בלי תפילה לא מקבלים - חלק ק''ח - יהודי מתפלל והשי"ת שומע! הלזאת יקרא מופת?!...
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום תמר בת שלמה רפואה שלמה במהרה וזיווג הדון עם ירא שמיים מהרה אמן אמן אמן
הרב לופיאן זכר צדיק לברכה ידוע היה מקדושתו צדקתו משמיח בישיבת כפר חסידים
בהתחלה כשהיא נוסדה שוכנה בזיכרון יעקב אחר כך היא אמרה לרחסים
באחד הימים הגיעו כמה אברכים מבוגרי הישיבה לזיכרון יעקב
לטפל בילד שנלקח למיסיון
בדרכם הבחינו באדם מבוגר מאוד,
שפוף על מקלו,
על ספסל בגינה הציבורית ונראה חולני מאוד.
זיהו אותו,
בעבר היה בשכנות לישיבה
ורבות
עזר לבחורים בכל מה דאפשר.
הוא לא היה חזק בשמירת מצוות,
כמובן לא יודע ספר,
אבל אהב את הבחורים,
והציע עזרה בכל עניין, קטן וגדול.
הבחורים,
שהיו מרוחקים מהבית,
נהנו ממנו לא אחת ולא שתיים,
וחשו כלפיו הכרת אותו גדולה.
אחד הבחורים נזכר שהוא חייב לו עשרים לירות, זה היה,
לא שקלים, לירות.
ניגש אליו לפרוע את החוב והזכיר את שמו,
והעלו זיכרונו עוד מן הימים הרחוקים.
אנחנו נוסעים כעת לזיכרון יעקב,
נזכיר את שמך את זה רבי אלי לופיאן,
שהתפלל עליך.
הוא רק שמע את השם,
הזדקף במקומו ואמר רבי אלי, רבי אלי, בזכותו אני חי.
האברכים כרו את אוזניהם, מוס...
בישיבה,
בזיכון יעקב,
עוד אז עברתי אירוע מוחי שהותיל אותו משותק בכל גופו.
רב אלה לא שכח אותי, טרח לבקר.
לא יכולתי להניע עבר חוץ מלדבר.
אמרתי לו, כבוד הרב,
תראה את המצב שלי, אולי ניתן לעשות משהו להציל אותי?
אולי הזכויות שעזרתי לישיבה ולבחורים יעמדו לי?
אמר לו רב אלה,
האם תוכל להוציא התחייבות מבנך או בתך שלא יחללו שבת?
אם כן,
דומני שתוכל להלך אמרתי לך.
לא היססתי לרגע, התקשרתי להם,
הזעקתי אותם לבית החולים והעברתי להם את דבריו של רב אלה.
שניהם הסכימו,
מיד,
להתחייב לא לחנות תשובה.
רב אלה שמע את הדברים, אמר בסדר גמור.
החל למשש את ידיי ברגליי,
אמר לי, בעזרת השם אתה תלך.
לא חלף שבוע,
קמתי והלכתי על רגליי.
נפרדו ממנו מלא התפעלות,
והסיפור עבד מפה לאוזן.
כשהגיע לבנך,
הוא לא הגיב מיד.
במוצאי שבת הוא נתן שיחת מוסר ואמר,
אני לא מבין מה עושים אנשים.
כל דבר נהיה מויפס, מויפס, מופת.
עומד יהודי, מתפלל לשם, השם שומע,
גם זה נקרא מויפס.
זה לא נקרא מויפס.
התפעלתי עליו, השם שומע.
לא צריך מופתי אלא כדי לדבר עם אבא, זה הכול.
זה הכול.
ועוד הם נותנים שבת?
וואי, וואי, וואי, הם ימוחדים לו על כל עבודותיו של 70 שנה כדור אנוש.
מעשה שהיה בעיר הקודש ירושלים אברך בין טובים.
מגיע חג הפסח,
אין לו מעות חיטין,
אין לו.
צורכי החג מרובים.
במעות החיטין שקיבל מגבי צדקה לא משביע קובץ את הארי.
לקפו הימים ושלום הבית החל להתרופף.
בני הבית אמרו לו, צא לשדה ותביא לנו מטעמים.
אם לא,
שלוש נקודות.
נכנס לשטיבלך,
תפילת מנחם
שהגיע לברך עלינו,
שפך את ליבו לפני בורא כל עולמי,
בסוף התפילה, אחרי יהיו לרצון,
מוסיף לבקש בלשונו שהקדוש ברוך הוא ימלא את חסרונו ונקם בסכום הכסף
להוצאות החג.
מרוב שהוא יהיה שקוע בצער,
הוא לא הרגיש שמתפילת לחש זה נהפך לתפילה בכל הסובבים,
שמה הוא אומר?
עמד לידו יהודי עשיר מ-United States of America ובא לארץ, ארץ הקודש,
שמע דברים יוצאים מן הלב,
ניגש אליו אחר תפילה,
אמר לו, שמעתי.
תבוא אליי למלון ואני אתן לך את הוצאות החג.
הגיע וקיבל יותר,
קיבל לכמה חודשים כלכלה.
לימים הוא סיפר את המעשה לאחד מדידיו,
שאל אותו,
שברת את הכתובת בטלפון?
אמר לו, לא,
למה?
אמר לו, אני לא פניתי לחשבי הזו,
אני פניתי לכתובת האמיתית והנכונה,
למלך מלכי המלכים, והוא החליט שהעשיר הזה יהיה שניה.
למה צריך את הכתובת שלו?
אם חלילה יחסם לי עוד פעם, אני אפנה לכתובת הראשונה.
והוא ישלח את מי שהוא רוצה לשלום,
נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, תזכרו את זה, יש כתובת אחת.
ירמיה הנמי אומר על עם ישראל,
כשהם הלכו לחצוב להם בורות, בורות משברים, אשר לא יכילו על מים.
מי ממנה את הבורות?
הבורא יגמריו.
אז מה אתה הולך לבורות שהן בורות משבני?
למה אתה הולך לברז?
לך לשיבר.
לך למקור המים.
אתה הולך לברז.
ברז אפשר לסגור,
אבל שיבר,
שמה נמצאים המים, שם.
תראו, לפעמים הוא פותח את השיבר, איך יורד גשר מכל העולם, שוטף את אירופה,
שתי מטר, שלוש מטר,
סוחם תפוק.
מלא מים.
מלא.
תלמיד חכם
שהתגורם בלונדון שמע מעשה מיהודי רחוק מן התורה.
לתלמיד חכם יש ידיד עורך דין יהודי.
המושגים שלו בענייני יהדות קלושים יותר.
ובשיחה שהייתה בין השניים,
נודע לאב
כי ידידו שרוי בצבא גדולה.
הוא התבקש לייצג גוי אנגלי שהסתבך בפלילים.
תוך כדי המשפט התגלה שמרשו רמביי גדול,
והוא מייצג רמביי גדול.
באנגליה המשפטים בדקדקנות,
קפדנות.
לא רק הנאשמים עומדים למשפט, גם עורכי הדין.
השופט הילה רמאות אלוקיה,
לא חסך את הביקורת גם העורך דין.
נאשים אותו אתה מודע שהוא רמאי.
לא די בכך,
והחליט להעמיד לדין את העורך דין.
מה שאומר,
שאם לא תוכח חפותו,
יטילו עליו עונש כבד,
קנס גדול,
ויפסלו אותו מלהיות עורך דין.
איש שיחו שמע את הדברים,
אמר לו, תשמע ידידי,
עצה טובה שאני יכול לייעץ לך לעשות מה שיהודים עושים כשהיא מתרגשת עליהם צרה. תתפלא לריבונו של עולם,
שיחלץ אותך מן הצרה.
מצטער, אבל אני לא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא.
למה?
פעם כבר ביקשתי ממנו ישועה והבטחתי שיותר אני לא אבקש שום דבר.
מתי זה היה?
