כעס

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשומת שלמה בר שמחה, מנוחתו עדן,

ותשובה שלמה מהרה ליוצאי חלציו ויוצאי חלציהם עד סוף הדורות, אמן.

כעס.

בכל יום אדם עובר על כל הווידוי מתחילתו ועד סופו.

בפרשת משפטים, כמה מצוות יש?

חמישים ושלוש, כמניין גן, עם זה נכנסים גן עדן.

וגם רבות המצוות בין אדם לחברו.

אומר החידה הקדוש בלב דוד, פרק יב.

בל נחשוב שיש בפרשת משפטים

בפרט

ובתורה כולה בכלל אוסף של מצוות.

טעות לומר כך.

טעות לומר שכל מצווה עומדת בפני עצמה.

אלא דע לך,

בכל מצווה כלולים עניינים רבים

המקשרים אותה אל מצוות אחרות

והנהגות נוספות.

מוסיף החידה הקדוש

ששמע איש מפי איש עד הרמב״ם

שסיפר שהיה אדם גדול, שהרמב״ם כינה אותו אדם גדול

והוא שלח שאלה לרמב״ם.

בשאלה הוא טען

שהוא לא מוכן לומר בידוי ביום הכיפורים

שכן על חלק מהווידוי

אשמנו, בגדנו, גזלנו, הוא יודע בוודאות שהוא לא חטא.

הוא לא רוצה לשקר ביום הכיפורים.

השיב לו הרמב״ם,

דע לך, אין יום אחד שאתה לא עובר על כל הווידוי מההתחלה עד הסוף.

זה אומר לאדם גדול שמעריך אותו הרמב״ם כאדם גדול.

ואמר לו,

גם על מה שאמרת כעת אתה עתיד ליתן את הדין.

מה טעם?

כשאנחנו אומרים אשמנו,

כלולים בזה ענפים רבים,

וזה כולל כמה וכמה רבדים של עבירות,

וכן גם הלאה.

כי כל מצווה הוא מצווה אינה יחידה בפני עצמה, אלא כאילן

שיוצאים ממנו ענפים רבים.

זאת אומרת,

תרי״ג מצוות זה שורשים.

לזה יש ענפים בענפי דענפים, כמו באילן.

יש גזע, יש ענפים, ומזה יוצאים.

עוד ועוד ועוד, ו...

רבי ישראל סלנטר אמר שיש לו שולחן ערוך יותר גדול ממה שאנחנו מכירים.

כי הוא מבין שמכל מצווה יש לזה ענפים בענפי ענפים של אותה מצווה,

בכל מיני ציורים.

אבל על כל פנים,

כל התרי״ג מצוות

עוברות דרך המידות.

בספר חובת הלבבות מדגיש,

אין שום מצווה או עבירה שאפשר לעשות

מבלי לעבור דרך המידות.

הארי הקדוש מבאר.

כמו שיש

13 מידות של רחמים,

יש 13 מידות עיקריות באדם.

לדוגמה, קנאה,

תאווה,

כבוד,

עצלות

וכדומה.

אחת המידות הידועה בהרסנותה

זה הכעס.

וגם בפרשה הזאת

רבות המצוות שעוברות דרך מידת הכעס.

מכה איש ומת.

אדם הורג במזיד. מתי?

רק כשהוא כועס.

בקל וחומר

כשהכעס עובר כל גבול

הוא עלול גם להכות את אביו

מכה אביו

גם כלל אביו

ועוד מצוות וכי יריבו נשים מכים אחת את השני ברחבה של העיר

ועוד מצוות וכי ינצו הנשים ונקפו אישה הרה

וגם אינו יתום

אינו ילמנה צריך להיות אכזריות

זה מכעס

נכי תירא חמור שונא אחה

זה מכעס

הכל עובר דרך מידת הכעס

וכתוב כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו

כי הוא יקלל ויכה ויגנוב וישבור ויהרוס ועל כל אחד יש גיהינום אחר

אז נתבונן

כמה עצומה בעיני הבורא יתברך התרחקות מהכעס שזה רק אחת מהמידות

שכל כך הרבה מצוות תלויות בה

ועוברות דרך המידה הזאת

בפסחים קוביות ג'

