פרפראות וחדושים לפרשת ויצא תשפ"ו חלק ד' - הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

תפארת ופורת, בנות סמדר,

יזכו לזיווגים הגונים משורש נשמותיהן,

יקימו בית נאמן לעבודתו את ברך,

מתוך בריאות,

אושר והצלחה, אמן.

אמן.

אמן.

יוסף בן שרונה,

השם יתברך ישפיע עליו שפע גדול לקנות דירה גדולה בארץ ישראל.

יזכה לישוב טוב,

בהצלחה עם כל המשפחה ברוחניות וגשמיות,

אמן.

אמן.

ניסים אברהם בן שושנה,

יזכה לסיעתא דשמיא בכל העניינים,

מחשבות קדושות,

יסור ממנו כל הבלבולים,

מתוך בריאות שלמה ואיתנה, לו ולכל

משפחתו אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים, חלק ד',

פרשת ויצא, שנת תשבוך.

ויספר ללבן את כל הדברים האלה.

כתב רש״י,

ויספר ללבן,

שלא בא אלא מתוך אונס אחיו,

ושנטלו ממונו ממנו.

כמבואר ברש״י בפסוק

שאליפז נטל

כל ממונו ממנו.

זה מה שהוא סיפר לו.

ויספר ללבן את כל הדברים האלה.

לפי זה מבאר הגאון,

מה שכתוב בתורה, ויספר ללבן את כל הדברים האלה,

מרומס דברי יעקב ללבן.

כל מה שאמר רש״י, איפה זה רמוס בויספר ללבן את כל הדברים האלה?

אומר הגאון,

התיבות האלה שאמרנו

הם ראשי תיבות.

אל תטמא,

כי לא הבאתי דבר.

ברכוש רב יצא.

יצאתי מאבי

הרשע אליפס לקח הכל.

זה את כל הדברים האלה.

את זה אל תטמח.

כל זה כי לא.

הדברים זה הבאתי דבר ברכוש רב יצאתי מאבי.

האלה

זה הרשע אליפס לקח הכל.

איזה הלבן הזה, איזה משהו.

ויאסוף לבן

את כל אנשי המקום.

ויעש משתה.

החפץ חיים

הביא את המדרש רבה שלבן לקח מכל האורחים המוזמנים

את מלבושיהם,

נתן אותם באבות,

משכון.

בכסף שהוא לווה

תמורת הבגדים שהוא השאיר שם באבות

הוא הכין את הסעודה.

ואחרי הסעודה

השאיר לכל אחת את התפקיד לפדות את המשכון.

מה שנקרא, עשה עליהם סיבוב.

הוא עשה את כל הסעודה על חשבונם.

נשאלת שאלה,

מניין הגיעו חכמים זיכרונם לברכה לדרשה כזו?

איפה זה כתוב?

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.

בדרך רגילה,

כשחוגגים שמחה, מכינים את הסעודה בהתחלה.

אחר כך מזמינים את האורחים.

אבל פה הפסוק כפוך.

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום. קודם כול הוא אוסף אותם.

לקח מה שצריך.

ורק אחרי זה, ויעש משתה.

זה מה שדייקו החכמים זיכרונו לברכה.

עשה את המשתה על חשבונם.

ויאמר לבן,

לא יעשה חן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה.

מה זה הדגש?

שמדגיש לבן במקומנו, לא יעשה חן במקומנו.

מה?

רבנו תם פסק,

היה מעשה עם הרב ראשי הלוי

שהוא קידש בת עשיר אחד

ולא פרש

פלונית בתך

ונתעורר ספק

איזה בת הוא קידש

פסק רבנו תם

שקידש את הגדולה

משום

דלא יעשה חן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה.

זה מופיע בקידוש ינון בית.

רואים את דבריו

שכך זה מנהג דרך ארץ

ולא רק מנהג המקום בחרן.

אז למה אמר לבן במקומנו?

אם זה מנהג נפוץ בכל מקום,

למה הוא ציין במקומנו?

יעקב

גייר את אשתו

וגר שנתגייר

כקטן שנולד דמה.

אם כן, רחל,

אחרי שהיא מגוירת,

אין לה שום קרבה משפחתית.

אז אין גדולה וקטנה, היא לא קשורה בכלל למשפחה.

זה גם הטעם שהוא לא נשא שתי אחיות למאן דה אמר,

כי הוא גייר.

מענה לו לבן.

תשמע, אני לא יודע מה נהוג אצלכם במקומכם,

עושים גיור וזה, ולא קשור.

אצלנו במקומנו לא יעשה כן

לתת את הצעירה לפני הבחירה.

זה מנהג המקום.

אל תבוא לי עם דינים והנחות.

אבל בית הלוי מוסיף

לבן רומז יעקב, שמע, שמע, אנחנו לא כמוך.

אנחנו לא כמוך.

אצלנו אין עניינים כאלה כמו אצלך,

שאתה קנית את הבכורה.

‫אין דבר כזה לקנות בכורה.

‫אצלנו בכורה זה בכורה, ‫וצעירה זה צעירה, וזהו.

‫אי אפשר לקנות.

‫לא יעשה חן במקומנו.

‫במקומנו אין דבר כזה ‫לתת את הצעירה לפני הבכירה, ‫על ידי איזה שקונים בכורה.

‫אז לא די שהלבן הזה רמאי.

‫הוא גם נותן מוסר ליעקב אבינו.

‫אי, איך עצוב.

‫אי, אי, אי.

‫אם הוא אומר לו,

‫כשמנהג המקום ככה, ‫אז יהיה רמאי, ‫היית צריך להגיד לו מההתחלה, ‫תשמע,

אתה רוצה את רחל לבנתי, ‫אבל תדע לך, אתה לא יכול לקבל אותה ‫רק אחרי שאתה תתחתן עם הגדולה,

‫או אחרי שהיא תתחתן עם הגדולה.

‫אתה לא יכול, זה מודיחים מראש.

‫הוא לא הודיע לו.

‫הנוכל הזה נותן מוסר והוא רמאי.

‫אז אחד נותן בדברי צחות,

‫מה לבן בעצם אמר לו?

‫תשמעו את הנוכל הזה.

‫הוא אומר לו, תשמע, יש פה אי-הבנה,

‫אבל האי-הבנה נגרמה בגלל שינויי שפה.

‫אתם בארץ ישראל, אנחנו בחרן, ‫יש לנו שינויי שפה במינוחים, במינוחים.

‫תבין,

אומר לו לבן, ‫אצלכם כשאומרים לא,

זה לא.

כשאומרים כן,

זה כן.

‫אצלנו השפה דו-משמעית.

‫כשאצלנו אומרים לא,

‫זה יכול להיות כן.

‫איך הוא אמר לו את זה?

‫הוא אמר לו,

‫לא יעשה כן במקומנו.

‫אז הוא אומר לו ככה,

‫לא יעשה כן במקומנו.

‫הלא, אצלנו הוא יכול להעשות כן. ‫אז אל תתפלא שיש פה בלבולי לשון.

‫זה הכול בלבולי לשון.

‫איי, איי, איי, אני אומר לך, ‫השקרנים האלה, זה לא...

‫טוב, ותקנא רחל באחותה,

‫ותאמר אל יעקב, ‫הבה לי בנים באמהיים.

‫מתה, נוכי.

‫בספר מעילו של שמואל, פירוש נחמד,

‫גם הכתב סופר פרש כך,

‫למה כנאה רחל בלאה דווקא בהולדת של יהודה?

‫כשנולד ראובן,

‫התמלא הבית אורה.

‫גדולתם של השבטים.

‫ולמה נקרא ראובן?

‫כי אמרה ראה ה' בעוניי,

‫כי עתה יאהמני אישי.

‫בזה לא כנאה ברחל.

‫אדרבה,

‫שאחותה תזכה לאהבה ואחווה, ‫שלום ורעות.

‫אחר כך היא ילדה את שמעון.

‫מה אמרה? ‫כי שמע אדוניי כי שנואה אנוכי,

‫ויתן לי גם את זה.

‫גם הפעם רחל שמחה בשמחתה.

‫אדרבה, שתשרה שמחה במעון אחותה.

‫בתהר עוד,

‫בטל את בן,

‫ותאמר,

‫עתה הפעם ילווה אישי אליי.

‫וקרא לו לוי.

‫רחל מצטרפת לתקווה,

‫והיא לא מקנאה.

‫ואז נולד הבן הרביעי,

‫ותאמר לאה,

‫הפעם אודה את ה'.

‫על כן קראה שמו יהודה.

‫פה!

‫רחל מקנאה.

‫מה קרה?

‫היא לא מקנאה בשמחה, ‫באושר שיש לאחותה.

‫אבל אם הילד הזה שנולד,

‫הוא משמש מכשיר להודות ‫לשם יתברך,

לעבודת השם, ‫הפעם אודה את השם.

‫בזכות הילד הזה פורצת הודאה.

‫אז הילד הזה הוא מכשיר ‫להודות לשם.

‫מיד היא פונה ליעקב, ‫הבא לי בנים.

‫אם אין מתה אנוכי, היא רוצה שיהיה לה כלי ‫להודות לשם יתברך.

‫מדהים.

‫המעת כחתך את אישי,

‫ולקחת גם את דודא אבני.

‫יא אבא באבא.

‫לאה אומרת לרחל,

‫המעת כחתך את אישי.

‫מי נתן לה את יעקב?

‫מי ויתר?

‫רחל ויתרה לה.

‫שהיא לא תתבייש,

‫לא תיכלב.

‫ומה אומרת לרחל?

‫מה זה, כפיות טובה?

‫המעת כחתך את אישי,

‫ולקחת גם את דודא אבני? ‫ראובן מצא דודאים בשדה ‫שם סגולה לפריה ורבייה, ‫והיא רוצה לקחת רחל?

‫גם זה וגם זה, אומרת לרחל, יא באבא.

‫אלא הסיפור הוא ככה.

‫אומר רבי שלום שבדרון, ‫רחל, בזמן שמסרה לאחותה את הסימנים,

‫רצתה לגמול לה חסד שלם ואמיתי,

‫שהיא לא תרגיש שעשו עם החסד.

‫מסרה לה את הסימנים בלי שנודע ללאה,

‫שרחל עושה את החסד.

‫ונתנה לה הרגשה שהיא עיקר הבית,

‫כדי לגמול לה חסד שלם.

‫זאת אומרת, יעקב ולאה ידעו

‫שהלבן הזה הוא רמאי,

‫וכיוון שהוא רמאי,

‫הוא יכול להחליף

‫בין האחיות.

‫אז עשו סימן ביניהן,

‫שיעקב, איך שנכנסים לחדר,

‫הוא שואל אותה מה הסימנים,

‫ואז היא אומרת לו, חינא,

‫חלה נידה הדלקת הנר.

‫זהו. אם היא אומרת את זה, ‫הוא יודע שיש פה את רחל.

‫באחד מסרה לה את הסימנים, ‫לא אמרה לה, תשמעי, ‫היה סימנים בינינו.

‫אנחנו ידענו מראש

‫שהוא עלול להחליף,

‫אז לכן עשינו סימנים. ‫כשהוא שאל אותו, תגידי את הסימנים, ‫היא תגיד לה ככה, היא תתבייש, ‫כאילו יעקב לא רוצה אותה.

‫למה צריך סימנים?

‫אני לא רוצה שיחליפו לו,

‫ואז יהיה לה בושה.

‫אז היא אמרה לה, ‫תשמעי, יכול להיות ‫שישאל אותך הלכות

של נשים, אז ברגע שהוא יגיד לך,

‫אז את תגידי לו, חנא,

‫והכול יהיה בסדר. ‫היא בכלל לא ידעה,

‫לאה לא ידעה בכלל שהיא ויתרה על בעלה ‫ונתנה לה.