הייתי צריך לצורך עבודה לשהות באוסטרליה שבעה חודשים. נסעתי
עם בתי היחידה האהובה, בת שבע.
והיא חלתה שם.
והרופא קבע שיש לה גידול סרטני.
התחילו טיפולים,
שבועות ערבים, מצבה לא הותר.
קשה מיום-יום.
לא, לא אשכח את השבת הנוראה, חס ושלום,
זה שטויות שבת נוראה. שבת היא מעולה.
איני יכול לשכוח את אותה שבת שבגלל שהיה רופא והודיע שהיא במצב קריטי.
לא נותרו לה שעתיים-שלוש של חיים.
קפאתי, ערודי.
אחר התאוששות החלטתי ללכת לבית הכנסת.
לא ידעתי הרבה על ידו. פעם אחרונה זה היה בר-מצווה.
יום יחידי שהנחתי תפילין.
אבל עכשיו הבנתי שזה המקום שאני צריך ללכת אליו.
בשעות הצהריים המתקדמות המקום היה ריק,
פתוח.
נכנסתי בין שורות הספסלים מול ארון הקודש,
וכל המחסומים נפרצו.
פרצתי בפחי נורא.
לא הייתי צריך מישהו שיחזק או יתמוך, יעודד או ירגיע.
אבל ידה קטנה שסובלת,
רופאים קצרו מלא שיעה,
בת מקסימה, בת שבע בסך הכול,
והיא עומדת למות בשעות הקרובות.
מיואש, כאוב, ייבבתי, ייבבתי בלי הפסקה.
בבורא של עולם, אני מתחנן לפניך שביתי ארבע תשאר בחיים.
אנא השם רחם עלי, אני מוכרח שהיא תחיה.
מבטיח לך, אני יותר לא מבקש ממך דבר.
ופתאום חשתי הקלה.
אני מגיע לבית החולים,
עומד על רופא עם מידהם, אומר, משהו קרה.
הילדה פקחה את העיניים.
זו תופעה מוזרה, לא חשבתי שהיא תתרחש.
אחרי בדיקות אמר, יש תקווה, בואו נראה מה התפתח.
למחרת היא ביקשה מים.
התחיל תהליך מופלא של שיקום.
שבועיים, והילדה בחוץ.
שלחו אותה לבדיקות יסודיות.
והנס הפך לעומדה קיימת.
הילדה נקייה מהמחלה.
איך זה?
כינסו את כל הרופאים של העיר, הציגו להם את הצילומים הראשונים,
מראים גידול סרטני,
מהחדשים אין דבר.
כולם עדו נס משמים.
לא נס רפואי.
נס משמים.
ואז הוא אמר, כעת אתה מבין למה אני לא יכול להתפלל לקדוש ברוך הוא עוד פעם. הבטחתי לו שאני לא מבקש יותר.
איך אני אפר את ההבטחה?
אחבר מהם להרגיע אותו.
אין בכך כלום.
ריבונו של עולם זה לא בשר ודם.
אין לו בעיה שתטריד אותו עוד פעם, עוד פעם.
אדרבא, תפילות של יהודים זה נחת רוח לפניו.
אל תדאג.
תתפלל.
תתפלל.
יצא זכאי במשפט.
נו, חילוני.
חילוני.
מתפלל.
התפילה עד כל פעם.
זה מה שהשם רוצה שנהיה בקשר איתו, אתם זוכרים את זה, כן?
לא לעשות את התפילות רוטינה, כל פעם עוזבים אותו טקסט,
כל פעם להכניס עוד,
עוד מבט, עוד דרישות, עוד בקשות, עוד, עוד, עוד,
אבל לדעת שהכל תלוי רק בו,
כי אין עוד מין לבדו.
ועל זה מה?
נודה לו.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.
הכל יודוך והכל ישב במוחה
מהכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישב במוחה
מהכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם
ישמאו במערכות אחד, שם הייתי שם. כל יום אחד אני פעם מרגיש את השבת, אז אין דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם דואם
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבד
סליחה