שלושה הקדוש ברוך הוא אוהב אותם

מי שאינו כועס

מי שלא משתכר מיין

ומי שלא מעמיד על מידותיו

רשי מסביר מי שלא גומל רעה למצער אותו

לא מעמיד על מידותיו

מגיע לו

לא מגיע לו כלום

השם שלח אותו

אל תחזיר

ואם כן הקדוש ברוך הוא אוהב

מהשלושה אחת מי שלא כועס

פנינה מרהיבה בעירובין סמכי

בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו, בכיסו וכעסו

וייתכן לומר שזה בדיוק שלושת האנשים שהקדוש ברוך הוא אוהב

בכוסו זה שהוא לא משתכר

אז תמיד דעתו מיושבת עליו

בכיסו

זה שהוא נושא ונותן באמונה

ולא מעמיד על מידותיו

ובכעסו

ממש שלושה אנשים שהקדוש ברוך הוא אוהב

לפי זה חוט

במשולש, לא במהרה יינתק.

פעם שלישית זה מופיע בקידוש עין א'.

אמר רב יהודה, אמר רב,

שם המפורש של 42 אותיות לא מוסרים לכל אדם.

בשם זה רש״י מבאר שהוא סוד.

ואילו לדעת התוספות בחגיגה יא

הן האותיות מתחילת בראשית עד ובוהו.

והבן ישחי מבאר שהן האותיות של אנא בכוח גדולת ימיניך

עד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם בעד.

זה שם

של מ״ב.

שם מ״ב קוראים לו.

מכל מקום

מוסרים שם של מ״ב אותיות רק לצנוע לעניו וכולי.

ולמי שלא משתכר

ולא מעמיד על מידותיו ולאדם שאינו כועס.

שיש בו את שלושת הדברים האלה.

ואם לא די בזה,

חשוב להתבונן בדברים מבהינים

בזוהר הקדוש, בגנות הכעס.

פרשת תצווה קפ״ב אמר רבי יוסי,

אם חס ושלום אדם כועס,

נעקרת קדושת הנשמה ממנו

ושורה במקומה סטרה חרה.

ואם לא יטהר עצמו ויעקור את הכעס מכל וכול,

מה שלא יעשה,

לא תשוב הקדושה למקומה.

מכל הטומאות אדם יכול לטהר.

טומאת הכעס,

גופו ונפשו טמא מבפנים ומבחוץ.

זה שאומר,

אלוהי, מסיכה לא תעשה לך.

להרע לך.

להרע לעצמך.

האדם הזה מורד בקדוש ברוך הוא, ואסור להתקרב אליו.

לא להתחבר אליו.

וגם לא להסתכל בפניו.

המדענים עשו בדיקה שבן אדם שבשעה שהוא כועס יוצא לו ניצוצות.

עשו צילום.

באופן מסוים, שרואים שיוצא לו ניצוצות מהעיניים.

מוסיף הזוהר הקדוש,

כודה רסאג.

כל המילים הרעות שמוציא אדם בשעת הכעס,

כל הדברים שהוא זורק מידו ושובר בכעס,

לוקח מלאך אותם הדברים הללו והם קורבן לעבודה זרה.

והכרוז בשמיים אומר אוי לו לפלוני שעבד אל זר על ידי כעסו.

על פי זה אומר רבנו חיים ויטל,

בשם הארי הקדוש זיכרונם לחיי העולם הבא,

שהארי הקדוש הקפיד על עוון הכעס יותר מכל שאר העבירות,

כי כל עבירה פוגעת בעבר אחד,

אבל הכעס פוגם בכל הנשמה כולה,

הוא מחליף אותה לגמרי.

אדם כועס, הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו ונכנסת נפש מצד הקליפה.

זה נקרא טורף נפשו באפו.

על ידי הכעס באפו הוא טורף את נפשו,

עושה אותה טרפה.

ממשיך הארי הקדוש

ואומר דבר מבהיל מאוד.

אפילו שאדם יעשה תיקונים לנפשו,

ויקיים מצוות רבות, בתשובה הלכתיו,

ברגע שהוא כועס,

הכל אבד ממנו לגמרי.

נפש אותה הנשמה שעשתה את כל המעשים הטובים מתחלפת בטמאה והלכה לה.

וצריך שישוב האדם בפעם אחרת,

לחזור ולתקן את כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה,

וכך בכל פעם,

בכעס הוא הורס את כל מה שעשה, הוא צריך להתחיל מחדש.

אז מי שכועס תדיר, אין לו תקנה בכלל.

בנדרים כב אמר רבי יונתן,

כל הכועס, כל מיני גהינום שולטים בו,

שנאמר והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשריך.

חפץ חיים בשבירת הלשון,

שער התבונה יג.

לכל עבירה ועבירה מדור גיהינום מיוחד,

והכועס

שלא שולט על מעשיו,

הוא עלול לעבור כל עבירות שבתורה,

לכן כל מיני גיהינום שולטים בו, בכל המהדורים כולם.

והבן יהוידע מבאר

שגם כל מיני גיהינום נראים בו,

כי בגיהינום יש שלושה סוגים

גיהינום של אש,

של ברד ושל עשן.

פעמים הכועס אדום כמו אש,

פעמים הוא לבן,

הכעס נהיה לבן כמו ברד,

ופעמים מוציא רוח מפיו כמו עשן.

והרן הקדוש אומר שהכעס מביא לכפירה בעיקר.

יש אנשים בבית כנסת מתקוטטים לפני ההיכל, לפני השכינה, ואין אלוקים לפניו בשעה שהוא כועס.

מה שורש הכעס שהוא חמור כל כך,

עד שהקדוש ברוך הוא שונא את הכועס?

ונשמתו נעשה טרפה,

וכל מנהיגיה אינם שולטים בו.

מבאר רבנו חיים ויטל,

יסוד עצום, הגאווה והכעס מידה אחת הן.

הכעס הוא גאווה.

למה אדם כועס?

לא עשו לו, לא אמרו לו, גילו לו, לא טופופו, פה טופו.

הכל זה מגאווה.

אם היה שפר רוח,

היה מכיר בחסרונו.

אז על מה הוא כועס?

אבל היות שהוא בעל גאווה,

ולבבו רם,

הוא מרגיש עליון.

זה גורם לו להקפיד על כל אדם ואדם שאינו נוהג עמו כפי הכבוד הראוי לו,

ולכן כועס הוא על כולם.

זה מה שמפוצץ את השמאלנים.

כי הם חושבים שהם אנשים עליונים עם דם כחול.

הגאווה שלהם,

שכולם זה ישראל השנייה, השלישית, הם מנפנפים את כולם כאילו לא קיימים.

לכן נכונים לזרוק אנשים לכלא על כלום,

שום דבר, עלילות דברים.

ועינינו רואות כי הדם שאינו כעסן,

מקפיד על כולם,

מבקש שררה וכבוד תמיד,

שונא לזולתו,

ברגע שהוא חושש שהוא יותר גדול ממנו, הוא יכול לתפוס את מקומו.

זה כל הפוליטיקאי.

לאור זאת יובנו דברי המדרש,

הכעס אינו רק ענף לטומאה,

הוא אבי אבות הטומאה,

כמו הגאווה.

ופוסק הרמב״ם בדעות ב' ג',

צריך להתרחק מהם לצד השני,

מה שאין כן בכל שאר המידות יהיה ממוצע.

זאת אומרת, אם אתה בעל גאווה, אתה צריך להיות שפל רוח למטה למטה,

שאחרי זמן תתאזן ותהיה עניו.

אבל שפר רוח הוא מביא דוגמה ממעשה בחסיד שהיה באונייה וישב בירכתיה, ובא מישהו והשתין עליו

על הראש.

והוא רקד משמחה, לא יודע אם הוא שרעי טוב, אבל הוא רקד משמחה.

למה? כי הוא הגיע למידת ההשתוות.

מה זה עמדת ההשתוות?

בלנס.

וזה לא הזיז לו שום דבר, לא הקפיץ אותו ולא,

איפה עוסק הדבר? שום דבר.

כאילו,

מה אם צוננים על נפש עייפה ככה, באמצע הסהרה ככה.

ועל כן,

הקדוש ברוך הוא שונא תועבת השם כל גבה לב.

אדם שלא מראה גאווה בחוץ.

בחוץ שלא נלך ככה.

אבל בפנים,

מלא גאווה.

השם שונא את הגבה לב, שהגבהות שלו היא בלב, לא רואים בחוץ, הוא מחוקם, כאילו.

מסתיר את זה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני והוא לא יכולים לדור בכפיפה אחת.

יש מסבירים, מה זה אני והוא? יש מגבלה לקדוש ברוך הוא? מה זה לא יכול לדור?

מה זה לא יכול? הוא אומר, לא אני, הוא לא יכול.

לא אני.

זה מה שאמר אחר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, תחזור בתשובה,

ואני ואתה

ובן ישי נהלך בגן עדן.

רק תחזור.

בתשובה.

אחרי שהוא עבד עבודה זרה, והחטיא את הרבים והכל,

והחמיד עגלים והכל, אמר לו,

בוא,

יאללה,

אני ואתה, תחזור רק בתשובה.

