בלי תפילה לא מקבלים - חלק נ"ח - כאשר אנו מתפללים - אנו מתפללים!

נציבי יום: בלחש... הריון מושלם ובריא לידה קלה כתרנגול על דרך הטבע עובר בריא ושלם - אמן (קהל: אמן!) לרפואת אוריה בן רפאל בכל האיברים והגידים מהרה - אמן (קהל: אמן!) סימה רפאל חיים בן מרים - זיווג הגון מהרה בריאות והצלחה בכל מכל כל - אמן! 

בלי תפילה לא מקבלים כלום חלק נח'

כדי להגיע לתפילה בכוונה צריך להרגיל את עצמנו להיות שקועים בדבר שאנו עושים.

מספרים על עשיר קמצן, היתה לו שיטה מיוחדת לגרום לאורח רעב לצאת רעב מהסעודה שהוא מאכיל אותו, מה היה עושה? היה מסב עם האורח שבא לגבות כספים, מגיש לו סעודה דשנה ושואל אותו הרבה שאלות שלא מניח לו לטעום כי כל רגע הוא צריך לענות לו תשובות, בינתיים מחליפים את המנות נגמרת הסעודה והבן אדם לא אכל כלום.

אבל הזדמן אליו עני ליצן והחליט ללמד את העשיר לקח, במהלך הסעודה שאל אותו העשיר: 'מאיזו עיר אתה?' 

אמר לו: 'לייפציק' 

- 'וואי!' התלהב העשיר: 'אני גררתי שמה בעבר אתה מכיר את פלוני?' 

אומר לו: 'כן' 

- 'מה אתו?' 

אומר: 'הוא מת'. 

העשיר נדהם קם בריצה למטבח לספר אשתו בינתיים העני גמר את המנה, שהגיעה המנה השנייה שאל אותו העשיר: 'אתה מכיר את אלמוני?' 

אמר לו: 'ודאי גם הוא מת', 

העשיר רץ לספר לאשתו בינתיים הוא אכל את המנה, בסופו של דבר שאל אותו העשיר: 'תגיד לי מה קורה פה כל מי שאני שואל אותך אתה אומר שהוא מת?', 

אז העני קינח את השפם ושאריות האוכל ואמר לו: 'כשאני אוכל כל העולם מת!'

ככה צריך להתפלל, שהעולם מת! אין אף אחד בעולם אין מחשבות אין שום דבר מעניין כלום ממוקד רק במה שאתה מדבר עם בורא עולם שעומד לפניך, ככה העולם מת!

כשאדם לומד העולם מת: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט, יד) מת. כשמתפלל העולם מת, כשמברך העולם מת, נכנס לכולל לישיבה העולם מת, מתחיל לברך 'אשר יצר' אל תזדרז לאן אתה ממהר?! יש לך עכשיו ברכה קיבלת רמ"ח (248) אברים שס"ה (365) גידים מתפקדים תשבח לקב"ה! היינו צריכים לשבח על כל אבר ועל כל גיד אז היינו צריכים נגיד שכל שבח היה דקה (60 שניות) - אז היינו צריכים שש מאות ושלוש עשרה (613) דקות רק לשבח שהכל היה בסדר כשנכנסנו לשירותים יצאנו הכל בריא הכל מתפקד הכל יפה היינו צריכים 613 דקות לפחות לשבח ולהודות על כל אבר ואבר.

אז תעמוד הלו, לאט-לאט תודה לו אוי ואבוי לך תראה מה יש לאנשים שיש להם בעיות כאלה ואחרות.. לא למהר אין לאן לברוח, אתה לא תספיק שום דבר יותר ממה שאתה תקבל בתפילות, לא בעבודה לא בתוכניות לא ביוזמות לא בשום דבר - בתפילה אתה יכול להשיג הכל שיגיע גם אליך לא תצטרך אפילו לרוץ הכל יגיע אליך, תלוי אם אתה עובד השם בנאמנות כמו שצריך הוא לא יטריח אותך בשום דבר, הרי ידוע לנו מהמשנה: 'כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ' (אבות ג, ה).

אז זה רואים שיש פה כללים אתה עושה את רצוני אני עושה את רצונך אין שום בעיה.

אז לכן צריך להתמקד במה שאנחנו עושים והעולם מת!

