עין יעקב - יומא כה-כט | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 28.07.2024]

 

- - - לא מוגה! - - - 

אם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב אנחנו בפרק שלישי מסכת יומא דף כח עמוד ב

עוד כד עמר עפרם ויש גורסים רב נחמן

זיהרה דשימשה כשימשה

ויש גורסים זוהמה כדשימשה קשה משימשה

החום

של אותו יום המעונן כותב רשי שקוראים תופור

קשה מה...

חום עצמו

מהשמש עצמה

ששבירי דשימשה

זה כמו הסנוורים

דהיינו אומר רשי

סנוורים שברירי שמש הנקובים דרך נקבים קטנים הנותן עיניו כנגד הנקבים קשה לו

אור הסנוורים יותר מלהסתכל בשמש עצמה

וסימניך

דנה דחלה

ושבירי דשימשה כשין משימשה וסימניך דילפה

ערעורי עבירה כשין מעבירה וסימניך

ריחא דוויסרא

שילה דקייתא כשם מקייתא וסימניך תנורא שגירא

אישיתא דסוויתא כשם מדיקטיה

וסימניך תנורא קרירתא

ומי גמר בעתיקה כשם אחדתא וסימניך תינא בר תינא

אז

שבירי דשימשה כשין משימשה

וסימניך דילפה

דהיינו הדלף היורד על האדם

דהיינו גשם עוצמתי שיורד על האדם זה יותר קשה מזה שהוא יטבול את כל גופו במים

רואים אנשים שנתפסים בענן של גשם

ששש כל הגוף שלהם רטוב עד לשת עצמותיהם יותר מזה שנכנס בתוך המים

הרהורי עבירה כשאדם תעב אחרי

דברים שאינם

מותרים לו זה נקרא הרהורי עבירה

הם קשים יותר מהעבירה עצמה

וסימנך

ריחא דוויסרא

כמו ריח של בשר צלי שאדם מתאבה אותו דבר הרהורי עבירה חס שלום אם הוא

תעב

אחרי כל מיני איסורים הם קשים יותר מהעבירה עצמה

שילהא דקיתא

אלול, חודש אלול שהוא בסוף הקיץ

הוא קשה, החום שלו קשה מהחום של תמוז

כיתה

למה? כי כבר כל הגופים כולם חמימים

כל הגופים כבר התחממו, תמוז ואב זה החודשים שהם חמים, כבר כל הגוף, הכל כולו חם כולו

וכדי לעבור עכשיו מחום לקור בחודשים שהם, איך אומרים?

מתחילים להיות לכאורה נוחים ממזג האוויר, עדיין החומו

שולט בתוך הגוף עצמו,

מה שהיה מבחוץ,

שחדר ונכנס לגוף לבפנים ולכן זה קשה ולכן אפילו חום קל בחודש אלוף בשביל האדם זה חום מאוד מאוד נורא. ושים נח תנור השגירה.

דהיינו תנור שיסיקו אותו פעם אחת

ופעם שנייה,

בפעם השלישית שיסיקו אותו החום שבו יהיה יותר ויותר עוצמתי.

למה?

כי בקצת

עצים שיסיקו אותו כבר, החום שלו יתאפס. למה? כי כבר פעמים נתפס בו חום

חזק ביותר מהסקות הקודמות.

זה מזכיר את דברי המדרש שנמרוד

זרק את אברהם אבינו לכבשן האש, שם כתוב הוא הסיק את האור כשדיים ג' ימים,

כדי שיהיה חום חום חום, נגמר הסיפור, ואז

השליכו לשם

את אברהם אבינו.

יפה.

ומסיימת הגמרא.

אישיתא דסיטוה קשה מדייקתא וסימנך תנור הקרירה ומגמר בעתיקה קשה מחדתא וסימנך טינה בר טינה.

אז כן, אז קדחת של ימות החורף, השיתא דסוויתא.

קדחת של ימות החורף, שהיא מחממת את החולה, היא קשה יותר מהקדחת של הקיץ.

וסימנך, תנור הקרירה צריך עצים מרובים כדי להסיק את התנור כשהוא מתקרר,

כן?

וככה הגוף, גם כדי לחמם אותו מההצטננות שלו,

צריך מה שנקרא, איך אומרים?

הרבה הרבה להבעיר אותו,

לחמם אותו, לכסות אותו בבגדים וכו', לעשות אותו כל מיני תחלופות,

מורחים עליו כל מיני דברים והכול,

כדי שהחולי הקשה הזה יעבור.

