חובות הלבבות | שער חשבון הנפש - חשבון 10 עד 13

- - - אין זה התמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חובות הלבבות' - - - 

[האדם גלוי לפני האלוהים]

והעשירי חשבון האדם עם נפשו בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו, ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו, ומה שעובר על לבו מן המחשבות הטובות והרעות, ויהיה מפחד תמיד ממנו ומשתדל לתקן נגלהו ונסתרו לאלוהים יתברך.

וימשל בזה, אילו היה משקיף עליו אדם ושומר תנועותיו תמיד, הנכון היה לו לעשות דבר מה שימאסהו האדם ההוא השומר עליו?

וכל שכן אם יש לו טובה וחסד עליו, וכל שכן אם הוא אדונו, וכל שכן שיהיה בוראו המשקיף עליו, כמה הוא חייב להיכלם ולהתבושש לפניו, ולהיזהר מהמרותו, ולמהר לעבודתו ולסבב רצונו ואהבתו.

ועוד כי מן הידוע אצלנו, שאנו מתקשטים במבחר מה שנוכל עליו מן המלבושים בצאתנו לקראת מלכינו ושרינו וגדלוי דורנו, מפני שהם משקיפים על גלויינו. כמו שאמר (אסתר ד) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.

ואמר (בראשית מא) וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו.

וכפי זה אנו חייבים להתקשט בעבודת האלוהים בנראנו ובנסתרנו לאלוהים, מפני השקפתו עלינו בשווה תדיר. ואילו היינו מעלים בלבנו כי השקפת המלכים על הנסתר ממצפונינו כהשקפתם על הנראה מגופנו, לא היינו מתעכבים לקשט מצפונינו כרצונם ממנו.

הלא תראה, כי רוב בני אדם אין עילת השתדלותם למוד החכמות וללמדם, אלא להתגדל בהם אצל המלכים בלבד. וכן בהרבה מענייני התורות, כי עם הארץ מצווים על דת מלכם. והאל יתברך יותר ראוי לו, ויותר חובה עלינו להתקשט בעבודתו במצפונים ובלבבות ובאברים להשקפתו עליהם וראותו אותם תמיד, לא יטרידנו דבר מדבר. כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב בוחן כליות. ואמר (משלי טו) בכל מקום עיני ה' וגו'. (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. ואמר הכתוב בעניין היראה מהשקפת הבורא: (קהלת ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר וגו'. ואמר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם.

וכאשר יהיה העניין הזה שב אל רעיון המאמין תמיד, ויחשוב המאמין תדיר עם נפשו עליו, יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו, יראהו בעין שכלו, ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו, ובוחן את מעשיו, וחוקר את פעליו בהנהגת בריותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכולתו.

וכאשר יתמיד על זה, יניח הבורא לו מעצבו, וירגיע לבו מפחדו, ויפתח לו שערי ידיעתו, ויגלה לו סודות חכמתו, וישים עיניו על הדרכתו והנהגתו, ולא יניחהו לעצמו וליכלתו. כמו שאמר (שם יג) במזמור ה' רועי לא אחסר עד סופו.

ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים, ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים, ויראה מאין עין, וישמע מבלי אוזן, וידבר בלי לשון, וירגיש בעניינים מבלתי חושים, וישער בהם מבלעדי הקשה, ולא יאהב דבר זולת זה, ולא בוחר עניין יותר מעניין ממה שבחר הבורא. 

תולה רצונו ברצון הבורא,  ואהבתו באהבתו, והנאהב אצלו מה שאהוב לו, והנמאס אליו מה שמאוס לו. ובכמוהו אמר החכם (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. ואמר (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'.

[עבודת האלוהים, או עבודת היצר?]

והאחד עשר חשבון האדם עם נפשו על מה שעבר מימיו, אם התעסק בהם בעבודת אלוהיו או בעבודת יצרו.

וימשל בזה, כאלו המלך נתן לו ממון להוציאו בפנים מאופני הוצאותיו, והזהירו שלא יוציא ממנו מאומה בזולתם. והודיעו כי יחשוב אתו עליו בכלות שנתו, ולא ימחול לו ממנו מאומה.

האין מן הזריזות לו שיחשוב עם נפשו בסוף כל חודש וחודש מחודשי השנה לדעת מה שהלך מן הממון, ובמה הוציאו, ויהיה נזהר בשאר הממון ובשאר הזמן קודם שיפגעהו החשבון פתאום, והוא אינו יודע מה שיש לו ומה שיש עליו?

ועל הדמיון הזה, אחי, צריך שתפקוד את נפשך אם תוכל בכל יום מימיך ותחשוב עמה על עבודת האלוהים שהיא חובה עליך בו. ואם התעלמת מזה, במה שעבר מימיך, אין פחות משתחשב עם נפשך במה שנשאר מהם. ואל תדלוק אחר ההעלמה בהעלמה, ותרדוף ההנחה בהנחה. כי אין לפני ה' אלוהיך העלמה ולא הנחה ולא שכחה.

וכבר נאמר כי הימים מגילות, כתבו בהם מה שתחפצו שיזכר לכם. ואמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. ונאמר במי שארך זמן התעלמותו (הושע ז) גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע:

והשנים עשר חשבון האדם עם נפשו בעת המיית לבו וחריצותו על העולם בכל השתדלותו, ותכלית תחבולותיו וסוף יכולתו, ישקול עמה בזותו בענייני אחריתו, ונטותו מעבודת אלוהיו, ואז ימצא מחשבתו בענייני עולמו הרמה שבמחשבות, ותוחלתו בו הרמה שבתוחלות, כי לא יספיק לו ממיני קנייניו מאומה, אך הוא כאש כל אשר תוסיף עצים, היא מוסיפה להבה.

וכל לבו וכוונתו מושכים אליו יומם ולילה, איננו חושב לאוהב אלא מי שיעזרהו עליו, ולא ריע נאמן אלא המישרהו אליו, ויצפה לעתות אצור המסחרים ועתי מכירתם, וצופה ענייני השער וחוקר על יוקר הסחורות וזילותם ועלותם וירידתם בכל קצווי הארץ, ולא יעכבהו מלכת בדרכים הרחוקים חום ולא קור ולא סער הים ולא אורך הדרך במדברות, אך כל זה לתקוותו שיגיע אל תכלית, ואין תכלית לו.

ואפשר שתהיה יגיעתו לריק, ולא יעלה בידו כי אם הצער הארוך והטורח והעמל. ואם הגיע אל קצת מה שקיווה, שמא לא יהי לו ממנו כי אם שמירתו והנהגתו והצנעתו מן הפגעים, עד שיהיה למי שנגזר לו בו:

אם בחייו, כמו שנאמר (ירמיה יז) בחצי ימיו יעזבנו;

או לאחר מותו, כמו שכתוב (תהלים מט) ועזבו לאחרים חילם.

וכבר הזהירנו החכם מן החריצות וההשתדלות להרבות בממון, כמו שכתוב (משלי כג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. 

וספר מדווה הנמצא בו, באומרו (שם) התעיף עיניך בו ואיננו וגו'.

והורנו החכם האחר ואישר אותנו על השתדלותנו בעניין המזון והסיפוק בלבד, באומרו (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

וכן שאל החסיד מאלוהיו לתת לו מן המזון די ספוקו, ולהרחיק ממנו העושר המביא אל המותרים, והריש המביא אל אבדת המוסר והתורה, באומרו (משלי ל) שתים שאלתי מאתך, ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי. ושאר העניין.

וכמוהו מצאנו יעקב אבינו עליו השלום, שאל מאלוהיו סיפוקו באומרו (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

הלא תקיץ אחי, תראה חסרון מה שחרצת עליו, ומהרת אליו להעמיד גופך על עניינו הטבעי, אשר לא תתמיד לך חברתו כי אם זמן מועט, לא ייפרד ממנו צער ולא ימלט מפגע בעוד התחברותך עמו.

 אם יישבע - ייחלה; ואם יירעב - ייחלש; ואם תלבישנו יותר מצורכו - יקוץ; ואם תניחנו עירום - מצטער.

ועוד, שהנהגתו בבריאותו וחוליו וחייו ומותו איננה ברצונך ולא ברשותך, כי הכל להנהגת בוראך יתעלה.

ואיה יתרון נפשך על גופך, ומעלת עולמה על עולמו, ועלותה מירידתו, ורוחניותה מגשמותו, ועמידתה מחליפתו, וקיומה מהפסדו, ופשיטותה מהרכבתו, ודקות עצמה מעוביו, והבנתה מבהמותו, וקיבולה המידות הטובות מקיבולו המגונות.

ואם אתה נוהג בחריצות הזאת, וההשתדלות הזאת בתקנת גופך, עם פחיתותו וגנותו, ועם חלישותך מהזיקו והועילו, כמה אתה חייב שתתנהג בו מן החריצות וההשתדלות בתקנת נפשך החשובה, הנשארת לך, אשר צווית להנהיג ענינה ולעיין בתיקוניה בקנות החכמות והבינות?!  כמו שכתב (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור. (שם ד) קנה חכמה קנה בינה. ואמר (שם טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ. ואמר (שם יד) כן דעה חכמה לנפשך. ואמר (שם ט) אם חכמת - חכמת לך, כלומר שהקניינים הרוחניים הם שלך, לא ישלול אותם ממך זולתך, כאשר יקרה בקניינים הגופיים.

