חובות הלבבות | שער חשבון הנפש | חשבון 25-27

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

החשבון החמישה ועשרים

שיחשב עם נפשו

על מה ששקע בה מאהבת העולם הזה

זאת אומרת רבנו בחי אומר שאנחנו שקועים בתאוות ובאהבה

את העולם הזה

ואנחנו מגבירים כל הזמן את התאוות

על אהבת העולם הבא על חשבון אהבת העולם הבא.

צריך לעשות חשבון נפש על זה,

לראות כמה אנחנו שוקעים וכמה אנחנו מגבירים.

תאוות בעולם הזה על חשבון אהבת העולם הבא.

משתדל להוציא

אהבת העולם הזה מליבו

ולהגביר אהבת העולם הבא עליה.

ויסתכלו באחרית שני העולמים.

תתבונן.

מה יהיה האחרית של שני העולמים, העולם הזה והעולם הבא?

לכן צריך להגביר את אהבת העולם הבא.

איך הוא יגביר? כשהוא יסתכל

מה האחרית ומה שיהיה סוף עניינו בשני המעונים.

להשתדל להרחיק אהבת העולם הזה מליבו

ולקיים בו אהבת העולם הבא תמיד.

זאת אומרת, עיקר שאיפתו,

פעולותיו,

מחשבותיו של האדם צריכות להיות רוחניות

כדי להגיע לחיי העולם הבא מוכן ככל האשר אפשר.

הוא חייב להתחיל להרגיל את עצמו מעכשיו לקראת.

הוא צריך להתפטר ולהתרחק

מאהבתו את העולם הזה

וממה שהוא מגביר כל הזמן את התאוות ומחפש עוד עינוגים של העולם הזה וכו'.

מה שקוראים לזה היום אטרקציות.

אבל בכלי יחדיו לא יכולים לשכון.

כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא.

אם מישהו חושב שהוא יכול לקיים את שניהם בעצמו,

הוא טועה טעות מרה, הוא פשוט מחובר לעולם הזה.

רק הוא חולם גם על העולם הבא.

אבל הוא לא יכול לקיים את שניהם.

אין לנו סיר שיחבר?

מה? אין לנו סיר שיחבר את שתי העולמות?

זה רק אם אתה עושה שימוש בעולם הזה לצורך העולם הבא.

כגון,

כשאתה מחנג את עצמך בימים טובים, בשבתות, בדברים כאלה,

אז אתה יכול להתענג בעולם הזה, מהנאות העולם הזה, לצורך העולם הבא.

אבל אלה שעושים כל ימיהם חגים,

ואכול ושתו,

וחפלות כל היום, מה שנקרא,

אלה מפסידים את העולם הבא, אלה מתרחקים מן העולם הבא לחלוטין.

ואמרו, העולם הזה והעולם הבא,

כשתי צרות.

כאשר תרצה האחת מהן,

תקצוף השנית.

אז כמו שאדם יש לו שתי נשים,

והן נקראות צרות,

אחת לרעותה,

כך אם אתה מרצה אחת מהן,

השנייה קוצפת.

כאילו היא מרגישה שאתה מחניק לאחת

ולשנייה פחות.

אז ודאי שהיא תקצוף.

אותו דבר,

אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא הן שתי צרות.

כשאתה משקיע באחת, זה על חשבון השנייה.

ממילא היא קוצפת.

וכן, אחי,

נפשך וגופך צריכים הנהגה ומחשבה.

מחיזוק הנפש ותיקונה,

כיצד יהיה?

בהרגילה, במוסרים ובחוכמות.

אז מה ההנהגה והמחשבה שאתה צריך להנהיג את עצמך ולחשוב?

אתה צריך להנהיג את הנפש והגוף שלך

על ידי זה שאתה תחזק את הנפש

ותתקן אותה, תשלים אותה.

כיצד?

בהרגילה,

שתרגיל אותה במוסרים ובחוכמות, שתלמד הרבה מוסר

והרבה חוכמה,

ולהנהיגה בדברי חוכמה, שתתרגל כל הזמן, תעסק בדברי חוכמה,

שזה יהיה התענוגים שלה.

וללמדה המידות הטובות,

אז ממילא, אם יש לך מידות טובות, אתה מתרחק מהתאוות הגשמיות.

ולמנוע אותה מתאוותיה הבהמיות.

וככה

אתה תמנע אותה מכל התאוות הגשמיות והבהמיות שלה,

מהנפש.

זה חיזוק הנפש ותיקונה.

ואיך יהיה חיזוק הגוף ותיקונו?

אז הנפש, היא תתעסק בחוכמות ובמוסרים,

בדרך הזאת,

ותלמד מידות טובות,

אז היא תימנע מהתאוות הבהמיות.

אבל חיזוק גופך ותיקונו

זה שתפקדנו במיני מאחלים הטובים הערבים.

אתה לא צריך לאכול מאחלים שיהיו רעים ולא טובים ומרים.

אתה יכול לתקן את הגוף שלך

במאחלים טובים ערבים. מה זה טובים? טובים זה בריאים.

מאחלים טובים וערבים.

אין בעיה שזה ייצר ערב.

במשקים הראויים

למזגו.

לא כל משקה מתאים לכל אדם.

לכן צריך שהמשקים יהיו ראויים

למזג שלו.

דהיינו, מתי שהוא צריך

חם-חם, מתי שקר-קר,

מתי שהוא צריך טיפה חריף, יין מזוג, דברים כאלה,

מה שצריך לגופו.

והרחיצה במים השבים,

דהיינו מים פושרים,

ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו ובצלחיו. תמיד תהיה

בשימת לב.

תרגיש את הגוף שלך,

מה מועין לו ומה הצורך שלו.

אבל תשתמש בגוף רק למה שהוא מועין לו ומה שצריך לו.

אל תוסיף על מה שצריך לו ואל תיקח מה שלא מועין לו.

זאת אומרת, כל מה שמיותר,

אתה רק מעמיס על הגוף דברים שאתה תשלם עליהם

בטווח הרחוק או הקצר.

ואם תהיה

מחשבתך על תיקון גופך,

אם אתה תשים את כל המחשבה שלך עכשיו

על התיקון של הגוף,

ותלך למכון כושר כל היום, ותלך לפה, ותפנק את הגוף שלך,

ותחשוב שבזה אתה מבין כאילו חייבים לשמור על הבריאות,

ותרוץ כל יום עשר קילומטר, ותדאג זה, ופה ושם,

ותשים כל השגחתך עליו, רק עליו,

תתעלם מתקנת נפשך.

אז חזרנו לבעיה,

שאתה משקיע בעולם הזה בגוף ולא בנפש.

וכן אם תטה את מחשבתך לחיות את נפשך,

בהשגחתך עליה,

תתעלם מהרבה מענייני גופך.

ובצד השני,

אם אתה תטה את מחשבתך לחיות את נפשך ותשגיח עליה,

אז גם פה אתה תתעלם מהרבה מענייני גופך.

אז צריך את האיזון הנכון,

כל דבר במקומו.

ומן הזריזות מהי?

שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך כלר,

אז האיזון הוא כזה,

שתמיד

הנפש שהיא קיימת אצלך והיא תישאר היא נצחית.

תגביר את נפשך

על גופך כלא.

זאת אומרת, עיקר ההשקעה שלך תהיה דווקא במה שיתקיים ולא במה שייפסל.

וכשתפקדנה ותרגיש עליה,

ואל תקצר בעניינים הצריכים מאוד לגופך,

מה שחייבים לגוף חייבים, אם אין דלק לא נוסעים.

אז צריך

לא לקצר בעניינים הצריכים מאוד לגופך,

ואז אתה תכביד עליו ותחלישהו,

אז הגוף לא יעמוד במשימות שצריך בשביל הנפש.

ותהיה זו סיבה לחלישות שניהם, אז ממילא לא תוכל לעבוד

את הבורא,

כיוון שאתה תהיה חלש, וזה יחליש גם את הנפש, היא לא תוכל לעבוד

בגוף לא בריא או חלש.

אבל תן לגופך מזון אשר יעמידנו על עניינו,

ותן לנפשך מן החוכמות והמוסרים יותר מיכולתה.

לנפש צריך להעמיס, אל תרחם על הנפש,

תעמיס, כמה שאתה יכול להעמיס יותר לימוד וחוכמה, מוסרים, מידות טובות,

תעמיס. גם הקיבולת והיא אינסופית, נכון? כן, אל תרחם,

אל תרחם, על הנפש תעמיס,

היא לא תתמוטט.

אבל הגוף

הוא רק מה שצריך.

ובזה אמר החכם.

לפעמים זה בא על חשבון הגוף, לפעמים כמו שאומר צרות, אז לפעמים פתאום האדם מתפרק פחות.

ממה? מצרות?

לא מצרות. לפעמים בן אדם, כמו שאומרים,

הוא ריבוי אור. נאחס כמו שאנשים חוזרים בתשובה במהירות, ופתאום

הוא יותר מהכוח שלו, הוא אומר לו, אתה לוקח יותר מהכוח שלך, ופתאום הוא...

זה כל זה הריבוי.

זה אנשים שהשאיפות שלהם להגיע להיות משיח בתהליך

קצר.

בדרך כלל אלה נדפקים.

ולזה קוראים ליבוי אור. הוא לא מתקדם עם הלימוד.

הוא כבר מבין מה הלימוד אומר, והוא חושב שזה כבר הוא.

בגלל שהוא השקיע בעצמו קצת יותר ממה שצריך,

אז הוא כבר מצייר לו איך הוא גואל את ישראל וכו' וכו', אתה מבין?

ובזה נאמר, אל תהיי צדיק הרבה,

ואל תתחכם יותר.

למה תשומם?

ואל תרשע הרבה,

ואל תהיי שחל.

למה תמות בלא עתיך?

זאת אומרת,

אומר קהלת בהמשך, טוב אשר תאחוז.

טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח את ידיך.

זאת אומרת,

בהמשך הדברים של רבנו בחייה,

הוא מביא פסוק שקודם.

לא קודם ממשיך

שלא להיות צדיק הרבה,

כי בסוף אתה תשומם.

ולא להרשיע הרבה, למה תמות בלא עתיך?

אז טוב אשר תאחוז בזה,

וגם מזה אל תנח אתך. משמע, שהעיקר זה הרוחני,

תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח אתך.

אז צריך שילוב נכון.

רצונו לומר, אל תפליג

בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם, ותעבור את נתיבתם, פן תשומם. זאת אומרת,

לא לעבור ולהפליג בדרכי הצדיקים,

שהם פורשים מן העולם לגמרי,

ואז תעבור את הנתיב שלהם גם,

פן תשומם. זה הכוונה של מה שאמרתי, מה שאתה אומר,

ריבוי אורות עלק.

וכן,

אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם,

ותיקח את אהבתם יותר מן השיעור הראוי לתורתך ועולמך. גם פה אל תפליג יותר מדי,

ותיקח מהתאוות יותר מן השיעור.

פן תמות בלא עתיך.

או כמו שאמר שלמה, אל תיתן לנשים חייליך.

יש שמגבירים את הכוח של התאוות שלהם,

ואז הם מתים בלא עת.

רוצה לומר,

מות הנפש ותגבור את התאווה.

אם אתה רוצה להמית את הנפש שלך,

תגביר את התאווה שלך.

וזה פשוט,

שהנפש מתה בשעה שמגבירים את התאווה.

כיוון שהיא טובעת בים התענוגים הגופיים.

אך אחוז הדרך השווה,

ואחזק באחריתך,

ואל תנח עולמך.

אז תחזיק תמיד באחרית,

דהיינו בעולם הבא,

אבל גם אל תניח את העולם הזה,

כי ממנו תיקח לך צידה לעולם הקיימה.

זאת אומרת, עולם הקיימה,

עולם שבו אתה תתקיים לעולם.

והעולם הזה הוא פרוזדור למקום המנוחה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונו לברכה, העולם הזה דומה לפרוזדור

בפני העולם הבא.

עדכן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.

וזוהי דרך החסידים הראשונים היראים את האלוהים.

זאת אומרת,

הם לא נמנעים לגמרי מן העולם הזה,

אלא משתמשים בו כדי צורכו וסיפוקו,

כדי לקיים את הנפש לעבודת הבורא.

מה זה עדכן עצמך בפרוזדור

כדי שתיכנס לטרקלין?

היום כשעולים לאולמות של חתונות,

כל המדרגות זה מראות.

למה?

עדכן עצמך, כן,

בפרוזדור לפני שתיכנס לטרקלין.

אז צריך האדם לבחון את עצמו כל הזמן,

כי עוד מעט הוא נכנס לטרקלין,

איך הוא ייראה שם?

המשנה הזאת יחזיר אותי בתשפה לפני חמש דקות.

ברוך השם.

ומה שאמר ואל תתחכם יותר,

ולא אמר

ואל תישכם יותר,

מפני שיש לחוכמה אצלנו גבול ידוע.

לא ייתכן לעבור אותו,

והוא שכל מין ממיני החוכמה

שהמשכנו לעבודת האלוהים ולשמור מצוותיו

ולהראות חוכמתו ויכולתו, מותר לנו,

וחייבים אנו לחקור עליו.

אז כל חוכמה שתמשוך אותנו לעבודת האלוקים ולשמור מצוות בפועל,

ולהראות חוכמתו ויכולתו, מותר לנו.

ואנחנו חייבים לחקור עליו.

כמו שאמר הפסוק באיום,

הן יראת אדוני היא חוכמה.

ואמר במשלב,

תחילת חוכמה היא יראת אדוני,

ודעת קדושים בינה.

רצונו לומר ודעת האלוהים.

זאת אומרת,

צריך לדעת את האלוקים.

מאמר, ראשית חוכמה יראת השם.

ואמר,

הנה בדבר אדוני מאסו וחוכמת מלא להם.

אם בדבר אדוני מאסו ולא עושים בפועל דבר השם,

אז חוכמת מלא להם, בשביל מה נהיה להם חוכמה?

אם לא עושים את מה שצריך?

זאת אומרת,

אין ראוי להיות חכם ביותר,

ורק שיהיה לו שכלות גם כן.

ויהיה בדרך הממוצע, לא חכם ביותר, לא שכל ביותר.

ואם כן, היה ראוי שיאמר ואל תהיי שכל יותר,

שמשמע גם כן דרך ממוצע.

כיוון שיש לחוכמה גבול ידוע.

יש מן החוכמות שמותר לו וחייב

ללמוד אותן,

ויש אסור,

כמו שמפרש.

בעל חלק האסור הוא שאמר, אל תתחכם יותר,

ולא על השכלות שתבחר בשכלות.

אל תתחכם יותר, תבחר בשכלות.

אלא

צריך לזכור

שהאדם

ידע להשתמש בחוכמה מותרת לו,

ולא להגיע למקומות

ולמחוזות

שעוד לא בשל להם, לא ראוי להם, או שאסור לגמרי בכלל.

כן, ודאי, ודאי.

מה שלומדים היום,

כאילו לומדים א'-ב'.

היום לומדים קבלה, כאילו לומדים א'-ב'.

תודה רבה.

כן.

אחד הצופים בנו באינשטרנט בשם מריטניה שואל שהרב הספיר קודם לכן שאפשר להעמיס על הנפש כמה שיותר.

זאת אומרת, אם כך, איך זה יכול להיות שאנחנו שואלים על אסונות שאנשים יתמוטטו נפשית?

