בנתיבות החיים - עא - יסוד האדם יראת שמים | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 07.06.2025]

 

- - - לא מוגה! - - - 

עם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בשיעור

מתוך ספר נתיבות חיים,

הכותרת להיום יסוד האדם יראת שמיים.

הבית אמור להיות מקום מוגן,

מקום שאין העין שולטת בו,

מקום שיש בו פרטיות,

עולמה של האישה הוא פרטיות,

כשיש סדק כלשהו ביראת השמיים של הבית,

פירוש הדבר שיש סדק בפרטיות.

הבית כבר לא נהיה מקום שבו ניתן למצוא את השלווה ואת החופשיות,

את הרוגע

ואת מנוחת הנפש.

לאורך כל הדורות היהודי מצא מנוחה בביתו ובמשפחתו.

משם הוא שאב

את כוחותיו ליום המחרת,

אך כיום אצל רבים הבית הוא רק תחנת ביניים זמנית.

נפגשים שם בני המשפחה לפרק זמן מסוים קצר,

כשהמטרה היא ליעדים אחרים.

המטרה שהם שמים לעצמם, בילויים,

בתי הערכה,

בתי מלון,

העיקר לברוח ולצאת מהבית. אמנם,

נכון הוא שהילדים לא מפריעים והבית הוא בית שלנו,

אך ברעם,

בכל זאת משהו דוחף את האדם לצאת מהבית החוצה,

לברוח, להשתחרר מהלחץ ופשוט

לשנות שגרה.

לעיתים שונות שגרה זה דבר הכרחי וחשוב מאוד לאדם,

לבריאותו הנפשית והגופנית.

אולם כאשר הבית נהפך להיות תפל,

ושינוי השגרה הופך לעיקר ולמטרה,

נשמט כאן

מתחת ידינו היעד האמיתי של החיים.

ובהיסח הדעת,

החיים הופכים להם למשעממים וחסרי תוכן ומשמעות.

כשיש יראת שמיים,

זוכים לחיים בעלי תוכן ומשמעות,

וזוכים אף לנצל את ימי המנוחה והחופשה

לחיזוק הבית

והעמדתו בראש סדר העדיפויות שלנו.

וברעם,

מהי יראת השמיים?

אנו נוטים להשתמש רבות במושג הנקרא יראת שמיים,

אך מה ההגדרה האמיתית ליראת שמיים?

התשובה היא כפשוטו.

כמו שהשמיים חופפים על האדם בכל מקום

ומקיימים עליו את הקיום המוכח, היצוק והלעד,

כך בורא עולם נמצא בכל מקום,

הוא חי וקיים לעד,

והוא רואה את כל מעשינו, מעשי בני האדם.

ועל הכל, אומר הכתוב, ועל כל אלה יביאך אלוקים במשפט.

הידיעה הזאת

וההבנה ש...

יש לנו אוזן שומעת,

עין רואה,

וכל מעשיך בספר נכתבים,

זוהי

עיקרה של יראת שמיים.

כל העולם כולו אמור להחדיר באדם יראת שמיים.

התקרה של הבית אמורה להחדיר בנו יראת שמיים

מפני בורא עולם.

הגמרא בברכות מ״ח מספרת על אביי ורבה.

בעודם תינוקות היו יושבים לפני רבה.

אמר להם רבה, למי מברכים?

אמרו לו, לקדוש ברוך הוא.

שאל אותם רבה, והקדוש ברוך הוא היכן יושב?

רבה, עם א', הראה כלפי התקרה.

הבית יצא החוצה והראה לשמיים.

אמר להם רבה,

שניכם תהיו חכמים.

אנו לומדים ממעשה הזה בגמרא,

כמו שהשמיים אמורים להחדיר באדם יראת שמיים,

כך אפילו התקרה של הבית שלו,

אמורה להחדיר בו יראת שמיים.

כמה אדם עמל ויגע לגדל בנים צדיקים ותלמידי חכמים.

כמה פעמים הוא משתדל לקבל ברכות מגדולי ישראל, שילדיו יגדלו ליראה את השם.

ההורים עצמם,

כמה מוסרים נפש בכל עת רצון ומתפללים על ילדיהם,

שיהיו צדיקים ותלמידי חכמים.

וכפי שכותב המשנה ברורה,

ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם,

להתפלל על בניהם,

שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות.

והדברים הללו לכאורה תמוהים.

איך ניתן להתפלל על האדם

שהוא אדם אחר ממני,

שהוא יהיה צדיק?

הרי זה נוגד את העיקרון

של חופש הבחירה של האדם.

במילים אחרות,

מהם המילים שיכולים להעניק

כוחות

לתפילה העצומה שלנו,

ולהעצים ולהאדיר אותה, עד כדי כך שתוכל לשנות את פנימיותו של האחר הנקרא זולת.

אחד הדברים המפורסמים שיכולים לעשות בנו רושם אדיר בשמיים הוא תפילה מתוך הלב.

הדמעות שמוריד האדם בתפילתו יכולות לזעזע להם את כל הרקיעים.

כאן נאמר הפסוק, קרוב אדוני לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת.

וברעם,

ישנו כוח נוסף,

הוא כוח אדיר לא פחות מהדמעות,

והוא נקרא יראת שמיים.

הגמרא בברכות דף ו'

כותבת וכך אומרים חז״ל, כל אדם שיש בו יראת שמיים,

דבריו נשמעו.

אדם שיש בו יראת שמיים,

הדברים שלו יתקבלו אצל כל אדם, יישמעו אצל כל אדם ויתיישבו,

ולא רק אצל הסובבים אותו, אלא גם

אצל האחרים.

ולא רק אצל האחרים, אלא אפילו בשמיים מתרצים ושומעים ומקבלים את תפילתו.

וזהו כוחו העצום שיש לכל אדם ואדם,

ובו

טמונה יראת שמיים.

משה רבנו

עמד להיפרד מעם ישראל אחרי ארבעים שנות מנהיגות.

הוא מסיים את שליחותו במשפט,

משפט מסכם אחד,

מקפל בתוכו את כל התורה כולה,

והוא הפסוק הבא.

ועדי ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך,

כי אם ליראה את השם אלוקיך, פסוק בדברים יוד.

במשפט הזה מסכם לו משה רבנו את תכליתן של כל המצוות כולן,

את תכליתה של הבריאה,

את תכליתו של הבית היהודי, כי אם ליראה את השם אלוקיך.

הבית היהודי אמור לגלות את בורא עולם,

את השכינה הקדושה, ואיך מגלים זאת?

הווה אומר,

על ידי יראת שמיים.

כמו בכל מצווה, גם ביראת שמיים ישנן דרגות.

כותב הרמחל הקדוש במסילת ישרים ביראת חטא,

הדרגה הראשונה היא יראת העונש,

כפשוטה,

אדם שהוא ירא מעבור את פי השם אלוקיו מפני העונשים אשר

לעבירות ניתנים,

אם לגוף ואם לנפש.

והדרגה השנייה היא

יראת הרוממות,

והיא שהאדם ירחק מן החטאים ולא ייעשם

מפני כבודו הגדול, יתברך שמו.

המדרגה השלישית,

והיא המשובחת שבהם, יראת חטא.

עניינה הוא

שיהיה אדם תמיד ירא ודואג תמיד על מעשיו,

פן יתערב בהם חס ושלום איזה שמץ של חטא.

ההבדל בין יראת הרוממות ליראת החטא הוא,

כי יראת הרוממות היא בשעה שהוא עומד ומתפלל או עובד את השם יתברך,

ואז

הוא יבוש וייקלם, ירעש וירעד,

וכל זה מפני רום כבודו יתברך.

או בשעה

שמזדמנת עבירה לפניו,

והוא מכיר בשהי עבירה,

שאז יעזוב מלעשותה למען אשר לא יעשה דבר למרות

עיני כבודו, חס ושלום.

אך יראת החטא היא בכל עת ובכל שעה.

בכל רגע הוא ירא פן וייכשל,

ויעשה דבר או אפילו חצי דבר שיהיה נגדו.

את כבוד שמו יתברך.

אם נמחיש זאת לענייני העולם,

נוכל להדגים זאת באופן הבא.

בכיתה,

בתלמוד תורה, ישנם

מספר סוגים של תלמידים.

יש ולהן יראת העונש לגביהן.

המשמעת בכיתה תלויה באופן

ואופי

מעלותיו וחינוכו של הרבה, המורה.

אם המורה הוא קשוח והוא מטיל אימה על התלמידים,

ואילו יש מורה עדין בעל אופי רך,

לא יהיה בכוחו למנוע הפרעות כלשהן.

שני סוגי התלמידים שלהם יש את יראת הרוממות,

לגביהן אין הבדל באיזה רבה מדובר, באיזה מורה.

רק נוכחות המורה תהיה ניצבת לקראתם והם יתנהגו לתפארת.

אבל בצאתו של המורה

הרבו להם ההפרעות וההתפרעויות.

הסוג השלישי,

ישנם תלמידים בעלי יראת חטא.

לגביהם כל עת וכל מצב שווים בעיניהם,

בין בכיתה, בין בהפסקה.

הם תמיד התנהגו ביראה וכבוד.

הם השתמשו בהתנהגותם כסמל לתפארתו של עם ישראל.

ואחרי הכול, הם באמת נושאים בגאון

את

דגלם

של היהודים,

דגלם של בני התורה.

הדברים נוגעים גם עבורנו למוסד הנישואין, הבית היהודי.

הדרגה הראשונה היא יראת העונש.

החשש מה יגידו

דוחף רבים להתנהג בסביבה חרדית כמשפחה חרדית.

וגם בכך ישנה מעלה,

כמו שאמרו בגמרא בברכות מ״כ״,

כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבנו ברחנו.

אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם.

אמרו לו תלמידיו עד כאן, אמר להם ולוואי

תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.

ואף שיראת העונש היא מעלה גדולה ביחס למשפחה שאין לה יראה כלל וכלל,

אך ישנה מדרגה גבוהה יותר,

והיא

יראת הרוממות.

משפחה כזאת תתנהג בעיתות מזומנות באופן המושלם ביותר.

השבתות,

החגים אצלהם,

יהיו לגאון ולתפארת.

במשפחה כזו כל אירוע רוחני הוא ממש דבקות מושלמת בבורא עולם.

והגם שירת הרוממות מעלתה גדולה ועצומה מאוד,

אך גם משפחה כזו לא הגיעה עדיין למטרה שאליה אמורה כל משפחה.

לשאוף אל יראת החטא.

משפחה המוגדרת כמשפחה של בני תורה עליה להיות

קשורה לבורא עולם בכל רגע ורגע בחייה.

בשבטך, כדברי הכתוב, בביתך,

ובלכתך בדרך,

ובשוכבך ובקומך.

אצל יראי החטא אין את המושג להיות יהודי בשבתות

ובחגים בלבד.

אלא הם יהודים יראי שמיים בבית,

וברחוב,

ובעיר,

ובשדה,

ובכל מקום ומקום יש בהם יראת שמיים.

עם ישראל משול לחתן ולכלה.

הקשר ביניהם הוא קשר תמידי,

ולא רק לפרקים.

הקשר צריך להיות כה חזק

עד שלא יהיה ניתן להפרידו בשום זמן.

וכמו

שחתן והקלה כל מגמתם

להתראות זה עם זו בכל עת,

כך צריכים להם בני התורה לשאוף

ולהגיע למדרגה זו,

בה אף על פי שלא נפגשים באופן תמידי עם בורא עולם,

אלא לשעה-שעתיים ביום בלבד,

וכביכול בשאר השעות מנותקים ממנו,

צריך לשאוף

להיות מחוברים אליו בכל עת,

בכל רגע ובכל שעה.

חז״ל אומרים,

על פי הגמרא בסוד הכ״ב,

למדנו יראת חטא מבתולה.

רבי יוחנן שמע בתולה אחת שהייתה נופלת על פניה ומתפללת,

ריבונו של עולם,

בראת גן עדן ובראת הגיהנום,

בראת הצדיקים ובראת הרשעים,

יהי רצון מלפניך שלא ייכשלו בי בני אדם.

סבור האדם שהוא ניחן ביראת שמיים,

ואומנם כן הוא, עד לרגעו של ניסיון,

עד למקום שיש לו נגיעה עצמית,

מטבעה האישה רוצה להיראות יפה,

הנגיעה העצמית הזאת עלולה להרדים לה את המצפון

בתירוץ שווא

של מה אני אשמה.

וברב,

עליה לדעת שבשמיים תירוץ כשכזה לא יתקבל כלל וכלל,

היא עתידה לתת את הדין על שנכשלו בה בני אדם,

וזאת חז״ל הקדושים רצו ללמדנו.

הוא מצער לשמוע נשים היוצאות לעבודה ולקניות

כשהן מבוסמות

ומקושטות ומעופרות בשיא תפארתן.

כיצד יוכלו בני האדם

שלא להיכשל בהם,

וכיצד יוכלו הם

לעמוד לפני בורא העולם אחרי 120 שנה ולומר בבטחה

שלא נכשלו בהם בני אדם.

והגרוע מכל,

שבביתן מול בעליהן הן מתלבשות

בלבוש פחות ופשוט.

בבגדים הללו הרי היא לא יוצאת מקוטלי ביתה,

אף לא לרגע קט.

אם כן, מדוע את מתירה לעצמך

עוד בעומדת

בפני בעלך

לעשות כן ולצאת כך החוצה?

אמנם נכון הוא

שלא ניתן לדרוש מהאישה שתהא לבושה בתוך ביתה כלבושה בעת הליכתה לאירועים,

וכשם שלא ניתן לדרוש מהאיש ללכת בכל שעה בביתו עם כל התלבושת המסורתית שלו, כובע,

חליפה, עניבה,

אלא שעל כל פנים התביעה היא להתלבש

בבית במידה ובסבירות,

כך שגם בבית תיראה האישה במכובדות לבוש של כבוד,

וגם בבית

מול הבעל.

הכלל לבחון אם הלבוש שלובשים בתוך הבית הינו לבוש של כבוד,

הוא על ידי שנתאר לעצמנו כיצד היינו חשים לו לו היינו שומעים נקישות

בדלת ומאחוריה עומד אדם שאין לנו כל יחס אישי אליו,

באותה מידה שהיינו מוכנים לעמוד מולו

בבגדינו המסוימים,

אות היא כי הוא הלבוש שהדעת עודנה סובלתו,

שניתן יהיה לכנותו לבוש של כבוד,

והוא בתוך כותלי הבית.

ועל כל פנים,

אין להסיק מכאן שהאישה צריכה להתלבש בחוץ

בבגדים מכוערים, חס ושלום, שהרי כבר אמרו חז״ל בכתובות נט שאין אישה אלא ליופי,

אך עליה להיזהר בכל ענייני הצניעות

שמא ייכשלו בה בני אדם.

ירי החטא

דואגים בכל רגע, חס ושלום,

אם יש במעשיהם דבר שאולי הוא נגד רצונו יתברך,

ועל זה רמוזים דברי הגמרא בחגיגה יג.

נהר דינור, מהיכן יוצא?

מזיעתן של חיות.

כותב הרמחל הקדוש,

שהוא מפני האימה אשר עליהם תמיד מרוממותו של השם יתברך,

פן היעדרות דבר מן הכבוד והקדושה ראוי לפניו להעשות,

וזאת היא

דרך של יראה אמיתית.

ראוי לכל איש החסיד שתהיה תמיד על פניו היראה הזאת ולא תסור ממנו.

ואם נעשה כך,

מובטח לנו שיהיה ביתנו

בניין איתן וחזק ותמידי.

ברוכים תהיו להשם.