אמר לו, מי בראש?

מה זה מי בראש?

שמעת מה אמרתי?

אני ואתה ובן ישי.

זאת אומרת, בן ישי אחריך.

מה אמרתי?

מי?

אה, סליחה, ירבעם בן אבד. סליחה.

אז הוא אומר לו, מי בראש?

מה זה מי בראש? שמעת מה אני אומר?

אני ואתה

ובן ישי.

אז מה אתה שואל מי בראש?

לא, הוא רוצה להיות לפני הקדוש ברוך הוא גם.

הוא שומע משהו שני.

יש הקדוש ברוך הוא, אתה ובן ישי. לא מעניין אותם בן ישי.

מי בראש?

הוא רוצה ללכת בראש בגן העדן.

תעשה.

מה זה?

והכועס.

בעל גאווה הוא.

משום כך,

בשתי המידות הללו הוא מחויב להתרחק לגמרי, לעבר השני,

ולהידבק כולו לצד הטוב.

שכן,

זה לא שתי מידות, זה מידה אחת.

געס הוא גאווה.

טומאה מבפנים ומבחוץ.

הגאווה היא בפנים, בה כעס ניכר בחוץ.

וכך אומר הרמב״ן באיגרתו,

כאשר תנצל מן הכעס,

תעלה על לבך מידת הענווה.

כי הכעס והגאווה,

אחד הם.

על פי הדברים הללו התבהרו היטב דברי הגמרא במסכת פסחים.

אמר רבי מני,

כל הכועס,

אפילו שהיה צריך למלוך,

מורידים אותו.

אדם היה ראוי, ראוי להיות מלך ישראל.

ראוי.

כל הכועס,

אפילו היה צריך למלוך בגלל שהוא כועס,

כעסן,

מורידים אותו. מאיפה לומדים? מאליאב בן ישי.

כאשר רצה דוד להתנדב להילחם מול גוליית,

כתוב בספר שמואל א' יזן, ויחראף אליאב בדוד ויאמר,

ויחראף אליאב.

כעס.

ויהי חרף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת?

ועל מי נטשת מעט הצאן במדבר?

אני ידעתי את זדונך ורוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת.

גוליית מאיים על ישראל

והוא אומר לו אתה עוזב את הצאן ואתה בא לראות מלחמה כאילו

אליאב היה אח הבכור זועם על דוד הקטן

מה באת לספק את יצר הסקרנות שלך?

לראות את המלחמה בפלישתים?

ולשמוע את גוליית מחרף ומגדף?

כשהלך שמואל למשוח את בן ישי למלך השם שולח את שמואל

הביאו לפניו את כולם מאליאב ועד הקטן שבהם.

הוא מתבונן על כולם, על כל הבנים,

וכתוב לא בזה בחר השם, לא בזה בחר השם.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר לשמואל, הוא רואה שהוא הולך

להמליך את אליאב.

אומר לו הקדוש ברוך הוא ויאמר ה' לשמואל אל תבת אל מראהו ואל גבוה

קומתו כי מאסתיהו.

זאת אומרת,

בהתחלה הוא היה אהוב

כלפי הבורא.

בסוף הוא נמאס

על ידי הכעס.

בתמוה!

לא כתוב בפסוק כעס,

אלא אל תבת אל גבוה קומתו. מה זה גבוה קומתו? גאווה.

אבל קשה.

אליאב כעס על דוד.

ולמה נקטו לשון גאווה?

כי מכוח הגאווה בא הכעס.

מבאר רשי.

הבדל גדול היה בין אליאב לשאר האחים.

שאר אחיו לא ראויים למלכות מעולם.

אליאב ראוי למלכות.

אבל בגלל שהיה רק זן,

מאס בו הקדוש ברוך הוא.

מקשה רשי.

הרי מעשה הכעס היה אחרי שנמשח דוד למלך.

ואם כן, בשעה שבה שמואל עדיין לא כעס אליאב מעולם,

אלא מבאר רשי את עומק העניין שאף על פי כן שם.

שורש הכעס כבר היה בו.

קוראים לו גאווה.

הוא היה בעל גאווה.

אם כן, נורא נוראות אליאב הפסיד את מלכות עם ישראל ומלכות משיח צדקנו בנטייה קלה לכעס חד פעמי.

אבל זה בשורש הגאווה.

ודוד המלך מה אומר על עצמו?

לא רמו עיניי, לא גבה ליבי ולא רמו עיניי, לא גבה ליבי.

מלך

שולט בכיפה,

לא גבה ליבי ולא רמו עיניי,

ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני.

אתם לא תאמינו.

אתמול שולחתי הבת.

יש לי בת שלומדת הרבה,

שואלת שאלות, מה שלא שואלים אותי אנשים.

ממש נדיר.

שאלה.

היא קוראת את הספר הזה גם,

והיא מספרת לי,

כתוב על הכעס שאליאב לא נבחר למלך כי כעס.

למרות שדוד נמשך

לפני שהוא כעס,

כמו שלמדנו.

ואצל ישמעאל כתוב באשר הוא שם.

למה לא דנו אותו כמו ישמעאל?

באשר הוא שם. כרגע הוא לא כעס,

אז שימניח אותו.

כמו שישמעאל יודעים שצאצאיו עתידים להרוג בישראל וכו' וכו', והקדוש ברוך הוא אומר, כעת מה הוא? צדיק.

אז לא נהרוג אותו.

כעת הוא צדיק באשר הוא שם.

מה שיהיה בעתיד, יהיה בעתיד.

למה לא עשו, היא שואלת, למה לא עשו אותו דבר עם מליאב?

כרגע הוא לא כעס,

לשעה שבא שמואל.

אחר כך הוא יכעס,

אז תדונו אותו כמו באשר הוא שם. אם זה כלל, אז זה כלל.

מה התשובה?

לא?

כתוב שלא?

צריך היה להיות מלך.

זה הצאצאים שלו, שבעתיד יהיו, אז איך הוא יכול לדון את העתיד, שזה לא הוא.

אבל אצל אליאב,

הוא היה בעצמו קאסן,

ומלך ישראל, אם יהיה קאסן, הוא ייבא בו אלחם שלו.

יש טייסט.

מדהים.

בילקוט שמעוני הוסיף פנינה מרהיבה.

דוד המלך אומר בתהילים, קוויוטט,

אצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך.

למה בחצי הלילה?

אתם לא מאמינים.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים, ביקש דוד המלך כל לילה

בחצות, להודות על הנס שאירע בחצי הלילה.

איזה נס?

זקנו של דוד בועז

קם בחצי הלילה לעסוק בתורה,

ככתוב, ויהי בחצי הלילה,

ויחרד האיש ויילפט,

והנה אישה שוכבת מרגלותיו,

מתעורר בועז

ורואה את רות,

נחרד מהניסיון הקשה עומד בפניו,

עד שצעק מרוב פחד

וקבע שתצרוב ועמד בניסיון כמו יוסף הצדיק ופלתיאל בן ניש.

היה לו לבועז לכעוס?

להקפיד על רות?

מה זה להעמיד אותו בניסיון קשה כל כך?

אישה באה, שוכבת איתו ביחד, מה זה?

אומר הילקוט שמעוני, זה היה נס משמיים שלא קילל אותה,

אלא אמר לה, ברוכה את לשם!

ועל הנס הגדול הזה שאירע בחצי הלילה,

נולדת לי!

אז הוא קם להודות, בחצות, להודות לך.

להודות לך, על החצות ההוא.

ששששש...

כל חייו

הוא קם להודות.

חצות לילה אקום להודות לך.

רגע אחד של כעס שלא כעס.

רגע אחד של כעס.

וואי וואי וואי.

הייתה יכולה לרדת כל שושלת המלוכה,

ולא היה נולד דוד המלך

ומשיח מנין.

שליטה,

אבל השליטה זה בגלל הענווה.

כשיש ענמה יכולים לשלוט, כשאין ענווה זה מתפוצץ.

מוסיפה הגמרא,

על ידי כעס לא רק מפסידים מלכות כמו אצל אליעב,

גם נבואה מסתלקת מכעס.

ראייה מאלישע הנביא,

כעס על אחאב

והסתלקה נבואתו.

היה צריך לקחת מנגן.

עבדו, עבדו, עבדו, שתשוב לו הנבואה.

וגם חוכמה מסתלקת על ידי כעס,

כמו שהיה אצל משה רבנו,

ויקצוף משה על פקודי החיל.

ואחרי זה כתוב, ויאמר אל עזר הכהן, זאת חוקת התורה. למה הוא צריך להגיד?

נעלמה ההלכה ממשה רבנו.