להעמיס על הנפש

פירושו של דבר בעבודת הבורא.

מזה אף אחד לא יתמוטט.

אבל להעמיס בחוכמה יותר ממה שזה, האדם ישתבש.

זו ההתמוטטות. ההתמוטטות היא לא מזה שעושים מצוות.

אם עושים מצוות,

זה לא מעמיס על הנפש יותר ממה שעובדים בטרקטור.

בצדק השמיעי כן יש מגבלה, ובצד רוחני אין מגבלה.

אין מגבלה בחלק הרוחני, אבל כשלא משתמשים בחלק הרוחני, בחלק החוכמה שמגיעים לשיבוש.

אבל אם תעמיס על הנפש מה שאפשר בעבודת הבורא,

לא יקרה לך מאומן.

כמובן,

שאם אדם יענה את עצמו כל הזמן

ויעמיס על עצמו בנפש, הוא לא יחזיק מעמד.

לכן אמרנו שצריך למזג.

בין הנפש לבין הגוף,

שתיקון הגוף יהיה בשביל להחזיק את העומס של הנפש.

אז כמו שאומרים,

אם אתה נוסע במהירות,

אז אתה צריך לשמן את הרכיבים במנוע כמו שצריך, ולשים דלק כראוי,

ולשים באוקטן גבוה,

וכו' וכו', כדי שהרכב ייתן את המענה הנכון.

אבל אל תשים אוקטן נמוך, ולא תטפל במנוע,

ותקרע אותו, כמו שאומרים, אז אתה תשבית את המנוע בסופו של דבר.

אבל מה, כמו שצריך לפי הוראות יצרן,

כמה צריך להשקיע בגוף בשביל שזה יעמוד

בלחצים ובעומסים שאתה מעמיס על הנפש.

בכל משהו מן החוכמה על זולת הדרך אשר זכרנו,

אסור לעיין בה ולחקור עליה.

עכשיו הוא מגיע לקטע איפה שרוב בני האדם משתבשים.

וכל משהו מן החוכמה

על זולת הדרך שזכרנו, שצריך ללמוד רק מה שמותר בחייו,

אסור לעיין בה ולחקור עליה.

אסור.

ועל כן אמר, ואל תתחכם יותר.

אז לכן, אדם צריך להיזהר שלא להתחכם יותר.

אבל רשום לך, בגיל 40,

בגיל 40, כאילו צריך אחרי זה.

כאילו זה? בגיל 40 צריך להתחיל ללמוד גם את היסודות, כאילו.

לא. איפה זה כתוב?

כאילו אתה מוכן.

מעל 40, נסבור עם ילדים.

זה אם אתה סיימת את כל הש״ס והפוסקים ראשונים ואחרונים והכול.

אתה מוכן לבוא להביא תביעה, נגיד, שלא למדת את זה ולא זה? בטח, ישאלו אותך איך הגעת עד 40 ולא עשית שום דבר.

אבל אם גמרת את הכול והכול בסדר,

אחר כך אתה יכול לשבת עם תלמיד חכם גדול בחוכמה הזאת,

והוא ילמד אותך רק בראשי פרקים.

אם תבין, הוא ימשיך איתך, אם לא תבין, הוא יגיד, אתה עוד לא בשל לזה.

עכשיו, מה אסור לדוגמה?

אסור לעיין בספרי הפילוסופים,

כמו שהביא השלע במסכת שבועות,

בשם הרשב״א והראש ושאר גאונים,

להרחיק מדרכי הפילוסופים ומחלקת לשונם,

ועליהם נאמר במשלי כל באיה לא ישובון.

וגם בספר הישר, רבנו תם, העריך בזה בכמה מקומות,

בספר שומר אמונים,

וגם בברטנורה,

על המשנה בחלק,

שאמר רבי עקיבא,

אף הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא,

כגון ספרי מינים וספרי אריסטו היוונים וחבריו,

ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נוכרים.

זאת אומרת,

היסטוריה של מלכי הנוכרים,

שמביאים את האדם לידי מחשבת פיגול נגד האמונה, חלילה.

אז לכן,

מה שאסור, אסור.

מנעו בניכם מן ההגיון, נאמר.

ועל כן אמר,

ואל תתחכם יותר.

אך הסכלות והעוללות

הזהיר ממיעוטם ומרובם.

ועל כן אמר, ואל תהיי שכל,

ולא אמר יותר.

מפני שמיעוטם

מפסיד הרבה מעלות טובות.

אז מן הסכלות

צריך להתרחק לגמרי.

כמו שאמר זבובי מוות ים איש,

יביע שמן רוקח,

יקר מחוכמה,

מכבוד, סכלות מעט.

אפילו זבובים מתים.

יכולים להבאיש ולעלות הבעבועות על השמן הטוב.

כן, אז סכלות מעט.

אז מה כתוב?

יקר מחוכמה, מכבוד, סכלות מעט.

יקר לשון כבדות.

שזה מכריע הרבה חוכמה וכבוד.

שבאדם,

בסכלות מעט.

אז יקר מחוכמה, מכבוד,

סכלות מעט.

זאת אומרת, כובד הסכלות,

אפילו שהיא מעטה,

היא תכריע את החוכמה והכבוד.

זאת אומרת, נגיד אדם הוא חכם,

ועשה איזה מעשה טיפשות באיזשהו מקום, סכלות מעט,

הוא יאבד את כל מה שיש לו. כאילו יגידו, מה זה? זה בן אדם נורמלי?

זה מה קרה לו?

מה קרה לו?

בקטע קטן.

קטע קטן,

זהו, איבד.

אבל רגע, הוא חכם, הוא גדול, הוא זה פה, אבל ראית איך הוא התנהג? ראית מה הוא עשה? ישר אנחנו, פסי, נגמר.

צריך להיות זהיר מאוד את המעבר.

הוא צריך להיות זהיר מאוד את המעבר. נכון.

השישה ועשרים.

חשבון עם הנפש

כשהוא עומד במצוות המלך

ויירה מעונשו אם יעבור על מצוותיו.

ולא ירגיש למצוות אלוהיו ולא יירה מעונשו ועומרו על מצוותיו.

ואיך לא יתבונן בשכלו מה בין שתי המצוות?

אז זאת אומרת,

אם בן אדם עומד במצוות המלך, מלך בשר ודם,

והוא יירה מהעונש אם יעבור על מצוותיו,

איך הוא לא מרגיש למצוות אלוקיו ולא יירה מעונשו כשהוא עובר על מצוותיו של אלוקיו?

אז אם ממלך אתה פוחד בשר ודם

שהוא יכול להעניש אותך,

איך אתה לא פוחד מאלוקי?

אם משוטר שאתה רואה

אתה כבר מתחיל להאיט

ומתנהג יפה וכו',

והוא בעצמו לא מקיים את מה שזה, הוא נוסע במהירות, מפעיל את הצ'קלק החרטא ונוסע ועושה מה שהוא רוצה ואתה פוחד ממנו.

איזה סכנה?

אז תיירה.

תיירה מה עונשו.

אז אם אתה מפחד מקנס, מכסף,

מאיבוד כסף וממון,

אז מאיבוד נפשך,

אז אם אתה פוחד משמונה נקודות,

אתה יודע כמה יש לך נקודות אצל הקב' על העבירה?

אתה יודע על כל עבירה כמה גחלים אתה אוסף?

אז זאת אומרת, תחשוב בגחלים, אל תחשוב בנקודות.

קמה כל עבירה שמה גחלים ונראה אם משתלם. אפילו אם זה שמונה גחלים ואתה צריך לעמוד עליהם,

זה לא נעים.

ואיך לא יתבונן בשכלו מה בין שתי המצוות?

ויכיר מה בין שני העניינים?

ויבין חולשת המלך לקיים גזירותיו.

ואת אחרו מעפיל העונש בו.

ורוחקו מה שקיף עליו.

וטרדתו בנפשו ממנו.

אז תראה כמה מגבלות יש למלך בשר ודם עם כל כוחו וחוזקו.

אחד,

יש לו חולשה לקיים את גזירותיו.

למה? אפשר ללחוץ גם על המלך.

שלא יבצע

את גזר דינו.

יש גם חולשה שהוא עלול להיות טרוד פתאום במלחמה,

ואז הוא לא יוכל לבצע את זה.

לפעמים

בית המשפט יכריע אחרת וכו'.

לפעמים הוא יהיה חולה ולא יוכל לקיים את הגזירות.

לפעמים הוא יתאחר

מלהפיל את העונש,

כי נגיד כרגע זה ימי אדם,

ובימי אדם

אז הם לא עושים דברים כאלה ועונשים וכו',

אז העונש יתאחר.

הוא גם לא יכול לראות מה עושים כנגדו כל נתין ונתין שלו.

אין לו השקפה להתבונן בתוך הבתים ובכל מקום,

ואין לו מרגלים חרש

להודיעו על כל עבירה או גזירה שעוברים עליה.

וגם הוא בעצמו טרוד בנפשו.

ואם יש הרבה שממרים את פיו,

איפה הוא יכול לתפוס עכשיו את כולם וכו'?

וגם זה לא טוב ויפה לו כשרואים שהרבה מורדים בו,

כי זה יכול לעשות אביב ערבי,

אז לכן זה לא פשוט כל כך.

ובסוף גם יכולים לתלות את המלך,

כמו החבר'ה

סדאם חוסיין

ומוחמר קדאפי וכל החבר'ה האלה.

בסוף,

למרות שהחזיקו הרבה זמן,

דנדלום על החבל.

כבר אמר החכם,

ירא את אדוני בני ומלך.

זאת אומרת,

אתה צריך לראות את השם וגם מלך.

זאת אומרת, גם ממלך בשר ודם צריך לראות.

אבל אם אתה ירא ממלך,

על אחת כמה וכמה מהקדוש ברוך הוא.

כי מלך זה ציור משהו,

ציור משהו למלכותו יתברך. אם לא יהיה לך יראה ממלך, שתראה מה כוחו של מלך

לעשות לאנשים, לא יהיה לך מאיפה ללמוד ולהשליך

כלפי מעלה.

ואמר,

נעם ככפיר,

אימת מלך.

אז כמו שנהמה של כפיר

מיירץ את בני האדם,

ככה האימה של מלך.

ואיך לא יתבייש המשכיל מאלוהיו,

שגזירתו קיימת,

המשקיף עליו תמיד,

ולא תטרידהו ממנה תרדה,

ולא ימנעהו ממנו מונע,

ולא יירה ולא יפחד מחונשו

בימרהו.

איך בן אדם, אם ככה,

לא מתבייש אם הוא מסכיל מהאלוקים,

שהאלוקים הוא ההפך הגמור ממלך בשר ודם, כיוון שגזירתו קיימת, הוא לא שכחן

ולא ותרן,

והוא משקיף עליו תמיד,

והוא לא צריך מרגלים חרש,

הוא רואה אותך בכל זמן נתון, בכל רגע.

ולא תטרידהו ממנו תרדה, אין דבר שיטריד אותו ממך,

אם אתה חושב לא, הוא ישכח.

אתם יודעים,

כשאדם מקבל רפורט,

אז עורכי דין ממליצים שתמיד תשלח שאתה רוצה להישפט,

ואחר כך תשלח עוד פעם מכתב, ואחר כך תבקש ככה, ואחר כך ככה,

למה מכל הבלבלה של הפקידים במחשבים,

ולפעמים זה נופל, לפעמים זה משתבש,

אז יש סיכוי,

חמישה אחוז שבכלל לא יתייחסו לתלונה שלך וישכחו ממך,

וככה תרוויח.

למה הם טרודים בהרבה עניינים, ולא כולם עושים מלאכתם נאמנה,

והמחשבים שלהם קורסים מדי פעם,

אז יש סיכוי שאתה

תשכח.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין טרדה, ואין שכחה, ואין כלום, ואצלו לא נופלים שום מחשבים, והכול בסדר.

אז לכן, איך אתה לא פוחן?

כי אצלך לא ייעלם שום דבר, שום דבר, שום דבר.

ולא ימנעה ממנו מונע, גם אין איזה סנאט או קונגרס,

או איזה בית משפט שיכול להחליט שזה לא חוקי, אין שום דבר,

הוא הדיין, הוא העד, הוא הכל.

ולא ימנעה ממנו מונע,

ולא יירא ולא יפחד מעונשו.

הוא לא חושש, יגידו יואו, יואו, ראית? מה?

הוא יגיד, מה, יגידו עליי ככה וככה, אז אני לא אעשה את העונש.

אין אצל הקדוש ברוך הוא דברים כאלה.

אז איך אתה יכול להמרות את פי?

והוא יודע שהוא משקיף עליו, ורואה נגלה ומנסתרו.

ואיך אדם לא חוזר אליו בתשובה על מה שקדם לו, ויש לו אפשרות להימלט.

הוא יכול לחזור בתשובה ולהימלט מהכל.

ויאמר כמה ארע חמרותי את דברו והטמיץ את עטרו עליי.

לא רק זה שאני המראתי את פיו של הקדוש ברוך הוא כל כך הרבה שנים,

אלא גם הוא הסתיר את מה שאני המראתי את פיו בעיני הבריות,

אם היו יודעים הבריות כמה אדם עבר עבירות.

וזה היה גלוי, אוי ואבוי מה היה קורה.

כמו הרשעים מחדרי החרדים,

שכל הזמן לכלכו על אנשים ולכלכו, אתר הלכלוכים והטינופת ולשון הרע והזימה.

אתר של אנשים מטונפים,

שכל הזמן, כל הזמן ההפך מן התורה עושים שם, והשתמשו,

כמו שהתפרסם עכשיו, השתמשו

בזה שפרסמו עלילות דברים על אנשים בשביל לסחוט אותם כסף ולומר להם, אתה רוצה שאני אוריד את הידיעה?

תשלם עשרות אלפי שקלים, מאות אלפי שקלים,

בחדרולה פרטיות של אנשים, אתר של רשעים ארורים,

שהתרעתי מפניהם תמיד והזהרתי וקראתי להם,

אתר הזימה,

לכלוך וטינופת, ומה יש שם?

דברים איומים נוראים.

כל איסורי התורה יש שם.

כל איסורי התורה שבעולם יש שם.

בחבדניק אחד ועוד אחד מנהלים את האתר הזה, לא דת ולא דין ולא שום דבר.

לא יאומן כי יסופר.

ועכשיו הם, אחד עצור כבר חמישה ימים,

וכמה שחררו בינתיים מעצר והפרשה מתגלגלת

ויגיעו אנשים וידברו וכו' וכו'.

אפילו הרבנים, לא היה להם כוח נגדם.

והרבנים פחדו מהם.

אתם מבינים? יש ילדים הרי, לא? למה?

יש רשעים בכלל במגזר החרדי שעושים ככל העולה על רוחם,

כי הם מחזיקים ידיעות

על כל מיני בתים,

והם אומרים, אם אתם תצאו נגדנו,

אז אנחנו נחשוף.

יש כאלה שפוחדים.

יש להם כנראה דברים שהם לא כל כך, או לא נעימים,

או אני לא יודע מה, והם לא רוצים.

וככה הם מחזיקים את האנשים.

וזה איום ונורא, ועל זה אני זועק, ובשביל זה אני נלחם מדי פעם.

אבל זה המצב.

ועכשיו בבועה אחת התפוצצה, אחת.

יש כאלה,

מאה לפחות,

בועות כאלה,

בכל מיני תחומים.

