גם מנהיג צריך ליטול עצה [שיעור מתאריך 27.09.2025]

 

- - - לא מוגה! - - - 

הגברים שאני אומר יהיו לעילוי נשמת אמי אורתי,

נוחתו עדן,

רומיה מן טרומיה.

בפרשת בילך

ויאמר אליו כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ.

משה אמר ליהושע,

זקנים שבדור יהיו עמך,

הכל לפי דעתם מעצתם.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע,

כי אתה תביא את העם הזה.

הכל תלוי בך.

טול מקל

ואח עקודקודן.

דבר אחד לדור

ולא שני דברים לדור.

זה אומר רשי.

ויש תמיהה?

איך שינה משה בנבואתו מהלשון ששמע מפי הגבורה?

האמת שהוא לא שינה.

ושני הדברים צדקו יחדיו.

ודאי של מנהיג.

גם מנהיג גדול צריך לשאול העצה.

ולא יהיה חכם בעיניו לסמוך על דעתו.

ולמדה תורה דרך ארץ, שיהיה גדול נמלך בקטן.

אבל אחרי שהוא שומע את כל הדעות,

ראוי שתהיה הכרעה למעשה מסורה בידו בלבד,

לבל יעשה כל אדם כדעת עצמו,

ויסתרו זה לזה בדעותיהם.

זה אומר בילחונן וסרמן.

בשם מרן הגריז מבריסק מובל ישב,

משה רבנו מלך היה.

והיה גם ראש הסנהדרין.

כמוהו, גם יהושע היה מלך.

כתוב, כל איש אשר ימרה את פיך יומת.

כדין מורד במלכות.

וגם יהושע היה ראש הסנהדרין.

עכשיו, בדיני משפט...

מה ההבדל בין מלך לראש הסנהדרין?

יש כמה הבדלים.

ראש הסנהדרין,

אין בכוחו לדון בפני עצמו כדין מלך.

כי אם בצירוף הסנהדרין כולה.

לכן, כשהסנהדרין דנים זה רק לפי משפטי התורה.

אבל המלך שופט ומכריע כראות עיניו.

אז זה החילוק בין סנהדרין למלך.

מלך לא חייב ללכת לפי דיני התורה, הוא יכול כראות עיניו להכריע.

עוד חילוק מצינו, מינוי מלך צריך להיות דווקא על פי נביא.

איך ממנים מלך בישראל? על פי נביא.

ומינוי סנהדרין אינו צריך לזה.

עכשיו, הדברים של רש״י יבוהרו על נכון.

משה אמר לו ליהושע,

זה כלים שבדור יהיו עמך.

זאת אומרת שהוא מינה אותו לראש הסנהדרין.

וראש הסנהדרין לא יכול לדון לבד.

לכן, הוא אמר לו, זקנים שבדור יהיו עמך, אלא הסנהדרין.

ועתה תלוי בשאר זקני הסנהדרין.

והכל לפי דחתן וחצתן, כמו שאומר רש״י.

וכיוון שמינויו

אינו צריך להיות על פי נביא, מינוי ראש סנהדרין זה לא על פי נביא,

אז לכן אמר זאת משה רבנו מדעת עצמו, ולא על פי השם.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע, כי אתה תביא את העם.

הכל תלוי בך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מינה את יהושע למלך.

ומלך מתמנה רק על פי נביא,

לכן דווקא הקדוש ברוך הוא אמר זאת ליהושע.

כלומר, הוא אמר לו זאת על ידי משה בנבואה.

ומה אמר לו ליהושע?

כי אתה תביא.

כי אתה תביא.

הכל תלוי בך.

כדין מלך

ששופט לבדו, לא צריך...

הסנהדרין.

טול מקל בהך על קודקודן דבר אחד לעדה ולא שני דברים לעדה.

כמו מלך שמושל ורודה בעם קרות עיניו ואינו נזקק למשפטי התנרה הרגילים.

אז יוצא לפי זה.

משה רבנו מינה אותו לראש הסנהדרין.

ולכן הוא צריך את עצתן ודעתן.

והקדוש ברוך הוא מינה אותו למלך ולכן הוא לא צריך אך על קודקודן דבר אחד לעדה.

והכל מתיישר.

הגאון

אני לא יודע מי זה הגאון אז אני לא אגיד.

הוא אומר שמשה רבנו עליו השלום הכיר את הטבע של יהושע.

ולכן אמר לו

כדאי שתנהיג את העדה על ידי שתתייעץ עם הזקנים.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה

יפתח בדורו כשמואל בדורו.

ברגע שיהושע ינהיג את ישראל יהיה לו את הכוח של מנהיג ויוכל להנהיג לבד.

לכן הקדוש ברוך הוא אמר למשה

אחרי שמשה אמר ליהושע כי אתה תבוא

אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כי אתה תביא.

אתה המביא

לא תבוא איתם

אתה תביא.

ויאמר אדוני אל משה, קרבו ימיך למות.

ובפסוק

טזן כתוב,

הנחה שוכב עם אבותיך.

למה פעם מיטה ופעם שכיבה?

אצל דוד נאמר שכיבה,

למה?

משום שהניח בן כמותו.

ביואב כתוב מיטה,

משום שלא הניח בן כמותו.

אז בפסוק יד מותו.

שנקרא מת

כי לא הניח בן כמותו, הרי שני הבנים שלו לא ירשו את המנהיגות.

אך כיוון שבהמשק הפסוק הוא הניח את יהושע כממשיך

בציווי השם,

זה כבר נחשב שניח בן כמותו כי תלמיד קרוי בן ולכן כתוב הפעם שוכל.

פעם מת

כי הילדים שלו לא המשיכו אותו,

הוא לא הניח בנים כמותו,

אבל את יהושע כתלמיד הוא הניח כמותו,

ולכן כתוב שוכל, זה השוני.

אמרנו היום הומצאו רעות רבות וצרות,

אז רעות בגימטריה זה תרעו,

אז הייתה מלחמת העולם הראשונה,

וצרות

זה בגימטריה תש״ב,

אז החלה השמדה במלחמת העולם השנייה.

אז התורה מראש הודיעה

מה יהיו הצרות ומה יהיו הרעות,

והיא רמזה את זה בדיוק בשנים שזה יקרה.

ואנוכי אסתיר פניי מכם.

המגיד ממזריץ'

הלך פעם ברחוב בלוויית מקורביו,

ראה ילדה מוסתרת תחת קיר ובוכה.

למה את בוכה, ילדתי?

אני משחקת עם חברותיי במחבואים,

והן לא באות לחפש אותי.

המגיד נאנח מקירות לבוא ואמר למקורבים,

בתשובתה של הילדה ובבכי אני שומע את המיית השכינה.

הקדוש ברוך הוא אמר בה, אנוכי אסתר אסתיר פניי,

כביכול אני מסתתר,

ואף אחד לא בא לחפש אותי.

במחבואים, מתחבאים, וצריך למצוא את המתחבאים.

ואם השם מסתיר את עצמו, למה לא מחפשים אותו?

למה נענש דוד שקרא לתורה זבירות?

הרי כתוב כאן בפרשה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת,

שירה זמירות?

אומר הגאון מווילנה, יש הבדל בין זמירות לשירה.

זמירות זה דבר קצוב ומוגבל במילים,

אבל שירה זה הבעה והשתפכות הנפש

ללא גבול וקצבה.

לכן התורה נקראת שירה.

הגאון רבי אליעזר קיינמן

אמר בשם סבו,

הרב מפורוביץ', למה התורה נקראת שירה?

אם אדם קורא סיפור מתה,

הוא יכול לחזור על זה פעם, פעמיים, שלוש,

ואז יימאס לו, הוא יודע את כל העלילה.

אבל שירה אפשר לחזור ולשנן אלפי פעמים.

לכן התורה נקראת שירה.

כמה שתחזור עליה, תמצא בה טעם מחדש.

הרב אלישיב,

זכר צדיק ורחה, אמר משל,

אם יבוא פרופסור דגול מאוד, מפורסם, בעל שם עולמי,

למסור הרצאה ברפואה,

רק מי ששייך

בחוכמת הרפואה יבוא להשתתף בדרשה, והוא יבין.

אבל אם יבוא נגן

או זמר עולמי,

אפילו שהוא ישיר בשפה שהיא לא ידועה,

כל אחד ימצא את עצמו בתוך השירה ובחרב הזה של הניגונים והכול.

וככה התורה.

פיקודי השם ישרים מסמך עליהם, מתוקים את דעתו.

כל אחד יכול להרגיש טעם.

במתיקות, מעונג,

מדרי תורה.

כי ידעתי את יצרו, לכל אחד יש עצר הרע שלו.

בית הלוי אומר,

יש אדם מורה הוראות בעיר,

הוא צריך להתמקד בדבר הזה.

ויש עשיר גדול בעיר,

הוא צריך להתמקד בצדקה וחסד.

מה עושה יצרו?

כי ידעתי את יצרו,

לכל אדם יש יצר רע שלו.

בא למורה הוראה ואומר לו יצר רע, תשמע,

אתה יושב, לומד, כל הכבוד,

אבל יש עניים בעיר, מסכנים, אין להם מלא חום.

ואז הוא מתפתל לעזוב את העניינים

והולך לאסוף כסף לעני.

בא לעשיר יצרו.

לא, לא, מה זה אתה כל הזמן? כסף, כסף, כסף. מה יעזור לך כסף בעולם האלו? תלך ללמוד, תשב, תלמד.

אז הוא עוזב את כל העניינים של החסד, וזה יעזור לך ללמוד.

מה עושה יצרו? הוא משנה לכל אחד את התפקידים.

והאדם צריך,

במה שהקדוש ברוך הוא נתן לו,

להשתמש בכלים האלה. בדיוק אתה צריך ללמוד

כל הזמן בשביל שההוראות שלך יצאו מתוקנות לכל הציבור בכל עת ובכל זמן,

ואתה צריך לפעול כל הזמן מחסדים ולחלק כסף.

בשביל מה נתנו לך הרבה כסף?

איזה הוא גיבור?

הוא כובש את יצרו.

יצרו שלו, לא את יצר הרב.

לכל אחד יש יצר הרב פרטי שעובד עליו בכיוונים כאלה וכאלה. העיקר שלא יעשה משהו שהוא צריך לעשות ומשהו נשלח משמיים.

מידועה האמרה של רבי נפתולי מאמסטרדם שאמר לרבי ישראל סלנטר,

הרבה שלו,

אם היה לי הראש של השאגת אריה והלב

של בעל יסוד משורש העבודה,

יראת שמיים של כבודו, של רבי ישראל סלנטר,

אני הייתי עולה בדרגות, וואי וואי.

מה אמר לו רבי ישראל?

לאיזה? רבי נפתולין.

באמת נפתולין.

אמר לו, בראש שלך,

בלב שלך וביראת שמיים שלך אתה צריך לעבוד את השם.

לא בשביל אחרים.

לך נתנו את מה שנתנו, ועם זה אתה צריך לעבוד.

לא מבקשים מהאדם יותר ממה שנטרו לו.

תשתמש במה שנטרו לך.

ממרים הייתם עם אדוני.

עם אדוני?

מה הקדוש ברוך הוא שותף עם המרי של עם ישראל? ממרים הייתם עם אדוני?

נגד על השם, נגד.

ממרים הייתם נגד השם, צריך להגיד, לא הם.

אלא משה רבנו מוכיח את עם ישראל שהם חלקו עליו ועל הנבואות שלו שהיו מפי השם.

איך הם חלקו?

הם הביאו ראיות מדברי התורה עצמה,

תוך שהם מעוותים את דרך התורה על פי דעתם המסולפת ברצונה.

יש אנשים, ידוע, שמחפשים בתורה

את מה שהם רוצים לעשות.

יש כאלה שבאים לתורה, אומרים מה מותר לעשות.

זה הבדל גדול.

אבל אלה היו ממרים עם השם, באים עם ראיות מפה ושם.

תגיד, למה אתה מתפלל מהר? למה זה? מה אתה? לאן אתה ממהר?

הרי בסוף אתה תקוע ומחכה לכולם לעושה שלום שהתחיל לשני הציבור. אז מה אתה ממאן?

תפילתם מהרה, תקבל ברצון.

אז הם באים עם השם, עם פסוקים, עם כל מיני זה.

אז אמר להם משה רבנו, אתם ממרים עם השם.

איי, איי, איי.

אדם צריך לקבל קבולה

או יותר.

מעשה

תמיד תשובה.

רבי שמחה זיסל, הסבא מקלם,

פעם באמצע תפילת שחרית הוא קם ממקומו,

טייל עד אחד הספסלים התחתונים,

פתח ספר,

הסתכל בו לרגע,

וחזר שוב למקומו בתפילה.

כולם טבעו.

מה התברר?

הייתה לו קבולת להתפלל מתוך הסידור.

ובמקרה,

מילה אחת בעזרת ישרואן שבסידור שלו הייתה קרועה.

ולכן הוא קם לקרוא את המילה מתוך סידור,

כדי שלא יעבור על הקבולה שלו.

אותו סיפור היה עם הרב שחזר חצרי.

שהוא קיבל על עצמו לברך ברכת המזון

מן הכתוב.

ופעם באמצע ברכת המזון התחיל לשוטט בחדרים.

בבית טמאו.

הוא היה מבוגר מאוד.

מה זה? מי מפסיק באמצע ברכת המזון, מתחיל לטייל? מה זה?

שעבי?

אתם יודעים מה זה שעבי?

שעבי זה ה...

שואב שוטף. שואב שוטף.

שמטייל ככה בבית ועושה מה שהוא רוצה ומנקף וחוזר.

נו,

אז שאלו אותו אחרי זה, מה קרה? הוא חזר לברכת המזון.

אז הוא אמר שהייתה שורה בברכת המזון מטושטשת.

ואם הוא יקרא מהזיכרון,

הוא עובר על הקבלה לקרוא מן הכתוב.

לכן הוא חיפש ברכת המזון,

שיקרא מתוכה את השורה שהוא ראה מטושטשת, והוא חזר להמשיך את זה.

זה קבלה.

אני אמרתי לפני עשרות שנים, לא יודע כמה עשרות, עשרים, שלושים, לא יודע כמה.

קיבלתי קבלה לא לברך

על אוכל ושתייה מעמידה, רק בישיבה.

עשרות שנים.

ואם אני נתקע ואין את זה, אני נשען על מישהו כמו אלחנן,

ואני מברך ככה בכמה שיותר שיחשב כישיבה,

במקום שאין מקום לשבת,

ושותק.

לא אוכל, אבל שותק.

צריך לקבל קבולס.

אבל יש לי קבלה, האם תוכלו לקבל אותם?

אתם תזכו לרוח הקודש.

בסליחות, בשמע קולנו,

אנחנו מזכירים בתהילים, פרק נא, פסוק יג,

אל תשליכנו מלפניך,

ברוח קודשך אל תיקח ממנו.

האם רחיים, בשם זקנו, האם רבורוך,

אומר שהתחלת הפסוק

אל תשליכנו מלפניך, זה ראשי תיבות אמת.

בסוף של הפסוק, אל תיקח ממנו ראשי תיבות אמת.

מה שנותר באמצע

זה רוח קודשך.

לרמוז,

כשהאדם שמתחילתו ועד סופו הוא אמת,

זוכה לרוח הקודש.

מי שרוצה שתשרה עליו רוח הקודש,

צריך להיות איש אמת, מההתחלה ועד הסוף.

למה? כי דובר שקרים לא ייקול לנגד עיני.

וכת שקרים אינה מקבלת פני שכינה.

ואם אדם משקר אפילו פעם אחת, הוא מאבד את המעלה הזאת של רוח הקודש.

וצאת המת תאמר לו.

אז לכן,

בסליחות,

אנחנו אומרים את הפסוק הזה,

אל תשליכנו

מלפניך

מרוח קודש שלך, אל תיתע ממני.

אתם שומעים?

אז אם תוכלו לקבל קבלה כזאת, להקפיד על דבר אמת כל הזמן,

יהי רצון שהדברים יהיו לעילוי נשבעתם, מי הם נוחר, מי הם בנטרומיה,

בעזרת השם המים. בואו נגיד עכשיו את הדילים.