חובות הלבבות | שער חשבון הנפש - חשבון 14 עד 16

- - - אין זה תמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חובות הלבבות' - - - 

והארבעה עשר חשבון האדם עם נפשו בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו אל כל מי ששוער ממנו שהוא אוהבו כמו כן.

כמו שכתוב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

וכל שכן אם יהיה האיש ההוא שר או נגיד, ויותר מזה כשיראה ממנו אות על זה מהקרבתו והבטחתו. ושהוא מטיב אליו ועושה עמו חסד לבלי צורך אליו, שלא יטרידנו דבר מאהבתו ולא יניח מיכולתו לנפשו מאומה. אבל יוציאנה כולה במצוותו ועבודתו, ויתנדב בנפשו ובממונו ובניו בגמולו.

וכיון שנעשה זה לגברא חלוש כמונו, כמה אנו חייבים מכפלי זה לבוראנו יתברך, אשר הודיענו הנביא כי הוא אוהב אותנו.

כמו שאמר (דברים ז) לא מרבכם מכל העמים וגו' כי מאהבת ה' אתכם וגו'.

ועם מה שהודיענו בזה, ראינו אותות אהבתו אותנו ועזרתו לנו חדשים גם ישנים, עם הקרבתו והבטחתו לנו בל דור ודור.

כמו שאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת וגו'.

ואמר (עזרא ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלוהינו.

ומהשלמת העניין הזה, כי מן הידוע אצלנו שמי שהיה רע אבותינו ואבות אבותינו, חייבים אנחנו לזכור לו את האהבה בכבודו ואהבתו.

כמו שאמר החכם (משלי כז) רעך ורע אביך אל תעזוב.

והבורא יתברך מזכיר לנו ברית אבותינו והשגחתו עלינו בעבורם להקים בריתו עימהם,

כמו שאמר (דברים ז) ומשמרו את השבועה, והרבה כזה.

ואנו, כאשר לא תבטח נפשנו עליו ותסמוך על חסדיו, ותנוע לאהבתו ולהידבק בעבודתו, ולפני האלוהים נשפוך שיחנו, כמה טבענו עבה ועורפנו קשה ואמונתנו מעוטה! וכמה אנו קשים להימשך אחר האמת! לא אהבת אבותינו ואבות אבותינו נזכור, ולא לאהבת הבורא והשגחתו עלינו נגמול, ולא בעבור הבטחתו והקרבתו לנו נעשה, ולא לגודל טובתו מאתנו ורוב חסדו עמנו נשמע, ולא בעבור בריאתו אותנו והנהגתו הטובה לא נבוש.

הקץ, אחי, מן השינה הזאת, וגול מעל לבך את מסך יצרך אשר נסך עליך, עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך. כעכביש אשר יארוג על מאור הבית, וכאשר יתמיד - יעבה ויסתום, עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית. ובתחילת אריגתו הוא חלוש ודק עד מאוד, וכל אשר יתמיד הדבר - יחזק ויעבה, וימנע אור השמש מעבור בו ומהגיע אל הבית.

וכן מעשה היצר בלבבך: יהיה בתחילת עניינו חלוש מאוד, לא ימנעך מראות האמיתיות, ואם תרגיש בו בעת ההיא, ותגלהו מעל לבך, יקל עליך הדבר. ואם תקל בו ותתעלם ממנו, יחזק מעשהו, וימנע אור שכלך ממך, ויקשה לגלותו מעל הכרתך. על כן מהר להציל את נפשך, והער באלוהים לדחותו מעליך, וטרח והשתדל תאור באור החכמה, ותראה אמיתת הדברים בעין לבך.

וכבר משלו קדמונינו עליו השלום מעשה היצר באדם במשלים נחלקים מן הכתוב. באמרו: (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר. מתחילה קראו הלך, ואחר כך קראו אורח, ואחר כך קראו איש. ואמר (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ואחר כך עמד ואחר כך ישב. והדומה לזה הרבה. 

חשוב עם נפשך אחי על זה והדומה לו, והכריח אותה על מה שיש בו הצלתה.

כי כבר אמר החכם במתעלמים מהסתכל (משלי כח) אנשי רע לא יבינו משפט וגו'.

[האדם לא יחיה לעולם]

והחמישה עשר חשבון האדם עם נפשו בהזמנתו במזונותיו קודם הצורך אליהם, ואיננו יודע אם יעמוד ויחיה עד עת שייהנה מהם. וכן כשהוא צריך ללכת בדרך רחוקה, מזמין ענייני הליכתו קודם לכן בימים, ויעיין במה שהוא עובר במקום שהוא הולך אליו מן המסחרים, ואחר כך במה שירכב ובמה שיניעהו מן הצידה, ובחברה ובמחנות אשר יחנה בהם בדרכו, והדומה לזה, ואיננו יודע במה שגזר לו הבורא מזה לו באריכות ימיו.

ועל הדרך הזה, אחי, אנחנו חייבים להיות נכונים למועד, ולהזדמן לדרך הרחוקה אל העולם האחר, אשר אין לנו מברח ממנו, ולא מנוס מפניו, ולחשוב בצידה ובמה שנפגע בו בוראנו ביום החשבון הגדול, שאמר עליו הכתוב (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור.

ואיך נתעלם, והנסיעה מתמדת, וההעתקה תדירה, והדרך ארוך, והמרגוע רחוק. ומדוע לא שמנו אל לבנו לזכור אחריתנו, ולא חשבנו על הצידה לבית מועדנו, והתעסקנו בעולם הכלה, והנחנו הקיים, ובמדווי גופנו, ושכחנו מדווי שכלנו, ובעבודת רוע יצרנו, ועזבנו עבודת יוצרנו, ונעבוד את תאוותינו, ולא עבדנו את אלוהינו, הה למבוכה הזאת כמה היא עיוורת! ולשכרות הזאת כמה היא חזקה!

כמו שאמר הכתוב (ישעיה מד) כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם. ואמר (שם כט) שכרו ולא יין וגו':

והשישה עשר חשבון האדם עם נפשו על אורך זמן עומדו בעולם. ויעלה על לבו קירבת קיצו ובוא המוות אליו בעת שהוא רואה מיתת שאר החיים פתאום ממדבר וזולתו, מבלי הקדמת ידיעה בדבר, ולא רמז, ולא מועד ידוע שיהיה בטוח מהיותו בו. אינו מתעכב מבוא בכל חודש מחדשי השנה, ולא ביום מימות החודש, ולא בשעה משעות היום. ואיננו בא בימי הזיקנה מבלעדי הישישות והבחרות והנערות והילדות והינקות. אך הוא קורה את החיים בכל זמן ובכל עת ובכל מקום.

וימשל בזה, כאלו המלך הפקיד אצלו פיקדון, ולא קצב לו זמן להשבתו. וציווהו שיהיה מצפה לו בכל עת, כדי שלא ילך למקום אחר, ושיהיה נמצא עת שיבקשהו המלך. הייתכן לו לסור ממקום המלך בעוד שהפקדון בידו?!

ויש שממשל, במי שיש עליו חוב בלי זמן קצוב, והוא מצפה לבעליו בכל עת, לא תנוח נפשו עד שיפרענו.

וכאשר יחשוב האדם עם נפשו על אורך עמידתו בעולם, ויזכור כי קהל מחבריו נסעו אל העולם האחר קודם ממנו, בעת שהייתה תקוותם חזקה לחברת העולם, ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו התאחרו מהם - יקצר תוחלתו בעולם, ויוחיל לאחריתו, ויחשוב בצידתו לעת נסיעתו, ויחשוב עם נפשו קודם יום החשבון.

ואמר אחד מן החכמים: מי שקדם המות לפניו, תקן את עצמו.  ואמר החכם (קהלת ז) לב חכמים בבית אבל. ואמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. רוצה לומר ב'חי' - מי שלבו חי. כלומר: המבין, המכיר. ואמר (תהלים קמד) אדם להבל דמה: