בלי תפילה לא מקבלים - חלק נ"ח - כאשר אנו מתפללים - אנו מתפללים!

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

בלחש

היריון מושלם ובריא לידה קלה כתורנגולת על דרך הטבע עובר בריא ושלם

אמן

לרפואת

אוריה בן רפאל

בכל האיברים והגידים מהרה אמן אמן שנא רפאל חיים בן מרים זיווג הגון מהרה בריאות והצלחה בכל מכל כל

בלי תפילה לא מקבלים כלום

חלק נח

כדי להגיע לתפילה בכוונה צריך להרגיל את עצמנו להיות שקועים בדבר שאנו עושים

מספרים על עשיר

קמצן

הייתה לו שיטה מיוחדת

לגרום

לאורח רעב

או לצאת רעב

מהסעודה שהוא מאכיל אותו

מה היה עושה?

היה מסב עם האורח

שבא לגבות כספים

מגיש לו סעודה דה שינה

ושואל אותו הרבה שאלות

שלא מניח לא לטעום כי כל רגע הוא צריך לענות לו תשובות

בינתיים מחליפים את המנות

נגמרת הסעודה והבן אדם לא אכל כלום

אבל הזדמן אליו

עני ליצן

והחליט ללמד את העשיר לקח

במהלך הסעודה שאל אותו העשיר מאיזו עיר אתה?

אמר לו לא הפציעים

וואי

התלהם העשיר אני גרתי שם בעבר

אתה מכיר את פלוני?

אומר לו כן

מה איתו? הוא אומר הוא מת

העשיר מדם קם בריצה למטבע לספר אשתו

בינתיים עני גמר את המנה

כשהגיעה המנה השנייה

שאל אותו העשיר אתה מכיר את אלמוני?

לא ודאי, גם הוא מת.

עשי רץ לספר לאשתו, בינתיים הוא אכל את המנה?

בסופו של דבר,

שאל אותו עשי, תגיד לי מה קורה פה?

כל מי שאני שואל אותך, אתה אומר שהוא מת.

אז העני קינח את השפה משאריות האוכל ואמר לו, כשאני אוכל כל העולם מת.

ככה צריך להתפלל,

כשהעולם מת,

אין אף אחד בעולם,

אין מחשבות, אין שום דבר מעניין, כלום. ממוקד

רק במה שאתה מדבר עם בורא עולם שעומד לפניך.

ככה העולם מת.

כשאדם לא מת,

העולם מת.

אדם כי ימות באוהל,

מת.

כשמתפלל העולם מת.

כשמברך

העולם מת.

נכנס לכולל, לישיבה, העולם מת.

מתחיל לברך אשר יצר,

אל תזדרז, לאן אתה ממהר?

יש לך עכשיו ברכה,

קיבלת רמח איברים, ששגידים, מתפקדים.

תשבח לקדוש ברוך הוא.

היינו צריכים לשבח על כל עבר ועל כל גיל.

אז היינו צריכים, נגיד שכל שבח היה דקה,

אז היינו צריכים 613 דקות רק לשבח שהכל היה בסדר כשנכנסנו לשירותים.

יצאנו, הכול בריא, הכול מתפקד,

הכול יפה. היינו צריכים 613 דקות לפחות

לשבח ולהודות על כל עבר ועבר.

אז תעמוד, דאנו,

דאט, דאט,

תודה לו. אוי ואוי, לך תראה מה יש לאנשים שיש להם בעיות כאלה ואחרות.

לא למהר.

אין לאן לברוח.

אתה לא תספיק שום דבר יותר ממה שאתה תקבל בתפילות.

לא בעבודה, לא בתוכניות, לא ביוזמות, לא בשום דבר.

בתפילה אתה יכול להשיג הכול

שיגיע גם אליך, לא תצטרך אפילו לרוץ.

הכול יגיע אליך.

תלוי.

אם אתה עובד השם בנאמנות כמו שצריך, הוא לא יטריח אותך בשום דבר.

הרי ידוע לנו מהמשנה, כל המקבל עליו עול תורה, מסירים ממנו

עול מלכות

ועול דרך ארץ.