סיפור: בזמנו שלרבי חיים מוולוז'ין היה יהודי בשם רבי חיים זלוטס ידוע היה שתפילותיו מתקבלות, אבל תפילתו זה תפילה! בעת שהוא התפלל לא זז ממקומו, לא התנועע ללא שום חיצוניות רק פנימיות, כל כך היה דבוק בשם שלא שמע כלל מה נעשה סביבו. 

כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ה' הלכה ד': 'ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה ליבו פנוי למעלה, ליבו פנוי אין שום מחשבות לכלום רק פנוי למעלה, כאילו הוא עומד בשמים ועומד כעבד לפני רבו באמה וביראה ופחד'.

רבי חיים זלוטס היה עובד בבית חרושת בבעלות של גוי, כל יום הפסקת צהרים שעה הפועלים יוצאים מבית החרושת איש איש לענייניו בית החרושת נותר רק, יום אחד החליט להתפלל תפילת מנחה הוא יודע שאף אחד לא אמור לבוא נעל את הדלת של הבית חרושת מבפנים ונעמד להתפלל.

באותו יום בעל הבית הה צריך להיכנס והוא ידע שרבי חיים בפנים דפק כדי שיפתח "וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה" (מלכים-א יח, כט) מגביר את הדפיקות וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה, עולה בסולם מביט מבעד החלון ואכן הוא רואה אותו עומד ליד הקיר לא נע ולא זז, 

קורא לו: 'חיים תפתח!' - וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. 'אתה עושה ממני צחוק?! אני צריך להיכנס!' - לא שומע לא רואה לא זז שום דבר. לקח מוט ברזל דופק על הדלת 

כל השכנים נזעקים - 'היהודי עושה עצמו כאילו לא שומע'! מסביר לקהל שהתאסף: 'אם נניח אפילו שהוא נרדם בעמידה אי אפשר לא לשמוע דפיקות חזקות כל כך הוא בטח עושה ממני צחוק...' 

כולם התחילו לקלל את היהודי: 'חצוף כזה!' וחמת בעל הבית בערה. 

'אבל הוא אומר האמת שהוא תמיד עובד איתי ביושר ובנאמנות פשוט תענוג לעבוד אתו אני לא יודע מה קרה לו?!' עולה עוד פעם לחלון: 'חיים תפתח אם אתה לא פותח אני יורה!' - וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. הכעס גבר הוא ידע שהוא לא רשאי להרוג אותו אבל החליט להגביר את האיומים וירה מספר כדורים, סנטימטרים ליד האוזן של רבי חיים...! - זה סיפור אמתי. - פגעו בקיר לא שומע לא רואה מתפלל. 

כולם משתאים מה זה?! מה זה?! יריות לא מזיזות אותו ממקומו!!! אחרי דקות ראו שהוא זז ממקומו פוסע לאחור 

ואז צעק לו בעל הבית: 'חיים תפתח את הדלת מיד!' חיים עושה "עֹשֶׂה שָׁלוֹם" (איוב כה, ב) ופותח את הדלת. 

והוא צועק עליו בעל הבית: 'למה לא פתחת לי את הדלת?!' 

אומר לו: 'מה זה לא פתחתי? איך שדפקת פתחתי...' 

- 'מה, לא שמעת את הצעקות?! את הדפיקות את היריות הכל!' 

- 'לא! לא שמעתי כלום...' 

המורדיק מעשה: 'לא שמעתי כלום!'.

פעם שאלו אותו: 'איך אתה עושה את זה? יש אנשים בשעת התפילה מתנענע צועקים ספקים כפיים ועל ידי זה החיצוניות משפיעה עליהם פנימה - אתה לא נע ולא זע ומצליח להגיע לריכוז כוונה עצומים כלשון הרמב"ם כאילו הוא עומד בשמים איך זה?' 

- 'אני אשיב לכם במשל; 

מלך הוציא כרוז בכל המדינות: 'מי שיבנה לי ארמון שיכולים להכניס בתוכו שלוש מיליון מטבעות זהב אבל בדיוק שורות שורות מהרצפה ועד התקרר לא יישאר מקום לעוד מטבע ולא יחסר מקום למטבע בדיוק יכנסו שלוש מיליון (3,000,000) אם הוא יכול לעשות את זה - יקבל את כל המטבעות לעצמו!'. 

כל המהנדסים האדריכלים מומחים ניסו לחשב מה יהיה הגודל המדויק? אבל המלאכה היתה קשה סטייה של סנטימטר אחד תביא לכך שכל הבנייה תרד לטמיון! אדריכל אחד בעל שם עולמי טען שהוא יכול לבצע את המלאכה, החל בבנייה אחרי שסיים הביאו לו את השלוש מיליון מטבעות וספרו אותם שוב ושוב שלא יהיה טעות, החלו להכניס אותם לארמון העמידו את השורות בסדר מופתי מהרצפה ועד התקרה והנה בסוף מטבע אחד (1) נשארה בחוץ לא נכנסת. 

מנסים לדחוף בכוח לא הולך הוא מחייך ואומר: 'לא צריך לדחוף לא צריך לדחוף אם אני אמרתי שזה יכנס זה יכנס בלי דחיפות. תוציאו את כל המטבעות' עבר בארמון פתאום הבחין בחתיכת בוץ שנדבקה לרצפה גרד אותה ניקה את הרצפה וכל השלוש מיליון נכנסו בדיוק! זה המשל.

הנמשל, אמר רבי חיים זלוטס: הקב"ה שברא את כל העולם ברא את האדם שהוא עולם קטן בפני עצמו, במרכזו הוא ברא את הלב וצווה בתורה הקדושה "וּלְעָבְדוֹ" איך? – "בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יג) "בְּכָל לְבַבְכֶם", 

אמרו רבותינו: 'איזוהי עבודה שבלב? - זו תפילה!' כלומר הלב מתאים לתפילה והתפילה צריכה להתאים ללב לא צריך לדחוף לא צריך להתנדנד לא צריך לצעוק אם הלב נקי - התפילה נכנסת בו וממלאת אותו בדיוק נמרץ כל התיבות נכנסות בדיוק. אם רואים שמתפללים וזה לא הולך צריך לדעת שהלב לא נקי. 

לכן אומרים 'וְטַהֵר לִבֵּנוּ' בשביל מה? – 'לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת' אם לא טהור יש לכלוך יש בוץ יש טינופת יש כל מיני דברים אז אתה לא יכול למלא אותו אפילו הפה, כתוב: "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים עא, ח) יש כאלה מתפללים עם גת ומתפללים מה זה?! כתוב: "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ" שמתפללים עם מסטיק...?! צריך שהפה יהיה פנוי ל: "תְּהִלָּתֶךָ" הפה יהיה מלא תהילה לא מסטיקים לא שום דבר אחר, גם הלב צריך להיות פנוי גם הפה צריך להיות פנוי זה הכלי עבודה, כן אפילו אנשים שלוקחים שפכטל אם יש על זה קצת משהו הם קודם כל משפשפים אחר כך מתחילים לעבוד.

כשהלב נקי "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" התפילה ממלאת את כל הלב ואז מגיעים לדבקות מוחלטת בקב"ה ולא נותר מקום לגשמיות שהיא. 

אז אומר רבי חיים זלוטס: לא צריך פעולות חיצוניות שהלב יהיה נקי פנוי-פנוי. אפשר ללמוד את זה גם מלבן! אמר: "וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת" (בראשית כד, לא) ממה הוא פינה את הבית? - מעבודה זרה.

החזון איש זצ"ל כתב: 'עבודה בכל לב שנדרש מן האדם לפני הבורא יתברך היא התפילה. עבודה בכל לב יש להתפלל בכל נוסח אבל שיצא מן הלב'.

 במקום אחר הוא כותב: 'עבודה נאצלה בתפילה לצייר כמו חי איך הקב"ה שומע שיח שפתותינו ומאזין הגיון הלב'. אם אתה יודע שיש מישהו עומד פה לפניך ומקשיב למה שאתה אומר אז דבר שהוא ישמע מה אתה אומר שיבין מה אתה אומר.

בספר מעשה איש מביאים: שהחזון איש לא אמר שום ברכה ותפילה בלי לכוון בה. 

תקשיבו טוב! 

כאשר הוא חלה לא התפלל ולא קרא קריאת שמע ואפילו אכל בלי ברכה שכן לכוון לא היה בכוחו ובלי כוונה מה תועלת שימלמל.. זה לוקח ממנו כוחות לכבד.

סיפרתי לכם איך הרב בירנבוים זצ"ל היה מברך, היה יוצא מהשירותים חוץ מכבודכם ומברך 'אשר יצר' עומד מול הכותל מסתכל על הקיר מרים את הידיים: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם...' 

ככה עד הסוף! אם אדם חולה הוא יכול לעשות את כל זה לא יכול יכול להיות שהוא למד את זה מהחזון איש. [הוא היה בן של ראש של ישיבת מיר בארה"ב] בקיצור, אז כשהיה חולה ולא יכול לכוון - לא מתפלל לא מברך אפילו שמע ישראל לא והוא נהג על פי מה שקבעו חז"ל: 'כל שאין דעתו מיושבת עליו לא יתפלל' כתוב שהבא מן הדרך וכו'...

בחז"ל: פטרו חתן מקריאת שמע מטעם שאינו יכול לכוון ליבו, אומנם הפוסקים כותבים שבין כך אין מכווננים, אבל החזון איש הוא כיוון ממש! לכן הוא נהג כדין הגמרא. אבל אנחנו לא יכולים לעשות ככה ולהגיד: 'אני לא יכול לכוון אני פטור!...' אין דבר כזה אתה לא מכוון אף פעם אז אתה תהיה פטור כל החיים.

עדויות שונות הצטברו על האופן שבו ראו אותו בעת תפילתו, מורי ורבי רבי יודל שפירא זצ"ל העיד שראה אותו קורא פסוק ראשון של "שְׁמַע" (דברים ו, ד) שכל גופו רועד, כל בוקר וערב כשהגיע ל: "וְאָהַבְתָּ" (דברים ו, ה) החלו כל האיברים שלו נוקשים זה לזה, גופו נשען כמעה על ידית הכיסא וכתפיו היו רוטטות וכשהגיע "לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (במדבר טו, מא) שוב חזר לרעוד!

רבי משה טורק זצ"ל העיד: שראה את חולצתו מתנועעת מחמת הרעד שאחז בגופו בתפילת שמונה עשרה. 

מקורב אחר סיפר שהלך עמו להכנסת ספר תורה אמרו שמה פסוקי תהילים החזן אומר פסוק בקהל עונה אחריו, החזון איש אמר שהוא לא יכול להגיד תהילים בצורה כזו, כי צריך לכוון במתינות והוא לא אמר כלום שתק וכיוון עם כולם אבל לא אמר. 

אבל הוא נזכר בשתי תפילות בבכי שנחרטו עמוק בנפשו: בלילה השני של ראש השנה האחרון לחייו, מרן הוא נפטר בי"ד חשון, אז בשתי התפילות הראשונה היתה בלילה השני של ראש השנה האחרון לחייו, הוא עמד על רגליו משך כל התפילה וגם בברכות קריאת שמע של מעריב והתפלל לפני הבורא בדבקות גדולה ובבכי גדול כל עצמותיו דָּא לְדָא נָקְשָׁן! זה תפילה אחת.

התפילה השניה היתה בסוכות באותה שנה בעת אמירת ההלל, כאשר התחיל מרן את המילים: "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן" (תהלים קיד, ד) פרץ לפתע בבכי גדול והמשיך לומר: "מַה לְּךָ הַיָּם" (תהלים קיד, ה) ברגש גדול ובבכיות! תוך שהכל חשים את המציאות של: "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ..." (תהלים קיד, ז) זאת אומרת שהוא מרגיש ממש כאילו שכינה עומדת נגדו.

ורבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל העיד: הוא לא יכול לשכוח את המחזה הנורא, בעת שהיה מרן אומר 'אבינו מלכנו' בימים הנוראים מטבעו הוא היה חלש בגופו, דרכו תמיד להתפלל בלחש ובשקט, אבל כשהגיע ל 'אבינו מלכנו' היה זועק בהשתפכות נפש נוראה!

רבי מתתיהו שטיגל זצ"ל זוכר במיוחד את תפילת הסליחות בערב ראש השנה ואת אמירת: 'נא כל מידה נכונה!' מתוך דבקות גדולה.

תלמיד חכם אחר שהזדמן למניין ותיקין באחד מימי חול המועד סוכות ראה אותו אומר לאחר 'ברכות השחר' בדבקות עצומה ובניגון מיוחד במינו: 'לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגלוּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ' וחזר על זה שבע (7) פעמים במתיקות גדולה! יותר מכל אלה היה דבק בבורא כשהיה מתפלל בחדרו ביחידות. 