ומיגמר בעתיקה קשה מחדת וסימנך טינה בר טינה, כותב רשי, מיגמר בעתיקה קשה, מי שלמד והסיח את דעתו מהלימוד,

קשה לו מאוד לחזור וללמוד מה ששכח יותר ממה שהוא לא למד בכלל.

וסימנך טינה בר טינה, זה כמו טיט שאתה גובל אותו בתוך

טיט ישן,

שהוא קשה, אי אפשר לרכך אותו וכולי,

אז לכן עדיף טיט חדש מטיט ישן.

כפי, למנצח על איילת השחר, תהילים כב

מה איילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן, אף השחר מפציע,

פתאום מאיר לפה, מאיר לשם.

ואמר רבי זיירה, למה נמשלה אסתר לאיילה, לומר לך מה איילה זו רחמה צר

וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה כמו בתולה?

אף אסתר הייתה חביבה על אחשורוש,

למרות למאן דאמר שהיא הייתה נשואה,

כל שעה ושעה כשעה ראשונה כאילו שהיא עכשיו בתולה.

ואמר רבי עשי, למה נמשלה אסתר לשחר?

לומר לך מה שחר הוא סוף כל הלילה, אף אסתר היא סוף כל הניסים כולם.

אחרי כל מה שהגבוה נתן,

באה אסתר המלכה והיא הייתה סוף של כל הניסים והנפלאות.

אומרת הגמרא, והרי נס פורים קדם לנס חנוכה.

היה לפני נס חנוכה. זה לא כמו שאנחנו חוגגים בחודש כסלוות חנוכה, והרי פורים בהיסטוריה,

זה היה קודם לכן, קודם פורים היה,

ולאחר מכן היה חנוכה.

והאיכא חנוכה?

אומרת הגמרא, ניתנה להיכתב כאמינא.

הניחא למאן דאמר מגילת אסתר, ניתנה להיכתב, ולמאן דאמר לא ניתנה להיכתב, מה איכא למא? אומרת הגמרא, מוכילא כרבי בנימין בר יפת.

אמר רבי אלעזר,

תאמר רבי בנימין בר יפת, אמר רבי אלעזר, למה נמשלה תפילתן של צדיקים לאיילה?

לומר לך מה איילה זו כל זמן שמגדל את קרניה עם מפצילות אף צדיקים כל

כל זמן שמרבין בתפילתן,

תפילתן נשמעת בפני בורא עולם.

כן,

יפה מאוד.

ולמה באמת אסתר אמרה את המזמורה וכב' בתהילים, אלי אלי למה הזדפתני וכי הקדוש ברוך הוא עוזב את בניו?

אלא בשעה שנכנסה לביתו של אחשוורוש ראתה שם צלמים,

ראתה שם כל מיני עבודה זרה, ובאותו רגע נסתלק ממנה רוח הקודש.

היא אמרה, לא יכול להיות,

כל הזמן רוח הקודש הורה בי, איך עכשיו היא נסתלקה כשנכנסתי לפה?

כיוון שכך, פתחה את פיה ואמרה, ריבונו של עולם, אלי אלי למה עזבתני?

איי איי איי.

חבב

אבא היה מסדר סדר המערכה משמדי גמרא,

ואליבא דאבא שאול.

הוא היה מונה את סדר עבודת הציבור כל יום ויום כסדר שהיו עושים.

משמדי גמרא זה בישיבה עם חכמים

בבית המדרש.

ואליבא דאבא שאול.

מערכה גדולה קודמת למערכה שנייה של גטורת,

ומערכה שנייה של גטורת קודמת לסידור שני גזרי.

וסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, זה הסדר.

ודישון מזבר הפנימי קודם להטבת חמש נרות,

והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד,

ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות,

והטבת שתי נרות קודמת לקטורת,

וקטורת קודמת לאיברים,

ואיברים קודמים למנחה,

ומנחה קודמת לחביתים,

וחביתים קודמים לנסכים, ונסכים קודמים למוספין,

ומוספין קודמים לבזיחין,

ובזיחין קודמים לתמיד של בין הארבעים.

שנאמר בפסוק ויקרא בא וערך עליה עולה והקטיר עליה חלביה שלמים עליה אשלים כל הקורבנות כולם. אז זה היה במהותו של כהן הגדול

שהיה חייב לדעת את כל סדר עבודת בית המקדש יום יום כפי שהיה עושה.