‫כאילו זה ברור שמישהי מתחתנת, ‫קודם הגדולה,

חרגה קטנה.

‫לכן היא אומרת להם, ‫את קחתכת אישי,

‫כאילו זה ברור לה,

‫מאיפה לה לחשוב אחרת?

‫זה בעלה.

הרי רחל בעצמה עזרה לה גם,

‫ואמרה לה, וזהו,

‫לא יאומן כי יסופר.

‫מי זה רחל אמנו? זה לא יאומן כי יסופר.

‫איזה כוחות נפש אדירים.

‫יש את הבחשמונן, מאיפה באנו?

‫טוב,

כשנולד לה יוסף,

‫היא קוראתה לו יוסף,

‫למה? אסף אלוהים את חרפתי.

‫רש״י אומר,

רחל אמרה,

‫שמעה השם חרפתי,

‫שכעת

‫לא יגידו שהכלים שנשברו ‫זה אני שברתי.

‫היא מודה לקדוש ברוך הוא.

‫אם נשברים כלים בבית,

‫אז מאשימים את מי שאין לו ילדים.

‫למה שברת?

‫אבל אם יש תינוק,

‫אז מפילים את התיק עליו.

‫כולם מבינים, תינוק שובר כלים.

‫אז אם מקבלים ילד,

‫איזה יופי, אז לא יהיה לי חרפה.

‫כל דבר שיישבר, זה הוא, לא אני.

‫לא יאומן כי יסופר.

‫יוסף הצדיק, כל משהו בא לעולם.

‫שיהיה תירוץ שהיא לא שברה את הכלים, ‫והוא אוסף את חרפתה על ידי זה.

‫זה לא יאומן כי יסופר.

‫בחיר שבשבטים בא בשביל הכלים שיישברו, ‫בשביל לחסות על אמא שלו.

‫לא יאומן כי יסופר.

‫אחרי כל כך הרבה שנים,

‫שהיא לא זוכה לבנים, ‫היא שמחה שלא יצעקו עליה, ‫על הכלים שנשברו.

סליחה, שזיהי בכתה, שאין הילד,

אסף אלוהים את חרפתי, ככה מסביר לאחי.

אומר הרב פרידלנדר,

חיים זכר צדיק וברכה, איי איי איי,

מה אתם חושבים?

תגידו, מה אתם חושבים?

צדיקים שמקבלים טובה גדולה לא שוכחים

להודות גם על הטובות הקטנות ביותר הנלוות מהטובה הגדולה.

למשל, אדם קיבל מיקסר במתנה,

והנותן מתנה שלח את זה עם רכב.

הצדיק,

שהכרת הטוב מושרשת בו, לא שוכח להודות גם על הטרמפ,

על הנהג

שהביא את המיקסר.

ולכן היא קראה לו על שם הטובה הפחותה ביותר

בלידה של הבן הקדוש הזה,

ולא שוכחת להודות גם על טובה קטנה שתצמח לה מזה שיש לה ילד שאם יישברו כלים אפשר יהיה

להאשים את הילד ולא אותה,

ולא יהיה לה חרפה.

אתם שומחים?

לא שהיא לא עודתה על זה שקיבלה בן,

אלא גם על הדמר הכי הכי הכי,

שאתה לא חושב בכלל שבשביל זה באים ילדים לעולם.

גם על זה היא חושבת להודות לשם.

אסף השם את חרפתי.

אחד, נתנו לו מרצדס.

והוא בא את זה שנתנו את המרצדס, הוא אומר לו תודה רבה על ההתקן של הפלאפון.

הוא הוביל לו מרצדס, וגם שם לו כבר התקן לפלאפון שם,

שעולה 20 שקל.

מרצדס מיליון וחמש מאות,

הוא שם לו ב-20 שקל,

הוא אומר לו תודה רבה על ההתקן שלו.

אז רק על זה? ומה עם המרצדס?

זה פשוט, שתהיה בריא.

אני אפילו על זה מודה לך.

לא יאומן כי סובר.

כתוב, התחלף את משכורתי עשרת מונים.

יעקב

טוען ללבן.

אתה החלפת לי את המשכורת מאה פעמים,

עשרת מונים, מונים מלשון מניין,

מניין זה עשר,

עשרת מונים זה מאה.

אז הוא אומר לו, תחלף משכורתי עשרת מונים.

למה הוא לא אומר לו, אתה החלפת בין הנשים,

מה יותר חמור?

החלפת לי את לאה

במקום לקבל את רחל.

תטען טענה רצינית, מה אתה טוען על משכורת?

דבר על האישה.

היית צריך לעבוד עוד שבע שנים בשבילה.

למה הוא אמר לו, רק על המשכורת ולא על הנשים?

באותו מעמד הייתה לאה.

אז איך הוא יגיד לו, אתה העלפת?

אז היא ודאה לה שהוא לא רוצה אותה בכלל, לא רוצה אותה בכלל.

מה, הוא ילבין את פניה?

אז הוא שתק.

אז הוא דיבר רק על המשכורת.

איזה רגישות.

איי, איי, איי.

אומרים חכמים זיכרונם לברכה,

שהחליף משכורתו מאה פעמים,

ומובא מעשה מהאנשיך הקדוש שהוא דרש בבית המדרש בצפת,

ופירט את כל עמי הגניבות

מהשקרים שהחליף

לבן מנקודים לתלויים ומעקודים לברודים וכך הלאה.

מחריט

אבי אבות המחריט.

בשעה שדרש האלשיך הקדוש, ישב שם הארי הקדוש,

והוא שומע את הדרשה של האלשיך, כל פעם שהוא מסיים

שקר חדש.

הארי הקדוש מחייך.

בגניבה האחרונה, כשהוא מתאר את המאה,

הארי צחק חזק מאוד.

חזק מאוד.

שאלו אותו התלמידים אחר כך,

למה?

אז הוא אומר, בשעה שדרש האלשיך הקדוש,

הורידו את לבן מן השמיים

ונתנו לו לשמוע את הרדשה מהחלון.

ואני רואה אותו כל פעם,

כשהאלשיך הקדוש אומר, חרטא אחת שלו, והוא מהנהן בראש.

‫נכון, נכון, נכון, נכון.

‫אומר, אבל בפעם האחרונה,

‫בפעם האחרונה הוא תפס את הראש לבן.

‫וואי, וואי, וואי.

‫מה קרה?

‫הוא אומר, זה לא היה.

‫איך לא חשבתי על זה?

‫זה חרטא שלא חשבתי עליה.

‫איי, איי, איי.

‫אבל האמת שהוא גם עשה את החרטא הזאת, ‫אבל הוא לא יכול בלי לשקר.

‫אבל הוא שקר,

‫אז הוא אומר שזה הוא לא עשה.

‫איי, איי, איי, היא קשורה בו ככלב.

‫איי, איי, איי, איי.

‫דרך אגב, אם אתם רוצים לדעת ‫איך היה מאה הבלופים,

‫אמר ריל דיסקין על התורה,

‫לבאר את כל המאה הגדולות של לבן ‫מהפסוקים.

‫וואי, וואי, וואי.

‫אתם משיגים את זה, כן?

‫צריך לקרוא את זה, את כל החרטאות האלה.

‫המעריל דיסקין

על התורה.

‫איי, איי, איי, תראו, זה מאחרית אבי אבות המאחריתים.

‫ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים,

‫ויקחו אבנים ויעשו גל.

‫ויאמר לבן יעקב,

‫הנה הגל הזה,

‫והנה המצבה אשר יריתי ביני וביניך.

‫אז טייפלר הקדוש

‫מסביר לנו כמה רמאי הלבן הזה.

‫מה כתוב בתורה?

‫בפסוקים מ״ה מ״ב,

יעקב עשה את המצבה,

‫וגם אמר לאחיו, אחיו זה בניו,

‫לעשות גל.

‫אז מי עשה את המצבה והגל?

‫הוא ובניו.

‫בפסוקים ל״מ,

‫בפרק ל״מ, פסוק נ״א,

‫מה כתוב?

‫הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי

‫ביני וביניך, כאילו הוא עשה את הגל.

אנשים עובדים הכל והוא אומר אני עשיתי את הגל ביני וביניך

כל כך יכול לשקר

במצח נחושה ולא יאומן כי יסופר

הרי מה הוא אמר?

הבנות בנותיי והבנים בניי והצונצונים וכל אשר אתה רואה לי הוא

אתה עובד אצלו

שבע שנים ועוד שבע שנים ועוד שש שנים הוא אומר הכל חרטא מה שאתה עבדת הכל זה שלי מה קרה לך אתה לא יודע?

זה הכל שלי

איי איי איי

לא יאומן כי יסופר

על שמו קוראים לגנבים הצווארון לבן

על השם שלו

וגם על החזיר קוראים לו גם כן לבן, בשר לבן

כל לבן

כל הלבן

זה קשור ללבן

טוב

מסתיימת הפרשה וישוב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו

הכתוב מספר לנו את הגנות של לבן

משהייה של צדיק כזה רגל רביעית במרכבה דמות דיוקנו חקוקה בכיסא הכבוד קדוש עליון יעקב אבינו בחיר שבאבות שועץ אצלו עשרים שנה

עשרים שנה היה צריך להתעלות על לבן הזה להגיע למדרגות

ומה קורה רק הלך מחימו יעקב

וישוב לבן למקומו

לאותו מעמד שפל

עם אותן דעות עקומות, עם המידות הפגומות,

רמאי וחמדן

וואי וואי וואי וואי

רדיפת הממון, תזכרו, זו אחת מהמידות הגרועות ביותר

מי שרוצה מיליארדים, מיליארדים

נגד הרבנים ונגד העשירים, רק הוא יהיה הכי עשיר בעולם, זה עבר את לבן,

עבר את בלעם,

אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב

שיהיה כסף לזרוק לפח,

להדליק עם זה סיגריה.

וואי וואי וואי, לא יאמרו לי כסף.

אז וישוב לבן למקומו,

אך יעקב הלך לדרכו.

לא כתוב שהוא הלך למקומו,

לדרכו.

בדרך העולה במסילה בית אל,

הלאה, עולים הלאה מדרגה אחרי מדרגה.

תלמידי חכמים אין להם מנוחה,

לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

תמיד

עלייה מתמדת.

ומיד הוא הגיע למדרגה כל כך גבוהה,

שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלוהים.

באים מלאכים מן השמיים

ומלווים אותו בדרכו.

וואי וואי וואי.

זה עבודה.

לצאת

מאצל הנוכל והרמאי הזה,

מבלי

לעבור עבירה אחת

עם לבן גרתי ותרייג מצוות, שמרתי.

זה נקרב יעקב הלך לדרכו.

ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

אבל אצל לבן כתוב, וישוב לבן במקומו.

אדם שלא מושפע

מסביבה טובה,

מצדיקים שבסביבתו ולא כלום,

ממשפחת לבן הוא.

‫ישמחו,

במערכותיך שומרי שמרי שמרי שמרי שמה,

בקורי עונש שבת.

ישמחו,

במערכותיך שומרי שומרי שמרי שבת בקורי עונש שבת.

עם יקדשה מקדשה מקדשה מקדשה שביעי שבת

עם יקדשה מקדשה מקדשה מקדשה שביעי שבת

הרי אני מוכן לקיים צוות חכמים

כבד את אביך ואת ימי כדור הייתה לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא

ולחזור לעצמם נתניה הקדוש יהיו

שבתות תעבדו ובואו