גאון אחד העיד בפני רבי יודל שפירא זצ"ל: ראיתי את החזון איש מתפלל בחדרו וזה היה נורא ואיום! 

על 'קריאת שמע' אחרונה לחייו סיפר רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל, אביו רבי יצחק מאיר נהג לעבור לפני העמוד בשנת אבלותו במניין של החזון איש, היה זה יום שישי האחרון לחיי החזון איש, אביו המתין למרן שיגמור קריאת שמע של שחרית וכשנשא עיניו להתבונן בו ראה מחזה מבהיל כמותו לא ראה מעולם: החזון איש פשט שתי ידיו כלפי מעלה ראשו היה מורם ועיניו התגלגלו הוא נראה מופשט מגשמיות ופחד נורא נפל על שליח הציבור, זמן מה נשאר בתנוחה זו ואחר כך המשיך לקרוא קריאת שמע וכשסיים - המשיך הקהל את התפילה. 

כל אותו יום אביו היה שרוי בבהלה עמוקה, בסעודת ליל שבת סיפר לבני הבית מה שראו עיניו, בהמשך הלילה לא היה מסוגל להירדם, בשתיים אחר חצות הבחין מחלון ביתו שבדירת החזון איש דולק אור חשמל, חלף בו הרהור 'בטח ילד קטן הדליק את החשמל' החליט ללכת לראות מה מתרחש בין כך ובין כך כבר אבדה השינה, שהגיע לבית החזון איש מצא כמה ממקורביו מבט קצר הספיק לו כדי להבין שארע דבר נורא, כששאל לא רצו לומר דבר, נכנס פנימה וראה מה שראה...

תקשיבו טוב! עכשיו, רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל סיפר בשם רבי שמריהו גרינמן זצ"ל דבר מבהיל כדי להבין מה זה תפילה ומי היה החזון איש. 

פעם באמצע יום כיפור אחותם הרבנית פינקל קיבלה חום גבוה, רבי שמרל אמר לעצמו: 'אני לא יכול לתת לה לשתות בלי פסק הלכה מחזון איש' 

[לא רוצה לקחת אחריות האם זה מצדיק לא מצדיק צריך לא צריך פיקוח נפש לא מה קורה] 

חישב את הזמנים ויצא לו שכעת יש הפסקה בין שחרית למוסף בבית הכנסת של החזון איש, 

אמר: 'אני ארוץ ואספיק לפגוש אותו ולשאול דעתו'. 

רץ והגיע אבל כבר התחילו מוסף אין מה לעשות! פיקוח נפש!! החום גבוה אפשר שהיא תתייבש שאלה של סכנה! עבר לפני המתפללים הגיע ונעמד סמוך לחזון איש והחזון איש עומד ומתפלל והוא לחש לו באוזן את השאלה, החזון איש המשיך להתפלל בלא ענה דבר. 

רבי שמרל שם לב שהוא לא שמע בכלל! לא שהוא לא מעוניין לענות... התקרב עוד יותר מכניס את הפה לתוך האוזן ואומר לו: 'אחותי לוהטת מחום! מה עושים?' 

לא שומע דבר, מי שלא מאמין למעשה... רבי יודל שמע אותו מפי רבי שמריהו גריינמן ורבי שמריהו גריינמן זה היה הסופר של החפץ חיים שכתב את הפירושים שלו על התורה. 

כיוון שראה כך אין ברירה תפס בכתף שלו והתחיל לנענע את החזון איש: 'שאלה של פיקוח נפש!' החזון אש עדיין מתפלל כמקודם לא מרגיש ולא שומע. ניסה שוב לא הועיל, לא היתה לו ברירה תפס בשתי הכתפיים וטלטל אותו.. סוף-סוף פתח החזון איש את עיניו מסימן לו כאילו מה קרה? - שאל אותו את השאלה נענע לו בראש שהיא יכולה לשתות, ברגע אחרי זה הוא כבר חזר לשמים עוד פעם. זה תפילה.

מספרים הרבי יעקב אבוחצירה גם כן היה לו ריכוז בתפילה משהו שמישהו בא לא האמין וירה לו מאחורי האוזן לא יודע איפה הוא התפלל שהוא יכול לירות אבל ירה לא שמע לא זז. אנשים נופל משהו כולם מסתובבים אחד נכנס כולם מסתכלים מה זה איזה ריכוז זה איזה בטיך...

רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל מספר מעשה שהיה ויש בו הרבה חיזוק לתפילה. אחד ממנהלי הישיבות בארה"ב פיקח גדול כדי לגייס תרומות לישיבה היה ממציא המצאות, אבל נאמר: "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" (קהלת ט, יא) במצב הגשמי של הישיבה היה בכי רע והוא לא פסק בלייצר רעיונות איך להכניס כסף. 

עלה בדעתו להזמין את פרזידנט של יונייטד סטייס לביקור בישיבה, זה יביא פרסומת גדולה וישיבה כזאת שהפרזידנט מגיע זה יביא הרבה כסף אבל איך מביאים את הנשיא? הפעיל פרוטקציות ושתדלנים וטווה קשרים והניע מערכות אחרי השתדלות גדולה הנשיא הסכים. 

שמחה וששון צהלה ורינה הנשיא יגיע, לפני שהוא מגיע שולחים מבית הנשיא נציגים לבקר לבדוק את המקום האם מתאים לביקורו של הנשיא, מגיעה משלחת בחנו את המקום מדוקדק והודיעו להם: 'אתם כנראה לא מעודכנים בנהלים, איך יכול נשיא להיכנס למקום כזה...?! צריך כאן לצבוע ושם לסייד לתקן את הדלתות להבריק את החלונות להרכיב נברשת במרכז האולם...' קיצור, רשימה שלמה. – 'אל דאגה נעשה הכל!' אומר ראש הישיבה: 'הכל'.

'טוב, זה לא הסוף תדע אחרי שתסיים כל מה שמופיע ברשימה וסימנת 'וי' תבוא משלחת נוספת לבדוק האם הכל מושלם ואם צריך שיפור...' 

אחרי חודש שמגיעים בודקים אומרים: 'יפה התקדמתם אבל יש עוד משהו לא תקין שכחנו דבר נוסף, מוכרחים להתקין וילונות, היעלה על הדעת שהנשיא ידבר בחדר שאין בו וילונות?!' – 'אוקיי אוקיי נקנה וילונות ונתלה וילונות'. 

נסע למנהטן ראש הישיבה ורכש וילונות יקרים שרק שם משיגים ושילם עליהם טבין וטקילים, הרכיבו אותם בעמל על החלונות אחרי שבוע מגיעים – 'הוילונות לא מתאימים! אין מה להתווכח הנשיא לא יוכל להגיע בגלל הוילונות האלה...' 

'לא הבנתי! אז מה אתם רוצים שאני אעשה?' 

'אתן לך כתובת אתה תקנה בדיוק את הווילונות שאנחנו אומרים אלה ווילונות שהנשיא רוצה ואלו תורידו!' 

המנהל המותש לא הבין! מה לא בסדר בוילונות?! קנה וילונות יפים יקרים שילם עליהם הכל טוב... הלך למקום שאמרו קנה את הוילונות התקינו אותם ואת הקודמים הורידו, 

הגיעה המשלחת אמרה: 'או יופי! הוילונות בסדר עכשיו בואו נקבע את התאריך,' 

טוב הגיע היום המיוחל הגיע עם הפמליה, נשא נאום, נאמרו דרשות לכבודו, סייר בבניינים לאחר מכן ליוו אותו עד לרכב השרד.

מנהל הישיבה לא מצא מנוחה: 'איזה פגם מצאו אנשי בית הנשיא בווילונות הראשונים?! הרי הוילונות השניים לא מגיעים לקרסוליים של היופי של הוילונות הראשונים', הסתובב אצל אנשי הנשיא רוצה לשמוע תשובה: למה לא היה מקובל עליהם הוילונות הראשונים? 

התשובה שהוא שמע מזעזעת! מה הסיבה? מה לא... 

הסבירו לו: 'תקשיב! כשהנשיא מגיע למקום העיניים של המשתתפים חייבות להיות נשואות אל הפנים של הנשיא ששום דבר לא ימשוך תשומת לב! אם היית מתקין את הקודמים היה חשש באמצע הנאום של הנשיא - יביטו על הוילונות על היופי שלהם 'וואו! וזה...' ולא יקשיבו לנשיא. זה אסור שיקרה'.