אז רואים שיש פה כללים.

אתה עושה את רצוני, אני עושה את רצונך.

אין שום בעיה.

אז לכן צריך...

להתמקד במה שאנחנו עושים והעולם מת

סיפור

בזמנו של רבי חיים מוולוז'ין

היה יהודי בשם רבי חיים זלוטס

ידוע היה שתפילותיו מתקבלות

אבל תפילתו

זה תפילה

בעת שהוא התפלל לא זז ממקומו, לא התנועע

ללא שום חיצוניות,

רק פנימיות.

כל כך היה דבוק בשם שלא שמע כלל מה נעשה סביבו

כמו שכתב הרמב״ם

בעלקו תפילה פרק ה' ד'

ונותן עיניו למטה

כאילו הוא מביט לארץ

ויהיה ליבו פנוי למעלה, ליבו פנוי, אין שום מחשבות לכלום, רק פנוי למעלה

כאילו הוא עומד בשמיים

ועומד כעבד לפני ריבו

באימה וביראה ופחד.

רבי חיים זלוטס

היה עובד בבית חרושת

בבעלות של גוי.

כל יום

הפסקת צהריים, שעה.

הפועלים יוצאים

מבית החרושת

איש איש לענייניו.

בית החרושת נותר ריק.

יום אחד החליט להתפלל תפילת מנחה.

הוא יודע שאף אחד לא היה אמור לבוא.

נעל את הדלת של בית החרושת מבפנים ונעמד להתפלל.

באותו יום

בעל הבית היה צריך להיכנס.

הוא ידע

שרבי חיים בפנים

דפק

כדי שיפתח.

אין קול

ואין עונה.

מגביר את הדפיקות. אין קול ואין עונה.

עולה בסולם.

מביט מבעד החלון.

ואכן הוא רואה אותו.

עומד ליד הקיר.

לא נע ולא זז.

קורא לו חיים!

תפתח!

אין קול ואין עונה.

אתה עושה ממני צחוק!

אני צריך להיכנס!

לא שומע, לא רואה, לא זז, שום דבר.

לקח מות ברזל,

דופק על הדלת.

כל השכנים מזעקים.

היהודי עושה עצמו כאילו לא שומע.

מסביר לקהל שהתאסף.

אם נניח אפילו שהוא נרדם בעמידה,

אי אפשר לא לשמוע דפיקות חזקות כל כך.

הוא בטח עושה ממני צחוק.

כולם התחילו לקלל את היהודי חצוף כזה בחמת בעל הבית,

בערה.

אבל הוא אומר,

האמת שהוא תמיד עובד איתי ביושר ובנאמנות.

פשוט תענוג לעבוד איתו, אני לא יודע מה קרה לו.

עולה עוד פעם לחלון.

חיים!

תפתח!

אם אתה לא פותח, אני יורה!

אין קול ואין חולקים.

הכעס גבר.

הוא ידע שהוא לא רשאי להרוג אותו,

אבל החליט להגביר את האיומים וירה מספר כדורים.

סנטימטרים

ליד האוזן של רבי חיים. זה סיפור אמיתי.

פגעו בקיר,

לא שומע,

לא רואה,

מתפלל.

כולם משתאים.

מה זה?

מה זה? יריות לא מזיזות אותו ממקומו?

אחרי דקות

ראו שהוא זז ממקומו, פוסע לאחור,

ואז צעק לו בעל הבית, חיים!

תפתח את הדלת יחד!

חיים עושה, עושה שלום,

ופותח את הדלת.

והוא צועק עליו, בעל הבית,

למה לא פתחת לי את הדלת?

הוא אומר לו, מה זה לא פתחתי?

איך שדפקת פתחתי.

מה, לא שמעת את הצעקות, הדפיקות, היריות, הכול?

לא, לא שמעתי כלום.

אמוי רדיק מייסי, לא שמעתי כלום.

פעם שאלו אותו,

איך אתה עושה את זה?

יש אנשים בשעת התפילה מתנענעים, צועקים, צוחקים כפיים,

ועל ידי זה החיצוניות משפיעה עליהם פנימה.

אתה לא נע ולא זע ומצליח להגיע לריכוז ולכוונה עצומים,

כלשון הרמב״ם,

כאילו...

הוא עומד בשמיים. איך זה?

אם שואל לכם משל,

מלך הוציא כרוז

בכל המדינות.

מי שיבנה לי ארמון

שיכולים להכניס בתוכו

שלוש מיליון

מטבעות זהב,

אבל בדיוק

שורות-שורות

מהרצפה ועד התקרה

לא יישאר

מקום לעוד מטבע ולא יחסר מקום למטבע.

בדיוק ייכנסו שלוש מיליון.

אם הוא יכול לעשות את זה, יקבל את כל המטבעות לעצמו.

כל המהנדסים, אדריכלים,

מומחים, ניסו לחשה,

מה יהיה הגודל המדויק.

אבל המלאכה הייתה קשה.

סטייה של סנטימטר אחד

תביא לכך שכל הבנייה תרד לטמיון.

אדריכל אחד בעל שם עולמי

טוען שהוא יכול לבצע את המלאכה.

החל בבנייה,

אחרי שסיים

הביאו לו את השלוש מיליון מטבעות

וספרו אותן שוב ושוב שלא יהיה טעות.

החלו להכניס אותן לארמון.

העמידו את השורות בסדר מופתי

מהרצפה ועד התקרה.

והנה בסוף

מטבע אחת נשארה בחוץ, לא נכנסת.

מנסים לצחוף בכוח, לא הולך.

הוא מחייך, הוא אומר, לא צריך לצחוף.

לא צריך לצחוף.

אם אני אמרתי שזה ייכנר,

זה ייכנר.

בלי תחיפות.

תוציאו את כל המטבעות.

עבר בארמון,

פתאום הבחין בחתיכת בוץ

שנדבקה לרצפה,

גירד אותה,

ניקה את הרצפה,

וכל השלוש מיליון נכנסו בדיוק.

זה המשל.

הנמשל.

אמר רבי חיים זלוטס,

הקדוש ברוך הוא שברא את כל העולם,

ברא את האדם שהוא עולם קטן בפני עצמו.

במרכזו הוא ברת הלב.

בציבה בתורה הקדושה.

ולעובדו איך בכל לבבכם

בכל לבבכם

אמרו ריבותינו איזוהי עבודה שבלב

זו תפילה

כלומר הלב מתאים לתפילה

והתפילה צריכה להתאים ללב

לא צריך לדחוף

לא צריך להתנדנד

לא צריך לצעוק

אם הלב נקי

התפילה נכנסת בו וממלאת אותו בדיוק נמרץ

כל התיבות

נכנסות בדיוק

אם רואים שמתפללים וזה לא הולך

צריך לדעת שהלב לא נקי

לכן אומרים ותהר לי בנו בשביל מעל לעובדך באמת

אם הלב לא טהור יש לכלוך יש בו צישתי נופת יש כל מיני דברים

אז אתה לא יכול למלא אותו

אפילו הפה כתוב

ימלא פי תהילתך

יש כאלה מתפללים עם גת

במתפללים מה זה?

כתוב ימלא פי תהילתך שמתפללים עם מסטיק

צריך שהפה יהיה

פנוי לתהילתך הפה יהיה מלא תהילה

לא מסטיק עם לא שום דבר אחר

גם הלב צריך להיות פנוי גם הפה צריך להיות פנוי

זה הכלי עבודה

אפילו אנשים שנוקחים משפחתן אם יש על זה קצת משהו

הם קודם כל משפחים

אחר גם מתחילים בערוץ מאז שהלב נביא

כשהלב נקי

ולעובדון בכל לבבכם התפילה ממלאת את כל הלב

ואז מגיעים לדבקות

מוחלטת בקדוש ברוך הוא

ולא נותר מקום לגשמיות שהיא

אז אומר רבי חיים זלוטס לא צריך פעולות חיצוניות

אפשר להביא ענקית, פנוי, פנוי

אפשר ללמוד את זה גם מלבן, אמר פיניתי הבית

ממה הוא פינה את הבית? מעבודה זרה

החזון איש זכר צדיק לברכה

כתב

עבודה בכל לב

שנדרש מן האדם בפני הבורא יתברך היא התפילה

עבודה בכל לב

יש להתפלל בכל נוסח

אבל שיצא מן הלב

במקום אחר הוא כותב

עבודה נאצלה בתפילה

לצייר כמו חי

איך הקדוש ברוך הוא שומע את שיח שפתותינו ומאזין הגיון הלב

אם אתה יודע שיש מישהו עומד פה לפניך ומקשיב למה שאתה אומר אז דבר שהוא ישמע מה אתה אומר שיבין מה אתה אומר

בספר מעשה איש

מביאים שהחזון איש לא אמר שום ברכה

ותפילה בלי לכוון בה

תקשיבו טוב

כאשר הוא חלה לא התפלל

ולא קרא קריאת שמע

ואפילו אכל בלי ברכה

שכן

לכוון לא היה בכוחו

ובלי כוונה מה תועילי מרש״י מלמד

זה לוקח ממנו כוחות

לכוון

סיפרתי לכם איך הרב בירנבוים זכר צדיק וברכה

היה מברך

היה יוצא מהשירותים חוץ מכבודכם

ומברך אשר יצאו עומד מול הכותל מסתכל על הקיר

מרים את הידיים

בוריך

עטו

אמנוי

הלוקינו מלך או לא ככה עד הסוף

אם אדם חולה הוא יכול לעשות את כל זה?

לא יכול להיות שהוא למד את זה מהחזוני

הוא היה בן של ראש ישיבת מרים בארצות הברית

בקיצור

אז כשהיה חולה

ולא יכול לכוון לא מתפלל לא מברך

אפילו שמע ישראל לא

הוא נהג

על פי מה שקראו חכמים זיכרונם ורכם

כל שאין דעתו מיושבת עליו

לא התפלל

כתוב שאת באה מן הדרך וכו'

בחכמים זיכרונם ולכם פטרו חטא

כאן מקריאת שמע מטעם שאינו יכול לכוון ליבו

אמנם הפוסקים כותבים

שבין כך הם מכוונים

אבל החזון איש הוא כיוון ממש

ולכן הוא נהג כדין הגמרא

אבל אנחנו לא יכולים לעשות ככה ולהגיד אני לא יכול לכוון אני פטור

אין דבר כזה אתה לא מכוון אף פעם

אתה תהיה בטוח בראיין

עדויות

שונות הצטברו על האופן שבו ראו אותו בעת תפילתו

מורי ורבי

רבי יהודל שפירא

זכר צדיק ברכה העיד

שראה אותו קורא פסוק ראשון של שמע שכל גופו רועד

כל בוקר וערב כשהגיע ל-ואהבת

החלו כל האיברים שלו נוקשים זה לזה

גופו נשען כמעט על ידי את הכיסא וכתפיו היו רוטטות

וכשהגיע להיות לכם לאלוהים

שוב חזר לרעוד

רבי משה טורק זכר צדיק לברכה

העיד שראה את חולצתו מתנועעת מחמת הרעד שאחז בגופו בתפילת שמונה עשרה

מקורב אחר סיפר

שהלך עימו להכנסת ספר תורה

אמרו שם פסוקי תהילים

החזן אומר פסוק

והקהל עונה אחריו

חזון איש אמר שהוא לא יכול להגיד תהילים בצורה כזו

כי צריך לכוון במתינות

והוא לא אמר כלום

שתק

וכיוון עם כולם

אבל לא אמר

אבל הוא נזכר בשתי תפילות

בבכי שנחרטו עמוק בנפשו

בלילה השני של ראש השנה האחרון לחייו

מרן

הוא נפטר ביודלת

חשוון

אז בשתי התפילות

הראשונה הייתה בלילה השני

של ראש השנה האחרון לחייו

הוא עמד על רגליו במשך כל התפילה

וגם בברכות קריאת שמע של ראש השנה האחרון לחייו

מעריב

והתפלל לפני הבורא בדבקות גדולה ובבכי גדול

כל עצמותיו דה לדה נקשן

זו תפילה אחת.

התפילה השנייה הייתה בסוכות באותה שנה

בעת אמירת ההלל

כאשר התחיל מרן את המילים

ההרים רקדו חיילים

גבעות כבני צאן

פרץ לפתע בבכי גדול

והמשיך לומר מלך חיים ברגש גדול ובבחיות

תוך שהכל חשים את המציאות של מלפני אדון

חולי ארץ

זאת אומרת שהוא מרגיש ממש כאילו שכינה עומדת נגדו

ברבי מיכאל יהודה לבקוביץ זכר צדיק וברכה העיד

הוא לא יכול לשכוח את המחזה הנורא

בעת שהיה מרן אומר אבינו מלכנו בימים הנוראים

מטבעו הוא היה חלש בגופו

דרכו תמיד להתפלל בלחש

בה השקט

אבל כשהגיע לאבינו מלכנו הוא היה זועק בהשתפחות נפש נוראה

הוא מבין מה הוא מדבר

וממתתיהו שטיגל זכר צדיק וברכה זוכר במיוחד

את תפילת הסליחות בערב ראש השנה

ואת אמירת

נא כל מידה נכונה מתוך דבקות גדולה

תלמיד חכם אחר

שהזדמן למניין ותיקין באחד מימי חול המועד סוכות

ראה אותו אומר

לאחר

ברכות השחר בדבקות עצומה ובניגון מיוחד במינו

לעולם

יהא אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי

ומודה על האמת

ודובר אמת בלבבו

וחזר על זה שבע פעמים במתיקות גדולה

יותר מכל אלה

היה דבק בבורא כשהיה מתפלל בחדרו ביחידות

גאון אחד העיד בפני רבי יהודל שפירא זכר צדיק לברכה

את החזון איש מתפלל בחדרו וזה היה נוירו באו יום.

על קריאת שמע האחרונה לחייו

סיפר רבי ראובן

קרלינשטיין זכר צדיק וברכה

אביו רבי יצחק מאיר

נהג לעבור לפני העמוד

בשנת

אבלותו במניין של החזון איש

היה זה יום שישי האחרון

לחיי החזון איש

אביו המתין למרן שיגמור קריאת שמע של שחרית

וכשנשא עיניו להתבונן בו

ראה מחזה מבהיל כמותו לא ראה מעולם

החזון איש פשט שתי ידיו כלפי מעליו

ראשו היה מורם

ועיניו התגלגלו

הוא נראה מופשט מגשמיות

ופחד נורא נפל על שליח הציבור

זמן מה נשאר

בתנוחה זו

ואחר כך המשיך לקרוא קריאת שמע

וכשסיים

המשיך הקהל את התפילה

כל אותו יום

אביו היה שרוי בבלה עמוקה

בסעודת ליל שבת

סיפר לבני הבית מה שראו עיניו

בהמשך הלילה לא היה מסוגל לרדל

בשתיים אחר חצות

הבחין

מחלון ביתו שבדירת החזון איש דולק אור חשמל

חלף בו הרהור

בטח ילד קטן הדליק את החשמל

החליט ללכת לראות

מה מתרחש

בין כך ובין כך כבר

עבדה השינה

כשהגיע לבית החזון איש

רצה כמה ממקורביו

מבט קצר הספיק לו כדי להבין

שהראה דבר נורא

כששאל לא רצו לומר דבר

נכנס פנימה

וראה מה שראה

תקשיבו טוב עכשיו

רבי ראובן קרלינשטיין זכר צדיק לברכה

סיפר בשם רבי שמריהו

גריינמן זכר צדיק לברכה דבר מבהיל

כדי להבין מה זה תפילה ומי היה החזון איש

ביי

באמצע יום כיפור אחותם הרבנית פינקל

קיבלה חום גבוה

רבי שמרל

אמר לעצמו אני לא יכול לתת לה לשתות

בלי פסק הלכה מהחזון יש

לא רוצה לקחת אחריה

האם זה מצדיק לא מצדיק צריך לא צריך פיקוח נפש לא מה קורה

חישב את הזמנים

ויצא לו שכעת יש הפסקה בין שחרית למוסף

בבית הכנסת של החזון איש

אמר אני ארוץ ואספיק לפגוש אותו ולשאול דעתו

רץ והגיע אבל כבר התחילו מוסף

אין מה לעשות פיקוח נפש החום גבוה אפשר שהיא תתייבש

שאלה של סכנה

עבר לפני המתפללים

הגיע ונעמד סמוך לחזון איש

והחזון איש עומד ומתפלל

והוא לחש לו באוזן

את השאלה

החזון איש המשיך להתפלל ולא ענה דבר

ובשמרל

שם לב שהוא לא שמע בכלל

לא שהוא לא מעוניין לענות

התקרב עוד יותר

מכניס את הפה לתוך האוזן

ואומר לו אחותי לוהטת מחום מה עושים?

לא שומע דבר

מי שלא מאמין למעשה

רבי יהודל

שמע אותו מפיר בישמריהו גריינמן

ובישמריהו גריינמן זה היה הסופר של החפץ חיים

שכתב את הפירושים שלו על התורה

כיוון שראה כך

אין ברירה

תפס בכתף שלו

והתחיל לנענע את החזון איש

שאלה של פיקוח נפש

החזון איש עדיין מתפלל כמקודם

לא מרגיש ולא שומע

ניסה שהוא

לא הועיל

לא הייתה לו ברירה, תפס בשתי הכתפיים וטלטל אותו

סוף סוף פתח החזון איש את העיניו

וסימן לו

כאילו מה קרה?

שאל אותו את השאלה

נענע לו בראש, היא יכולה לשתות.

ברגע אחרי זה הוא כבר חזר לשמיים עוד פעם.

זו תפילה.

מספרים

הרבי יעקב המוחצר, גם כן היה לו ריכוז בתפילה,

משהו שמישהו בא, לא האמין,

וירה לו מאחורי האוזן,

לא יודע איפה הוא התפלל שהוא יכול לראות,

אבל ירה.

לא שמר, לא זץ.

אנשים נופל משהו, כולם מסתובבים, אחד נכנס, כולם מסתכלים,

אה זה?

איזה ריכוז, איזה בטיח, איזה שום דבר.

רבי ראובן קרלינשטיין, זכר צדיק ברוך הוא, מספר מעשה שהיה ויש בו הרבה חיזוק לתפילה.

אחד ממנהלי הישיבות בארצות הברית,

פיקח גדול,

כדי לגייס תרומות

לישיבה

היה ממציא המצאות.

אבל נאמר לא לחכמים לחם,

והמצב הגשמי של הישיבה היה בכי רע

והוא לא פסק בלייצר רעיונות

איך להכניס כסף.

עלה בדעתו להזמין את United States, the President of United States,

לביקור בישיבה.

זה יביא פרסומת גדולה בישיבה כזאת שה-President מגיע,

זה יביא הרבה כסף.

אבל איך מביאים את הנשיא?

הפעיל פרוטקציות ושתדלנים,

וטבע קשרים והניע מערכות.

אחרי השתדלות גדולה

הנשיא הסכים.

שמחה וששון, צהלה ורינה,

הנשיא יגיע.

לפני שהוא מגיע

שולחים מבית הנשיא נציגים לבקר, לבדוק את המקום,

האם מתאים לביקורו של הנשיא.

מגיעה משלחת,

בחנו את המקום מדוקדק,

והודיעו להם, אתם כנראה לא מעודכנים בנהלים.

איך יכול נשיא להיכנס למקום כזה?

צריך כאן לצבוע ושם לסיית, תקן את ה...

דלתות, להבריג את החלונות, להרכיב נברשת

במרכז האולם. קיצור,

רשימה שלמה.

אל דאגה, נעשה הכל, אומר ראש הישיבה. הכל.

טוב,

זה לא הסוף, תדע.

אחרי שתסיים כל מה שמופיע ברשימה וסימן תווים,

תבוא משלחת נוספת לבדוק

האם הכל מושלם ואם צריך שיפור.

אחרי חודש הם מגיעים,

בודקים,

אומרים יפה התקדמתם אבל יש עוד משהו לא תקין.

שכחנו דבר נוסף.

מוכרחים להתקין וילונות.

היעלה על הדעת

שהנשיא ידבר בחדר שאין בו וילונות?

אוקיי,

אוקיי, נקנה וילונות ונתלה וילונות.

נסע למנהטן, ראש הישיבה,

ורכש וילונות יקרים,

שרק שם משיגים,

ושילם עליהם תבין ותקינים.

הרכיבו אותם בעמלה לחלונות,

אחרי שבוע מגיעים.

הווילונות לא מתאימים.

אין מה להתווכח.

הנשיא לא יוכל להגיע בגלל הווילונות האלה.

לא הבנתי.

אז מה אתם רוצים שאני אעשה?

ניתן לך כתובת?

אתה תקנה בדיוק את הווילונות שאנחנו אומרים.

אלה וילונות שהנשיא רוצה,

ואלו

תורידו.

המנהל המותש

לא הבין מה לא בסדר בווילונות. קנה וילונות יפים, יקרים,

שילם עליהם הכול.

טוב,

הלך למקום שאמרו, קנה את הווילונות,

התקינו אותם, ואת הקודמים הורידו.

הגיעה המשלחת, אמרה, או,

יופי, הווילונות בסדר, עכשיו בואו נקבע את התאריך.

טוב, הגיע היום המיוחל,

הגיע עם הפמליה, נשא נאום,

נאמרו דרשות לכבודו,

סייר בבניינים,

לאחר מכן נבו אותו עד רכב השרד.

מנהל הישיבה לא מצא מנוחה.

איזה פגם מצאו אנשי בית הנשיא בבילונות הראשונים?

הרי הבילונות השניים לא מגיעים לקרסוליים

של היופי של הבילונות הראשונים.

הסתובב אצל אנשי הנשיא, רוצה לשמוע תשובה.

למה לא היה מקובל עליהם הבינונות הראשונים?

התשובה שהוא שמע מזעזעת.

מה הסיבה?

מה?

היא מתחילה.

לא.

הסבירו לו, תקשיב, כשהנשיא מגיע למקום,

העיניים של המשתתפים חייבות להיות נשואות אל הפנים של הנשיא.

ששום דבר לא ימשוך תשומת לב.

אם היית מתקין את הקודמים,

היה חשש באמצע הנאום של הנשיא,

יביטו על הוילונות, על היופי שלהם, וואו, וזה, ולא יקשיבו לנשיא.

זה אסור שיקרה.

כך להבדיל,

כשאדם עומד בתפילה לפני מלך מלכי המלכים, לא פרזידנט,

ביידן,

קמלה האריס,

לפני מלך מלכי המלכים,

כל המחשבה צריכה להתמקד

רק בקדוש ברוך הוא.

זה לא הידור ולא חסידות,

זה הלכה פסוקה בשולחן ערוך, סימן צדיק ג',

לפני התפילה.

יסלק את כל המחשבות המטרידות אותו עד

שתהיה מחשבתו זכה בתפילתו.

נו,

נו,

אברך יקר,

היה לו מקום תפילה קבוע בצד שמאל של בית המדרש.

בא אל המשגיע רבי נתן בוכטפויגל,

זכר צדיק ג'בחה,

עם שאלה.

לפני כמה ימים

הגיע בחור חדש להתפלל ליד המקום שלי.

לדאבוני הוא מתפלל בקול רם.

בנוסח אחר.

וזה מפריע לכל הסובבים מאוד.

אבל יש לי ספק עכשיו.

האם לעבור לצד הימני של בית המדרש,

ואז אני אאבד את מעלת המקום הקבוע?

אמר לו המשגיח, אם תעבור מקום

כי ההוא מפריע לך,

תגיע למקום אחר, תמצא מישהו חדש שמפריע לך.

ואם תמשיך למקום השלישי,

גם שם יהיה מישהו שיפריע לך.

העצה,

במקום לחשוב בתפילה מה מפריע לך,

תשקיע יותר בתפילה שלך,

עד שלא תשמע שיש מישהו שמפריע.