וזה מנה את זה אביי והוא היה מלמד את הדברים הללו כמו שצריך כדי שידעו הכל בדיוק מה סדר עבודת הכהן יום יום בבית המקדש.

יפה מאוד.

כן.

תנא רב הונא בר יהודה ואמר לרב שמואל בר יהודה אחר שקלטה עבודת ציבור

כהן שעשתה לו אימו כותונת לובשה ועובד בעבודת יחיד

ובלבד שימסרנה לציבור אומרת הגמרא

פשיטא

בוודאי שהוא צריך לעבוד בבגד הזה. מה אתה בא לחדש לי?

אומרת הגמרא מהו דתימה ניחוש שלא אמסרנה שמה לא אמסרנה יפה יפה כמשמע לנא ואמרו עליו על רבי ישמעאל בן פבי

שעשתה לו עימו כותונת של מאה מנה

ולבשה ועבד בעבודת יחיד

ומסרה לציבור ואמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום

שעשתה לו עימו כותונת של שתי ריבו

ולא הניחו אחיו הכהנים ללובשה.

למה? מפני שהיא הייתה כל כך דקה

שזה היה נראה כאילו ערום.

היא הייתה כל כך בד משובח.

ומי מתחזה?

ואמר מר חותן כפול שישה

אמר אביי כחמרה במזגה.

כמו היין שרואים אותו מחוץ לכלי,

כן?

אף על פי שהכלי הוא כלי זכוכית,

וכך היה פשטן המשובח המוצהב

שהיה לבוש

באותו בגד, רבי אלעזר בן רבי חרסום,

כן?

אז כולם חשבו שזה בשרו.

זה כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות בגד שקוף

שלובשים וככה רואים את בשרו, ככה זה היה כל כך משובח שהכול רואים את בשרו.

יפה מאוד.

כז, תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באים לדין.

לעני אומרים לו, מפנימה לא עסקת בתור.

אם אמר עני, ריבונו של עולם, טרוד הייתי במזונותיי. אומרים לו, כלום, אתה יותר עני מהילל?

אמרו עליו על הילל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר,

ביטרפיק.

זה כמין סלע ששוויו חצי דינר.

כאן הגמרא בכתובות, בסמ״ד עמוד א', כותבת.

חציו היה נותן לשומר בית המדרש,

וחציו היה מותיר לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

ופעם אחת שלג לא מצא להשתכר לפרנסתו.

ואלוהי נדחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי הערובה, בגג,

כדי שישמע דברי אלוקים חיים בישיבתם מפי ישמעיה ואבטליון.

ואמרו אותו, היום היה ערב שבת,

ותקופת טבת היה, שעה זה, שלגים במיטבם.

וירד עליו שלג מן השמיים וכויסהו.

וכיוון שעל עמוד השחר אמר שמעיה לאבטליון, אבטליון, אחי, כל יום הבית מאיר.

והיום הבית אפל, אולי היום יום מעונן.

מה, איך נדע? עלה עמוד השחר, לא על עמוד השחר.

הציצו בערובה, שזה היה כמין החלון שלהם,

וראו דמות אדם בערובה, נבהלו.

מיד שלחו לשם את האנשים שלהם,

ועלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג.

פירקו,

פירקו את השלג מעליו.

לקחו אותו, הורידו אותו, מעולף היה.

והרחיצו, ושחו והושיבו כנגד המדורה, כדי שיתחמם גופו.

יחזור החום של הגוף שלו.

ואמרו, ראוי זה, הלל, לחלל עליו את השבת, פיקוח נפש.

יפה מאוד. עד כאן דברי העני.

עשיר אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר היה ותרוג בממון, אומרים לו, כלום, היית עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום?

שאמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום,

שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה,

וכנגדן היו לו אלף ספינות בים.

ובכל יום ויום היה נוטה אל נוט של קמח על הכתפיים שלו,

והיה מהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה,

כדי שיקנו את זה ממנו, כדי שיוכל ללמוד תורה.

ופעם אחת מצאו עבדה ועשו בו הנגריה.

בוא, בוא, צריכם לנו את זה, בוא הנעתה.

לא ידעו שזה האדון שלהם.

אמר להם, בבקשה מכם, אניחוני שאלך ואלמד תורה.