ראה אחי מה בין שני הדברים ומה בין שאר העניינים, ונטה ממותרות עולמך, והשתדל במה שאתה צריך לאחריתך, ואל תאמר ימצאני מה שימצא הכסיל. כי אתה נתבע כפי יתרון הכרתך, ועונשך יותר חזק, והחשבון על התעלמותך יותר מדוקדק.

ואל תסמוך על דבר שאין לך בו זכות, ותנוח דעתך על טענה שהיא עליך ולא לך. והמאמר בהשלמת העניין הזה יארך, ודי לך ממני שהעירותיך אליו והוריתיך עליו, וכפי תבונתך הסתכל דברי והבן רמיזותיי, וחקור עליהם בספר תורת האלוהים.

ודברי רבותינו זיכרונם לברכה יראו לך בירורם, מן הכתוב ומן המושכל ומן המקובל בעזרת האל:

[הכרת טובה]

והשלושה עשר חשבון האדם עם נפשו ביתרון ידיעתו על מעשהו, ותוספת הכרתו על השתדלותו בעבודת הבורא, והגעת יכולתו על מה שהוא משלם מחובות הבורא על טובותיו עליו.

וימשל בזה, אל עבד שנתן לו אדוניו אדמה לזרוע, ונתן הזרע כפי צורכו. וזרע קצתה והוציא שאר הזרע בצרכיו. וכאשר פקד אדוניו את האדמה, מצאה בלתי זרועה. וכששאלו על זה, הודה בקיצורו בעניינה.

וחישב עמו על מה שאמר כי זרע מן הזרע באדמה, ופקד הנזרע ממנה, וחישב על מה שעלה בו עד תכלית, ותבעו בשאר הזרע, וחייבו לפורעו כל מה שהייתה האדמה עושה. וגדל מדווהו ונכפלה רעתו.

וכן אחי, ראוי לך לחשוב עם נפשך על מה שחננך האלוהים מהבנתך אותו ואת תורתו, ומה שנתן לך מן הכוח והיכולת לפרוע מה שאתה חייב לו. ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה ממך, ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה ובא עליו לידי חשבון. כל שכן עת המשך הטובות אליך מאת הבורא.

וראוי לך להשתדל בכל כחך, ותטרח בכל יכולתך לפורעו, ולהשוות מעשיך לחכמתך, והכרתך עם השתדלותך. והותר כל טורחך לעשות כפי חכמתך. ואל תתנהג במותר עולמך, פן תלאה לשלם חובות תורתך, שהאל יתעלה נתן לאדם מן הכוח כפי צרכו לתורתו ולעולמו. ומי שהוציא ממנו מאומה במותרות, אשר יתכן לעמוד זולתם, יפקדנו בעת הצורך אליו בדברים הצריכים.

ואל תתלה עצמך ב'לו' ו'אולי', ותאמר: לו הגעתי למעלת כך וכך מן הממון והחכמה, הייתי משלם כל מה שאני חייב מן העבודה לבורא יתעלה, והדומה לזה מן הדברים. כי הם דברי כזבים, יתעה מי שיתלה עצמו בהם, ויפול מי שנשען עליהם.

וזאת היא הגדולה שבטעות בעלי המשכון, אשר זכרתי לך בשער הביטחון. הישמר לך פן תיקחנה לטענה לך ולאמתלא, כי אתה בזה ככל חוטא שיטען כזה, וכבר ידעת שאינה מצלת אותו מן העונש.

כמו שכתב שלמה עליו השלום על הגנב (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים.

אף על פי שדחקו נראה, וצרכו הביאו לקחת ממון אחרים, לא יינצל בזה מן העונש ותשלומי כפל, כל שכן שאר החטאים.

על כן שים לך האריכות הזאת לשלל, בעוד שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום, ואל תאחר מעשה יומך למחרתך, פן יכבד עליך לפורעו. אם תגיע למחרת ותהיה מאנשיו, וקשה מזה אם יבא קיצך, ותצר עליך האמתלא, ותפסק טענתך.

כי העולם כשוק, שיתקבץ ואחר ייפרד. ומי שסחר והרוויח - שמח; ומי שהפסיד - התחרט.

ועל כן אמר החכם (קהלת יב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו'.