תתפלל בכוונה, בהתלהבות,

בשמחה,

תהיה שקוע בתפילה,

ואז לא תשמע עדה.

עבודה.

תראו כמה שיעורים כבר נתנו, עוד לא התחלנו, כמו שאומרים.

אני מקווה שלאט לאט זה משתפר,

ישתפר וכו'.

אבל יש פה דוגמאות יפיפיות ועדויות מצמררות.

ונענע את ההרסון לי שהוא עדיין לא מרגיש.

לא יאומן כי סופר.

אתם יודעים איפה רואים את זה?

אתם לא תאמינו איפה רואים את זה.

איפה רואים את זה?

כשאנשים יושבים מול המסך

ויש משחק כדורגל,

אליפות ג'דדי,

ואתה קורא לו, מדבר איתו, שום דבר, אתה עושה לו ככה,

הוא לא מרגיש, עד שבסוף הוא מרגיש, מה אתה, תעזוב לי,

כאילו איך אתה השתגעת מפריע לי עכשיו באמצע, תראה, תראה, תראה, תראה, נה, נה, נה, נה, נה, אי, אי, אי, אי,

אי, אי, אי, אי, אי, בכדורגל אנשים, מה זה?

כמו החזון איש, להבדיל, אי, אי, אי, ואנחנו לא יכולים להיות ככה כמו שצריך,

בפני הקדוש ברוך הוא.

צריך לעבוד על זה, חברים.

זה רק אם יש לנו שמחה בעבודת השם. אם זה עול ואנחנו לא שמחים, זה לא עובד.

רק אדם ששמח,

אז הוא רק, אז הוא מרוכז בדבר. כמו נגיד אדם שיש לו חתונה או בר מצווה או מה,

הוא מרוכז עכשיו רק במשימה הזאת, שיהיה ערב מושלם והכל.

אי אפשר להפריע לו, הוא לא מקבל שיחות, לא מעניין אותו.

עכשיו הוא מרוכז

שהערב יצליח.

למה הוא שמח? זה משמח אותו.

ככה אנחנו צריכים לגשת בשמחה לכל עבודת השם. וכן אנחנו אומרים, אהבה בירה בשמחה.

תמיד בשמחה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בי...

בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו

לפניו, השמחה היא גם מקיצה ישנים.

קודם היו ישנים, עכשיו זה מקיץ אותם שמחה.

סימן שקודם לא שמחו.

יש שיעור תורה, הרבה זכויות, מיליונים של מצוות, הכל לא שמחים, לא שמחים.

עבדו עבדו שרים, פשש, מי השמחה הזאת. ישמעו לי במהלך אותך, שומרי שומרי שומרי שומרי

שומרי שומרי שומרי שומרי שם,

כל עונג שבת.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי, שמחה זאת.

שבת עם מקדשי,

מקדשי, מקדשי, שמחה זאת.

בעזרת השם.

שאין לנו שבת, שלום, עשרת הדיברות, יא חביבי.

כל העולם עומד על זה.

כל התורה תמונה בתוך עשרת הדיברות. תרייג,

אותיות יש בעשרת הדיברות.

משם יוצאים כל המצוות.

מעמד הר סיני, קבלת התורה. נבחרנו אנחנו מכל האומות לנהל את העולם,

להנהיג את העולם, עליונים ותחתונים.

הכול בתורה שלנו.

לא יאומן. איזה מפתחות קיבלנו.

צריך לדעת להשתמש בהם.

יש אנשים שאוהבים מאוד את רבי חנניה בן עקשיא,

כי הוא תמיד מודיע על הסיום שאפשר ללכת הביתה.

אני שמח מאוד ברבי חנניה.

כן, הרי אני מכוון כאילו מצוות חכמים דאורייתא.

בשמחה דאורייתא.

גומל נפשו שחסת דאורייתא.

כבד את אבינו את עמך דאורייתא.

לעסוד נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעסוד נחת רוח לתנא הקדוש יהיו שפתותיו דובבות בקבר.

רגע.