אמרו לו, חיי רבי אלעזר בן חרסום,

תזדהר לך, אנחנו משביעים אותך, מה שנקרא,

מזהירים אותך בשם מי אדוננו,

שעשיר גדול כקורח אלעזר בן חרסום, שאין אנו מניחין לך.

הלך, נתן להם הרבה ממון שיאנית, קחו כסף, תעזבו אותי, תתנו לי ללמוד תורה.

ומימיו

לא ראה אותם,

הוא לא מכיר אותם בתור שהם עבדים שלו,

אלא יושב והיה עוסק בתורה כל היום וכל הלילה, אז הוא גם לא ידע מי אלה.

רשע אומרים לו!

עד כאן, רבי אלעזר.

עכשיו הרשע, השלישי,

רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר נאה הייתי, הייתי חתיך

וטרוד הייתי ביצרי, אומרים לו כלום היית יותר נאה מיוסף הצדיק?

שהתורה מעידה עליו ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה?

ואמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים.

בגדים שלבשה לו שחרית

לא לבשה לו ערבית.

ערבית לא לבשה לו שחרית, כל פעם הייתה מחליפה לכבודו.

אמרה לו, יישמע לי. אמר לה, לא!

אמרה לו, הריני חוב אשתך בבית האסורים. אמר לה, שכח תהילים קמ״ו,

אדוני מתיר אסורים.

אמרה לו, הריני כופפת את קומתך, אני אשפיל אותך.

אמר לה, גם קמ״ו, השם זוקף כפופים.

הריני מסמט את עיניך. אמר לה, גם קפ״ו תהילים קמ״ו, השם פוגר עיוורים.

אמרה לו, אני אתן לך, אין לך כיכר כסף,

ולא בא אליה לשכב אצלה.

וראינו דכתיב הפסוק מבראשית ל״ט, ולא שמע אצלה,

לא שמע אליה לשכב אצלה להיות עימה.

דרשו רבותינו בגמרא,

לשכב אצלה בעולם הזה.

ראתה שיכולה להוציא ממנו נשמות גבוהות,

הקליפה הזאת.

להיות עימה בעולם הבא, רצתה להיות במחיצתו בעולם הבא.

אומרת הגמרא, נמצא הלל מחייבת עניים,

רבי אלעזר בן חרסון מחייבת עשירים, יוסף הצדיק מחייב

את הרשעים.

זה שמעתי סיפור השבוע.

היה איזה מלך אחד חיפש

את הבן אדם שמבין בחוכמה,

באבנים טובות ומרגליות, כסף וזהב.

הוא מבין בחוכמת הסוסים, את יודעת איזה סוס הכי משובח?

ומבין בחוכמת בני אדם.

לדעת איזה בני אדם הכי מוצלחים,

איזה פה, איזה שם.

המלך הזה חיפש הרבה הרבה זמן כזה דבר ולא מצא.

פנה ליועצים שלו, אמרו לו, אדוני המלך,

אחרי שחיפשנו בעיר,

במדינה, ולא מצאנו, נחפש בשאר המקומות בעולם.

באמת שלח עם הרבה כסף וזהב,

והם מחפשים, מחפשים, פונים לפה, לאוניברסיטה הזאת, שמה, לפה, לא שם.

יום אחד

הם פגשו איזה מישהו, אמרו לו,

אתה חכם?

מה זה, בוודאי אני חכם.

לא סתם חכם.

חכם חכם. אמרו לו, אם אתה חכם,

הוציאו לו את המטבע הזאת, תגיד לנו איזה סוג של זהב זה. הוא מסתכל,

אומר להם, זה בכלל לא מטבע של זהב.

זה חרדה, זה מצופה. אמרו לו, איך אתה יודע?

כל האומנים שבעולם נתנו אישור, הנה הגושפנקות, הנה אישורים. אומר חביבי, אל תסתלבג עליי, זה לא זהב, נקודה.

זהב זה לא ככה. התחיל להסביר להם, בואו נראו חכם.

בטח זה גם חכם בדברים אחרים, הוא רק חכם בזה, גם בדברים אחרים.

הביאו לו אבנים תורות מרגליות, ישר זה מעובד, זה סינתטי, זה פה, זה שם.

אמרו לו, תשמע, אנחנו רוצים להפגיש אותך עם המלך.

איזה מלך? אמרו, מלך זה וזה. ככה?

