פרשת המצורע - לשלוט על הדיבור - חלק ג'

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת הרגו בת סתצ'ין תה נשמתה צרורה בצרון החיים תזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהכלו אמן אמן

פרשת המצורע לשלוט על הדיבור חלק ג

אמרנו בעניין המתינות והפזיזות אבותינו הקדושים היו מתונים כתוב אצל אברהם אבינו וישא עיניו ויר והנה שלושה אנשים ניצבים עליו אצל יצחק אבינו נאמר ויצא יצחק לסוח בשד דל לפנות ערב וישא עיניו ויר והנה גמלים באים ואצל יעקב אבינו נאמר וישא יעקב עיניו ויר והנה עשה בה לקראתו וכן וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם הכתוב היה יכול לקצר ולומר ויר והנה שלושה אנשים ויר והנה גמלים באים וילך יעקב ארצבני כל הפסוקים מעריכים לתאר את הפעולה החשובה שהקדישו אבותינו זמן ומחשבה על ידי נסיעת העיניים על ידי ידי הרמת הראש, על ידי נסיעת הרגליים. כל זה הם עשו מתוך מחשבה והתבוננות מעמיקה. כל פסיעה מחושבת, כל הרמת ראש, כל נסיעת עיניים קרוחה במחשבה קודמת, האם זה לרצונו יתברך או לא לרצונו יתברך? לכן וישא עיניו ויר מחשבן ויש רגליו תגיד הלך ונגמר כל הפרטים האלה הפרטים האלה באים להגיד שזה הכל ביישוב הדעת בתוך מחשבה במתינות בשיקול דעת כל פעולה להרים את הראש, להתבונן, לשת את הרגליים. גם אצל משה רבנו מצינו. הוא רואה את לבת האש בוערת בשנה והוא איננו הוא קל. לא נשרף, לא נאכל. והוא לא ניגש לראות את המראה הנורא תרם התיישב בדעתו כדת מה לעשות מה נאמר בכתוב וירא מלאך אדוני אליו בלבת אש מתוך הסנה ביער והנה השנה בוער באש והשנה איננו קל ויאמר משה אסור הנא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא ימער השנה המדרש מגלה לנו מה היה המרחק בין משה רבנו לשנה רבי יוחנן אומר חמש פסיעות פסע באותה שעה זה היה מרחק ורש לקיש אומר הפך פניו והבית למי אמר משה רבנו אסור ואראה לעצמו הוא בודד במדבר עם הצאון בכל זאת הוא לא מעז לגשת לפני שהוא מתיישב בדעתו האם לסור ולראות או לא שזה אומר האם לפסוע חמש פסיעות או להפנות את המבט בסוף הוא הגיע להחלטה שעליוס ולראות את המראה הנורא והפנה את ראשו פסע חמש פסיעות. אז בין המראה הנורא הזה בעמידה על פשרו, משה רבנו לא ממהר ואינו סס לסור ולראות. רק אחרי שכל דעת והוא מדבר עם עצמו אסור הנה או לא האם זה ראוי והגון לעשות כך יש אפשרות שהחלטה תהיה שלילית והוא פשוט לא תבונן בזה ולא יעמוד על ה מקרה המופל הזה אבל הוא לא נמנע משיקול דעת במטילות בקיצור הוא לא מתבהל עושה פעולות של ילדים ה וואי ה מתלהב אדם מבוגר שוכן אחראי רק אחרי שהוא הבין בדעתו שזה רצון הבורא יתברך שסור ויראה את המראה הנורא, למה לא בוער הסנה? אז הוא הפנט ראשו הביט והתבונן? למה הקדוש ברוך הוא בכלל הופיע כביכול בסנה? למה? השנה זה שיח קוצני ו להראות בכל צרתם צר לו. אתם בצרות במצרים אז אל תחשבו שאני שוקט על השמרים. אני מרגיש את הצער שלכם. הנה אני מופיע בתוך הקוצים. כאילו להראות למשה רבנו, אני מודע לכל מה שקורה במצרים. לכן אני בא להגיד לך שאתה צריך ללכת ולשחרר אותם משמה, לגועל אותם. אז רק אחרי שהוא הבין משה רבנו שיש רצון אלוקי להתגלות ו אז הוא מביט הוא פוסע חמש פסיעות ילקוד שמעוני מחזק לנו את הדעה הזו ואומר ויאמר משה אסור נראה כן. וואי אמר לו הקדוש ברוך הוא הצטערת לראות. זאת אומרת אתה היה לך פקפוק, היה לך צער. כן להסתכל, לא להסתכל נצטערת לראות חייך שאגלה עליך. בזכות זה אתה תזכה שאני אתגלה אליך מיד. ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני עד כאן המדרש אז רואים שבאמת היה פה איזה צער כאילו של חשבון נכון לא נכון אז הוא שקל ומדד בפלס האם אם ראוי בהגון להביט בשנה וזה עמד לו לזכות שהקדוש ברוך הוא השרה את השכינה עליו ונגלה עליו ואם לא היה שוקל משה מההתחלה אלא מתלהב ומסתכל היה מפסיד ומחמיץ את השכר האדיר כי השם טלה את זה במה שהוא נצטער ולכן אומר לו אני אגלה עליך אתם שומעים מה אפשר לפעמים להרוויח או להפסיד בלי שיקול דעת או עם שיקול דעת? במסכת ברכות כ"ט מספרת אליהו הנביא אמר לרב יהודה אחיו של רב סלה חסידה כשאתה יוצא לדרך הם מלך בכונך וצא זאת אומרת תיטול רשות ותצא אל תצא לדרך בלי ליטול רשות. איך יכול אדם להימלך בקונו להתייעץ איתו תרמצאתו לדרך? אמר רבי יעקב, אמר רב חיסדה, זו תפילת הדרך. בזה אתה נותל רשות לצאת לדרך. והדבר טעון ביאור, למה תפילת הדרך מכונה בפי ריבותינו נטילת רשות? האם אדם שמתפלל שלא יפגע ממזיקים ויצא ויחזור לשלום זה נחשב שהוא נטל רשות מהבורא ואם נאמר גם שזה כן שאלת רשות שאלת איפה התשובה האם הוא יקבל תשובה על זה כשאדם מבקש רשות צריך לחכות לתשובה הוא מקבל תשובה אחרי תפילת הדרך נראה לומר אכן תפילת הדרך היא לא רק בגדר תחינה לשמירה בדרכים אלא יש בה מידה רבה של עצירה והתבוננות האם אני באמת זקוק לצאת לדרך או שאפשר לוותר על הנסיעה? האם הנסיעה היא לרצונו יתברך או שמה חלילה לו? כשאדם עומד ומתפלל בצאתו לדרך בעצם הוא עוצר ומתבונן שואל ונמלך בכונו וממילא מן השמיים כבר ישיבו לו ויסייעו לו בדרך הנכונה כמאמר שלמה המלך בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אם אתה אתה יודע את השם, אתה יודע שהשם רוצה שאתה תפנה אליו, מתבקש מאיתו, שמירה והדרכה ולצאת לשלום ולעזור לשלום, אז אתה נמלך בקדוש ברוך הוא מתוך התבוננות, אז הוא יישר אורחותך. אני מתאר לעצמי שמי שהולך לעשות שוד הוא לא אומר תפילת הדרך לפני כן. אמנם יש גנבים שמבקשים שהשם יעזור שהם לא יתפסו, אבל זה לא תפילת הדרך, זה לא התבוננות השם חפץ בזה או לא חפץ ברור שעוד הוא לא חפץ אז מה שייך פה התבוננות לא שייך זה הוא לא אומר תפילת הדרך אבל בן אדם שאומר תפילת הדרך מן הסתם הוא הולך לדברים טובים מזוזה שקבועה בפתח של יהודי גם לה יש עניין חשוב ביישוב הדעת והתבוננות היא כמו תפילת הדרך היא עוצרת את האדם כמו בלם בשטף המרוצה לענייני העולם ומזכירה לו שיש בורא לעולם מצוי ומשגיח ועל תכלית האדם בידיעתו וכותב הרמבם אלקות תפילין ומזוזה וג חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד בכל עץ שיכנס ויצא יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיעתו בהבלי הזמן וידע שאין שום דבר עומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך מדרכי משר. המזוזה סטופר. לא עושים ככה ביד שמאל ובכל יד וזה ועוברים וזה וממשיכים עוצרים ומתכוונים. השם ישמור צאתי ובואי מעתיו עד עולם והריני מקבל עליי עול מלכותו יתברך ויראתו ויחודו יתברך ולעשות רצונו באהבה ובירה. אם אדם עוצר ושם אצבע אמצעית ומברך ואומר ככה ומוסיף כתבתם על מזוזות ביתך כי הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא בשעה שהוא מנשק את המזוזה של מצווה וכתבתם על מזוזות ביתך ושעריך גם מי שעובר כל פעם בין פתח לפתח ומניח ידו ואומר וכתבתם על מזוזות ביתך ומקיים מצוות עשה דאורייתא או אז עוצרים קצת חושבים מה מדברים זה נקרא שאתה נמלך בקדוש ברוך הוא ואתה הולך בדרך משרים אז התורה הקדושה דאגה שאדם שיוצא מביתו לעזק סקי יומו וגם כשהוא שב לביתו יזכור יש לו תמרור בדמות מזוזה להתיישב בדעתו במתינות במחשבה מעמיקה מה תכליתו בעולם למה אנשים מתעלמים מכל אלה הדברים. למה הם מסרבים להזין לקול של הבורא שמבקש מאיתנו מעט מחשבה ושיקול הדעת? עלו כל ההנהגות והדרכים וההליכות שלנו לא יכולות להיות מושפעות אלא מכוח התבוננות כזו. או שאדם חי בלי התבוננות רחמנא לצלן. אם תמיד נתיישב בדעתנו ונחשוב מעט קודם המעשים לא בבהילות, לא בבזיזות, במתינות, ננתב את כוחותינו ונראה אך טוב בחיינו תמיד. הכל יודוך והכל ישבחו והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש קשה הכל יודוך והכל ישוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל שם חוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשם שבוע טוב ומבורך אמן בריאות אמן והצלחה בכל המעשים אמן אמן אמן הרי אני מכוון קיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גוב נפש חסד דאורייתא כבד את אביך טיפך דורת לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו ספתותיו דבות בקבר רבי חנניה שאומר עושה גוד