בנתיבות החיים - סד | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

לפני השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים

הכותרת להיום ניכרין דברי אמת

אדם שמעיד על אבן שהיא זהב הדבר ייחשב בעיני הכל כשקר

ברם

אין זה אומר שאדם המעיד על אבן שהיא אבן שאכן הדבר ייקרא אמת

שכן הנשבע על עמוד של אבן שהוא אבן נחשב הדבר לשבועת שווא כפי שאומרת הגמרא בסנהדרין כז

ורשי במקום

וזוהי ההבחנה שהבחינו הגדולים בין שקר לבין אמת

ההבנה של מושג אמת רחוקה היא מהבנה הפשוטה של העולם

העולם מפרש לו את המושג אמת

כל דבר שהוא לא שקר

ההפך מהשקר הינו אמת

אבל לפי התורה הקדושה לא כך הוא

אמנם הדבר לא שקר אבל הוא גם לא אמת

אנשי אמת נקראו השבטים הקדושים שבטי כה

וכפי שאמרו בפסיקתא

זוטרתא בבראשית ל״ז

ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום

ומתוך גנותם של שבטים אתה יודע מהו שפחם

שהרי באבשלום כתיב ולא דיבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב

שהיה דבר טמון בלבו

אבל אצל השבטים כתוב ולא יכלו דברו לשלום

מה שבלב היה בפה

ומה נפלאו המאמר

השנאה ששנאו השבטים את יוסף הייתה עלולה להטעות רבים

לחשוב שהשבטים הם בעלי מידות מקולקלות

אבל לאמיתו של דבר

רבותינו גילו לנו שהייתה להם מידה חשובה עד מאוד

הם היו דוברי אמת

פיהם וליבם היו שווים

ואף על פי שעל עצם השנאה

עם ישראל משלם מחיר יקר

כשאדם מדבר דבריו במידה במשקל וכל דבריו מדויקים בתכלית הדיוק

ופיו וליבו שווים

זה ייקרא אמת

ועל כן אמרו בגמרא בסוטה חכמים שניכרין דברי אמת

כדי לשכנע את הזולת יש לשדר אמת שלא תתפרש לשני אופנים

דברי אמת נובעים מתוך התאמה פנימית

וחיצונית של האדם

הם הדברים המשכנעים את הזולת

אמת פירושו התאמה

תוכו כברוא

אדם שיש בו מידה כזאת הוא מסוגל להשפיע על הזולת

דומה הדבר לאחד שרוצה להכניס חרב לנר...

אם החרב מחוספסת,

אפילו מעט,

קשה יהיה להכניס אותה לנרתיקה.

אבל אם החרב היא חלקה וחדה ללא פגמים,

אזי יהיה ניתן להכניסה לנרתיקה באופן הקל ביותר.

ואל לו לאדם לחשוב שמדרגה זו גבוהה מאוד.

מדרגת האמת.

מדרגה שרק שייכת לשבטים בלבד.

מחשבות אלו אינן אלא עצת יצר הרע.

אמנם נכון הוא שצריך האדם לשאוף ולהגיע למדרגה זו בכל ענייניו העסקיו,

ובכל עת ובכל שעה,

אך גם אם לא הגיע לכך באופן

המושלם ביותר, עדיין הוא מסוגל להגיע למדרגה של דיבור שאינו של שקר.

הדרך הנכונה להגיע לזה

היא לעצור ולחשוב קודם שאתה מדבר,

לנסות ולגלות איפוק מרבי בכל שיחה שאתה מנהל עם הזולת,

להתבונן,

לסנן את המילים שיוצאות מהפה,

שיש בהם את היכולת שלא להיכשל בדברי שקר.

במקרים מסוימים אמנם,

ובתנאים ברורים, מותר לפעמים לשנות בדיבור

כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אך אסור להשתמש

בכך כשיטה וכדרך בהנהגת האדם.

דיבור של אמת הוא כוח שיכול לפצח אפילו לב עיקש ואטום.

הוא מסוגל לעורר את האדם מתרדמתו ולהביאו להיפתח לשמועה ודעה נוספת.

התורה הקדושה כולה אמת,

הצדיק אף הוא כולו אמת,

ועל כן הוא בבחינת מפרק הרים ומשבר סלעים.

בעלי תשובה שנכנסים לעולם התורה,

נשבו תחת הקסם הנפלא שלה,

עד כדי שהם מוכנים לוותר על כל העולם כולו,

כל הבלי העולם הזה,

שהיו,

טמונים,

ומכורים להם

בעבורה של התורה.

הקסם הזה שטמון בתורה

נקרא אמת.

יש להשתמש בו

כשרוצים להעביר מסר לזולת.

ובפסוק כתיב, אנא השם הושיע נא,

אנא השם הצליחה נא, בהלל, תהילים.

משפט זה ודאי מוכר לרבים,

ההצלחה אין בן אדם שהיא לא משאת נפשו.

מבוקר עד הערב הוא עמל על מנת להצליח.

כיצד משיגים הצלחה?

מה הדרך להותירה במחיצתנו?

הרמב״ן,

זכותו תגן עלינו אמן, עונה באיגרת המפורסמת ששלח לבנו.

אם אתה רוצה להצליח,

תתנהג תמיד.

תלמיד לדבר כל דבריך בנחת,

לכל אדם ובכל העת,

ובזה תינצל מן הכעס וכו', למען תצליח

בכל דרכיך ותזכה לעולם הבא צפון לצדיקים.

לדבר בנחת זהו סוד ההצלחה,

וכך כותב הרמב״ם בהלכות דעות, פרק ה' הלכה ז', תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו

כבהמות וחיות,

ולא יגביה קולו ביותר, אלא דיבורו בנחת עם כל הבריות,

ועוד כותב הרמב״ם בהלכות אישות,

פרק ט״ו הלכה י״ט,

וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו,

ואם יש לו ממון הרבה,

מרבה בתובתה כפי הממון,

ולא יטיל עליה אמה יתרה, ויהיה דיבורו עמה בנחת,

ולא יעצב ולא רוגז.

לדבר

זה לתקשר עם השני.

הדרך המיוחדת לבני אדם להעביר מסר אחד לשני

היא על ידה הדיבור.

העולם אומר, כשאתה צועק, שומעים אותך,

אך לא מבינים אותך.

אדם ששולט בדיבורו, הוא שולט ברוחו.

שותפות בין שני בני אדם מבוססת על נעימות ורוגע,

וכדברי הכתוב בתהילים קלג,

הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד.

כשהשפה והדיבור בין שותפים היא על בסיס של עצבים וצעקות,

שותפות שכזו ודאי מיועדת לכישלון.

לפעמים האישה שומעת את שכנתה צורחת בקולי קולות על אחד הילדים שלה.

סבורני שכל אדם שהיה נקלע למצב כזה היה חש נבוך מאוד.

כדי לדעת עד כמה זה מביך לצעוק,

ידמה בעיניו שבשעה שהוא צועק חלונות בטו פתוחים,

ובאותה שעה כל שכניו נמצאים בחצר ושומעים את הצרחות.

ההנחה היא

שאיש לא היה רוצה להיקלע למצב מביש שכזה.

חשוב לנו שאנשים יכירו אותנו כמדברים יפה,

כמדברים בנחת,

כאנשים רגועים,

ואם כן, מדוע לא לעשות זאת הלכה למעשה?

אדם רוצה לדעת אם גם הוא נכלל ברשימה של המשפחות

ששפת הדיבור אצלהם היא באופן של צעקות?

הוא יוכל לבחון את הדבר על ידי שיראה כיצד ילדיו מדברים.

אם הם מדברים בטון צעקני,

הדבר מלמד שגם ההורים עצמם מדברים בטון זהה.

הדיבור הוא תעודת זהות של האדם.

אדם חכם ושקול מדבר בנחת.

כלומר, הדיבור בנחת משדר חוכמה.

כדברי הכתוב בקהלת ט'

דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל וכסילים.

צאו לבד ממלאכי השרת, עליהם נאמר כולם אהובים,

כולם ברורים,

כולם גיבורים, כולם קדושים,

וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהורה ובשירה וזמרה.

איך, כיצד

עושים זאת?

הם מברכים, הם משבחים,

הם מפארים,

הם מקדישים, הם מעריצים וממליכים.

את מי?

את שם האל המלך הגדול.

איך הם עושים את זה?

התשובה היא להקדיש ליוצרם בנחת רוח.

לא מספיק שרק השפה שלהם תהיה בנחת,

אלא גם הרוח תהיה מיושבת, כי אדם בהול לדבר,

סימן הוא שרוחו אינה מיושבת עליו.

כשהרוח אינה מיושבת, גם הראש אינו מיושב,

וכשהראש לא עובד, אזי כל הגוף סובל.

ומספרים על הגאון רב שלמה זלמן,

נוירבך, זכותו תגן עלינו, אמן,

שאמר בהספד על רעייתו הרבנית עליה השלום, שהוא לא צריך לבקש ממנה סליחה.

נצייר לעצמנו אדם חי עם אשתו עשרות שנים,

לפחות פעמיים ביום הוא נפגש איתה ואוכל איתה באותו שולחן,

ולא לריב?

הרי זה ממש מלאך השם צבקות.

הכיצד?

התשובה היא פשוטה,

לדבר בנחת.

כשאדם מדבר בנחת הוא שולט ברוחו.

והוא האדון על עצמו.

הזוהר הקדוש, בזוהר חדש שיר השירים, אומר שעל האדם להיזהר שכל דבריו יהיו בנחת ובמשקל,

משום

שבשמיים מקפידים על האדם אפילו על קול שיוצא בשגגה,

וכל קול שיוצא מהאדם מוליך אותו עוף השמיים ומעמיד אותו לפני הקדוש ברוך הוא.

וכיוצא בזה כתיב במדרש רבה,

ויקרא ל״ג,

מעשה על רבי שעשה סעודה לתלמידיו,

והביאו לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים.

התחילו בוררין ברכים ומניחים בקשים.

אמר להם, דעו מה אתם עושים.

כשם שאתם בוררים את הרכים ומניחים את הקשים,

כך יהיה לשונכם, כך אלו לאלו.

דעו לכם,

עוד פעם אני חוזר על זה,

מה אתם עושים?

כשם שאתם בוררים את הרכים ומניחים את הקשים,

כך יהא לשונכם ברור שאתם מדברים בין אלו

לבין אלו.

ברוכים תהיו להשם.