אין שום בעיה, אני מוכן לבוא.

הגיע,

והמלך פוגש אותו לראשונה, אומר לו, היום אנחנו נצא אל היער, ככה לרכב על הסוסים,

וכולי.

אמר המלך, אבל אני רוצה שכבודו יבחר את הסוסים.

אמרו בסדר, אדוני המלך, אין שום בעיה. הולכים לערובת המלך,

שם, מסתכל על הסוסים,

אומר לו, המלך, איזה סוס מתאים בשבילי.

הוא אומר למלך,

אין פה משהו שמתאים בשבילך.

איך זה יכול להיות?

משהו פה לא מתאים בשבילי?

כל הסוסים האלה, לא יודע, מצריים, גזעיים, כל המעלות שבעולם יש בהם.

אומר המלך, טוב, אם אתה לא יודע לבחור,

כנראה שאתה לא מבין, אני אבחר.

הולך המלך, בוחר את הסוס הזה עם הזה,

הלבן,

הכי מפואר, ככה רגליים שרירים.

אומר לו, אדוני המלך, תיזהר, אל תעלה על הסוס הזה.

אל תעלה על הסוס הזה, אני מזהיר אותך.

אמר לו, ככה?

כמו איזה סוס אני רוכב עליו יום-יום.

אומר לו, אני מציע לך, אדוני המלך, אני אוהב אותך,

אל תעלה על הסוס הזה.

אם יש לך איזה שונא מהממלכה,

תן לו לעלות על הסוס, תראה מה יהיה.

כמו המלך, אתה בטוח? אמר לו, כן.

באמת קרא לשר האוצר, זה שעושה לו כל היום קיצוצים בתקציבים,

אמר לו, תעלה, תעשה סיבוב על הסוס. אמר, אדוני המלך, איזה זכות יש לי על הסוס שלך לעלות. יאללה.

עלה על הסוס של המלך,

דהירה, שתיים, שלוש, סיבוב, ופתאום הסוס התחיל להשתולל.

זה מיודענו, התהפך יחד עם הסוס ומת.

אה, את זה המלך.

נבהל.

אמר, בוא'נה, תראה איזה בן אדם חכם. גם בסוסים הוא מבין.

לא רק באבנים וכסף וזהב.

אבל עם תאורת מרגליות.

אמר, אני רוצה לתת לך מתנה.

אתה הצלת את החיים שלי. מוציא מטבע של זהב, המלך, מהכיס שלו,

ונותן לו את זה.

מיודענו הוא לוקח את המטבע, אומר לו, אדוני המלך,

אני יכול להגיד לך משהו?

אתה לא הבן של המלך הקודם.

הוא אומר לו, אתה מבזה אותי.

איך אתה אומר כזה דבר?

אני הבן של המלך, אספסיאנוס בן זה, זה, איך אתה אומר לי שלא?

אומר, אדוני המלך,

יבדוק ויראה שהוא לא הבן של המלך.

אמר, לא יכול להיות.

אבל אתה יודע מה? המילה שלך אולי שווה משהו.

אתה מבין בסוסים, אתה מבין באבנים, בגזע וזהב, אני אבדוק.

באמת באותו היום המלך הולך לאימא שלו.

הוא אומר לאימא,

אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, תגידי לי את האמת. אין לך הרבה ברירות.

את חייבת לגלות את האמת. אומרת לו, אני אגלה לך את האמת.

באמת אתה הבן של העני של העיירה,

שהוא כבר מזמן מת.

לאבא שלך לא יכל להביא ילדים לעולם וכולי וכולי, ואנחנו חיפשנו מאיפה, מאיפה, מאיפה, ושלא יתגלה הדבר.

ויום אחד העני הגיע אליי וכולי וכולי, ועשינו איתו הסכם.

והכל, ואתה בן של העני, ככה.

בוא'נה, הפלוני צדק.

טוב, תודה רבה, אמא, והלך.

אף אחד לא יודע מי זה, נגמר.

זה סוד של הממלכה.

הוא מגיע לחכם הזה, אומר לו, תגיד את האמת,

איך אתה ידעת שאני לא הבן של מלך?

אמר לו, אני אגיד לך.

בן של מלך שמצילים את החיים שלו, יש לו הערכה.

אתה, לא הייתה לך הערכה, נתת לי מטבע?

אתה יודע מה זה להציל חיים של מלך?

נתת לי סך הכל מטבע?

אם נתת לי סך הכל מטבע, אתה בן של עני, אתה לא בן של מלך, כי אם היית בן של מלך,

היית נותן לי את כל טוב שבעולם.

אומרים חז״ל הקדושים, זה המשל, מה הנמשל? הנמשל זה לנו, בני אברהם, יצחק ויעקב. נתן לנו הגדוש ברוך הוא מצוות. אנחנו עושים טובה שאנחנו

מקיימים אותם, עושים טובה שאנחנו מכבדים בהם.

נתן לנו כל מיני דברים כדי לזכות, רצה הגדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפי כך בא להם תורה ומצוות, אנחנו עושים טובה.

לא, ריבונו של עולם, מבקשים? כל הזמן אנחנו מבקשים.

כל הזמן אנחנו רוצים את הכי טוב שייתנו לנו והכול.

יבוא אדם לבית דין של מעלה ויגידו לו,

בן מי אתה? הוא יגיד, אני בן של מלך מלכי המלכים הגושבחור.

יגידו לו, חביבי פה, אין פריווילגיות.

אתה לא התנהגת כמו בן של מלך מלכי המלכים הגושבחור, אתה התנהגת כמו בן של העני.

בוא נראה את הסרט של החיים שלך, איך עשת את המצוות,

באיזה חשק הזה הוא בקושי

רצה לקום לעשות מצווה.

וגם בעשר, גם בזה, עשה טובה שהניח תפילית,

עשה טובה שהלך לבית המדרש ללמוד,

עשה טובה שלמד משהו, פתח ספר, ואחר כך עוד...

אה, ככה, אתה רוצה שכר כמו בן של מלך? אתה לא בן של מלך, אתה בן של אני.

כי אם היית בן של מלך, כל רגע ורגע היית מבין שצריך לאסוף, לאגור עוד מצוות ועוד מעשים טובים והכול,

ואז היית מתנהג כי היה לבן של מלך.

זה מוסר השכל בשבילנו,

לחיים,

כדי לדעת שאנחנו כל הזמן בנים של מלך, מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, ואם נרצה להשתמש בדבר הזה

בבית דין של מעלה ולהגיד שאנחנו בנים של אברהם, יצחק ויעקב, של הקדוש ברוך הוא,

ובנים של אברהם, יצחק ויעקב, אנחנו צריכים להביא אסמכתאות, הוכחות, אחרת אנחנו בנים של

עניים מהזרוקים ברחוב הפשוטים, שאין לנו שום זכות

ושום פתחון פה כלפי בית דין של מעלה.

נמשיך.

עוד חף חף, תענו רבנן, כיצד מתוודה?

אומר, עביתי, פשעתי, חטאתי, וכן בשעיר המשתלח, הוא אומר, והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם, וכן במשה הוא אומר,

נושא עוון ופשע וחטאה ונקה.

דברי רבי מאיר,

חכמים לעומת זאת אומרים, עוונות אלו זדונות, וכן הוא אומר, היכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה, בפסוק במדבר ט״ו,

פשעים,

אלו המורדים,

וכן הוא אומר, מלך מואב פשע בי, פסוק במלך.

ואומר אז תפשע לבנה בה את ההיא

לכל חטאותם אלו שגגות וכן הוא אומר בפסוק ויקרא דלת נפש כי תחטא בשגגה

ומאחר שהתוודה על הזדונות אומרת הגמרא ועל המרדים

חוזר ומתוודה גם על השגגות

וכך אומר

מתוודה אני

חטאתי עוויתי פשעתי לפניך אני וביתי

וכן בדוד הוא אומר

חטאנו עם אבותינו העווינו והרשענו וכן בשלמה הוא אומר

סליחה זה היה מלכים ב' מקודם עכשיו זה מלכים א'

חטאנו והעווינו רשענו

וכן בדניאל הוא אומר דניאל ט' חטאנו עווינו והרשענו ומרדנו

אלא מהו שאמר משה, נושא עמון ופשע וחטא ונקה?

אמר משה לפני המקום, ברוך הוא ריבונו של עולם, משעה שישראל חוטאים ועושים תשובה,

עשה להם זדונות

כמו שגגות.

תוריד להם את החומרה של העבירה כמו שהם עשו בשגגה ולא ידעו.

כך ביקש משה לפני הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבא בר שמואל, אמר רב, הלכה כדברי חכמים.

אומרת הגמרא, פשיטא יחיד ורבים, הלכה כרבים.

אז מה אתה מחדש?

אומרת הגמרא, מהו דתימה? מסתבר תעמד רבי מאיר

דקמסיה לקרא דמשה?

וכי טעמו של רבי מאיר מסייע לנו לדברי

הדברים שאמר משה? אומרת הגמרא, כמשמע לן? הוא דנחית קמא דרבא

ועבד כרבי מאיר.

ואמר לה שבקת רבנן ועבד כרבי מאיר?

עזבת את חכמים ופסקת כמו רבי מאיר?

ואמר לה כי רבי מאיר באמת סבירה לי.

כדכתיב בספר אורייתא דמשה.

יפה מאוד.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ומניין שבאנה נאמר כאן כפרה ולהלן

אנה כן אנה השם חטאתי אבי תפשעתי.

נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורף כפרה. ומה להלן באנה?

אף כאן באנה.

ומניין שבשם

זה גם כפרה שנאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה.

מה להלן בשם? אף כאן

בשם כפר לעמך ישראל אשר פדית השם.

זה הפסוק שם.

יפה מאוד.

ופה גם אומרים אנה השם,

מכאן ששם השם הוא זה שגם גורם לעניין של הכפרה.

כט תניא רבי אומר כי שם אדוני יקרא הבו גודל אלוהינו.

פסוק בספר דברים ל״ב.

אמר להם משה לישראל בשלילה.

בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא,

אתם הבו גודל אלוהינו.

חנניה בן אחי רבי יהושע אומר,

זכר צדיק לברכה.

אמר להם משה לישראל,

בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים,

אתם תיתנו ברכה.

עד כאן

בסייעתא דשמיא, סיימנו אות כט בעין יעקב.

נעבור לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו.

אמן.

ויהי נועם.

ויהי נועם צריך לומרו קודם כל מעשה טוב, בין בדיבור, בין במעשה, וזאת נחמתנו בעוניינו.

כי דלונו מאוד,

ואנחנו יודעים לכוון בשום דבר כוונות הראויות לכוון, כי כל דיבור ודיבור ובכל מעשה ומעשה יש בו רזין עילאין ורזי דרזין.

הוא בונה בשמיים על היותיו.

ואפילו החכמים היודעים צפוני סודות לא יכולים להשיג מיני אלף אלפים

ממה יש תעלומות חכמה.

כל שכן אנו יתומים,

בני יתומים, שאין אנו יודעים כלום,

אלא דברים כפשוטן,

לפעמים גם את הפשט לא יודעים,

ורק זאת תהיה נחמתנו אשר גילו לנו רבותינו זיכרונם לברכה,

כי כוח מצוות האל יתברך פועלות בסגולה

ועושות רושם למעלה, ואף שנעשות בלי כוונה פרטית,

עדיין עושות רושם,

אלא רק יכוון בכללות שעושה המעשה הזה כדי לקיים מצוות אלוקיו,

ולעשות נחת רוח לפניו, ולתקן הדברים בשורשן לדעת כל הקדושים,

ולדעת הקדוש ברוך הוא שמו יתברך.

וידי עשתה, כותב הרב, משל נאה על זה,

הלא הוא כתוב בבית תפילתי שלי, לך נראה.

ועל זה יתפלל קודם כל מעשה ודיבור שלא,

ואומר, ויהי נועם אדוני אלוהינו,

עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו,

שבלי אמירת ויהי נועם,

גם כן המצווה פועלת למעלה בדרך סגולה.

ומכל מקום יש חילוק,

שהרי בוודאי לא דומה אדם שמכוון למי שאינו מכוון,

שהמכוון פועל יותר ומעורר דברים עליונים ביותר.

ולמה הדבר דומה?

לחבל ארוך שראשו אחד בארץ בידי האדם, וראשו השני מגיע השמיימה,

שכיוון שמחזיק האדם בידו,

הראש האחד, הרי הוא מנענע את הראש השני.

אבל כל כמה שיחזיק בה בחוזק יד וינענע בכוחו יותר,

עושה רושם ומנענע למעלה.

כן הדבר הזה, שיותר שיכוון בכוונות הראויות לכוון, גורם לו התעוררות גדולה

למעלה לעורר את האהבה ולייחד שמה דקודשה ברכור שכינתה,

וממילא הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו עליו,

וזהו כוונת תפילתו.