אבל הקדוש ברוך הוא יבקש את נרדף,

והנה כל הנרדפים מן השמיים עזרו שנחשפה החוליה הראשונה,

בתקווה שיחשפו עוד.

אז הוא לא היה הבטחת את תוכנית כל בועות.

כל, כל, כל.

אז כמה,

אז יאמר האדם כמה ערך אמרותי את דברו והתמיד את סתרו עליי.

אבקש מחילתו קודם שיעקרני בעולם הזה,

או יענני בעולם הבא.

אז אבקש מחילתו קודם שהקדוש ברוך הוא יעכור את האדם בעולם הזה,

או חס ושלום יענה אותו בעולם הבא.

והוא מה שדוד המלך אומר,

רשע כגובה אפו בל ידרוש,

אין אלוהים כל מזימותיו.

רשעים לא דורשים את השם,

לא מבקשים לשום בתשובה,

לא עושים את מצוותיו.

אין אלוהים.

אין אלוהים כל מזימותיו.

כל המזימות והמחשבות שלו זה כאילו אין אלוהים, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולהתהלך

בעולם הזה בלי שום בעיה.

אז החשבון הזה, השישה ועשרים,

צריך לראות

מה החילוק בין מלך בשר ודם שיראים ממנו

והמסוגלות שלו לענוש,

אבל היא מוגבלת, כמו שראינו, לעומת הקדוש ברוך הוא,

שאצלו אי אפשר להתחמק

מהעונש היום ונורא בשני העולמים,

אבל הוא נותן לנו אפשרות לחזור בנו.

ואם אנחנו לא מנצלים את זה,

אנחנו נקראים רשעים.

רשע כגובה אפו בא לדרוש.

כמה שגובה אפו בא על גאווה,

ככה הוא לא דורש את השם, לא חוזר,

לא בוער לו כלום, לא מעניין אותו שום דבר, לא מפחד,

כי אין אלוהים כל מזימותיו.

לא רוצה להיות כנוע, לא רוצה לעשות,

חי כמו שבא לי, מתי שאני ארצה אני אשוב, מתי שאני ארצה אני לא.

זה בן אדם שהקדוש ברוך הוא בדרך כלל,

אם הוא באמת נשאר ככה,

עושה ממנו פורפרה.

למה? לצדקה

ופאת יערים.

וממנו ילמדו ויראו.

למה התורה אומרת

שפעמים עושים עונש

בפרהסיה למען יראו ויראו,

ובערת רע מקרבך.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מצווה לבחר את הרע באופן שיראו כולם ויראו, אז הוא לוקח לץ ומכה אותו.

כדי שהפתי יערים, יהיה חכם, יבין, יואו, יואו, אני לא רוצה.

כזה ציור, לא רוצה. בוא נעזוב אותך, לא רוצה להסתבך.

זהו, חוזר בתשובה, שלום.

ואז זה מתקן, אז זה העניין של פחד.

הפחד זה הכלי הכי טוב שהקדוש ברוך הוא המציא בשביל להביא את האדם לכניעה.

אם לא היה את הפחד, לא היה אדם נזהר,

היה עובר כביש בלי פחד, מטייל עגג על המעקה בלי פחד. לא היה לו פחד, כלום לא היה לו פחד, היה בא לידי סכנה.

הקדוש ברוך הוא נטע בכל האנשים פחד.

למה הוא נטע? חיובי.

כי יש היזהר מסכנות,

מדברים שמזיקים.

אז אם לא משתמשים בזה ואומרים לא,

אל תפחיד,

תרגיע,

תרגיע.

אז האדם ילך בלי שום סכנה לנגד עיניו,

נהיה בו

חלילה לעבירות.

למה התורה אמרה, ועשו משמרת למשמרתי?

למה נתנה כוח לחכמים לגדור גדרות, לתקן תקנות,

לעשות סייגים?

למה התורה חייבה את החכמים לעשות?

כדי שיהיה שטח מופרז עד לגבול.

זאת אומרת, אם תגיע לגבול אפשר לירות בך.

אז יש שטח מופרז שתהיה התרעה.

כמו שאמרו, שאם אתה נמצא בצד המצרי 30 מטר מהגדר, אי אפשר לירות בך.

כי זה יהיה בעיה בינלאומית.

רק אם חצו את הגדר.

אז לכן,

דואגים שיהיה שטח מופרז.

מה עושים חכמים?

עושים גדר שלא תגיע לאיסור תורה.

אז יש איסורי דרבנן שהם אסורים באיסור מוחלט

ועובר על חכמים, דברי חכמים, חייב מטעם.

אז מה עשינו בזה?

מה עשינו בזה? אם אתה תעבור איסור דאורייתא ותגיע איתו למעלה,

מצבך לא יהיה טוב. זו הסיבה שקיים מהעולם, איסורי דרבנן.

הם באו להועיל, אני רוצה שהם...

להועיל לעולם הבא.

אם אתה עובר על דברי... אני לא הייתי עובר.

אם אתה עובר על דברי החכמים, לאן נכנסת?

לחייב מיתה.

זהו.

אם עברת על דברי החכמים, הם אמרו מפה עד פה לא להיכנס. אם עברת,

לאן נכנסת?

לחייב מיתה, שטח אש.

יש מדרש תנחומא שאומר שהקדוש ברוך הוא ברא א' אלף עולמות

לפני שהוא ברא את העולם הזה והתחיל את התורה ב'

כי

והשמיד את כל העולמות הקודמים בגלל שהם היו עוברים על תורה.

כך כתוב.

ולמה הקדוש ברוך הוא לא משמיד את העולם הזה למרות שמכניסים אותו? בגלל השתורת דרבנם. אומר הקדוש ברוך הוא, אלה עושים משמרת למשמרתי ואני ככה, איך אני אעשה להם? כן,

אבל לא להתלהב ממה שכתוב במדרש לפני שיודעים מה הכוונה באלף עולמות.

זה אחד מהדברים שמתבלבלים בהם אנשים.

זה עניינים רוחניים שהם לא ככה כמשמעם.

אז אמרנו את זה על שישה ועשרים,

והשבעה ועשרים זה חשבון הנפש עם נפשו,

שתבוא עליו רעה בגופו או בממונו או בעניין מענייניו,

ויקבל הכל מאלוהיו בשמחה,

ויסבול סבל רוצה בדין האלוהים,

ולא סבל מתקצף על גזירתו,

כמו שנאמר, וחיכיתי לשם המסתיר פניו מבית יעקב,

וקיוויתי לו, ואל יהיה כמי שנאמר עליו,

והיה הכי רעה והתקצף וקילל במלכו ואלוהיו ופנה למעלה.

אז זאת אומרת, חשבון הנפש שצריך האדם לעשות,

זה אם בא עליו רעה בגוף,

או הפסד ממון גדול,

או בעניין מענייניו.

יש לו צרות משכנים, מכל מיני דברים.

לדוגמה,

עשינו עכשיו מצות עם תנור, אז עשינו גחלים במרחק,

הבאנו את הגחלים ועשינו בחנייה,

אז מלשינים מהשכונה הלכו לצלצל למשטרה שלא נעשה מצות.

אין בושה ואין עולם הבא.

מויסרים,

עושים מצווה ומפריע להם.

קנאים רשעים,

כשהולכים להלשין ועומדים ליד האזה, מחכים לראות איך המשטרה תבוא ותסגור את האש.

אבל כשהם עשו זפת

על הגג,

ומביאים דוד של זפת,

יומיים

ששורפים זפת, הם רואים איזה עשן יוצא שחור באיזה ריח מסריח,

אז זה פשיטא,

כי הם צריכים לעשות זפת.

אבל אם זפת קרה,

יש יריעות זפת,

למה אתה צריך לתקוע לי באף

את כל הזפת שלך ולהשחיר לי את כל הכבשים?

זה בסדר.

אבל אם עושים גחלים, כמו מנגל,

כמו מנגל,

מזמינים משטרה שלא תעשה מצות?

רשעים ארורים.

לא יאומן כי יסופר.

אז זאת אומרת,

לפעמים יש גם צרות כאלה.

נו, אז הם הזמינו שוטר, אז מה השוטר אמר?

אז הוא אמר לכבות האש.

אז אמרו לו, לא מכבים את האש.

אז הוא אמר, טוב, אז זה ייקח שעה?

אמרו לו, כן, אמר, טוב, אני הולך.

שוטר נחמד.

מה, אבל זה בני ברק פה, מה זה, אתה אומר לי? זה בני ברק, זה בני ברק.

בני ברק זה גימטרי השטן.

ויקבל הכל מאלוהיו בשמחה.

מה אתה חושב? איפה השטן ישב אם לא בבני ברק?

איפה הוא ישב?

בתוך קודש הקודשים.

כשחכמים ביקשו לבחר את היצר הרע,

מאיפה הוא יצא?

מקודש הקודשים.

מה חשבת? איפה הוא ישב?

איפה יש לו ניצוצות הקדושה הכי הרבה?

ויקבל הכל מאלוהיו בשמחה

וימשיך לעשות מצות.

ויסבול סבל רוצה בדין האלוהים.

ויסבול סבל,

כשהוא סובל את הסבל, זה יהיה סבל שהוא רוצה בדין האלוהים.

ולא סבל שהוא מתקצף

על גזירת האלוקים.

כמו שנאמר, וחיכיתי לשם

למרות

שהוא מסתיר פניו מבית יעקב וקיוויתי לו.

ממי אני מחכה לו?

וממי אני מקווה לו?

ממי שמסתיר פניו מבית יעקב. למרות שהשם מסתיר פניו אני מחכה ומצפה לו.

דהיינו לא מתקצף.

ולא יהיה כמי שנאמר עליו ההיק ירעב והתקצף וקילל במלכו ואלוהיו

ופנה למעלה. דהיינו הוא מדבר דברים חס ושלום כלפי מעלה.

ודא אחי כי העשר ניסיונות שניסה מקום את אברהם אבינו לא היינו משבחים לו שהוא עמד בהם לולא שהיה מקבל הכל מאלוהיו ברצון ובטוב לבב.

גם אם היה עומד בניסיונות אבל היה לו איזה צד של תרעומת

או שהוא לא מקבל את זה ברצון ובטוב לבב אז לא היה זה נחשב

שעמד בניסיונות ולא היה ראוי לשבח.

לכן נאמר עליו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

אתם יודעים מה רמוז פה?

אמנון יצחק.

ומצאת את לבב אמנון לפניך.