חובות הלבבות | שער חשבון הנפש - החשבון ה-17

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר חובות הלבבות - - -

והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם, ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם, וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך, ומרעת חברתם מותרי הדברים: ואמר, ונאמר, ובלבול ארוך אין צורך אליו.

ואמר החכם (משלי י) ברוב דברים לא יחדל פשע וגו'.

ואמר אחד מן החכמים: אצור מותר דבריך, וחסום מותר לשונך,

ודבר בבני אדם והזכיר רעותיהם וספר בגנותם.

ואמר הכתוב בעניין הזה (תהלים נ) תשב באחיך תדבר וגו'.

והכזב ודברי השקר -

ובזה אמר (תהלים נה) הוות בקרבה.

ואמר (ירמיה ח) הקשבתי ואשמע לא כן ידברו.

ושבועת השקר והשוא -

שאמר הבורא עליהם (שמות כ) כי לא ינקה ה'.

ואמר אחד מן החסידים לתלמידיו: התורה התירה לנו להישבע בשם הבורא באמת, ואני איעצכם שלא תשבעו בו לא באמת ולא בשקר. אמרו 'הן' או 'לאו'.

והגאווה והליצנות, ובזות קצת היושבים, והשחוק עימהם.

וכבר ייחדתי בהרחקת העניין הזה שער בספר הזה, והוא שער הכניעה.

והעדר יראת האלוהים מלבו בעת התערבו עם בני אדם, ושיחתו עימהם עם מיעוט הצלה מהזקתם בממונו ודברם בו. והחונף, ואהבת קנות השם להתגאות בהם ולהתגדל אצלם, במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות והמעשים.

ומהם חיוב הציווי בטוב והזהרה מן הרע, אשר ציוונו הבורא עליו.

באמרו (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך.

[מצוות הוכחה]

ואנחנו חייבים להזהיר מן הרע בשלושה דברים:

האחד מהם בפגיעת היד, כמו שעשה פינחס בדבר זמרי וכזבי.

והשני למחות בדברים, כמו שעשה משה באומרו לרשע (שמות ב) למה תכה רעך.

והשלישי בלב, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים כו) שנאתי קהל מרעים וגו'.

ואם יכול למחות בידו ולא ימחה, יהיה מקצר, ואם יקשה עליו למחות בידו, ימחה בדברים, ואם אינו יכול למחות בדברים, חייב לעשות זאת בלבו. אנו חייבים אפוא, למחות הרשעים על כל פנים, שאין עמי הארץ נמלטים מן הקיצור.

וכאשר תתבודד, בטלה מעליך חובת הציווי בטוב והזהרתה מן הרע בלי ספק. והוא דבר קשה לקיים מצוותו ולהשלים חובתו.

כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: העבודה [=שבועה], אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה.

ואמרו קצתם: העבודה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח.

[בשבח הבדידות]

ומהם הפסד העצה וחסרון הכרת השכל והתגברות היצר בחברתם, וריעותם, והתלמד רוע מידותם.

כמו שאמר החכם (משלי יג) ורועה כסילים ירוע.

ועל כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם.

וכללו של דבר, כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים, כמו הזנות, ורוע משא ומתן, ושבועת שקר, ועדות שקר. וכל העבירות שיהיו בלשון, לא יגמרו אלא בחברה, ובהתערב עם בני אדם. אבל הבדידות והפרידה מבני אדם, סיבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות, והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המידות הטובות.

וכבר נאמר, כי עמוד בר הלבב אהבת הבדידות ובחירת היחידות.

על כן הישמר אחי, פן ישיאך היצר, וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם, ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם.

ואחר כך הישמר פן יטעה אותך רעיון לבך, כי בחברת חכמים היודעים את האלוהים ואת תורתו, והתערב עם גדולי בני אדם העדר עניין הבדידות והנחת מעלות היחידות. אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה.

[מעלות חברת אנשי החסד והתורה]

ובחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות יארך סיפורם.

ואמר החכם (משלי) הולך את חכמים יחכם וגו'.

ואמר (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים.

ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד (משלי טו) לא יאהב לץ הוכח לו וגו'.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: קיבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם. פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם.

ואמרו: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.

ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע: