות.

וכך אמר,

ריבונו של עולם,

איני צריך את העיניים שלי לראות את אמי היקרה והחברים או האוכל שאני אוכל.

על כל אלו אני מוכן לוותר.

רוצה אני רק דבר אחד,

לראות את התורה הקדושה שלך וללמוד אותה.

אנא, תציל אותי ממחלת העיניים הזו.

הוא בכה, בכה, בכה, כמו תינוק.

האימא העידה

כי שובל דמעותיו זרם על מצבת הקבורה של רחל אמנו.

לבסוף הוא נרדם.

והאימא הובילה אותו לביתם,

השכיבה אותו לישון.

למחרת בבוקר קם הילד,

וראה זה פלא,

עיניו לא כאבו,

וחזה לראות כרגיל.

בתחילה

רצתה לקחת אותו לרופא.

הילד אמר, אם הקדוש ברוך הוא החזיר לי את הראייה,

למה שנלך לרופא?

אין לי זמן לזה.

רץ לבית המדרש ללמוד תורה.

עשרות שנים

חי אותו ילד,

ושמו יצא לשם ותהילה כגאון רבי בצלאל ג'ולטי, זכר צדיק וברכה.

ועם זוג עיניים בריאות,

ברבות הימים התפרסם

בבהירותו המיוחדת ובעומק סברותיו,

ושימש כדיין בבית הדין הגדול בירושלים,

הוחרבה הראשי של העיר.

כששיבחו אותו בפני אמו,

נהגה לומר אינכם יודעים

כמה דמעות עלו לו לרבי בצלאל כדי שיגיע לאן שהגיע.

אב לתאומים

שאחד מהם היה מוכשר מוצלח

וזחלתי שבחות רבות

האח השני

לא הצליח ללמוד, לא קלט ולא הבין,

נעשה משעומם

והסתבך במריבות,

בבעיות משמעת והתנהגות.

מדי יום הוריו קיבלו תלונה.

אלפו חודשים,

פתאום הבחינה רבה שהילד השתנה לטובה.

נתעניין אצל אביו מה הכדור שהוא נותן לו.

סיפר האב, אומר לך את האמת,

התחלתי להתפלל עליו מדי יום אני מזכיר אותו בתפילותיי ומוריד עליו דמעות.

זה היה הטיפול שעשה האבא,

ומאז נפתחו

מעל הילד ארובות השמיים והשתנה לטובה.

למה אנחנו לא משתמשים בפטנט הנפלא הזה?

משום שבתוך תוכנו אנחנו לא מאמינים בכוחה של התפילה.

סיפר מורה צדק בבני ברק

שישב ובדק בערב סוכות סטים רבים של ארבעת המינים,

והיה מכריע בין כשר למהודר.

ואחר כמה שהיו מהודר א' א',

לפתע נכנס יהודי,

רוסי,

מתקשה בעברית,

ביקש שיבדוק את הסט שלו.

הצצתי לעבר האתרוג והתפעלתי.

מעולם לא ראיתי אתרוג מיוחד במינו כזה.

שאלתי אותו, מיניין השיג?

תשובתו הייתה, השם עזר.

התבוננתי בהדסים והתפעלתי, מיוחדים במינם.

לולב נדיר.

לא יכולתי לעצור את ההתפעלות וביקשתי להבין.

איך הוא השיג סט מושלם כל כך?

והוא אמר, התפללתי לשם.

אמרתי לו שאני לא יודע לבדוק בעצמי סט,

ושיזמן לי.

אמר המורה צדק, עכשיו הבנתי מה ההבדל בינינו לבינו.

אנחנו עומדים שעות מחפשים הידור כזה או אחר,

אך באמת שום דבר אינו בידינו.

האופן היחיד שעל ידו אפשר לזכות בקלות,

זה על ידי תפילה לשם.

לכן בטו באב מתפללים על אתרוג,

שנזכה להשיגו מהודר כראוי.

הכל הולך עם תפילות.

מי שחושב שהוא יודע להסתדר והבטיחו לו ואמר שיסתדר לו וזה וזה וזה,

סמוך על סמוך,

ובסוף זה סומך נופלים.

כוח תפילה אמיתית

מעומק הלב משנה את הטבע,

פשוטו כמשמעו,

וגם

בוקעת רקיעים

ועולה מעלה-מעלה.

גם כאשר המתפלל לא ראוי,

אבל אם הוא בוכה,

מזכה אותו במה שרוצה.

בספר ומשה היה רועה על רבי משה פרדו, זכר צדיק לברכה.

אחד הכללים שהיו שגורים על פיו,

שנתקל בקשיים כלשהם,

או שסופר לו על בעיות שונות,

הוא היה אומר, מי שבוכה, זוכה.

מי שבוכה לאבים שבשמיים,

זוכה שיענו לו לא על פי הטבע.

וסיפר דוגמאות

שקרו איתו.

נכנסה לחדרו כלה חסרת אמצעים,

וביקשה את עזרת קופת עזר הנישואין על מנת לרכוש מתנות לחתנה.

באותה שעה בדיוק הייתה קופה ריקה.

בלית ברירה השיב פניה ריקה,

מייעצה לגשת אליו למחרת.

התמלאו עיניה של הכלה בדמעות.

ורבי משה הזדעזע לראות זאת.

אמר לה, שבי ביתי,

בואי ונאמר פרק תהילים ביחד.

הושיט לספר תהילים, פתח את שלו,

והחלו להגיד פסוק אחר פסוק.

עוד לא סיימו את המזמור,

צלצל לטלפון.

הרב פרדו,

ברשותי סכום כסף עבור הכנסת כלה.

להיכן הוחל עבירו?

הרב המשתומם

שמע מפיו את גובה הסכום שהתאים בדיוק לבקשת הכלה.

רועד ביתי אמר לכלה נדהמת.

עלינו להתפלל לה' כמו תינוק,

כשהוא רוצה דבר מה הוא בוכה ובוכה, עד שהוא מפסיק זאת,

הוא לא מפסיק לבכות עד שהוא מקבל.

ככה גם אנחנו צריכים להיות.

כוח הדמעות עצום.

אמרו חכמים בברכות ל״ב שאף על פי ששערי תפילה ננעלו,

שערי דמעה לא ננעלו.

שנאמר שמעה תפילתי ה'

ושבעתי האזינה אל דמעתי אל תחרש״.

מה הסיבה שגדול כוחן של דמעות?

מבואר שהפתח שנכנסים בעדו התפילות הנאמרות בדמעות,

הוא לא נפתח על ידי מלאך או ממונה,

אלא הקב' ברוך הוא בעצמו פותח אותו.

חש״ל למה הדבר דומה?

דלתות בית נעולות,

אי אפשר להיכנס או להוציא דבר,

מלבד מים.

רק מים יכולים לחבור תחת הדלת ולחדור פנימה.

ככה הן הדמעות של התפילה.

שום מסך אינו עוצר את התפילה הנאמרת בדמעות.

שאלו את החפץ חיים, זכר צדיק ברכה,

מה הזכות המיוחדת שהייתה לאמו,

שזכתה בבן צדיק וקדוש כמוהו?

במקום להשיב,

פתח להם את ספר התהילים שהתפללה מתוכו,

הראה את הדפים הבלויים שבו,

מרוב הדמעות שהגירה מעיניה כדי שבנה יצא תלמיד חכם.

רבי חיים חייקין, זכר צדיק וברכה,

ראש ישיבת אקסלבן

בצרפת

ומתלמידי החפץ חיים,

סיפר שבאחד הימים

הגיע יהודי מתושבי ראדין

לבית החפץ חיים,

שעתיר בתפילה

עבור דבר שהוא זקוק לישועה.

שאל אותו החופץ חיים,

אתה עצמך כבר התפללת על העניין?

אמר לו, כן, כבר התפללתי.

תביני מהבית את הספר תהילים שהתפללת.

יצא והביא.

נטל החפץ חיים דפדף.

אמר לו, כך מתפללים?

אני אראה לך תהילים שמתפללים בו.

ניגש למדף,

למרות זקנותו, עלה על גבי כיסא,

הוריד ספר תהילים ישן,

פתח אותו בזהירות,

והצביע על הדפים עצובים יושן,

ועל כתמי דמעות מפוזרות בו לרוב.

אמר לו, זה ספר התהילים שהתפללה אמי עליה שלום.

עד עכשיו רואים את הדמעות.

זה נקרא להתפלל.

יש אנשים מתרוצצים אצל רבנים, אדמו'רים, לבקש ברכות שהבנים יגדלו בתורה.

בוודאי שזה טוב לקבל ברכה מצדיקים.

אך יש לדעת שאין לשכוח את העיקר.

כשאדם מתחזק בעבודת השם יתברך ומתפלל מקירות ליבו,

זו הברכה הגדולה ביותר עבורו.

יהודי שקובע עיתים לתורה, מספר שהייתה לו בת,

למדה בבית ספר חרדי

ולא נמצא לה שידוך.

הלכה והתבגרה

ואין מוצא.

באחד הימים למדו בשיעור הגמרא על כוחן של דמעות.

באותו לילה,

בית הכנסת התרוקן מהדם.

ניגש לגבאי בקשת מפתחות בית הכנסת.

סגר את עצמו במקום.

פתח שערי ההיכל

והחל לבכות בדמעות שליש.

ריבונו של עולם,

משתדל אני להתנהג עמך בתמימות.

הרב שני אמר שצריך לחנך את הילדים במקום חרדי.

כך עשיתי.

שלחתי את כולם לחינוך חרדי.

בבקשה,

זמן לביתי בן זוג מתאים לה.

אחרי שבכה ובכה ובכה בדמעות של איש,

עזר לביתו.

בעודו מטפס במדרגות,

שמע צלצול בטלפון.

מיהר להיכנס ולענות,

והנה שטחן מציע שידור עבור ביתו.

שלושה שבועות לאחר מכן הייתה כבר מהורסת.

זה כוח התפילה של יהודי

לפעול בשמיים ולבטל אפילו גזרות רעות שנגזרו,

בתנאי

שהוא מתפלל מקירות ליבו ובדמעות.

סיפרו לרב משה פיינשטיין, זכר צדיק לברכה,

שנכדו חולה אנוש.

מה קרה?

מזה זמן הוא חש לא בטוב,

ולא רצו לצער אותו.

קצרה ידו של הרופא,

והובהל לבית החולים.

עדיין לא רצו לצער אותו.

ניסו כל מיני טיפולים,

והמצב מחמיר.

הודיעו שהמצב עכשיו חמור,

ואין ברירה, חייבים לספר לרב משה פיינשטיין.

מצטער מאוד.

מדוע לא סיפרו קודם?

והוסיף

הגמרא בשבת ל״ב אומרת לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלן,

משום שאם יחלן,

אומרים לו, הווה זכות, וייפטר.

ויש לדעת

שהדברים אמורים גם על כל שלב במחלה.

טוב,

ניהר ליטול ספר תהילים,

עמד ליד החלון,

שפך נפשו בעתירות,

והדמעות זולגות במורד לחייו.

הטלפון צלצל,

והוא נושא עיניו בשאלה.

מטלפנים מבית החולים

השיבו בשלילה.

המשיך באמירת התהילים.

שוב צלצל לטלפון,

ושוב התעניין.

האם צלצלו מבית החולים?

בית החולים

השיבו בשלילה,

המשיך באמירת תהילים.

כך חזר הדבר כמה פעמים,

עד שהרבנית קראה מודיעים מבית החולים שהוא קיבל תרופה חדשה ומגיב עליה יפה,

ברוך השם.

הודו לאדוניי כי טוב.

סגר את הספר

כשאגלי זיעה נגרים על מצחו ולחייו שטופות דמעות.

סירך דרכו למיתתו ונרדם באפיסת כוחות.

זו תפילה.

אומר הזוהר הקדוש,

פרשת שמות

מאן דצה לי וצעק

ובכי עד דלא יכיל למרחש בשפתיה

היי אצלו תשלמת ההיא בליבא

ולעולם לא הדרה ריקניה.

אומר הזוהר הקדוש,

מי שמתפלל וצועק ובוכה

עד שאינו יכול לנענע בשפתיו,

אותה תפילה שלמה היא בלב

ולעולם אינה חוזרת ריקה.

אמר רבי יהודה הגדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.

את כל הגזרות.

מעשה באברך יקר

שנים אחר חתונתו לא נפקד.

פעם נשבר ליבו בקרבו

בביקור אצל גדול בישראל,

התברר מתוך השיחה איתו

שהוא כבר התרגל למצב.

הדברים שברו את הלב

ומתוך שברון לב

הלך משם ונסע לחברון עיר הקודש.

בכל עוז התפלל ובכה,

צעק בלי הפסק והפציר מאוד,

עד שלב הנוכחים באותו מעמד נמס.

דבעותיו נגרו ארצה, בקעו רקיעים למעלה,

ותוך עשרה חודשים נולד להם בן למזל טוב.

זה שכתוב בזוהר הקדוש, פרשת ויחיד,

שהקדוש ברוך הוא

כל ברנש דאושית דמחין שגיא אין קמאי

אף על גב דתגזר עליו עונשה,

יתקרע,

ולא יכילהו עונשה לשלתעבה.

כל אדם ששופך דמעות הרבה לפני הקדוש ברוך הוא,

אף על גב שנגזר עליו עונש, יקרע,

ולא יכול אותו עונש לשלוט בו.

אז ביום שני בשעה תשע קבעו ערב צעקה.

ידוע לכם?

אז אתם כבר יודעים עכשיו איך לצעוק.

צריך שזה יהיה בדמעות שליש,

ולהרטיב את הסידורים ואת התהילים,

ואם באמת הצעקות האלה יבקעו את השמיים,

כל עם ישראל ירוויח.

אפילו שהמעטים צועקים,

ולא כלל הרבים,

יש כוח אפילו ביד יחיד

לבטל גזרות מעם שלם.

אז מצווה להשתתף

ולעורר

אחד את השני על הדבר.

המצב לא קל. בינתיים נדחה

כל ההתקפות.

נדחה. השם מחכה עוד קצת. עוד קצת, נו, תצעקו. תצעקו, אני מחכה.

תצעקו.

ובעזרת השם.

תבוא חרבם בלבם, כך אמרתי, ורואים.

הם החותים, זה כבר התחיל.

אמרנו, בנמל חודדה הם כבר

צוחקים נגד הכיוון.

ומתפוצצים גם.

יפה.

ובאיראן יש כמה בלאגנים שלא ידוע מי עשה.

וגם בסוריה יש שם פיצוצים בנמל התעופה.

ויש עוד כל מיני דברים שצריכים להתרחש.

אז אם אנחנו נתפלל ונצעק כמו שצריך,

בעל הרחמים מחכה לזה.

סומכים עליי או סומכים על צה״ל?

על מי אתם סומכים?

צה״ל לא עשה כלום בגשמים שירדו בחודדה.

זה הקדוש ברוך הוא עשה.

אין לו בעיה לעשות מה שהוא רוצה.

אבל צריך לשכנע אותו שאנחנו ראויים ומאמינים בו.

אם אנחנו מאמינים בו, זה מה שהוא רוצה.

אז המשך יבוא.

תודה על ההקשבה.