חדושים ופרפראות לפרשת האזינו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

שילה בן ציונה הצלחה במכירת הדירה הישנה וקנייה של חדשה

ובלחש

אמן

דוד בן מרים

יחזור בתשובה שלמה

וימצא לו הזיווג ההגון ויעלה לארץ ישראל מהרה,

אמן.

חיים לוי בן ניסים

יזכה לרפואה שלמה בכל איבריו,

בגידיו.

תשובה שלמה,

מחילת עוונות,

שידוך הגון,

ולהצלת בחורי ישראל מהשבי בגרמניה,

לישועת כלל ישראל, לגאולה, לבניין בית המקדש, לביאת המשיח,

והשם יתברך, יחזיר שכינתו לציון במהרה בימינו,

אמן.

אמן.

לרפואת כוכבה בת אורו, זהבה.

השם יסיר ממנה מחלה,

ויעביר אותה לארדואן,

והבדיקות יהיו טובות,

ותעבור את הטיפולים בקלות,

ותזכה לאריכות ימים ושנים בבריאות,

אמן.

לעילוי נשמת

אביחיל בת רבקה,

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים בכלל עמו בית ישראל,

אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים בפרשת האזינו תשפו,

חלק ב'.

אמרתי אף אהם,

אשביתם מאנוש זכרם,

מעשה בתלמיד הרמב״ן שהפך להיות מומר,

ושמו אבנר.

בספר קו הישר, כ״ג,

מצינו מעשה ברמב״ן,

שהיה לו תלמיד שיצא לתרבות רעה,

ושמו אבנר.

נעשה כותי,

מחמת רוב חוכמתו בטומאה,

נעשה שר גדול בכותים.

ויהי היום יום הכיפורים

שלח לו הרמב״ן שיבוא אליו

בא לפניו

ולקח בפני הרמב״ן חזיר ונחר אותו, בישל אותו

ואחר כך שאל לרמב״ן

ריבי

על כמה כריתות עברתי היום

השיב לו ארבע כריתות

אמר לו תלמיד והלא הן חמש לווין עברתי והתחילו להתפלפל

עד שהרמב״ן הודה שעבר על חמש לווין.

זה לא תלמיד,

תלמיד מבין זה מייבין גדול.

שאל אותו הרמב״ן, אגיד לי מי הביאך למידה זו שכפרת בתורת משה?

אתה.

פעם שמעתי שדרשת בפרשת האזינו שיש בה כל המצוות

והיא כוללת את כל ענייני העולם והכל בכל מכל כל מרומז בפרשת האזינו.

וצריך סייעתא דשמיא להבין את כל העניינים בסודות ארמוזים שם.

בעיניי זה היה מן הנמנע

ובשביל כך קבע בלבבי החטא שאין אמת בדבר.

ויצא ופקר והפך להיות איש אחר.

ענה לו הרמב״ן,

אני אומר שכן דבריי גם היום ושהכל רמוז בפרשת האזינו.

אם לא תאמין,

שאל ואגיד לך.

התלמיד הכופר תמה.

אמר לו, אם כן דבריך הראיני שמי אבנר בפרשת האזינו.

התפלל הרמב״ן אל השם בכל לבבו ונפשו

ובא בפיו פסוק

אמרתי אף אהם

אשביתם מאנוש זכרם.

כל אות שלישית מן הפסוק הזה,

ראשי תיבות אבנר,

האות השלישית אף אהם זה א',

אשביתה ב'.

מאנוש,

נו,

זכרם רש.

כששמע התלמיד את הדבר, חרד מאוד ויפול על פניו.

שאל את ריבו הרמב״ן, אם הוא יחזור בתשובה, האם יהיה לו תיקון ותרופה?

השיב לו הרמב״ן, שמעת? הפסוק אומר, ישבית מאנוש זכרו,

ולא יועיל לו שום תרופה.

וואו.

תכף הלך אותו תלמיד, לקח ספינה בלא ספן,

והלך בספינה באשר הוליכה אותו, צועק במר נפשו,

ועדיין לא נודע לנו ממנו מאומה.

אחר כך הרמב״ן

התפלל בעבורו שיהיה לו מקצת כפרה,

והוא בא בחלום,

והחזיק טובה לרמב״ן,

שהתפילה גרמה,

שהוליכו את התלמיד לגיהינום.

והיו דנים אותו דינים הרבה בגיהינום,

ואחר 12 חודש

היה לו מזור ותרופה,

לא לו הוליכו לגן עדן ולא לדון אותו בגיהינום,

כי עד אותו פעם הוא היה בכף הקלע.

והוא שחרר אותו משם,

אבל לא הכניסו אותו לא לפה ולא לפה. יא בבא,

איזה סוף מר.

זה שלא מאמינים,

למה שחכמי ישראל אומרים.

הרמב״ן בעצמו, הוא אמר את הכלל הידוע לו,

שהכל רמוז בפרשת תאזינו,

וכששאלו אותו שאלה, אז כמו באורים ותומים ממש,

הוא מתפלל להשם שיעיר את עיניו, והשם זורק לו בדיוק

את התשובה לתוך הפה.

נפלא מאוד.

לא למהר לזלזל,

בדברים שלא מסתדרים לך בראש. יכול להיות שהראש שלך סתום.

אז אל תתלה באחרים.

אם דבר ריק, ריק מכם הוא, לא מהתורה ולא מהחכמים האמיתיים.

יש הלכה

שבגד מנוגע

המוסגר

שצבעו מחרו לגוי טהור.

בזה פוקעת ממנו טומאת הנגע.

אדם שהיה בו נגע,

אז לפעמים הכהן

מורה לו הסגר שבעה ימים,

הבגדים

של המנוגה צריכים שריפה.

אבל אם צובעים אותם,

או נותנים לגוי,

אז זה מטהר אותם.

הפסוק אומר,

אם לא חיצורם מחרם,

ואדוני הסגירם.

לפי זה יש לומר.

הקדוש ברוך הוא מכר את עם ישראל לגויים.

למה?

מאחר שהם נטמעו.

בעלידה המכירה הם נטהרים,

כמו בגד המנוגה,

שאם מכר אותו לגוי הוא נטהר.

זה כוונת הפסוק.

כי צורם מחרם. למה הקדוש ברוך הוא הצור מכר אותנו לגויים?

משום וה' הסגירם.

הם היו בהסגר על הטומאות של המעשים שלהם,

והם נטמעו בטומאת הסגר.

איך הם יעלו מהטומאה?

אין ברירה, צריך למכור אותם.

אחרת זה לשרפה? אוי ואבוי.

וככה הקדוש ברוך הוא מציל את עם ישראל. מי אמר את זה?

הרוגות שובר.

זכר צדיק וברכה, גאון ישראל.

הפסוק, הלא הוא כמוס עימדי,

חתום באוצרותיי,

לי נקם ושילם.

בספר תורת אהרון,

על הפסוק, כי יד על כס יע דרשו,

ורש״י מביא,

נשבע הקדוש ברוך הוא,

שאין שמו שלם,

ואין כסאו שלם,

עד

שימחה שמו של עמלק כולו,

שלא יישאר עמלקי אחד בעולם ולא משהו של עמלקי.

עד שימחה שמו בעולם, לא תוכל להצביע על משהו ולהגיד זה של עמלק היה.

אין זכר.

אין זכר.

הם נשבע שלא יהיה שמו שלם ולא כיסאו שלם עד שימחה את שמו של עמלק כולו.

אז יוצא שעכשיו

כס יא,

מה חסר?

בכס חסר א', שיהיה כיסא.

ביא, חסר הווה והה, שיהיה שם השם מלא.

מה זה ביחד?

הוא.

הוא.

רומז זה כתוב פה.

הלא הוא.

כמוס עמדי.

מתי?

מתי הוא יחזור להיות בכיסא ובשם?

מתי זה יהיה?

לי נקם ושלם.

כשאני אנקום בעמלק

בשלמות

ואשלם לו על כל מה שהוא עשה,

אז יהיה השם שלם בכיסא שלם. איפה זה רמוז? פה.

הלא הוא כמוס עמדי. אני יודע מתי זה יהיה. אני יודע מתי זה. זה חתום בעוצרותיי.

מתי זה יהיה? לי נקם ושלם.

ההוא?

הלא הוא. הלא הוא, ההוא, ההוא, ההוא.

הרב הקדוש מרוז'ין, זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו.

הוא אומר לנו שבתפילת שחרית,

אחרי קריאת שמע,

באמת ויציב ונכון וקיים,

אנחנו אומרים לדור ודור,

הוא קיים ושומו קיים וכיסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת.

מה הכוונה?

האותיות הוא,

אפילו שכרגע הם חסרים בכס וביאה, כרגע,

בכל אופן,

הוא קיים ושמו קיים וכן כיסאו נכון,

ומתי יהיה זה?

לעד קיימת.

ברגע שהוא ישמיד את העמלקים בזכרם,

וזה גם מה שאנחנו אומרים ביום הכיפורים.

אדוני הוא האלוהים, אדוני הוא האלוהים.

השלמה של כיסא בשם השם.

תודה רבה.

עכשיו אני אומר לכם,

חידוש

שהוא

אני לא יודע אם אפשר לישון אחר זה.

ראו אתה כי אני אני הוא,

ואין אלוהים עימדי.

מה זה קשור?

מה זה קשור למה שכתוב לפניכם?

מה זה קשור?

ומה זה ראו עתה?

למה דווקא עתה?

למה ראו עתה?

כי אני אני הוא.

כי אני אני הוא.

למה?

ואין אלוהים עימדי. למה עתה?

אוי אוי אוי אוי, אומר המגלה העמוקות,

האיש הקדוש, הגאון המופלא.

אוי אוי אוי אוי אוי,

שכתב 252 פירושים לפסוק ואתחנן אל אדוני בעת ההיא. על חמש אותיות, 252 פירושים.

שכל פירוש זה ספר.

כל פירוש,

אם אתה תבין מה הוא כתב בתמצית, אתה יכול לפתוח אותו לספר.

עם סודות ועם דברים.

מדהים מדהים איזה משהו מבעית.

מבעית.

באחד הפירושים הוא כותב.

וכן כתבתי בספרי הכת

על א' זעירה שכתוב ויקרא

אליו א' קטנה שיש.

על האלף הקטנה הוא כתב אלף פירושים בספרי הכת.

כמה אפשר לדבר? כמה?

הגאון מווילנה אמר שעל כל פסוק בתורה יש תרי״ג פירושים,

והתרי״ג זה רק שורשים.

ארוכה מידה.

המידה של התורה ארוכה, וואי וואי וואי וואי.

אין סוף.

תשמעו מה הוא אומר.

הוא אומר מספר הרקעים

הוא תת-כנא.

תת-כנא זה 955 רקעים יש.

בתת-תק,

בתשע מאות,

נמצאים גם מלאכים.

ובחמישים וחמישה הרקיעים העליונים אין רשות לשום מלאך להימצא שם,

אין עוד מלבדו שם.

סימן לכך הפסוק,

הן לאדוני אלוהיך שמיים,

הן זה חמישים וחמש,

החמישים וחמש הם רק לשם אלוקיך בשמיים.

זה מניין הרקיעים שאין לאף אחד שום גישה,

זה רק לקדוש ברוך הוא.

עכשיו תשמעו מה הוא אומר.

הוא אומר, צוות תבדוק,

מניין הפסוקים בספר דברים בדיוק תת-תקנה,

כנגד מספר הרקיעים שיש בשמיים,

בדיוק.

ומתחילת הספר עד הפסוק הזה תתק 900. זאת אומרת, הוא אומר, בכל פסוק

מספר דברים,

משה רבנו בכל פסוק הבקיע רקיע אחד.

בכל פסוק.

משנה תורה, כידוע, כתב אותו ממשה רבנו.

בכל פסוק הוא הבקיע רקיע אחד.

עד שהגיע לפסוק הזה,

שממנו מתחילים החמישים וחמישה רקיעים שאין שם שייכות לאף אחד רק לשם לבדו.

ואז הבחין משה רבנו כי בחמישים וחמישה רקיעים העליונים אין עוד מלבדו.

ועל זה הוא אמר, ראו עתה.

ואחרי תתק,

כי אני, אני הוא, ואין אלוהים עמדי.

אין אף אחד יותר למעלה בעולמות העליונים.

שום מלאכים ושום שרפים.

איך הוא הגיע לזה?

איך עלה בדעתו?

איך הוא סבר?

איך הוא... מה הולך פה? לא מחשב, לא כלום, לא GPT.

מה זה?

מה זה?

ומספרים שאחיו של הגאון מווילנה אמר לו את החידוש הזה והוא קילס ושיבח את הבאור עד מאוד.

אם הגאון מווילנה מתפעל,

מתפעל שהוא יודע את כל סודות התורה, הוא אמר שרק שלוש...

שלושה דברים נשארו עלומים,

שניים בקבלה והשלישי זה פרה אדומה.

כל השאר,

הוא אמר בעצמו, אם אין קמח אין תורה.

מה פירוש?

אם אתה לא יודע את התורה כמו קמח,

שאתה מעביר בה נפה וכל גרגיר יוצא ככה לבד, לבד, לבד, לבד, אם יש לך גושים, כאילו קושיות או משהו,

זה עדיין לא תורה.

אם אין קמח,

אין תורה.

נשארו לו

שני פירושים בקבלה שהוא לא עמד על סודם בפרה אדומה,

והוא משבח במקלס את הביאור הזה מאוד מאוד מאוד.

זה המגלה עמוקות.

חייבים להציץ שם הפעם, לראות מה הוא כותב, זה לא יאומן כי יסופה.

לא יאומן כי יסופה.

טוב, ועכשיו נוסיף לכם עוד משהו יפה.

כתוב הוא,

והושע בן נון,

מקשים.

למה חזר שהוא וקרא שמו הושע ולא יהושע?

הרי ידוע, בהתחלה היה הושע,

ונוספה לו היוד שהתפלל עליו משה רבנו, יא יושיעך מעצת מרגלין.

אז מי הושע נקרא שמו יהושע.

למה חוזר עכשיו וקורא לו עוד פעם מושע,

אם כבר שינו לו את השם ליהושע?

הרבי, רבי השיל,

כתב בפרשת לך לך,

כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לשנות את השם של שרי לשרה,

אומרים חכמים זיכרונם לברכה בסנהדרין קוף זן,

היות שנתלה משרי עמדה וצרחה.

אה,

תלשו אותי

מאצל שרי ושמו היי.

מה איתי?

עד שהוסיף אותה, השם יתברך, לי הושע.

היא הייתה בסוף אצל שרי,

שם אותה בהתחלה אצל יהושע, המנהיג,

אחרי משה רבנו.

טוב,

אומר רבי השיל, בואו נתבונן.

בעת שנטל אברהם את היוד משרי,

היי, זה היה קודם הלידה של יצחק.

קודם שרה לא מולידה, שרה היא מולידה, זה היה לפני

הלידה של יצחק.

בת כמה הייתה שרה?

בת 89 שנים.

בתשעים היא ילדה,

אז היא הייתה בת 89. כמה היו חיי שרה?

127 שנים.

זאת אומרת,

נמצא שהיוד נתלה משמה של שרה בחייה במשך 38 שנה.

זאת אומרת, נעדרה היוד

משם שרי,

נהפכה לשרה,

מתוך 127 שנים היא נלקחה שמה ל-38 שנים.

עמדה היא עוד וצווחה,

למה היא נתלה משרי?

נתן אותה השם יתברך ליהושע למשך אותו פרק זמן

שהוא נטל אותה.

כמה זמן היא הייתה צריכה להיות אצל שרי?

עד 127. כמה זה? 38 שנה.

אז הוא נתן אותה ליהושע בן נון למשך

38 שנה.

עכשיו,

ערב פטירתו של משה רבנו,

חלפו 38 שנים מאז חטא המרגלים,

שהוא הוסיף לו את היוד.

עברו, זה היה בשנה השנייה, חטא המרגלים.

חלפו 38 שנה.

זאת אומרת,

שוב אין חיוב לקרוא ליהושע יהושע.

לא צריך לקרוא אותו.

הוא יכול לחזור כבר כי כל מה ששמו לו את היוד בגלל שהיא צווחה.

כמה מגיע לך להיות?

38. נגמר עכשיו ה-38.

אפשר לחזור לקרוא לו הושע.

לכן, רמז הכתוב הוא והושע בנינון.

לא יאומן כי סופר. מה קורה פה? תגידו לי.

מה קורה פה? וואי, וואי, וואי.

כי לא דבר ריק הוא מכם.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

כי לא דבר ריק הוא מכם.

ואם הוא ריק, מכם הוא.

זאת אומרת,

כי לא...

דבר ריק.

הוא,

אז מה כן?

מכם, מכם.

הוא ריק,

אבל הוא עצמו הדבר? אינו ריק.

זאת אומרת,

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים באחת.

לא דומה בכלל, בכלל לא.

זה לא עוד אחד, זה משהו אחר לגמרי.

כמה זה מכם?

מאה.

הודיעו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאם יש דבר תורה ריק,

הוא אצלכם.

הרי זה מכם,

משום שלמדתם רק מאה פעמים,

ולא מאה ואחת.

אותו דבר כתוב בשיר השירים.

שם מדובר על לימוד התורה.

כתוב, יישקני מן נשיקות

פיהו. למה לא פיו?

כמה זה פיהו?

מאה ואחת.

מתי יישקני?

הקדוש ברוך הוא,

כשאני לומד מאה ואחד, אז הוא יישקני מפיהו,

ואז אתה לא משכח.

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת,

יש מוסיפים ואומרים, כתוב כי לא דבר ריק,

ריק,

ריק,

זה רק,

רק קוף.

ריק, כשכותבים בלי עוד,

אז זה רק קוף, רק מאה.

זה נקרא ריק.

עכשיו,

אם אדם לומד מאה פעמים, שולט עליו שר השכחה עדיין.

כמה זה סמ״ם?

מאה.

זה שר השכחה.

ושרה זכירה מזה? מיכואל.

וכמה הוא? מאה ואחת.

אם למדת עד מאה פעמים, אתה יכול להגיע לשמיים?

מה פחד?

אתה יכול לשכוח דברים.

אבל אם למדת מאה ואחד, אפילו אם תפחד ותשכח, יבוא מיכאל ויזכיר לך.

הוא המלאך הממונה על הזכירה.

עכשיו אנחנו צריכים לדעת,

כתוב,

ושבתם וראיתם,

בין

עובד

אלוהים לבין למי שלא עבדו. איך זה כתוב?

לאשר לא עבדו.

גם פה זה רמוז.

כתוב, ושבתם

וראיתם

בין עובד אלוהים

לאשר לא עבדו.

מי זה עובד אלוהים?

מי זה לא עבדו?

בין עובד אלוהים לאשר, מה ראשי תיבות?

מאה ואחד.

עובד זה עין,

אלוהים זה אלף,

לאשר זה למד,

ביחד

מאה ואחד.

לא עבדו

זה מאה.

לאמן שלושים.

עבדו זה עין, מאה.

אז לא עבדו זה מי שלומד מאה.

ומי שעובד את השם זה מאה ואחד. ושבתם וראיתם בין עובד אלוהים

לאשר לא עבדו.

מי זה עובד אלוהים? מאה ואחד. מי זה לא עבדו? מאה.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת כי לא דבר ריק הוא.

זאת אומרת,

אם אדם לא מבין דברי תורה או דברים כאלה, זה בגלל שהוא למד רק מאה פעמים.

אם הוא לומד מאה ואחת, זה כבר עולם אחר.

נו,

אז צריך ללכת ללמוד.

ועכשיו זו ההזדמנות לעזור בתשובה בעניין הלימודים לפני יום הכיפורים,

שלא יהיה דבר ריק.

בסוף אתה תגיע למעלה ויגידו לך, יגידו לי, לא לך,

יגידו לנו רקע,

רקע.

יש דבר כזה בגמרא שקוראים לאחד רקע.

מה זה רקע?

ריק.

ריק. למה הוא ריק?

בעל התניא אומר בעלקות תלמוד תורה איך לומדים בשביל לא לשכוח,

איך משננים וחוזרים, יש ארבעה פרקים שמה בעלקות תלמוד תורה,

איך לומדים בשביל לא לשכוח,

איך חוזרים ומשננים.

מי שרוצה באמת לא לשכוח,

עושה את זה.

סיפרנו בזמנו על הרב איינשטיין,

זכר צדיק ברכה,

שהיה הפויסק הגדול באמריקה.

שפעם יצאו מבית הכנסת, ואנשים ככה מלווים אותו תוך כדי שואלים שיילס.

בגלל שלב אחד שאל אותו שאלה קשה,

תלמיד חכם שאל אותו שאלה קשה.

כהרף עין הוא ענה לו תשובה.

אז היה שם עוד תלמיד חכם שנדהם איך הוא שולף ככה

בלי לעיין בספרים, בלי כלום.

שאלה חמורה,

שאלה חמורה, שצריכים בזה עיון רב.

הוא שמע את השאלה, הוא הבין שאי אפשר לענות ככה.

אז הוא לא התבייש.

הוא שאל את הרב,

כבוד הרב, איך כבודו עונה תוך כדי הליכה?

ועונה תשובה כזאת,

שהיא מאוד מאוד קשה.

אמר לו, כשלומדים 700 פעם את כל השולחן ערוך,

אז יכולים כבר לענות ככה. לא 101, 700 פעם.

700 פעם.

היה אחד מגדולי ישראל שלמד את חובת הלבבות אלף ואחת פעם.

זה היה אנשים רציניים.

אני גומר פה את השיעור.

בעוד שנה אני אשאל אתכם מה החידושים שאמרנו,

אף אחד לא זוכר כלום.

כלום.

כי לא חוזרים אפילו פעמיים.

אז איך בן אדם יזכור?

אז אני נותן לכם אתגר.

בני רבע שנה הבאה.

שנה טובה, שנה.

שתהיו בריאים, שיהיה לכם גמר חתימה טובה, בריאות בהצלחה.

אריכות ימים בעבודת השם יתברך, בשמחה ובבריאות איתנה.

ונזכה סוף סוף לראות את גואל צדק במהרה בימינו אמן.

הריני מכוון לקיים את צוות החכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו יש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקטן.