פרפראות וחדושים לפרשת האזינו - חלק ג' [שיעור מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמת שרה, חיה בת אינס עדנה.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים,

וצאצאיה יחזרו בתשובה שלמה ויעשו לקדוש ברוך הוא ולה נחת רוח.

אמן.

אמן.

רפואה שלמה בכל, בריאות איתנה ואריכות ימים,

לעדי בת עליזה, אמן.

אמן.

לרפואת יוכבד בת מרים,

תקום ממיטת חוליה לחיים טובים ולשלום,

תחזור לביתה בריאה ושלמה,

אורך ימים ושנות חיים בתוך כלל ישראל מהרה,

אמן.

אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת האזינו תשפו,

חלק ג',

כי לא דבר ריק הוא מכם.

בעל הפרפראות לחוכמה ביאר

את הגמרא,

ואם הוא ריק,

מכם הוא.

על פי מאמר הגמרא ביום הע״ב,

וזאת התורה אשר שם משה.

זכה,

נעשית לו שם חיים,

לא זכה,

נעשית לו שם מיתה.

כתוב זאת התורה אשר שם, משה שם,

אם זכה, שם חיים, אם לא זכה, שם מיתה.

כתב המרשע

שהמילה סם רומזת

לשני סמים.

איך סם

רומז לשני סמים?

200 שקלים.

מישהו יודע?

הרווחתי.

שכן האותיות הנסתרות באותיות של סם,

הן גם כן בגימטריה סם.

איך כותבים סמ״ך?

סמ״ך.

אז האותיות ה...

פנימיות זה מ״ם בכ״ו, זה גם סמ״ך.

איך כותבים מ״ם?

מ״ם מ״ם.

אז האות הפנימית זה מ״ם.

אז זאת אומרת,

אם זכה ולמד התורה לשמה,

אז היא נעשית לו סם חיים,

ואם לא נעשית לו,

היא שמה מוות.

זאת אומרת, אם לא, היא נעשית לו סמה מוות. מוסיף,

לפי לשון הגמרא שכתוב, למיימינים בה

סמא דחייה

ולמסמיעילים בה סמא דמותה.

מי שמיימין,

סם חיים,

מי שמסמיעיל, שמאלה,

סמה מוות.

מה זה מיימינים בה?

אלה שלומדים לשם שמיים.

אז נעשית התורה, סם מיימני.

מה זה סם מיימני?

הסמך מ״ם,

שהם בצד ימין,

כי יש את האותיות הפנימיות שהם בצד שמאל.

אז למיימינים

זה סם חיים.

למסמיעילים שלא לומדים לשם שמיים,

סם מיטה, איפה זה רמוז?

בגימטריה של סם פנימי שהוא שמאלי לאותיות החיצוניות.

על פי המהלך הזה יבואר מאמר חכמים,

ואם הוא ריק,

מכם הוא.

כי האותיות הנעלמות לאותיות סם

הן מכם.

לכך דרשו, כי לא דבר ריק הוא מכם.

ואם הוא ריק,

מכם.

כלומר, שלא למדתם

לשם שמיים,

ולקחתם את הסם שמשמאל,

שמורכב מהאותיות מכם,

שהן הממלאות את האותיות סם.

זה פרפראות לחוכמה.

מדהים.

איך הכל דברי חכמים בתוך הפסוק.

פסוק הכל.

ליקא מידא דלא רמיזה בה באורייתא.

אין דבר שלא רמוז.

וידבר אדוני אל משה בעצם היום הזה לאמור עלה

אל הר העברים הזה.

בשלושה מקומות נאמר

בעצם היום הזה.

פה כתוב, וידבר השם אל משה בעצם היום הזה. מה זה? בעיצומו של יום, בחצות יום.

גם נאמר בנוח,

בעצם היום הזה נכנס נוח אל התיבה וכו'.

גם במיטה של משה רבנו נאמר

בעצם היום הזה.

למה?

לפי שהיו ישראל אומרים, בכך וכך,

אם אנו מרגישים בו,

אין אנו מניחים אותו.

אנחנו לא ניתן לו למות.

אדם שהוציא אותנו ממצרים,

וקרע לנו את הים,

והוריד לנו את המן,

אין אנחנו מניחים אותו.

אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מכניסו בחצי היום.

וכל מי שיש בידו כוח למחות, יבוא וימחה. בוא נראה.

ככה גם אמרו דור המבול לנוח.

אתה הלך הולם שתיכנס לטבע.

אנחנו לא ניתן לך.

אמר הקדוש ברוך הוא, בעצם היום,

אל תדאגו, נראה תבואו למחות.

ולא יכלו

למנוע אותו.

אז כל מקום שנאמר בחצי היום,

הקדוש ברוך הוא אמר, בבקשה, בואו נראה אתכם אם אתם יכולים למחות.

אבל זה דבר תמוה.

אצל נוח באמת אפשר היה למנוע להיכנס לטבע.

אם היו עושים הפגנה קפלניסטית מסביב,

אז דרמר לא היה מתפטר.

אבל בכל אופן,

וכן המצרים יכלו לעכב את ישראל מלצאת את ארצם. גם שם נאמר, בעצם היום הזה יצאו בני ישראל.

כן, אז זאת אומרת, המצרים רצו לעכב,

ולא יכלו לעכב, מה שהם באמצע היום, לא בסתר ולא בגניבה. מה אתם חושבים שאתם יכולים?

זה בשניהם יכלו באמת לעכב,

אבל לא התאפשר להם.

אבל איך אפשר למנוע שאדם ימות?

איך אפשר שאדם ימות?

אתה יכול למנוע בן אדם שימות?

אלא פה כתוב, ומות בהר הזה.

המיטה הייתה תלויה דווקא בהר הזה.

אז היה בידם למנוע ממנו עלייה להר הזה.

הוא לא יכול למות.

ממילא מלאך המוות לא יוכל ליטול אותו.

זה אומר הגריז מבריסק.

אז רואים למה כתוב בעצם היום הזה,

בעצם היום הזה.

זאת אומרת,

אי אפשר

למנוע גזירת השם.

יש מפרשים שעל ידי התפילה הם היו יכולים לעכב, תכף נראה.

אבל אתם רואים שהרב שטיינמן היה חולה אנוש

מעל גיל 100, באותו דבר הרב אלישיב, והתפללו,

התפללו, התפללו, והם האריכו ימים עוד שנתיים-שלוש.

ממש, הם היו במצב...

אני ראיתי את הרב אלישיב, הייתי בבית חולים בשעה שהוא

היה בסכנה.

טוב,

יש עוד אופן.

רבי חיים שמואלביץ אומר,

הכרת הטוב שלהם כלפי משה רבנו הייתה כה גדולה מהסיבות

שהם אמרו,

אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים, הוא הוריד לנו את המן.

ולמדנו שבכוח הכרת הטוב אפשר למנוע אדם מלמות.

ככה אלישע ואליהו החיו את המתים

מכוח הכרת הטוב,

שהיו מארחים אותם

עם מותיהם

של הילדים.

על דרך זה שאמרו חכמים,

הפותח פתח לחברו, נפשו הוא חייב לו.

הכרת הטוב, מישהו פתר לך את הדלת, הכניס אותך הביתה, נתן לך משקה או נתן לך לאכול, גדולה לגימי.

אז אתה כבר חייב לו את הנפש.

נפשו חייב לו,

ובכוח זה חיו אליהו ואל אישת המתים מהכרת הטוב שהייתה להם.

אבל האמת,

הם לא הגיעו לדרגה שהם מרגישים שנפשו חייב לו,

לכן לא יכלו לחיות אותו.

אם הייתה להם הרגשה באמת עד הסוף למסור נפש

בשביל לחיות את משה רבנו,

היו יכולים.

אמנם הם לא רצו שהוא ימות,

אבל לא היה להם מספיק כוח בהכרת הטוב עד הסוף.

ולכן בעצם היום הזה נלקח משה רבנו למרות

שעם ישראל ניסו למנוע זאת

בכל דרך.

ועוד מה שאמרנו,

בספר משולחן נביא אליהו ברוך,

מביא מדודו

הגאון הרב שמואלביץ עוד תירוץ, שעל ידי תפילה

היה בכוחם למנוע מיתת משה.

והוסיף הגאון הרב שמואלביץ, זכר צדיק לברכה,

על פי דרכו,

שלכאורה עדיין קשה.

איך רואים את גבורת הקדוש ברוך הוא

במה שהמיט את משה בעצם היום הזה?

הרי כל כוחם למנוע את מיתתו היה על ידי תפילה.

ואם הקדוש ברוך הוא לא היה מקבל את תפילתיו,

אז אין שום כוח בתפילה.

אז היכן ראינו את גבורותיו

במה שהוא המיט אותו בעצם היום הזה ולא יכלו למנוע?

אלא מוכח מזה שתפילה

היא מציאות בבריאה.

וכמו שאדם יכול לשבור תיבה במקלות באבנים,

וכמו שהוא יכול להרוג חברו בסייף,

כן התפילה בכוחה לשבור גזרות רעות.

זה כוח בתפילה, כוח טבעי.

והקדוש ברוך הוא כביכול מוכרח לקבל את התפילה.

וכדי שהתפילה לא תתקבל,

צריך את גבורת השם בידו החזקה.

ראינו אצל משה רבנו,

שהוא התפלל ושאמר לו, עצור, אל תוסף עוד, דבר אליי. זאת אומרת, אם אתה תוסף עוד אחד, אין לי כוח למנוע,

כי כוח התפילה לשבר.

וואי, וואי, וואי.

כתוב,

הן אל כביר, לא ימאס תפילת רבים.

ושערי דמעה לא ננעלו,

אלא הקדוש ברוך הוא השיב חכמים מאחור ודעתם סיכל,

שלא נתנו ליבם לעשות כן.

באמת, אם ישראל היו מתפללים, בהכרח שהתפילה הייתה מועילה.

כך מצינו אצל משה רבנו.

התפלל תקטו תפילות כבניין ואתחנן.

להיכנס לארץ.

והקב' ברוך הוא אמר לו, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

המשמעות שאם היה מוסיף,

הקדוש ברוך הוא היה מוכרח לענות לתפילה.

והמדרש אומר שתפילתו של משה הייתה דומה לחרב שהיה קורע וחותך

ואינו מעכב.

ולכן ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא, אל תוסף.

דבר אליי עוד בדבר הזה.

וזה מבואר

על פי מה שהתבאר בעניין כוח התפילה,

שתפילה היא מציאות טבע בבריאה.

כדברי המארשד, תפילה היא לא נס.

היא כפטיש שפוצץ סלע.

כן, תפילה שוברת גזרות רעות.

ולכן אצל משה היה צריך גבורה מיוחדת

שלא לקבל את התפילה.

ועל כן, כל תפילה מצד עצמה ראויה להיות נענית,

והיא נקבעת כמציאות בעצם הבריאה.

ואם אדם לא נענה, יחזור ויתפלל על זה,

על מה שהוא לא נענה.

והמציאות שהעמיד בבריאה

תפעל את פעולתה.

אז צריך גבורה של הקדוש ברוך הוא להתגבר על תפילה,

כי זה טבע.

אתמול סיפרה לי בתי,

שש שנים היא סובלת,

שער באחר הצהריים ביום הכיפורים או בתשעה באב.

כאבי ראש עצומים, וקרוב להקאות,

וסיוט.

השנה החליטה להתפלל, אמרה לו, הקדוש ברוך הוא, בוא נעשה עסק וזה וזה,

וביקשה ממנו שהשנה לא יהיה.

וראה זה פלא.

לא רק שלא,

עברה את זה בקלי קלות, והספיקה ללמוד ספר שלם,

והעבירה שיעור,

והכל היה בסדר, פלא פלאות,

רק לדבר עם הקדוש ברוך הוא לבקש, זה הכל, זה הכל. אבא שומע, דברו איתו.

הפסוק, ומות בהר אשר אתה עולה שמה,

והאסף אל עמך,

כאשר מת אהרן אחיך.

מה זה אומר?

באותה מיתה שראית וחמדת אותה.

שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון,

והלביש את אלעזר,

בנו של אהרן,

וכך בגד שני וכך שלישי,

וראה בנו בכבודו.

הוא ראה אותו ככהן גדול מלובש בבגדיו.

כך ראה אהרן את בנו אלעזר.

אמר לו משה, אהרן אחי,

עלה למיתה

ועלה

פשוט ידיך ופשט,

עצום עיניך ועצם

כמו צפיך וקמץ,

והלך לו.

אמר משה, אשרי מי שמת במיתה זו.

נשאלת השאלה, מה ראה משה במיתה הזו,

שכל כך חמד בה והשתוקק לה?

מאתיים שקלים.

הכל נעשה ברצון.

מה?

הכל נעשה ברצון.

ובכן, בשם הרב מפונוביש,

בידוע שאדם בעולמו חייב לחיות על פי השם ולקיים מצוות.

במיתה הוא פטור מן המצוות.

במיתת אהרן נתחדש,

שיש מיתה גם על פי השם.

עם מצוות.

מתים עם מצוות.

לא פטירה שהוא מסתלק בלבד,

אלא ממלא ציוויים בפקודות אחת-אחת.

משה אומר לו מצווה בשם השם, עלה למיתה.

הוא עלה למיתה.

פשוט ידיך, הוא פושט,

וכך הלאה.

משה רבנו ראה מיתה כזו ונתאבה לה, לעשות עוד מצוות

בזמן המיתה.

וביקש למות על פי השם,

שהשם יצווה אותו על המיתה.

לכן ציווה אותו.

עלה אל הר העברים הזה,

ומות בהר.

מות

זה מצווה ועושה.

מות, אתה תהיה זה שמת,

תקיים את המצווה.

מה כתוב? בימות שם משה עבד אדוני בארץ מואב,

על פי אדוני.

בדיוק כמו שהוא אמר לו, מות,

ככה הוא עשה.

וואי, וואי, וואי, כמו שהוא ראה וחמד בעצמו.

מדהים.

ואיבן עזרא כותב.

ויאמות שם עבד.

ויאמות שם משה עבד אשם.

שאפילו במותו

היה עבד ועשה מה שציווה אותו.

על פי השם.

הוא אמר לו, עלה ומות.

וככה נכתב גם אצל אהרן, על פי השם.

אתם מבינים מה זה עד הרגע האחרון?

וברגע האחרון

לצאת עם מצווה.

איי, וואי, וואי.

על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במה מריבת קדש מדברצין.

על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל.

המשך חוכמה אומר,

לפי דברי הגאון מווילנה, שידועים,

כשאדם מגיע לעולם מהאמת יש דין וחשבון.

דין זה על העבירות וחשבון.

חשבון

זה על הזמן של העבירה שיכולת לעשות מצווה.

לקחת זמן שנתנו לך לחיות,

במקום לעשות מצווה עשית עבירה.

אז על העבירה יש לך דין,

ועל הזמן שבזבזת על העבירה ויכולת לעשות מצווה יש חשבון.

וואי, וואי, וואי.

מה כתוב פה? על אשר מעלתם בי,

זה הדין.

מעלתם בי זה דין.

עברתם עבירה,

זה דין.

ועל אשר לא קידשתם אותי,

זה החשבון,

שהיו יכולים לעשות מצווה באותו זמן ולא עשו.

אשר קידשנו במצוותיו,

לא קידשתם אותי,

יכולתם לקדש אותי בזמן הזה.

במקום זה מעלתם בי.

רואים שיש יסוד לדברי?

הגאון מבין נא.

פה בתוך הכתוב.

וזה מביא המשך חוכמה.

מדהים.

אנחנו נמצאים לפני סוכות,

אז נאמר לכם משהו יפה מאוד, מאוד מאוד יפה.

בספר קדושת לוי מביא את המדרש,

סוכות

הראשון הוא לחשבון העוונות.

על פי הפשט,

כל הזמן,

מאלול אנחנו מתנקים, מתנקים, מתנקים,

יום הכיפורים נקיים לגמרי עם התשובה.

עכשיו הימים האלה עד סוכות כולם עסוקים במצוות, אין זמן לעוונות.

מגיע סוכות,

מתחיל חשבון העוונות.

ככה הפשט שאנשים מסבירים.

אבל בספר קדושת לוי הוא מפרש

על הפסוק, ולקחתם לכם ביום הראשון. ראשון למה? לחשבון עוונות אמרנו.

ולקחתם לכם ביום הראשון,

שהוא ראשון לחשבון עוונות.

צריך ביאור לדברי המדרש.

אם הכוונה שביום הכיפורים נתקפרו העוונות,

אז מיד במוצאי יום הכיפורים צריך להיות

ראשון לחשבון העוונות החדשים,

לא בחג סוכות.

בטור אור החיים תקפה אומר במוצאי יום הכיפורים, עוסקים במצוות, סוכה ולולב, ואין עושים עבירות, כמו שאמרת.

מבאר בקדושת הלוי,

יום הכיפורים יום של תשובה מיראה,

וחג הסוכות

הוא יום של תשובה מאהבה.

בגמרא מובא שתשובה מאהבה זדונות מתהפכים לזכויות.

לפיכך, בסוכות

הקדוש ברוך הוא מחשב את חשבון העוונות

כדי להפוך אותם לזכויות.

זה ראשון לחשבון עוונות.

עכשיו הגיע הזמן לעשות חשבון על כל העוונות,

ואז הם מתהפכים לזכויות.

לפי זה יש, והוסיפו,

בראש השנה משליכים את העוונות למים בזמן אמירת התשליך.

בסוכות שואבים

מים בניסוך המים.

העוונות שזרקו בראש השנה למים מתהפכים בסוכות לזכויות.

לכן שואבים את המים.

וזה מרומז בסוכות שנידון

על המים.

נידון להפוך אותם לזכויות.

בראש השנה מובא בשולחן ערוך לא אוכלים אגוזים,

אגוז בגימטריה חטא.

בסוכות

אוכלים כליות ואגוזים.

כמו שכתוב בשולחן ארוך תקחת.

באגוז, החטא הופך בסוכות לזכויות.

אבל יש מי שאומר שבסוכות,

אומרים פעמים רבות במצוות של סוכות,

תעשה ולא מן העשוי.

מה זה אומר?

רומזים לנו, תעשה מצוות חדשות,

ואל תסתמך על המצוות

מן העשוי, שהפכו להיות הזדונות למצוות.

אל תסמוך על העשוי, תעשה,

תעשה מצוות.

חדשות, אל תסמוך על איזה דברים נפלויים,

איזה דברים נפלויים.

ויש שומרים את זה גם על פסח,

כי פסח, חג החירות, גם עושים מאהבה,

וגם שם מתהפכים הדברים.

לוקחים אגוזים,

כן?

איך השיר?

מילאו.

מילאו.

מילאו כיסאים באגוזים.

אז את אומרת, גם שם, בגלל שעושים מאהבה תשובה,

אז,

וגם הולכים לשאוב מים שלנו,

לא שלנו,

שלנו בלילה,

בתוך הבאר,

ולוקחים את זה שהמצות לא יחמיצו.

אז גם כן שואבים את המים בפסח,

כי הכל מתהפך. מה שהשלכנו בראש השנה,

אז אנחנו לוקחים את זה בפסח.

מבהיל על הרעיון.

אה?

עכשיו החג הנפלא,

חג הסוכות, חג השכינה מעלינו, שני שמות של הקדוש ברוך הוא.

וואי וואי, מאושפיזים ודברים, ואיזה נפלא,

איזה חגים נתן לנו הקדוש ברוך הוא.

ומה נתן לגוי?

הוא לא נתן, הם עשו לבד, לקחו להם ברים,

וזה, מסטולים.

אתם יודעים, אחרי החגים שלהם,

אפשר לעשות הרבה השתלות, כליות, ריאות, הכל,

כי הם הורגים אחד את השני מהשכרות.

אז זה הזמן אחרי החגים שלהם לקבל כל מיני איברים.

מה לעשות?

הם לא רצו את התורה,

לא תיקנו את המידות, וככה הם מתנהגים.

אולי תפתח לי שמה, בבקשה?

כן, הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא, גובל על שעש חסד דאורייתא.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא, לעשות נחת רוע על הקדוש ברוך הוא.

בלעשות נחת רוע על התנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

רבי חנניהו בראשי אומר,

עשו הקודש ומחוזקו בישראל,

לפי כוח, הרבו לעם תלומו.

שנה אמרנו סלמאן סנגו יחדיל תורויה אדיר.

אה, וורטים יפים, לא.