חובות הלבבות | שער חשבון הנפש | פרקים ד-ה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בחסיד,

בעשיר, מדמשק,

עיר ואם בישראל.

היה עושה צדקות והכנסת אורחים,

וביתו פתוח לרווחה,

ולו ארבעה פתחים בביתו מארבע פינות הבית.

ושם ארבעה תנורים, עופים לחם,

לכל מן דצריך יבוא ויאכל.

ואז יעלה אצל בעל הבית

וימלא רצונו ובקשתו,

ובפרט לתלמידי החכמים הבאים מארץ ישראל.

אז המדובר הוא באיש צדיק,

וחסיד,

ועשיר,

מדמשק,

עיר ואם בישראל.

היו הרבה תושבים שמה מישראל.

והיה עושה צדקות והכנסת אורחים,

ביתו פתוח לרווחה,

ארבעה פתחים בביתו מארבע פינות הבית,

ויש תנור בכל פתח,

והופכים לחם לכל מי שצריך,

שיבוא ויאכל. כמו שאומרים בפסח, כל דכפין יטה ויאכל.

כל מי שרעב, יבוא ויאכל.

ואחרי שהוא אוכל,

יעלה אצל בעל הבית,

וימלא רצונו ובקשתו.

ובפרט לתלמידי החכמים שבאים מארץ ישראל.

יפה, אה?

ויהי יום,

עברו דרך שם שלושה שלוחי דה רבנן יחד,

ונכנסו שם אצלו בביתו.

ועשה להם כבוד מלכים.

ונתן להם נדבה בקערות.

ויהי מלכתם משם,

ורצו לברכו על הטובה שעשה איתם.

כי פלי לעשות.

הן בלינה שנתן,

והן במאכל ומשתה.

ונדבה כיד המלך.

אך אכן נודע להם הדבר,

כי אין לו בן.

ולכן ברכו אותו,

שהקדוש ברוך הוא יפקוד אותו בבן זחר.

ונפרדו ממנו לשלום,

והמשיכו להסתובב לבקש נדבות.

בהשם פקד את שרה אשתו שלה עשיר,

ונקחה את חיהו לסרה בן.

ויעש משתה גדול ביום המילה ומתנות לאביוני העיר.

ויגדל הילד ויגמל.

ובן שלוש שנים השכיל לו מלמד.

הנער נער.

דעתו צלולה מאוד וחריף מאוד.

וקלט הכל,

והלך וגדל בתורה

כבור סבוד,

כמעיין מתגבר והולך.

התימנים אומרים את הנוסח

בור סבוד במשנה באבוד,

ולא בור סיד.

בור סבוד

ושהוא מצופה בסיד.

סבוד.

לא בור סוד ולא בור סיד.

בור סבוד.

ובינתיים עברו שמונה שנים.

ובאותם השליחים

התגמרו שליחותם בעולם במשך הזמן הזה.

וחזרו לדמשק אל הגביר החסיד.

ומשם יחזרו לירושלים תיבנה ותיכונן לביתם.

אך כי ראותם את הנער הזה יפה עיניים וטוב רואי.

וישאלו, בן מי זה העלם?

והשיב להם העשיר זהו בני שחנני אדוני לעת זקנתי.

מברכתם של רבנן ורבותיי.

מאז שמונה שנים שהייתם פה.

וראו שהילד הוא יניק וחכים מאוד,

אז בירכו אותו בשלושה דברים

שאמורים ברב הונא ורב חייא ורב בנא ושמחו בו מאוד.

כי קולע על הסערה מלא וגדוש.

ואז אמר להם הגביר

כי בקשתי היא שאתם תלמדו לו תורה.

אני אתן את שכרכם מושלם

בתנאי שיצא חכם כמותכם.

ותיקחו אותו משם לארץ ישראל.

שימו עיניכם עליו

בכל מחסורכם עליי,

גם אתם.

כי כסף יענה את הכל.

וכן עשו החכמים כי הסכימו על זאת.

והאב הכין להם צידה לדרך.

ויפרדו ההורים מהבן בבכי גדול כי יחידו להם.

ויסעו משם בספינה בדרך ים.

ולא הלכו דרך יבשה מן הליסטים.

פחדו מאוד.

אך הרוח נסעה את הספינה דרך אחרת.

רחוקה מאוד לאיי הים.

ואז שקטה הרוח.

קרוב לאיי אחד.

יצאו שם לנוח מעט.

ובני הספינה נפרדו ונתפזרו לכל רוח.

יען כי היה מקום יאה ודשן ושמן בכל מיני פרי שם הנמצאים.

ומעיינות מים מתוקים בבקעה ובהר.

ואז לא ראו איש את רעהו.

והיה לחטא ערב.

ונשבה הרוח.

תכף צעק ותקע הקברניט בחצוצרות.

עד שיאספו כולם להיכנס לספינה ולסע משם.

ויהי כן.

וירדו לאונייה כולם.

אך הנער איננו.

כי נשאר לו לאכול פרי אילן תותים שחורים גדולים.

ולא שמע קול התקיעה.

וחכמים ביקשו לנער ואיננו.

והוכרחו לנסוע.

והילד נשאר לבדו באי.

ויתבלו חכמים על הנער.

כי לא יכלו לאחר ולהישאר שם גם הם.

ויהי לאט ערב.

כאשר גמר הילד לאכול פריו וטובו.

וישכב מעט שם.

וישן עד שקיעת החמה.

ויהי כץ.

והנה הוא לבדו נשאר שם.

ורץ לכיוון האונייה ואיננה שם.

לא חכמים ולא יער ולא דובים.

וישא קולו ויקף מר מאוד לו.

מתפלל ערבית.

הוא ביקש לו מקלט על אילן גדול לעלות שם ולשכב מפחד בלילות.

מהחיות הטורפות.

בבוקר ירד להתפלל.

באחד מהפירות אשר שם

אך הוא בוכה בדמעות של איש, אבא, אימא,

עד בוש.

והנה השם שמע קולו באשר הוא שם.

ושלח לו גואל

מי זכור לטוב?

בדמות של איש זקן מופלג בשיבם

ואמר לו, בני אל תפחד

כי ישלחוני להצילך בואי תעמי

ובאו על שפת הים

ויפשוט הזקן את הדרתו

וישטחה על פני המים

ויאמר לו, עלה בני ושפעמי

ופחד הנער מזה מאוד

אך הזקן משך אותו

וחרף עין הגיעו לעיר סלוניקי

למלון אחד ואמר לו,

להיזהר בני לכל אשר אני מצווה אותך ולשמור דבריי ולעשות כן

הנה אתה נכנס לעיר הזו

ולך לך ישר אצל איש אחד מוכר בגדים ישנים

ושמו תיומושון

ותשב שם

רק אצלו

והנה לך מתנה זאת כסף וזהב

להוצאות

לכל בעל הבית

תהום ושעון

כי הוא איש עני

ואני לא אעזוב אותך תמיד

ואבוא אליך כפעם בפעם

ואורה לך אשר תעשה

והנער אמר כן יעשה אדוני ולא אסור ימין שמאל

כי יצלתני מצרתי ויהיה לך זקן

והנער נכנס לעיר על פי הכתובת

וישאל וימצא את מוכר הסמרטוטים יושב בחנותו

וישאלהו לשלום

ויענהו שלום וברכה

ומה תבקש העלם?

אמר לו דע כי גר אנוכי בארץ זו

אם מצאתי חן בעיניך

תן לי ללון אצלך בביתך

כי יש לי קול

ויואל הרב משה תיאו

לבקשת הילד היפה וטוב רואי

אך אמר לו

צר לי בני כי ביתי קטן

ולרש אין קול בבית

אחרי קמו

אמר לו אל תפחד בעזרת השם מכאן והלאה הכל יהיה מסודר

והנה לך ראשית כל כסף לך תזמין לנו סעודה

ומיטה ושולחן וכיסא ומנורה

תכף רץ משה עם כסף בידו וקנה הכל

ויספר לאשתו

וביתו הנערה היפה על אודות הנער הבא לביתו עתה

אז הוא סיפר לאשתו ולביתו

ויהי כי ראותם את החלם היפה וקבלוהו בשמחה רבה

ויישב איתם ימים מספר

וכל מחסורם עליו

ויישבו על התורה בשקידה

ואז שכר להם ולו בית רחב מאוד

ומקום מיוחד לנער ללמוד תורה שם

וכך הסתדרו

והנה החכמים

הודיעו להורים שלו על אודות בנם היקר כי איננו

אותם חכמים

שאיבדו אותו באי

כתבו להורים

שנאבד הילד

וזה כשהגיעו לירושלים כתבו להם

ויהי כי שומעם אביהם בתרגז בטנם

וישבו על הארץ ויצעקו בבכי מר מאוד על בנם היחיד והיקר

בין הזקונים שלהם

וילבשו כאבלים בר מינן

ויתבלו עליו היו רבים מבלי להנחם כלל

עד חמש שנים

שהם מבינים

אבל לא התבטלו מן המצוות שלהם כלל מה שהיו עופים בארבע פינות

ונותנים צדקות

ונראה אליהו זכור לטוב בא עוד אצל הבן

ואמר לו בני

קום לך

קהל לך את הבניין

פלוני, כי רחב הוא מאוד

ויש בו מקום רחב לשניכם

ואין לך כסף

יען כי שם אתה תיקח לך את ביתו

של הרב רבי משה תיאו

כי היא בת זוג שלך

קלה נא וחסודה ואשת חי

ויעשכן

אמר לו הנער

מורי ורבי

צר לי מאוד

על אבי ואימי שמצטערים

וגם קלטה נפשי לרעותם לנחמם מצרתם

אמר לו ידעתי בני ידעתי

עוד זמן יבוא וצמח עימם עין בעין אל תפחת

אז הלך וקנה לו את הפלטין ההוא

וישבו כולם שמה כאשר דיבר אליהו הנביא

ובסוף גילה הנער את כל ליבו להרב רבי משה לקחת את ביתו

וייען ויאמר לו הלוואי

מי ייתן ויהיה לכן

ומעתה ומעכשיו

הרי היא שלך

ובימים ההם עשו חופה

ויעש משתה גדול לחכמי העיר ולעניים

ומתנות לאביונים

ולתקופת השנה ילדה לו בן

וישמחו כולם מאוד

רק הנער

צר לו מאוד

על צרת הוריו האיכרים והזקנים

במשך הזמן נולדו לו שלושה בנים

וההורים

מרוב צערם והיגונם

לא יוכלו לשבת יותר בארץ

בי יקומו מדמשק

בי יעברו לאיסטנבול

וגם שמה חזרו על אותן מצוות

ביקור חולים,

לעזור לדלים,

להשיא יתומים ומתאומות

והנה חזר אליהו הזכור לטוב אצל הבן ואמר לו

בני קום ותמכור את הבית הזה

ולך לך לאיסטנבול

כי כבר באו אביך ואמך שמה

ואז תראה אותם פנים בפנים יחד

אבל ברשותי מתון מתון

במתינות

ותיזהר

וישמח הנער מאוד על זאת

בתכם מחר הכל והלך לקושטה

היא איסטנבול

והנה הזקן בא אליו ואמר לו

לגור במקום אחד עד כמה ימים

אך דע

כי יש מקום חשוב למכירה

אין גדרים לבנותה בלב העיר

אך רצו הבעלים למוכרה

ולך מהר אתה שם לקנותה

יגיד לך מה שיש שם.

וכן עשה.

הלך וכנע לו,

וכבר המפתח היה בידו,

ולמחרת אמר לו מהר לבנות פה בית מצד אחד מאבני גזית.

וכך הלכה פועלים נאמנים בעלי סוד,

ויחפרו בצד פלוני, שם ימצאו אוצרות גנזי מלכים.

ותיקחם לבית אשר תבנה שם.

כן עשה,

ומצא מציאה גדולה שם מאוד מאוד,

ממון קורח.

הוא בנה הכל,

ועשה לו ישיבה,

ובית להכנסת אורחים, בדיוק כמו הבית שהיה לאבי בדמשק.

עם גנים ופרדסים,

ומעיין מים חיים,

בקרים.

ושמו יצא לשם ולתפארה בכל העיר קושטא,

כי היה רודף צדקה וחסד תמיד.

במקרה בא אימו

היו שתי נשים לגבות כסף ליתומה בטובים,

לעשייה עם יתום אחד.

ונכנסו שם אצלו

כי הוא בנה יחידה.

אך היא לא ידעתו,

היא לא מכירתו.

והוא קיבל אותם בשמחה ובכבוד גדול מאוד,

וראה את אימו לובשת שחורים.

והוא הכירה.

הלך החדרה,

ואייב שמה בחייה גדולה,

ויצא ויתאפק.

ונתן להם נדבתו בכל הכבוד שבעולם.

ויהי כראות עמו את יופיו,

ולקחו הטוב ודבריו הנעימים

בענווה יתרה ומתוק מדבש,

נכנסה אהבתו בלבה,

בעין במר בוכיה,

כי זכרה את בנה היקר לה,

וחשבה כך.

אם היה לה מזל,

גם בנה היה חי.

בוודאי גם הוא היה חמד בחורים.

ברגליה מאנו לזוז מהבית,

כי היא נהנית מזה מאוד.

ואך קמו והלכו משם לגמור מצוותם,

בחיל היה על זה הדרך, פעמיים-שלוש בא אימו אצלו,

אך הזקן לא נתן לו רשות לגלות שהוא בנה.

ויהי היום,

הנה בא הזקן

ואמר לו, איך

ובמה להתוודע להם לאביו ולאמו שניהם יחד במתון,

או בחוכמה שלא ימותו פתאום, חס ושלום?

ולעשות סעודה ולהזמין לכל גדולי העיר,

הם ונשיהם.

חרב אטרקציות.

ובתוכם גם תקרא להורים שלך.

יחד כולם ישבו, כל אחד על מקומו, ראוי לו.

ואז תבקשם,

קודם שיוכלו לספר כל אחד ואחד מהמסובין

מה שקרה לו,

מה שעבר על ראשו בסדר.

בינתיים

יאכלו מנה ראשונה.

יתחיל השני לספר

עד שכולם יגמרו כך על סדר זה בתור.

עד שיגיע התור שלך לספר להם קצת קצת ולאט לאט.

ויעשכן,

והכין סעודה,

והזמין את כל אנשי העיר המכובדים.

באבי ואימו גם בתוכם.

ואליהו, זכור לטוב, עומד עליהם לשרת שם.

והוא גם מסדר את הכול.

ישבו לאכול, הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירתו.

וכל אחד החל לספר מה שקרה לו בסחורה.

זה אומר בכו וזה אומר בכו.

עד שהגיע תורו של הבן והתחיל לספר.

דעו, רבותיי,

כי אני הייתי בן יחיד לאבי,

ברך

לפני מי

ובין זקונים להם.

על ידי תפילת חכמים מירושלים תיבנה ותיכונן.

יען כי מר אבי היקר היה עשיר גדול ובעל צדקות.

בהכנסת אורחים,

וגם אמי הצדקת אין כמוה אשת חין.

ואיך שפתח לדבר,

אבי ואימו עמדו נדהמים באוזנם כאפרכסת לשמוע מה יהיה הסוף.

כי ליבם נוקפם על בנם היקר.

ואמר הבן,

פעם באו אצל אבי חכמי ישראל שלושה יחד,

וקיבל אותם

מור אבי בכבוד גדול.

פסק הבן,

ואמר שימו אוכל.

ענו כולם סובין, לא, לא, לא, תמשיך, תמשיך, תמשיך, תמשיך לספר.

אמר לו,

מתון, מתון.

וכן על זה הדרך.

כדי שההורים יתרגלו

שלא יפוג ליבם.

וכך עד הסוף

עד שידעו אבי ואימו כי זה בנם יחידם היקר.

ויקומו ויחבקו וינשקו ויפלו על צוואריו

ויבחו בכי של שמחה

ונתנו תודה להשם על כל הטוב שעשה לבנם יחידם.

כי כל העושר שהיה להם שם בדמשק

ועוד כפלי כפליים

הכל עצרו הקדוש ברוך הוא

ונתנו לבן הזה הכל בגלל צדקת אביו אשר בכל ימי חייו עסק בזה.

וגם הבן לא עזב את תורתו.

יומם ולילה הגה בתמיד.

ואז הקדוש ברוך הוא הפך את אבלם

לשמחה וששון

על ידי אליהו הנביא זכור לטוב.

וישבו האב והבן יחדיו

זקן ושבע.

וראה גם בני שלישים נולדו על ברכי אב הזקן.

וכל הסיפור הזה נאמר בקצרה כדי לא להכביד על הקורא בשלום לכל ישראל, אמן.

לכן אחי היקר בינה שם עזון.

כי טוב הריסת זקנים וצדיקים

ממה שבונים הרשעים.

כי בניינם כבר הרוסו לפני האלוקים.

אך הצדיק הוא תמיד יסוד עולם.

בואו ראה הצדיק הזה,

שהוא אב לבן יחיד,

או חכמי ישראל הנזכרים שברכו אותו.

מה שקלקלו מצד הבן,

הקדוש ברוך הוא בנה לו כל כך בניין גדול ויסוד ושכר מושלם.

על זה נאמר

ניתן שכר טוב לצדיקים כשהם מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

זאת אומרת,

מצד אחד הצדיקים בירכו את האבא שיהיה לו בן,

והיה לו בן,

ואחר כך כאילו הם קלקלו

בזה שהם שכחו אותו באי.

מזה נתגלגל מה?

שאליהו הנביא נשלח אליו.

והדריך אותו בכל מעשיו

כדי שיזכה להיות גם תלמיד חכם וגם עשיר גדול וגם יבנה ישיבה וגם יטפל באנשים וגם ילך דרך אביו ואמו

וגם ייפגש איתם בסוף ואז ירוו נחת ממנו ויחיו בשלום ובשלווה עד יומם האחרון.

הסתירת זקנים בניין.

גם מה שנראה שהזקנים החכמים

סותרים

לא בונים, סותרים זה בניין.

כי ממעשה הזקנים והחכמים והצדיקים והחסידים

לא יוצאת תקלה אפילו אם זה נראה בראשית העניין.

הסתירת זקנים בניין.

ובניין נערים סתירה.

והנערים המנוערים החכמולוגים

הבניין שלהם סתירה.

כמו צוקרברג.

בניין נערים שבנה את הפייסבוק

הביא לחורבן בעולם ועוד לא נגמר.

כן,

אז אנחנו נעבור עכשיו לרמבנו בחייה רמת הלבבות.

תודה.

אנחנו סיימנו אתמול את חשבון הנפש

שלושים

עכשיו על פרק רביעי.

אך טוענת החשבון הנזכר

היא התולדה שמיילדת הנפש בעומדה על ברור מה שקדם לנו בשלושים אופני החשבון הנזכרים,

בהבנת ענייניהם וצורת מציאתם,

בעמיתת חיובם.

ויימשך הנפש לקבלם עליה כפי הכרתה בהם

והשבתם ברעיוניה.

התועלת

של כל מה שאנחנו למדנו בשלושים החשבונות שצריכים לעשות עם הנפש,

ראוי לכל אדם ללמוד ולחזור כל יום

על אחד מהחשבונות

ולעשות ככה לוח כמו שהציע

מר צברי

בכל יום ללמוד חשבון אחד

ואז יצא שבן אדם חוזר ומשנן ומקיים.

כי צריך להבין את העניינים שבהם,

צריך לראות איך למצוא ולקיים אותם,

צריך להבין ולזכור כמה אמיתת חיובם, כמה אנחנו חייבים בחשבונות האלה.

צריכים שהנפש תימשך לקבל עליה כפי הכרתה בהם,

ותמיד

שזה ישב לנו ברעיוננו.

ואז אחי,

תתיילד בנפשך תולדה מעולה ורמה,

תלמד ממנה כל המידות הטובות

ותגיע בה אל כל החמודות.

ויהי זכות עצם הנפש מכדרות הסיכלות.

ויהי זכות עצם הנפש מכדרות הסיכלות, כי האדם,

מרוב שהוא טיפש והשכל שלו כבוי,

אז הוא קודר,

הוא לא רואה אור.

וזה יסיר את חשקת הספק אשר בלבבך.

כי הספק זה כמו בין הערביים כזה, לא חושך, לא אור, אדם לא יודע מה זה.

לא יום ולא לילה, לא יודע, זה אמת, לא אמת, נכון, לא נכון.

אבל אם אתה תדקדק בחשבונות ותתקן,

תגיע למידות טובות

שבהן תשיג את כל החמודות

ותזכך את נפשך מהכדרות של הסיכלות

וכך תוסר

חשקת הספק מלבבך.

כבר ידעת

כי בבירור ההקדמות,

כמה שיתבררו לך יותר ההקדמות,

לרוב מספרן,

ככל שמספר ההקדמות יעלה יותר ותדע יותר,

ויושר סידורן, כשתדע אותן באופן ישר,

תהיה תולדה נולדת מעין בבירורה וחשיבות מעלתה.

אז הדברים יהיו מבוררים לפניך וחשובים במעלה.

וכן הרכבת המרקחת במלאכת הרפואות

כי טועלת המרקחת וכוח המעשה היה כפי כוח הסמנים אשר הורכבה מהם המרקחת.

זאת אומרת,

טיב התרופה תהיה לפי

הרכיחה שרוקחים.

ומחרבבים את מיני הסמנים בשביל להוציא את התרופה כראוי.

וכן בחוכמת השיעורים

הנקראת בערבי

אל-הנדסה.

כפי רוב ההקדמות המוקדמות בעניין הנדרש,

תהיה חשיבותו ותועלת ידיעתו.

אדם לא יכול ללמוד הנדסה אם לא יהיו לו הקדמות

על כל השיעורים,

על כל הזוויות,

צלעות,

משולש, עגול,

עד שיגיע לפרבולה, אי פרבולה,

קוד טנגנס,

אלוגריתמים,

חרואט,

כל הדברים, צריך לדעת.

וכמו כן,

בהרבה מן המעשים.

כי הפלס לא ייתכן אם חברו

עד שידע קודם חוכמת השיעור וטבעי המניינים והשקלים.

וכן חוג החוזים הנקרא אצטרולב בערבי לא ייתכן אם חברו אל אחר עומדו על חוכמת השיעור

ועל המחרותאות.

ותנועות הגלגלים.

אז יש מי שהקדים אותי, אני רואה.

ופשיטות הכדור.

בקיצור, בכל חוכמה וחוכמה צריך לדעת את ההקדמות שלה בכל תחום ותחום.

וכן העניין הזה הנדרש מן הנפש.

לא ייתכן לך, אחי, אלא אחר שתסבול כבלדמה שהעירותיך עלה מן החשבון עם נפשך.

במה שזכרתי לך בשער הזה ובזולתו מן השערים והתמדת המעשה בהם.

אז זה לא מספיק שאנחנו חייבים לדעת כל החשבונות

ולהקדים איתם את ההקדמה האמיתית בקיומם,

אלא אנחנו צריכים להתמיד במעשים שהשתרשו הדברים בנו.

כמו שאדם לא יכול להתחיל לעשות חשבון

אם הוא לא למד את לוח הכפל בעל פה.

זה הבסיס שעלה בנו כל החשבון, כל החשבון שאתה עושה.

זה תלוי בלוח הכפל. אם אתה לא יודע לוח הכפל מה, תתחיל לספר מהאצבעות או תקנה לך כזה.

אדם חייב לדעת את היסודות ההקדמות כמו שצריך

כדי שיוכל להתקדם בהן.

כי כאשר תעשה זה בלב נאמן ובנפש ברא,

יאור שכלך ותראה דרך אל כל המעלות הרמות,

ולא יהיה ליצר דרך להגיע אליך ולהשיעך.

אז אם נעשה את זה בלב נאמן

ובנפש ברא,

נקייה,

יאור השכל,

ואז יהיה ברור בדיוק מה הדרך להשיג את המעלות הרמות.

ולא יהיה ליצר דרך לבוא ולהשיח לך לפתות אותך

ותהיה בתכונת סגולת האלוהים

ויתחדש לך כוח עליון נוכרי שלא ידעתו בכל אשר הורגלת בו מכוחותיך

וכמו שאמר קהלת החכם מכל אדם חוכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה

מה שאתה לא זכית מימי חייך תזכה

ואז תכיר העניינים הגדולים

ותראה הסודות העמוקות

אבל זה תלוי בזוך נפשך ובור ליבך וחוזק אמונתך

ולא תיפרד משמחה מתמדת

בעולמך ובאחריתך

לעוצם מה שהשקפת עליו

בגודל הסוד אשר נגלה לך

עם העזר המגיע אליך מן האלוהים יתברך השם יעזור לך בצורה כזאת

שאין כדוגמתה

לא יסתר שום סוד ממך

וראיתי למשול לך משל קרוב

יתברך ממנו דמיון קצת ממה שהזכרתי לך

והוא שתחשוב כאילו אתה במקום

וממעל המקום ההוא צורה כנגד הצד שהוא נכחה

ואין דרך לך לראותה

בעיניך ולשקיף עליה בחוש רעותך

ויגיד לך, מגיד

כי כאשר תעשה טס מברזל עשות

ותלטשהו עד שתסיר כדרותו

עד שתסיר כדרותו

ותמשכהו זמן ארוך במשיכות רבות

ואחר כך תעמידנו נוכח פניך

אז ייראה לך מן הצורה העליונה מה שנעלם ממך

ותוכל לראותיו להשתעשע בנעימותיו וזוהר יופיע

הבנתם את המשל או לא הבנתם?

כמה שהוא מתנקה יותר עד שהוא יגיע ל... נחזור

תחשוב שאתה במקום

וממעל המקום ההוא צורה כנגד הצד שהוא נכחה

ואין דרך לך לראותה בעיניך ולהשקיף עניה בחוש רעותך

ויגיד לך מגיד כי כאשר תעשת עצמי ברזל עשות ותלטשהו עד שתסיר כדרותו

תמשכהו זמן ארוך במשיכות רבות

ואחר כך תעמידנו נוכח פניך

אז ייראה לך מן הצורה העליונה מה שנעלם ממך ותוכל לראותיו ולהשתעשע בנעימותיו וזוהר יופיע

הבנתם?

לא

אז אני אסביר לכם עכשיו את זה

היה מלך אחד

שהייתה לו בריכה

עמוקה

הוא מעלה עץ גדול

שנופו נוטה

מעל אברכם

והמלך הזמין את הצוללנים הכי גדולים

שיש בממלכה

ואמר להם

שהוא נותן להם הזדמנות

שיצללו לתוך הבריכה

ומי שיוכל לצלול עד תחתיתה

יוכל לוקחת את האוצרות הנמצאים

מאז הגיעו צוללנים

חבל על הזמן

והצליחו להגיע עד תחתית

הבריכה

ולא הצליחו

להוציא אפילו מטבע אחת מהאוצרות

ועוד צוללן, ועוד צוללן

ולא מצליחו

עד שבא לשם פיקח אחד

ובחן את המצב

וראה שהם לא מצליחים

להוציא את האוצר מלמטה

למרות שמגיעים לתחתית הבריכה

שאל את המלך שאלה

אדוני המלך

האם אני חייב

לצלול בשביל להביא את האוצר או אני יכול גם

בלי לצלול?

חייך המלך

והבין שזה פיקח

יותר מכל הצוללנים

אמר לו כן,

אם אתה יכול להביא את האוצר גם בלי לצלול

הרי הוא שלך

טיפס הפיקח על העץ

והוריד את האוצר

האוצר היה בעץ

וההשתקפות הייתה במים

וכולם צללו כי רואים את זה למטה

אבל זה היה למעלה

אותו דבר פה אומר

תחשוב שאתה נמצא במקום

שאתה לא יכול להסתכל למעלה אל הצורה שהיא נככה, שהיא נגדך

אתה לא יכול

אתה לא יכול להרים את הראש עד למעלה

אז מה העצה?

אמרו לו תביא מראה

תשים אותה ככה

תסתכל בעיניים במראה ותראה מה שיש למעלה

עכשיו בואו נקרא

תחשוב

כאילו אתה במקום

וממעל המקום ההוא צורג

כנגד הצד שהוא נככה

ואין דרך לך לראותה בעיניך אתה לא יכול להגביה את עיניך ולהשקיף

עליה בחוש הרעות שלך

והגיד לך מגיד, איזה פיקח ככה בא ואמר לך

כי כאשר תעשה טס מברזל

עשות

כמו מראה

אבל ממתכת

ותלתישהו עד שתסיר את כדרותו

ותמשכהו זמן לנו ממשיכות אז זה יהיה השתקפות

ואחר כך תעמידנו נוכח פניך

אז ייראה לך מן הצורה העליונה מה שנעלם ממך

ותוכל לראותה ולהשתעשע בין עמותה וזוהר יפיך

בצורה העליונה החשובה

אשר אין לך דרך לראותה בעיניך

היא חוכמת הבורא יתעלה ביכולתו

ויופי העולם העליון אשר נעלם ממנו

יש ממנו, יש ממנו, מאיתנו

צורתו ותכונתו נעלם מאיתנו צורתו ותכונתו של העולם העליון

בטס שאמרנו העשות

מלשון העשת

היא הנפש האנושית

עשות זה מלשון צחצוח שהוא מצוחצח

אז כנגד המשל הטס,

העשות המצוחצח

זה הנפש האנושית

ועל תשעה

איך הנפש נהיית מלוטשת?

על ידי שהיא מנהיגה את עצמה בחוכמות ובמוסרים השכליים והטוריים

והמשיכות שצריך למשוח

את הנפש בשביל שהצחצוח שיש בה יוכל להראות לנו את כל המראות העליונות

זה שלושים המשיכות של חשבון הנפש שלמדנו

אם תמשך

את החשבונות שלמדנו על הנפש שלך

אווה אז השתקף לך

כל הסודות הנעלמות

בכל המראות העליונים,

ואז תשיג את העניינים של העולם העליון ותכונתו וכו'.

איזה הבטחה.

רבנו בחייה. זה אספקלריה. היי וואי, אספקלריה. אספקלריה לא מהירה.

ואנחנו הרי. נכון, הנפש.

וכאשר

תעלם על ליבך

ותשיבם על רעיוניך

תוך נפשך

תזוך נפשך

תהיה זכא הנפש

ויאור שכלך

השכל יהיה מהיר לא חשוך ולא מסופק

ויצטייר לך כל עניין נעלם בנפשך

ותראה את צורות האמיתיות

בעיניים פקוחות

ויפתח לך שער המעלות

ויגל המסך יתגלה לך

יגלה לך מסך המבדיל בינך ובין חוכמת הבורא מעל עיניך

גל עיניים ואביטה נפלאות מתורתך

וילמד לך אל יתעלה חוכמה רמה ומעשה מועיל וייתן לך כוח אלוהי

לא תצטרך לאליהו הנביא

לבד תשיג הכל

כמו שנאמר על המשיח

ונחה עליו

רוח אדוני

רוח חוכמה ובינה

רוח עצה וגבורה

רוח דעת ויראת אדוניי שש רוחות

ואמר אכן רוח איו ואנוש

ואמר אם תבקשנה לך כסף

וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת אדוניי ודעת אלוהים תמצא

אבל אנחנו צריכים לבקש את החוכמה

לתלמידות הטובות

כמו שמבקשים כסף

וכמו שמחפשים מטמון

זה ברור לפי רבנו בחיין

שכל אחד מאיתנו יכול להגיע למעלות האלוהיות

כל אחד מאיתנו

אין יוצא דובר אין יוצא דובר במה זה תלוי?

אם תבקשנה ככסף

וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת אדוניי ודעת אלוהים תמצא בטוח

זה לא רבנו בחיין אמר

זה שלמה המלך אמר

מה פירוש אם תבקשנה ככסף?

אחד יצא לעבודה ולא הרוויח היום

נגיד הוא רוכל

לא הלך היום

או שהוא בנדלן לא הלך היום

לא נסגרות עסקאות

מחר הוא לא הולך לבקש כסף?

הוא אומר היום לא הצלחתי אז אני לא הולך יותר?

ודאי שמחר הוא מבקש כסף

ביומיים לא היה כסף

בחודש לא היה כסף

בחודשיים לא היה כסף

הוא לא ימשיך לבקש כסף?

שהוא כן יבקש

הוא תמיד יבקש כסף

בלי כסף

הוא לא יכול לקנות, הוא לא יכול לחיות

כסף מפסיקים לבקש?

אף אחד לא מפסיקים לבקש

אז אם תבקש את התורה ואת המידות מה שלמדנו

הוא כמו כסף,

כמו כסף,

אז תבין

יראת השם.

אבל הוא אומר עוד יותר, וכמת מונים תחפשנה.

יבא ביי.

מה זה אומר?

נגיד שאומרים לך

שבקרקע פלונית

שעשר דונם

יש עשרה מטמוניות,

אוצרות,

חביות מלאות כסף זהב.

יש דבר כזה שמישהו לא ימצא את זה?

יש מישהו שלא יחפש?

הוא יביא שופלים,

הוא יורד לעומק 100 מטר,

לא מוצא,

הוא יפסיק 200 מטר,

לא מוצא,

300 מטר,

מוצא אחת.

ממשיך או לא ממשיך?

עוד יותר ממשיך, למה? הנה, כבר יש סימן.

ממשיך.

עוד 500 מטר, מוצא עוד אחת. ממשיך או לא ממשיך?

ממשיך.

ממשיך. מצא תשע בעומק של שלוש קילומטר.

ממשיך או לא ממשיך?

ממשיך.

לכן מטמונים תחפשנה.

מה פירוש? כמו שברור,

כשיש מטמון לא מפסיקים לחפש עד שמוצאים את המטמון?

כך ודעת אלוהים תמצא.

הדעת אלוקים היא מצויה.

רק תמשיך לחפש ולחפש ולחפש עד שתמצא.

זה נמצא, זה נמצא.

זה נמצא. איפה זה? לא בשטח. לא.

פה זה נמצא.

ופה זה נמצא.

ותחבר בין זה לזה ותמצא הכל.

אבל מה השופנים?

שלושים החשבונות.

אתה מתחיל עם בופקט.

ואחר כך טרקטור.

ג'י.סי.בי.

ג'אדי.

שופן.

אתה תוציא את הכל.

הכל נמצא.

הכל נמצא.

שישים שנה מדינה מחפשת נפט. מצא. גז. היה מחפשת רדיונים. גם היום רוצים. כן. עכשיו מחפשים אורניום.

עכשיו מחפשים בדרום אורניום.

כן.

יש הכל.

רק שכל לא מחפשים.

רואים ראיית השכל.

אתם שומעים על מה אנחנו מדברים?

פרק קטן.

וכל המטמוניות נמצאים פה.

אתה יכול לעבור על כל הספר. לא נתקלת בפרק הזה?

אתה לא יודע כלום.

אתה יכול להתקל ולעמוד את הבית.

אפילו ארבע פעמים עד שהבנו.

שמעתם?

הכל תלוי אבל במה? במה הכל תלוי?

רצון, רצון, ארצון.

במה הכל תלוי?

במה הכל תלוי?

בליטוש.

בליטוש. של מה?

של הנפש.

צחצוח הטס.

אם נצחצח

את הנפש שלנו מהבהמיות, מהאכילה, מהשתייה,

מהזלילה, מהתאוות,

מכל זה.

כמה שאתה מכניס יותר חומר על הנפש,

אז היא מתעבה והיא קודרת,

היא עמוסה, ולך תראה עכשיו דרך כל הזה ולזה את הכל. לך תראה.

אבל אם אתה מסיר את זה, מסיר, מסיר,

עד שאתה נשאר רוחני,

אז אתה קולט. אבל אם הראש שלך במעדן,

בסוכריות, בשוקולדים, בשטויות,

אז איפה השכל שלך יכול להסתכל כלפי מעלון? מסתכל במקרר כל הזמן.

מסתכל במגירות.

איפה הוא מסתכל?

מה הוא יראה?

מה הוא ימצא?

רק אם הוא מצחצח, מצחצח, שפשף, עוד, עוד.

לקלף את הקליפות, להסיר, להסיר.

עד שהנפש תהיה זכה, כל החשבונות, כל החשבון.

ככה.

ואז אתה מסיר את הכל עד שהנפש שלך זוכה לראות

בבואה כלפי מעלון.

יאבא ביי.

טוב, עכשיו אנחנו בפרק חמישי.

ברור מה זה חיבוט הקבר.

הוא לא מחובר לחומר.

חיבור כבר פה, חיבור,

חיבוט הקבר זה למי שקשור לחומר.

צריך לנתק אותו.

כשבן אדם נפטר צריך להפריד את הנשמה מן הגוף.

מכיוון שהם היו דבוקים יחדיו

והנפש הייתה מחוברת

לגוף ורצתה את האבות, קשה לה להיפרד כי רוצים לנתק אותה.

אז קשה לה.

אז חובטים אותה מלאכים

בשביל להסיר אותה.

אבל אם הנפש בעצמה כל הזמן לא רצתה את הגוף, לא רצתה את התאוות שלו, לא מעניין אותה, היא כל הזמן חושבת במושכלות,

אז ברגע שהוא נפטר, טוז, היא עולה כמו בלון ממן, טוז, ישר למעלה.

אין לה חיבור, היא לא מעניינת אותה לא שוקולדים ולא בטיח ולא זה.

בשביל זה גם כשאדם לפני שהוא נפטר,

אז הוא מתחיל להחזיר ציוד.

לוקחים לו את השיניים, יש לו את התותבות,

ולוקחים לו את הברכיים כשהוא לא יוכל לרקוד,

לוקחים לו את התאוות ונוחש, הוא גם ישן בקושי והכול. למה כבר שהגוף שלו

לא יוכל למשוך אותו, ואז הוא יהיה יותר רוחני,

ואז הוא יוכל להסתכל יותר בעניינים.

עוד מעט הולכים להיפרד.

אבל אם הבן אדם הוא גם זקן וגם נואף, עדיין,

וכאלה דברים שאדם כאילו נשאר, ועוד מלא תאוות, ועוד רץ, ועוד ועוד חומר, ועוד ועוד.

אז בעטובי את הרכב.

זה יקבל חבית-חבית בחיבוד הקבר בשביל לשחרר אותו, כי הוא לא רוצה להשתחרר.

וזה רוב המבוגרים שהם מאוד מבוגרים לקראת זה,

אז הם נהיים כבר רזים מאוד כבר בכל השולחן יורד להם נהיים כאלה ממש רזים.

כן.

תלמידי חכמים, כל מה שהם מסכימים, דעתם מתיישבת. נכון.

המאה רצות, דעתם מטורפת. למה?

הוא תמיד חכם כל השנה, זה הפריע לו. הוא לא רצה את התעבוד, זה הפריע לו לעבודה. הוא משתחרר מזה, דעתו מתיישבת.

הוא מחפש את זה, זה נאבד לו, אז הכול נבד לו, נאבד לו כל העולם, שזה דעתו מתארפת.

נחמד.

ובכן,

פרק חמישי.

אך האם החשבון הזה חובה על האדם תמיד,

או בקצת הזמן מבלי קצתו?

האם אנחנו חייבים לחשבן את החשבונות האלה, שלושים חשבונות,

כל הזמן, תמיד,

או בפרקי זמן שונים?

ולא תמיד.

אומר בתשובת השאלה הזאת,

כי החשבון חיה בו האדם כפי ייחוח שכלו ומעלת הכרתו תמיד עם כל הרף עין.

אתם יודעים מה זה עם כל הרף עין, שהעין שלנו עושה ככה?

ואם יאכל עם כל נשימותיו,

כדי שלא ייפרדו ממנו המורא והפחד והבושת מהאלוהים יתברך,

המשקיף עליו תמיד.

אז אדם צריך להיות כל הזמן במצב כזה של ביקורת

עצמית בשלושים החשבונות,

כפי כוח שכלו ומעלת הכרתו.

והוא חייב כל רגע כהרף עין

ואם יאכל עם כל הנשימותיו.

וילמד.

איפה ילמד?

ילמד ממה שציווה לו האל את המלך.

מה ציווה השם את המלך? מלך ישראל מצווה בתורה.

וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכוהנים הלוויים, והייתה אימו וקרא בו כל ימי חייו.

אז המלך צריך ללכת,

צריך להיות לו ספר תורה בביתו,

צריך להיות ספר תורה על זרועו,

כמו תפילין.

והייתה אימו וקרא בו כל ימי חייו.

זאת אומרת,

אדם צריך ללמוד תורה בלי הפסקה.

ואמר לו, יאמרו ספר התורה הזה מפיך,

ואגיתה בו יומם ולילה.

לא ימוש.

ספר תורה זה מפיך,

ואגיתה בו יומם ולילה.

אפילו אם אתה הולך ברחוב,

תגיד משנה,

סתם ללכת ברחוב.

אם אתה לא חושב בדברי תורה,

תגיד דברי תורה,

תגיד מזמורי תהילים, תגיד פסוקים,

תחזור עליהם אפילו.

אפילו אם אין לך חומר ללמוד,

עיוני,

או שאתה לא מונח באיזה סוגיה,

שאתה ממשיך לחשב אותה.

הרי אדם הולך ברחוב, מה הוא חושב? על העסקים, איך הוא עושה? מה הוא עושה?

איך הוא פוגש את זה? מה הוא עושה עם זה? מה הוא יגיד לו בעסקה? איך הוא יעשה?

כל הזמן הוא חושב.

אבל העסק הכי טוב בעולם זה עסק התורה.

אז למה אתה לא חושב בו כל הזמן?

אז התורה אומרת, לא ימוש.

ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.

ואמר, והיו הדברים האלה אשר הולכים מצווכה היום

על לבביך.

אז זאת אומרת, צריכים להיות על הלב, לא לסור משם.

והיו הדברים האלה אשר הולכים מצווכה היום, כאילו קיבלת אותם היום במעמד הר סיני.

אם היינו מקבלים אותם היום, איך היינו יושבים ללמוד?

כשאדם נותנים לו מתנה ספר,

באותו יום הוא מסתכל אם יש תמונות.

היום אנשים, השם מרעם,

אין להם סבלנות אפילו.

אין להם סבלנות.

פעם היו מקבלים ספר, ישר יושבים, מתנה הכי גדולה זה היה ספר. ספר.

היו המדפיסים, פעם לא היה ספרים,

פעם היית רוצה ספר,

היית צריך או סופר או אתה בעצמך לשבת, להעתיק אותו.

לא היה דפוס.

היית צריך לקחת קולמוס ולשבת שבועות ולכתוב, להעתיק. כמו שכותבים ספר תורה, להעתיק ספרים, סידורים היה צריך להעתיק.

ככה, לכתוב, כל אחד יכתוב לעצמו.

כתיבת יד.

לא היה דפוס.

מה זה למצוא ספר?

והיום מדפיסים,

אז יש לך כבר עוצרות.

תפוס את הספר, תלמד.

מלא את הראש בחוכמה.

תוציא את הקש והגבובה.

ואמר, וכשרתם לאות על ידיך ויהיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך אתה רואה?

בכל מקום פרשיות התורה במזוזות ביתיך

תפילין, בראשך, בזרועיך, בכל מקום אתה מחובר לתורה.

וחיזק העניין בציצית,

שאמר והיה לכם לציצית,

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם,

למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי.

ומה נשאר מענייני הזירוז על החשבון אשר הוא בעניין זיכרון הבורא,

שלא זירזנו בו?

נו, אז הוא אומר, אז מה נשאר לנו עוד

מענייני הזירוז על החשבון אשר הוא בעניין זיכרון הבורא,

שלא זירזנו בו?

וכפי זה, אחי,

ראוי לך להתנהג בהרגיל החשבון עם נפשך בכל שעה ובכל רגע ליל יתברך,

ואל תמעט בעיניך שום טובה שתעשינה לשמו,

אפילו במילה או בראייה,

כי המעט ממך רב אצלו.

זאת אומרת, אל תחשוב שאם אתה אומר מילה אחת של תורה,

אין לה ערך,

או ראייה אחת,

אין לה ערך. תדע לך, כל פעולה,

כל טובה שאתה תעשה לשמו יתברך,

הכל נחשב.

מילה, אומר הגאון,

שקולה כתריג מצוות.

מילה של תורה.

למה?

כי אצלך זה מעט אולי,

אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה רב מאוד.

גם אנחנו לא יודעים מה כוחה של מילה, כוח של דיבור.

כוח של דיבור, לא יודעים מה זה.

כוח של דיבור.

תסתכלו.

יש לי אצבע קטנה.

נכון שפה היא קטנה?

אם אני שם אותה על העין,

אני מחה את גלגל חמה.

אני יכול להסתיר

את כל גלגל חמה.

ומה גודלו של גלגל חמה?

אז גלגל חמה שמה?

ענק שבענקים.

אצלנו איך הוא נראה?

בגודל האצבע, הנה, אני שם פה, לא רואה.

מה שאצלך פה קטן,

שמה גדול.

לכן אל ימעט

בעיניך כל טובה שתעשינה לשמו יתברך.

אפילו מילה אחת, אפילו ראייה.

כי רב מאוד אצל הקדוש ברוך הוא,

וכן בעבירות, רחמנא נצלן,

שכל מילה,

אחת אפילו,

אם אדם אומר לאשתו איזה מילה לא במקום,

יכול להיות חורבן.

ואם הוא אומר מילה שלא במקום על פי תורה,

שמרחמה הוא עושה בעולמות,

וכן הלאה. מילה, מילה.

רק מילה.

מילה אחת.

אז זאת אומרת,

יש אדם שמסתכל על אנשים בראייה טובה,

יש אדם שמסתכל על אנשים בראייה רעה, אותה ראייה,

אותם עיניים.

רק איך הראייה.

וככה זה נמדד בשמיים.

אז לכן כל אחד צריך לדעת,

כל דבר, ולו הקטן ביותר, אצל הקדוש ברוך הוא נחשב מאוד מאוד מאוד.

אז אם מילה אחת זה ככה, שתי מילים כמה?

ושלוש כמה?

אז מי שלומד כל היום? יא בוא בוא, יא בוא בוא.

יא בוא בוא.

טריליונים, טריליונים של מצוות. טריליונים.

ואיך אנשים משתוקקים לדבר, דברי שיחה, דברי הבל, דברי ליצנות,

בדיחות, קשקושים.

רק להעביר את הזמן,

בוא נעביר את הזמן, לבזבז את הזמן, לשרוף את הזמן.

זה כאילו אדם נהנה להדליק שטרות, שטרות של כסף.

תביא כסף, בוא נלך לעבוד,

עכשיו בוא נשרוף את הכסף.

מה זה, טיפש מטופש?

כל היום עבדת בשביל לשרוף את הכסף?

יש בן אדם טיפש מטופש.

כל החיים שלו עבד, עשה זכויות,

בסוף דיבר.

על חברו, והפסיד לו את כל זכויותיו אצלו.

בלשון הרע.

איזה טיפש מטופש.

ואם דיבר על תלמיד חכם,

גם אין רפואה למכתו, יא בבא.

אז נושאים לבן אדם כוח בפה לברוא עולמות,

הוא יכול להרוס עולמות.

גם שלא,

גם של אחרים וגם של המלאכים.

והקרוב שבדמיונים בזה,

העתקת השמש בארץ שיעור המה,

תעתק בגלגל מילין הרבה.

וכן העתקת הצל בה אצטרולב.

ואל ירבו בעיניך מעשיך,

ואם יהיו לשמו.

כי במעט שבתורות שיש לו עליך,

כפל מעשה כל יושבי העולם עם דקדוק החשבון.

אז הוא אומר,

אם אתה עושה הרבה מצוות,

וירבו בעיניך מעשיך,

אתה חושב שאתה, ברוך השם, עושה הרבה מצוות?

ואפילו שהם יהיו לשמו יתברך.

אמרנו, מילה זה חשוב.

הרבה מילים, כל היום, בלי הפסקה.

אז ירבו בעיניך מעשיך.

ואפילו אם יהיו לשמו, תדע לך

כי במעט שבטובות שיש לו עליך, שהשם זיכה אותך בטובות ונתן לך,

אם תיקח כפל של כל מעשה,

של כל יושבי העולם,

מהאדם הראשון עד עכשיו,

לא יספיקו כל זה עם דקדוק החשבון על מה שאתה חייב לו על טובו.

על טובה של הקדוש ברוך הוא.

על כן אל תתעלם מעשות חשבונך בינך ובין בוראך על גודל טובו עליך ורוב חסדיו עמך יום-יום.

ואם לא יפנה לבך בזה ביום, יהיה בלילה.

אז אם אדם טרוד בהעסקה ביום, הוא לא יכול לעשות את חשבון הנפש הזה?

אז תעשה את זה בלילה.

ואם חלף לך יום אחד,

והיום לא הספקת לעשות חשבון הנפש?

אז תשיג את החשבון ביום שני.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לך,

שוב יום אחד לפני מיתתך.

מתי יהיה יום מיתתך? היום הכי קרוב זה מחר, אז שוב יום אחד לפני. אם לא,

מה יקרה אם אתה נפטרת בלי חשבון נפש ולא עשית תשובה ולא עשית כלום?

לכן אמר קהלת,

בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

כי בן אדם לא יודע מתי יזמינו אותו לדין בעולם העליון,

ואם הבגדים יהיו מלוכלכים,

אוי ואבוי, לא מכניסים לגן עדן בגדים מלוכלכים.

אם הנפש מלוכלכת,

צריך לעבור את המכבסה.

יש שם מלאך שקוראים לו דומא.

הוא אחראי על הכביסה.

למה קוראים לו דומא?

על שם הדמיונים.

שכל המדומיינים שמגיעים לשם,

הוא מטפל בהם, הוא מעורר אותם הדמיון. הוא אומר, הגעתם, הגעתם, זהו.

אתם יכולים להתעורר, הכול בסדר.

אז לכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שלא תצטרך להיכנס לכביסה.

רבי חנניה בן הקשה אומר.