ובמדרש מבואר,

קצף משה שהותירו מן המן,

ולכן שכח לומר להם של כיתוב ביום שישי, שני עומרים,

גם עבור שבת,

שכח הלכה מלכות שבת,

וקצף על אלעזר ואיתמר,

ונתעלמה ממנו ההלכה,

שאונן אסור לאכול בקודשים הנותרים.

הפסדים נוראים

מביא הכעס.

בסוטה ג' כתוב, כעס בבית מביא לחורבן ביתו של אדם.

פסחים קופיות ג',

הכועס חייו אינם חיים,

בנדרים כב',

על ידי כעס תחתוניות שולטות בו,

מחלות מעין,

פיסורה,

טחורים,

הרבה צרות.

בזוהר הקדוש פנחס מזהיר מפורשות שהכועס עלול לקלל את עצמו, משפחתו,

ולפתוח פיו לשטן,

ועלולות הקללות להתקיים.

ואם מקלל שכניו ומכריו על חינם בגלל הכעס, חוזר על ראשו.

ובדרך מליצה

ידוע המעשה על אדם

שצבח על חברו וכעס עליו נוראות,

ואלבשו במיזק לו בפנים.

השיב לו החבר בשלוות נפש,

ידעתי שאחרי הרעמים

יבוא הגשם.

בהתחלה הוא הרעים עליו בקולו ואחר כך הוא ירק עליו בהגשם.

השולחן ארוך

באורח חיים סימן רצת.

נהגו אנשים לדלות מים במוצאי שבת,

תכף כששמעו ברכו.

מדוע?

מצינו שבעירה של מרים בימה של טבריה,

במוצאי שבת מסתובבת אצל מעיינות ובעירות.

מים אלו כל כך טובים,

מישהו חולה אפילו מלא שחין

מיד נרפד.

מעשה באדם

מוכה שחין.

אשתו

במוצאי שבת הלכה לשאוב מים והזדמן לה בעירה של מרים.

מילאה את הכד

והתעכבה יותר מדי כשהגיעה לביתה כעס עליה בעלה,

מרוב הכעס לבעלה והכד נשבר.

הכד נשבר,

מעט טיפות שנפלו על הבשר של החולה נטרפו

וכל הגוף נשאר עם שחין.

אם לא היה כועס

לא היה לו שחין.

הפסיד ברגע עולמו.

היה מתאפק,

שותה את המים ונרפק.

מפסידים הכעס המון. אין רווח מכעס.

אין רווח מכעס.

אתם כבר לא עושים בדיקה של המידות, נכון?

הבדקתם, נגמר.

אפילו לא התחילו החלק.

מנוחת הנפש.

הכל מאוזן.

הכל מעט השם.

הכל מעט השם לטובה.

הכל לטובה, הכל.

אין סיבה לכעוס, הכעס לא יביא כלום, חוץ מגיהנום.

אבל אתה לא יכול להוריד את הכעס אם לא תוריד את הגאווה, אם לא תבין שאתה לא שווה מאומה.

אתה לא שווה מאומה.

סיפר לנו אחד

השבוע

על דברים כעין זה,

שאבא שלו פתאום

בשבת

אין לו אוויר,

אין לו אוויר.

מה, דלקת ריאות חריפה, לא נכנס אוויר.

אז הוא מבקש, תזמינו אמבולנס.

מתחילים להתחבט, כן בשבת, לא בשבת, להזמין, לא להזמין.

והבן אדם הולך, בוכה, בוכה, תזמינו ל...

ברגע האחרון הגיע אמבולנס והציל אותו.

אדם בריא,

עובד כל יום, הכול.

צ'יק.

יכול אדם להיעלם מהחיים ככה בשנייה?

מה?

איך?

בום.

אין הבטחה לאף אחד.

כל רגע זה מתנה.

אז מה אתה כועס?

על מה אתה כועס?

על מה אתה כועס?

לא צריך לכעוס.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

ולפניו, לפניו בירנא בוא.

לפניו בירנא בוא.

ולפניו, לפניו בירנא.

לפניו בירנא ישמחו במעלות דיבה.

שומרי שבת בקורעי עוליך שמה.

ישמחו במעלותיך.

שומרי שומרי שומרי שבת.

ענג שבת.

העם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שבת.

שבת עד מקנדשי,

מקנדשי, מקנדשי חמי שבת, שבת שור.

הרי אם חבר כאן ימצאות חכמים, דאורייתא בשמחה, דאורייתא גובל נפשו, יש עסק דאורייתא כבד את אביך ואת אימך, דאורייתא לעשות נחת רוח.

לה קדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח, לתנא הקדוש יוסף תותן דאורייתא.