כך להבדיל! כשאדם עומד בתפילה לפני מלך מלכי המלכים, לא פרזידנט ביידן קמלה הריס, לפני מלך מלכי המלכים - כל המחשבה צריכה להתמקד רק בקב"ה זה לא הידור זה לא חסידות זה הלכה פסוקה בשולחן ערוך סימן צג': 'לפני התפילה יסלק את כל המחשבות המטרידות אותו עד שתהא מחשבתו זכה בתפילתו!'. נו, נו...

אברך יקר היה לו מקום תפילה קבוע בצד שמאל של בית המדרש. בא אל המשגיח רבי נתן וכטפויגל זצ"ל עם שאלה: 'לפני כמה ימים הגיע בחור חדש להתפלל ליד המקום שלי לדאבוני הוא מתפלל בקול רם בנוסח אחר וזה מפריע לכל הסובבים מאוד, אבל יש לי ספק עכשיו האם לעבור לצד הימני של בית המדרש ואז אני אאבד את מעלת המקום הקבוע?' 

אמר לו המשגיח: 'אם תעבור מקום כי ההוא מפריע לך תגיע למקום אחר תמצא מישהו חדש שמפריע לך ואם תמשיך למקום השלישי גם שם יהיה מי שיפריע לך, העצה: במקום לחשוב בתפילה מה מפריע לך - תשקיע יותר בתפילה שלך עד שלא תשמע שיש מישהו שמפריע, תתפלל בכוונה בהתלהבות בשמחה תהיה שקוע בתפילה ואז לא תשמע אף אחד!' עבודה אה??

תראו כמה שיעורים כבר נתנו עוד לא התחלנו כמו שאומרים אני מקווה שלאט לאט זה משתפר ישתפר וכו' אבל יש פה דוגמאות יפייפיות ועדויות מצמררות לנענע את החזון איש הוא עדיין לא מרגיש פששש.. לא יאומן כי יסופר.

אתם יודעים איפה רואים את זה? אתם לא תאמינו! איפה רואים את זה איפה רואים את זה? שאנשים יושבים מול המסך ויש משחק כדורגל אליפות ג'דתי ואתה קורא לו מדבר אתו שום דבר הוא זה אתה עושה לו ככה הוא לא מרגיש עד שבסוף הוא מרגיש - מה אתה בדבדבדב!! כאילו איך אתה השתגעת מפריע לי עכשיו באמצע תראה תראה תראה תראה תראה הנה הנה הנה הנה הכדור!! איי אי איי. בכדור עגל אנשים מה זה.. כמו החזון איש להבדיל איי איי איי 

ואנחנו לא יכולים להיות ככה כמו שצריך בפני הקב"ה צריך לעבוד על זה חברים, זה רק אם יש לנו שמחה בעבודת השם אם זה עול ואנחנו לא שמחים - זה לא עובד רק אדם ששמח אז הוא רק אז הוא מרוכז בדבר, כמו נגיד אדם שיש לו חתונה או בר מצווה או מה הוא מרוכז עכשיו רק במשימה הזאת שיהיה ערב מושלם והכל אי אפשר להפריע לו הוא לא מקבל שיחות לא מעניין אותו שום עכשיו הוא מרוכז שהערב יצליח! למה הוא שמח זה משמח אותו ככה אנחנו צריכים לגשת בשמחה לכל עבודת השם לכן אנחנו אומרים באהבה רק בשמחה תמיד בשמחה: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"

 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת'.. 

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה". 

 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת'.. 

בעזרת השם שיהיה לנו שבת שלום 'עשרת הדיברות' יא חביבי כל העולם עומד על זה כל התורה תמונה בתוך עשרת (10) הדברות תרי"ג (613) אותיות יש בעשרת הדברות משמה יוצאים כל המצוות, מעמד הר סיני קבלת התורה נבחרנו אנחנו מכל האומות לנהל את העולם להנהיג את העולם עליונים ותחתונים הכל בתורה שלנו לא יאומן איזה מפתחות קיבלנו צריך לדעת להשתמש בהם.

יש אנשים אוהבים מאוד את 'רבי חנניה בן עקשיא...' כי הוא תמיד מודיע על הסיום שאפשר ללכת הביתה

אני שמח מאוד ברבי חנניה כן 

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" (משלי יא, יז) דאורייתא, "כבד את אביך ואת אמך" דאורייתא, לעשות נחת לקב"ה ולעשות נחת רוח להתנא הקדוש שיהיו שפתותיו דובבות בקבר: 'רַבִּי חֲנַנְיָא...'